פסקי דין על סיגלית גילאור | פסקי דין על אל גני את טיקולסקי בע"מ

1720/02 עב     08/11/2005




עב 1720/02 סיגלית גילאור נ' אל גני את טיקולסקי בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 001720/02


בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט
נ.צ מר ניסים חדד
נ.צ מר אהוד חביב
תאריך:
08/11/2005





בעניין
:
סיגלית גילאור

התובעת


נ
ג
ד


אל גני את טיקולסקי בע"מ

הנתבעת
פסק דין
1.
התובעת עותרת לתשלום יתרת פיצויי פיטורין ופיצויי הלנה.
2.
בכתב ההגנה נטען כי התובעת פוטרה מעבודתה ושולמו לה מלוא פיצויי הפיטורים, וזאת בסכומים העולים על הסכומים המגיעים לה על פי דין, ובהתאם לשכרה. עוד נטען כי חלק ממרכיבי השכר שנלקחו ע"י הנתבעת לצורך חישוב הפיצויים, לא היו צריכים להילקח בחשבון, אולם הנתבעת שילמה לה פיצויי פיטורין ביד נדיבה, ומכל מקום התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין התיישנה.
3.
התובעת הגישה עדות ראשית בתצהיר וכן הוגש תצהירה של הגב' הדרה יקשטדט, אמה של התובעת (להלן:"הדרה"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר אהרון חמוי, בעל מניות בנתבעת (להלן: "אהרון"), תצהיר מר משה חמוי,אחיו של אהרון (להלן:"משה"), תצהיר מר אסף חזקיה, עובד הנתבעת (להלן: "אסף"), תצהיר הגב' דנית קהאן,פקידה בנתבעת (להלן: "דנית").
4.
רקע עובדתי:
א.
הנתבעת היא חברה לייצור רהיטים ומוצרי עץ שונים לרבות ריהוט לבתי ספר ולגני ילדים.
ב.
הנתבעת נוסדה בשנת 1993 ע"י מר יעקב חזקיה, מר משה יקשטדט ז"ל, אבי התובעת ומר אהרון חמוי.
ג.
בתאריך 6.9.98 נחתם הסכם (שאושר ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה), לפיו הועברו זכויותיו של יעקב חזקיה בנתבעת למשה קשטדט ז"ל ולאהרון חמוי בחלקים שווים.
ד.
משה יקשטדט ז"ל נפטר ביום 5.2.99 וכל מניותיו בנתבעת עברו לאלמנתו הדרה.
ה.
התובעת, הועסקה בנתבעת, החל ממועד הקמת החברה 3/93 ועד ליום 7/7/00 מועד פיטוריה ובסה"כ 7 שנים ו- 4 חודשים. התובעת עבדה על בסיס משכורת חודשית ששולמה לה בסכומים המפורטים בתלושי השכר.
ו.
הנתבעת נקלעה לקשיים כספיים ובעקבות כך נכנסה החברה לתוכנית הבראה וביום 28.10.99 נחתם הסכם בין הדרה, אהרון והנתבעת (נספח א' לתצהיר אהרון). במסגרת ההסכם סיכמו הצדדים בין היתר על תוכנית הבראה המתבטאת בקיצוץ הוצאות הנתבעת לרבות פיטורי עובדים (להלן:"ההסכם").

בין היתר קבע ההסכם:
"
5. בעלי התפקידים בחברה יהיו:

...
ג. משה חמוי וסיגלית גילאור
ישמשו כמנהלי השיווק והמכירות של החברה, ויהיו כפופים להחלטות שתתקבלנה על ידי דירקטוריון החברה, ולהוראות שיקבלו, מפעם לפעם, מהמנהלים הכלליים של החברה.
משכורתם ותנאי העסקתם של משה חמוי וסיגלית גילאור
יהיו זהים האחד למשנהו, כאשר משכורתם ותנאי העסקתם יהיו בהתאם למשכורתו ותנאי העסקתו של משה חמוי, עובר לחתימת הסכם זה.
6. החברה תבצע פיטורין של כל העובדים, הן עובדי ייצור והן עובדי הנהלה, שאין צורך בהעסקתם, באופן שמצבת העובדים של החברה תהיה מינימאלית..."
ז.
מעיון בתלושי השכר ניתן לקבוע כי בעקבות החתימה על ההסכם, משכורתה החל מחודש 10/99 עמד על סך 16,500. בתקופה הקודמת ועד חודש 10/99 עמד שכרה על 5,930 ₪ לחודש.
ח.
ביום 6.6.00 נחתם הסכם רכישת מניות בין הדרה לבין אהרון לפיו הועברו לאהרון כל זכויותיה של הדרה בנתבעת. (נספח ב לתצהיר אהרון)
ט.
ביום 7.6.00 שוגר לתובעת מכתב פיטורין לפיו עבודתה בנתבעת תופסק החל מהתאריך 7.7.00. (נספח א לתצהיר התובעת).
י.
התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בסך של 54,782 ₪.

5.
המחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין המגיעים לתובעת.
לטענת התובעת, יש לחשב את הפיצויים על פי השכר האחרון כמפורט בתלוש השכר קרי 16,500 ₪, בניכוי הסכומים ששולמו לתובעת על חשבון פיצויי פיטורין.
לטענת הנתבעת השכר הקובע הוא 5,930 ₪ כמפורט בתלוש 9/99 כאשר בפועל שולמו פיצויים גם עבור רכיבים נוספים, טלפון, נסיעות ורכב, וזאת לפנים משורת הדין.
השכר הנקוב בתלושי השכר החל מ10/99 שולם לתובעת בעקבות הסכם רכישת המניות שנערך בין הדרה לבין אהרון כמפורט לעיל, ואין לראות בתוספת ה"אסטרונומית" שהשתלמה לתובעת כחלק משכר העבודה לצורך חישוב פיצויי פיטורין, שכן מדובר בתשלום מוסווה להדרה, כתנאי שהעמידה הדרה לחתימתה על הסכם העברת המניות.
לחילופין נטען כי מדובר בתשלום ששולם עקב כפייה או אילוץ המותנה בתנאי שלא התקיים.
ולחילופין, מדובר בשינוי זמני כמשמעותו בתקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורין ועל כן יש לחשב שכרה הקובע כאילו לא חל בו שינוי. או לחשב את הפיצויים לפי שתי תקופות שונות, לפני ההעלאה ולאחריה.
6.
הכרעה:
התובעת הועסקה בנתבעת כעובדת במשכורת חודשית החל מחודש 3/93 ועד לפיטוריה ביום 7.7.00.
ע"פ תלושי השכר שהוצאו ע"י הנתבעת, עמדה המשכורת האחרונה על סך 16,500 ₪. משכורת בשיעור זה שולמה לתובעת החל מחודש 10/99 ועד לתום תקופת עבודתה בנתבעת.
עד לחודש 9/99 (כולל) עמדה המשכורת החודשית ששולמה לתובעת בגובה של 5,930 ₪.
עם פיטוריה שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בהתאם למשכורתה ערב ההעלאה, קרי על פי תלוש שכר לחודש 9/99.
בהתאם
להוראות חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן:"חוק הפיצויים"),
הכלל הוא כי הבסיס לחישוב פיצויי פיטורין המגיעים לעובד הוא ה"שכר הקובע" האחרון שהשתכר העובד בטרם פיטוריו. על הטוען אחרת, עליו נטל ההוכחה להראות כי השכר האחרון אינו בגדר "השכר הקובע" לצורך חישוב פיצויי הפיטורין.
כבר נפסק כי:
"מקום שבו המחוקק לא נתן דעתו לשאלת חישוב פיצויי הפיטורים במקרה של שינוי יסודי בתנאי ההעסקה, יש חסר (לקונה) אשר על בית הדין להשלימו בדרך של היקש"
(דב"ע שנ/107-3 מנפאור בע"מ נ' גוטרמן)

עוד נפסק כי:

"רק שינוי מהותי במתכונת עבודתו של עובד...יגרום לחריגה מהכלל של חישוב פיצויי הפיטורים על פי השכר האחרון" (עב (תא) 912537/99 יעקב פרידמן נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ)
תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשנ"ד-1964 (להלן:"התקנות") קובעת:
"חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור".
הוראת תקנה זו מתייחסת לשינוי בשכר ערב פיטורי העובד בלבד. השינוי יכול להיות הן בהגדלת שכר והן בהקטנתו ועליו להיות בעל אופי זמני.
"הזמניות מעידה על העדר קביעות בשינוי אפילו אם יש שינוי "זמני" הנמשך פרק זמן ארוך"
(דב"ע לד/47-3 גאולה כהן נ' מדינת ישראל)
במקרים שבהם הופחת שכר העובד שלא כתוצאה ממעבר לעבודה חלקית, קובעת תקנה 8 לתקנות:
"חלה הפחתה בשכרו של עובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יראו בשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה".
מכאן שבמקרה של מעבר לעבודה חלקית, תחולק התקופה לזו שלפני ההפחתה שבה יראו כשכרו האחרון של העובד את השכר שקיבל ערב ההפחתה ולתקופה שלאחר ההפחתה שבה, יראו בשכר אחרון את השכר ערב הפיטורין.
7.
ההעלאה במשכורתה של התובעת בחודש 10/99 היתה בהתאם
להוראות ההסכם
מיום 28.10.99 שנחתם בין בעלי המניות, הדרה ואהרון לבין הנתבעת.
ע"פ סעיף 5 להסכם, המגדיר את בעלי התפקידים בחברה, נקבע כי משה והתובעת ישמשו כמנהלי השיווק והמכירות של החברה בתנאי העסקה ומשכורת זהה לזו שקיבל משה עובר לחתימת ההסכם.
בהתאם להסכם, שימשו אהרון ואביב יקשדט, אחיה של התובעת, כמנכ"ל משותף בחברה.
משכורתו של משה כפי שעולה מתלוש שכר לחודש 12/99 שצורף לתיק, עמדה על 15,509 ₪, זהה בשיעורה למשכורת התובעת באותו חודש. בהעדר תלושי שכר נוספים של משה, יש להניח שמשכורתו במהלך החודשים מאז ההסכם היתה זהה לזו של התובעת.
כפי שעולה מתצהירו של משה, בספטמבר 93 עקב מחלתו של חזקיה אחיו, אחד מבעלי מניות המייסדים, החליפו משה בתפקיד מנהל שיווק ומכירות ושכרו הועלה בלמעלה מ-50% על דעת
אביה ז"ל של התובעת ואהרון.
מכאן, על פי ההסכם וכפי ששולם לתובעת בפועל, הושווה שכרה של התובעת לזה של משה והועלה לשיעור של כ- 16,000 ₪ החל מחודש 10/99 ועד לפיטוריה, כאשר בשמונת החודשים האחרונים לעבודתה עמדה המשכורת על 16,500 ₪.

לטענת התובעת, עבדה בתפקיד מנהלת שיווק ומכירות בנתבעת. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת עבדה בחברה כפקידה.

מחומר הראיות עולה ברורות כי התובעת עסקה בשיווק ובמכירות והציגה בפני
נו מסמכי שיווק שהכינה עבור לקוחות (נספחים א-י לתצהיר המשלים של התובעת). מעבר לכן עולה ברורות מהוראות ההסכם שנחתם כי בעלי התפקידים בחברה יהיו משה חמוי וסיגלית גילאור
אשר "ישמשו כמנהלי השיווק והמכירות של החברה". משלא עלה בידי הנתבעת לסתור טענתה זו של התובעת, הרי ששכרה של התובעת ניתן לה בגין עבודתה כמנהלת שיווק בנתבעת, בדומה לתפקיד אותו מילא משה.

משהוכח כי לא היה כל שינוי במהות עבודתה של התובעת, הרי שאין תחולה להוראות 6,8 לתקנות פיצויי פיטורים ומאחר וההעלאה בשכרה של התובעת, באה לא כתוצאה משינוי במהות עבודתה של התובעת אלא, היא פרי הסכם בין בעלי המניות בנתבעת וזאת, תוך מטרה להשוות את שכרו של משה עם שכרה של התובעת.על כן, בנסיבות העניין יש להפעיל את הכלל לפיו השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים הוא השכר האחרון ששולם לתובעת במהלך עשרת החודשים האחרונים לעבודתה כסדרם.
בעניננו, אין חולק כי לתובעת שולם סך של 54,782 ₪ כפיצויי פיטורים. בחישוב הסכום נכללו גם הוצאות טלפון, רכב ונסיעות. משלא התייחסו הצדדים לשאלת מהותם של "טלפון" ו"רכב", אם מדובר ברכיבים פיקטיבים אם לאו, יחושב השכר הקובע כסכום שכר העבודה כפי ששולם ולמעט הוצאות רכב, לכל אחת מהתקופות השונות.
מתחשיב שערך בית הדין לעניין זכאותה של התובעת ליתרת פיצויי הפיטורים, עולה כי מששולם לתובעת בגין פיצויי פיטורים סך של 54,782 ש"ח, הרי שזכאית התובעת ליתרת פיצויי פיטורין בסך של 66,218
₪.

8.
טוענת הנתבעת כי מדובר בהסכם "כפוי" על רקע כניסתה של החברה לקשיים כספיים וחובות עצומים שחבה כלפי הבנקים והעדר בטחונות מספקים, נצלה הדרה את מצוקתו של אהרון ואת מצוקת החברה, ואהרון נאלץ להסכים לכפות עליו את העלאת
משכורתה בכ- 300%, כנגד התחייבות הדרה אישית לבנק, ובהתאם להסכם, וזאת ללא כל שינוי בתפקידה של התובעת בנתבעת, בתרומתה לחברה ו/או שינוי בהיקף עבודתה ובמהותה.

אין לקבל טענה זו של הנתבעת בדבר הסכם שנכפה עליה.

ראשית, התובעת אינה צד להסכם, לא היתה שותפה לו ואף לא נכחה בעת החתימה עליו. ככל שנוגע לתובעת, ההסכם קובע את תנאי העסקתה ותנאי השתכרותה של התובעת כעובדת הנתבעת, בגדר מוטב צד ג' להסכם.

שנית, הטענות במישור החוזי עובר לחתימת ההסכם ו/או בתקופת ההסכם ו/או שלאחריו, וככל הנוגע להתחייבות הצדדים להסכם, הן טענות האמורות להיטען כלפי הדרה, כצד להסכם, ולא כנגד התובעת במסגרת הליך זה שמצוי בתחום דיני העבודה.

כך גם באשר לטענות הנתבעת בדבר הפרתה של הדרה כביכול את התחיבויותיה על פי ההסכם.שלישית, הנתבעת לא הוכיחה כי נתקיימו תנאי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973, הקובע:
" (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחד מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב)אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה."
9.
לעניין הטענה כי מדובר בחוזה למראית עין- הנתבעת טוענת כי ההעלאה ה"אסטרונומית" בשכרה של התובעת מהווה תשלום מוסווה להדרה ועל כן מדובר בחוזה למראית עין.

על חוזה למראית עין כבר נפסק:
"המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא דבר קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים, בעניין מסוים או בעניינים אחדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה ביניהם באותו נושא או נושאים, שהיא אך למראית עין. משמע, באותם עניינים, הצדדים אינם מעוניינים לתת תוקף להסדר הגלוי ביניהם, אלא אחד משניים: הם אינם מעוניינים בכל עיסקה משפטית, או שהם מעוניינים בעיסקה משפטית אחרת."
(ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק)
בענייננו, לא הוכח כי עובר לחתימת ההסכם, הסכימו הצדדים בעניין שכרה של התובעת, "הסכמה סמויה" אשר באה במקום ההסכמה הגלויה שהיא אך למראית עין. נהפוך הוא, מהוראות ההסכם עולה ברורות כי רצון הצדדים היה כי שכרה של התובעת יושווה לשכרו של משה. עוד נציין כי הדרה ואהרון מהווים צד אחד להסכם כאשר הנתבעת היא הצד השני לו.

משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אין המדובר בחוזה למראית עין, הרי שדין טענה זו להידחות. כך גם באשר לטענת "עושק", אשר לא הוכחה כלל ועיקר.

10.
פיצוי הלנה:
סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958
(להלן –"חוק הגנת השכר")
מאפשר לבית הדין להפחית או לבטל תשלום פיצויי הלנת שכר
"אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בשל טעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, בו בלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו."
בפסיקה נקבע כי:
"..."חילוקי הדעות" צריך שיהיו "אובייקטיביים", ולא לפי הרגשתו העצמית של צד זה או אחר..."
(דב"ע מט/104-3 נתור איחוד סוכני נסיעות נ' גילה פרט, פד"ע כא 387)
ועוד:
"על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בבואו לפסוק פיצויי הלנה...על בית הדין לבדוק את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות, ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית"
(ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות נ' ג'וליה ממון (לא פורסם))
בנסיבות העניין, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת במלוא פיצויי ההלנה, וזאת עקב קיומה של מחלוקת של ממש לעצם זכאות התובעת להפרשי פיצויי פיטורין, באשר פיצוי הפיטורין שאינם שנויים במחלוקת שולמו במועדם.
לאור האמור לעיל, אין לחייב בפיצויי הלנה את יתרת סכום הפיצויים ויש להעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית.
11.
על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 66,218 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא יישא סכום זה פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

12.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.



ניתן היום , 08/11/2005, בהיעדר הצדדים.



___________
____________
________________
אהוד חביב
ניסים חדד
ורדה סאמט
- שופטת






עב בית דין אזורי לעבודה 1720/02 סיגלית גילאור נ' אל גני את טיקולסקי בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/11/2005)