פסקי דין על מנחם חכמון | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על יוסף דיין

3325/05 א     24/06/2008




א 3325/05 מנחם חכמון , עו"ד נ' יוסף דיין




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
א
003325/05


בפני
:
כב' השופט גד גדעון
תאריך:
26/06/2008





בעניין
:
מנחם
חכמון
, עו"ד




ע"י ב"כ עו"ד


עמית - פנקר לימור

התובע


נ
ג
ד




יוסף
דיין




ע"י ב"כ עו"ד


מינדל יגאל

הנתבע

פסק דין
(משלים)


1.
זהו

פסק דין
משלים, בתביעה שהגיש התובע, עורך דין במקצועו, לחייב את הנתבע בתשלום חוב נטען על פי הסכמי שכר טרחה. סכום התביעה 68,172 ₪, נכון למועד הגשתה – 7/8/05. ביום 22/1/06 ניתן

פסק דין
חלקי, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, במסגרתה חוייב הנתבע בתשלום 27,764 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וכן שכר בטלה ושכ"ט עו"ד
, בשיעור 10% על הסכום האמור.

פסק דין
משלים זה, מתייחס ליתרת התביעה, וכאמור להלן, הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, כאשר ביחס לחלק הנותר, ניתן

פסק דין
הצהרתי.

2.
הנתבע נפגע בתאונת עבודה, עקב הרמת משא כבד, ביום 1/10/00. הנתבע פנה אל התובע, על מנת לייצגו בהליכים לתביעת פיצויים בגין התאונה. ביום 14/2/01, חתם הנתבע על שני מסמכים, אשר נערכו על גבי טפסים זהים, שהודפסו
במשרד התובע, כאשר בכל אחד מהם
נערכו שינויים מסויימים. שני המסמכים נושאים כותרת: "כתב התחייבות לתשלום שכ"ט עו"ד
". מסמך אחד התייחס לטיפול בענין קביעת דרגת נכות, אצל המוסד לביטוח לאומי (להלן: "תביעת המל"ל"),
והמסמך האחר התייחס לתביעת נזיקין בגין התאונה (להלן: "תביעת הנזיקין"). כל אחד מכתבי ההתחייבות כולל 11 סעיפים, ולהלן יוזכרו רק הסעיפים הנחוצים לצורך הדיון בתביעה זו.

בכתב ההתחייבות לענין תביעת המל"ל, התחייב הנתבע בסעיף 1.ד,
לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד
בשיעור 20% בתוספת מע"מ "... מכל שווי ענין או מכל סכום שאקבל, או שאני זכאי לקבל, או שיפסק לטובתי ...", כאשר בס' 4 לכתב ההתחייבות הותנה כי כאשר מדובר בתביעה לקצבה חודשית, או תביעה שבעקבותיה תשולם קצבה חודשית, יעמוד סכום התביעה לענין סעיף 1.ד האמור, על סך 72 קצבאות חודשיות, ובנוסף 20% בתוספת מע"מ, מהסכומים שיתקבלו בגין העבר.

גם בכתב ההתחייבות לענין תביעת הנזיקין, התחייב הנתבע בסעיף 1.ד, לשלם לתובע, 20% מכל סכום שיקבל, כאשר נוסח הסעיף זהה לנוסח שפורט לעיל, לענין תביעת המל"ל.
בסעיף 1.א לכתב ההתחייבות זה , התחייב
הנתבע, לשלם לתובע סך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ, עם
חתימת המסמך, עבור"... לימוד ענייני, ע"י עו"ד
מ.חכמון
או מי מעורכי הדין מטעמו".

בסעיף מס' 2 בשני כתבי ההתחייבות,
התחייב הנתבע כדלקמן: "אני מתחייב לשלם את הסכומים בסעיף 1 (א), (ב), (ג), (ד) דלעיל גם אם בכל עת או בכל שלב שהוא החלטתי, מכל סיבה שהיא, שלא לנקוט או להמשיך בהליכים כנגד הצד השני או בכל מקרה שבו החלטתי לחדול מלקבל את שירותיו של עו"ד
חכמון
(או מי מעורכי הדין במשרדו) באותו ענין. בכל מקרה אשר כזה יהיה הבסיס לחישוב שכר הטרחה שאשלם לעוה"ד הנ"ל עפ"י הסעיף 1 (ד) דלעיל, הסכום המגיע לי מהצד השני או הסכום שנדרש ממנו במכתב התראה או בכתב תביעה, הגבוה מביניהם.
למרות האמור בסעיף זה, במקרה שטרם הוגשה תובענה, ונמסרה ע"י הלקוח לעו"ד
חכמון
על הפסקת יצוג, במצב שכזה, יופחת השכר האחוזי, על פי סעיף 1 (ד) דלעיל, והוא יעמוד על 10% + מע"מ. יתר החיובים שבסעיף 1 ישארו בעינם".

בשני כתבי ההתחייבות, בחלקם התחתון מתחת לפרטי הנתבע וחתימתו, נכתב בכתב יד: "מתוך כספים שיתקבלו". כאמור להלן, אין מחלוקת בין הצדדים כי בשעת חתימת כתבי ההתחייבות, הוסכם כי שכ"ט ישולם מתוך כספים שיקבל הנתבע, בשל התביעות האמורות.

3.
אין מחלוקת, כי עורכי דין ממשרדו של התובע, אכן ייצגו את הנתבע בהליכים במל"ל, לרבות בערר שהוגש על קביעת ועדה רפואית של המל"ל, בבקשה להפעלת תקנה 15 לתקנות ביטוח הלאומי, בערעור לבית הדין לעבודה ובדיון נוסף בועדה הרפואית לעררים. בסופו של דבר נקבעה לנתבע דרגת נכות רפואית
בשיעור 20%, לצמיתות ולאחר הפעלת תקנה 15, הועמד שיעור הנכות לצרך הקצבה, על 30% לצמיתות. הנתבע מקבל קצבת נכות, בהתאם לשעור הנכבות שנקבע לו. אין גם מחלוקת כי עורכי דין ממשרדו של התובע, הגישו בשם הנתבע תביעת נזיקין לבית משפט זה, נגד מעבידתו ונגד מדינת ישראל, וייצגו אותו במסגרת התביעה עד יום 8/3/04.


עובר להגשת התביעה שבפני
נו,
לא שילם הנתבע לתובע, שכר טרחה כפי שדרש התובע בהסתמך על כתבי ההתחייבות. לטענת התובע, הופסק ייצוגו של התובע בתביעת הנזיקין, על פי הוראה של הנתבע. התובע הגיש איפוא תביעה זו, במסגרתה תבע שכר טרחה בגין הטיפול בתביעת המל"ל, וכן בהליכי הערעור לבית הדין לעבודה. בגין טיפול בתביעת הנזיקין תבע התובע סך
12,000 ₪ בתוספת מע"מ, עפ"י ס' 1.א לכתב ההתחייבות, וכן סך 16,000 ₪ בתוספת מע"מ, על פי סעיף 1.ד לכתב ההתחייבות, כאשר התובע חישב סכום זה כ- 20% מתוך סך 80,000 ₪, וזאת לטענת התובע "...לאור המפורט בתחשיב הנזק שהוכן". הסכום הכולל הנתבע בגין תביעת הנזיקין, משוערך ליום הגשת התביעה, לסך 29,335.30 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ
33,850 ₪. בגין תביעת המל"ל, תבע התובע
סך
34,322 ₪ נכון ליום
הגשת התביעה.
כאמור, עמד סכום התביעה במועד הגשתה על סך 68,172 ₪. לחילופין תבע התובע, לחייב את הנתבע, לשלם לו שכר ראוי בגין שירותיו (סעיף 47 לכתב התביעה).

4.
הנתבע לא היה מיוצג
על ידי עו"ד
, בשלבים הראשונים של הדיון בתביעה. הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 14/9/05, בו העלה טענות שונות נגד התביעה. בין היתר, הכחיש הטענות ביחס לחלק מתביעת המל"ל. אשר לתביעת הנזיקין טען הנתבע בכתב הגנתו, כי ייצוגו בבית המשפט בתביעת הנזיקין, הופסק על ידי התובע ולא על ידו. הנתבע טען, כי התובע הבהיר לו כי שכרו ישולם, רק לאחר שהנתבע יקבל כספים כתוצאה מתביעת הנזיקין. הנתבע הסתמך לענין זה גם על הכיתוב בתחתית כתב ההתחייבות: "מתוך כספים שיתקבלו". עוד טען, כי סכום התביעה מופרז, וכי טיפולו של משרד התובע בענין היה כושל. הנתבע ציין בכתב הגנתו, כי תביעת הנזיקין עדיין
מתנהלת בבית המשפט.

5.
ביום 22/1/06, התקיים קדם משפט, במסגרתו הסכימו ב"כ התובע והנתבע, כי ינתן לזכות התובע

פסק דין
חלקי, על סכום חוב שכר הטרחה, בגין תביעת המל"ל בהפחתת שני סכומים שהנתבע לא הודה בחובתו לשלמם שהינם
סך 4,605.8 ₪ בתוספת מע"מ, שנתבעו בגין
קצבאות שקיבל הנתבע לפני פסיקת ועדת העררים, וכן 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, שנפסקו בגין בקשה שהוגשה לבית הדין. נוכח הסכמת הצדדים, ניתן במסגרת קדם המשפט,

פסק דין
חלקי, אשר חייב את הנתבע לשלם לתובע סך 27,764 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן שכר בטלה ושכ"ט עו"ד
של התובע, בשיעור 10% על הסכום האמור. לבקשת הצדדים, נדחה המשך הדיון בתביעה, מתוך סברה כי תחול עד המועד הנדחה התקדמות בבירור תביעת הנזיקין. כן ניתן צו להגשת ראיות הצדדים.

6.
הצדדים הגישו תצהירי עדויות
ראשיות, אליהם
צירפו מסמכים רבים. לאחר הגשת הראיות, ולאחר שנקבע מועד לדיון הוכחות, מונה עו"ד
מינדל, לייצג את הנתבע בתביעה, לפי חוק הסיוע המשפטי. לפיכך, ובהסכמת התובע הורשה הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן. כתב ההגנה המתוקן, התייחס כולו לשכר הטרחה הנתבע בגין תביעת נזיקין. לא נטען בו דבר, לענין שכר הטרחה בגין תביעת המל"ל, ואף לא הוכחשו במסגרתו,


באופן ספציפי הסעיפים הנוגעים לחלק זה של התביעה. כתב התביעה כלל סעיף, אשר הכחיש באופן כללי את כל סעיפי התביעה, אך לא כלל כל התייחסות לסעיפים הנוגעים לתביעת המל"ל. הנתבע חזר בכתב ההגנה המתוקן על טענותיו, לפיהן הייצוג בבית המשפט הופסק ביוזמת התובע ולא ביוזמת הנתבע, וכן טען כי כתב ההתחייבות לענין תביעת הנזיקין, כולל "תנאי מתלה", לפיו התובע יהיה זכאי לתשלום שכר הטרחה, רק לאחר קבלת כספים בגין תביעת הנזיקין, נוכח הכיתוב "מתוך כספים שיתקבלו" שבכתב ההתחייבות. הנתבע טען, כי משטרם הסתיים בירור תביעת הנזיקין, וכאשר הוא לא קיבל עדיין
כספים כלשהם בגינה, לא קמה עדיין
זכותו של התובע, לקבל כספים על פי כתב ההתחייבות.
יחד עם כתב ההגנה המתוקן, הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי התובע לא זכאי עדיין
לשכר טרחה, בגין תביעת נזיקין, משטרם קיבל הנתבע סכומים כלשהם בגין התביעה האמורה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 31/7/07, בה נקבע כי יש מקום לדון ביחס בין ההוראה, "מתוך כספים שיתקבלו", שבכתב ההתחייבות, ובין הוראת סעיף 2 לכתב ההתחייבות (שצוטט לעיל), הקובעת את זכות התובע לקבלת שכר טרחה, מקום שהנתבע יחליט להפסיק קבלת שירותי התובע. נקבע בהחלטה, כי יש מקום לשמוע ראיות לענין פרשנות כתב ההתחייבות, נוכח ההוראות האמורות, ולענין העתירה החלופית, לפסוק לזכות התובע "שכר טרחה ראוי".

7.
בדיון ההוכחות, העלה ב"כ הנתבע התנגדות לחלק גדול מסעיפי תצהיר עדותו הראשית של התובע, הכוללים עדויות שמועה וסברה, ולחלק מן המסמכים שצורפו לתצהיר, וכן התנגד
להרחבת חזית. לאחר מכן נחקר התובע חקירה קצרה למדי, בת שתי שאלות.


ב"כ הנתבע וויתר על עדות הנתבע, והכריז כי אין לו עדים, ולפיכך נמחק תצהירו של הנתבע. הצדדים סיכמו טענותיהם במהלך הדיון.

התובע טען בסיכומיו, בין היתר, כי הוכיח את התביעה במלואה, וכי יש לקבל את גרסתו, כאשר הנתבע וויתר על זכותו להעיד, ולא הביא ראיות כלשהן להוכחת טענותיו.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, בין היתר, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את יתרת התביעה. לטענתו, התובע לא הוכיח, כי הנתבע הורה על הפסקת ייצוגו על ידי התובע. כן טען, כי טרם התגבשה עילת התביעה, נוכח קיום התנאי המתלה לטענתו בכתב ההתחייבות: "מתוך כספים שיתקבלו". ב"כ הנתבע הסתמך על פסק הדין בע"א. 136/92 ביניש נ' דניה סיבוס,
פד מ"ז (5), 114, לפיו רשאי לקוח לפטר את עורך דינו גם אם לא סיים את מלאכתו, ובמקרה כזה, יהא עורך הדין זכאי לשכר טרחה ראוי בלבד, כאשר לטענת ב"כ הנתבע, התובע לא הוכיח את שכר הטרחה הראוי.

התובע השיב לסיכומי ב"כ הנתבע, התייחס לפסק הדין בע"א 136/92, וטען, כי מקום שיש הסכמה ברורה לענין שכר טרחה, עם הפסקת הייצוג, יש להעדיפה על פני פסיקת שכר ראוי.

8.
לאחר שחזרתי וקראתי את המסמכים שבתיק, ולאחר ששקלתי
טענות הצדדים, סבורני, כי
יש לקבל את התביעה באופן חלקי, ולחייב
את הנתבע לשלם לתובע סכומים כמפורט להלן, וכי יש ליתן
פסק דין
חלקי לזכות התובע, ביחס לחלק האחר של התביעה.

א.
יש לפסוק
לזכות התובע את יתרת
הסכום הנתבע בגין יצוג התובע בתביעת
המל"ל, באשר תביעת התובע
לסכומים אלה, מעוגנת בכתב ההתחייבות , וכאשר
הנתבע לא
התייחס בכתב
הגנתו המתוקן, לסעיפי התביעה העוסקים
בחוב שכ"ט
בגין תביעת המל"ל.

מעבר לכך, התובע פירט
בתצהירו את העובדות
המבססות זכאותו לסכומים האמורים. הנתבע
אשר לא העיד, לא הביא כל ראיה
העשויה
לסתור טענות
אלה שבתצהיר התובע. בנוסף, התובע כלל לא נחקר על טענותיו
אלה בחקירתו הנגדית, ויש
אפוא לקבל טענותיו לענין זה.

הסכום
שיש לפסוק לזכות התובע בגין תביעת המל"ל
הינו, ההפרש בין הסכום הנתבע
בכתב התביעה
בגין תביעת המל"ל – 34,322 ₪,
ובין סך
27,764 ₪
שנפסק לזכות
התובע בפסק הדין החלקי
מיום
22.1.06. ההפרש האמור עומד על 6,558 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, ומשוערך
למועד מתן פסק הדין
7,897 ₪.

ב.
סבורני כי
אין לקבל
טענת הנתבע, לפיה טרם קמה זכות התובע
לקבלת שכרו על פי כתב ההתחייבות , נוכח
התנאי המפורט בכתב ההתחייבות: "מתוך כספים שיתקבלו". אין מחלוקת , בדבר ההסכמה הראשונית , כי שכר הטרחה ישולם , מתוך
כספים
שיקבל הנתבע
בגין התביעה, ואולם, התובע טען כאמור, כי הסכמה זו אינה עומדת, מקום שהנתבע החליט להפסיק את יצוגו
ע"י משרד התובע,
נוכח הוראת סעיף 2 לכתב ההתחייבות. בחינת
הוראת סעיף 2 לכתב ההתחייבות, לצד התנאי
"מתוך כספים שיתקבלו", מעלה כי אינם
עשויים לחול
בו זמנית.
מסקנה זו
עולה, הן מתוך לשון סעיף 2 האמור, והן מתוך
אומד דעת הצדדים, ומטרות הסעיפים
האמורים.
ההתנגשות בין ההוראות, עולה בבירור
מלשון ההוראה
בסעיף 2 האמור:
"אני מתחייב
לשלם את הסכומים...גם אם בכל עת או בכל שלב שהוא החלטתי, מכל סיבה שהיא, שלא לנקוט או שלא להמשיך בהליכים
כנגד הצד השני או בכל מקרה שבו החלטתי לחדול מלקבל
את שירותיו של עו"ד
מנחם חכמון
... בכל מקרה אשר כזה, יהיה הבסיס לחישוב שכר הטרחה...הסכום המגיע
לי מהצד השני או הסכום שנדרש
ממנו במכתב התראה
או בכתב תביעה , הגבוה מביניהם".
מתוך ההוראות האמורות
עולה בבירור, כי
מקום שהיה הנתבע מחליט להפסיק את ההליכים
במסגרת התביעה,
היה עליו לשלם את שכר הטרחה
המוסכם,
על אף
שלא יקבל בפועל, כספים כלשהם בגין תביעתו, וברי כי במקרה כזה לא יוכל להתלות בתנאי, "מתוך כספים שיתקבלו".
נראה, כי גם אומד דעת הצדדים ביחס
לסעיפים האמורים, מוביל
למסקנה, כי ההוראה
"מתוך כספים שיתקבלו", אינה עומדת, מקום שהופסק היצוג
ביוזמת הנתבע. הנתבע לא העיד, ולא מסר גרסה לענין זה. טענות התובע לענין זה הגיוניות, שכן
עם הפסקת היצוג
כאמור,
איבד
התובע
את היכולת לנהל את
תביעת הנזיקין , ולגרום לכך שתושג בסיומה
התוצאה
המקווה וישולם
שכר הטרחה
בהתאם.
נראה
אפוא, כי משהופסק
היצוג, גוברת
הוראת סעיף 2 לכתב ההתחייבות,
על התנאי לענין תשלום
"מתוך כספים שיתקבלו".

ג.
סבורני, כי התובע הוכיח טענתו, לפיה הנתבע הוא שיזם את הפסקת יצוגו ע"י התובע, בתביעת הנזיקין. כך, בסעיף 14 לתצהירו, העיד התובע: "במקביל לטיפול בתיק הביטוח הלאומי, צוות משרדי החל לטפל בתביעת
הנזיקין
של הנתבע... עד אשר, בשלב של הכנת
תחשיבי הנזק, ומשלא הגענו להסכמה
בדבר גובה הפיצוי אשר פורט בתחשיב הנזק , נאלצתי להודיע לבית המשפט על הפסקת יצוגו של הנתבע, והכל בהוראת הנתבע". בסעיף
15.כב, לתצהיר
העיד התובע: "בהתאם להוראת הנתבע ביום
08.03.04 הוגשה לבית המשפט הודעה ובקשה
על הפסקת ייצוג הנתבע על ידי..." . לתצהיר
התובע, צורף מכתב שכתב התובע אל הנתבע
ת/24 מיום
9.2.04
שעניינו
"סיום שליחותנו".
במכתב זה, סקר התובע
את הארועים
שהובילו להפסקת הייצוג,
לרבות התנהגות
בלתי ראויה של הנתבע, והתבטאויות בלתי מנומסות
ומעליבות שלו, כלפי עורכי דין במשרד
התובע. מסעיף 13 למכתב עולה, כי הנתבע ביקש מן התובע לחדול מן היצוג
בעניינו, ולשחרר את
תיקו תוך ויתור על שכרו.
בסעיף
14 למכתב,
כתב התובע: "כשליחים
אנו חייבים לקיים כל הוראה שלך, כולל הוראה האוסרת
להמשיך ולטפל
בעניינך". בסעיף 15
נכתב: "על פי הדין, איננו יכולים למנוע ממך לעבור לעו"ד
אחר, על מנת שזה יטפל בעניינך, יחד עם זאת, אינך יכול לכפות עלינו ויתור על שכרנו". בסעיף 16 עמד התובע, על כך שהנתבע
לא שילם, את שכר הטרחה
המגיע ממנו, בגין תביעת המל"ל. הנתבע
הוזמן במכתב, להגיע אל משרד התובע ולקבל את מסמכיו. התובע העיד כי ביום
18.2.04, התקיימה
פגישה בין הנתבע ובין עורכי
דין ממשרד התובע, במסגרתה
הרים התובע את קולו , הדברים פורטו בתרשומת
אותה פגישה, שצורפה לתצהיר כת/25.
כאמור, התנגד ב"כ הנתבע, לכל עדות שמועה וסברה של התובע, לרבות לסעיפי התצהיר
בהם העיד התובע, מתוך תרשומות שערכו
עורכי דין העובדים
במשרדו, וכן
התנגד, להגשת
כל מסמך שלא נערך על ידי התובע עצמו.
ב"כ הנתבע סבר, כי עדות התובע, אינה מספיקה לביסוס התביעה, לענין החוב בגין תביעת הנזיקין,
אלא שלטעמי אין הדבר כך. התובע
העיד כאמור בסעיפים 14 ו- 15
לתצהירו , על כך שהנתבע הוא שהורה על הפסקת הייצוג.
עדות זו נראית על פניה, כעדות מידיעה אישית,
ואולם התובע לא נחקר עליה כלל. אשר למכתב התובע מיום 9.2.04, אשר גם ממנו עולה, כי הנתבע הוא שהורה על הפסקת הייצוג, נשאל התובע שאלה אחת, ולא ניתן לומר כי בתשובתו הופרכו טענותיו לענין זה. כך העיד התובע: "לשאלתך אם מאז
9.2.04 שזה התאריך של ת/24 ועד 18.2.04, זה ת/25, האם אתה יכול להראות לי שנתקבלה
מהנתבע הוראה בכתב
שהוא מפטר אותך מן היצוג, אני משיב, אין בידי מסמך בכתב שהוא מפטר אותי מתפקידי, בשיחה שהיתה
לי עם הנתבע, אין מסמך בכתב אך היתה שיחה בעל פה
ועורך הדין הנכבד עצר אותו באמצע
תשובתי בענין זה".
גרסת התובע , לא הופרכה אפוא, ולא נסתרה בחקירתו
הנגדית.
התובע נשאל
שאלה אחת נוספת, לענין קיום מסמכים רלוונטיים
נוספים,
וזו היתה כל חקירתו הנגדית.
במצב
זה, וכאשר הנתבע עצמו בחר שלא
להעיד , יש לקבל את גרסת התובע
לענין הפסקת היצוג במלואה. נכונה
טענת ב"כ הנתבע, כי התובע
נמנע
מהבאת עדים רלוונטיים
נוספים, שהינם
עורכי
הדין במשרדו,
אשר היו
עדים
לארועים שונים
הקשורים לענין, אלא
שבהעדר ראיות
כלשהן לתמוך
בגרסת הנתבע, וכאשר
הנתבע בחר
שלא להעיד, אין במחדל
זה של התובע, לגרום
לדחיית גרסתו.

ד.
ב"כ
הנתבע הסתמך כאמור, על ההלכה שנקבעה בע"א 136/92 ביניש נ' דניה סיבוס,
לענין זכות לקוח לפטר
את עורך הדין
במהלך המשפט, כאשר במקרה כזה, עשוי הלקוח
לחוב רק בשכר טרחה ראוי,
בגין השירותים שניתנו לו על אותו שלב.
אלא שהלכה זו
עצמה, סוייגה למקרה בו לא נקבעה הוראה
אחרת
לענין זה, בהסכם שבין עורך הדין והלקוח, ובענייננו, בסעיף
2 לכתב ההתחייבות, קיימת הוראה ספציפית העוסקת בתשלום שכר הטרחה,
במקרה של הפסקת הייצוג
על ידי הלקוח.
מעבר לכך, נקבע בהלכה הפסוקה, כי שאלות הפסקת היצוג בהוראת הלקוח,
וזכותו
של עורך הדין לפיצויי ציפיה בגינה,
תבחנה
בין היתר, תוך התייחסות לתום לבו של הלקוח
בהפסקת ההתקשרות.
בע"א 8854/06 חיים קורפו , עו"ד
ואח'
נ'
משה סורוצקין ואח', נפסק לענין זה (בסעיף 20 לפסק הדין) כי: "...כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות המבוססות
עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון
מהטיפול המקצועי
הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה
שכר
את עורך דינו
עדיין
קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר
מההסכם
באופן חד צדדי מבלי שיחוייב בפיצויי ציפיה , אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים,
להגשים את אותה
מטרה".

הנתבע לא הוכיח, כי הפסקת היצוג נעשתה בשל סיבה עניינית וסבירה.


ה.
התובע
זכאי אפוא,
לשכר
הטרחה
המוסכם
בגין תביעת הנזיקין . אין
כל
קושי
לענין שכ"ט הבסיסי
בסך 12,000 ₪
בתוספת
מע"מ, כאמור בסעיף
1.א לכתב ההתחייבות , ויש לחייב
את הנתבע
לשלמו לתובע במלואו .

נראה
עם זאת, כי לא ניתן
בשלב זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום הנתבע בכתב התביעה, בהסתמך על הוראת
סעיף 1.ד לכתב ההתחייבות, בו נקבע
שכר בשעור
20% מן הפיצוי
לו זכאי התובע. התובע
תבע
בגין רכיב זה,
סך
16,000 ₪
בתוספת מע"מ , מתוך
הנחה, כי הנתבע זכאי
לפיצויים
בסך
80,000 ₪
לפחות, בגין התביעה. אלא
שסכום הפיצוי
האמור לא הוכח, וממילא לא הוכח
סכום שכ"ט אותו יש לחשב מתוך סכום הפיצוי.

התובע
ביסס את
תביעתו,
על תחשיב הנזק שהוכן עבור
הנתבע לצורך הגשתו
לבית המשפט, בהתאם להוראת סעיף 2 לכתב ההתחייבות. מטעמיו העמיד התובע
את הסכום
מתוכו ביקש
לגזור את שכרו, על 80,000 ₪,
ותבע על כן תשלום
20% מן הסכום האמור – 16,000 ₪,
בתוספת
מע"מ.
תחשיב
הנזק, אליו התייחס התובע, צורף
כנספח לתצהיר
עדותו
הראשית
של הנתבע (שכאמור נמחק). בתחשיב זה
נתבע סך
1,385,400 ₪ בהפחתת תשלומי
המל"ל.
קשה לקבל
תחשיב נזק זה, כבסיס לתביעה. זאת כאשר
נראה, כי מדובר בטיוטה בלבד, ולא ברור, אם זהו התחשיב
שהוגש בסופו
לבית המשפט. לראיה, לא מולאו במסמך זה, סכום תגמולי המל"ל
והסכום הסופי
המבוקש, ולא
ניתן
על כן לדעת מהו בעצם
הסכום הנדרש במסגרתו. מעבר לכך, התחשיב
האמור עצמו, חשוד על פניו
בהפרזה,
משום שמתבסס על נכות תפקודית
בשעור
50% , כאשר נכותו
הרפואית של התובע, הועמדה על ידי המל"ל, בשעור
20% בלבד,
וכעולה מן התחשיב, הרי שמומחה הנתבעות בתביעה, אמד את שעור נכותו
של התובע ב- 10% בלבד, ויחס
מחצית הנכות בלבד לתאונה. עלינו לזכור
גם, כי על התובע להוכיח במסגרת תביעת הנזיקין, אחריות כל אחד מן הנתבעים בתביעה, לקרות התאונה, ובסופו של דבר, יש לנכות מסכום הפיצוי הנדרש את תגמולי המל"ל.
סבורני אפוא, כי לא הוכח בשלב זה , סכום הפיצוי
ממנו ניתן לגזור את שכר טרחתו
של התובע, על פי כתב ההתחייבות.

ו.
יש אפוא לחייב את הנתבע, לשלם לתובע, בהתאם
לסעיף 1.א
לכתב ההתחייבות, סך 12,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום חתימת כתב ההתחייבות
14.2.01. הסכום האמור משוערך
ליום מתן פסק הדין
הינו 18,849 ₪.
כאמור לעיל, יש להוסיף לסכום זה סך 7,897 ₪, בגין שכ"ט
עבור תביעת המל"ל, ובסה"כ
יש לפסוק אפוא לזכות התובע סך 26,746 ₪, נוסף על הסכומים שנפסקו
לזכותו בפסק הדין החלקי.


אשר
לחלק הנותר של התביעה, הרי שכאמור, הוכח שהתובע זכאי, בהתאם לכתב ההתחייבות, לשכר נוסף בשיעור 20% מן הפיצוי לו יהיה הנתבע זכאי, בגין תביעת הנזיקין. גם ב"כ הנתבע בסיכומיו, לא חלק למעשה על זכותו זו של התובע, וטען בהקשר זה, רק שהתביעה מוקדמת. סבורני, כי נכון ליתן במצב זה, סעד הצהרתי, בגין חלק זה של התביעה, הגם שסעד כזה
לא נתבקש.
זאת, בהתקיים התנאים שנקבעו
לענין זה בפסיקה,
דהיינו, הסעד נדרש
על מנת לפתור המחלוקת
בין הצדדים, הסעד נובע ישירות מן הסעד הכספי
הנתבע,
וכאשר הונחו בפני
בית המשפט כל הנתונים
הרלוונטיים לצורך
מתן הסעד ( ולענין זה
ר' שוב , ע"א 8854/06 קורפו ואח' נ' סורוצקי ואח' , בסעיף
21
לפסק הדין) .

9.
לשיטה
אחרונה, אני מחייב
את הנתבע לשלם לתובע
סך 26,746₪, ומצהיר, כי התובע
זכאי לקבל סך
20% מסכום הפיצוי
שיפסק לזכות הנתבע בגין תביעת
הנזיקין
בת.א. (ב"ש) 7654/02 (אך לא
יותר מן הסכום הנתבע בסעיפים
47 ו- 48 לתביעה שבפני
נו).
הנתבע
ישלם לתובע שכ"ט עו"ד

בגין

פסק דין
משלים זה, בסך 3,500₪ בתוספת מע"מ,
וכן הוצאות המשפט בסך
1,000 ₪.

ניתנה היום כ"ג בסיון, תשס"ח (24 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

גד גדעון
,
שופט








א בית משפט שלום 3325/05 מנחם חכמון , עו"ד נ' יוסף דיין (פורסם ב-ֽ 24/06/2008)