פסקי דין על יאיר דורון | פסקי דין על יאיר דורון חברה לחקירות וייעוץ בטחוני | פסקי דין על גיורא פרישברג

3849/02 בשא     19/06/2002




בשא 3849/02 יאיר דורון, יאיר דורון חברה לחקירות וייעוץ בטחוני נ' גיורא פרישברג




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
בשא 003849/02

תיק עיקרי: עב 5434/02
בפני
:
כבוד הרשמת יהלום הדס
תאריך:
19/06/2002




בעניין
:
1. יאיר דורון

2. יאיר דורון חברה לחקירות וייעוץ בטחוני


ע"י ב"כ עו"ד
סימון
המבקשים (הנתבעים)


- נ
ג
ד -


גיורא פרישברג



ע"י ב"כ עוה"ד
אקרמן ושביון
המשיב (התובע)

החלטה

1.
ביום 5/6/02 ניתן צו עקול בתיק בשא 3658/02 על סך 575,703 ₪, כנגד הפקדת ערבות צד ג' וכן ערבות בנקאית על סך 80,000 ₪.
2.
ביום 6/6/02, לבקשת התובע, צומצם העקול לסך 180,000 ₪ כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך 25,000 ₪.
3.
ביום 16/6/02 הוגשה בקשה לבטול העקול הזמני הנ"ל.
4.
ביום 18/6/02 התקיים דיון בבקשה. בדיון נחקר התובע וכן הנתבע 1 – מנהל הנתבעת 2.
5.
הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה, והתובע בנוסף מסר סיכום טענות בכתב.
6.
טענות התובע בבקשה להטלת העקול הן אלה:
א.
התובע טען כי הועסק בעסק שבבעלות הנתבע ולאחר מכן בבעלות הנתבעת, מתחילת 1982 ועד 10/11/01.
ב.
לטענתו, הנתבע דחק בו להקים אשיות משפטית נפרדת – חברה בע"מ.
ג.
לטענתו, בתחילת חודש 11/01 הודיע לו הנתבע על קיצוץ שכרו בצורה דרמטית, תוך פגיעה חמורה בתנאי העסקתו, וכן כי נדרש לצאת בו ביום מהמשרד ולא לחזור עד למתן תשובה.
ד.
לטענת התובע, נכפתה עליו הפסקת יחסי עובד ומעביד, תוך פגיעה כלכלית חמורה בו ובמשפחתו, ובחוסר תום לב.
ה.
לדבריו, מ- 1991 ועד 10/11/01, המשיכו להתקיים בינו לבין הנתבעים יחסי עובד ומעביד, שכן השתלב בעסקם של הנתבעים, היווה חלק אנטגרלי מהפעילות, נדרש לבצע משימות שונות, ביצע העבודה באופן אישי, המשיך לקבל שכר בתקופת מילואים, הועמדו לרשותו ציוד משרדי כולל סרטי הקלטה וכרטיסי ביקור, היה לו חדר משלו לרבות שרותי משרד ומזכירות, הועמד לרשותו רכב ופלאפון.
המשיבים נשאו בהוצאות הנהלת החשבונות והדוחו"ת השנתיים שלו.
ו.
עוד נטען כי בשנת 1990 קיבל פיצויי פיטורים עבור תקופת העבודה משנת 1982, וכי מתחילת שנת 1991 החל לעבוד בשיטה המקובלת במשרדי חקירות, דהיינו הנפקת חשבוניות מס באמצעות חברות שהקים.
ז.
עוד יטען כי במעבר ממעמד של שכיר למעמד שונה, לא חל שינוי בשכרו, ולא היה שוני בין העבודות שבצע לפני ולאחר המעבר.
ח.
התובע טען כי לאור נסיבות הפסקת העסקתו, זכאי הוא לפיצויי פיטורים לפי שכר בסך 46,500 ₪ (ללא המע"מ), פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת.
ט.
באשר לחשש להכבדה על בצוע פסק הדין נטען כי המשיבים חייבים כספים לגורמים שונים וכי המחאות שנמסרו לחלק מהנושים, לא נפרעו. נטען כי המשיבים הגדילו את האשראי שהינם לוקחים מהבנקים, כי מתקשים לשלם שכר דירה עבור המשרדים שבהם הם יושבים, כי הוראות קבע חוזרות, כי קיימים חובות לשלטונות המס והיקף החובות הכללי הוא 2 מליון ₪, כי המשיבים אינם משלמים שכר לחוקרים.

בבקשת בטול העיקול טענו הנתבעים כדלקמן:
א.
התובע הינו נותן שרותים עצמאי ואינו עובד שכיר.
התובע הקים חברות שונות במהלך תקופת הקשר בין הצדדים, ובאמצעותם התקשר עם הנתבעת.
התובע היה מודע לשוני בין העסקתו כשכיר עד שנת 1990 לבין העסקתו כעצמאי משנת 1991 ואילך, זאת שעה שבסיום יחסי עובד ומעביד קיבל פיצויי פיטורים.
ב.
נטען כי המשיב היה עצמאי בעבודתו, יצא ובא כרצונו, ריכז את הטפול בדוחו"ת ועשה זאת באופן עצמאי, למד בתקופה מסוימת, ניהל ענייניו בתבונה ולאחר שניצל את היתרונות של מעמדו כנותן שירותים עצמאי, מבקש כיום להנות משני העולמות ודורש פיצויי פיטורים.
ג.
באשר למצב הכלכלי נטען כי ב- 11/01 נקלע העסק לירידה דרסטית בהכנסות ולכן נדרשה הנתבעת לקצוצים כבדים, לרבות צמצום נותני השרותים מ- 55 ל- 40, סגירת סניפים בחיפה ובירושלים ועוד, ובמסגרת זו נדרש גם התובע לצמצם את שכר טרחתו.
ד.
נטען כי מיד לאחר הפסקת מתן השרות, פנה התובע לחברות הבטוח והחל לקבל מהם עבודות באופן פרטי, ובכך גם גרם נזק לנתבעת.
ה.
נטען כי הנתבעת אינה חייבת כסף לגורמים רבים כמפורט בבקשת העקול, כי אינה חייבת תשלומי שכר דירה פרט לתשלומים שוטפים ויתרת חוב שנפרסה בהסכמה עם המשכיר.
ו.
נטען כי אין חוב לשלטונות המס של 2 מליון ₪ וכי למעשה קיימת יתרת זכות במס הכנסה.
ז.
נטען כי התשלומים לחוקרים התבצעו כולם במועדם.
ח.
עוד טענה הנתבעת כי היא מגלגלת מחזור של כ- 5 מליון ₪ בשנה, כאשר עיקר המחזור מיועד לתשלום עבור ספקים ונותני שרותים.
לטענתה, הטלת העיקול על הכספים, ימנע ממנה מלשלם לנותני השרותים, דבר שיכול להביא כליה על עסקיה.
ט.
נטען כי מדובר בחברה שהינה פעילה למעלה מ- 20 שנה, בעלת ותק ומוניטין, וכי אין חשש שלא תוכל לעמוד בהתחייבויות. נטען כי הנתבעת מצויה בתהליך יעול והתארגנות מחדש, וכי התובע ידע את נוהלי העבודה ומועדי התשלום ולכן כיון את העקולים ל- 15 לחודש, שהוא המועד שבו מתקבלים תשלומים מחברות הבטוח, באופן שעצירת התשלומים עלולה לגרום לנתבעת נזק כבד.
י.
טענה נוספת היא כי התובע השהה את תביעתו חודשים רבים והציג מצג כוזב על מצבה הפיננסי של הנתבעת וכי מכיוון שהנתבעת אינה חברה המוגבלת במניות, אזי אף אם יזכה בתביעתו ללא שהנתבעת תוכל לפרוע את החוב, יחול החוב על הנתבע 1 באופן אישי כבעל מניות בחברה.

8.
לאחר שעיינתי בבקשת העקול ובבקשת הבטול, וכן בעדויות הצדדים ובסכומיהם, להלן החלטתי:

9.
תנאי להטלת צו עקול הוא כי בית הדין ישוכנע, על סמך ראיות מהימנות, בקיומה של עילת תביעה, וכי ישוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על בצוע פסק הדין.

10.
עוד נקבע, בתקנה 362 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (סדרי דין), כי שומה על בית הדין להביא בחשבון, בין השאר, את שאלת המדתיות – דהיינו, הנזק שיגרם לנתבעת כתוצאה מהטלת העקול למול הנזק שייגרם לתובע מאי הטלתו, וכן האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

11.
עילת תביעה לכאורה
לא ארחיב בנקודה זו.
אומר רק זאת כי משהוכח שהתובע ביצע את העבודה בנתבעת בעצמו ולא באמצעות עובדים מטעמו, כי היה לו חדר ושרותי מזכירות במשרדי הנתבעת וכי קיבל מהנתבעת רכב צמוד וטלפון סלולרי כאשר הנתבעת נושאת בהוצאות בגין כך, די בכך כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
אדגיש כי הנתבעת העלתה ספיקות רבות בנושא זה, ובינהן העובדה כי התובע נתן שרותים לנתבעת באמצעות חברה בע"מ.
ספק נוסף בסכויי התביעה עולה מפסה"ד בעניין ע"ע 300275/98 ויסלר אברהם נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, עבודה ארצי כרך לג' (82) 25.
ואולם, אין די בספיקות אלה כדי לבטל את עילת התביעה הלכאורית שהוכחה, כאמור לעיל.


12.
הכבדה על בצוע פסק הדין
מתצהיר התובע בתמיכה לבקשת העקול, הצטיירה תמונה לפיה הנתבעת שקועה בחובות עד כדי כך שאין היא מסוגלת להמשיך ולנהל את ענייניה.
מעדות מנהל הנתבעת התברר כי לא כך הם פני הדברים.
אכן, התברר מחקירתו כי לנתבעת חובות, אשר את רובם ככולם הסדירה בהסדרי תשלומים שבהם היא עומדת.
א.
הנתבעת עובדת עם 4-3 בנקים, סכום האשראי כיום הוא כחצי מליון ₪ מתוכו נוצל 90%-85 מהאשראי.
ב.
החוב בגין דמי שכירות משולם על פי הסכם עם המשכיר ובכלל זאת חסכון של 1,500 $ לחודש בכך שאין הנתבעת משלמת דמי שכירות על אחת הקומות אלא את הארנונה בלבד.
ג.
החוב לעיריית תל-אביב הוסדר בהסדר תשלומים.
ד.
החוב למע"מ נמצא בהסדר. מתוך חוב של 200,000 ₪ סולק 104,000 ₪.
ה.
החוב לבטוח לאומי מסתכם בכ- 10,000 ₪ בלבד.
ו.
במס הכנסה לא קיים חוב אלא זכוי של כ- 38,000 ₪.
ז.
הפסקת ההתקשרות עם חברת דלק לא נבעה מהחזרת הוראת קבע אלא מהתקשרות עם חברת פז שעלותה נמוכה יותר.
ח.
שקים שחזרו, נמסרו אחרים במקומם, שנפרעו.
ט.
שיק של עובד חזר פעם אחת בלבד.
י.
החוב לבנק המזרחי הוסדר בהסדר תשלומים.
יא.
שיקים שנמסרו לבנק דיסקונט לפרעון החוב, לא חזרו.
יב.
חברה נוספת שהוקמה בתקופה האחרונה נועדה לצורך פעילות בתחום אחר – שמירה ואבטחה, ולא לצורך הבטחת המשך הפעילות של הנתבעת במקרה של קריסה.
יג.
לא קיימת נגד החברה תביעה משפטית והחברה משלמת את חובותיה.
יד.
החברה אינה מוגבלת בבנק.

13.
מכל האמור לעיל עולה כי התובע לא הוכיח את הטענות המפורטות בתצהירו לעניין היקף החובות של הנתבעת (2 מליון ₪) והטענות על חובות שלא נפרעו.

14.
יחד עם זאת, על אף שהוכח כי האמור בתצהיר התובע בעניין זה אינו מדויק, בלשון המעטה, עדיין יש לאמר כי הוכח לכאורה מצב כספי לא איתן של החברה הנתבעת 2 ולפיכך הוכח לכאורה חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין היה ויבוטל צו העקול.
לצורך הוכחת הכבדה צפויה, אין הכרח להוכיח חדלות פרעון אלא די בכך שיוכח כי החברה שרויה בקשיים כספיים, ודומה שעניין זה הוכח, ואף קיבל חיזוק בדברי מנהל הנתבעת עצמו, שהעיד כי עקב המצב הכלכלי חלה הרעה במצבה הכספי של החברה.

15.
ואולם, הצדדים מסכימים לכך כי חובות החברה הנתבעת הם גם חובות אישיים של הנתבע, בהיות החברה בלתי מוגבלת במניות.
ולפיכך, בשונה מתביעה המוגשת נגד חברה בע"מ, שהיא בלבד האחראית לתשלום החוב, הרי שבמקרה דנן קיים גורם נוסף האחראי לפרעון החוב.
לא הובאה כל ראיה באשר לאי יכולת קיימת או צפויה של הנתבע, באופן אישי, לפרוע את החוב היה וינתן

פסק דין
.

16.
מטרת הליך העקול הזמני הינה להבטיח את יכולתו של התובע לממש את פסק הדין היה ויזכה בתביעתו. לא נאמר כי יש להבטיח את גביית פסק הדין כלפי מי מהנתבעים. לפיכך, אף אם הוכיח התובע הכבדה צפויה לכאורה בכל הנוגע לנתבעת, הרי שלא עשה כן בכל הנוגע לנתבע 1. לפיכך לא הובאה בפני
, נכון להיום, כל ראיה באשר לחשש לכאורה לתשלום פסק הדין היה וינתן

פסק דין
כנגד

הנתבעים
.

בהעדר ראיה כלפי הנתבע 1, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח הכבדה צפויה לכאורה על מימוש פסק הדין.

17.
סוף דבר, התובע לא הוכיח, בשלב זה, הכבדה צפויה על בצוע פסק הדין היה ויבוטל צו העיקול, באופן המזכה אותו כי צו העקול יוותר על כנו.

18.
תום הלב
התובע אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל מהנתבעת סך 80,000 ₪ לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.
התובע אישר כי לא הוצאה חשבונית לחברה בגין הסכום הנ"ל.
התובע לא פירט מדוע שולם הסכום, האם הינו שייך להתחשבנות קודמת בין הצדדים או האם מהווה חלק מהתשלומים המגיעים לו על פי כתב התביעה. יצויין כי אף הנתבעת לא התיחסה לשאלה זו.
מכל מקום, ראוי היה שהתובע יציין עובדה זו, אשר יש לה השלכה הן באשר לגובה התביעה מיום זה, והן באשר ליכולתה הכלכלית של הנתבעת.

19.
לטענת הנתבעת, לתובע ידע עסקי רב אודות הנתבעת. ידע זה בא לידי בטוי בתצהיר התומך בבקשת הבטול, וכן בשאלות שהופנו למנהל הנתבעת בחקירה הנגדית.
עוד טענה הנתבעת כי התובע כיוון את מועד הגשת בקשת העקול לתאריך 15 לחודש, שבו מבוצעים תשלומים על ידי חברות הבטוח.
אין להתעלם מנושא זה במסגרת כלל השקולים המנחים בבחינת השאלה אם להותיר את צו העקול על כנו אם לאו.
אכן, נכון כי שעה שנטען כי הנתבעת עומדת בפני
שוקת שבורה, לגיטימי כי התובע ידאג לאנטרסים שלו וישתמש בידע שלו אודות מקורותיה הכספיים של הנתבעת. ואולם, שעה שהובהר בחקירת מנהל הנתבעת כי "לא כצעקתה" וכי הנתבעת איננה מתעלמת מחובותיה אלא בשלב זה מסדירה את החובות כלפי כל אחד מהנושים, ספק אם ניתן לייחס לתובע תום לב בנושא זה.

20.
שקילת מאזן האנטרסים
בשלב זה לא הוכח כי הנזק שיגרם לתובע כתוצאה מבטול העקול יהיה בלתי הפיך, זאת שעה שלתובע מקור נוסף המחוייב בהתחייבויות הנתבעת כלפיו, והוא – הנתבע אישית, אשר לגביו לא נטענה טענה כלשהי באשר לחשש להכבדה על בצוע פסק הדין.
התרשמתי כי בין התובע לבין הנתבע 1 קיימת הכרות רבת שנים ולפיכך מניחה אני כי בידי התובע ידיעות באשר ליכולתו הכספית או אי יכולתו הכספית של הנתבע 1 לשלם את החוב שבפסק הדין, באם ינתן, ועובדה היא כי לא נאמר דבר בעניין זה ע"י התובע.
באשר לנזק שיגרם לנתבעת, עולה מתצהיר הנתבעת, שלא נסתר, כי הסכומים המתקבלים מהמחזיקים, מיועדים לתשלום שכר לחוקרים המועסקים על ידה וכן לנותני שרותים אחרים ולספקים.
כן נטען כי השארת צו העקול על כנו עלולה לגרום לעצירת פעילתה של הנתבעת. עובדה זו לא נסתרה על ידי התובע.
מכל האמור לעיל עולה כי בשקילת הנזק שיגרם לתובע למול הנזק שיגרם לנתבעת, עולה כי הנזק הצפוי להגרם לנתבעת עולה על הנזק הצפוי להגרם לתובע.

21.
סוף דבר

מכל האמור לעיל, עולה כי דין הבקשה לבטול עקול להתקבל, ודין העקול שהוטל במעמד צד אחד, להתבטל.

באשר להוצאות משפט, קובעת אני כי התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך 3,500 ₪ בצרוף מע"מ.


ניתנה היום ט' בתמוז, תשס"ב (19 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.


יהלום הדס
, רשמת








בשא בית דין אזורי לעבודה 3849/02 יאיר דורון, יאיר דורון חברה לחקירות וייעוץ בטחוני נ' גיורא פרישברג (פורסם ב-ֽ 19/06/2002)