פסקי דין על וטפה חסין אזברגה (אזבארקה) | פסקי דין על היתם סלימאן אזברגה (אזבארקה) | פסקי דין על בורטנה סלימאן אזברגה (אזבארקה) ואח' |

2146/00 עב     05/04/2006




עב 2146/00 וטפה חסין אזברגה (אזבארקה), היתם סלימאן אזברגה (אזבארקה), בורטנה סלימאן אזברגה (אזבארקה) ואח' נ' מדינת ישראל (משרד החינוך והתרבות)




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בבית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר – ש ב ע
עב 002146/00

בפני
:
כב' השופט משה טוינה

נציג עובדים - שאול סימון
נציג מעבידים - שמעון מור יוסף
תאריך:
05/04/2006



בעניין:
1. וטפה חסין אזברגה (אזבארקה)

2. היתם סלימאן אזברגה (אזבארקה)

3. בורטנה סלימאן אזברגה (אזבארקה)
4. נרימאן סלימאן אזברגה (אזבארקה)
5. הדיל סלימאן אזברגה (אזבארקה))
6. היאם סלימאן אזברגה (אזבארקה)
7. הונידה סלימאן אזברגה (אזבארקה)


ע"י ב"כ עוה"ד
לימור עמית-פנקר

התובעים



נ
ג
ד



מדינת ישראל (משרד החינוך והתרבות)



ע"י ב"כ עוה"ד
נעם חת מקוב


פרקליטות מחוז דרום
הנתבעת


פסק דין

1.
המנוח איזברגה סלימאן (להלן: "המנוח"), עבד בשירות הנתבעת במסגרת משרד החינוך והתרבות משנת 69' ועד לפטירתו בחודש אפריל 2001.


במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, מילא המנוח קשת תפקידים בתחום ההוראה והחינוך - מורה, סגן מנהל בית ספר, מנהל בית ספר, מנהל בית ספר מקיף ומפקח. אין חולק, כי המנוח זכה להערכה הן מהגורמים המקצועיים הממונים עליו במשרד החינוך והן מהציבור לו נתן שירות. על רקע פועלו של המנוח, בתקופת היותו מנהל בית הספר המקיף ערערה בנגב, הוענק לו בשנת 98' פרס החינוך, משר החינוך והתרבות דאז.

2.
באוקטובר 2000 הוגש כתב התביעה המקורי בתביעה נשוא

פסק דין
זה. בתביעה טען המנוח, כי במהלך שנת 98' מונה לתפקיד מפקח, תפקיד אותו מילא עד ליום 31.8.00.


עוד נטען בכתב התביעה המקורי, כי בחודש מרץ 2000 נמסר למנוח מכתב על סיום מינויו לתפקיד מפקח כולל על בתי הספר היסודיים במגזר הבדואי. הודעה בעקבותיה הופסקה עבודתו כמפקח ביום 31.8.00.

בתמצית נטען בכתב התביעה המקורי, כי ההחלטה על העברתו של המנוח ממשרת מפקח היא בלתי חוקית ובטלה מעיקרה. כך נטען בכתב התביעה, כי העברתו של המנוח מתפקידו נעשה בלא עילה, בשרירות תוך פגיעה בחובת הנאמנות שחבה הנתבעת למנוח ולציבור, משיקולים זרים ומתוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי והפרה של תקנות החינוך הממלכתי (סדרי הפיקוח) תשי"ז-1956 (להלן: "התקנות").

3.
בכתב התביעה המקורי סופר עוד, כי לאחר שהופסקה עבודתו של המנוח כמפקח, התבקש לחזור ולמלא את משרת מנהל בית הספר המקיף בערערה. תפקיד אשר המנוח לא חזר אליו בפועל, לאור התנגדות ואיומים "מגורמים שבטיים שונים".

4.
בנסיבות אלו התבקש בית הדין, בכתב התביעה המקורי, להצהיר כי הוא זכאי להמשיך ולמלא תפקידו כמפקח, להציבו כמפקח ולשלם לו שכר כמפקח.


ראה:

פסקה 70 לכתב התביעה המקורי.

5.
לצער כולם, נפטר המנוח בחודש אפריל 2001. בעקבות פטירת המנוח, הוגש כתב התביעה המתוקן.


כאמור בכתב התביעה המתוקן, התובעים הם יורשי המנוח.

בתביעה המתוקנת, חוזרים התובעים על הטענה בדבר העברתו של המנוח מתפקידו כמפקח, העברה שלטענתם נעשתה שלא כדין מהנימוקים שפורטו בכתב התביעה המקורי.

6.
עוד נטען בכתב התביעה המתוקן, כי הנתבעת גילתה אוזלת יד ולא פעלה להחזרתו של התובע לתפקידו הקודם כמנהל בית הספר המקיף בערערה; במעשיה ובמחדליה "ביזתה את המנוח ורמסה את כבודו ובמעשיה אפשרה לכוח ולאלימות שהופגנו כנגד המנוח, במטרה למנוע חזרתו לבית הספר כאמור, לנצח". פסקה 69 לכתב התביעה המתוקן.

7.
לאור האמור, ביקשו התובעים בכתב התביעה המתוקן פיצויים בגין העברתו של המנוח מתפקידו כמפקח בסכום בסך של 150,000 ₪.

8.
בכתב ההגנה הסבירה הנתבעת כי על אף שהתובע זכה להערכה רבה כאיש חינוך, נכשל האחרון בתפקידו כמפקח. בנסיבות אלו ולאחר שההשגות על תפקודו של המנוח הובאו לידיעתו – הוחלט על סיום מיניו כמפקח, תפקיד שמילא במינוי בפועל
בתקופת ניסיון.


הנתבעת הוסיפה, כי עשתה ככל שביכולתה להחזרתו של התובע לתפקידו כמנהל בית הספר המקיף בערערה. זאת חרף התנגדות הרשות המקומית שהיא הגוף המפעיל את בית הספר המקיף; ובמגבלות המוטלות עליה. מגבלות שמקורן בין היתר בחובתה הכוללת לדאוג לשירותי חינוך, בפרט לילדי בית הספר המקיף בערערה.

9.
אשר על כן מסכמת הנתבעת, כי אין בסיס לטענות התובעים על פגם בהחלטה בדבר העברתו של המנוח מתפקידו כמפקח; כמו גם למחדלים המיוחסים לה וכתוצאה מהם לא חזר המנוח בפועל לתפקידו כמנהל בית הספר המקיף בערערה.

10.
בנסיבות אלו ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על כל חלקיה.

11.
מהעדויות ששמענו ומהמסמכים שהוגשו, עולות העובדות הבאות:

א.
כאמור בפתח פסק הדין, התקיימו בין המנוח לנתבעת יחסי עובד מעביד החל מחודש ספטמבר 69' וברציפות עד פטירתו ביום 19.4.01.

ב.
בשנים 84' ועד 98', שימש המנוח כמנהל בית ספר. כך משנת 91' ועד 98' מילא המנוח בתפקיד מנהל בית הספר התיכון המקיף בערערה.

ג.
חוות הדעת על עבודתו של המנוח כמנהל הייתה חיובית.


ראה:

עדותה של הגב' אמירה חיים מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך, עמ' 27לפרוטוקול מיום 21.6.05 שורות 29-28; ובעמ' 28 שורות 12-1.

ד.
בספטמבר 98' הועבר המנוח לתפקיד פיקוח. העברה בוצעה בסמוך לאחר שנחתם "הסכם הבנות" ביולי 98'. בין מי ששימש בשעתו מנהל מחוז הדרום במשרד החינוך, ד"ר תומר, לנכבדים במגזר הבדואי.

כך נקבע בסעיף 1 "להסכם ההבנות" כי:

"מר סולימאן אזברה (המנוח,הוספה שלי-ט.מ.) ימונה למפקח (הגדרת תפקיד תסוכם עם מנהל המחוז) (הסוגריים במקור,הוספה שלי-ט.מ.)".

ה.
על הרקע לחתימת הסכם ההבנות סיפר העד מטעם התובעים, מר אבו חמיד סלימאן, בהליך אחר. באותו הליך סיפר העד כי:

"ש.ת.
אני לא יודע מה היה תפקידו של אבו מטר אז בית הספר עדיין לא הוקם ולא עוד לא היה וועד הורים. אם אני זוכר נכון, המנוח אזברגה סלימאן הוא התמודד מול התובע על תפקיד מנהל בית הספר ואז גילינו שהוא לא קיבל את התפקיד ואז אנחנו התנגדנו, כיצד יתכן שמי ששימש כמנהל בית הספר, קיבל הוקרה מטעם משרד החינוך לא ימונה לתפקיד. ההתנגדות הייתה על בחירה מחוץ למסגרת השבטית.
ש.ת.
אני לא איימתי על אף אחד להשבית, להפריע ואז נחת עלינו אבו גאנם (יועץ סגן השר, הוספה שלי-ט.מ.) שהבטיח לנו כל דבר רק שנשתוק. אז אמרנו שאם כך, למה שלא נבקש ונשתוק. משרד החינוך פיתח נורמה במגזר הבדואי שהחזק צודק, לאחר שזיהיתי את החלל הזה, אמרתי לא קיבלנו אותו כמנהל בית ספר נחתים אותו כמפקח וכך היה...". פרוטוקול הדיון בתיק ע"ב 1661/00 אשר הוגש וסומן בהליך זה כמוצג נ/1.

רק נוסיף, כי דבריו של העד אבו חמיד סלימאן באותו הליך מקובלים עלינו כמשקפים את המציאות. מתוך התרשמותנו מעדותו של העד בפני
נו, גרסה קודמת זו על נסיבות מינויו של המנוח כמפקח, עדיפה בעינינו על פני הגרסה המתוקנת בעדותו של העד בהליך זה. עדות בה הוא מספר כי הדרישה למינוי המנוח כמפקח באה על רקע מקצועי.

ו.
יהיו נסיבות העברתו של המנוח לתפקיד פיקוח אשר יהיו - הממונים על המנוח עשו ככל שיכלו לשילובו של המנוח במערך הפיקוח ולהצלחתו בתפקידו. בהקשר זה, מקובלת עלינו עדותה של עדת הנתבעת, הגב' חיים כמשקפת את עמדת הממונים על המנוח. לעניין זה נשאלה העדה והשיבה:

"אני מאוד כיבדתי את המנוח, מאוד הערכתי אותו, הכרתי את המשפחה וסה"כ כשהוא הומלץ להיות מפקח, גם אני הכרתי את עבודתו ושמחתי והמלצתי לצרף אותו לצוות. מאוד כיבדתי אותו וחשבתי שההשקעה הרבה שלי תניב פירות, הדרכתי אותו, הזמנתי אנשים שיסייעו. לא רציתי לכתוב את הדברים מתוך כבוד ואמונה, לא הייתה לי שום כוונה שהמנוח יפסיק את עבודתו כמפקח, אני רציתי לעזור לו, לקדם אותו ושהוא ימשיך במחוז ולכן לא העליתי כל השגה בכתב." עמ' 29 לפרוטוקול מיום 21.6.05 משורה 25 עד עמ' 30 שורה 2.

ז.
אליבא הנתבעת, העברה של המנוח לתפקיד פיקוח בספטמבר 98', הייתה במסגרת העסקתו בתקן של מורה מדריך. זאת לתקופה שמספטמבר 98' ועד לסוף חודש מרץ 99'. גם אם גרסה זו מקובלת עלינו, אין בכך כדי לסתור את טענת התובעים ולפיה הועסק המנוח בתקופה שמספטמבר 98' ועד מרץ 99' כולל, במשימות פיקוח.


ראה:

סעיף 2 לתצהירה של הגב' אמירה חיים מיום 23.10.03;

עדותו של ד"ר תומר בחקירתו הנגדית בהליך הזמני, עמ' 4 לפרוטוקול מיום 11.10.00 שורות 28-27.

ח.
במרץ 99' נבחר המנוח במכרז למשרת מפקח כולל במגזר הבדואי. נכון לאותה עת מי שהחזיק במשרה זו, משרת המפקח הכולל במגזר הבדואי, היה מר יאסר עומאר אשר קיבל מינוי בפועל למשרה לא קבועה במחוז הצפון.


משכך, מינויו של המנוח למשרת מפקח כולל במגזר הבדואי, היה במעמד של מינוי בפועל לתקופת ניסיון.


ראה:

סעיף 4 ו-5 לתצהירה של הגב' אמירה חיים מיום 23.10.03.

ט.
בעקבות בחירתו של המנוח במכרז למשרת מפקח כולל במגזר הבדואי, הוצע למנוח מינוי בפועל בתוקף עד ליום 31.8.99.

י.
בהמלצתה של הגב' אמירה חיים הוארכה תקופת הניסיון למנוח על ידי מנהל המחוז דאז, ד"ר תומר – בשנה.


ראה:

עדותה של הגב' חיים בעמ' 30 לפרוטוקול מיום 21.6.05 שורות 4-3 ובאותו עמ' שורות 14-11.

יא.
בהתאם הוצאו למנוח הודעות על הארכת המינוי בתפקיד מפקח, תחילה עד לסוף שנת 99' והודעה נוספת לתקופה שמינואר 2000 ועד ה-31.8.00.

יב.
ביום 8.3.00 הודיע מנהל המחוז למנוח, בפגישה שהתקיימה ביניהם, כי אין בכוונת המחוז להאריך את תקופת המינוי בפועל לאחר ה-31.8.00; וזאת על רקע מקצועי.

ראה:
סעיף 31 לתצהיר המנוח אשר הוגש במסגרת הסעד הזמני.

יג.
הודעה בכתב על סיום תקופת המינוי בפועל כמפקח נמסרה למנוח בסמוך לאותה פגישה.

יד.
כאמור, הנימוק לאי הארכת תקופת הניסיון, היה של כשל מקצועי. גרסה המקובלת עלינו לאור עדותה של עדת הנתבעת הגב' חיים אשר בתקופה הרלוונטית לענייננו, בשנים 98' עד סוף 2000, שימשה כמפקחת מחוז הדרום וממונה ישירה על המנוח. עדות בה היא מספרת ומפרטת כשלים שהתגלו בעבודת המנוח כמפקח.


לעניין זה נביא לדוגמא את תשובת העדה במסגרת חקירתה הנגדית כדלקמן:


"... עובדי המנהל התלוננו בפני
שהם צריכים להשקיע שעות עבודה רבות מעבר למצופה ומעבר למה שמושקע מול מפקחים אחרים וארגון החומר ומסירת האינפורמציה ישירות למנהלים מאחר ואלה פונים לאגף כי הם לא קיבלו תשובות מהמפקח. טענות היו גם מצד מדריכים שלא קיבלו מענה בסיוע להכנסת תוכניות בתוך בתי הספר. היה מכלול של פניות אלינו למחוז על מענה שלא קיבלו, גם בצד המנהלי וגם בצד הפדגוגי." עמ' 35 לפרוטוקול מיום 21.06.05 שורה 28 עד עמ' 36 שורה 3.


נוסיף אנו, כי ביטוי לקשיים בהם נתקל המנוח בעבודתו כמפקח יש במכתב שצירף המנוח עצמו ביוני 2000 במסגרת מועמדתו למכרז למשרת מפקח בבתי הספר היסודיים במגזר הבדואי. באותו מכתב מספר המנוח כי:


"בשנת 1998 זכיתי במכרז פיקוח, הייתה זו שנה קשה ביותר אף על פי שלמדתי דרכי פיקוח התיאוריה איננה תואמת את השדה..."

טו.
עוד נוסיף, כי אין בעדויות התובעים כדי להוביל למסקנה אחרת בשאלת התאמתו של המנוח למשרת מפקח. זאת משאף לא אחד מהעדים הוא בעל הסמכות המקצועית וההכשרה המתאימה לחוות דעה על האופן בו מילא המנוח את תפקידו כמפקח.

טז.
בעדותה מספרת הגב' חיים עוד, כי הביאה לידיעתו של המנוח את השגותיה על האופן בו הוא ממלא את תפקידו כמפקח. השגות אשר נמסרו לאחרון בשיחות בעל-פה ואשר קיבלו ביטוי בכתב לראשונה בחוות דעת של מנהל המחוז, ד"ר תומר, מחודש מרץ 2000 ובחוות דעת של הגב' עמירה חיים בחודש אוקטובר 2000.

יז.
התרשמותנו מעדותה של הגב' חיים והעדר עדויות ומסמכים לסתור עדות זו -מחייב את קבלת גרסת הנתבעת ולפיה ההשגות על תפקודו של המנוח אכן נמסרו לאחרון במסגרת עבודתו השוטפת. כך אותה הודעה שקיבל המנוח בחודש מרץ 2000 לפיה לא תוארך תקופת מינויו כמפקח לאחר חודש אוגוסט 2000,
לא באה לאחרון בהפתעה.

יח.
ביוני 2000 הגיש המנוח את מועמדתו למכרז פיקוח על בתי הספר היסודי במגזר הבדואי. במכרז זה לא נבחר המנוח .

יט.
בעקבות הודעת הנתבעת למנוח
לפיה לא תוארך תקופת מינויו
כמפקח לאחר חודש אוגוסט 2000
נדרש המנוח לחזור לתפקידו הקודם כמנהל בית הספר המקיף בערערה.

כ.
להחזרתו של המנוח לתפקיד מנהל בית הספר המקיף קמה התנגדות מצד הרשות המקומית המפעילה את בית הספר ומגורמים באוכלוסיה. אלה ביקשו למנוע את הוצאתו של מי ששימש במקומו של המנוח בתפקיד מנהל בית הספר אבו ערר ג'אסר , מתפקידו .

כא.
גם
כאן מקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה פעלה לשילובו ולהחזרתו בפועל של המנוח לתפקידו כמנהל בית הספר
המקיף .
לעניין זה סיפרה הגב' חיים
כי:


"לצערי הרב ראש המועצה בשעתו פעל באופן חד צדדי ללא הסכמת משרד החינוך ולא הסכים לקבל את המנוח כמנהל בית הספר . מונה מישהו אחר ללא הסכמה שלנו, ללא מינוי שלנו... "עמ' 39 לפרוטוקול מיום 21.6.05 שורות 26 – 28.

ובהמשך מספרת הגב' חיים על הנחיה שהוציא משרד החינוך לפיה לא יתקיים כל שיתוף פעולה עם בית הספר, שלא באמצעות המנוח. לעניין זה העידה הגב' חיים כי :

"שום מסמך
שיאסר (המנהל מטעם המועצה המקומית , הוספה שלי – ט.מ)
היה חתום עליו משרד החינוך לא קיבל אותי, לא לגזברות , לא לכח אדם בשום נושא . שום מסמך בחתימת ידו של יאסר לא התקבל .
ש: את אומרת נתנו הנחיה מפורשת, בטח יש מסמך, יש לך את המסמך הזה ?
ת: אין לי מסמך אבל זה נאמר לעובדים הפנימיים שלנו, אפשר להזמין את הגזברית , אחרי שהוגש דוח על שעות המשכורת לא שולמה. היתה הנחיה מפורשת ואני הקפדתי עליה". עמ' 40 לפרוטוקול מיום 21.6.05 שורות 20 – 24.

12.
כפי שמצויין בפרק העובדות מקובלת עלינו גרסתה של הנתבעת על שיקולים
עניינים ומקצועיים. אלה
הביאו את המפקחת מחוז דרום שעתו, הגב' חיים ואת מנהל מחוז דרום דאז
ד"ר תומר, להחלטה על סיום מינויו של המנוח כמפקח .

13.
בנסיבות הללו אין בידינו לקבל את טענות התובעים על שיקולים זרים ושרירות בהחלטה על סיום מינויו של המנוח כמפקח וחזרתו לתפקיד, מנהל בית הספר המקיף בערערה.

14.
כאמור בפרק העובדות גרסתה של הנתבעת לפיה הכשלים בעבודתו של המנוח כמפקח , הובאו לידיעתו של האחרון - אף היא מקובלת עלינו. כמצוין לעיל השגות אלה קיבלו ביטוי בכתב - גם אם ביטוי מאוחר - הן בחוות הדעת של ד"ר תומר ושוב בחוות הדעת של הגב' עמירה חיים. בנסיבות אלה יכול היה המנוח להעלות את טענותיו על השגותיה של הנתבעת בנוגע לדרך בה הוא מילא את תפקידו כמפקח; ככל שביקש .
15.
לפיכך אין בידינו לקבל את טענת התובעים ולפיה ההחלטה על סיום תקופת מינויו של המנוח כמפקח התקבלה על בסיס חוות דעת שניתנו "במחשכים" מבלי שיתאפשר למנוח להגיב עליהם.
מסקנה המקבלת משנה תוקף שעה שגם המנוח מודה כי כבר במרץ 2000 ידע על הכוונה להביא לסיום העסקתו בתפקיד מפקח , ועל אף האמור אין בפני
נו כל פניה מצד המנוח
לבקש לשימוע ואפילו, בשלב הגשת צו המניעה ופתיחת ההליך נשוא

פסק דין
זה .

16.
יוצא מכאן שגם אם לא הוזמן המנוח
לשימוע פורמלי בו הועלו ההשגות על תפקודו בפני
ו והתבקשה תגובתו – אין בכך כדי להביא לבטלות ההחלטה לסיום תפקידו כמפקח. ההחלטה שהמנוח היה מודע למניעים שמאחוריה לכל המאוחר בחודש מרץ 2000 ולא ביקש לחלוק עליהם עד להגשת ההליך נשוא

פסק דין
זה.

17.
בטרם נסיים פרק זה נוסיף כי תקנות החינוך הממלכתי (סדרי הפיקוח) תשי"ז – 1956 מסדירות את הליכי פיקוח על מנהלי מוסדות ומורים.
תקנות אלה אינן מתייחסות לדרכי פיקוח על עבודתם של מפקחים. מכאן, שאין מקום לטענת התובעים כי ההחלטה על סיום העסקתו של המנוח כמפקח בטלה; מהטעם משחוות הדעת על עבודתו של המנוח כמפקח לא נמסרה לאחרון בכתב כמתחייב מאותם תקנות.

18.
מהמקובץ עולה כי אין מקום להצהיר כי ההחלטה על סיום העסקתו של המנוח כמפקח בטלה, הצהרה מכוחה זכאי המנוח והתובעים מכוחו, לפיצויים בגין העברת המנוח מתפקידו שלא כדין.

19.
כפי שנאמר בפרק העובדות הבעלות על בית הספר המקיף היא במקרה שלפנינו בידי הרשות המקומית. רשות בראשה עומדים נבחרי ציבור. כאמור בפרק העובדות נמנעה החזרתו של המנוח בפועל, בתפקידו כמנהל בית הספר כתוצאה מעמדה שנקט ראש
המועצה המקומית וגורמים מקומיים באוכלוסיה. עוד נמצא כי הנתבעת נקטה באמצעים
המנהליים שבידיה להביא להחזרתו של המנוח
לתפקידו כמנהל בית הספר חרף התנגדות המועצה המקומית וחלקים מהאוכלוסייה.

20.
מקום שהבעלות על בית הספר המקיף איננו בידי הנתבעת- ומכאן שאין בידיה השליטה הישירה
ואפשרות לאכוף את החזרתו של המנוח לתפקיד מנהל בית הספר; ובשעה שפעלה הנתבעת באמצעים המנהליים שבידיה לגרום להחזרתו של המנוח לעבודתו
כמנהל בית הספר - אין לזקוף לחובתה את העובדה כי המנוח לא חזר בפועל לשמש בתפקידו כמנהל בית הספר המקיף בערערה .

21.
משנמצא
כי הנתבעת
לא הפרה את התחייבויותיה כלפי המנוח כעובד , הן בהחלטה על סיום מינויו כמפקח והן בניסיונותיה
להחזיר את המנוח לעבודתו בפועל כמנהל בית הספר המקיף בערערה – דין התביעה לפיצויים להדחות .

22.
סוף דבר – התביעה נדחית . בנסיבות העניין אין צו להוצאות .

23.
הערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש .

ניתן היום ז' בניסן, תשס"ו (5 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

____________________
___________________
_______________________


נציג עובדים – שאול סימון
השופט - משה טוינה

נציג מעבידים – שמעון מור יוסף


002146/00עב 734 שמחה ורון






עב בית דין אזורי לעבודה 2146/00 וטפה חסין אזברגה (אזבארקה), היתם סלימאן אזברגה (אזבארקה), בורטנה סלימאן אזברגה (אזבארקה) ואח' נ' מדינת ישראל (משרד החינוך והתרבות) (פורסם ב-ֽ 05/04/2006)