פסקי דין על מנור גיא | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד הביטחון | פסקי דין על סא"ל (מיל') אבי טולדו | פסקי דין על מקמצ"ר | פסקי דין על רס"ן (מיל') בן ארי שלמה ז"ל ואח' |

207501/02 א     29/06/2008




א 207501/02 מנור גיא נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , סא"ל (מיל') אבי טולדו, מקמצ"ר , רס"ן (מיל') בן ארי שלמה ז"ל ואח'




בעניין:
39



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
207501/02


בפני
:
כב' השופטת חנה ינון

תאריך :

30/06/2008


בעניין:
מנור גיא



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד גב' גילי שפירא

התובע


נ
ג
ד




1.
מדינת ישראל - משרד הביטחון
2.
סא"ל (מיל') אבי טולדו
, מקמצ"ר
3.
רס"ן (מיל') בן ארי שלמה ז"ל

4.
סגן (מיל')
הררי משכית

5.
סרן (מיל') אופיר רון

6.
תא"ל (מיל') צחור יורם



ע"י ב"כ עו"ד
גב' אירית קלמן–ברום
פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי





הנתבעים

פסק דין


1.
זוהי תובענה על סך של 1,000,000 ₪ שעניינה דרישה למתן פיצויים מאת מדינת ישראל – משרד הביטחון -
בגין טענה להתעמרות בתובע במסגרת שרותו בצה"ל.

רקע עובדתי

2.
התובע שירת בשירות סדיר בצה"ל בשנת 1993 והשתחרר בשנת – 1995.

3.
התובע גורס בכתב תביעתו כי מפקדי צה"ל בשרותו הצבאי ביזוהו, השפילוהו ונהגו עימו שלא כדין.

4.
הנתבעים, מפקדי צה"ל הישירים והעקיפים בעת שרותו הצבאי בשירות המילואים של התובע, גורסים כי נהגו כשורה ועל פי כל דין עימו, וטוענים כי הוא אשר נהג שלא כשורה בהשתמטותו כליל משרות מילואים מספר שנים רצופות.

דיון

5.
בתצהיר עדותו הראשית – ת/1, העיד התובע אודות נושאים רבים ומגוונים, בתחומים שונים, כמפורט להלן.

6.
התובע סובל מסינוסיטיס וממיגרנות מגיל 10 ועל כן במהלך שרותו הצבאי כחוקר מצ"ח התייצב בפני
וועדה רפואית אשר קבעה כי הפרופיל הרפואי שלו הינו 46.

לאור קביעה זו, עבר משרות בבסיס מקמצ"ר
בתל-השומר לתנאי לינת בית.

7.
עם שיחרורו משרות סדיר בשנת 1995, שובץ לשירות מילואים במקמצ"ר
, יחידה העוסקת בתעסוקות בחיל המשטרה הצבאית.

8.
בחודש ספטמבר 1996 נקרא לשרות מילואים אך בשל בעיותיו הרפואיות קיבל דחיית שירות פעמים מספר על פי אישורים רפואיים מטעם רופאים צבאיים שבדקוהו, וקבעו כי אינו כשיר לשירות מילואים ביחידה.

9.
בחודש נובמבר בשנת 2000 זימנו הנתבע מס' 2, סגן אלוף (מיל') מר אבי טולדו, מפקדו בגדוד המילואים, לראיון.

10.
בראיון הביע מר טולדו מורת רוחו מהעדרויותיו הרבות משירות המילואים. בשיחה זו מסר לו כל מסמכיו הרפואיים ודרש כי יופנה לוועדה רפואית. כן ביטל מפקדו בעקבות הראיון הזימון לשירות מילואים לחודש דצמבר 2000.

11.
המפקד לא הפנה אותו, לדבריו, לוועדה רפואית בפרק זמן של כשנתיים. בשנת 2001 קיבל צווי מילואים תכופים לחודשים אפריל, יוני, יולי, אוגוסט ונובמבר 2001.

12.
אף הנתבעים מס' 3 – 4, מפקדיו הנוספים, לא פעלו להתייצבותו בפני
וועדה רפואית, על כן, פנה לקצין העיר אשר שם נתן לו רופא שלושה ימי שחרור ממילואים – "ימי גימלים".



13.
לטיעונו, הנתבעים מס' 2- 5 ביזוהו שעה שהתייצב לשרת בבסיס אלייקים והנתבע מס' 2 אמר בפני
הם כי רוצה הוא את התובע "על סכין לוהטת" וכי אינו מעוניין לשוחח עימו כי הינו "שקרן ורמאי".

14.
עקב העדרויותיו, אף שלעדותו גובו באישורים רפואיים, הוטלו עליו 14 ימי מחבוש על תנאי, בהליך משמעתי.

15.
בחודש אוגוסט 2001 קיבל צו להתייצבות למילואים, ברם, ביום 21.8.01 קיבל אישור מרופא במשרד קצין העיר שדחה שירותו ל – 72 שעות, בסיומן הורה לו לפנות לבית החולים תל השומר.

16.
ביום 26.8.01 התייצב במשרד הקישור וביקש לסור לתל השומר, שם נבדק ומשם נסע לבסיס מגידו בעזרת נהג שאספו ב"טרמפ" לבסיס.

17.
בדרכם, התנגש, לעדותו, רכב הנהג במעקה בטיחות וכתוצאה מכך נפצע והוסע לבית החולים "הלל יפה", משם הופנה למרפאת קצין העיר נתניה, שם קיבל 5 "ימי גימלים" נוספים.

18.
עוד קיבל הפנייה למספר רופאים מומחים והמלצה לשלושים ימי מנוחה.

19.
ביום 5.9.01 כתב הנתבע מס' 2 לסגנית מפקד ר"מ 2 כדלקמן:

"אין לי כל מידע לגבי הטענה של 5088844 מנור גיא
(מילואים) על כך שנפצע בתאונת דרכים בדרכו ממשרד הקישור בתה"ש לתעסוקת תע"מ במגידו. אירוע התאונה, וירטואלי או אמיתי, מתחיל ונגמר באמירותיו של החייל".

20.
ביום 30.8.01, עת שהה ב"גימלים", התקשר אליו הנתבע מס' 5 ושאלו מה יש לו לומר על היעדרותו, וכן ציין כי עוד יישמע ממנו.

21.
לאחר כשבוע התקשר אליו המ"פ והורה לו להתייצב לבירור ביחידה – ועל כך השיב כי הינו "מסופח לר"מ 2" וכי הונחה לקבל פקודות רק מהם.

22.
לדידו, אף בוצעו אחריו מעקבים, טלפוניים ואחרים.

23.
ביום 11.11.01 נדרש להתייצב ביחידתו במשרד הקישור ע"י הנתבעת מס' 4 לשרות מילואים נוסף, וטרם שחתם על טופסי חיול שקיבל, ביקש לראות רופא צבאי.

24.
בסיום היום, התקיים הליך משמעתי במסגרתו נשפט בפני
הנתבע מספר 2, מר אבי טולדו, שכן, כפי שהוסבר לו, במילואים הקודמים התקשרו אליו למשרדו ומצאו אותו יושב שם – בניגוד להוראת רופא שסיפק, על פיה היה עליו להישאר בביתו במנוחה.

25.
הוא ניסה להסביר כי לא נמצא אותה עת במשרד, אלא מזכירתו היא שענתה לטלפון בו פנה מאן דהו, ועימו קישרה אותו ב"שיחת וועידה" כשהוא בביתו במנוחה.

26.
כן הובהר לו כי כוונת ההליך היא לשפטו על כל היעדרויותיו החוזרות ונשנות מכל ימי המילואים בכל שנות היותו חייל מילואים.

27.
למרות טענתו כי כל העדרויותיו הרבות גובו באישורים רפואיים, נדון בהליך זה לשבעה ימי מחבוש.

28.
ביום ההליך השיפוטי הודיעו הנתבע מס' 3 כי הינו עצור והובא לתחנת משטרה צבאית בתל השומר, שם דרש מיד לראות רופא.

29.
הוא הופנה למרפאת תל השומר ואף למחרת, ביום 12.11.01, הובל פעמיים למרפאת תל השומר, שם טופל, ומשם הועבר ע"י המשטרה הצבאית ל"כלא 6" לריצוי ימי המחבוש.

30.
על הגשת ערר וויתר שכן הוסבר לו כי "מחפשים אותו" ויתכן שעונשו יוחמר ויעצו לו להגיש "טופס מחילה" בלבד, שנדחה ע"י מפקדיו.

31.
בימי המחבוש נזקק לשרותי המרפאה וסבל בהם מכאבים עזים בראשו, ממגרנות ומקשיי נשימה.

32.
עקב האירועים דנן, ביקש לעיין בתיקו האישי כדי להגיש תלונה נגד מפקדיו, אולם לאחר פניות רבות בכתב ובטלפון לשם קבלת תיקו האישי, קיבל אך ורק תיקו שהכיל חומר מן השנים 94-1992, בלא מעטפה של מסמכים אישיים שלו, שהיתה אמורה להימצא בתיק.

33.
כן קיבל זימון לשירות מילואים ליום 29.1.02 ודרישה מטעם חוקר מצ"ח לבוא להיחקר אודות טענה להשתמטות ממילואים.

34.
בתגובה פנה לפרקליט הצבאי הראשי במכתב מיום 25.1.02 בו תיאר בהרחבה השתלשלות העניינים ודרש להפסיק החקירה הנערכת ע"י מצ"ח ולחילופין, דרש העברתה למשטרת ישראל או לכל גוף אחר בלתי תלוי. כן דרש להעביר תיקו האישי לעיונו ולזמנו לוועדה רפואית.

35.
ביום 28.1.02 הגיעה תשובת סגן הפרקליט הצבאי הראשי על פיה ניתנה הנחייה למסור לו המסמכים שביקש.

36.
חקירת מצ"ח נפרשה על פני עשרות חודשים ולא נקבע בסיומה כי יפתח הליך משפטי וזאת על פי מכתב מיום 12.9.02.

37.
ביום 28.1.02 פנה לנתבע מס' 6 במכתב באמצעות בא כוחו לעניין צו זימון מילואים ובו ביקש כי שרות המילואים יידחה עד לאחר שעניינו של התובע יובא בפני
וועדה רפואית.

38.
על כך השיב הנתבע מס' 6 תא"ל (מיל') יורם צחור, בכתב כדלקמן:

"פנייתך הועברה לעיון הקמצ"ר אשר מצא פגם חמור בעובדה שגיא אינו פונה בצינורות על מנת להסדיר בעיותיו, בעוד שמתחמק הוא מהזכות לתרום למדינה מאז שחרורו משירות החובה. העובדה לכך שהפנייה מגיעה יום לפני היציאה לשרות ולא סמוך לקבלת הצו מדברת בעד עצמה".

39.
במעשיו ובדבריו אלה הוציא, לדידו, הנתבע מס' 6 לשון הרע כלפיו
וכן נושא הוא, לגישתו, באחריות שילוחית וישירה למעשי הנתבעים מס' 2 - 5.

40.
ביום 7.2.02 זומן לוועדה רפואית אשר קבעה הפרופיל הרפואי כדי
45 במקום 46.

41.
ביום 25.4.02 נותח בבית החולים שיבא
ניתוח סינוסיטיס
ואושפז ליממה. במכתב המנתח מיום 22.7.02 צויין כי אין שיפור משמעותי וכי עדיין סובל מכאבי ראש ומחסימה אפית מוחלטת.

42.
ביום 10.10.02 נשלח אליו צו למילואים ליום 10.12.02, לגביו הודיע לקצינת הקישור כי עקב נסיעה עסקית מתוכננת זה מכבר מבקש הוא לדחות מועד שירות המילואים. למרות פניות רבות מטעמו לאישור, הרי שלא קיבל האישור עד יום הטיסה.

43.
ביום 22.12.02 קיבל מכתב מן הנתבע מס' 3 המודיע כי נעדר מן השירות ללא היתר וכי עליו להתייצב על מנת להישפט.
ביום 25.12.02 התייצב במשרד הקישור שם קיבל צו התייצבות במחנה אלייקים ליום 26.12.02 לצורך משפט.

44.
מאחר שמועד זה היה לאחר הגשת התביעה, ולאחר פנייה לסגן
הפצ"ר בעניין, נשפט בפני
גורם חיצוני ליחידתו, לאמור, בפני
סגן אלוף אלי אוליאל, הליך במסגרתו זוכה.

45.
התובע מונה נזקיו לאור טיעוניו דנן כדלהלן:

א.
הוצאות משפט למימון מאבקו המשפטי עד ליום הגשת
התביעה - 90,000 ₪;
ב.
היעדרות מעבודה עקב זימונים וימי מחבוש משך 60 יום –
הפסד שכר ובונוסים צפויים – 100,000 ₪;

ג.
הוצאות נסיעה – 10,000 ₪;

ד.
טיפולים רפואיים – 20,000 ₪;

ה.
כאב, סבל ועוגמת נפש – 680,000 ₪ ;

ו.
הוצאת לשון הרע – 100,000 ₪.


התובע מציין בכתב תביעתו כי טיעוניו והפסדיו דנן נסמכים על סדרת החוקים הבאה:

א.
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965;
ב.
חוק זכויות החולה, התשנ"ו 1996;
ג.
חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1955;
ד.
סעיפים 25-29 לפקודת מטכ"ל מס' 320402;
ה.
חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998;
ו.
חוק העונשין, התשל"ז – 1977.
ז.
פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

46.
כן העידה מטעם התובע הגב' מירב רזון בתצהירה ת/2 כי עבדה בחברת "א.מ.ג. יעוץ והשקעות בע"מ" כמזכירתו של התובע וכי ביום 30.8.01, עת נעדר הוא מעבודתו, התקשר אדם פלוני לתובע וביקשו באופן דחוף.

47.
התובע, ששהה בביתו, ביקש ממנה לקשר אותו עימו וכך עשתה באמצעות מתאם סלולרי שמחבר בין המתקשר למכשיר הסלולרי שלו, דרך המשרד, אל התובע.

48.
מטעם ההגנה, העיד סא"ל (מיל') מר אבי טולדו, הנתבע מס' 2, בתצהירו נ/4 כי שימש מפקד הגדוד של התובע בעת הרלבנטית.

49.
בשנת 2000 נכנס לתפקיד זה ומונה כמפקד גדוד במילואים בחיל המשטרה הצבאית.

עם היכנסו לתפקידו, ביקש לקבל לידיו דו"ח ביצוע ימי מילואים של כל חיילי הגדוד במהלך 10 השנים האחרונות.

50.
מהדוחו"ת נוכח לדעת כי ישנם חיילי מילואים בגדוד שלא ביצעו שירות מילואים באופן רציף או ששירתו תקופות קצרות מאוד.

51.
על כן דאג כי הללו יזומנו לראיון עימו וישולבו בשרות המילואים הפעיל כדי שנטל השירות יחולק באופן שווה בין כל חיילי הגדוד ולא יהא מוטל על קומץ חיילים בלבד.

52.
התובע לא שרת בשרות מילואים תקופה ארוכה ביותר, משך כ – 5 שנים, שכן פנה לקצין העיר באופן קבוע בבוקר יום המילואים כשלהיעדרותו "תבנית קבועה", כמעט, כדלקמן:

"התובע נהג לפנות למרפאת קצין העיר באחת הערים ולקבל אישור דחיית שירות ל – 3 ימים. היות ורוב גיוסי המיל' של חיל המשטרה הצבאית מתבצעים בד"כ בימי שלישי, הרי ששלושת ימי הדחייה הופכים למעשה לחמישה. ביום השישי לדחייה (קלנדרית – יום א' בשבוע) נהג התובע להתחמק מהתייצבות להמשך שירות המיל' בתואנות שונות".

53.
למרות טענות התובע, הרי שמעולם לא ניתן לו פטור רפואי כללי משירות מילואים והפרופיל הרפואי שלו מעולם לא הורד לרמה של אי–כשירות לביצוע שירות מילואים.

54.
בשיחת הראיון עימו, הבהיר לו כי אי ביצוע שרות מילואים פעיל על ידיו אינו תקין ואף שיש לו סעיפים פוסלים מסויימים בפרופיל הרפואי – אין כל מניעה לזמנו לשירות מן הסוג שהגדוד מבצע.

55.
במהלך הראיון ביקש התובע הזדמנות נוספת לפנות לוועדה רפואית לצורך שינוי הפרופיל ולשינוי בו כבלתי כשיר לשרות מילואים פעיל ואכן הופנה על ידו לקצינת הקישור, שנכחה בראיון, לעניין נוהל הפנייה לקיום וועדה רפואית.

56.
על פי הסיכום בראיון זה, הרי שהיה על התובע להגיש טפסים מסויימים לוועדה הרפואית – אך התובע נמנע מלפעול על פי הסיכום ולא הגיע לוועדה רפואית.

57.
לאור אלה, זימנו לראיון נוסף ביום 17.12.00 בו הבהיר לתובע כי אין זה מציאותי כי במשך 5 השנים האחרונות לא הגיע לקביעת פרופיל בוועדה הרפואית.

58.
לאחר אלה, כל הנדרש בוצע על פי נהלי משרד הקישור, ובסופו של דבר קבעה וועדה רפואית כי קיים פרופיל 45 על פיו התובע כשיר היה לשירות מילואים.

59.
כל חייל שביקש לפנות לוועדה רפואית הופנה וטופל ועובדה היא כי מלבד מקרהו הבודד של התובע, לא היתה לאף חייל בפיקודיו כל בעיה בעניין הוועדות הרפואיות.

60.
לעניין שירות המילואים בבסיס
אלייקים, הרי משלא התייצב התובע ביקש ממפקד הפלוגה, הנתבע מס' 5 סרן (מיל') רון אופיר, ליצור קשר לבירור העניין.

61.
כל התבטאויותיו המיוחסות לו ע"י התובע לא תואמות את אופיו ולא נאמרו על ידו, והינן שקריות ופרי דמיונו הפרוע של התובע.

62.
אשר לשירות בכלא מגידו ביום 21.8.01, הרי שמפקד הפלוגה הודיעו כי התובע לא הגיע, שוב, בשל דחייה של שלושה ימים, על כן הורה לו להתייצב במשרד הקישור ביום א' 26.8.01, בתם 3 הימים בתוספת של שישי ושבת.

63.
ביום 26.8.01 הגיע התובע למשרד הקישור ונשלח לביצוע המשך שירות המילואים בכלא מגידו.

64.
במקום לפנות לסגן מפקד המתקן, כפי שהנחה אותו, בידעו על דפוס התנהגות התובע בעבר, פנה התובע ישירות לרופאה במקום, עוד לפני שהתחייל, ביקש ממנה לראות קצין בריאות נפש – קב"ן, בטענה לבעיות לא פיזיות בלבד אלא נפשיות.

65.
לא ידוע לו כי התובע קיבל בעבר כל טיפול רפואי בתחום זה ובעיה נפשית אינה מתעוררת, לדידו, בדרך כלל, באופן פתאומי ביום ההתייצבות.

66.
בדיעבד, התברר כי התובע הופנה למרפאה צבאית של בריאות הנפש בתל – השומר, שם נדחתה פנייתו.

67.
למחרת היום, הגיע שוב למשרד הקישור ונשלח שנית לשרות בכלא מגידו, אך מעולם לא הגיע לשם.

68.
למחרת, ביום 28.8.01, נודע לו כי התובע שיגר בפקסימיליה טופס אישור רפואי מר"מ 2 בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, בו כלולה היתה המלצה על פיה עליו להימצא במנוחה בביתו מאחר שאינו כשיר לכל תפקיד.

69.
לבירורו, עלה כי במהלך ימי המנוחה שהה התובע בלימודים ובמקום עבודתו. השתלשלות אירועים זו הועלתה על הכתב ע"י סגן מפקד הגדוד רס"ן (מיל') שלומי בן אריה ז"ל, הנתבע מס' 3, מיום 3.9.01 הממוען אליו ובו תיאור האירועים בין התאריכים 2.9.01 - 28.8.01.

70.
כן נודע לו מסגנית מפקד ר"מ 2 בתל השומר כי התובע התחייב להתייצב שם, אך לא עשה כן ולא החזיר תשובה לטלפונים שהושארו לו מר"מ 2.

71.
בסכמו אירועים אלה, ציין כי התובע קיבל ביום הגיוס דחיית שירות מילואים בגין בעיה בסינוסים, לאחר 5 ימי מנוחה בבית צצה בעיה נפשית ובקשה לרופאה בכלא מגידו להפנותו לקב"ן, בקשה אשר נדחתה.

72.
יום לאחר שנדחתה בקשתו זו, טען כי נפגע בתאונת דרכים עצמית בכלא מגידו, שעה שנסע בטרמפ ונהג הרכב ביצע תאונת דרכים "עצמית".

73.
למרות שנפגע, לגרסתו, אינו יודע שמו של נהג הרכב או מספרו של הרכב. באישור משטרה שמסר, חסרים פרטים בסיסיים כמו שם הנהג, מספר הרכב וסוגו.

74.
כמו כן, לא נעשתה כל פנייה לחברת הביטוח בגין פגיעה זו, אף שטען כי נפגע.

75.
ימי המנוחה אמורים היו להסתיים ביום 31.8.01 והיה עליו להתייצב ביום 2.9.01 במשרד הקישור לבירור בפני
הסמג"ד. תחת זאת, התברר כי התאשפז דרך ר"מ 2 ואף היה אמור להתאשפז 9 ימים, אך התברר כי עזב את המקום עוד קודם וזאת על דעת עצמו.

76.
בשל כל התהיות שעלו במהלך הניסיון לגייס את התובע לשירות מילואים פעיל, פנה למשטרה הצבאית החוקרת - מצ"ח - וביקש ביום 9.9.01 לפתוח בחקירה כנגדו.

77.
התובע הועמד לדין ביום 11.11.01 על אי מילוי הוראות רופא, נשפט בפני
מפקדו, ונידון ל
- 7 ימי מחבוש בפועל ללא כל קשר לחקירת מצ"ח.

78.
טרוניית התובע כי במעמד המשפט המשמעתי נאמר לו כי בכוונתו להגיש תלונה למצ"ח אינה נכונה ואף אינה הגיונית, שכן פנייתו למצ"ח נעשתה כבר חדשיים לפני מועד הדיון המשמעתי, קרי, ביום 9.9.01.

79.
החקירה במצ"ח נתבקשה לא עקב הפרת הוראת רופא, אלא בהקשר כולל של היעדרויותיו התכופות של התובע משירות מילואים. פנייה זו נעשתה במסגרת סמכותו כמפקד הגדוד והיתה מחוייבת המציאות.

80.
מעבר למסירת עדותו שלו בפני
חוקר מצ"ח, לא לקח חלק בהליך, ובדיעבד נודע לו כי התובע סירב להיחקר ולפיכך נמשכה החקירה מעבר לנדרש.

81.
כן העיד מטעם ההגנה תא"ל (מיל') יורם צחור, קצין משטרה צבאית ראשי, הנתבע מס' 6, בתצהירו נ/5, כי עניינו של התובע הובא בפני
ו לראשונה באמצעות מכתב בא כוחו של התובע מיום 28.1.02, שכן עד אז טופל עניינו בצינורות הפקוד המקובלים.

82.
למרות שאין זה מקובל, דן בבקשת התובע במכתבו הנזכר, ולפנים משורת הדין נתן החלטה לדחיית שירות המילואים של התובע למשך חודש, וזאת באופן חריג ובלתי מחייב.

83.
זאת עשה, אף שלמיטב ידיעתו, הרי שבאותו זמן וועדה רפואית כבר דחתה את בקשתו ומאז לא הוציא כל אישורים רפואיים עדכניים שיאפשרו זימון נוסף שלו לוועדה נוספת.

84.
האמור במכתב זה, אינו מהווה, לגישתו, לשון הרע, כטענת התובע, שכן הדברים שנאמרו בו נכונים הם ולא נאמרו בפומבי אלא נשלחו ישירות לבא כח התובע כתשובה לפנייתו.


(ראה: נספח ל"ז לתצהיר התובע).

85.
עוד העיד סרן (מיל') אופיר רון בתצהירו נ/1 כי שימש בעת הרלבנטית כמפקד פלוגה בגדוד המילואים של חיל המשטרה הצבאית.

86.
לעדותו, התובע מעולם לא הושפל, לא התעמרו בו, לא הפחידוהו ואף לא איימו עליו. כן לא נוהל כל מאבק אישי כנגדו לא על ידו ולא ע"י מי מן הנתבעים.

87.
התובע לא שירת בשרות מילואים פעיל משך תקופה ארוכה וכשזומן לשרות נהג לפנות לקצין העיר ולהעביר המסמכים הרפואיים שקיבל למשרד הקישור. מסמכים אלה הומצאו בבוקר של גיוס המילואים – ולעתים נעדר גם ללא כל תיעוד רפואי.

88.
לעניין שירות המילואים בבסיס אלייקים, הרי שבהוראת המג"ד התקשר אליו והודיע לו שבהעדר אישור על דחיית שירות עליו להגיע לבסיס כנדרש, שכן שירות המילואים ארוך היה משלושה ימים שבאישור.

89.
לעניין השירות בכלא מגידו, הרי שבהגיעו לכלא פנה ישירות לרופאה – ואז לראשונה שמע כי התובע העלה טענה לעניין בעיות נפשיות, דבר שלא תאם למסמכיו הרפואיים לעניין בעיה בסינוסיטיס.

90.
לאחר שקיבל הפנייה לקב"ן, הונחה לצאת לבדיקה אצל האחרון בתל-השומר ולמחרת, התייצב במשרד הקישור.

91.
כיוון שלא היה בידיו כל פטור, אישור לדחיית שירות או אישור לימי מנוחה כתוצאה מן ההפנייה, נאמר לו לצאת לכלא מגידו, שם נתבצע שירות המילואים שלו.

92.
במהלך היום נמסר לו ע"י קצינת הקישור כי התובע קיבל 5 "ימי גימלים" עקב תאונת דרכים שארעה בדרכו לכלא מגידו. דבריו אלה של התובע התקבלו על ידו כנכונים וכאמיתיים.

93.
ביום 30.8.01, ביום הרביעי לשהות התובע ב"גימלים", בשעה 10 בבוקר, לערך, התקשרה עובדת משרדו למקום עבודת התובע, המזכירה עתה כי התובע נמצא בלימודים ויגיע מאוחר יותר, בסביבות השעה 12:00.

94.
לא נאמר לה בשיחה זו כי התובע חולה או מחלים בביתו או שאינו עובד, מכל סיבה שהיא, אלא שנמצא בלימודים ויגיע מאוחר יותר.

95.
בשעה 13:00, לערך, התקשר וביקש לשוחח עם התובע, המזכירה העבירה אותו מיד לתובע והוא ענה לו מיידית.

96.
המזכירה לא ציינה כי היא מקשרת בינו לתובע – והתובע ענה מיידית לאחר שהועברה השיחה אליו.

97.
בשיחה זו מסר לו כי עקב הפרת אישורי ימי המנוחה בהימצאו בעבודתו, מוזמן הוא לבירור ביום א' 2.9.01 במשרד הקישור.

98.
התובע לא הכחיש באוזניו העובדה שנמצא במקום עבודתו ולא טען כי הינו חולה או נמצא במקום אחר מאשר משרדו וכי החיבור הטלפוני נעשה ע"י המזכירה.

99.
ביום א', יום הגיעו למשרד, נמסר לו כי התובע קיבל ביום שישי ה – 31.8.01 ימי "גימלים" נוספים מר"מ 2 בתל השומר וכי לא יגיע לבירור אליו זומן.

100.
כל טענות התובע כלפיו בדבר אמירות בוטות שאמר אודותיו או בדבר מעקבים והטרדות, משוללות כל יסוד.

101.
ההפך הוא הנכון, נעשו נסיונות רבים ללכת לקראת התובע, לרבות פגישה עימו במשרדו במהלכה ניסה לסייע לו לחזור למסלול השירות, אך בסופו של דבר, התובע אף לא עמד בסיכום זה עימו.

102.
עוד העידה מטעם הנתבעים הנתבעת מס' 4 סגן משכית הררי בתצהירה נ/2 כי שימשה קצינת הקישור במשרד בו הוצב התובע והיתה מיודעת לנסיבותיו.

103.
אשר לטענה לעניין סירוב, כביכול, לזמנו לוועדה רפואית הרי שהתובע נמנע במשך כ – 5 שנים להגיע לקביעת פרופיל בוועדה הרפואית.

104.
משהומצאו המסמכים ע"י התובע צורפו לתיקו האישי והועברו ישירות למיון הוועדה הרפואית, אלא שהתובע נמנע במשך זמן רב להמציא מסמכים רפואיים כלשהם.

105.
כבר במהלך פגישתו עם מפקד הגדוד סא"ל טולדו ביום 23.7.00, ראיון בו נכחה, הונחה התובע להמציא מסמכים מתאימים הדרושים לצורך זימון לוועדה רפואית. כל המסמכים שהיו בידיה הועברו למיון הוועדה הרפואית ונקבע על ידה כי מסמכים אלה אינם מצדיקים קיום וועדה רפואית, דהיינו, מסמכי התובע הועברו לרופא ממיין המחליט אם יש צורך בכינוס וועדה רפואית – וזה החליט כי על פי המסמכים "הפרופיל הרפואי תואם".

106.
התובע לא הציג מסמכים רפואיים חדשים לצורך הצגתם לוועדה ולא טרח להמציא מסמכים רפואיים עדכניים שיהא בהם כדי לשנות החלטת הוועדה.

107.
רק במהלך שנת 2002 טרח התובע והמציא למשרד הקישור מסמכים רפואיים נוספים שהועברו מיד ע"י משרד הקישור לוועדה.

108.
הוועדה נתכנסה ושינתה הפרופיל מ – 46 ל – 45, פרופיל שעדיין מאפשר לתובע כשירות לבצע שירות מילואים.

109.
אשר לעניין הטענה שהעלה התובע כי לא כובדו אישורים רפואיים שהגיש, הרי שלעדותה לא היו מקרים שכאלה.

110.
לעניין השירות בכלא מגידו ביום 26.8.01, הרי שהתובע התייצב והונחה לפנות למפקד כלא מגידו, רק לאחר מכן הוברר כי אומנם התייצב שם אך לא פנה למפקד הכלא כפי שנאמר לו אלא פנה ישירות לרופאת הבסיס וביקש הפנייה לקב"ן, בקשה שלא נענתה.

111.
למחרת, ביום 27.8.01, התייצב שוב במשרד הקישור ומשם נשלח להמשך שירות המילואים בכלא מגידו. מאוחר יותר נודע לה כי התובע לא הגיע באותו יום לכלא מגידו שכן, לדבריו, היה מעורב בתאונת דרכים.

112.
עוד הסתבר, בדיעבד, על פי טופס פנייה שלו, כי כבר יום קודם לכן, ביום 21.8.01, פנה למרפאת בריאות הנפש בתל השומר, ופנייתו סורבה שכן לא פעל על פי הנהלים.

113.
ועוד, ביום 28.8.01, עת היה אמור התובע לשהות
בימי "גימלים" בעקבות התאונה שעבר, לדבריו, ביום 27.8.01, התקשרה למקום עבודתו ומזכירתו הודיעה כי יגיע בתוך שעה.

114.
ביום 11.11.01 זומן התובע למשרד הקישור שם נשפט בהליך משמעתי ע"י מפקד הגדוד בגין אי מילוי הוראת רופא, אירוע הקשור לשירות המילואים הקודם אליו זומן בחודש אוגוסט.

115.
התובע ביקש לראות מיד רופא אך הדבר לא התאפשר וגם לא מחוייב על פי פקודת הצבא – ובינתיים הגיע הסמג"ד אשר שפט אותו.

116.
לנושא עיון בתיק האישי – הרי שלדבריה לא מנעה מן התובע לעיין בתיקון או לצלמו, באמצעות פנייה לראש מדור תיקיות במשרדי השלישות הראשית, לאחר שההליך עבר אישור בטחון של שדה.

117.
כן העידה לגבי שיחת הטלפון למשרד התובע הגב' שרי שילה בתצהירה נ/3 כי על פי הנחיית סרן אופיר רון נתבקשה לאתר את התובע, ולפיכך התקשרה ביום 30.8.01 בשעה 10:00 למקום עבודתו ומזכירתו ענתה כי הוא שוהה בלימודים וכי יגיע מאוחר יותר בשעה 12:00 לערך.


הכרעה

118.
לאחר סקירת עדויות התובע ועדויות הנתבעים דנן, וכן עיון במסמכים שהוצגו בפני
ושמיעת חקירותיהם הנגדיות, עולה תמונה מוזרה, אף עגומה, על פיה, מחד גיסא, התובע, שהינו בעל פרופיל רפואי המתיר חיולו לשרות מילואים פעיל בתפקידים מוגבלים, וצה"ל ומפקדי גדודו, מאידך גיסא, מנהלים שנים רבות מרדף של "חתול ועכבר" לגיוס התובע, אולם זה, באורח קבוע ועקבי, מציג אישורים בדבר "ימי גימלים" ואינו לוקח כל חלק בשירות המילואים.

119.
התובע גורס בתביעתו כי על פי מספר אירועים אשר מצביע הוא עליהם, לא נהגו עימו מפקדיו כמתבקש וכנדרש לאור אישורים רפואיים שהציג, ומפקדיו מסבירים כל אירוע ואירוע שכזה מה טיבו וכי נהגו בנסיבות שאירעו על פי כל דין ועל פי הנחיות צה"ל.


120.
להלן התייחסות לאירועים עליהם הצביע התובע ואודותיהם ניתנו עדויות הנתבעים:


זימון התובע לוועדה רפואית




121.
התובע קיבל הסבר בראיון אצל מפקדו סא"ל טולדו ביום 23.7.00 אשר התקיים בנוכחות סגן משכית הררי, קצינת הקישור בגדוד המילואים בו הוצב התובע, כי עליו להמציא מסמכים רפואיים מתאימים לצורך זימון הוועדה.

122.
בהמשך לפגישה נשלח מכתב ע"י גב' הררי ל"רופא המטפל" ובמענה השיבה הוועדה על יסוד החלטת הרופא הממיין כדלקמן:

"על פי המסמכים שהועמדו לפנינו, הפרופיל הרפואי תואם".


(ראה: נספחים א' ו – ב' לנ/2).

123.
התובע המציא בשנת 2002 למשרד הקישור מסמכים רפואיים נוספים שהועברו לוועדה וזו קבעה כי במקום פרופיל 46 יורד הפרופיל ל – 45.

124.
על פי פרופיל רפואי זה, ניתן לגייס החייל לשירות מילואים פעיל בתפקידים המוגבלים אליהם גוייס התובע, וזאת במסגרת חיל המשטרה הצבאית.

125.
התובע פנה לפרקליט הצבאי הראשי במכתב תלונה לבירור עניינו, ובין השאר, לבירור עניין הועדה הרפואית, אשר בהתייחס אליה ניתנה סקירתה של סגנית היועץ המשפטי במפקדת קצין רפואה ראשית הגב' תמר תבורי מיום 6.2.02, אשר בדקה הרקע לטרונייה זו במשרד הקישור של התובע וזה סיכומה:

"מן המקובץ לעיל עולה, כי במהלך שנת 2001-2000 בחנה ועדה רפואית את החומר שסיפק מר מנור וקבעה בהסתמך עליו, כי הפרופיל וסעיפי הליקוי הקיימים תואמים את מצבו הבריאותי ולפיכך אין עילה להבאתו בפני
ועדה רפואית. סגן הררי, קצינת הקישור, ציינה כי הם מודיעים לאנשי המילואים על החלטת הוועדה הרפואית והיא מניחה כי נעשה כן במקרה דנן, אולם אין בידה אסמכתא כתובה. עוד ציינה סגן הררי כי מאז לא העביר מר מנור מסמכים רפואיים נוספים (עד עתה) לשם העברתם לוועדה הרפואית.

לעניין זה יצוין כי אם סבר מר מנור כי בידו מידע עדכני יותר אשר ראוי להביאו בפני
הוועדה הרפואית, הרי שהיה באפשרותו להגישו לקצינת הקישור שלו.

לסיום, אבקש לעדכנך, כי לדברי סגן הררי, לפני מספר ימים, העביר אליה מר מנור מסמכים רפואיים עדכניים, ובעקבות כך התכנסה ועדה רפואית ביום ה' שעבר ודנה בעניינו".


(ההדגשה במקור – ח.י.).

126.
עולה, איפוא, כי עם הגשת מסמכים רפואיים עדכניים, נתכנסה הוועדה, דבר שהינו בשליטת החייל ולא בשליטת משרד הקישור.

127.
המסקנה הנובעת הינה כי באם היו מסמכים עדכניים מוגשים קודם לכן ע"י התובע ונמצאים היו כמסמכים שעברו בדיקתו של הרופא הממיין, הרי שמן הסתם היתה הוועדה הרפואית מתכנסת עוד בשנים 2000 או 2001.


(ראה: נספח ג' לנ/2).

כמו כן, יכול היה התובע לדרוש נוספות קיומו של הליך ערר על תוצאות קביעתה של הוועדה הרפואית, צעד אותו לא נקט, ועל כן נותרה בעינה הקביעה של פרופיל 45, קביעה שאיפשרה המשך זימונו למילואים כחוק.

שירות המילואים בכלא מגידו

128.
התובע זומן לשירות מילואים בכלא מגידו ליום 21.8.01, אך התובע פנה לקצין העיר שם נתן לו רופא צבאי שלושה "ימי גימלים".

129.
ביום א' 26.8.01 נדרש להתייצב במשרד הקישור ולאחר שהגיע נשלח להמשך שירות מילואים בכלא מגידו, שם פנה לא אל מפקד מתקן הכליאה, כפי שהונחה במשרד הקישור, אלא לרופאה במקום ממנה ביקש להפנותו לבדיקת קב"ן.

130.
התובע יצא עם ההפניה לבדיקה בתל השומר אצל קב"ן אולם לא ניתן לו כל אישור מחלה, שכן כקביעת המרפאה, לא עמד בנהלים הקבועים של הצגת חוות דעת מפקד מפורטת של מ"פ ומעלה, טופס 103 – הפניית רופא יחידה מפורטת וכן תור שתואם מראש.


(ראה: נספח ד' ל - נ/2).

131.
למחרת שוב התייצב במשרד הקישור וכיוון שלא הציג כל פטור או אישור רפואי, נשלח להמשך השירות במתקן כלא מגידו.

132.
התובע לא הגיע לכלא מגידו שכן, לדבריו, ארעה לו תאונת דרכים שעה שנסע ברכב של מאן דהוא שלקחו ב"טרמפ" והנהג נתקל עם מכוניתו במעקה הבטיחות.

133.
התובע הודיע לקצינת הקישור כי קיבל 5 "ימי גימלים" ולפיכך לא לקח חלק בשרות המילואים דנן.

134.
הנתבעים סבורים כי אירוע התאונה לא התרחש כלל ועיקר עקב העדר תיעוד ופרטים כגון שם הנהג, מספר הרכב וסוגו אשר אף אינם מופיעים כלל באישור המשטרה שצירף, וכן אין ביד התובע פנייה לחברת ביטוח כלשהי.


אכן, באישור המשטרה נקבע כי "מספר הרכב", ו"תוצר הרכב" – "לא ידועים", וכי בפרטי הנהגים המעורבים נרשם "פרטי הנהג חסרים", עובדות האומרות למעלה מ"דרשני" לעניין התרחשות אמת של התאונה.


(ראה: נספח י"ד לתצהיר ת/1).

135.
ייתכן כי אירוע "התאונה העצמית", כתיאור מר טולדו ושאר הנתבעים, בדוי הינו וזו אף הגרסה המוחזקת ע"י ב"כ המדינה בסיכומיה, שכן אירועה ומועדה תמוהים ביותר נוכח שזירתם ביום שרות המילואים, אולם נראה הוא כי עם הצגת אישור "ימי הגימלים", 9 במניין, והתאשפזותו דרך ר"מ 2, לא התממש, לבסוף, אף שירות מילואים זה, וזאת על פי קביעת רופא.

העמדה לדין משמעתי


136.
התובע הועמד לדין משמעתי ביום 11.11.01 על כך שהפר תנאי מנוחה של שהייה בביתו באישור רופא במסגרת "ימי הגימלים".

דומני, כי הליך זה מבוסס היה על ממצאי הבדיקות שאוששו בעדויות הנתבעים על פיהן התובע לא שהה בביתו אלא בלימודים ובמשרד, ועל כן הוטלו עליו 7 ימי מחבוש.

137.
בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור, כמובן מאליו, על ממצאי בית הדין הצבאי למשמעת, והיה על התובע להגיש ערר על הכרעת הדין וגזר הדין, באינסטנציה המתאימה, לו ראה זאת לנכון.

138.
משלא עשה כן, מטעמיו שלו, הן לעניין משקל סיכוייו בערר והן לעניין רצונו להימנע מחיכוכים נוספים בגדודו, נותרה קביעת מותב בית הדין המשמעתי בעינה על ממצאיה, נימוקיה וקביעותיה, בלא שבית משפט אזרחי יעבירם תחת שבטו בתביעה למתן פיצויים כספיים.



חקירת מצ"ח

139.
חקירה זו נפתחה על פי בקשת מר טולדו מיום 9.9.01, בתוקף תפקידו כמפקד גדוד מילואים בחיל המשטרה, לאחר שניצבה בפני
ו סיטואציה בה איש מילואים נעדר באופן קבוע ותכוף משירות מילואים משך מספר שנים.

140.
אין, לדעתי, בפתיחת חקירה זו משום התעמרות או נגישה בתובע, שכן במסגרת תפקידו של מפקד גדוד מילואים כלולה המשימה להטיל נטל שירות המילואים על אזרחי ישראל המשרתים במילואים באופן שוויוני ומאוזן, ולו היה מתעלם משרשרת העדרויות התובע, אף שתמיד הקפיד לבקש אישור מרופא קצין העיר, היה נותן בעצמו הדין למפקדיו שלו על אי – סבירות בטיפול ובברור בנסיבותיו המיוחדות והנדירות של התובע.

דברי לשון הרע

141.
התובע גורס כי מר טולדו התבטא באופן חריג וחריף כלפיו במחנה אלייקים ואמר שרוצה הוא לראותו על "סכין לוהטת", ברם, מר טולדו והנתבעים שנכחו הכחישו אמירה זו, והתובע לא הביא לה כל סיוע כנדרש על פי סעיף 54 לפקודת הראיות, התשל"א – 1971 בדבר
הכרעה על פי עדות יחידה
במשפט אזרחי.
על כן, נדחית טענה זו.

ובעניין נוסף, תא"ל יורם צחור שיגר לבא כח התובע מכתב ביום 11.2.02 בו ענה על פניית התובע באמצעות בא כוחו שבו נזכרו עובדות נכונות, לדידו, שלא נאמרו בפומבי, אלא נשלחו לבא כח התובע בלבד, בתפקידו ככזה.
מקובלת עלי טענה זו כי המדובר בממצאי אמת של מר צחור בבדיקותיי שהועלו במכתב פרטי, שלא הופץ, ולפיכך נדחית הטענה להפצת לשון הרע אף בעניין זה.

בדיקת קצין משטרה ראשי

142.
ביום 11.2.02 שיגר סא"ל ג'מאל גבישי, ראש ענף שלישות בשם קצין המשטרה הצבאית הראשית מכתב לבא כוח התובע.

143.
במכתבו זה, הציג בדיקה בעניין התובע על יסוד פניית הפרקליט הצבאי הראשי שקיבל תלונות התובע, ובמסגרת ממצאי בדיקתו ציין, בין השאר, כי לתובע נקבע פרופיל 45 לאחר שסיפק מסמכים רפואיים עדכניים, שינוי שאין בו כמעט השפעה על שיבוצו המקצועי של התובע בצה"ל.

144.
כן ציין כי מסמכיו האישיים של התובע הועברו לעיונו עם קבלת אישור מתאים ממדור התיקיות בשלישות הראשית.

145.
אשר לטרוניות התובע כלפי תפקוד גורמים משרתים בחיל המשטרה הצבאית, הדגיש שלאחר בדיקותיו עלה כי התובע לא ביצע כלל שירות מילואים בין השנים 99 – 1998; בשנת 2000 זומן ליומיים אשר היו ימי ראיונות בלבד, בשנת 2001 זומן בחמש הזדמנויות שונות לשירות מילואים פעיל, מתוכן באחת ביקש וקיבל מסא"ל טולדו פטור, מתוך התחשבות בדברי התובע.

בשתי הזדמנויות נוספות ניתנו לו, לבקשתו, "ימי גימלים" ובשתי הזדמנויות נוספות בחר להעדר מן השרות ללא רשות ואף הועמד בגין זאת לדין משמעתי.


בסיום ממצאיו ציין סא"ל גבישי כדלקמן:

"... למעלה מן הנדרש יוער, כי ס"אל (מיל') טולדו הינו קצין איכותי ומקצועי, המבצע את תפקידו המורכב ללא דופי. תמוה בעיניי כי נתונים אלו לא בא זכרם בפני
יתך, על אף כי הינם רלוונטיים ביותר ומצביעים על דפוס התנהגות מסוים של מרשך.
לא זו אף זו, דומני כי מן הראוי היה להימנע מנקיטת לשון בוטה וחריפה דוגמת זו של פנייתך בכלל והעלאת חשדות פליליים כנגד בכירי החיל (סעיף 73 – 71 לפנייתך). טענות מרשך בדבר יצירת קנוניה רבת היקף כנגדו (קנוניה הכוללת לדבריך, אף פתיחת חקירת מצ"ח בלא עוול בכפו), הנן חסרות כל שחר, אינן ראויות להתייחסות וגובלות בעבירת פלילית של הוצאת דיבה...".


(ראה: נספח ב' ל – נ/5).

146.
עולה, איפוא, כי אף במכתב זה, שיועד לבא כוח התובע, אין דברי
לשון הרע באשר תכנו מבוסס היה על נתונים מבדיקת תיקו האישי של התובע ומבדיקת החומר שנאסף במשרד הקישור.

סוגיית הנזק

147.
התובע טוען לנזקים בהיקף אדיר, כדלקמן:


א.
הוצאות משפט – 90,000 ₪;

ב.
אובדן ימי עבודה – 100,000 ₪;

ג.
הוצאות נסיעה – 10,000 ₪;

ד.
טיפולים רפואיים – 20,000 ₪.

ה.
עוגמת נפש, כאב וסבל – 680,000 ₪.

148.
לא מצאתי יסוד של ממש וראיות משכנעות לאף אחד מן הנזקים הנטענים, והמדובר במיוחד בהפסדי הכנסה או שכר בסך של 100,000 ₪ ובהוצאות נסיעה בסך של 20,000 ₪.

149.
באשר לטענת התובע כי עקב מעשי הנתבעים נאלץ להעדר מעבודתו במשך 60 יום מצטברים, וזאת, בין היתר, בשל כליאתו ובשל התייצבותו לזימונים שונים לשירות מילואים, וכן, הפסיד הוא "בונוסים" אותם צפוי היה לקבל באם לא היה נעדר מעבודתו, מצאתי כי גם טענה זו דינה להדחות.

150.
התובע העיד בעצמו כי משכורתו לא נפגעה עקב נבצרותו מעבודתו,
ואלו הם דבריו:

"ש.
בתלושי השכר שלך לא יורד שכר אם אתה לא מגיע, כי אמרת שזה גלובלי?
ת.
מדובר בחברה פרטית משפחתית ואנו לא בדיוק מקפידים בציציות על ימי העדרות. שכרי גלובלי.
ש.
אם כך, לא ירד לך שכר כי לא היית בימים מסוימים בעבודה, כך שהמשכורת שלך לא נפגעה?
ת.
משכורתי נפגעה בכך שלא קבלתי בונוסים. אני משלם על כך מס."

( ראה: פרטיכל בעמוד 40 שורות 7-14).

151.
עוד הסתבר במהלך חקירתו הנגדית של התובע כי לעיתים, בימים בהם קיבל ימי מחלה מאת קצין העיר או רופא צבאי אחר, המשיך בעבודתו במשרדו כרגיל ו"השתדל להישאר בבית ולהישמע להוראות הרופא".

152.
כשנשאל לפשר העניין, הסביר כי כאשר נרשם בתעודת המחלה " לא כשיר לשירות מילואים", אין הכוונה כי אינו יכול לעסוק בפעילויות כלשהן אחרות, דהיינו, בימי מחלתו יכול היה לעבוד אך לא לשרת במילואים.

153.
בנסיבות אלה, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת הפסדי הכנסה ואובדן "בונוסים" בסכומים הנטענים על ידו.

154.
אשר לטענה להפסד בגין הוצאות משפט בסכום האדיר של 90,000 ₪, נראה הוא כי התובע פעל בניגוד לעקרון הקטנת הנזק שכן ראוי היה כי יפנה לוועדה רפואית נוספת במידה שמציג היה חומר רפואי עדכני תחת מימון הליכים משפטיים רבים, באפיקים שונים, אשר
לא הניבו דבר בדבר שינוי הפרופיל הבריאותי ויכולת הצבא לזמנו למילואים.

155.
כמו כן, דורש התובע פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין טיפולים רפואיים, שעה שאין בהליך שבפני
משום הליך בנזקי גוף על יסודו יקבע בית המשפט פיצוי שעניינו בקביעות שבתחום הרפואה.

156.
התובע דורש


עוד פיצוי מן הנתבע מספר 2, סא"ל (מיל') אבי טולדו
, בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק על פי הקבוע בסעיף 7 (א) (ג) לחוק לאיסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. כאשר לא הוכח בפני
כי אמר ברבים בבסיס אלייקים המילים שיוחסו לו, כמפורט לעיל בפסק הדין.

סיכומו של דבר

157. לאחר שהנתבעים פעלו במסגרת תפקידם בצה"ל כבודקי מקרהו המיוחד של התובע וכמפקחים על אופן שרותו, וזאת לאור פעולותיו העקביות לשחרורו מכל שרות מילואים שהוא, הרי שאין מקום לקבלת התביעה כנגד הנתבעים שפעלו בסבירות רבה במסגרת תפקידם באירועים המפורטים דנא, לרבות שני שחרורים משירות מילואים פעיל על ידי שני מפקדים מתוך התחשבות ואמפתיה כלפי התובע, ואין כל יסוד לחייבם בתשלום הכספים הנדרשים בכתב התביעה שבפני
.

158.
בשולי הדברים, אציין תמיהתי מדוע לא פנה התובע, לשיטתו, כנגד רשויות צה"ל ליתן צו או צווים בהליך בפני
בית המשפט הגבוה לצדק בעת הרלבנטית לאירועים אותם ציין ופונה הוא עתה, בדיעבד, אודות פעולות שהושלמו והסתיימו לבית משפט אזרחי.

לעניין זה ראה: ע.א 9379/03 מיכל צ'רני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם):
"בית המשפט הגבוה לצדק הוא בעל הסמכות לדון בעניינים מינהליים ולתת צווים לממלאי תפקידים ציבוריים על-פי דין. סמכות זו מוקנית לו מכח סעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה. סמכות זו, בהיותה מעוגנת בחוק יסוד, נושאת מעמד-על חוקתי."


כן ראה: בש"א (ירושלים) 1209/06, מדינת ישראל, משרד הביטחון נ' עזבון ויורשי המנוח נואהדה קמאל, תק-מח 2006(4), 1979, כדלקמן:
"ככלל, בית משפט הדן בתביעה אזרחית, אינו עוסק, במישרין, בסוגיות מתחום המשפט המנהלי, אשר הסמכות לדון בהן יוחדה לבית המשפט הגבוה לצדק, כאמור בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, ולבית המשפט לעניינים מנהליים, כמפורט בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן - "חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים"). ביסוד חקיקת חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, עמדה ההכרה בצורך בריכוז הדיון בעניינים אלה בפני
ערכאה שיפוטית אחת, בעלת סדרי דין ושיפוט ייחודיים למשפט המנהלי.

עוד ראה: בג"ץ 8071/01 ראובן יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 121 (2002), כדלהלן:
"...המטרה היא הפרדת השיפוט המנהלי מהשיפוט האזרחי לשם יצירת התמחות אשר תבטיח איכות ויעילות של השיפוט המנהלי, בצד שימור ייחודו, מבחינת תכליותיו, השיקולים והאיזונים הכרוכים בביקורת השיפוטית על פעולות רשויות- השלטון והשפעותיה על תפקוד מערכות השלטון".

כן ראה

פסק דין
המצוטט ע"י באת כח התובע בסיכומיה בבג"צ 1284/99 פלונית נ' הרמטכ"ל ואח'
, פ"ד מ"ג (2) 62 שאף הוא במסגרת פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק בטענה כנגד מפקדי צה"ל.

159.
ועוד, באת כח התובע נסמכת בסיכומיה על קביעת בית המשפט בפסק הדין גדעוני
נ' קצין התגמולים תק-מח 2007(4), 2410(2007) ברם, עניינו של פסק הדין בנושאים שברפואה, דבר שאינו מסור לבית משפט זה, ועל כן לא ראיתי לנכון להשוות הקביעות דשם עם הנושאים שהועלו בכתב התביעה שבפני
נו.


160

.
בשולי הדברים, אביע צערי על כך כי אנרגיה בהיקף כה אדיר הושקעה בהתכתבות התובע עם מפקדי צה"ל, פרקליטות צבאית ראשית וקצין משטרה צבאית, אנרגיה שלו חלקה הזעיר ביותר היה מושקע בתרומה, ולו פעוטה, לימי שירות המילואים בצה"ל, בתפקיד במסגרת הפרופיל הרפואי שנקבע לתובע, כשכם אחד עם שאר משרתי המילואים בצה"ל, היה הדבר מביא למניעת "מאבק" ארוך ועיקש זה.


161.
סופו של דבר – התביעה נדחית.

162.
התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.



ניתן היום 29.6.08, בהעדר הצדדים

.






חנה ינון
, שופטת
קלדנית: תמי






א בית משפט שלום 207501/02 מנור גיא נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , סא"ל (מיל') אבי טולדו, מקמצ"ר , רס"ן (מיל') בן ארי שלמה ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 29/06/2008)