פסקי דין על ג'רייס אליאס ג'רייס | פסקי דין על מועצה מקומית פסוטה ואח'

435/04 בשא     09/02/2004




בשא 435/04 ג'רייס אליאס ג'רייס נ' מועצה מקומית פסוטה ואח'




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בשא000435/04

בתיק עיקרי: עב
000492/04

בפני
:
כב' הרשם מירון שוורץ
תאריך:

09/02/2004







ג'רייס אליאס ג'רייס
בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד
חנה ג'רייס
המבקש


נ
ג
ד


מועצה מקומית פסוטה

המשיבה



1. בנק אוצר השלטון המקומי בע"מ
2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
המחזיקים

החלטה

1.
בפני
בקשה להטלת עיקול, במעמד צד אחד, עד לסך של 250,583 ₪ על הנכסים ו/או הכספים המגיעים ו/או שיגיעו תוך 90 יום למשיבה והמוחזקים אצל המחזיקים.

2.
הבקשה הוגשה במצורף לתביעתו של המבקש, אותה הגיש לבית דין זה ביום 9.2.04, כנגד

המשיבה, במסגרתה תבע סך כולל של 250,583 ₪ בגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, מהמשיבה, בגין תקופת עבודתו כראש מועצה מקומית ואשר נסתיימה בחודש 11/03.

3.
לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה ובתצהיר הנלווה לה, כמו גם במסמכים שצורפו אליהם,
לא שוכנעתי שיש להטיל עיקול כמבוקש.

4.
בתיק זה מתעוררת שאלת סמכותו העניינית של בית הדין לדון
בתביעת
המבקש, זאת לנוכח פסיקת בית הדין לעבודה ולפיה, ראש רשות מקומית, אשר
הינו נושא תפקיד סטטוטורי, אין לראותו כ"עובד"
(עב (חי) 3796/99 קנג' מנסור
נ' המועצה המקומית עוספיה, לא פורסם). די בכך, כדי שלא להעתר לבקשת העיקול .
יחד עם זאת, גם אלמלא התעוררה שאלת הסמכות כאמור, לא הייתי נעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:



א.
המבחן המשפטי למתן צו עיקול, הינו מבחן כפול ומצטבר, אשר הוסדר בתקנות
סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), אשר אלה מהן הרלבנטיות לענייננו, חלות בבית דין זה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.

התנאי הראשון לפיו יקבע בית הדין אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני כלשהו מוסדר בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין הקובעת:
"אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד
הזמני המבוקש".

התנאי השני, המיוחד לצו עיקול, קבוע בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין, ולפיו
יינתן צו עיקול ע"י בית משפט:

"...אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

ב.
באשר לתנאים שפורטו לעיל, אציין כי נטל הראיה על המבקש להטיל עיקול הוחמר בעקבות חקיקת יסוד: כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית. מתן צו זמני, שלא על יסוד ראיות לכאורה מוצקות דיין, עלול לפגוע בזכויותיו הקנייניות של בעל דין ועל כן, יש לבדוק כל
מקרה לנסיבותיו, ולערוך איזון בין האינטרס של התובע, שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו,
לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה.

כמו כן, הוחמר הנטל הנדרש להוכחת ההכבדה על ביצוע פסק הדין. הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה, עד למועד פסק הדין. (רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, דינים עליון נב' 214)

ג.
לאורן של התקנות וההלכות, כפי שפורטו לעיל, בחנתי ראשית את שאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, אשר לטענת המבקש מקימות חשש סביר לפיו אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

בעניין זה, טען המבקש בתצהירו, כי המשיבה נמצאת במצב כלכלי דחוק ואינה משלמת את חובותיה לנושיה ולספקיה וכן איננה משלמת את משכורותיהם של עובדיה. עוד הוסיף המבקש, כי ידוע לו מידיעה אישית, כי המשיבה חייבת הרבה כספים לקבלנים ולספקים רבים, אשר הגישו נגדה תביעות רבות.

באשר להצהרותיו של המבקש כאמור, אשר ידועות לו, יש להניח, מתוקף תפקידו כראש הרשות המקומית, אציין כי במהלך החודשים שחלפו מאז סיים תפקידו ועד היום, ייתכן וחלו שינויים להם אין הוא מודע.
באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, כפי הנטען על-ידו, אין זה סוד כלל, ובימים אלה בפרט, כי מצבן הכלכלי של מרבית הרשויות המקומיות בישראל אינו טוב, בלשון המעטה.

יחד עם זאת, הכלל הוא: "שבגדר של דיון בבקשה לעיקול זמני אין שוקלים את יכולתו הכספית או הכלכלית של הנתבע" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 581).

גישה זו, מצאה את ביטויה גם בפסיקה, עת פירש בית המשפט המחוזי בתל-אביב את המונח "הכבדה" וקבע כי אין הכוונה, שיהיה קשה לגבות, אלא הכוונה היא, שיהיה קשה לגבות עקב מעשי התחמקות והסתרת רכוש.

"שיקולי העיקול
אינם בדיקת יכולתו הכספית של המשיב. שיקולי העיקול הם מניעת הברחת נכסים והסתרתם כדי למנוע מצב שבו המבקשת לא תוכל להיפרע כפי שיכולה היתה להיפרע אלמלא מעשי ההברחה… לאור חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המחוקק יוצא מההנחה כי כל אדם הוא אדם ישר שאינו נוהג להבריח את רכושו… כל אדם זכאי לכך שלא תהיה התערבות ברכושו או פגיעה בקניינו כל זמן שלא ניתן נגדו

פסק דין
הקובע כי עליו לשלם או לעשות פעולה כלשהי אם לא נוקטים בגישה כזו, אין למעשה כל משמעות לחוק היסוד". (החלטתו של כב' הרשם ד"ר עדי עזר בביהמ"ש המחוזי בת"א מיום 2.1.03, בש"א 18280/02 כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח'
נ' רינות אברהם - לא פורסם).

אשר על כן, אינני יכול לקבוע, כי הונחה בפני
התשתית הראייתית הנדרשת כאמור לעיל, לקביעת קיומו של חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק הדין. האמור בתצהיר המבקש אינו מהווה ראיה מהימנה, לכאורה, בדבר כוונותיה להברחת נכסים.

למעלה מן הצורך, אציין גם אילו השתכנעתי בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה, המקימות חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, עדיין היה על המבקש לעמוד בנטל לשכנעני גם בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, המקימות את עילת התובענה, כדרישת תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין.
בעניין זה, אציין, כי תביעת המבקש הינה בגין זכויות אותן לא קיבל במהלך תקופה בה שימש בתפקיד יושב הראש שלה. מן האמור עולה, לכאורה,
כי המבקש ישן על זכויותיו במהלך תקופת עבודתו, זכויות אותן מבקש הוא לתבוע כיום לאחר שלא נבחר בשנית לתפקידו.

ד.
באיזון בין האינטרס של המבקש להגשים את זכויותיו, כפי שייקבעו בפסק הדין באמצעות מניעת שינוי במצבה של המשיבה לרעה, לבין האינטרס של המשיבה, שזכות הקניין שלה לא תפגע, מוענק לאינטרס המשיבה מעמד עדיף הנגזר, הן מנטל ההוכחה שבו נושא המבקש (התובע), והן מהיותה של זכות הקניין זכות חוקתית. (בש"א 4459/94 עמנואל סלומונוב נ' משה שערבני, פדי מט' (3), 497).

עוד יש להביא במסגרת עריכת האיזון האמור, את העובדה שהמבקש (התובע) מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות המשיבה (הנתבעת), עוד קודם שזכה ב

פסק דין
לטובתו, וכן שזכות הקניין הינה, כאמור, זכות חוקתית אשר כל רשות, ובכלל זה בית המשפט, חייבת לכבדה. (רע"א 5937/97 סיני נ' גלנץ פד"י נב' (1) 193, 197).
5.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
אין צו להוצאות.


ניתנה היום י"ז בשבט, תשס"ד (9 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ המבקש.

מירון שוורץ
, רשם


000435/04בשא710 גלית בן שימול






בשא בית דין אזורי לעבודה 435/04 ג'רייס אליאס ג'רייס נ' מועצה מקומית פסוטה ואח' (פורסם ב-ֽ 09/02/2004)