פסקי דין על שרגא דרור | פסקי דין על גיצ'וקי | פסקי דין על (רון פישלר ז"ל) | פסקי דין על רפאל אסור ואח' |

3480/95 עב     04/06/2002




עב 3480/95 שרגא דרור נ' גיצ'וקי בע"מ, (רון פישלר ז"ל) , רפאל אסור ואח'




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
עב 003480/95


בפני
:
כבוד השופט מאיר נחתומי
תאריך:
04/06/2002




בעניין
:
שרגא דרור



ע"י ב"כ עו"ד
א. כצנלסון
התובע

נ
ג
ד


1.גיצ'וקי בע"מ
.
(2.רון פישלר ז"ל)
.
3.רפאל אסור.


ע"י ב"כ עו"ד
א. הייט
הנתבעים

מר ד. קורץ (ע)
מר ש. שילוח (מע)
נ.צ.:






פסק דין

1.
התובע, מדריך חדר כושר מוסמך, החל לעבוד ב- 1/10/92 כמדריך חדר כושר אצל הנתבעים 2 ו- 3, במכון הכושר שבבעלותם אותו ניהלו.

מתחילת עבודתו הורכב מבנה שכרו, לפי טענתו, בניגוד למה שסוכם עימו מראש. מ- 1/93 עד 7/94 הועסק כמנהל המכון בפועל והיה אחראי על קבלת לקוחות, סידור עבודת המדריכים וניקיון המכון. מ- 7/94 סוכם כי יקבל עמלות בנוסף לשכרו, בגין מכירת מנויים ללקוחות המכון. הוא ביצע מכירות בסך 12,118 ש"ח והיה אמור לקבל עמלה בסך 1,523.6 ש"ח, שולם לו 520.65 ש"ח בלבד, ונשאר חוב של 1,002.95 ש"ח. מחודש 10/93 החל הנתבע 2 בניהול המכון בפועל. שכרו של התובע שולם באיחור, ב- 17 לחודש במקום ב- 10 בו, בין החודשים 1/94 עד 8/94.

בחודש 8/94 שולם לתובע בונוס מופחת ומדרגות הבונוס שונו רטרואקטיבית, חרף בקשותיו של התובע לקבל שכרו בזמן ובמלואו.

מחודש 9/94 השמיעו, הנתבעים 2 ו- 3, ביטויים חריפים כלפיו ונאמר לו שאם ידרוש את מלוא זכויותיו, כספו, יפוטר.
ביום 19/9/94 ביטלו הנתבעים את הסדר הבונוסים עימו ושכרו הועמד על

15.- ש"ח לשעה, כתוצאה מכך נפגע שכרו בשיעור של 473.- ש"ח לחודש.

ביום 5/9/94 הודיע התובע לנתבע 2 כי בשל הרעת התנאים עבודתו הוא עומד לסיים עבודתו בעוד 14 ימים, כלומר החל מ- 18/8/94. בתחילה דובר על ניסיון לשלם לו הפרשים על מנת שימשיך בעבודתו, אך ב- 11/9/94 נמסר לו ע"י נתבע 2 על פיטוריו החל מ- 10/9/94.

ביום 19/9/94 פנה התובע במכתב לנתבעים לשלם לו זכויותיו בגין תקופת עבודתו אצלם.

התובע טוען כי בשל ההרעה שחלה בתנאי עבודתו הרי התפטרותו דינה כפיטורין וכי הודעת הנתבעים לתובע מיום 11/9/94 הינה הודעת פיטורין המזכה אותו בפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ושאר זכויותיו.

התובע מבקש כי הנתבעים ישלמו לו כדלקמן:
1. פיצויי פיטורים בגין 24 חודשי עבודה סך של 4,980
ש"ח;
2. משכורת חודש 9/94 בסך של:
2,490
ש"ח;
3. דמי חופשה בגין 28 ימים בסך של:
2,789
ש"ח;
4. דמי הבראה בסך של:



1,845
ש"ח;
5. החזר בגין שכר שלא שולם לו בסך של:
2,322.6
ש"ח.

סה"כ


14,396.6 ש"ח


כמו כן הוא תובע פיצויי הלנה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח, בגין התייעצות ועריכת כתב התביעה.

2.
ביום 19/12/94 הוגש כתב הגנה.
נתבעים 2 ו- 3 מבקשים לדחות על הסף את התביעה כנגדם, היות והתביעה אינה מגלה כל עילה כלפיהם. לטענתם, התובע מנסה ליצור חבות אישית יש מאין וכי הועסק ע"י נתבעת 1 בלבד.

הנתבעים מכחישים טענות התובע לגבי סידור עבודתו ורכיבי שכרו, לטענתם שכרו של התובע הועלה ל- 12 ש"ח ב- 1/94 ולא ב- 1/93, וכי מעולם לא ניהל את המכון ומילא תפקידיו כמו כל שאר המדריכים, בהיותו הותיק מבין המדריכים נמסר לאחריותו סידור העבודה מבלי שיהיה זכאי לכל שכר נוסף. הוצע לתובע, כמו לשאר המדריכים בונוס-מענק חד-פעמי, בגין מכירת כרטיסי חבר/מנויים. לתובע שולם בונוס בסך 1,200 ש"ח בחודש אוגוסט ולא בסך 1,020 ש"ח כטענתו.

העברת דיווחי שעות העבודה שלא במועדם ע"י התובע, הם שהביאו לעיכוב בתשלום שכרו. הוא רצה לעזוב את המכון בשל בעיות משפחתיות ושכרו הועלה ל- 15 ש"ח לשעה על מנת שימשיך בעבודתו במכון. התובע עבד על בסיס שכר לפי שעה ומיעוט שעות עבודתו הביאה לשינוי בשכרו.

התובע מעולם לא התלונן על תנאי עבודתו או הרעתם ולא היתה לו כל עילה שנבעה מתנאי העסקה להתפטר. התפטרות התובע ביום 5/9/94 נובעת מבעיות אישיות כתוצאה מסכסוך עם אשתו. התובע הוא זה שביקש להתפטר. נמסר לו שאם ירצה יוכל להמשיך לעבוד עד 18/9/94.

מיום 5/9/94 הטריד התובע לקוחות ופגע בשירות ובמקום העבודה ולכן נתבקש ביום 11/9/94 שלא להופיע יותר במקום העבודה.

ביום 19/9/94, יום לאחר סיום תקופת ההודעה, הופיע התובע במשרדי הנתבעים ובידו מכתב מנוסח ע"י עו"ד במטרה להכין התפטרותו וליצור לה לבוש.

התובע לא ציין דבר וחצי דבר באשר לנסיבות עזיבתו. רו"ח הנתבעים ערך תחשיב ומצא כי לתובע הגיע הפרש של 1,895 ש"ח בגין תקופת עבודתו. הנתבעת הכינה לתובע שיק ע"ס 2,000 ש"ח, אך הצעתה נדחתה על ידו. לפיכך מבקשים הנתבעים שלא לחייבם בפיצויי הלנה ולדחות תביעת התובע.

3.
ביום 28/12/94 התקיים דיון בפני
כבוד הרשמת ש. וולך ונרשמו מוסכמות ופלוגתאות. "מוסכמות: 1. בין התובע והנתבעת מס' 1 נתקיימו יחסי עובד-מעביד מיום 1/10/92. בכפוף לפלוגתא מתי נסתיימו יחסי עובד ומעביד? 2. הנתבעת מס' 1 הינה מפעילה של מכון כושר "נחמני 39". פלוגתאות: 1. האם דין התביעה ככל שמתייחסת לנתבעים 2 ו- 3 להידחות על הסף מהעדר עילה? 2. האם התובע פוטר או התפטר בנסיבות שמזכות בפיצויי פיטורים, או התפטר מיוזמתו? 3. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, אם כן - באיזה שיעור? 4. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אם כן - באיזה שיעור? 5. האם זכאי התובע לשכר חודשי בגין חודש ספטמבר, אם כן - באיזה שיעור? 6. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה בגין שכר חודש ספטמבר, אם כן - באיזה שיעור? 7. האם זכאי התובע לחופשה שנתית, אם כן - עבור כמה ימים ובאיזה שיעור? 8. האם זכאי התובע לדמי הבראה, אם כן - באיזה שיעור? 9. העומדת לנתבעת טענת הגנה לפי סעיפים 18 ו- 20 לחוק הגנת השכר? 10. האם היה הסדר בונוסים אצל הנתבעת, באיזה שיעור, והאם היה זה הסדר חד-פעמי, או חלק מחוזה עבודה?"

4.
ביום 27/2/95 מוגש תצהירו של התובע. עיקרי תצהירו: התובע הינו מדריך מוסמך בחדר כושר, אשר עבד מ- 1/10/92 עבור הנתבעים במכון הכושר "נחמני 39" שבבעלותם.

השכר ההתחלתי שסוכם עמד על 11 ש"ח לשעה, בחודש ינואר 93' הועלה ל- 12 ש"ח לשעה. בתלוש השכר הראשון שקיבל, גילה התובע רכיבים עליהם לא סוכם עמו מראש כמו: הבראה, ונסיעות וכי למעשה סה"כ שכרו הינו מכפלת שעות עבודתו בשכר שעה המוסכם והחלוקה שהוכנסה ע"י הנתבעים באה משיקולי מס ומתוך רצון להקטין את הברוטו של משכורתו. כאשר ביקש לברר הענין נענה כי מדובר בסידור טכני בלבד ואת דמי ההבראה שמגיעים לו, יקבל באופן נפרד.

מחודש ינואר 93' נוהל מכון הכושר ע"י מר רפאל אסור, נתבע מס' 3, באופן לא מקצועי, עד אשר חדל לתפקד, ומכון הכושר החל לאבד את לקוחותיו.

במהלך חודש ינואר 93' עד יולי 93', נאלץ התובע לנהל בפועל את המכון, בשל חוסר תיפקודו של מר רפאל אסור. בתוקף תפקידו רשם מנויים חדשים, ניקה את מכון הכושר, היה אחראי על סידור העבודה של המדריכים ודאג לשיווק המכון בין מנויים פוטנציאליים.

בחודש יולי 93', הועלה שכרו ל- 13 ש"ח לשעה וסוכם בינו ובין מר רפאל אסור כי יקבל עמלה לפי דירוג סכום מכירה בגין מכירת כרטיסים למנויים למכון.

בחודש יולי 93' ביצע מכירות בסך 12,118 ש"ח והגיעה לו עמלה בסך 1,523.6 ש"ח, מר רפאל אסור התנגד לגובה העמלה שדרש ממנו התובע וקבע מדרגות חדשות מופחתות, לפיכן מגיע לתובע סך של 520.65 ש"ח בלבד. התובע מבקש לקבל את ההפרש שמגיע לו לטענתו.

מחודש אוקטובר 93' החליף מר רון פישלר, נתבע מס' 2, את מר רפאל אסור בניהול המכון, ויום תשלום המשכורת שונה ל- 15 לחודש.

בחודש יולי 94' ביצע התובע מכירת מנויים בסך של 22,598 ש"ח והיה מגיע לו לפי הדירוג החדש סך של 1,307 ש"ח, אך משהגיע מועד התשלום שוב הרעו את המדרגות והעמלה הוקטנה ושילמו לו סך של 1,038 ש"ח בלבד ונשאר חוב של 287.35 ש"ח. בחודש יולי שולם שכרו ב- 19 לחודש.
ביום 19/8/94 התקשר אל התובע מר רפאל אסור, איים לפטרו בגין טענותיו, כנגד תנאי העסקתו ושכרו, הוא זומן לפגישה עם 2 הנתבעים, בה הודיעו לו כי הם מבטלים את הסדר העמלות ובמקביל העלו שכרו ל- 15 ש"ח לשעה.

בבדיקה שערך הבין שסידור זה שוחק את שכרו, מה שמהווה הרעה ממשית בתנאי עבודתו. לפיכך, הודיע לנתבע 2 כי הוא מתפטר בעקבות הרעת תנאי עבודתו וכי יפסיק עבודתו לאחר תקופת הודעה מוקדמת מצידו ב- 18/9/94.

ביום 11/9/94 לא שובץ התובע יותר לעבודה, וכשבירר המצב עם נתבע 2, הודיע לו זה כי החליט להקדים את מועד עזיבתו.

5.
ביום 8/8/95 מוגש תצהירו של מר רון פישלר ז"ל, נתבע מס' 2, אשר נפטר בתקופת הדיון בטרם נחקר על תצהירו ושמו נמחק מרשימת הנתבעים, לכן לא מהווה תצהיר זה חלק מהתיק. כמו כן מוגש תצהירו של נתבע מס' 3, מר רפאל אסור יבל"א.

עיקרי תצהירו
:
טענות התובע בענין תשלום נסיעות אינן נכונות. לענין מכירת המנויים, דובר על בונוס חד-פעמי. התובע לא ניהל בפועל מעולם את המכון. טענתו לגבי בריאות המצהיר אינה נכונה, במיוחד עת שהה המצהיר באקפולקו כשלושה חודשים. החוגים נוהלו ע"י מנהלת חוגים שמטפלת בקידום מכירתם ולה מגיע התמריץ ולא לתובע, התובע מעולם לא שוחח עמו על ענין פיטוריו היות והנתבע לא היה פעיל במכון, גם עפ"י דברי התובע עצמו.

6.
ביום 31/1/96 נתקיימה ישיבת הוכחות.

העד, מר מייק רוזנטל, העיד מטעם התובע. עיקרי עדותו:
הוא עבד כמאמן כושר תקופה של כמעט 3 שנים במכון. לא היתה לו תעודת מאמן מקצועי. המשכורת שולמה פעם בחודש בדרך כלל ב- 15 לחודש, עם תלוש משכורת. לא שולמו לו דמי הבראה או תשלום עבור חופשה. הוצע לו בונוס על מכירת מנויים, זה היה ניסיון של חודש וירד מהפרק. לו עצמו זה הוצע לחודש בלבד, לגבי מאמנים אחרים זה נמשך יותר. העבודה במכון התנהלה במשמרות, פעם בחודש היו מגישים ריכוז שעות עבודה לאותו חודש. אם מישהו לא הגיש דו"ח שעות לא היה מקבל משכורת עד שהגיש את הדו"ח. העד שמע מאחרים ומהתובע עצמו שהסדר הבונוסים נמשך לפחות 3 חודשים. אין הוא יודע איזה הסדר בונוסים היה לגבי כל מאמן ומאמן, הוא יודע שבתקופה לקראת עזיבת התובע, היו לו טענות/בעיות על רקע אישי. התובע פתח מכון כושר "אדרנלין" בסמוך. העד עבד ברציפות במכון ולא היו לו אף פעם טענות כלפי בעלי המכון. שילמו לו עבור כל שעות עבודתו, הוא לא בדק ולא חשב שמגיע לו פדיון חופשה (עמ' 7).

7.
בהמשך לישיבת הוכחות מ- 30/1/96 שלא נתקיימה בשל אי התייצבות ב"כ הנתבעים, נתקיימה ישיבה ב- 11/3/97.

התובע מר שרגא דרור
העיד. עיקרי עדותו: שכרו הועלה מ- 12 ש"ח ל- 13 ש"ח ב- 7/93. כל אחד היה אחראי לריכוז השעות של עצמו ומסירת הדו"ח לאחד משני המנהלים. למיטב ידיעתו כל אחד מהמדריכים היה צריך למכור מנויים. בסביבות חודש 7/94 פנה לנתבעת לראשונה והעלה טענות בדבר נסיבות העסקתו ובעיות שכרו, לגבי הסכם הבונוסים ששונה רטרואקטיבית, הסדר הבונוסים היה ב- 7/93, וחודש לאחר מכן הוא פנה לברר עם הנתבעים לגבי מדרגות בונוס מסויימות, כאשר בפועל הוצעו לו מדרגות אחרות.

כשעזב עבודתו ב- 5/9/94 כתב מכתב שעקב הרעת התנאים הוא מתפטר, תוך מתן הודעה מוקדמת של שבועיים.

במכתב אין מילה לגבי ענין הבונוסים. המכתב נוסח לפי הדרכה של עו"ד, ענין הבונוסים היה משני, הדבר העיקרי היה בעצם - העובדה שפוטר. "ש. אתה ב- 5/9/94 לגירסתך, מוסר מכתב התפטרות עקב הרעה בתנאי עבודתך, אתה מאמין שההרעה היא ענין הבונוסים... ? ת. הבונוסים היו רק חלק מהענין... . ש. אבל זה מה שאמרת. ב- 11/9/94 אתה בונה את הענין ואומר שאז פיטרו אותך. ת. נכון. מר פישלר לא הודיע לי שהוא מפטר אותי, זה נודע לי דרך מדריך אחר, כאשר לא שיבץ אותי. המדריך אמר לי שפישלר אמר לו, לא לשבץ אותי. שמו של המדריך הוא מייק רוזנטל" (עמ' 12). הוא פנה למנהליו כשביטלו את הסדר הבונוסים והציעו לו שכר שעה של 15 ש"ח במקום 13 ש"ח לשעה ולדעתו, שכרו אמור היה להישחק בצורה רצינית. היה צימצום בשעות עבודתו מ- 7/94 ועד הפסקת העבודה.
הסיכסוכים בינו ובין אשתו אינם קשורים לענין ויש חותמת רבנות כבר ב- 5/94.

הוא פתח מכון כושר ב- 7/95 בשד' רוטשילד 57, תל-אביב בשם "אדרנלין".

תלושי השכר שקיבל היו תמיד מהחברה ולא מהנתבעים פישלר או אסור.

לפני עבודתו בגיצ'וקי בע"מ
עבד בקנטרי ל' ובמתנ"סים של עיריית ת"א כמדריך כושר. לקוחות שחידשו המנוי היו אף הם חלק מסל העמלות, ההסדר היה שיקבל אחוז מסויים מדמי המנוי השנתיים, שזה יהיה חלק מהמשכורת בתוך התלוש.

8.
ב- 12/1/99 מתקיימת ישיבת הוכחות נוספת להמשך ח.נ. התובע.

התובע עבד עבור הנתבעת כשנתיים מ- 1/10/92 עד 9/94, מעל 120 שעות לכל חודש. המשכורת האחרונה שלו ברוטו היתה בסביבות 3,000 ש"ח, רו"ח ועו"ד חישבו את סכום הפיצויים שלו.

כאשר נבדקים תלושי השכר, עולה לטענת התובע כי לפי שעות, השכר היה צריך להיות 1,694 ש"ח לחודש והסכום שמופיע בשורה אחרונה בתלוש הינו בעצם שכר שעות העבודה שעבד ללא קשר לחופשה והבראה להם הוא זכאי בנפרד.

כשהתחיל לעבוד קיבל 11 ש"ח לשעה ובממוצע עבד 120 שעות בחודש. דמי הבראה חושבו לפי עצה משפטית שקיבל. אין הוא זוכר כמה שעות עבד ב- 9/94 אבל עבד 5 ימים.

ב- 5/94 כל הרכיבים הם סה"כ המשכורת לאותו חודש לפי שעות עבודתו, שאינן מצויינות בתלוש והסעיף האחרון הוא בונוסים בסה"כ 2,709 ש"ח ובחודש יולי סה"כ 2,229 ש"ח, אין הוא יכול להסביר את סעיף הגילום שמופיע בחלק מהתלושים.

9.
הנתבע 3, מר רפאל אסור, העיד בהמשך הישיבה. עיקרי עדותו:
אין הוא יכול להבהיר כיצד חושבו מרכיבי השכר, הבראה ונסיעות של התובע, היות והתלושים נעשו ע"י רו"ח אייל פרולינגר. לטענתו, לא נכון שהובטח לתובע שכר גלובלי, סוכם עימו לפי שעות העבודה. משיקולי רו"ח, שולמו לו כל חודש דמי הבראה בחודשים אפריל ומאי 94', העד כבר לא היה חלק מהחברה. כשהיה באקפולקו ניהל את החברה פישלר המנוח. כשהתובע התפטר העד לא היה חלק מהחברה, נודע לו על כך מפישלר ז"ל (עמ' 22).

בשלב קבלת התובע לעבודה היו מעורבים מר רון פישלר ז"ל והעד מר רפאל אסור יבל"א, לענין סיכום תנאי השכר. הבונוסים שולמו בתלוש. העד היה פעיל עד סוף 1993.

10.
ב- 14/6/99 מוגשים סיכומי ב"כ התובע, ב- 6/7/99 מוגשים סיכומי הנתבעים.




מכאן להחלטה
-

11.
לאחר עיון חוזר במהלכו של התיק, תצהירי הצדדים ופרוטוקולי הדיונים, כמו גם המוצגים/מסמכים, לבסוף בסיכומי ב"כ הצדדים, יש לדון ברכיבי התביעה השונים, לכאן אם לכאן.

12.
האם קיימת עילת תביעה בין התובע ובין הנתבע 3 מר רפאל אסור?
התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1, חברת גיצ'וקי בע"מ
, כאשר בין שניים אלה נתקיימו יחסי עובד-מעביד.
הנתבע מס' 2, מר רון פישלר ז"ל, נפטר בטרם הועד לכן נמחק בהמשך מרשימת הנתבעים.
באשר לנתבע מס' 3, מר רפאל אסור יבל"א, אחד ממנהלי נתבעת 1, לא הוכח כי יצר מצג כאילו התובע עובד אצלו באופן אישי, או כאילו הנתבעת 1, חברת גיצ'וקי בע"מ
, הוקמה בתרמית כדי להבריח כספים או למנעם מהעובדים. תלושי השכר שקיבל התובע לאורך כל תקופת עבודתו היו מאת הנתבעת 1 בלבד.

מכאן שהתובע עבד בתקופת עבודתו אצל נתבעת 1 בלבד, ודין תביעתו כנגד הנתבע 3, מר רפאל אסור, להידחות.

13.
האם התובע פוטר או התפטר בנסיבות שמזכות בפיצויי פיטורים, או שמא התפטר מיוזמתו?

בכתב התביעה בסעיף 14, גורס התובע כי בשל הרעת תנאי עבודתו הוא ביקש ביום 5/9/94 להפסיק עבודתו, כעבור 14 ימים החל מיום 18/8/94 (צ"ל: 18/9/94). בסעיף 15 בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 11/9/94 נמסר לו על
ידי נתבע 2 כי החל מיום 10/9/94 הוא מפוטר ע"י הנתבעים מעבודתו.

הלכה פסוקה היא כי עובד אינו יכול לטעון כי גם התפטר וגם פוטר. לפי סדר נסיבות הדברים שהובא בפני
נו, הרי שהתובע הוא אשר התפטר תוך מתן הודעה מוקדמת והנתבעים הם שויתרו על המשך עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, תוך שהודיעו לו על כך ואף ביקשו לשלם לו 2,000.- ש"ח בתמורה לכך.

מכאן, שבמקרה שבפני
נו, מדובר במעשה של התפטרות ולא של פיטורים.

14.
האם התפטרותו של התובע אשר הפסיק את יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בתאריך 18/9/94 ביוזמת התובע, נכנסת בגדר סעיף 11(א) בחוק פיצויי פיטורים ומזכה אותו בפיצויי פיטורים?

התובע טוען כי בחודש יולי 1993, הוסכם בינו ובין הנתבעים כי ימכור מנויים ובגין זאת יקבל עמלה בתוספת למשכורתו לפי דירוג מכירות מסויים. לדבריו לא עמדו הנתבעים בסיכומים ביניהם, הפחיתו מסכום העמלות שהגיעו לו, לכאורה, ובכך הרעו את תנאי עבודתו עד כי היה אנוס להתפטר מהמשך עבודתו אצלם. כפי שעולה מתצהיר התובע, ההסדר חל ביולי 1993 וביולי 1994.

מכתב התביעה עולה כי ב- 7/94 היתה מגיעה לו לכאורה עמלה בסך 1,523.6 ש"ח בגין מכירות מנויים בסך 12,118 ש"ח, ומתוך סכום זה שולם לו 520.65 ש"ח בלבד, ובחודש 8/94 שולמו לתובע כבונוס סך 1,020 ש"ח במקום 1,307.35 ש"ח. בסעיפים 12, 13(א), 14 בכתב התביעה, התבלבל התובע , ככל הנראה, בתאריכים ונרשמו תאריכים שגויים לאירועים, שלכאורה, קרו במועדים שלאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

התובע מציין כי ביום 19/9/94, לאחר שיחה בוטה בינו ובין הנתבעים, בוטל הסדר הבונוסים עימו, שכרו הועמד על 15 ש"ח לשעה ובפועל נפגע שכרו ב- 473 ש"ח לחודש. בתאריך זה שננקב בכתב התביעה ולא תוקן מאוחר יותר, כבר לא שררו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

מתצהיר התובע עולה כי נעשה עימו, לכאורה, הסכם עמלות ב7/93 וכי קופח בגין מכירת מנויים שעשה ב- 7/93, והפעם הבאה היתה במהלך חודש 7/94, כאשר שוב מכר מנויים ושוב קופח בעמלות. לדבריו פנה ב- 7/94 לנתבע 2 בבקשה ששכרו ישולם במועד, וכי ביום 19/8/94 הודיעו לו הנתבעים על ביטול הסדר העמלות, לאחר שהנתבע 3 היתרה בו שיפטר אותו אם יעמוד על זכויותיו לקבל העמלות המגיעות לו וכן את שכרו במועד.

מנגד, הנתבעים מכחישים טענותיו וטוענים כי מדובר בבונוס חד-פעמי וכי מעולם לא התלונן על תנאי עבודתו או הרעתם וכי בעיות אישיות עם אשתו הם הגורם לכך שעזב עבודתו.

העד מטעם התובע, מר מייק רוזנטל, העיד כי הוצעו למאמני הכושר במכון בונוסים על מכירת מנויים כי לגבי העד עצמו דובר בניסיון של חודש וכי לתובע זה נמשך לפחות 3 חודשים. "ש. באיזה חודש זה התחיל? ת. אני ממש לא זוכר. לשאלתך, זה היה הרבה לפני שהתובע עזב, לפחות שנה לפני. ש. באותם רישומים היה רשום גם מה היה גובה הבונוס? ת. באותם רישומים היה רישום של מי שנרשם למכון וכל מי שרשם מישהו חתימתו הופיעה שם. רק החתימה הופיעה" (עמ' 6) העד לא ידע את פרטי ההסדר עם כל אחד מהעובדים ולא את זה של התובע.

התובע לא המציא כל רישומים המאששים את טענותיו, לגבי הסדר הבונוסים. הוא לא המציא כל רישום או הסדר לגבי מספר המנויים שעשה ב- 7/93, לאיזו תקופה, חודש. כל מינוי ומינוי ובאיזה סכום כספי מדובר בכל מקרה, איזה אחוז היה מגיע לו בכל מקרה ובאיזה אופן משתקף הדבר בתלושי שכרו. אם לגבי הסדר הבונוס ב- 7/93 יש לו תמיכת מה מהעד מייק רוזנטל, הרי לגבי הסדר מכירת המנויים ב- 7/94 אין לו כל הוכחה כי אכן היה הסדר כזה וכי אומנם קופח כדבריו.

לגבי ההסדר מ- 7/93, הרי שבעדותו (עמ' 7), מציין התובע כי הפעם הראשונה שפנה לנתבעת והעלה טענות בדבר העסקתו ובעיות השכר, היה רק כעבור
שנה, בסביבות חודש 7/94. "ש. מה היו הבעיות שהעלת? ת. הבעיה הראשונה היתה בעקבות הסכם הבונוסים, נוצר מצב שרטרואקטיבית הודיעו לי שההסכם שנקבע שנה לפני זה מבוטל. ש. עד אז לא פנית לגבי הבונוסים ובעיות שכר? ת. חוץ מפעם אחת - חודש אחרי שהתחיל הסדר הבונוסים, מה שסוכם איתי זה מדרגות בונוס מסויימות ומה שבפועל הוצע לי זה מדרגות אחרות".

כלומר, פרט לפעם אחת, חודש אחרי שהתחיל הסדר הבונוסים, ישן התובע על זכויותיו הנובעות לכאורה מהסדר הבונוסים של 7/93 והסכין עם מה שקיבל כתגמול ראוי במשך כשנה. העלאת ענין זה לאחר שיהוי כה רב כסיבה להתפטרות, אינה מקימה לתובע זכות לפיצויי פיטורים, מאחר שעצם קיומו של השיהוי הניכר, מלמד על ניתוק קשר סיבתי בין עילת ההתפטרות ובין התרחשותה בפועל (דב"ע נא3-203/, הרשקו רובין נ' מפעלי זכוכית ישראלים פיניציה, ס' - 3 ג' לפסק הדין מיום 30/12/91, לא פורסם).

התובע גם לא הוכיח כי היתרה במעבידו על כוונתו להתפטר, כך שתהיה למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה.

מכתבו מ- 5/9/94, שמקורו הוגש במהלך הדיון ב- 11/3/97 ואשר משום מה לא צורף, לא לכתב התביעה ולא לתצהירו של התובע, הינו כללי ביותר ואין בו מילה או חצי מילה לגבי ענין הבונוסים. גם במכתב מ- 19/9/94 שהוצע על ידו לנתבעים ואשר נוסח לדבריו ע"י עוה"ד שלו, אין מילה או דרישה לתשלום הפרשי בונוסים שמגיעים לו לכאורה (עמ' 12 לעדותו), ענין הבונוסים היה משני, הדבר העיקרי היה בעצם העובדה שפוטר.

הנתבעים גורסים כי בעיות אישיות של התובע הן הגורם להפסקת עבודתו, והעד מטעם התובע, מר מייק רוזנטל, מאשש בעדותו כי שמע גם מהתובע עצמו, בתקופה בסמוך לעזיבת התובע את המכון, כי היו לו בעיות אישיות וכי הוא בתקופה לא נעימה (עמ' 6).

כך או כך, התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי אכן קופח בשכרו בנושא העמלות וכי גורם זה הוא הסיבה להתפטרות בדין מפוטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין, אשר על כן נדחית תביעתו לקבלת פיצויי פיטורין ותביעתו לקבלת החזר בגין אי-תשלום, לכאורה, של אי תשלום עמלות.





האם זכאי התובע לדמי הבראה, אם כן באיזה שיעור?

15.
בהתאם להסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום קצובת הבראה, שהורחב בצו הרחבה על כל העובדים והמעבידים בישראל, מגיע לעובד במשרה מלאה 5 ימי הבראה עבור השנה הראשונה ו- 6 ימים עבור השנה השניה. התובע עבד במשרה חלקית. לא הובהר ולא הונחה התשתית העובדתית המצביעה על היקף משרתו. לעובדים במשרה חלקית משולמת קצובת ההבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה. בבדיקת תלושי שכרו של התובע, אשר צירף לכתב התביעה, עולה כי מ- 1/93 ועד 7/93 קיבל מידי חודש בסעיף הבראה סך 136 ש"ח, ומ- 8/93 עד 7/94 קיבל בסעיף זה 151 ש"ח בחודש.

אומנם מלין התובע כי רכיב זה היה לכאורה חלק משכר השעה שקיבל ונועד רק לצורכי מס, אך משהסכין למבנה תלוש שכרו לאורך כל תקופת עבודתו, הרי שהסכים מכללא כי רכיב זה כשמו כן הוא, יהיה ע"ח דמי ההבראה שהגיעו לו מהנתבעת.

לפי התלושים שהמציא לנו התובע, הוא קיבל מהנתבעת סך 2,692 ש"ח עבור דמי הבראה. גם אם היה התובע עובד במשרה מלאה הרי שהנתבעת שילמה לו ביתר, ועל כן נדחית תביעתו לדמי הבראה.


האם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית, אם כן- עבור כמה ימים ובאיזה שיעור?

16.
התובע עבד במשרה חלקית, לפי שכר שעה. לא הונחה כל תשתית ראייתית לאופן חישוב השכר היומי הממוצע לצורך חישוב זכאותו לפדיון חופשה שנתית. לפיכך, נדחית תביעתו ברכיב זה.

האם זכאי התובע לשכר חודשי בגין חודש 9/94, אם כן באיזה שיעור והאם זכאי התובע לפיצויי הלנה
?

17.
התובע הודיע לנתבעת בתאריך 5/9/94 על הפסקת עבודתו בחברה החל מיום 18/9/94, כעבור שבועיים וזאת כהודעה מוקדמת.

לא הונחה בפני
נו תשתית לגבי מספר ימי עבודתו ושעות עבודתו של התובע, מידי יום מידי שבוא או מידי חודש. שכרו משתנה מחודש לחודש בהתאם למספר השעות שעבד בכל חודש.

בבדיקת תלושי השכר שצירף התובע לתביעה, לא צורפו תלושי חודש אוגוסט וספטמבר 94'.

בחודש 7/94 עבור חודש מלא, קיבל משכורת בסך של 1,601.69 ש"ח; בחודש 6/94 קיבל סך של 1,474.91 ש"ח; עבור חודש 5/94 קיבל סך של 1,124.14 ש"ח; עבור חודש 4/94 קיבל סך של 1,124.14 ש"ח; עבור חודש 3/94 קיבל סכום של 2,000 ש"ח ועבור חודש 2/94 קיבל סך של 966 ש"ח.

לא ברור לנו כיצד הגיע ב"כ התובע לסכום של 2,490 ש"ח, אשר נתבע על ידו, כדמי משכורת חלקית עבור חודש 9/94.

הנתבעת ביצעה בזמנו את חישוב הפרשי השכר המגיעים לתובע ואלה הסתכמו בסך של 1,895 ש"ח.

הנתבעת הציעה בזמנו לתובע סכום של 2,000 ש"ח והתובע סירב לקבל סכום זה.

אנו רואים בסכום זה, שהוצע בזמנו ע"י הנתבעת לתובע, סכום ראוי עבור הפרשי השכר והודעה מוקדמת המגיעים לתובע בגין חודש 9/94.

בין הצדדים היו חילוקי דעות כנים לגבי זכויותיו של הנתבע, אשר על כן אין לחייב הנתבעת בפיצויי הלנה.

סוף דבר
-

18.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ש"ח, עבור הפרשי שכר והודעה מוקדמת לחודש 9/94, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מ- 1/10/94 ועד התשלום בפועל.

19.
נוכח תוצאות הדיון, יישא כל צד בהוצאותיו.




ניתנה היום, ........................................., בהעדר, לשלוח לצדדים.

________________

__________________

____________

נ.צ. מר י. קורץ (ע)

נ.צ. מר ש. שילוח (מע)

מ. נחתומי - שופט











עב בית דין אזורי לעבודה 3480/95 שרגא דרור נ' גיצ'וקי בע"מ, (רון פישלר ז"ל) , רפאל אסור ואח' (פורסם ב-ֽ 04/06/2002)