פסקי דין על מרדכי וייס ניקולה | פסקי דין על אנה קליין

1379/03 בשא     01/03/2004




בשא 1379/03 מרדכי וייס ניקולה נ' אנה קליין




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום אשקלון
בש"א 001379/03

א
003852/03

בפני
:
כב' השופט - עידו רוזין





בעניין:
מרדכי וייס ניקולה
ועוד 18 מבקשים



ע"י ב"כ עו"ד
חייא גרנבוים
המבקשים




נגד



אנה קליין




ע"י ב"כ עו"ד
מאיר שמואל
המשיבה

החלטה


1.
בפני
י בקשה טעם המבקשים, הם הנתבעים בתובענה, להורות על דחיה או מחיקת התובענה על הסף בשל הנימוקים שלהלן:

א.
חוסר סמכות עניינית.
ב.
התיישנות.
ג.
העדר עילה, לגבי הנתבעים כולם או חלקם.
ד.
כתב תביעה טורדני וקנטרני.
ה.
לחלופין, מתבקש בית המשפט להעביר התובענה לפורום הנוח והנכון, הוא בבית משפט בעל הסמכות העניינית, בעיר ירושלים.

2.
תחילה, יש לדון בטענת חוסר הסמכות העניינית, במסגרתה טוענים המבקשים, כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.


נטען בבקשה, כי בית המשפט לענייני משפחה, הוא בעל הסמכות העניינית לדון בה, הן מכח סעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), לאור כך שמדובר בתביעה כספית של אחות נגד אחיה, כאשר יתר הנתבעים הם "נתבעים פורמליים" ולחלופין, מסורה הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם להוראות סעיף 1 (6) (ג) בתובענה בעניין חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962.

3.
המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה כי עילת התביעה מתייחסת למעלליהם של המבקשים, בשל גזל ותרמית, ובכך שעשקו את המשיבה בסכומי כסף נכבדים.


המשיבה איננה חולקת כי תובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, מסורה לבית המשפט בענייני משפחה, אך לטענתה בענייננו רק המבקש מס' 1 נחשב כ"בן משפחה", וכי התביעה הינה כספית גרידא וכי אין מדובר בענייני כשרות משפטית ואפוטרופסות.

4.
בפסק הדין ברע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס
פ"ד נד (4) 337 (להלן: "הלכת חבס"), נקבעו מאפייניה של תובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" בכל הנוגע לעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

אין חולק כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בכל תובענה בין בני משפחה שעילתה בסכסוך בתוך המשפחה "יהא נושאה או שוויה אשר יהא" מכאן, שמבחן הסעד לעניין סמכות בית משפט דרך כלל, אינו המבחן ההולם לקביעת הסמכות.


כב' הנשיא א. ברק קבע בהלכת חבס, בין היתר, כי:
"...סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הותנתה בקיומם של שני תנאים: הראשון, שהתובענה האזרחית תוגש על ידי אדם נגד בן-משפחתו או נגד עזבונו של בן-משפחתו. החוק עצמו מגדיר "בן-משפחה" מהו. התנאי השני הינו שעילתה של התובענה הינו סכסוך בתוך המשפחה...".


עוד נקבע, כי : "אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה (ההדגשה שלי ע.ר.)...


...מתי נאמר, כי אופיו המשפחתי של הסכסוך תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה? התשובה הינה, כי יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים, תוך בחינת השאלה, אם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה...".



לפנינו, איפוא, שאלה של סמכות עניינית התלויה בקביעת "עובדות סמכותיות" כלשונו של המישנה לנשיא, ש. לוין בע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, (פד"י נא(2) 669). קביעת עובדות אלה מסורה לערכאה ראשונה על יסוד כתבי טענות ועל פיהם מתגבשת התשתית העובדתית שבגידרה נקבעת סמכותו העניינית של בית המשפט.

5.
לגבי המועד לבירור טענת הסמכות העניינית מורה לנו הלכת חבס, כי בחינתם של הנתונים העובדתיים בנוגע למונח "עילתה סכסוך בתוך המשפחה" צריכה להיעשות עם תחילת המשפט וההכרעה בנתונים העובדתיים נעשית על פי כתבי הטענות של הצדדים.

6.
מכאן
- נבחן את טענותיה של המשיבה בכתב התביעה:

א.
המשיבה טוענת בכתב תביעתה כי היא חסויה, ילידת 1928, והינה אחותו של המבקש מס' 1 (יכונה להלן: "המבקש") וכי יתר הנתבעים בתובענה (הנתבעים 2 עד 19), הינם ילדיו ונכדיו של המבקש.

ב.
עוד נטען, כי במהלך שנת 1986, לקתה המשיבה באירוע מוחי קשה שבעקבותיו איבדה את זיכרונה, והיתה במצב נפשי קשה, אשר הצריך את אשפוזה במחלקה פסיכיאטרית והיתה נטולה יכולת לכלכל את צעדיה.

ג.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי מאז 1989, עת נפטרה בתה, לא נותר לה קרוב משפחה מדרגה ראשונה מלבד נכדותיה שהיו קטינות ואחיה.

ד.
עילת התביעה יסודה בטענה כי המבקש ניצל את חולשתה של המשיבה ע"י כך שלקח אותה לבנק בו היו מצויים כספים אותם קיבלה בירושה ובשיטתיות העביר כספים מחשבונה לחשבונות ילדיו ונכדיו ובכך גזל ממנה
סכומי כסף נכבדים במהלך השנים 1990 – 1996 ובשערוך להיום מגיעים הסכומים לכ- 156,000 ₪.
7.
מנגד, טוען המבקש בכתב הגנתו, כי כתב התביעה כולו הוא עלילה וכי בשנים הרלוונטיות לתביעה, ניהלה המשיבה אורח חיים שאיפשר לה לקבל החלטות בכוחות עצמה, וכן הכחיש המבקש, כי השפיע על המשיבה לבצע פעולות כלשהם עבורו, וטען כי כל שעשתה המשיבה, היה ביוזמתה ועל דעתה.

8.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני קובע שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה שכן סיבת הסכסוך או מקורו נעוצים ביחסי משפחה.


המבקש הוא אחיה של המשיבה ובכך מתקיימת בו הגדרת המונח "בן משפחה", והתובענה "עילתה סכסוך בתוך המשפחה".


הגעתי למסקנה זו, לאחר שמתוך כתבי הטענות, ואיתור גורמי הסכסוך, נראה כי "הסכסוך המשפחתי", תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נזכור שוב, כי הטענה המרכזית כלפי המבקש, כי הוא ניצל את יחסי הקרבה המשפחתיים, כדי לגזול את המשיבה.


כמובן שבשלב זה, בית המשפט אינו מביע דעה כלשהי, לגבי תוצאות הדיון, אך מתוך כתבי הטענות, ניתן להניח שלגורמים המשפחתיים, היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה ובלשון אחרת, כי היסוד הדומיננטי של הסכסוך הוא הענין המשפחתי.


בחינתם של הנתונים האובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך מביאים למסקנה כי
הסכסוך אינו נקודתי ומתפרש על פני שנים רבות (ראה סעיף 7 לכתב התביעה) וכן כי מדובר במערכת יחסים המצריכה ומצדיקה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית המשפט למשפחה, לרבות גורמים לבר – משפטיים, אשר עשויים לסייע לפתרון כולל של המשבר המשפחתי.


תוצאה זו מביאה להגשמת התכלית לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת בין בני המשפחה מתוך רצון לרדת - בעזרת גופי ייעוץ -לשורשיה של המחלוקת, ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות שבין בני המשפחה.
9.
לא נעלמה מעיני העובדה, כי הנתבעים 2 עד 19, שהינם ילדיו ונכדיו של המבקש, שאינם עונים להגדרת המונח "בן משפחה", אך הגעתי למסקנה כי שאלה זו צריכה להבחן במועד מאוחר יותר, וזאת בשל שני נימוקים שלהלן.


הראשון – יסודו בטענה, כי יש למחוק את יתר המבקשים (הנתבעים 2 עד 19 לתביעה), הואיל וכתב התביעה אינו מראה עילת תביעה בעניינם. אם תתקבל טענה זו, הרי שלא תהיה כל מניעה שבית המשפט לענייני משפחה, ידון בתובענה.


השני -
מבלי להביע דעה כלשהי, הרי שממילא בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לדון בעניינם של הנתבעים 2 עד 19, אם ימצא לנכון להורות כך, לפי סמכותו בסעיף 6 ו' לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה 1995.

10.
לעניין הסמכות המקומית, הרי שיש להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך בירושלים, לאור כתובת מקום מגוריו של המבקש.

11.
מכל המקובץ ולאחר שקבעתי כי בית המשפט הזה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, אני נמנע מלהתייחס ליתר העתרות שבבקשה, ומורה על העברת התובענה לדיון בפני
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מכח הוראות סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ב- 1984.

12.
הוצאות בגין בקשה זו, ילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

13.
המזכירות תשלח עותק לצדדים ותעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

ניתנה היום 01 במרץ 2004 (ח' באדר תשס"ד), בהעדר הצדדים.


_____________________



עידו רוזין
, שופט






בשא בית משפט שלום 1379/03 מרדכי וייס ניקולה נ' אנה קליין (פורסם ב-ֽ 01/03/2004)