פסקי דין על סעיד מוחמד מנסור ז"ל | פסקי דין על סעיד מוחמד שלבי ז"ל ואח' | פסקי דין על רחאל עבד אללה

8/97 ש     09/02/2004




ש 8/97 סעיד מוחמד מנסור ז"ל, סעיד מוחמד שלבי ז"ל ואח' נ' רחאל עבד אללה




בעניין:
1




בתי המשפט


בית משפט לשכירות נצרת
ש
000008/97


בפני
:
כב' השופט: יוסף סוהיל

תאריך:
09/02/2004





בעניין
:
1. סעיד מוחמד מנסור ז"ל

באמצעות יורשו ג'אפר סעיד מנסור


ת.ז. 02983338
2. סעיד מוחמד שלבי ז"ל ת.ז.
באמצעות יורשיו נאדר סעיד מוחמד שלבי

ת.ז. 5441942

מוחמד סעיד מוחמד שלבי

ת.ז. 5704276

טארק סעיד מוחמד שלבי

ת.ז. 5995483

רדואן סעיד מוחמד שלבי

ת.ז. 2599151


ע"י ב"כ עו"ד
א. שילה

מבקשים

נ
ג
ד


רחאל עבד אללה


ע"י ב"כ עו"ד
עאבד

משיב


פסק דין

רקע:
1.

בפני
י בקשתם של המבקשים לקביעת דמי שכירות מחדש החל מיום 01/01/96. הבקשה המקורית הוגשה בשם המבקשים המנוחים הנ"ל אלא שבעקבות פטירתם תוקנה הבקשה והיא מוגשת באמצעות חליפיהם – יורשיהם.
קודמי המבקשים, בעלים של בניין משרדים הבנוי על חלקה 59 בגוש 16522, הידוע בשמו "בית אל-אנדלוס" והממוקם ברחוב פאולוס השישי, הוא רחובה הראשי של העיר נצרת, השכירו למשיב
משרד בקומה הראשונה של הבניין (להלן: "המושכר") בשכירות מוגנת.

2.

בדיון מיום 10/1/01, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי הדיון יפוצל כך שתחילה תדון שאלת זכאותם של המבקשים להגיש בקשה לקביעת דמי שכירות, ובכלל זה השאלה אם היה ביטול להסכם השכירות והאם היתה עילה לביטולו.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב עפ"י אותה הסכמה, ובהחלטת ביניים מיום 11/11/01 קבעתי, כי המבקשים היו רשאים לפנות לבית הדין לשכירות בבקשה לשם פסיקת דמי שכירות מחדש, וזאת בהתאם לחלופות הקבועות בסעיף 57 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

3.

התיק נקבע להוכחות, תוך מתן החלטה להגיש תצהירי עדות ראשית. ביום ההוכחות הסתפק ב"כ המבקשים בהגשת חוות דעת שמאי מטעמו (ת/1), אשר נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית
( ר' עמ' 22 ש' 13 לדיון מיום 4/6/03).

בתום חקירתו הנגדית של השמאי מטעם המבקשים, הודיע ב"כ המשיב שאין בכוונתו להעיד אף אחד מעדיו שכבר הגישו תצהירים מבעוד מועד, ומשך את תצהיריו וחוות דעת השמאי המומחה מטעמו.

4.

הצדדים אינם חלוקים שהמשיב מחזיק במושכר כדייר מוגן, עפ"י הסכם שכירות, לא קצובה בזמן, שנערך ונחתם ביום 10/3/93, וכי תחילת השכירות מיום 1/1/93. כמו כן מוסכם על הצדדים שהמבקשים הם הבעלים של המושכר, וכי המבקשים אכן פנו למשיב ביום 5/10/97 בדרישה להעלאת דמי השכירות וקביעתם על סך השווה 300 $ לחודש במקום 700$ לשנה, כפי שנקבעו בהסכם השכירות.

5.


השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה האם יש מקום לפסיקת דמי שכירות מחדש, בהתאם להוראת סעיף 57 (2) לחוק הגנת הדייר.


כך קובעת הוראה זו:
"פסק בית הדין את דמי השכירות של בית עסק, רשאי הוא לפסקם מחדש בכל אחד מן המקרים הבאים:
(1)...
(2) חל שינוי בנתונים העלולים להשפיע על גובה דמי השכירות, ובלבד שבקשה לפי פיסקה זו לא תוגש יותר מאחת לשנים עשר חודש;
(3)...".

אמנם אין המדובר כאן בדמי שכירות
שנפסקו
על ידי בית-משפט זה בעבר, אלא שכפי שקבעתי בהחלטה מיום 11/11/01, ובעקבות ההלכה שנפסקה ב- ע"א 403/72
המרץ נ'
צבי גרייב
,
פד"י כז' 1, 423 בעמ' 430 וכן רע"א 6842/96
שוס נ' קלמן
, פד"י נב' 2, 625 בעמ' 632, מקום שמדובר בהסכם
לדמי שכירות מוסכמים לתקופה בלתי מוגבלת, כפי שהוא במקרה שלפנינו, גם אז חל סעיף 57 הנ"ל כאילו נפסקו דמי השכירות ע"י בית הדין לשכירות,
וניתן לפנות לבית הדין לפי סעיף זה.

6.

לשונו של סעיף 57 מלמדת, כי על הפונה לבית הדין לשכירות בבקשה לפסיקת דמי שכירות מחדש, הנטל להוכיח לפחות אחת מהחלופות שנקבעו שם. ובהקשר לסעיף
קטן (2) על הפונה להוכיח כי חל "שינוי בנתונים". המילה "שינוי" טומנת בחובה השוואה בין מצב נתון בעבר לבין מצב נתון בהווה, על מנת שיהיה ניתן להבחין באותו שינוי נטען.

כך נקבע בע"א 1418/90
מרים מאור ואח'
נ' אריה הרשנהורן
, פד"י מה' 395, סימן 16
ו-19 לפסק דינו של כב' ד. לוין:
"על סעיף זה (סעיף 57 לחוק הגנת הדייר – ס.י.) בכללותו אמר בית-משפט זה מפי הנשיא שמגר:
'עיון בשלוש העילות המנויות בסעיף 57 לחוק, שבהתקיימן רוכש בית הדין את הסמכות לפסוק דמי שכירות מחדש מצביע בבירור על כך שהסמכת בית הדין לשנות את שיעור דמי השכירות שנפסקו נועדה לענות על הצורך לשנות את גובה דמי השכירות כאשר חל שינוי בנתונים העובדתיים שעליהם התבסס פסק הדין המקורי'.
(ע"א 498/85 בנק דיסקונט לישראל נ' טברי, פד"י מב' (1) 80, 84)
במקרים המנויים בסעיף זה מובן כי אין בית הדין לשכירות בוחן מחדש את שיעור דמי השכירות שנפסק בעבר לאור ניתוני העבר, אלא שאם מוכח בפני
ו שינוי בנסיבות לעומת מה שהיה בעבר, בוחן הוא את המצב החדש שנוצר וקובע את שיעורי דמי השכירות הראוי למצב עניינים זה.
יודגש, כי על החפץ לתבוע שינוי בדמי השכירות להוכיח שאומנם פנים חדשות באו לכאן, והנסיבות דהשתא שונות הן באורח מהותי מהנסיבות שעל בסיסן נקבע שיעור דמי השכירות בפסק הדין הקודם
. יפים לעניין זה דבריו של מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו אז), אשר קבע לאמור:
'בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, בו פתוח הכל לבדיקת מחדש מראשיתו, וכאילו לא היו קיימות נסיבות, אשר את שינויין מבקשים להוכיח. המצב
בעבר הוא בגדר נקודת מוצא מחייבת, והבהרתו היא בגדר חובתו של מי שטוען להתהוותו של שינוי
(ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה ואח'
, פד"י לו(3), 187,189)'.

...
אמור מעתה, שהחפץ לתבוע שינוי בשיעור דמי השכירות חייב להוכיח שינוי בנסיבות מן המצב ששרר בעת הקביעה הקודמת של דמי השכירות לזה השורר במועד אליו מתייחסת התביעה החדשה, שאם לא כן לא יהא בית הדין רשאי לפסוק דמי שכירות חדשים
".

(כל ההדגשות שלי – ס.י.)

7.

ולעניינינו, היה על המבקשים להוכיח את מצב הדברים בעבר, היינו בעת כריתת ההסכם נשוא הבקשה וקביעת דמי השכירות דאז, להוכיח את הנסיבות דהיום, ולהצביע על שינוי הנסיבות בהשוואה לעבר.

כל אשר עשו המבקשים בעניינינו הוא הגשת חוות דעת שמאי מומחה, אשר קבע דמי שכירות ראויים, לדעתו, למושכר ותו לא.

גם בסיכומיהם לא התייחסו המבקשים ולא הצביעו על שינוי נסיבות כלשהו, אלא התמקדו אך ורק בגובה דמי השכירות הראויים לדעתם, נכון להיום.

בכך כשלו המבקשים ולא עמדו בנטל הבאת הראיה, ומן הסתם לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם כאמור לעיל.

8.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות משפט כלליות בסך של -.1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של -.7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וזאת גם בהתחשב בהוצאות הליך הביניים עפ"י החלתי מ- 11/11/01.

המזכירות תמציא פסק-דין זה
לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ז בשבט, תשס"ד (9 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.


סוהיל יוסף, שופט






000008/97ש 516 גלי בנימין







ש בית משפט מחוזי 8/97 סעיד מוחמד מנסור ז"ל, סעיד מוחמד שלבי ז"ל ואח' נ' רחאל עבד אללה (פורסם ב-ֽ 09/02/2004)