פסקי דין על וורקו מולה | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

1428/97 בל     10/02/2003




בל 1428/97 וורקו מולה נ' המוסד לבטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א - יפו
בל 001428/97


בפני
:
כבוד השופטת שרה מאירי


28/05/2003




בעניין
:
וורקו מולה



ע"י ב"כ עו"ד
א. לוריה

התובע

נ
ג
ד


המוסד לבטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
גב' ד. מילוא
וגב' י. מזרחי – לוי
הנתבע

פסק דין
1.
ביום 7.10.97 הגיש התובע כתב תביעה בלתי מפורט כנגד החלטת הנתבע מ- 22.7.97 הדוחה בקשתו לבדיקה מחדש עפ"י תקנה 37, שכן באישור הרפואי שהמציא אין החמרה במצב הרפואי.


בדיון שהתקיים בפני
י ביום 29.1.98 הסבירה ב"כ הנתבע כי התובע נבדק לאחרונה ביולי 96 ונקבע כי אין לו נכות נפשית או פנימית, וכי במסמך שצרף לבקשתו לבדיקה מחדש, שהוגשה ב- 6.97, אין החמרה.


התובע הופנה לסיוע המשפטי, כמו גם לזכותו לבקש בדיקה מחדש.

ב- 8.9.98 משלא הודיע התובע דבר – נמחקה תביעתו.

2.
ביום 22.10.00 פנה ב"כ התובע מטעם הלשכה לסיוע משפטי וביקש לחדש הדיון בהליך.

בתגובתו מ- 30.11.00 טען הנתבע כי לא ניתן עתה לחדש דיון שכן העילה התיישנה, משעסקינן במכתב דחייה מ- 22.7.97.


עוד נטען, כי לא ניתן עתה, שנתיים אח"כ, לבקש בטול פסה"ד.


ב"כ התובע הודיע, כי הוא עומד על קיום דיון, ובדיון שהתקיים בפני
י ביום 15.4.01 טען לנסיבות מיוחדות וב"כ הנתבע, בהגינותה, הסכימה לביטול המחיקה.

בהתאם להחלטתי, הגיש התובע ביום 6.5.01 כתב תביעה מתוקן בו טען כי לא היה מקום לדחות בקשתו לבדיקה מחדש.

בכתב ההגנה המתוקן טען הנתבע כי הוחלט לדחות הבקשה לאור מסמכים רפואיים שנתקבלו ממרפאת גסטרו.

3.
בהחלטה מ- 5.2.02 מונה פרופ' רפאל עינת (פנימי-גסטרו) כמומחה יועץ רפואי והוצבה לו השאלה הבאה:
"האם במסמכים שהוגשו במצורף לסעיף ב' לעיל יש לכאורה כדי החמרת מצבו של התובע בהשוואה למצבו של התובע עפ"י קביעת הועדה שבסעיף א' לעיל?

בחוות דעתו מ- 20.2.02, לאחר שסקר החומר הרפואי בעניינו של התובע, קובע המומחה כי "לא חל כל שינוי במצב כבדו של מר מולה בהשוואה למצבו לפני יולי 1996. השינוי היחידי שחל היה החלטתו של ד"ר לוריה לנסות טפול תרופתי שגם לאחריו נשאר ה-
ggt
מוגבר. מכלל הנתונים יש להסיק שלא חלה החמרה במצבו של התובע בהשוואה למצבו ב- 10.7.96".

4.
משלא הגיש מי מהצדדים בקשה לשאלות הבהרה, ניתנה החלטה ולפיה יוגשו סיכומי הצדדים.

בסיכומיו מ-29.5.02 טען התובע כי מדברי המומחה עולה כי ישנו הבדל בין הממצא לפני 96 ולאחר 96 ולכן אין לקבל חווה"ד, ומשאין ביה"ד כבול בחוו"ד המומחה הרפואי – יש להעביר עניינו של התובע לועדה.


הנתבע בסיכומיו טען כי התובע צריך היה להוכיח החמרה במועד פנייתו, וכזו לא נמצאה במסמכים שהמציא התובע, ואף המומחה שמונה ע"י ביה"ד קבע שאין החמרה במצבו של התובע בהשוואה למצבו ב- 10.7.96. שינוי בטיפול (שעליו מסתמך התובע) איננה החמרת מצב, משלא השתנה המצב הקליני.


הנתבע עתר, לאור האמור, לדחות התביעה.

5.
לאחר שעיינתי בחומר שבפני
י – להלן הכרעתי:
א.
מצויים אנו בשלב בו נתבקש ביה"ד לבחון אם ועד כמה שקל פקיד התביעות נכון את הבקשה שבפני
ו, בקובעו כי אין במסמכים שהגיש התובע החמרה לעומת מצבו כפי שנקבע בועדה חלוטה אחרונה מ- 10.7.96.
ב.
פקיד התביעות נעזר ברופאת המל"ל, זו ביקשה לקבל חומר רפואי עדכני, מגסטרו-קפלן ומשקיבלה – קבעה בהחלטתה מ- 22.7.97 כי אין החמרה במצב התובע.

התייחסות המומחה לקביעתו של ד"ר לוריה בדבר ממצאי
ggt
מוגברים - מתייחסת לשנת 2001.
ממילא, אין בכך – אף לו היתה באה כדי "החמרה" – דבר לנשוא ההליך.
ג.
ביה"ד בוחן את קביעת המל"ל אם נכונה היתה אם לאו, למועדה. בל נשכח כי החמרה (וקביעת ועדה כי הוחמר מצב) תהא ישימה אך למועד בו הגיש מבוטח בקשה לבדיקה מחדש, ובענייננו, המועד הרלבנטי הוא 7.97!
ד.
משכך – ומשהובהר כי במסמכים הרפואיים שהגיש התובע במועד האמור אין כדי שינוי למצבו לעומת הועדה האחרונה (7.96) – דין התביעה להדחות.
ה.
מבקשת אני להוסיף, למען הסר ספק – שינוי במצבו הרפואי של המבוטח הוא שינוי קליני ברור הבא לידי ביטוי בסעיפי הליקוי.

הגם שהתייחס המומחה למסמכים רפואיים מאוחרים יותר שהצביעו על ערכים מוגברים של
ggt
– לא ראה באלה (מה גם שלא נדרש לכך, בשל עיתויים) החמרה במצבו של התובע.
ו.
התובע מופנה לזכותו לפנות בבקשה לבדיקה מחדש אם וכאשר יחול שינוי במצבו הרפואי.

ניתן היום ח' ב אדר א, תשס"ג (10 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים.


שרה מאירי
, שופטת
אתי/






בל בית דין אזורי לעבודה 1428/97 וורקו מולה נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/02/2003)