פסקי דין על נחמיה אסף | פסקי דין על רילטק נכסים ומבנים (1992) בע"מ

8483/02 א     06/03/2003




א 8483/02 נחמיה אסף נ' רילטק נכסים ומבנים (1992) בע"מ




בתי המשפט
בית משפט השלום ירושלים
א 008483/02
לפני כב' השופט דוד מינץ

06/03/2003

בעניין:
נחמיה אסף



ע"י ב"כ עו"ד שמיר צבי-אליה

התובע


נ ג ד



רילטק נכסים ומבנים (1992) בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד הראל-מצלאוי רחל

הנתבעת
פסק דין
התובע, הינו המנהל והבעלים של העסק המנוהל בחנות "טופ לבמה" העוסקת במכירה והשכרת ציוד לאירועים (להלן: "החנות"). החנות ממוקמת ב"סנטר 1" בירושלים והיא נשכרה על ידו מהנתבעת בהסכם שכירות מיום 17.12.00. לטענתו, ביום 2.5.01 כתוצאה מירידת גשמים חזקים חדרו לחנות מי גשמים רבים, אשר גרמו לנזק, הן לחנות עצמה והן לתכולתה (בגין נזקיו מאירוע זה הגיש התובע בעבר תביעה כנגד הנתבעת אשר נידונה בת.א. 17626/01, להלן: "התביעה הראשונה"). התובעת תיקנה את גג החנות דרכו חדרו המים ואולם התיקון נעשה בצורה רשלנית וביום 5.12.01 דלפו מים דרך המפוח של יחידת המיזוג שבגג החנות וגרמו לנזקים נוספים. לטענתו, חדירת המים לחנות נגרמה בשל התרשלות הנתבעת באחזקת המבנה וזו חבה כלפיו הן בשל היותה משכירת החנות והן בשל היותה המשכירה ו/או המחזיקה של השטחים הסמוכים לחנות ויתרת המבנה. לאחר שהתובעת סרבה לפצותו על נזקיו, הוא הגיש את תביעתו לבית המשפט בה תבע את הנזקים שנגרמו לציוד שבחנות שהוערכו על ידי השמאי יצחק ואסל בסך של 29,570 ₪, את שכר טרחתו של השמאי בסך של 2,000 ₪, ופיצוי בגין עגמת נפש והפסד השתכרות בסך של 5,000 ₪ נוספים. הוא העמיד את תביעתו על סך כולל של 36,570 ₪ והגישהּ בסדר דין מהיר.

בהגנתה טענה הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 6 להסכם הניהול אשר צורף כנספח להסכם השכירות עם התובע היא פטורה מכל אחריות לנזקי מים או נזקי טבע. עוד טענה, כי סעיף 13 להסכם השכירות מחייב את התובע להודיע לה באופן מיידי על כל נזק או קלקול במושכר ומשלא עשה כן, מנע ממנה לתקן את הטעון תיקון ועליו לשאת בתוצאות מחדלו זה בעצמו. היא גם הוסיפה, כי בהתאם לסעיף זה, התובע נושא באחריות לנזקים שיגרמו מהמתקנים שבמושכר ומערכת מיזוג האוויר בכלל זה. עוד טענה, כי על פי הסכם השכירות התובע היה חייב לבטח את תכולת החנות ולצרף אותה כמבוטחת, ומשלא עשה כן, נושא הוא לבדו בנזקים. היא גם הכחישה את סכום הנזק הנתבע וטענה כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו, בכך שלא איחסן את הציוד האלקטרוני שלו כראוי ובכך שלא דאג לביטוחו. על כל אלו טענה, כי הדיון בתביעת התובע בגין הנזקים שנגרמו לו מחדירת מי הגשמים ביום 2.5.01 במסגרת התביעה הראשונה, כאמור, התנהל במהלך שנת 2002 ומשכך מושתק התובע לשוב ולתבוע על נזקים שנגרמו לו עוד טרם נדונה התביעה הראשונה.

התביעה הוגשה, כאמור, בסדר דין מהיר, ובישיבה המקדמית סוכם כי בית המשפט יתן את פסקו על סמך החומר הנמצא בתיק, לאחר שהתובע ימציא אסמכתאות לגבי גורל הציוד שניזוק לפי טענתו ולאחר שב"כ הצדדים יסכמו את טיעוניהם בכתב.

להלן נימוקי פסק הדין בתמצית כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

ראשית ייאמר, כי הצדק עם ב"כ התובע כי אחריותה של הנתבעת כמשכירה וכבעלת הבניין כולו, כמו גם טענותיה באשר לתנייות הפטור שבהסכם הניהול, נידונו והוכרעו זה מכבר במסגרת התביעה הראשונה לחובתה של הנתבעת והיא מנועה אפוא, כיום, מלטעון בעניין זה, שכן קיים השתק פלוגתא בעניינים אלו. באופן דומה יש גם לדחות את טענותיה בדבר חובתו של התובע לבטח את רכושו ובאשר לדרך שבה איחסן התובע את הציוד על רצפת החנות. במהלך הדיון גם התברר כי הנזק נגרם כתוצאה מחדירה של מים ממקור חיצוני (שלא כדעת ב"כ הנתבעת בסיכומיה) דרך מפוח שהיה קיים בחנות לאחר שבעבר הייתה קיימת באותו מקום מסעדה. המפוח לא נסתם על ידי הנתבעת ובנסיבות אלו די ברור שהיא אחראית לנזק שנגרם כתוצאה ממחדלה זה.

באשר לטענת הנתבעת, כי התובע לא הודיע לה על חדירת המים, התובע העיד כי לא זו בלבד שהודיע לאחד מעובדי הנתבעת שהיה במבנה בעת האירוע, אלא שזה אף הגיע לחנות וביצע "עזרה ראשונה" בעזרת התקנת יריעת ניילון על גבי פתח המפוח. לדבריו, חנויות רבות ב"סנטר 1" הוצפו באותו יום, ולא ניתן היה למצוא מי מנציגי הנתבעת מלבד הפועלים שנותרו במקום על מנת לנקותו. עדותו זו של התובע מקובלת עלי ואיני רואה מקום לפקפק בה. אוסיף גם, שקשה להבין את טענת הנתבעת מקום בו השמאי מטעמה, מר אמנון חסון כתב מפורשות בחוות דעתו (שלא צורפה אגב לכתב ההגנה בניגוד לתקנה 214ג' לתקנות, אלא לסיכומים – למרות שאני מבין שחוות הדעת נערכה רק ביום 16.2.03 על מנת לצרפה במיוחד לסיכומים – כך!) כי הוא עצמו קיבל את ההודעה על הנזק מהנתבעת – ביום האירוע ביום 5.12.01 (כך!). מעבר לנדרש בעניין זה אציין, כי הוכח שהנטען על ידי הנתבעת בכתב הגנתה לפיו הפעם הראשונה שנודע לה על האירוע היה עם הגשת כתב התביעה (ביום 14.8.02) אינו נכון בעליל, שכן השמאי חסון מטעם הנתבעת ביקר בנכס בפועל מיד עם היוודע לו על האירוע ואף קיבל לידיו את חוות דעתו של השמאי ואסל כבר ביום 11.2.02 ואת הציוד המקולקל לבדיקתו ביום 19.3.02 – הכל כחצי שנה לפני הגשת התביעה.

כמו כן, נחה דעתי שלא היה פגם בהגשת התביעה במועד שהוגשה, הואיל ונתברר שהתביעה הראשונה הוכנה (למרות שלא הוגשה) עוד עובר לאירוע נשוא תיק זה. מה גם, שלא הייתה חובה על התובע "לצרף" את תביעותיו.

לעומת זאת, מצאתי ממש בטענת הנתבעת, כי התובע לא שיתף פעולה עם השמאי חסון על מנת שזה יוכל לבדוק את הציוד הפגוע, אך זאת רק לגבי מספר פריטים אשר לא הובאו לבדיקתו (פריטים 1,4,11 בחוות דעתו שהם פריטים 5,8,11 בחוות דעתו של השמאי וסאל). כל שאר הפריטים הובאו בסופו של יום (19.3.02) לבדיקת השמאי חסון וזה בחר שלא לבדקם. מכאן שבעניין הזה, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה. תביעתו של התובע לגבי הפריטים שלא הובאו לבדיקת השמאי חסון הגיעה כדי 9,405 ₪ (1,700 + 4,705 + 3,000) ויש להתחשב בטענת הנתבעת באומדן הנזקים לגבי רכיבים אלו בהתאם.

מכאן אפוא לשאלת גובה הנזק.

ראשית דבר יש לציין כי לאחר שהתובע נתבקש לערוך חשבון מדוקדק אודות נזקיו, הוא צמצם את תביעתו ל- 28,626 ₪ (כשרכיב הנזק לציוד מתוך סכום זה הוא 20,626 ₪ בלבד) תחת הסכום המקורי של 36,570 ₪. שנית, באופן עקרוני לא מצאתי פגם בחישובים שביצע ב"כ התובע בסיכומיו למרות שיש רגליים לסברה שהתובע יכל להקטין את נזקיו בצורה ניכרת יותר ובגין כך יש לנכות סכום מה משיעור הנזקים שפורטו.

לנוכח העובדה שדובר בציוד חדש, לא מצאתי מקום להוריד בלאי כטענת הנתבעת.

לכן אפוא, אני פוסק לתובע סך של 14,000 ₪ עבור הנזק שנגרם לציוד, סך של 1,000 ₪ עבור ניקוי החנות, סך של 2,000 ₪ שכ"ט שמאי, ו- 1,000 ₪ נוספים עבור איבוד זמן, עגמת נפש, השבתת החנות וכיוצ"ב.

בנוסף על האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאותיו וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 בצירוף מע"מ.

ניתן היום כ"ה באדר א, תשס"ג (27 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



דוד מינץ
, שופט














א בית משפט שלום 8483/02 נחמיה אסף נ' רילטק נכסים ומבנים (1992) בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/03/2003)