פסקי דין על עלאא עלי | פסקי דין על רביע מזעל | פסקי דין על סאמי (לטיף) עלי | פסקי דין על קאסם עלי |

5383/08 בשפ     26/06/2008




בשפ 5383/08 מדינת ישראל נ' עלאא עלי , רביע מזעל , סאמי (לטיף) עלי , קאסם עלי






בבית המשפט העליון

בש"פ 5383/08

בפני
:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיבים:
1. עלאא עלי
2. רביע מזעל
3. סאמי (לטיף) עלי
4. קאסם עלי


בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996


תאריך הישיבה: י"ז בסיוון התשס"ח (20.6.08)
בשם המבקשת: עו"ד ירין שגב

בשם המשיב 1: עו"ד אברהם ברדוגו

בשם המשיב 2: עו"ד דניאל כפיר

בשם המשיב 3: עו"ד תמי אולמן
; עו"ד שאדי ברוג'י
החלטה
זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

בפתח הדברים אציין כי המשיב 4 הביע הסכמתו להארכת מעצרו כמבוקש וכך הוריתי בהחלטה מיום 18.6.08. לפיכך, מתייתר הדיון בעניינו, ועניינה של הבקשה שלפניי בהארכת מעצרם של המשיבים 3-1 בלבד.

1. נגד המשיבים, תושבי הכפר עראמשה, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, נסיון לרצח, עבירות בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע. על-פי הנטען בכתב האישום, המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) והמשיב 4, נגדו הוגש כתב אישום נפרד, קשרו קשר לגרום למותו של מי מבני משפחת סוידאן, על רקע סכסוך משפחות בכפר עראמשה (המעורבים יכונו יחד להלן: הנאשמים). לפי עובדות כתב האישום, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 12.8.07 הצטיידו הנאשמים בשני אקדחים ונסעו ברכב עד שהגיעו לצומת בה ארבו להגעת מי מבני משפחת סוידאן. למקום הגיע רכב בו נהג המנוח, פארס סוידאן (להלן: המנוח), עם שני בניו. או אז, דלקו הנאשמים אחר רכבו של המנוח, כאשר המשיב 1 נוהג בו והמשיבים 2 ו-4 פתחו בירי לעבר הרכב, ירי אשר לא פסק גם לאחר שהמנוח נפגע ורכבו עצר בצד הדרך. כתוצאה מהירי נגרם מותו של המנוח, אשר נפגע מארבעה כדורים, מתוך תשעה לפחות אשר נורו לעברו.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרם של המשיבים למעצר עד תום ההליכים. ביום 18.10.07 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים נגדו. ביום 24.10.07 הורה בית המשפט, בהסכמתם של המשיבים 1 ו-2, על מעצרם עד תום ההליכים, כאשר על-פי הסדר דיוני שמרו הם את הזכות להגיש בקשה לקיום דיון בעניינם. בהמשך, ובהתאם להסדר דיוני זה, הגיש בא-כוחו של המשיב 2 בקשה לשחררו ממעצר. בית המשפט דחה את הבקשה ומצא כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותו של המשיב 2 במעשים נשוא כתב האישום וכי מעשים אלו מקימים מסוכנות המצדיקה את מעצרו. המשיב 2 הגיש ערר על החלטה זו, אשר נדחה בהחלטתי מיום 23.1.08 (בש"פ 511/08). בהמשך, לאחר שגם המשיב 1 הגיש בקשה לשחרורו ממעצר, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של זה האחרון עד תום ההליכים נגדו, תוך שקבע כי המעשים המיוחסים לו מצמיחים מסוכנות אותה לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר. ערר שהגיש המשיב 1 על החלטה זו נדחה אף הוא בהחלטתו של כב' השופט דנציגר מיום 13.4.08 (בש"פ 2805/08).

3. כעת, משתמה תקופת המעצר הסטטוטורית מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים. בבקשתה מפרטת המדינה את השתלשלות האירועים בכל הנוגע לניהול משפטם של המשיבים, תוך שהיא מדגישה כי עיכובים רבים בפתיחת המשפט נגרמו סביב הסדרת ייצוגו של המשיב 2. זאת, בין היתר, על רקע ניגוד עניינים שהיה לעורך הדין שייצג אותו בפתיחת ההליך, בגינו הורתה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין כי למשיב 2 ימונה סנגור אחר. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי במסגרת הסדרת ייצוגו של המשיב 2 הגישו באי-כוחו השונים עתירות לבג"ץ, אשר הובילו אף הן לדחיית המשפט. כמו-כן, בדיון לפניי עדכנה באת-כוח המבקשת כי עד כה התקיימו 10 ישיבות הוכחות, כאשר בית המשפט קבע כ-15 דיוני הוכחות למועדים קרובים, לרבות בתקופת הפגרה ולאחריה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המסוכנות החמורה הנשקפת ממעשי המשיבים, אשר לטענתה פעלו בדם קר לשם הוצאתה לפועל של תוכנית נקם במשפחתו של המנוח, מחייבת את המשך מעצרם גם לעת הזו. זאת, בפרט לאור העובדה כי הסכסוך בין המשפחות טרם שכך ושחרורם של המשיבים בעת הזו עלול ללבותו. עוד טוענת היא כי במקרה דנן קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי המשפט, וזאת בהתחשב בכך שכבר בשלב ניהול החקירה נעשו נסיונות לשבשה, לרבות על-ידי הסתרת ראיות מרכזיות, כגון האקדחים ששימשו לביצוע הירי. בהקשר זה מוסיפה המבקשת כי רבים מהעדים הינם קרובי משפחה של הנאשמים ועל כן מתעצם החשש מפני תיאום עדויות ושיבוש ניהול המשפט. עוד הוסיפה באת-כוח המבקשת כי חומרת העבירות המיוחסות למשיבים והעונש הצפוי להם אם יורשעו מצמיחים אף הם חשש מובנה מפני הימלטותם מן הדין.

4. באי-כוחם של המשיבים מתנגדים, מצידם, להארכת מעצרם של מרשיהם. לדברי באי-כוחם של המשיבים 1 ו-2 חל כרסום ממשי בחומר הראיות נגד מרשיהם, באופן שאינו מצדיק את הארכת המעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית. כך, לטענתם, בניו של המנוח, אשר ראו את מי שהיו ברכב שירה לעברם, לא הצביעו במסגרת עדותם על המשיבים 1 ו-2 כעל מי ששהו ברכב. בא-כוחו של המשיב 1 מוסיף לעניין זה כי אחד העדים אף טען כי מרשו לא היה זה שנהג ברכב. לטענתם, לאור מרכזיותה של עדות זו, צפויים המשיבים להיות מזוכים מהעבירות המיוחסות להם.

אשר להתקדמות המשפט, טוענים באי-כוח המשיבים כי נוכח מספרם הרב של עדי התביעה – אשר ממשיכה לצרף עדים נוספים תוך כדי התנהלות המשפט – צפוי ההליך בעניינם של המשיבים להימשך זמן רב. כך, מדגיש בא-כוחו של המשיב 1 כי ב-10 הישיבות שנתקיימו עד כה נשמעו 19 עדי תביעה בלבד, כאשר העדים המרכזיים טרם נשמעו. בא-כוחו של המשיב 2 מוסיף כי אב בית הדין עצמו העריך כי משפטם של המשיבים ימשך כ-3 שנים. לפיכך, טוענים באי-כוח המשיבים, על בית משפט זה להתחשב בכך שבעניינם של המשיבים צפויות עוד הארכות מעצר רבות ולהורות על שחרורם לחלופת מעצר. זאת, לאור העובדה כי לפי מצוות המחוקק הכלל הוא שיש להאריך מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים במקרים חריגים בלבד. לעניין זה, מדגיש בא-כוחו של המשיב 2 כי בפסיקת בית משפט זה כבר נקבע כי אין להאריך מעצרם של נאשמים אך בשל העומס המוטל על בתי המשפט ויש למצוא פתרון מערכתי לבעיה זו. יצוין, כי בא-כוחו של המשיב 2 טוען כי מרשו נפגע מהעיכוב שחל בהסדרת ייצוגו וכי אין לתלות את האשם בעיכוב ההליכים בשל כך לפתחו. בהקשר זה, מציינת באת-כוחו של המשיב 3 כי מרשה הינו היחיד מבין הנאשמים שהסגיר עצמו למשטרה ומסר גרסה אמיתית באשר לאירועים נשוא כתב האישום, אך עם זאת משפטו מתעכב שלא לצורך בשל העיכובים שנבעו מהסדרת ייצוגו של המשיב 2.

אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיבים, מציינים באי-כוחם כי בניגוד לטענת המבקשת, הסכסוך בין המשפחות בכפר שכך ומאז האירועים נשוא כתב האישום לא התרחשה כל תקרית בין המשפחות. על כן טוענים הם כי שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר אינו צפוי ללבות את הסכסוך. כך למשל, הצביע בא-כוחו של המשיב 2 על כך שמשפחתו של המשיב 2 מתגוררת בכפר ולא אונה לה כל רע. עוד מוסיף בא-כוחו של המשיב 2 כי ממרשו – שהינו בן 25 ובעל עבר פלילי דל – לא נשקפת כל מסוכנות לציבור, לא כל שכן חשש מפני הימלטות מפני הדין או משיבוש הליכי חקירה. לפיכך, מבקש הוא לשחרר את מרשו לחלופת המעצר שהוצעה אצל קרובי משפחתו בבאר שבע. באת-כוחו של המשיב 3 טוענת כי אף בעניינו לא מתעורר כל חשש לשיבוש הליכי חקירה, וזאת בין היתר בשל העובדה כי חלק מעדי התביעה כבר שהו עם המשיב 3 באותו תא מעצר.

5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית, מאזן בית המשפט בין השיקולים המצדיקים את הארכת מעצרו של נאשם בין המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והאינטרס הציבורי במיצוי הדין – לבין ההגנה על חירותו של נאשם (ראו למשל: בש"פ 10207/07 מדינת ישראל
נ' הרוש (טרם פורסמה, 12.12.2007)).

6. בפתח הדברים אתייחס לטענות שהעלו באי-כוחם של המשיבים 1 ו-2 הנוגעות לחומר הראיות בתיק. את הטענות אודות הכרסום שחל בחומר הראיות היה על באי-כוח המשיבים להעלות בפני
הערכאה הדיונית במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד תום ההליכים. כלל נקוט הוא כי בשלב זה, בו מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, לא יכריע בית משפט זה בשאלת משקל הראיות ועוצמתן, אלא במקרים חריגים בהם חל מהפך ראייתי המטה את הכף לטובת זיכוי הנאשם (ראו למשל: בש"פ 882/08 מדינת ישראל
נ' עמר (טרם פורסמה, 14.2.2008) וההפניות שם; בש"פ 10280/05 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסמה, 9.11.2005)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים. עיקר טענותיהם של באי-כוח המשיבים 1 ו-2 בהקשר זה נגעו לכך שמעדות בניו של המנוח עולה כי הם לא זיהו את המשיבים 1 ו-2 כמי שהיו ברכב שירה לעברם. עם זאת, כפי שעולה מהחלטות הערכאות הקודמות שדנו בעניינם של המשיבים, עדויות אלו לא היוו בסיס בלעדי להחלטה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. נגד המשיבים 1 ו-2 קיימת תשתית ראייתית רחבה, הכוללת בראש ובראשונה את הודאתו של המשיב 3, במסגרתה קשר את המשיבים כולם לאירוע, כמו-גם את הדברים שאמר המשיב 1 למדובב, בהם קשר אף הוא את המשיבים כולם לביצוע המעשים. זאת, בנוסף לראיות נוספות כגון איכון מכשירי הטלפון הסלולאריים של המשיבים ועדויותיהם של מעורבים נוספים, הקושרות אותם לביצוע המעשים. לאור זאת, התרשמתי כי בשלב זה התשתית הראייתית הלכאורית להוכחת אשמתם של המשיבים במיוחס להם עומדת בעינה.

7. בצדק טענו באי-כוח המשיבים כי הארכת מעצר מעבר לתקופה שנקבעה בחוק הינה חריג, וכי ככל שחולף הזמן נוטה הכף לטובת האינטרס של חירות הנאשם (ראו למשל: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל
נ' דאעס (לא פורסמה, 1.1.03); בש"פ 5118/03 מדינת ישראל
נ' אברוטין (לא פורסמה, 23.6.03); בש"פ 5397/06 מדינת ישראל
נ' פלוני (טרם פורסמה, 13.8.2006)). עם זאת, יש לזכור כי חרף חשיבותו של שיקול התמשכות ההליכים, אין הוא שיקול יחיד ומולו יש לבחון בכל מקרה, בהתאם לנסיבותיו, את משקלו של האינטרס הציבורי בהמשך המעצר (ראו למשל: בש"פ 7648/04 מדינת ישראל
נ' אבו-גאנם (לא פורסמה, 25.8.2004)).

בענייננו, אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיבים – הוצאתו לפועל של קשר לירות לעבר אדם שכל חטאו הינו השתייכותו המשפחתית, במטרה לנקום במשפחתו – מלמדים על המסוכנות החמורה שנשקפת מהם (ראו למשל: בש"פ 3684/04 מלכה נ' מדינת ישראל
(לא פורסמה, 25.4.2004)). מעבר לכך, העובדה כי במעשיהם ביצעו המשיבים דין עצמי, כמו-גם חומרת העונש לו הם צפויים במידה ויורשעו, מצמיחות חשש מובנה מפני הימלטותם מן הדין. כמו-כן, מצאתי טעם בטענת המבקשת לפיה בנסיבות העניין מתעורר אף חשש ממשי מפני שיבוש הליכי משפט, זאת נוכח היותם של חלק גדול מהעדים, אשר מרביתם טרם העידו, קרובים בדרך זו או אחרת של המשיבים. לטעמי, מסוכנות זאת לא פגה אף בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית ומצדיקה את מעצרם של המשיבים גם לעת הזו. זאת, בפרט בהתחשב בכך שהמעשים המיוחסים למשיבים בוצעו על רקע סכסוך משפחתי אשר למרות טענות באי-כוחם של המשיבים אין כל ראיה לכך ששכך, באופן המצמיח חשש מכך ששחרורם ילבה את הסכסוך ויוביל, חלילה, למעשי אלימות נוספים.

ערה אני לכך שנוכח מספרם הגדול של עדי התביעה יש להניח כי משפטם של המשיבים לא יסתיים בקרוב וייתכן אף שיידרשו הארכות מעצר נוספות בעניינם. עם זאת, ובהתחשב בכך שלפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים, משנקבע מספר רב של ישיבות הוכחות למועדים קרובים, לא ניתן להגיד כי המשפט "קופא על שמריו", ויש לקוות כי התקדמותו תימשך בקצב משביע רצון. מעבר לכך, הגם שהתמשכות ההליכים נבעה, בין היתר, מהצורך הלגיטימי של המשיב 2 בהסדרת ייצוגו באופן משביע רצון, לא ניתן להתעלם מכך שחלק ניכר מהדחיות בדיונים שנקבעו נבעו מבקשות באי-כוחו ועל רקע זה. מכל מקום, משהחלה שמיעת עדי התביעה במשפטם של המשיבים, יש להאמין כי התמשכות מעצרם של המשיבים תעמוד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי כגורם מרכזי בקביעת מועדים להמשך הדיון בתיק. כמו-כן, ברי כי שיקול חלוף הזמן יעמוד לנגד עיניו של בית משפט זה ככל שתוגשנה בקשות נוספות להארכת מעצר בתיק דנן.

8. אשר על כן, אני מורה כי מעצרם של המשיבים 3-1 יוארך ב-90 ימים החל מיום 28.6.08 או עד למתן

פסק דין
בתפ"ח 4054/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ג בסיוון תשס"ח (26.6.08).
ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08053830_b03.doc הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 5383/08 מדינת ישראל נ' עלאא עלי , רביע מזעל , סאמי (לטיף) עלי , קאסם עלי (פורסם ב-ֽ 26/06/2008)