פסקי דין על משולם ובנו בע"מ | פסקי דין על רחמים ג'אן

4748/01 א     05/03/2003




א 4748/01 משולם ובנו בע"מ נ' רחמים ג'אן




בתי המשפט
בית משפט השלום כפר-סבא
א 004748/01


בפני
:
כב' השופטת ניצה מימון –שעשוע

תאריך:
05/03/2003


בעניין:
משולם ובנו בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד נתן דור

התובעת

נ ג ד


1. רחמים ג'אן

ע"י ב"כ עו"ד דוד הופמן

3. יעקב זדה
ע"י ב"כ עו"ד דן ליברטי



הנתבעים


פסק דין


התובעת הינה יצרנית בלוקים, במפעלה באזור התעשייה "סגולה", פתח-תקווה.
עניינה של תביעה זו ב- 48 משטחי בלוקים שנגנבו ממפעל התובעת, במהלך שנת 1993. על פי הטענה, הגניבה בוצעה במספר ימי שישי, בהם הנוכחות במפעל מצומצמת, ע"י הנתבע 1, ככל הנראה בשיתוף עם עובד התובעת, רפי בוסקילה (להלן: בוסקילה). הנתבע 1 הוביל את המשטחים הגנובים במשאיתו ומכר 12 משטחים מתוכם לנתבע 3. יתר המשטחים נמכרו, על פי הטענה, לנתבע 2, שההליכים נגדו הופסקו מחמת פשיטת רגל.

מר נסים משולם (להלן: משולם) הינו בעל השליטה בתובעת ומנהלה.
על פי המפורט בתצהיר משולם ובעדותו, שיווק הבלוקים נעשה מתוך המפעל ע"י מכירה ע"פ חשבוניות [ת/2(3)] ותעודות משלוח [ת/2(2)] בלבד, לפי מחירון קבוע (ת/1). כל סוגי הבלוקים הנרכשים נארזים ע"י משטחי עץ, המסומנים ונסגרים עובר למכירתם בסרט קשירה מפלסטיק אדום, עם תפס סגירה, ועליו מצויינים שם החברה ומספר הטלפון שלה. לטענת התובעת, ישנה ייחודיות למוצריה, המאפשרת למי שמכיר אותם לזהותם בוודאות. הבלוקים נוצרים בתבנית יציקה ייחודית. בלוקים אשר נרכשים כחוק מסומנים, בעת היציאה משטח המפעל, מכל צד בחותמת צבע הכוללת חותמת תו תקן "רשמי" וכן השם "משולם". בין מוצריה ישנו בלוק מיוחד בעל חריץ חיצוני, שניתן לבקעו לשני חצאים. בתקופה נשוא כתב התביעה יוצר אף בלוק תרמי מיוחד ומשופר מסוג "7 חורים", שיוצר אך ורק ע"י התובעת במשך תקופה ארוכה. בתצהירו ציין משולם כי תבנית היציקה הייחודית הוזמנה ע"י התובעת מיצרן בגרמניה, ועברה אישור במכון התקנים הישראלי, יחד עם כל מסמכי הייבוא. מספר התקן מופיע על תעודות המשלוח.

בחקירתו הנגדית הוצגו לו מסמכי מכון התקנים לפיהם גם למפעל בשם פ.ג.י היה בשנת 93' תו תקן לייצור בלוק 7 חורים תרמי משופר, והוא אישר כי הסכים בשלב מסויים לאפשר למפעל זה לייצר את המוצר ע"פ אותו דגם, אך לא זהה. יצויין, כי משולם העיד על כך כבר בשנת 95' בעדותו בתיק הפלילי נגד הנתבעים 2-3 (ת/14 עמ' 8). משולם עמד על טענתו כי יכול היה לזהות בוודאות את סחורתו, לפי סימני ההיכר שצויינו לעיל, וטענתו לא נסתרה.

הנתבעים 1-3 הינם תושבי המושב נוה-ימין ויש ביניהם הכרות אישית.

הנתבע 1 (להלן: ג'אן) שימש בתקופה הרלוונטית כמוביל בלוקים עצמאי שעבד עם מפעל "בלוק עצפר", חברה מקבילה לתובעת, ובמקביל עסק בסחר בחומרי בניה, ללא ניהול פנקסים מסודר ודיווח כדין לשלטונות המס.

הנתבע 2 (להלן: בוארון) החזיק בחצרו במושב מחסן חומרי בניה ומכר סחורות שונות, לרבות בלוקים.

הנתבע 3 (להלן: זדה) הינו מזכיר מושב נוה ימין, ואינו עוסק בעסקי בניה, למעט בניה לצרכיו העצמיים.

לפי תצהירו של משולם, שעדותו היתה מהימנה ומפורטת ולא נסתרה, קיבל שיחת טלפון אנונימית לביתו במוצ"ש שקדם ליום 9.5.93, לפיה במגרשו של בוארון, במחסן לחומרי בניה המנוהל במקום, נמצאים משטחי בלוקים שיוצרו במפעלי התובעת ונגנבו ממנה. המטלפן טען כי הוא מזהה את הבלוקים לפי מארזיהם העטויים בסרט אדום וכן בסימני זיהוי אחרים. בדיעבד, אחרי מספר חודשים, נודע למשולם שהמטלפן היה נהג שעבד אצלו, אך בתצהירו ובעדותו לא רצה לנקוב בשמו כי אותו נהג ביקש ממנו לא להיות מעורב בעניין, ככל הנראה עקב הכרותו עם הנפשות הפועלות.

בעקבות השיחה, ביצע משולם בדיקה בספריו, תעודות המשלוח וחשבוניות ולא מצא מכירה של סחורה כלשהי לבוארון. לפיכך, יצא לבדוק את אמיתות הטענה.

כשהגיע למגרשו של בוארון, זיהה בוודאות סחורה של 36 משטחי בלוקים (קיבולת של שלוש משאיות), וביניהם 24 משטחים של "בלוק 10" ו- 12 משטחים של "בלוק 20" (6 משטחים 4 חורים ו- 6 משטחים 7 חורים טרמי משופר), שכולם יוצרו במפעל התובעת. משולם צילם את שראה – תצלומים ת/3(1). הוא הבחין, כי ע"ג הבלוקים לא נצבעה הטבעת צבע תקן + שם, דבר שמצביע על האופן הבלתי חוקי בו יצאו הבלוקים מחצרי התובעת. ע"ג הבלוקים נותרו שרידי הפלסטיק האדום שעטף אותם, אשר הוסר בכדי לטשטש את מקורם.

משולם התעניין אצל בוארון כיצד הוא מחזיק בסחורה, מתי רכש אותה וממי, אך בוארון טען טענות מתחמקות בנסיון לשכנע את משולם כי הבלוקים שלו, ולא יוצרו במפעלי התובעת.

משסיים משולם את דבריו הודה בפני
ו בוארון כי יש כמה משטחים גנובים ממפעל התובעת, לפיכך הודיע לו משולם כי מוטב כי יקדים וימהר להשיב לתובעת את כל 36 המשטחים, ולא, תוגש כנגדו כבר למחרת תלונה במשטרה.

לדברי משולם, בוארון קשר את ג'אן וזדה לסחורה שנמצאה בחצרו, וטען שאינה שייכת רק לו. לדברי משולם, הבטיח בוארון לפנות אליהם ולגייס סכום כספי "שיפצה על הנזק", ובלבד שלא תוגש תלונה. לדברי משולם, סוכם בסיום הפגישה כי אם לא ישולם עד למחרת בבוקר, 10.5.93 סכום הסחורה, תוגש תלונה למשטרה. עם תום השיחה הפנה אותו בוארון מתוך "מחווה של רצון טוב" אל חצרי זדה, שכנו למושב, שם לדבריו נמצאים עוד בלוקים שהוצאו ממפעל התובעת.

משולם שם פעמיו מיד לבית זדה, ובחצרו הבחין ב- 12 משטחי בלוקים (קיבולת של משאית אחת), מתוכם 6 מסוג תרמי משופר "7 חורים", ו- 6 מסוג "4 חורים". משולם ראה את זדה יוצא מביתו ורץ לעבר רכבו, והוא אמר כי הוא ממהר להגיע לאימו הנמצאת במצב קשה בבי"ח ומסר למשולם מס' טלפון.

הבלוקים שזוהו חסרו הטבעת צבע תו תקן + שם, והם היו קשורים בסרט האדום של התובעת
(ת/2). משולם צילם את מראה עיניו - תצלומים ת/3(2)-(4).
למחרת, משלא פנה אליו בוארון ולא הוחזרה הסחורה - 48 משטחים, או תמורתה, הגיש משולם תלונה במשטרה (פ"א 2863/93 (כפ"ס) ו- 4439/93 (פ"ת)).

משולם הגיע בליווי חוקר וצלם משטרתי ביום 10.5.93 לחצרי בוארון, שם פנה אליו שוב בוארון והציע "לארגן לו פיצוי כספי", על מנת שיחזור בו מתלונתו. בוארון הציג לחוקרים קבלות וחשבוניות לא רלוונטיות לעניין נסיבות החזקתו ברכוש התובעת.

מששב משולם בלוויית הצלם והחוקר לחצר זדה, מצא מצבת משטחי בלוקים שונה מזו שראה וצילם יום קודם. ניתן להבחין בהבדלים בצילומי משולם מיום 9.5.93 ת/3(2)-(4), לבין צילומי המשטרה ת/4 ו- ת/4(1)-(7), וכן ת/5 ו- ת/5(1)-(5) מיום 10.5.93. בין השינויים שנעשו, סילוק משטחי בלוקים של התובעת (הבלוקים הייחודיים של 7 חורים) והחלפתם במשטחי בלוקים מסוג אחר (פעולה שניתן היה לבצע רק באמצעות משאית ומנוף, נוכח הכמות הגדולה), שינוי אופן הסידור של הבלוקים ע"ג חלק מהמשטחים, לסידור שאינו נהוג אצל התובעת, והסרת הסרט האדום שקשר את הבלוקים (נותרו סימני סיבים). משולם הבין כי נעשתה פעולה שנועדה לטשטש את הראיות לגניבה.

בשיחה נוספת עם זדה, שאמו נפטרה בביה"ח ביום 10.5.93, מסר זדה למשולם כי קיבל את הבלוקים שבחצרו מג'אן. לאחר מכן, ישב זדה באוהל אבלים, ומשולם לא פנה אליו שוב אלא חיכה לראות מה יהיו ממצאי החקירה המשטרתית.

יום-יומיים לאחר הגשת התלונה, פנו אל משולם ג'אן ואחיו חנן, ביחד עם יעקב פרטוש (להלן: פרטוש), מנהל חברת "בלוק עצפר", המעסיק את ג'אן כמוביל, בכדי לדבר על לבו שיבטל את התלונה. משולם הקליט את השיחה (תמליל ת/8). מהתמליל עולה, כי פרטוש מסביר למשולם שג'אן הודה בפני
ו בגניבת הבלוקים ממפעל התובעת בשיתוף פעולה עם בוסקילה, ומשולם אומר כי בוסקילה הכחיש קשר לגניבה וטען שיש בדואי שעובד עם ג'אן וכנראה הוא גונב. משולם אמר כי הוא מתקשה להאמין שעובד ותיק שקיבל ממנו יחס חם ותנאים טובים מעל באמונו בצורה כזו. ג'אן הודה שזו היתה טעות ושטות מצידו. הוא מודה כי הגניבות התבצעו בימי ששי, כשרק בוסקילה נמצא במפעל. במהלך השיחה הודה ג'אן בפני
משולם כי נגנבו 3 משאיות בלוקים שהובלו לבוארון ועוד משאית שהובלה לזדה. משולם אומר כי לבוסקילה ולג'אן הוא מוכן לסלוח ולא הזכיר את החשד למעורבותם בתלונה שמסר, אבל את מחזיקי הרכוש הגנוב - בוארון וזדה הוא העביר לטיפול המשטרה. ג'אן מנסה לשדל את משולם לחזור בו מהתלונה ולהגיד במשטרה שבוסקילה, מנהל העבודה של התובעת, נתן לג'אן את משאית הבלוקים ללא ידיעת משולם. ג'אן מביע בטחון שאם בוארון ייחקר במשטרה, הוא לא "ישרבב" את השמות של ג'אן ובוסקילה. פרטוש וג'אן מציינים את העובדה שבוארון מבצע עבודות שירות בתחנת המשטרה בכ"ס, ויש לו שם "קשרים" ולכן אולי המשטרה תסגור את התיק אם תיפתר הבעיה של המשטחים שנמצאו אצל זדה.

לאחר השיחה, מסר משולם למשטרה את הקלטת והתמליל, וכן את החשדות שעלו לגבי מעורבותם של ג'אן ובוסקילה, שפוטר מעבודתו בינתיים. לדברי משולם, שולמו לבוסקילה פיצויים, מתוך התחשבות במשפחתו ובשירות המסור שלו לאורך השנים.

משולם העיד, כי בתקופה הסמוכה להגשת התלונה במשטרה, היה נסיון פריצה למשרדי התובעת, שנכשל, ולאחר כחודשיים בוצעה פריצה למשרדי התובעת ונגנבו תעודות משלוח ריקות, קבלות וחשבוניות. משולם הגיש תלונה נוספת על כך למשטרה, וקשר את הפריצה לנסיון לבידוי ראיות בקשר לגניבת הבלוקים.

ברם, תקוותיו של משולם למיצוי החקירה המשטרתית נכזבו – התברר לו כי המשטרה לא חקרה את מרבית החשודים והעדים, וסגרה את התיק מחוסר עניין לציבור. רק לאחר שהגיש ערר על הסגירה, באמצעות עורך דין, ביום 29.7.93 (ת/9), נפתח התיק מחדש, והוגשו כתבי אישום כנגד בוסקילה וג'אן (ת"פ 240/94) וכנגד בוארון וזדה (ת"פ 207/94). בשלב זה נאמר לו ע"י המשטרה, לחכות להכרעת הדין.

משולם העיד, כי בדיעבד התגלה לו שנעשה נסיון לבידוי ראיות ע"י המעורבים בגניבה. זאת, באמצעות תעודת משלוח של התובעת מס' 34005 מיום 6.5.93 (ת/22) ע"ש בלוק עצפר, הנחזית להכיל את הסחורה שנמצאה אצל זדה. משולם הסביר, כי מדובר בתעודה "מפוברקת", שכן הוצאה מפנקס תעודות שהיה בשימוש התובעת בזמן מאוחר יותר בכ-20 יום מאשר המועד הנקוב בה. הוא הראה, כיח בין התאריכים 5.5.93 עד 12.5.93, היה בשימוש התובעת פנקס עם מספרים סידוריים בין 33732 עד 33848 (ת/23). כן ציין, כי מי שהוציא את התעודה, לפי הכתב והחתימה, היה בוסקילה. עם זאת, הסביר משולם כי תעודת המשלוח המזוייפת הוכנסה בתום לב ע"י הפקידה למערכת ההתחשבנות של התובעת (ת/24), והסכום נכלל בהתחשבנות השוטפת בין התובעת לבלוק עצפר, משמע – סכום המשקף את ערך הסחורה שנמצאה אצל זדה שולם לתובעת ע"י עצפר (מבלי שסופקה סחורה כזו לעצפר).

משולם ציין, כי לאחר שקיבל את החשבונית שהוציאה בלוק עצפר לג'אן, כביכול עבור אותה סחורה (שהוצגה ע"י ג'אן), הנושאת תאריך 31.5.93 ע"ס 1,611 ₪, שם לב כי בחשבונית כתוב "בלוק 20.7" שזו מידה סטנדרטית בשוק, ולא כתוב 7 חורים טרמי משופר, שזה הסוג הייחודי שמייצרת התובעת ושנגנב ממנה.

ההליכים הפליליים

ג'אן הורשע עפ"י הודאתו בגניבת הבלוקים ממפעלי התובעת, במסגרת ת.פ. 240/94 בבימ"ש השלום בכפ"ס, בעבירה של גניבה על פי סעיף 384 לחוק העונשין (העתק כתב אישום, הכ"ד וגז"ד – ת/11, ת/18). הוברר, כי הוא בעל עבר פלילי בעבירות רכוש כעולה מהמוצגים ת/13 ו- ת/17.

מפרוטוקול התיק עולה, כי נערך הסדר טיעון, במסגרתו נמחק בוסקילה מכתב האישום, וג'אן הודה בגניבת תכולת 4 משאיות בלוקים ממפעל התובעת. יצויין, כי בישיבת ההקראה טען ג'אן כי "היתה משאית אחת שיש עליה קבלה", והוא נהג במשאית. בוסקילה טען בהקראה, כי היתה לו במסגרת העבודה סמכות לתת בלוקים במידת הצורך, וכיוון שג'אן עבד במפעל בלוקים שיש לתובעת עמו סחר חליפין, והוא פנה אליו וביקש ממנו בלוקים, ביצע זאת והוציא תעודת משלוח. הוא ציין, כי חזר לעבוד במפעל התובעת באפריל 94' (פרוטוקול - ת/12). בישיבה נדחית, הוצג הסדר הטיעון, בוסקילה נמחק מכתב האישום, וג'אן הורשע ונדון ל-8 חודשי מע"ת וקנס בסך 5,000 ₪. יצויין, כי לא נפסק כל פיצוי לתובעת, שכן בית המשפט הוטעה ע"י ב"כ התביעה, שטענה כי ג'אן שילם את מחיר הבלוקים בסופו של דבר (באמצעות החשבונית שהוצאה ושולמה ע"י עצפר). ברם, חשבונית זו מתייחסת רק למשאית אחת של בלוקים, ואילו הגניבה בה הודה ג'אן היתה של 4 משאיות בלוקים, קרי: הבלוקים שנגנבו ונמצאו אצל זדה ובוארון גם יחד.

בוארון וזדה הועמדו לדין במסגרת ת.פ. 207/94 בבימ"ש השלום בכפ"ס בעבירת החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, וזוכו מחמת הספק. (העתק כתב אישום, הכ"ד וגז"ד – ת/10, ת/15).

משולם העיד נגדם (פרוטוקול ת/14) ועדותו תואמת את תצהירו ועדותו בפני
. הוא ציין כי זדה אמר לו, בזמן שישב שבעה על אמו, שטרם שילם לג'אן על הבלוקים ושלא היה מתעסק עם זה אילו ידע שזו סחורה גנובה. משולם ציין כי ערך הסחורה אצל זדה היה 1,500 – 2,000 ₪ בערכי שנת 93', ואצל בוארון – 5,000 - 6,000 ₪.

פרטוש העיד אף הוא במשפטם של בוארון וזדה, ועדותו חיזקה את עדות משולם והצביעה על מעורבותו של ג'אן, אשר לדבריו ביקש ממנו לעשות שימוש בחותמת תו התקן השייכת לבלוק עצפר, סמוך לפני שמשולם הודיע לפרטוש שנגנבה לו סחורה. פרטוש סרב, ובדיעבד הבין שג'אן ביקש את החותמת כדי לטשטש זהותה של הסחורה שנגנבה ממשולם. הוא אישר, שהתערב בעניין כדי לנסות להגיע לפתרון הסכסוך, בכך שעצפר תרכוש את הסחורה ממשולם וג'אן ירכוש אותה מעצפר (על דרך הקיזוז).

העיד גם יעקב אליהו, נהגו של משולם, שהתלווה אליו ביום 9.5.93 למגרשיהם של בוארון וזדה, ואישר את גרסתו.

בוארון בעדותו טען כי הוא סוחר בבלוקים, וכי הבלוקים שצולמו בחצרו ע"י משולם והמשטרה נרכשו על ידו אך לא מהתובעת ולא ממפעל פ.ג.י. לטענתו, הוא רוכש מסוחרים שונים ויתכן כי סחורת התובעת הגיעה אליו בעקיפין, כי יש עסקאות החלפה בין סוחרים ו"הסחורה מתערבבת". לדבריו, הציג למשטרה את החשבוניות על רכישת הבלוקים. בדיון נדחה הציג תעודות משלוח וחשבוניות של "סע"מ בע"מ" ו"בלוק אמריקה בע"מ" שלטענתו מתייחסות לבלוקים שנמצאו ע"י משולם בחצרו. הוא הכחיש כי רכש בלוקים מג'אן.

זדה בעדותו אישר כי ג'אן הגיע אליו במאי 93' ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות בלוקים. זדה השיב בחיוב, כי התכוון לבנות מחסן. ברם, עקב מחלת אמו לא היה לו זמן להתעכב והוא אמר לג'אן שיניח את הבלוקים בחצרו ואכן כך נעשה. הבלוקים נשארו שם כשבועיים, ואז יום אחד פגש בחצרו את משולם, שטען שהסחורה שלו. זדה הודיע לו כי קנה אותה מג'אן, וכי עדיין לא שילם לו. למחרת, נפטרה אמו, ועם חזרתו מביה"ח הביתה ראה את משולם עם המשטרה והוזמן לחקירה בפ"ת. הוא מסר את גרסתו, ולאחר זמן קיבל הודעה שהתיק נסגר מחוסר ראיות. לאחר מכן, הוזמן שוב לחקירה בכפ"ס, והתייצב. בינתיים דרש ג'אן את התשלום עבור הבלוקים, והוא שילם ששים ומשהו ₪ לבלוק, שזה המחיר שבו לדברי ג'אן נמכרת הסחורה בשוק. לדבריו, "הוא הציג חשבונית, שילמתי לו והוא הלך". החשבונית נשארה אצל ג'אן. הוא הודה כי ג'אן החליף את הבלוקים וטען כי לא ידוע לו מתי ולמה: "למחרת באתי והיו בלוקים אחרים". בח"נ הוצגה לו הודעתו במשטרה, והוא אישר כי היה דיבור על מחיר הבלוקים וג'אן אמר שאם המחיר לא מתאים – יחליף אותם.

ג'אן העיד כעד הגנה מטעם זדה, ואישר כי הביא את הבלוקים לזדה, כי הבלוקים שייכים לתובעת וכי יש חשבונית ש"נמצאת אצלכם" (בתיק החקירה). הוא הודה כי הורשע במשפטו בגניבת הבלוקים, אך טען "אני לא גנבתי, יצא כזה כאילו גנבתי". הוא טען כי קיבל את הסחורה מבוסקילה, שנמחק מהאישום בהסדר הטיעון "כי משולם לא רצה להפיל אותו". ג'אן הודה גם, כי החליף את הבלוקים שהיו אצל זדה בבלוקים שהביא מעצפר, אך טען "הוא רצה 5 חורים לא 6 חורים, לכן החלפתי". כשנשאל בח"נ, הוא לא זכר אם ההחלפה היתה קשורה למחיר. הוא הודה כי לא הציג לזדה חשבונית או תעודת משלוח בזמן שהביא לו את הבלוקים.

ההליכים הפליליים הסתיימו בפברואר 97'.

עילת התביעה וגובה הנזק

לטענת התובעת, חייבים הנתבעים להשיב לה את שוויים המשוערך של הבלוקים שנגנבו, לרבות המשטחים, וכן הוצאות נוספות שהוציאה התובעת בגין ייעוץ משפטי, אבדן ימי עבודה, תמלול הקלטת ועוד. התביעה נגד הנתבעים היא בעוולת הגזל ועשיית עושר ולא במשפט. התובעת פנתה לכל אחד מהנתבעים לשם השבת סך הגזלה והנזק, בשנת 1998 (ת/19), אך לא נענתה.

לטענת התובעת, ג'אן אחראי למלוא סכום הגניבה והנזק, לאור הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות, ואילו זדה אחראי לערך הסחורה הגנובה שנמצאה בחצרו ובה עשה שימוש להנאתו.

ההוכחות לעניין מחירי הבלוקים – מחירון ת/1 וחישוב משוערך ת/20 (לאחר תיקון לגבי כמויות הבלוקים מכל סוג, בטבלה שערך ב"כ זדה). זאת, בניכוי התשלום לתובעת מ"עצפר" לגבי סחורה הזהה בהרכבה לזו שנמצאה אצל זדה, ולא סופקה ל"עצפר". לפיכך, הסחורה שיש לפצות את התובעת על חוסרה היא 6 משטחי בלוק 4 חורים, 24 משטחי בלוק 10 ו-6 משטחי בלוק 7 חורים תרמי - 11,800 ₪, נכון ליום 9.5.93, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה – 28,500 ש"ח.

ההוכחות שהוצגו לעניין ההוצאות: ת/9(1), תשלום עבור הגשת ערר ליועמ"ש (1,755 ₪), ת/26 - חשבונית על תמלול הקלטה (351 ₪), בשערוך מיום ההוצאה עד ליום הגשת התביעה, ובסה"כ: 4,500 ש"ח.

סה"כ הנזק המוכח ליום הגשת התביעה: 33,000 ₪.

טענות ההגנה של ג'אן ועדותו

בתצהירו ובעדותו טען ג'אן כי הודאתו בכתב האישום בו הורשע ניתנה רק לנוכח הסדר הטיעון הנוח שהוצע לו, מבלי שהיתה אמת בעובדות בהן הודה. טענתו זו מנוגדת להסכמה הדיונית בקדם המשפט, לפיה לא יובאו על ידו ראיות לסתור את ממצאי ההרשעה, המהווים ראיה לכאורה לפי ס' 42א' לפקודת הראיות.

יחד עם זאת, אתייחס לתצהירו ולעדותו לגופם, באשר הם רלוונטיים גם לעניינו של זדה.

לטענת ג'אן, בזמן הרלוונטי עבד כנהג-מוביל עצמאי, בעל משאית, והועסק בחברת "בלוק עצפר" בהובלת בלוקים. במקביל, היה נוהג לספק בלוקים, אותם רכש ממקורות שונים, לפי בקשת לקוחות. בח"נ טען כי היה רשום כעוסק מורשה במע"מ ומכר סחורה כנגד חשבוניות שהוציא. בהמשך החקירה, הודה שלא הוציא חשבוניות כשמכר בלוקים.

זדה, אשר גר בשכנות אליו, ביקש ממנו כי יביא לו משאית בלוקים לצרכי בניה. לאחר שעומת בח"נ עם גרסת זדה, טען כי אולי דווקא הוא היה זה שפנה לזדה. בהכירו את בוסקילה, חברו הטוב, אשר עבד במפעל התובעת, פנה אליו ג'אן וביקש לקנות דרכו משאית בלוקים עבור זדה. לדבריו, נתן לבוסקילה את התמורה עבור המשאית והלה שלח אותו לחצרי התובעת, שם העמיסו את הבלוקים על המשאית. ג'אן פרק את הבלוקים שקיבל מבוסקילה בחצר של זדה. הוא לא הוציא לזדה חשבונית, ולא התבקש לתת חשבונית "כי היה הבלאגן עם המשטרה". הוא לא זכר כמה כסף שילם לבוסקילה עבור הבלוקים, ובכמה מכר לזדה.

מאוחר יותר הוגש כתב אישום כנגדו וכנגד בוסקילה על גניבת ארבע משאיות בלוקים, מהן שלוש שהיו בחצרו של בוארון, אשר לטענת ג'אן כלל לא היה לו קשר אליהן.

בתאריך 29.5.94, בישיבה הראשונה במסגרת הדיון בתיק הפלילי, כפר באמור בכתב האישום וטען כי "היתה משאית אחת שיש עליה קבלה". לדברי ג'אן, לאחר הדיון פנה אליו בוסקילה ואמר לו כי הוא חושש פן יפוטר מעבודתו, בכה לו שהוא עלול להפסיד את כל הפיצויים שצבר במשך 15 שנים וביקש מג'אן להודות בכתב האישום, בכדי ש"ירדו ממנו".

בהמשך, מאחר והתובעת הבטיחה לו כי לא ייגזר עליו מאסר בפועל, אלא מע"ת וקנס, הסכים ג'אן להודות בכתב האישום. הסכמה זו נבעה מהעובדה כי בעברו כבר קיימות הרשעות קודמות, ולכן הסכים כי תתווסף לחובתו עוד הרשעה, ובלבד שבוסקילה לא יינזק. ג'אן גם שילם את הקנס בסך 5,000 ₪ שנגזר עליו, ולא קיבל עליו שיפוי כלשהו מבוסקילה.

לטענת ג'אן, לאחר הגשת התלונה במשטרה ע"י משולם, שילם לפרטוש, מנהל "בלוק עצפר", עבור משאית הבלוקים, וזה העביר את הכסף למשולם. הוצגה החשבונית שהוציאה "עצפר" לג'אן (מס' 100364 מיום 31.5.93, ע"ס 1,611.09 ש"ח).

בחקירתו הנגדית, נשאל ג'אן אם נכון שהיתה לו סחורה שהוצאה ממפעל התובעת "מתחת לשולחן" ללא תעודת משלוח, והציע אותה לאנשים שונים, ביניהם זדה. על כך השיב כי "כולם עובדים בשחור", ללא תעודות משלוח וחשבוניות, כולל התובעת. לאחר מכן הכחיש שבמפעל "עצפר" נהגו להוציא בלוקים ללא תעודות משלוח. אח"כ שוב חזר בו וטען שגם ב"עצפר" עובדים ללא חשבוניות ותעודות משלוח.

לטענתו, בוסקילה הוציא את הסחורה בלי תעודות משלוח כי הוא זה שהיה אחראי על הוצאת תעודות המשלוח. כשהוצגה לו ת/22 אמר כי אינו זוכר אם ראה אותה לפני התביעה. כשהוצגו לו תעודות המשלוח ת/23 השיב "אז רפי זייף". הוא הסביר, כי "רפי הלך ליפול" ואז הוציא את תעודת המשלוח המפוברקת, ואף שלח את ג'אן להוריד את הסרטים מהסחורה. ג'אן הודה כי עשה כדבריו, ו"יכול להיות" ששינה את מצבת הבלוקים בחצרו של זדה. כדי "לסדר את הבלאגן" קבע עם בוסקילה, פרטוש ומשולם שג'אן ישלם את הכסף לפרטוש, הוצאה החשבונית של "עצפר" שצורפה לתצהירו, (על 12 משטחים, 6 של 4 חורים ו-6 של 7 חורים) ופרטוש העביר את הכסף למשולם.

משהוצג לו התמליל ת/8, בו מודה ג'אן שהיו שלוש משאיות שנגנבו מהתובעת ולאחר ויכוח מודה שהיו 4 משאיות (48 משטחים) שנגנבו - טען שזה נכון, אבל לא הוא שגנב והוביל אותן. לטענתו, ידע רק על משאית אחת, זו שהוביל לזדה.

לחילופין, טען ג'אן כי מחירי הבלוקים במפעל התובעת לא עלו אלא ירדו מאז שנת 93' ועד שנת 2001 (הוצגה הצעת מחיר של התובעת) ולפיכך אין מקום לדרישת פיצוי לפי ערך הבלוקים דאז בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

טענות ההגנה של זדה ועדותו

זדה ציין כי בתפקידו הוא מזכיר המשק במושב נוה ימין. הוא הודה ברכישת הבלוקים מג'אן, אך טען כי עשה זאת בתום לב ומבלי שידע או חשד שהם גנובים.

במהלך סוף חודש אפריל 93' פנה אליו ג'אן, שכנו, שהיה מוכר לו כמי שמתעסק בהובלת בלוקים. בח"נ הודה זדה כי ידע שלג'אן יש עבר פלילי, ולא היו לו עמו עסקים. ג'אן הציע לו לקנות ממנו בלוקים, זאת לאחר ששמע כי זדה מתכוון לבנות מחסן בחצרו. הכמות שהציע ג'אן היתה קטנה יחסית לצרכי בניית המחסן. ג'אן הסביר לו כי לקוח אחר שהיה אמור לרוכשם, שינה את דעתו. זדה ענה לו כי ראשו נתון כרגע לאימו, ואינו פנוי לעניין הבניה, וכן אין בידיו כרגע כסף לרכישת הבלוקים. הוסכם ביניהם כי ג'אן יניח את הבלוקים בחצרו של זדה, ומאוחר יותר יסכמו את המחיר, לאחר שזדה יתפנה לעסוק בכך. בהתאם לסיכום, הונחו 12 משטחי הבלוקים ע"י ג'אן בחצרו. זדה הדגיש, כי כאשר פנה אליו ג'אן לראשונה, הוא לא דרש בלוקים מסוג מסוים, וכאשר הונחו הבלוקים בחצרו, הוא לא בדק את סוגם וטיבם. זדה לא ביקש חשבונית או תעודת משלוח מז'אן. תחילה טען, כי לא התכוון לקנות את הבלוקים ב"מחיר מציאה", אך בהמשך אמר כי יכול להיות שכן ציפה להנחה מסויימת. ג'אן אמר לו שיביא לו חשבונית, אך לאחר פניות חוזרות בנושא אמר לו ג'אן שהחשבונית בתיק ביהמ"ש.
ביום 9.5.93 בשעות אחר הצהריים, מיהר לביה"ח מאיר בכפ"ס לשהות ליד מיטת אמו. בדרכו החוצה ראה אדם זר מגיח מרכב, נכנס ללא רשות למשק ומצלם את הבלוקים שבחצרו. האדם הציג עצמו כנסים משולם, ולאחר שגם הוא הציג את עצמו, אמר לו משולם כי הבלוקים נגנבו ממפעלו. באותו רגע לא היה לו זמן לשוחח עם משולם , ועל כן הבהיר לו בקצרה כי לא ידוע לו כלום על העניין ולכן יפנה אותו לאדם ממנו קיבל את הבלוקים. זדה הציע למשולם להגיע למחרת, ואף מסר לו את פרטיו ונסע לביה"ח.

באותו יום, לאחר שובו מביה"ח, שהה בביתו בחברת בני משפחה וחברים שהתכנסו לרגל מצבה המתדרדר של האם. בערב נותרה אחותו ללון בביתו יחד איתו.

בסביבות השעה 21:00, שמע זדה רעש משאית בחצרו. כאשר יצא ראה את ג'אן בלווית בן דודו חיים ג'אן, מעמיס בלוקים ע"ג משאית באמצעות מנוף. לאור מחאתו של זדה, טען ג'אן כי מאחר ולא שילם על הבלוקים הנ"ל, הוא לוקח אותם ויביא לו בלוקים אחרים תחתם. לטענת זדה, הוא לא היה במצב רוח לויכוח עימם, ולכן הניח לג'אן לפנות את הבלוקים מחצרו. בח"נ טען זדה כי לא ראה מה בדיוק עשו, ג'אן לא הסביר לו למה. עם זאת, הודה כי הבין שעקב הפניה של משולם וטענותיו, כנראה שיש בעיה, וג'אן החליט להעביר את הבלוקים למקום אחר. הוא לא זכר אם מחה באזני רחמים על לקיחת הבלוקים, כפי שנטען בתצהירו. כששאל את ג'אן על דברי משולם, אמר לו ג'אן "מה אכפת לך, אני אביא לך חשבונית", וזדה ידע שיש למשפחת ג'אן ריכוז גדול של בלוקים בחצר ביתם.

זדה עומת עם גרסתו במשטרה (ת/28), בה סיפר כי יום לפני שמשולם הגיע, ג'אן דרש ממנו 2.2 ₪ לבלוק, זדה לא הסכים, ואז אמר ג'אן שיחליף אותם, וגם למחרת, בעת ההחלפה, אמר לו ג'אן שהחליף את הבלוקים היקרים יותר. בתשובה טען זדה כי כיום לא זכורה לו שיחה כזו. הוא נשאל על ידי בית המשפט אם יתכן שזו גרסה שמסר כדי להסביר את מודעותו להחלפת הבלוקים ע"י ג'אן, וענה בצורה מתחמקת שאינו זוכר.

למחרת – 10.5.93, בחמש בבוקר, כשחזר מביה"ח, ראה בחצר בלוקים אחרים. לא ידע לומר איזה סוג הבלוקים שהוחלפו לעומת המקוריים, אך אישר כי הוחלפו 10 משטחים והוסרו הסרטים האדומים.

לדבריו, יצא וחזר מביה"ח מספר פעמים עד לפטירת אמו, בשעה 12:00 בצהריים. לאחר הפטירה נסע למשרד הבריאות בפ"ת לקבלת תעודת פטירה, וכאשר חזר למושב בשעה 15:00 פגש במשולם בשנית, כאשר הוא בחצרו בלווית שוטרים. משולם טען כי הבלוקים בחצר הוחלפו, וכעת נמצאים רק 10 משטחי בלוקים בלבד. זדה מסר למשולם ממי רכש את הבלוקים, ואף הציע למשולם לקחתם, כי עדיין לא שילם עבורם.

לדבריו, אחרי השבעה ביקש מג'אן לקחת את הבלוקים, אך הלה ביקש ממנו להשאירם ואמר כי אין לו מה לדאוג, לאחר שהחליף את הבלוקים, וכי יקבל חשבונית, והוא האמין לו.

זדה טען, כי מאז ה-10.5.93 לא פנה אליו משולם או מי מטעמו בעניין הבלוקים.
בח"נ טען כי אחרי שזוכה אמר למשולם שהוא יכול לקחת אותם והוא אמר שהמשטרה לא מסכימה.

בחודש מאי 93' נחקר זדה במשטרה בעניין זה, ובחודש יולי 93' קיבל מכתב כי תיק המשטרה כנגדו נסגר.

לטענתו בתצהירו, רק במחצית שנת 94', לאחר שהבלוקים נותרו בחצרו ללא דורש, השתמש בהם להקמת ביתו הפרטי במושב ושילם עבורם לג'אן (לא פרט כמה). עד היום לא קיבל חשבונית מג'אן על רכישת הבלוקים. בח"נ אמר כי שילם לג'אן כ-1380 ₪ עבור הבלוקים, כחודשיים או ארבעה חודשים לאחר המקרה. הוא הסביר, כי לא בנה את המחסן שהתכוון לבנות, כי לא קיבל היתר בניה, ובמקום זה הוחלט על בניית בית פרטי לו ולאשתו במשק של הוריו. לדבריו, החל לבנות ב-96', ועשה שימוש בבלוקים. כשעומת עם מה שנכתב בתצהיר, כאילו הבניה היתה ב-94' – ענה כי אין זה נכון.

זדה טען עוד, כי "סימני ההיכר המיוחדים" של התובעת, שציין משולם בתצהירו, קרי: החריץ החיצוני, בלוק תרמי 7 חורים והמארז בסרט אדום, אינם ייחודיים לבלוקים של התובעת.

כן טען לחילופין, כי אין אחריותו לנזקי התובעת עולה על סכום של כ- 1,800 ש"ח, ערך הבלוקים אשר הוחזקו על ידו, כפי שעולה מעדות משולם בהליך הפלילי.

דיון

סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מורה כי "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת". סעיף 53 לפקודה, שכותרתו "הגנה מיוחדת", קובע כי "בתובענה שהוגשה על גזל תהא הגנה לנתבע, אם קנה את המטלטלין בתום-לב בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. "

במקרה דנן, שוכנעתי כי הבלוקים שנמצאו ע"י משולם אצל בוארון ואצל זדה היו שייכים לתובעת, ונגנבו ממנה. אין נפקות לטענות, כי היה יצרן אחר שייצר בלוקים דומים, שכן הוכח כי משולם זיהה את הבלוקים לא רק על פי סוגם וצורתם אלא גם על פי הסרט האדום שקשר אותם (או שרידיו), עליו מופיעים פרטי התובעת. בנוסף, הודו הן בוארון (בפני
משולם) והן ג'אן (בפני
משולם ובבית המשפט) כי מדובר בבלוקים שנגנבו מהתובעת.

לגבי ג'אן, גרסתו (המנוגדת להסכמה הדיונית) לפיה היה מעורב יחד עם בוסקילה בגניבת הבלוקים שנמכרו על ידו לזדה, אך לא היה לו כל קשר ומעורבות בגניבת שלוש המשאיות הנוספות של הבלוקים שנגנבו מהתובעת, ובמכירת תכולתן לבוארון - לא היתה מהימנה עלי. כך גם הטענה, כי הודה בכתב האישום רק כטובה לחברו בוסקילה, מבלי שהיה לו קשר לגניבת שלוש מתוך ארבע משאיות הבלוקים, שבגניבתן הודה. אמנם, יתכן בהחלט, כי ג'אן רצה לסייע לחברו ושותפו לעבירה להתחמק מעונש, ולכן נתן את הודאתו במסגרת הסדר טיעון שמחק את בוסקילה מכתב האישום; ברם, אינני מאמינה כי ג'אן לקח על עצמו מעשים שלא היה מעורב בהם, וסבורתני כי הודה במה שידע כי ביצע, וכי יש ראיות לכאורה נגדו. העובדה, כי בוסקילה, חברו אסיר-התודה, לא שיפה אותו ולו חלקית על הקנס הגבוה יחסית שנגזר עליו, מלמדת לכאורה כי ג'אן נענש על מעשיו-הוא ולא לקח על שכמו את פשעו של אחר, ועל כן גם לא דרש ממנו שיפוי כספי.

בנוסף לעצם ההודאה (בבחינת הודאת בעל דין), וההרשעה (המהווה ראיה לכאורה לפי ס' 42א'), גם מכלול הראיות שהובאו בתיק זה תומך במסקנה כי ג'אן היה מעורב בגניבת 4 משאיות הבלוקים ממפעל התובעת, ולא אחת בלבד. כך עולה מהתמליל ת/8, וכך עולה מהגיון הדברים, המלמד על קנוניה משותפת של ג'אן ובוסקילה. השניים היו חברים טובים, והיו בידיהם האמצעים לביצוע העבירה – לבוסקילה היתה השליטה בהוצאת הבלוקים מהמפעל בימי ששי, באין רואה, ולג'אן - המשאית עם המנוף, הנדרשת להובלתם.

עדות משולם, לפיה גם הבלוקים שנמצאו בחצרו של בוארון שייכים לתובעת, היתה מהימנה עלי, וכך גם גרסתו, לפיה בוארון הודה בפני
ו בהימצאות בלוקים גנובים של התובעת בחצרו ואף הפנה אותו מיוזמתו לחצרו של זדה. העובדה, כי בוארון ידע על הימצאות בלוקים נוספים של התובעת בחצרו של זדה, מלמדת כי מקורם של הבלוקים בשני המקומות הוא אחד: ג'אן, אשר סיפר לבוארון, העוסק כמוהו בבלוקים, על המכירה לזדה.

לפיכך, אני קובעת כי ג'אן אחראי בעוולת הגזל כלפי התובעת, על מלוא נזקיה המוכחים, כפי שפורטו לעיל, ועליו לפצותה עליהם, בסך 33,000 ₪ ליום הגשת התביעה.

לגבי זדה, ברי כי אין הוא יכול להראות כי הרכישה מג'אן עמדה בתנאי חוק המכר ("תקנת השוק"), שכן ידע כי ג'אן אינו בעל מפעל או סוחר מורשה אלא מוביל בלבד, ושאלת מקור הבלוקים שהציע לו במפתיע, היתה רלוונטית. חרף זאת, לא דרש ולא הוצגה לו בעת הרכישה כל תעודת משלוח או חשבונית שתניח את דעתו כי מקור הבלוקים שהחזיק ג'אן היה כשר. בנוסף, זדה לא מנע מג'אן ובן דודו לבצע את ההחלפה בחצרו באישון לילה, במטרה להעלים את הראיות לגניבה, ביודעו כי משולם, בעל המפעל, טוען לבעלות על הסחורה וכי היא גנובה. גרסתו של זדה בעניין זה היתה מתחמקת, ונתגלו בה סתירות. תחילה טען כי ההחלפה נעשתה משום שאמר לג'אן כי הבלוקים יקרים מדי, אך לאחר מכן הודה כי הבין שההחלפה מתבצעת בגלל שמשולם גילה את הגניבה ושללה. בכך מנע זדה מהתובעת את האפשרות להחזרת הסחורה הגנובה שהיתה בחצרו (12 משטחי הבלוקים) במלואה לחזקתה. בהמשך, עשה זדה שימוש בבלוקים, שהיו בחלקם של התובעת, לאחר ביצוע ההחלפה.

לפיכך, מתקיימים לגביו תנאי עוולת הגזל, ביחס ל-12 משטחי הבלוקים שרכש מג'אן, שלא על פי תנאי חוק המכר, ולאחר מכן איפשר לו לסלק את חלקם ולהעלימם, לאחר גילוי הגניבה. על כן הנני מחיייבת את זדה לשלם לתובעת סך של 3,280 ₪ (ערך הבלוקים שנמצאו בחצרו, לפי ת/20) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.5.93 ועד ליום הגשת התביעה, ובסה"כ 7,920 ש"ח.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כן ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט של התובעת (אגרות והקלטה) ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ.


ניתן היום א' באדר ב' תשס"ג (5 במרץ 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים.



ניצה מימון-שעשוע, שופטת









א בית משפט שלום 4748/01 משולם ובנו בע"מ נ' רחמים ג'אן (פורסם ב-ֽ 05/03/2003)