פסקי דין על שמואל נתן |

3567/00 עפ     03/07/2000




עפ 3567/00 שמואל נתן נ' מדינת ישראל








ב
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים



ע"פ 3567/00


בפני
: כבוד הנשיא א' ברק


המערער

:
שמואל נתן


נגד


המשיב
ה: מדינת ישראל


ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום באשקלון, מיום 16.4.2000, בת.פ.
2499/00, שניתן על ידי כבוד השופט נחמיאס


תאריך הישיבה: ב' בסיון התש"ס (5.6.2000)

בשם המערער: עו"ד שלמה בנג'ו

בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות




פסק-דין


ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט נחמיאס) מיום 16/04/00 (ת.פ. 2499/00) שלא לפסול עצמו מליישב בדין.

1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. במסגרת תיק זה הוגשה בקשה לעצור את המערער מעצר ימים (ת"מ 6245/00). בדיון זה ישב השופט נחמיאס. במסגרת בקשת המשטרה להארכת מעצרו של המערער ואגב דיון בה ביום 15/03/00 אמר המערער את הדברים הבאים:

"אני משוחרר שבוע וחצי מבית הסוהר, ולאחר ששוחררתי אישתי קנתה לי בגדים. כשנעצרתי אשתי לקחה את כל הבגדים שלי והכניסה אותם למעלה בארון. יש לנו בית קטן מאוד. אני חייב להגיד (כאשר הסניגור מנסה להסביר לו את זכותו). כשבאו להגיד לי שאני דרוש לחקירה בנתיבות יצאתי מהמקלחת ובקשתי מאישתי שתביא לי את הבגדים מהחבל והתביישתי לצאת עם תחתונים ליד חברתה של אשתי ולכן משכתי מהשקית בארון את המכנס הקצר ובניידת אחר כך ישבתי לבד ולא הייתי עם אזיקים. אני בקשתי מצית מהשוטרים ואני לא יודע אם הם הכניסו לי סמים לכיס. אם הייתי יודע שיש לי מצית בכיס לא הייתי מבקש מהם. אני מבקש שאישתי תחקר ותמסור עדות. אני לא ידעתי מה היה בתוך המכנס הקצר".




בהחלטתו קבע השופט:

"שמעתי את כל הטענות בקשב רב וגם את כל הטענות שהיה למשיב והוא ביקש שאשמע אותו והוא אמר אותם בשטף וגם כשהסניגור יעץ לו עיצה טובה לא להמשיך הוא בכל זאת המשיך ולא מצאתי מקום לעצור את שטף דיבורו... עיינתי עיין היטב בחומר הראיות המונח בפני
וגם שקלתי את גרסת המשיב בפני
היום, ושוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירה בה הוא חשוד".



2. הוגשה בקשה לעצור את המערער עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 883/00). בקשה זו נדונה בפני
השופט רענן בן יוסף אשר דחה הבקשה וקבע כי המערער ישהה במעצר בית מלא באשקלון. בדיון זה היה המערער מיוצג על ידי עו"ד שלמה בנג'ו
שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית.

3. ביום 28/03/00 נערך דיון שנועד להקראת כתב האישום בת.פ. 2499/00 (החזקת סם). המערער אמר לשופט:

"אני לא מוכן לענות על כתב האישום. בית המשפט מינה לי סניגור את עו"ד בנג'ו, והסניגור אמר לי שאני אצטרך להביא אליו את התיק ולא הספקתי לעשות זאת עד היום בבוקר. עו"ד בנג'ו אמר לי שהוא לא יוכל להגיע היום לדיון. שלחתי אתמול את החומר שצילמתי בדואר רשום אקספרס. המשרד של העורך דין ברחובות. הוא אמר לי שאני אשלח לו את החומר והוא צריך לקבל מינוי מהסניגוריה הציבורית".



בהחלטה מאותו יום קובע השופט נחמיאס:

"למרות שאני מפקפק מאוד בדברי הנאשם, ומאחר וכנראה היה מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אך לא בתיק זה, ועל מנת לאפשר לו להסדיר פנייתו לסניגוריה הציבורית אם רצונו בכך, וכן על מנת לאפשר לו לעיין ולצלם את כל חומר החקירה ולצורך כך לא צריך סניגור או עורך דין אני דוחה התיק למענה נוסף לתאריך...".


4. נגד המערער הוגש כתב אישום נוסף (ת.פ. 2584/00) בגין הפרת הוראה חוקית וכן עתרה המשיבה בבקשה לעיון חוזר (ב"ש 979/00) לעוצרו עד תום ההליכים. זאת על כך שהמערער נתפס מחוץ לביתו בעודו נתון במעצר בית מלא. לטענת המערער נסע לבית המשפט משום שבמהלך חיפוש שנערך בבית המערער שוחח בטלפון עם בא כוחו, ממנו הבין כי יש לו דיון בבית המשפט באותו יום. הדיון בבקשה לעיון חוזר נדון בפני
השופט נחמיאס ביום 07/04/00. בהחלטתו כתב השופט:

"שמעתי את הטענות, עיינתי בחומר המונח לפני, הן בתיק החקירה והן בתיק בית המשפט נשוא החלטת השחרור הקודם. יאמר כבר עתה כי גרסתו של המשיב נראית תמוהה ומוזרה, יחד עם זאת, אינני סבור שבשלב זה, מן הראוי שאכריע בגרסאות, מה גם שעניין זה ודאי יתברר בתיק העיקרי".


בהמשך קבע כי:

"בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, למרות שדין היה להחמיר עם המשיב, אני מחליט לתת לו הזדמנות נוספת ומורה שיוכל להשתחרר ממעצרו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו...".


5. ביום 12/04/00 התקיים דיון בת.פ. 2584/00 שהוא התיק העיקרי בהפרת הוראה חוקית. בא כוח המערער ביקש מהשופט נחמיאס שלא ליישב בדין בתיק זה משום שהוא דן בבקשה לעיון החוזר. כן הבטיח בא כוח המערער כי לא תהינה טענות שהשופט בן יוסף (אשר ישב בדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים) לא ידון בתיק זה. השופט נחמיאס החליט כי:

"למרות שאין זו טענת פסלות, מן הראוי שלא אדון בתיק זה שכן נדרשתי לדון בבקשה לעיון חוזר, אך לאחרונה ממש, ככל שהיא נוגעת אליו...".


6. ביום 16/04/00 התקיימה ישיבה בה הוקרא כתב האישום בתיק העיקרי (החזקת הסם) בפני
השופט נחמיאס. לאחר הקראת כתב האישום ביקש השופט כי המערער ישיב לכתב האישום, למרות שבא כוח המערער ביקש לעכב את המשך הדיון עד למתן החלטה בטענת פסלות שופט אשר העלה ולחילופין ביקש להסתפק בכפירה כללית. במהלך הדיון דיבר, כך נטען, השופט עם המערער ושאלו אם יש לו משהו נגדו. המערער השיב לו:

"אין לי שום דבר נגדך, אני בטוח שגם לך אין שום דבר נגדי. אתה תמיד בהחלטות שלך לא מאמין לי, אתה תמיד מתחיל בהחלטותיך "עדות תמוהה" יש לי אצלך תיק על בזיון בגלל הדבר הזה, ופעם אמרת לי תודה בתיק שאני חף מפשע, ואמרת לי שאני בבית סוהר בוא נסיים את התיק ולמחרת התביעה ביקשה למחוק את התיק. אני חושש ממך, ואני מבקש לא להישפט בפני
ך. אני מבקש אם אפשר לאמת את הדברים שאני אומר למה לא מאמתים אותם".


7. באותו היום, ביקש בא כוח המערער מהשופט לפסול עצמו מליישב בדין. המערער טען כי השופט נחשף לחומר רב שלא היה אמור להיחשף אליו בדונו בתיק העיקרי. זאת משום שישב בדין בת"מ 6245/00 מיום 15/03/00 שם נתן החלטה בקשר לבקשה למעצר ימים של המערער, וגם בב"ש 979/00 מיום 07/04/00, שם נתן החלטה בקשר לבקשה לעיון חוזר בבקשת המעצר. כמו כן, עקב התבטאויות של בית המשפט לגבי המערער אשר יצרו חשש בלבו של המערער למשוא פנים ודעה קדומה של השופט כלפי המערער.

8. בהחלטתו מיום 16/04/00 דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו ציין השופט כי אכן דן בבקשת מעצר הימים ובעיון החוזר בבקשת המעצר, ואכן הסיר עצמו מלדון בתיק העיקרי הנוגע להפרת הוראה חוקית. אולם זאת לא בשל קיום עילת פסלות, אלא משום שמלכתחילה לא היה צריך להיות מובא בפני
ו התיק כאשר דן בבקשה לעיון חוזר מכוחו. השופט מציין כי בערי שדה מטבעם של דברים יש שחוזרים נאשמים בפני
בית המשפט ובפני
אותו שופט ואין זו עילת פסלות. אמנם יש לעשות כל מאמץ כי השופט הדן בבקשת למעצר עד תום ההליכים לא ידון בתיק עצמו, אך לא תמיד ניתן לעשות כך. תמוהה לדעתו בקשת המערער שידון בתיק העיקרי השופט בן יוסף אשר הוא שדן בבקשת המעצר עד תום ההליכים. אשר לתיק העיקרי בעניין הסמים הרי שבנסיבות אין כל חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט מציין בהחלטתו כי גם המערער עצמו אמר בדיון כי אין לו שום דבר נגד השופט וכי הוא בטוח כי לשופט אין דבר נגדו. דבריו האחרונים של המערער כי הוא חושש מהשופט ומבקש שלא להישפט בפני
ו אינם נכונים. הראיה היא שעד כה נעתר השופט לבקשתו של המערער ביום 28/03/00 לצאת לדואר לפדות שיק מהמוסד לבטוח לאומי וכן לא נעתר לבקשת המשיבה לעיון חוזר, ושחרר את המערער בערבות ובתנאים כפי שהורה בזמנו השופט בן יוסף. השופט ציין בהקשר זה, כי:

"צר לי על דבריו אלו של הנאשם, אלו הדברים האחרונים. אין לו ממה לחשוש מפני, ואם הוא סובר שאני טועה בהחלטותיי הוא יכול להעמידן במבחן ערכאת הערעור, אך אפילו הוא לא טוען למשוא פנים או לדעה משוחדת כלפיו, וחבל מאוד שהסניגור ניסה שלא לצורך לטעון לפסלות הח"מ בתיק זה".


וכן הוסיף, כי:


"אני מתייחס לנאשם שבפני
כלכל נאשם, שהוא זכאי, חף מפשע עד שלא תוכח אשמתו. הדברים ברורים מאליהם ואין לי ספק שהנאשם בתוך תוכו יודע זאת, ואני מכבד אותו על דברים מפורשים שאמר כאמור בפתח הדיון היום"



9. ביום 18/05/00 הוגש ערעור על החלטה זו על ידי המערער. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בפני
הערכאה הראשונה ומפרטן. שתי טענות עיקריות מעלה המערער לפסלות השופט, כפי שטען בערכאה דלמטה. ראשית, העובדה שהשופט נחמיאס ישב בעבר גם בבקשה למעצר ימים של המערער וגם בבקשה לעיון חוזר בבקשת המעצר עד תום ההליכים. בשל כך נחשף לחומר שהשופט היושב בתיק העיקרי אינו אמור להיחשף אליו. שנית, התבטאויות השופט. בעיקר התבטאויותיו בבקשות המעצר אשר מעידות לטענת המערער על דעה קדומה של השופט וכי הוא אינו מאמין למערער וגיבש דעה אשר לראיות בתיק. לדוגמא: אמירתו בהחלטתו מיום 15/03/00 בבקשת מעצר ימים "וגם כאשר הסניגור יעץ לו עיצה טובה לא להמשיך הוא בכל זאת המשיך ולא מצאתי מקום לעצור את שטף דיבורו...עיינתי עיין היטב בחומר הראיות המונח בפני
וגם שקלתי את גרסת המשיב בפני
היום ושוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירה בה הוא חשוד" לטענת המערער עולה מדברי השופט כי היה טעם באזהרתו של בא כוח הנאשם וכי דבריו הפלילוהו בעבירות וכי הוא שקל היטב את כל הגרסאות ומכאן כי אינו יכול כעת לשפוט ללא דעה קדומה בעיקר לאור קו ההגנה בו מבקש הסניגור לנקוט- כי לא היו סמים כלל; אמירתו בבקשה לעיון חוזר "יאמר כבר עתה כי גרסתו של המשיב נראית תמוהה ומוזרה..." זאת כאשר המערער טוען כי יש להמצאו בבית המשפט באותו יום תימוכין בפיהם של עדים שונים; אמירתו מהדיון שהתקיים ביום 28/03/00 "למרות שאני מפקפק מאוד בדברי הנאשם...ולצורך כך לא צריך סניגור או עורך דין..." זאת אשר לעובדה שהמערער לא מיוצג כעת על ידי סניגורו משום שדרוש לו מינוי מהסניגוריה הציבורית לשם כך; בדיון מיום 16/04/00 פנה השופט אל המערער ושאל אותו אם יש לו משהו נגדו, וכן השיב לו על דבריו באופן שאינו ראוי משום שברור כי בפי המערער בקשת פסלות אף אם אינו אומר זאת במילים המקצועיות, וכן לא ראוי היה שיעביר בקורת אישית על בא כוח המערער.

10. המערער הוסיף וטען כי אמנם תחושה סובייקטיבית אינה עילה לפסלות שופט אולם בהצטרף התבטאויות השופט נראה כי הדבר מבחינה אובייקטיבית מקים אפשרות ממשית למשוא פנים. השופט הבהיר חזור והבהר כי אינו רוחש אמון לדבר מהדברים שהמערער אומר לו. אי לכך אין אפשרות אובייקטיבית לשפיטה ללא משוא פנים. אכן הבקשה למעצר עד תום ההליכים נדונה בפני
השופט בן יוסף אולם יתכן וניתן למנות שופטת נוספת בתיק זה. כמו כן, בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לא אמר המערער את הדברים אשר לכאורה מפלילים אותו כדברי השופט נחמיאס. השופט בן יוסף, בהחלטתו, לא הביע עמדה ביחס לדברים אלה ולא שקל את דברי המערער, ולכן סביר שקו ההגנה בו נקט המערער בישיבת ההקראה יוכל להישקל על ידי השופט בן יוסף ללא צל של חשש למשוא פנים.

11. עיינתי בחומר שבפני
ובטענות המערער. נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. אשר לעובדה שהשופט ישב בעבר בבקשות מעצר של המערער ובבקשה לעיון חוזר, הרי שההלכה בעניין זה היא כי מבחינה משפטית אין מניעה לכך, ששופט שדן קודם לכן בבקשה להוצאת פקודת מעצר לפני המשפט, ידון לאחר מכן בתיק העיקרי (ע"פ 292/82 כהן נ' מדינת ישראל
, פד"י לו (4) 732). אף שראוי להימנע מהבאת דיון בפני
אותו שופט הדן בבקשות מעצר, הרי שהמבחן בעניין זה הוא לפי אמת מידה אחת ויחידה והיא אם נוצרה אפשרות ממשית למשוא פנים. המדובר במערכת שיפוטית מקצועית ועל כן אין כל מקום לסברה שכל קטע של מידע המגיע לידיעת שופט פוסלת על אתר אותו מהמשך הדיון בתיק. כמו כן, יש מקום להבחנה בין ערי שדה בהם לעתים הדבר הוא הכרח לבין מקומות אחרים בהם פועלים בתי משפט (ע"פ 950/85 רובין נ' מדינת ישראל
, פד"י מ (1) 82 וכן ראו: מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט, (ירושלים, תשמ"ז) 78). במקרה שלנו מדובר ב"עיר שדה" אשר בה "רצף בדיון כאמור הוא הכרח בל יגונה" (ע"פ 950/85 שלעיל). בנסיבות העניין לא עולה חשש ממשי למשוא פנים. נכון הדבר, כי בדיונים שהתקיימו בתיקים השונים הובאו מספר התבטאויות של המערער והשופט אולם ניתן וראוי לראותן על רקע סוג הדיון בו נאמרו והשקפת השופט לפיה לא גיבש כל עמדה לגופו של עניין. אשר להתבטאויות השופט, אמנם ראוי שהתבטאויות מסוג זה לא תאמרנה. אין השופט אמור לקיים דין ודברים בשאלת תחושתו של מתדיין מסוים לידון בפני
ו. אולם התבטאויות אלו לגופן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. עולה מדברי המערער כי חש אי נוחות מאופן התנהלות הדיון והתבטאויות השופט, אולם המבחן בעניין זה הינו אובייקטיבי ואין די בתחושת המערער כי בית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים. (ראו: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל
, פד"י כט (2) 375). אשר על כן הערעור נדחה.

ניתן היום, ל' בסיון התש"ס (3.7.2000).




ה נ ש י א





העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00035670.
a03
/דז/







עפ בית המשפט העליון 3567/00 שמואל נתן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/07/2000)