פסקי דין על חן אלון

4135/06 פ     26/06/2008




פ 4135/06 מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים נ' חן אלון




בעניין:
51



בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע
פ
004135/06


בפני
:
כבוד השופט
ד. מגד
- סגן נשיא
תאריך:
26/06/2008




בעניין:
מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים


ע"י ב"כ עו"ד
הילה אדלמן
המאשימה

נ
ג
ד


חן אלון
- בעצמו


ע"י ב"כ עו"ד
נעם אליגון
הנאשם

הכרעת דין

מבוא

1.
נגד הנאשם, ששרת כבלש בתחנת ערד, הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז – 1977. נטען בו, כי בתאריך 1.9.05, בעת שהנאשם היה בתפקיד סיור במדרחוב בערד, עיכב את המתלונן עמי ירמיה בגין חשד להחזקת סם מסוכן ורכוש גנוב והורה לו להתלוות אליו לתחנה המצויה בקרבת מקום. כמו כן נטען, כי במהלך ההליכה המשותפת לתחנה, הכה הנאשם את המתלונן באגרוף בפני
ו, המתלונן נפל לקרקע ואז הנאשם בעט בו בכיוון פלג גופו העליון, כשהמתלונן מצליח לבלום את הבעיטה בידיו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלה ונפיחות בשפתיו ופצע בזרועו השמאלית.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום. העדים המרכזיים מטעם המאשימה היו המתלונן, אמו קלריס ויניג, חברתה של האם ענת בנישתי ובעל סטודיו לצילום אבי כץ. ההגנה העידה את הנאשם, את חוקר המשטרה בוריס ליבוביץ, את פקד נתי לידני, מפקדו
הישיר של הנאשם במהלך האירוע, ואת הכלבן השוטר שי מלול, שאף ערך חוות-דעת מומחה (נ/8).

2.
אלה הם עיקרי העובדות הצריכות לעניין שהוכחו.
הארוע קרה בצהרי היום. המתלונן, קטין כבן 16, המוכר למשטרה מארועים קודמים, ישב עם כלב מסוג "אמסטף" ועם חברו בגן בערד. הנאשם, שהיה בסיור עם בלש נוסף, חשד בהם בהחזקת סם מסוכן. המתלונן, שהחזיק מחשב כף יד, נחשד גם בהחזקת נכס חשוד.
הבלשים עיכבו אותם לצרכי חקירה והפרידו בינהם. הנאשם הוליך
את המתלונן וכלבו ללא התנגדות ברחובות העיר לתחנת המשטרה, המצויה במרחק של 500 מ'. המתלונן נחקר, מסר גרסה (נ/3) וצולם. בדיסק (נ/7) שהינו המקור לתצלומים (נ/1, נ/2), ניתן להבחין בנפיחות קלה בשפתו העליונה. בנישתי, שהזדמנה
לתחנת המשטרה, שוחחה עם הנאשם, שספר לה כי הוכה, והזעיקה את האם, שהגיעה ולקחה את המתלונן
לסטודיו לצילום. בצילום
שצולם בסטודיו (ת/3) רואים נפיחות קלה בשפתו העליונה ושפשוף באמה השמאלית, שעליו סימני דם טרי.
מיד לאחר מכן המתלונן נבדק ע"י רופא, שערך חוות דעת רפואית (ת/2),
בה קבע שנגרמו לו נפיחות קלה בשפתיים ושפשוף בעור האמה השמאלית. מקץ 18 ימים הוגשה תלונה למח"ש, כשהאם הינה הרוח החיה
שמאחוריה.

תמצית ראיות המאשימה

3.
המתלונן העיד כי השתמש בעבר בסמים, התחצף לשוטרים והודה ששיקר בכך שטען כי קנה את מחשב כף היד. כן העיד, כי הנאשם החל לחקור אותו כבר בדרך לתחנת המשטרה, שבמהלכה ספג "מכות רצח", שהתבטאו בכך שהנאשם
פגע באגרוף בפיו,
בעט בו, הפילו, גרר אותו והרימו מהרצפה.
לדבריו, נפגע גם ביד שמאל, שחסמה את הבעיטות שפגעו גם בפני
ו ובכלבה. הוא הוסיף והעיד, כי מדובר בכלבה
שאילף מצעירותה ושאינה נושכת, גם אם היה מורה לה לעשות כן, מה גם שפיה היה חסום בזמם.
הוא הוסיף, כי בחקירה במשטרה היו סימני דם על שפתיו וטען שסיפר לחוקר שהנאשם היכה אותו. המתלונן הכחיש כי חבל בעצמו וכי יזם הגשת תלונה שקרית על מנת שלא להסתבך עם אמו, שהקפידה עמו. הוא אישר כי האם הניעה אותו להתלונן במח"ש ותאר את תחושותיו כתוצאה מהאירוע כ"עלבון נפשי ופיזי".
בנישתי
זיהתה במח"ש את החבלות שבתצלום ת/3. בבית המשפט העידה, כי הזדמנה לתחנה בעניין אחר, עמדה קרוב למתלונן וראתה אותו פצוע בשפתו ובידו. לדבריה, כשהראה לה את היד הפצועה, ירדו דמעות מעיניו.
בחקירה הנגדית לא זכרה אם ראתה דם על השפתיים ואם היו נפוחות. היא הודתה גם, כי לא היתה מעוניינת למסור עדות בבית המשפט.
האם
העידה, כי הגיעה נסערת לתחנה, מיד לאחר שנמסר לה שבנה חבול,
ראתה
את החבלות ולקחה אותו לצילום בסטודיו ולרופא. היא נימקה את השיהוי בהגשת התלונה במח"ש, בכך שבקשה תחילה
לברר את האירוע עם הנאשם ומשעה שהדבר נמנע ממנה, לא מצאה פתרון אחר.
אבי כץ

הגדיר כחובבני ובלתי מקצועי
כל נסיון "לבשל" את התצלום שצילם (ת/3).
חנן קדוש
, שישב עם המתלונן בגן עובר לאירוע, מסר הודעה במח"ש, שהוגשה כראיה בהסכמה (ת/7). הוא ציין בה, כי הסימנים שבתצלום ת/3 לא היו על גופו של המתלונן כאשר ישבו בגינה. עוד אמר, כי במפגש עם המתלונן בתחנת המשטרה, שארך כשניה,
הבחין שפניו אדומות ללא סימני דם או פצע בשפה.

תמצית ראיות ההגנה

4.
הנאשם הכחיש באופן גורף את הטענה כי היכה את המתלונן ועמד על גרסתו כי לא היו דברים מעולם. לדבריו, מדובר במתלונן בעייתי ובאם פרובוקטיבית שטפלו עליו אשם שוא, בתקווה להניע את המשטרה לסגור את התיק שפתחה בעקבות האירוע.
בוריס ליבוביץ
, שחקר את המתלונן, העיד, כי במהלך החקירה לא ראה
עליו סימני חבלה, שאם לא כן היה מציין זאת, מה גם שהמתלונן לא טען בפני
ו שהוכה. כן העיד, שהאם נכנסה נסערת לחדר החקירות, והוא מסר לה, לדרישתה, את שמות השוטרים המעורבים, כי הסיק שידעה או הבינה שמשהוא אינו כשורה.
שי מלול
, שערך חוות דעת מומחה (נ/8), העיד על נסיונו בטיפול בכלבי הרחה, המשמשים בשירות המשטרה והעדר נסיון באילוף או טיפול בכלבי תקיפה, בכלל, וכלבים מסוג "אמסטף", בפרט. העד חווה דעתו, כי מדובר בגזע כלבים נאמן לבעליהם, המגיב בתוקפנות על התנהגות אלימה כלפיהם. למרות שלא בדק את הכלב הנדון, סבר כי לא תתכן האפשרות שהכלב לא יגיב על הארוע הנטען.
פקד נתי לדני מסר הודעה במח"ש (נ/9) כשנתיים לאחר הארוע, בה טען שלא ראה על שפתי המתלונן סימני אלימות, שכמוהו כאביו הוא
"מייצר עבודה במשטרה" (כהגדרתו) והכתיר את העדה ענת בנישתי בתואר "נוכלת". העד, שלא הסתיר שיש בלבו על מח"ש, העיד בבית המשפט, כי שוחח עם המתלונן דקות ספורות לגבי מקור המחשב שנתפס בחזקתו. כשנשאל מדוע כבש את הודעתו במח"ש ולא פנה אליה מיוזמתו לאחר שהוגש כתב אישום נגד פקודו, הסביר כי עזב את התחנה כארבעה חודשים לאחר האירוע.

דיון

5.
המתלונן לא היה פצוע בעת שנפגש עם קדוש בגן. הנאשם קטע את פגישתם, עיכב את המתלונן והוליכו לתחנה. הם הגיעו לתחנה כשהמתלונן חבול בשפתו העליונה ובידו השמאלית. על פי ההגיון הפנימי של הדברים, מתבקשת המסקנה שהנאשם היכה את המתלונן בדרכם לתחנה ושהחבלות נגרמו לו כתוצאה מהמכות. כל הסבר אחר אינו מתיישב עם הראיות שהוכחו.
המתלונן טען כי הוכה "מכות רצח". יתכן שביטוי זה עמד ביסוד טענת ההגנה, שבקשה לשכנע כי המתלונן לא אמר אמת, שכן לדעתה החבלות שנחבל לא
עלו בקנה אחד עם התיאור שנתן. הטענה אינה מקובלת עלי.
נקיטה במונח "מכות רצח" הינה צורת ביטוי עממית המלמדת על מצב בו מאן דהוא טוען כי הוכה מכות חזקות. לא ניתן לאמוד "מכות רצח" בקריטריונים מדעיים. ככלל, סימנים הנותרים על הגוף שונים מאדם לאדם. נסיון החיים מלמד, כי לא כל מכה מתבטאת בסימן על הגוף. בל נשכח גם,
כי עסקינן בצעיר המתאפיין במבנה גוף רזה וחזק.

כזכור, המתלונן נפגע
גם בשפתיו וגם בידו.למתלונן שפתיים תפוחות. טענת ההגנה כי אין זה נכון שנחבל בשפתיו, התפוחות ממילא, נסתרת בראיות האובייקטיביות שמניתי, דהיינו בתצלומים ובחוות הדעת הרפואית שהמאשימה הגישה. חוות הדעת זו לא עמדה במבחן של חוות דעת רפואית נוגדת וממילא לא נסתרה. ראוי לשוב ולהדגיש, שהפגיעה
בשפה העליונה ניכרת בתצלום שבדיסק, שצולם כבר בתחנת המשטרה (נ/7).
ראיות אלה גם תומכות בגרסת המתלונן, כי בנוסף למכות שהוכה בפני
ו, ספג ובלם מכות ובעיטות באמצעות ידו. הפגיעה ביד השמאלית צויינה בחוות הדעת הרפואית ובתצלום (ת/3). בתצלום רואים שעל היד השמאלית יש
סימנים של דם טרי.

הנאשם שוחרר בתחנה לאחר כשלוש שעות. בנסיבות שנוצרו, לא היה צורך ואין זה סביר שיוסיף ויכה את עצמו, כטענת ההגנה. לפיכך, אני שולל כל אפשרות שהמתלונן חבל בגופו לאחר שיצא מתחנת המשטרה בדרכו אל הסטודיו לצילום.

6.
כאן המקום לציין, כי
המתלונן דבק בדרך כלל באמת. גם אם הייתי יוצא מתוך הנחה שהפריז בתיאור עוצמת המכות, ואיני סובר כך, אין הדבר גורע ממהימנותו. שוכנעתי כי הנאשם היכה אותו.

אני ער לכך שהמתלונן אכן שיקר בכך שטען
בתחילה שקנה את מחשב כף היד. מאידך, הוא חזר בו מיד עוד במהלך העיכוב בגן, בטרם הובא לתחנת המשטרה, וסיפר כי מצא אותו (ראה דו"ח פעולה שהנאשם כתב נ/6). עדות המתלונן אינה עומדת לבדה. היא נתמכה בגרסת בנישתי במח"ש וגם בעדותה בבית המשפט, למרות שהעידה כמי שכפאה שד. דברי המתלונן משתלבים גם בגרסת האם
ובהודעת חברו חנן קדוש.
לא ייחסתי נפקות כלשהיא להסתבכויות המתלונן בפלילים בעבר. לא הוכח כי אלה הבשילו
כדי נקיטת הליכים משפטיים נגדו, ככלל (למעט החזקת סם קל, כעולה מעדותו). גם לא הוכח שהסתבך בעבירות שיש בכוחן להטיל צל על מהימנותו, בפרט. לא נתתי כל משקל לאירועים בעברו עם שוטרים מתחנת ערד. לא שמעתי כי אי פעם הגיש, או כי הוגשה מטעמו, למשל ע"י האם, תלונת שוא נגד מי מהשוטרים שטיפלו בו.

7.
זה השלב הראוי להתייחסות לעדות האם


ולבירור הטענה כי השהתה את הגשת התלונה במח"ש.

התרשמתי כי עסקינן באשה אמוציונאלית. בעת שהעידה בבית המשפט ניכר היה כי האירוע
עדיין בוער כאש בעצמותיה. אין חולק, כי מיד לאחר הגעתה לתחנת המשטרה, פנתה לחוקר בוריס לייבוביץ בטענה כי המתלונן הוכה ודרשה ממנו את שמות השוטרים המעורבים (נ/7א). תגובה מיידית זו, בין כתלי התחנה ובעוד המתלונן מעוכב, שוללת כל אפשרות של ביצוע פעולות בדיעבד, המיועדות לבסס תלונת כזב לאחר שיצאו מהתחנה.
במהלך עדותה נשאלה העדה מדוע השהתה את תלונתה והסבירה, כי משנת 1989 ובתוקף תפקידה בהסתדרות היא מייצגת עובדים. לפיכך התקשתה, לדבריה, לגרום לפגיעה בנאשם, המתחייבת מעצם הגשת תלונה במח"ש. רק לאחר שנסיונותיה לשוחח עם הנאשם נדחו, כפי שהגדירה בלשונה הציורית "ראיתי שעושים ממני קרקס" פנתה למח"ש. ההסבר הגיוני ומתקבל על הדעת.

8.
פרק נכבד מהראיות ומהסיכומים יוחד לכלבה מסוג "אמסטף", שלא הגיבה על האירוע האלים, למרות שהיתה צמודה למתלונן ואף היא, לדבריו, ספגה מהנאשם בעיטה. המתלונן והאם העידו שהכלבה רגועה וידידותית וכי מעולם לא תקפה. המתלונן עמד על דעתו, כי בזמן האירוע היה זמם על פיה. מאידך, הנאשם טען כי לא כך היה. ההגנה בקשה גם להוכיח כי מדובר בכלבה "מועדת" ותמכה טיעוניה, בין היתר, בכתב אישום שהוגש בתאריך 9.3.06 נגד האם, בעבירת מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין (נ/9) ובחוו"ד מומחה.
ההגנה סבורה, כי לא יעלה על הדעת שהנאשם, שאינו מכיר את תכונות הכלבה, יעז לנהוג במחיצתה באלימות. אין בידי לקבל את הטענה. בהכרעת הדין נקבעים ממצאים על פי ראיות שהוכחו . הנאשם כלל לא נחקר לגבי אופן התייחסותו הסובייקטיבית לכלב הנדון. לא שמענו מה דעתו לגבי כלבים בכלל
ולכלבים מסוג "אמסטף" בפרט. איננו יודעים האם הימצאות הכלבה בקרבת מקום לזירת העבירה היה בה כדי להשפיע על שיקול דעתו ופעולותיו וכיוצא בזה שאלות שלא התבררו במשפט. אל נשכח, כי הנאשם לא היסס ללכת עם המתלונן
לתחנת המשטרה למרות שהכלבה התלוותה אליהם ללא זמם בפיה, לדבריו.
ראוי לשים לב לכך שבמהלך האירוע הכלבה היתה פסיבית, שאם לא כן חזקה על השוטרים המעורבים שהדבר היה מקבל ביטוי בדוחות שכתבו. הנאשם כתב בדו"ח הפעולה (נ/6) שרץ יחד עם הבלש השני אל המתלונן ושתפסו אותו ואת חברו. הוא חזר על הדברים בעדותו.
הנאשם גם ערך חיפוש חיצוני על הנאשם. מדובר בפעולות חריגות שאינן יכולות להחשב כמעשה יום יומי. בכל זאת הכלבה התנהגה בצורה רגועה.
לא ניתן לחתום את הסוגייה מבלי להתייחס בקצרה לשוטר שי מלול ולחוות דעתו. העד הודה בעדותו,
כי לא טיפל מעולם בכלבי תקיפה או בכלבים מן הסוג הנדון, כי כל כלב נוהג בצורה שונה מאחיו הכלבים, כי לא בדק את הכלב הנדון
וכי מעולם לא נתן חווד דעת משפטית בנושא. לפיכך לא נתתי לחוות דעתו ולעדותו משקל כלשהוא.

9.
גרסת הנאשם לא היתה
מהימנה או הגיונית. הוא אמנם טען בתוקף כי לא תקף את המתלונן, אך לא הצליח להסביר כיצד המתלונן הגיע חבול לתחנת המשטרה, למרות שלא התנגד לעיכוב והתלווה אליו ללא כל בעיה.
הנאשם גם לא הצליח להשיב
תשובה ראויה על השאלה מדוע ההליכה מהגן לתחנת המשטרה ארכה יותר ממחצית השעה, למרות שגם לגרסתו המרחק בין הנקודות הוא כחצי ק"מ לכל היותר וההליכה אורכת 5 דקות (עמ' 27 ש' 17 – 18). בדו"ח הפעולה (נ/6) כתב ששעת האירוע היתה 14:55. בדו"ח העיכוב (נ/4) כתב, כי שעת האירוע היתה 15:00 ושהביא את המתלונן לתחנה בשעה 15:35.
הוא נחקר בבית המשפט לגבי שעת ההגעה לתחנה והשיב, כי השעה שנקב בו לא כל כך ברורה לו ושיתכן שטעה (עמ 27 ש26). תשובתו זו אינה
מניחה את הדעת. היא תומכת בטענת המאשימה, כי ההליכה לתחנת המשטרה ארכה מעבר לצפוי וכי
בזמן ההליכה אירע אירוע חריג.

10.
מכל הנימוקים שפורטו לעיל ולאחר שהשתכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העובדות שנטענו בכתב האישום המתוקן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.
ניתנה היום כ"ג בסיון, תשס"ח (26 ביוני 2008) במעמד הצדדים.
ד. מגד
, שופט

סגן נשיא




החלטה


נדחה לתזכורת במעמד הצדדים בתאריך 1.7.08 בשעה 08:30.

ניתנה היום כ"ג בסיון, תשס"ח (26 ביוני 2008) במעמד הצדדים.

ד. מגד
, שופט
סגן נשיא

004135/06פ
134 נורית היינה







פ בית משפט שלום 4135/06 מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים נ' חן אלון (פורסם ב-ֽ 26/06/2008)