פסקי דין על ניר חן חזות | פסקי דין על המרכז הקהילתי בנתיבות ע"ש וולפסון

1148/04 א     03/06/2008




א 1148/04 ניר חן חזות נ' המרכז הקהילתי בנתיבות ע"ש וולפסון




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}

57



בתי המשפט



בית משפט השלום קרית גת
ת.א
001148/04


בפני
:
כבוד השופט איל באומגרט
תאריך:
3/6/08


1
2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31



בעניין
:
ניר חן חזות



ע"י ב"כ

עו"ד אביבה חזות - שוייצר

התובע


נ
ג
ד


המרכז הקהילתי
בנתיבות ע"ש וולפסון



ע"י ב"כ

נאמני

הנתבעת


פסק דין

כללי:

1.
לפניי תביעה בגין נזקי גוף, שלטענת התובע, שחקן כדורגל במקצועו, נגרמו לו באשמת הנתבעת, במהלך משחק קט רגל, בטורניר שאורגן על ידי הנתבעת, ביום 26.7.03.

בהתאם להחלטת כב' השופטת נצר, פוצל הדיון כך, שתחילה תתברר שאלת האחריות.

2.
שתי שאלות עיקריות הניחו הצדדים, בשלב זה, להכרעת בית המשפט:

א.
כיצד נגרמו לתובע נזקי הגוף הנטענים, אם בכלל?

ב.
במידה והתשובה לשאלה לעיל חיובית, האם הנתבעת חבה חובת אחריות כלפי התובע ואם כן האם הפרה אותה?


טענות התובע:

3.
כעולה מכתב התביעה, התובע היה בתקופה הצריכה לעניין, שחקן כדורגל מקצועי, אשר אף שיחק בליגת העל ועתידו לפניו. בפגרת הקיץ של שנת 2003, ארגנה הנתבעת טורניר קט רגל, בו השתתף התובע.

בכתב התביעה, התובע אינו מפרט כיצד נגרמו לו הנזקים הנטענים, אלא טוען בעלמא כי נפגע ברגלו.

4.
לשיטת התובע, קמה אחריות לנתבעת כלפיו, לפצותו בגין הנזקים הנטענים, מאחר ולא תדרכה כראוי את השחקנים לנקוט בכללי בטיחות ראויים, לא מנעה מעשי אלימות בין השחקנים, לא פיקחה ולא דאגה לפקח על השחקנים במהלך המשחק ופעלה בדרך שמחזיק סביר של מקרקעין לא היה נוהג.

עוד טען התובע כי הנתבעת הפרה הוראות חוק הקשורות בפיקוח על בטיחות במגרשי קט רגל והפרה את הדינים של פקודת הנזיקין, המקימים חבות על מחזיק ו/או בעלים כלפי שחקניו. כך גם הוא טוען, שהופרו החוקים והתקנות המחייבים לשמור על התנהגות שחקנים במגרש.

לפירוט ראשי האחריות ראו סעיפים 20 ו – 21 לכתב התביעה. ודוק, התובע לא פירט בתביעתו, אלו הוראות חקוקות, לטענתו, הופרו על ידי הנתבעת.

האירוע:

עמדת התובע:

5.
בטורניר הקט רגל שאורגן על ידי הנתבעת, נטלו חלק חמישה שחקנים בכל קבוצה, כאשר אחד מהשחקנים הינו שוער והארבעה הנותרים הינם שחקנים פעילים. הקבוצות אשר נטלו חלק בטורניר אורגנו אד הוק לצורך ההשתתפות בטורניר בלבד. כל קבוצה שילמה לנתבעת עבור הזכות ליטול חלק בטורניר.
הקבוצה אשר הגיעה למקום הראשון בטורניר אמורה היתה לקבל פרסים יקרי ערך.

6.
התובע טוען בתצהירו (ת/1), כי במהלך הטורניר הוא זכה לתואר "מלך השערים" ובמשחק הגמר אשר היה מתוח ממילא, השמירה שהוטלה עליו על ידי הקבוצה היריבה היתה מוגברת.

עוד טען התובע, כי משחקם של שחקני הקבוצה היריבה היה "אגרסיבי ואלים מאוד" באופן שחרג מהמקובל במשחקים כגון אלו.
כך הוא גם הלין בתצהירו, שלא ננקטו אמצעי משמעת נגד השחקנים האלימים.

7.
לטענת התובע, בתצהיר ת/1, לאחר שבעט בכדור, אחד השחקנים מהקבוצה היריבה בעט ברגלו ואזי התרחש האירוע נשוא התביעה.

8.
כאשר נשאל התובע בחקירה הנגדית כיצד התרחש האירוע, השיב, שירד לעמדת הגנה, בעודו דולק אחר שחקן מהקבוצה היריבה, אשר התקרב לשער קבוצתו וזאת במטרה למנוע הבקעת שער על ידי השחקן היריב. לפיכך,
בעט התובע בכדור אותו כדרר השחקן היריב והרחיקו לקרן, אזי בעט השחקן היריב ברגלו. כפי שהסביר התובע: "אני הוצאתי את הכדור מהשחקן והוא בעט לי ברגל. אני באתי אליו מהצד, אני הוצאתי את הכדור הוא בעט לי ברגל והרגל נשברת" (עמ' 13 שורות 3 – 4 לפרוטוקול).

9.
התובע אישר כי השופטים במשחק הקט רגל היו מאיר לוי ואסף קינן. הוא הגדיר את רמת המקצועית שלהם כ"הכי טובה בעולם" (עמ' 11 שורה 26 לפרוטוקול).

כאשר נשאל התובע לעניין התנהלות השופט במהלך המשחק, השיב שהשופט התעלם מהאלימות והוסיף "ויש מצבים שמתעלמים" (עמ' 12 שורה 12 לפרוטוקול).

עוד הוסיף התובע:
"לא כל המשחק יש אלימות. יש מצבים בכדורגל שמתבצעת עבירה והשופט לא עוצר את המשחק. יש מצבים בכדורגל שגם אם מתבצעת עבירה לא עוצרים את המשחק. אנשים נותנים למשחק לזרום ועומדים 1000 איש לראות כדורגל, ולא עוצרים כל דבר.
היום עוצרים כל דקה את המשחקים כמעט על כל דבר. הוא הפעיל שיקול דעת כזה, אחרי הפציעה לא היה מה לעשות, עצרו את המשחק, אני הייתי על הרצפה"
(עמ' 12 שורות 16 – 24 לפרוטוקול).

כלומר, ברי לתובע שלשופט שיקול דעת כיצד להפעיל את סמכותו וככלל אינו רואה פגם באם שופט אינו עוצר משחק גם אם מתבצעת עבירה, זאת על מנת לאפשר מהלך תקין של המשחק.

10.
עד תביעה נוסף היה מר ממו שמעון, אשר הגיש תצהיר (ת/2).
גם מר ממו היה בעברו שחקן כדורגל מקצועי. במשחק נשוא התובענה שיחק באותה קבוצה עם התובע. בתצהירו (ת/2), מצהיר מר ממו כי הוא מודע לכך שמשחקי כדורגל נושאים לעיתים אופי קשה.
אולם, לטענתו, המשחק דנן היה אלים וקשוח באופן חריג.

לא זו אף זו, מר ממו מציין בתצהירו כי שחקני הקבוצה היריבה הגבירו את שמירתם על התובע, שכן הוא הוכרז כמלך השערים של הטורניר.

לפיכך, לטענת ממו, בסעיף 6 סיפא לת/2, הוא ושחקנים נוספים פנו לשופטים על מנת שאלה יפעילו את סמכותם בין בהוצאת כרטיסים צהובים או אדומים על מנת להרגיע את הרוחות.

11.
באשר לאופן קרות האירוע כותב מר ממו בתצהירו (ת/2) בסעיף 8, כי התובע עמד בעמדה של בעיטה לשער היריב ולאחר שהתובע בעט לשער היריב, יצא שחקן מהקבוצה היריבה, בעט בו ברגלו והעיף אותו לגדר.
בהגינותו, מציין ממו כי לאחר המקרה דנן שרק השופט. כלומר, השופטים הפעילו סמכותם כאשר שחקן יריב ביצע עבירה.


ודוק, מר ממו מתאר את נסיבות האירוע באופן שונה במובהק מתיאור התובע. בעוד שהתובע העיד כי היה בעמדת הגנה
והדף כדור שכדרר שחקן יריב לעבר קרן, טען מר ממו כי התובע היה בעמדת התקפה ושחקן יריב בעט ברגלו, לאחר שהתובע בעט הכדור לעבר שער הקבוצה היריבה.

12.
בחקירתו הנגדית מאשר מר ממו, כי הוא מכיר היכרות מקצועית את השופטים ששפטו בטורניר ורמתם המקצועית הינה טובה.
באשר לתפקידו של שופט וסמכותו במהלך משחק קט רגל, הוא אומר כך:

”שופט זה שופט, אתה לא יכול להתווכח עם שופט ולריב אותו (צ.ל. איתו), וברגע שתגיד לו משהו הוא יוציא אותך. יצא לי להגיד לו כמה פעמים משהו והוא כעס”.
(עמ' 18 שורות 9 – 11 לפרוטוקול).

ובהמשך באשר לחלוקת הסמכויות והתפקידים בין שופט במשחק קט רגל ומארגני הטורניר אמר כך:

”המארגנים מארגנים את הטורניר עצמו והם לא יכולים לתת הוראות לשופט. אם משחק אלים שופט היה צריך להפסיק את המשחק”
(עמ' 18 שורות 13 – 14 לפרוטוקול).

כאשר נשאל מר ממו אם בסמכותו של מארגן טורניר להורות על הפסקת משחק אלים הוא השיב:

”מה מארגן, זה השופט, אם הוא היה נתון צהוב לאותו שחקן זה היה משנה את המשחק.”
(עמ' 19 שורות 9 – 10 לפרוטוקול).


כלומר, הסמכות להרגעת משחק אלים, מסורה, לשיטת מר ממו, לשופט ולא למארגן המשחק.

13.
מאיר ביטון הינו העד השלישי מטעם התובע ותצהירו סומן ת/4.
מר ביטון, כמו התובע ומר ממו, היה בעבר שחקן כדורגל מקצועי וכיום הוא מאמן קבוצת נערים במכבי באר שבע.
אף מר ביטון נטל חלק בטורניר במסגרת קבוצת התובע וקבוצת מר ממו.

מר ביטון, בתצהירו (ת/4), מאשר כי לטורניר דנן "יש שם של אחד הטורנירים הטובים בארץ, בו משתתפים שופטים מליגת העל וכן שחקני כדורגל מקצועיים ובעל שם".

14.
באשר לאופי המשחק, נשוא התובענה ואופי הקבוצה היריבה, כותב מר ביטון בתצהירו, כי זו ידועה כקבוצה "בעלת עבר אלים", טרם שהחל המשחק לא ניתנו הוראות לקיום משחק רגוע ובטוח ולא נערכו הפסקות לצורך הוצאת כרטיסים צהובים או אדומים.

15.
מר ביטון, כמו מר ממו, בניגוד לתובע, השיב לשאלות בחקירה נגדית, כי האירוע התרחש כאשר הכדור היה בחזקת התובע אשר שיחרר אותו, ואזי השחקן היריב "העיף אותו בחצי" (עמ' 33 שורה 8 לפרוטוקול). עוד הסביר מר ביטון כי התובע ביקש למסור את הכדור לשחקן אחר ואזי נפגע על ידי השחקן היריב.
כלומר, בגירסה זו, הפעם הכדור בשליטת התובע והוא מבקש למסור אותו לשחקן קבוצתו.

16.
לעניין איכות השופטים שנטלו חלק בטורניר אישר מר ביטון כי אלה הם "שופטים טובים" (עמ' 34 שורה 2 לפרוטוקול).
העד אישר כי מאחר והמשחק היה, לטענתו, נוקשה מעבר למקובל "היו שריקות לפאולים אך לא זוכר אם לצהובים" (עמ' 34 שורה 17 לפרוטוקול).

לשאלת בימ"ש אישר מר ביטון כי מרבית האחריות להרגעת הרוחות ולשליטה במשחק מסורה לשופט, אם כי לדעתו חלה חובה גם על המארגן לעצור את המשחק ולוודא שהמשחק יהא רגוע. יחד עם זאת, כאשר התבקש לפרט, על ידי בא כוח הנתבעת, מקרים בהם מנסיונו מארגן הפסיק משחק, השיב "זה היה פעם באליפות ב"ש, היו פעם מכות בין הצדדים" עמ' 35 שורות 23, 24 לפרוטוקול).

לשיטת מר ביטון, מאחר והמדובר היה במשחק "קסאחסיסט", היה על המארגן להתערב ולהפסיק אותו.

עמדת הנתבעת:

17.
מטעם הנתבעת העיד מר לוגסי, אשר הגיש תצהיר נ/7. מר לוגסי עובד אצל הנתבעת כמנהל מחלקת הספורט מזה שנים רבות. במסגרת תפקידו הוא מארגן מידי שנה את טורניר הקט-רגל, בו
התרחש האירוע נשוא התביעה.

מר לוגסי הוסיף בתצהירו כי המארגנים דואגים שהשופטים במסגרת הטורניר יהיו שופטים בכירים מליגת העל. השופטים ששפטו במשחק נשוא התביעה, אסף קינן ומאיר לוי, היו כמוסכם על הצדדים, שופטים ברמה בינלאומית.

במסגרת החקירה הנגדית עלה, כי הנתבעת הוציאה תקנון וחוקים לניהול משחקי הקט רגל במהלך הטרוניר. עוד הוסיף מר לוגסי כי התובע לא נפגע בזדון (עמ' 28 שורה 17 לפרוטוקול).

18.
לא זו אף זו, לטענת מר לוגסי בסעיף 5 לתצהירו, המשחק היה רגוע, ידידותי, ספורטיבי וללא צורך בהתערבות חיצונית כלשהי. מר לוגסי מוסיף בתצהירו (סעיף 6), כי נכח במשחק דנן וראה שהתובע נפגע תוך כדי תיקול רגיל ותו לא.

19.
בתשובה לשאלות באשר לחלוקת התפקידים בין שופט במשחק קט רגל ומארגני הטורניר, השיב כי השופטים הינם האחראים הבלעדיים לניהול המשחק.
המארגן יכול להפיק לקחים ולקבל החלטות להרחקת שחקנים ו/או קבוצות אך ורק לאחר תום המשחק. (עמ' 30 שורות 12 – 24 וכן בעמ' 31 שורות 8 – 11 לפרוטוקול).

20.
עד הגנה נוסף היה מר אבי ג'ורנו ותצהירו סומן נ/11. בתצהירו נ/11 מסביר מר ג'ורנו, כי היה בזמן הצריך לתביעה שחקן כדורגל מקצועי ותפקד כשוער הקבוצה היריבה. כעולה מתצהירו של מר ג'ורנו, המשחק היה ספורטיבי ללא אלימות, רגוע וללא אירועים מיוחדים.

בחקירתו הנגדית אישר כי:
”במשחק הזה
(קט רגל – התוספת שלי א.ב.),
כל אחד מקבל מכה וגם אני וחבשו אותי. שחקן יריב נתן לי מכה.
ש.
המכות שאתה מדבר עליהם הם מכות שיגרתיות במשחק כדורגל?
ת.
כן. זה משחק כדורגל, ברור שמקבלים מכות.
ש.
משחק כדורגל זה משחק שמקבלים בו מכות?
ת.
זה משחק כדורגל ברור, את לא משחקת דוקים.
ש.
במשחק כדורגל יש מכות במגרש?
ת.
לא בכוונה אלא תוך כדי משחק. ”
(עמ' 41 שורות 4 – 14 לפרוטוקול).

21.
עד ההגנה השלישי הינו מר פרץ ותצהירו סומן נ/10. כעולה מתצהיר מר פרץ, אף הוא שחקן כדורגל מקצועי ובמשחק נשוא התובענה הוא היה שוער קבוצת התובע.
כמו העדים לוגסי וגו'רנו, מאשר מר פרץ כי השופטים ששפטו את המשחק היו שופטים מהדרגה הראשונה ומוסיף וטוען כי המשחק היה ספורטיבי ללא אירועים מיוחדים.


כעולה מהחקירה נגדית, מר פרץ נוטל חלק בטורניר מאז שהוא קיים. הוא הוסיף:
”אין דבר כזה ברוגע ובשלווה, בכל משחק כמו בליגת העל יש משחקים שמלווים במתח, אגרסיביות ואלימות”
(עמ' 37 שורה 6 ו – 7 לפרוטוקול).

22.
בסעיף 6 לתצהירו, כותב מר פרץ, כי ראה את התובע "נלחם" עם שחקן יריב על הכדור. לדבריו, המדובר היה במגע ספורטיבי בלבד ותוך כדי כך "נתקל התובע ברגלו של השחקן הנוסף".

מר פרץ לא זכר אם היתה אלימות במשחק דנן, אך זכר "שמישהו נכנס בו" (בתובע-
התוספת שלי א.ב.) כאשר נשאל מתי לדעתו המשחק אלים השיב:
”כשזה יורד מהפסים. כשאדם נמצא עם הכדור, והשחקן לא מחפש את הכדור אלא את הרגל זה צד של אלימות.
ש.
במשחק הזה זה מה שקרה לתובע?
ת.
אני זוכר שעמדתי שוער הוא
(התובע – תוספת שלי א.ב.)
היה לפני ונכנס בו תוך כדי משחק, ונכנס בו שחקן כניסה חזקה, ואני ראיתי את זה כאילו זה מהלך ספורטיבי אני ראיתי שהוא כעס”
(עמ' 37 שורות 14 – 16 לפרוטוקול).

לא זו אף זו, מר פרץ העיד שלא ראה את השחקן היריב "מחפש" את רגל התובע (עמ' 38 שורה 4 לפרוטוקול).

23.
לשיטת פרץ, מטרת שחקן במסגרת טורניר, מטבע הדברים לנצח ולכן "אני מתאבד על כל כדור".
אולם, הסביר כי כוונתו היא שהוא מוכן ליטול סיכון ולהיפצע על מנת לקחת את הכדור מהיריב.
זאת ותו לא. (עמ' 39 שורה 18 לפרוטוקול).

24.
באשר לאופי שחקני הקבוצה היריבה השיב, בהגינות, כי "היה אחד או שניים מופרעים" (עמ' 38 שורות 26 – 27 לפרוטוקול).

25.
לעניין חלוקת האחריות בין שופט ומארגן הטורניר, העיד מר פרץ, כי כאשר נכח במשחק קט רגל שאורגן על ידי הנתבעת (לא המשחק דנן), בו התקהלו אנשים, התערבו אנשים מהקהל והשחקנים היכו זה את זה, הוציא שופט כרטיס אדום ואף המארגנים התערבו.
ודוק, לשיטת מר פרץ לא זה היה המקרה במשחק נשוא התביעה.


דיון במהימנות העדים :

26.
אין חולק כי נטל ההוכחה רובץ על התובע. כזכור, הלה העיד, כי שחקן של הקבוצה היריבה, אשר כידרר את הכדור והיה בעמדת בעיטה לעבר שער קבוצתו, בעט ברגלו לאחר שהתובע הרחיק מהשחקן היריב את הכדור.

עד התביעה ממו העיד כי לאחר שהתובע בעט הכדור לעבר שער הקבוצה היריבה, אזי שחקן של הקבוצה היריבה בעט ברגלו.

ואילו עד התביעה מר ביטון העיד כי התובע ביקש למסור הכדור לשחקן אחר ואזי שחקן הקבוצה היריבה בעט ברגלו.

27.
גם אם נתעלם מעדויות עדי ההגנה אשר לטענתם ראו את האירוע, הרי שמטעם התובע הוצגו שלוש גרסאות שונות.

לא זו אף זו, הגרסה, אותה יש להוכיח היא גרסת התובע. ואילו עדי התביעה, כל אחד בתורו מסר גירסה שונה מזו של התובע. ברור שהאירוע ארך שניות ספורות ונסיון החיים מלמד כי בתיאור ההתרחשויות ע"י כל עד יהיה שונה בחלקים מסויימים. אולם, בענייננו, הסתירות הינן מהותיות.

עדותו של עד ההגנה מר פרץ, אשר בחלקים מסויימים בעדותו אף הלך, בהגינות וביושר, כברת דרך לעבר גרסת התביעה, וטען שראה את האירוע מהימנה על ביהמ"ש. לדעתו, השחקן היריב לא "חיפש" את רגל התובע, אלא האירוע היה חלק אינטגרלי מהמשחק.

סבורני כי לעדותו של מר פרץ יש לתת משקל יתר שכן הלה שיחק במשחק נשוא התביעה במסגרת קבוצת התובע ואין לו כל ענין להטות את הדיון.

28.
לפיכך, התוצאה היא שגירסת התובע לפיה שחקן יריב בעט ברגלו, לאחר שהתובע בעט את הכדור שכדרר השחקן היריב ושאותו ביקש השחקן היריב לבעוט לעבר שער קבוצת התובע, נדחית מכל וכל.

האוירה במגרש:

29.
התובע ועדיו הודו, בהגינותם, כי משחק קט-רגל הינו משחק פיזי בו שחקנים הודפים אחד את השני ונוצר לעיתים קרובות מגע. הם מודעים לכך וביודעם זאת, מרצונם החופשי, נטלו חלק ונרשמו לטורניר דנן.

אולם, לטענתם, חרגה האוירה במשחק נשוא התביעה מכל המקובל. לעדותם, המשחק היה אלים באופן יוצא דופן. לדוגמא: העד ביטון העיד כי המשחק היה "קסאחיסט" . העד מר ממו העיד דברים ברוח דומה.

30.
עד ההגנה מר פרץ אף הוא העיד כי שניים משחקני הקבוצה היריבה היו ידועים בהתנהגותם הפרועה. אם כי, לטענתו אינו זוכר כי המשחק דנן לווה באירועים חריגים, זאת להבדיל ממשחקים אחרים, אשר עליהם ידע לספר בפירוט ובהגינות.

גם מר ג'ורנו, מטעם ההגנה העיד כי במשחק דנן היו אירועים שונים של דחיפות ומכות. אולם, לשיטתו, הדבר הינו חלק בלתי נפרד ממשחק קט הרגל ולא היו במהלך המשחק אירועים חריגים. כדבריו, בתשובה לשאלות ב"כ התובע "את לא משחקת דוקים".

מר לוגסי מטעם ההגנה אשר אמון היה על אירגון הטורניר ואשר לטענתו צפה במשחק טען כי המשחק היה רגוע, ספורטיבי והתקיים על מי מנוחות.

31.
לאחר שמיעת העדים והתרשמות בלתי אמצעית מהם נראה כי גרסתו של מר לוגסי כי המשחק היה נינוח, אין בה כדי לשקף את המציאות. בסופו של יום המשחק היה משחק הגמר. מרוח הדברים של כל העדים, למעט מר לוגסי, עולה כי האוירה היתה מתוחה וכל קבוצה ביקשה לנצח. עדותו של מר ביטון כי היו עבירות במשחק והשופטים שרקו, מהימנה על בית המשפט.

32.
השאלה היא, האם המשחק דנן חרג בכל הנוגע להתנהלות השחקנים. תיקול של שחקן אחד במשנהו, דחיפות מדי פעם לפעם הינם חלק בלתי נפרד מהמשחק. כדברי העד פרץ מטעם ההגנה "אין דבר כזה ברוגע ובשלווה, בכל משחק כמו בליגת העל יש משחקים שמלווים במתח, אגרסיביות ואלימות".

גם עד התביעה מר ממו, אישר כי משחקי כדור נושאים, לעיתים, אופי קשה.

אם נסכם את העדויות באשר לאופי משחק הקט-רגל בכלל והמשחק דנן בפרט, נוכל להגיע לידי מסקנה כי המדובר במשחק בו מתרחש מגע פיזי בין השחקנים ללא הרף, הם לעיתים דוחפים אחד את משנו, נתקלים זה בזה ונוהגים בקשיחות. השאלה היא באיזה שלב עובר המשחק מהאופי הספורטיבי הרגיל הנוקשה שלו לשלב של אלימות גרידא, כאשר המטרה לנצח מקדשת את האמצעים, אינה תמיד ברורה וחדה.

ככלל, עדותם של העדים פרץ וגו'רנו מטעם ההגנה עדיפה על פני עדות התובע ועדיו בכל הנוגע לאופי המשחק. אלה אומנם העידו מטעם ההגנה, אולם אין הם עובדי הנתבעת ופרץ אף שיחק בקבוצת התובע במשחק דנן. העדים פרץ וג'ורנו נעדרי כל ענין בתוצאות ההליך ולא הססו להשיב תשובות שלכאורה נראו שלא מתיישבות עם קו ההגנה העקרי של הנתבעת כפי שבא לידי ביטוי בעדות מר לוגסי, אשר אירגן את הטורניר, וטען כי המשחק היה נינוח ורגוע.


התרשמות ביהמ"ש היא כי עדי התביעה הגזימו בתיאור האלימות שהתחרשה בעת המשחק.

33.
המסקנה ממכלול העדויות היא כי על פני הציר שבין משחק נינוח, רגוע, ידידותי ומשחק קשוח ואלים גרידא, ניתן להציב את המשחק דנן כמשחק מתוח, נוקשה שהתקיים בו מגע פיזי לא אחת בין השחקנים השונים. אולם, לאור האמון שניתן בעדויות ג'ורנו ופרץ ודחיית עדויות התביעה, המסקנה היא כי המשחק לא חרג מכך ולא הגיע לידי פרץ של אלימות גרידא בין השחקנים, כפי שטענו התובע ועדיו.

כלומר, המשחק לא חרג מגדרו של משחק קט-רגל מתוח ונוקשה, אך לא היה מלווה באלימות לשמה.

שאלת האחריות


34.
לכאורה, משנדחו טענות התובע הן באשר לאופן התרחשות האירוע והן באשר לאופי המשחק, ניתן היה לסיים פסק הדין ולדחות התביעה. אולם, מאחר והצדדים נדרשו לשאלת האחריות והפרתה, ראוי להתייחס לכך.

35.
כאמור, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם חבה הנתבעת בחובת זהירות כלפי התובע ואם כן האם הופרה החובה.

על מנת להדרש למחלוקת שהציבו הצדדים להכרעת בית המשפט יש להשיב לשלוש שאלות והן:

א.
האם קיימת חובת זהירות מושגית ואם כן האם קיימת חובת זהירות קונקרטית?

ב.
באם התשובה לשאלה לעיל הינה חיובית, נדרש בית המשפט להשיב לשאלה האם הופרה חובת הזהירות?

ג.
האם הפרת חובת הזהירות גרמה לנזק הנטען?

ראו לענין זה עא 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1)113 (להלן: "פרשת ועקנין").

36.
בשלב הראשוני של בחינת חובת הזהירות המושגית, השאלה היא האם האדם הסביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק. ויודגש – לא כל נזק שניתן לצפות צריך לצפות, שכן לעיתים גוברים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את מבחן הציפיות ועימו את חובת הזהירות המושגית. במסגרת השיקולים המשפטיים המונחים לפני בית המשפט, שעה שהוא נדרש להכריע בשאלת קיומה של אחריות מושגית, עליו לשקול את השפעת ההכרעה על התנהגות הבריות והצורך להבטיח חופש פעולה. שאם נאמר אחרת לא עוד בנזקין וברשלנות עסקינן, אלא באחריות מוחלטת. ראו לענין זה פרשת ועקנין וכן עא 4493/05 ירושלמי נ' פולריס. לצורך קביעת המדיניות השיפוטית
נזקק בית המשפט לניסיון החיים.

37.
במסגרת הבחינה של חובת הזהירות הקונקרטית נדרש בית המשפט להכריע בשאלה באם האדם הסביר יכול היה לצפות את הנזק. אם כן האם, כענין של מדיניות שיפוטית, יש לצפות את התרחשות הנזק. ברי לכל שחיי היום יום מלאי סיכונים. כאשר בסיכונים טבעיים ורגילים עסקינן, המדיניות המשפטית קובעת כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת.

38.
אם התשובה לשאלות לעיל הינה חיובית על בית המשפט לפנות לשאלה באם הופרה החובה, שהרי אין המזיק בגדר מבטח. על המזיק לנקוט באמצעי זהירות סבירים ועל בית המשפט לקבוע מהם האמצעים אותם יש לנקוט כדי למנוע את הנזק. במסגרת השיקולים בשלב זה על בית המשפט
לאזן בין האינטרס הציבורי מחד להבטיח את המשך הפעולה למול האינטרס הפרטי שלא יגרם נזק.
השאלה היא, לא האם הנתבעת, מארגנת הטורניר, עשתה הכל, אלא האם הנתבעת עשתה פעולות שסביר לדרוש בנסיבות (פרשת ועקנין).

רק לאחר שגם שאלה זו נענית בחיוב על בית המשפט להדרש לשאלה האחרונה האם הפרת החובה גרמה לנזק הנטען.


ומן הכלל לפרט:

39.
לאחר שהותוו לנו הכללים לבחינת אחריות הנתבעת, נבדוק, איפוא ובאם הפרה אותם.

אחריות מושגית:

40.
כל העדים, הן מטעם התובע והן מטעם הנתבעת, העידו כי משחק קט-רגל הינו משחק פיזי. דומה שאין חולק כי זהו משחק בו שחקנים נפצעים וככלל פציעת שחקנים אינה אירוע חריג. כלומר, ניתן היה לצפות את התרחשות הנזק.

כמו כן, מארגן טורניר קט-רגל, כענין של מדיניות שיפוטית, צריך להיות מודע ולקחת בחשבון אפשרות של קיום משחק מתוח, נוקשה ואלים אף מעבר למקובל. דהיינו, משחק בו שחקנים הולמים אחד בשני והקהל אף הוא נוטל חלק במהומה. ראו לדוגמא ת.א. (חיפה) 1274/01 (מחוזי חיפה) רנד נ' החברה לאמנות תרבות הספורט.

מארגן טורניר קט-רגל חב חובת זהירות מושגית כלפי השחקנים להבטיח מצב בו ינקטו אמצעי זהירות הולמים, אם המשחק חורג מהגבולות הידועים והמקובלים שלו. כך קיימת חובת זהירות מושגית לוודא את אופי שחקני הקבוצות המשתתפות ודרך התנהלותם. ודוק, עד התביעה מר פרץ העיד כי חלק משחקי הקבוצה היו ידועים באופי המשחק הפרוע שלהם.


חובת זהירות קונקרטית:

41.
גם במישור זה, מדיניות שיפוטית מחייבת את צפיית הנזק לשחקן קט-רגל אם מתנהל משחק אלים וכוחני מעבר למקובל גם במשחקי גמר. זאת להבדיל מפגיעה במהלך משחק רגיל, גם אם
יהא פיזי ונוקשה. ודוק, אין לקבל את גישת התובע, בסיכומיו, כי כל פגיעה של שחקן במסגרת במשחק קט-רגל משחקן יריב מקימה חובת זהירות. חובה זו באה לעולם כאשר המשחק חורג מגדרו של משחק קט-רגל מקובל, שהינו משחק פיזי וכוחני מעצם הגדרתו. לענין זה ראו לדוגמא ת.א. (שלום ת"א) 10862/00 גרניט נ' קלאב אין מלונות בע"מ:

"שחקן כדורגל מסתכן מרצון תוך כדי משחק אגב תיקול בשחקן אחר..."

האם הופרה חובת הזהירות?

41.
משנענו שתי השאלות לעיל בחיוב נדרש עתה לשאלה האם הופרה חובת הזהירות.

בענייננו, טען התובע כי האשם רובץ לפתחה של הנתבעת בכך
שלא הורתה על הפסקת המשחק לאלתר ולחילופין לא נתנה הוראה לשופטים להפסיק את המשחק (עמ' 50 ש' 23 – 26 לסיכומי התובע).

43.
לבחינת שאלה זו עלינו לבדוק את סמכויות מארגן הטורניר ואת הפעולות שנקט על מנת להבטיח קיום משחק תקין.

העד היחיד שטען כי למארגן טורניר יש סמכות להורות על הפסקת משחק קט-רגל, נוכח משחק אלים וכוחני, החורג מהמקובל, גם כאשר במשחקי גמר עסקינן, הוא מר ביטון. למול עדות יחיד זו עומדת עדות מר ממו מטעם התובע, בצוותא חדא, עם עדי ההגנה ה"ה פרץ, ג'ורנו ולוגסי. כולם עוסקים בכדורגל שנים רבות. ויובהר, התובע הן בתצהירו והן בעדותו לא העלה כל טענה כי יש למארגן סמכות להורות על הפסקת משחק אלים וכוחני עבר למקובל.

44.
בענין זה עדותו של מר ביטון אינה מקובלת על בית המשפט בהיותה סותרת את מכלול העדויות האחרות שהונחו לפני בית המשפט. גם מר ביטון העיד שמקרה של הפסקת משחק ע"י מארגנו התרחש כאשר צדדים למשחק החליפו בינהם מהלומות. במשחק דנן, גם אם היה משחק נוקשה, אין חולק שלא הוחלפו מהלומות בין השחקנים. כך גם נקבע לעיל שלא הוכחה גרסת התובע ששחקן הקבוצה היריבה בעט ברגלו, לאחר שהכדור כבר לא היה בשליטת התובע, במעשה זדון. הפגיעה לא היתה אלא תיקול בין שחקנים במשחק קט-רגל.

45.
לפיכך, המסקנה היא שהסמכות להפסקת משחק, או ענישת שחקנים שהתנהגותם חורגת מהמקובל מסורה לשופטים. גם מר ביטון העיד כי השופטים שרקו כאשר שחקנים ביצעו עבירות והפעילו את סמכותם.

הטלת אחריות על מארגן טורניר להפסקת משחקים, גם אם הינם נוקשים ורווי מתח, להבדיל ממשחקים אלימים העוברים למהלומות וחילופי ידיים, יש בה כדי לפגוע באינטרס הציבור לקיום משחקי קט-רגל והתערבות בסמכויות השופטים. לא זו אף זו, יש בכך פתח מסוכן להתערבות חיצונית.

46.
בענייננו, התובע עצמו העיד כי במשחקי כדורגל, גם כאשר מתבצעת עבירה, אין להפסיקם לאלתר, לא ע"י השופטים ולא ע"י המארגנים וזאת על מנת לאפשר למשחק לזרום. ויודגש, התובע בתצהירו ובעדות לא הלין על התנהלות השופטים.

47.
בענייננו, הנתבעת, כמארגנת הטורניר, דאגה לפרסם תקנון וכן דאגה לכך שבמשחק ישפטו שופטים מהשורה הראשונה.

48.
בסיכומיה, הוסיפה ב"כ התובע וטענה כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שהפרה את הוראות סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973. כלומר, הנתבעת הפרה חובתה לקיים משא ומתן בתום לב ואף לא קיימה בתום לב את הוראות החוזה שנכרת בין הצדדים. לבית המשפט לא הוצג כל הסכם. אולם, ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה כי ב"כ התובע כיוונה לתקנון הטורניר (נ/9) שמהווה הסכם בין הצדדים ואשר מכוחו נרשם התובע לטורניר ושילם את דמי ההשתתפות.

ב"כ התובע ציינה בכתב התביעה, בין היתר, כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה. כמצוות תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לא היתה עליה חובה, בעת ההיא, לפרט את סעיף החוק הצריך לענין.

49.
סעיף 13 לנ/9 קובע:

"הביטוח של הטורניר הינו צד ג', ביטוח תאונות אישות על השחקן או ראש קבוצתו"
.

לשיטת התובע, הוצג מצג, טרם כריתת ההסכם, כי קיים לו ביטוח וכעת הנתבעת אינה מקיימת את ההסכם בתום לב שעה שהיא מתכחשת לקיומו.

עיון בסעיף 13 לנ/9 אינו מותיר מקום לפרשנות. לשונו ברורה וחד משמעית. הנתבעת מבטחת את משתתפי הטורניר בביטוח צד ג' בלבד. על השחקן או ראש הקבוצה לדאוג לביטוח תאונות אישיות. לשון סעיף 13 אינה יכולה להכיל כל פרשנות אחרת.

51.
במאמר מוסגר יצויין כי במהלך ישיבת ההוכחות ביקשה ב"כ התובע להוסיף עילת רשלנות נוספת, שלא בא זיכרה בכתבי הטענות, לפיה הנתבעת התרשלה כך שלא דאגה לביטוח לתובע. ב"כ הנתבעת התנגד להרחבת חזית וזו לא התאפשרה ע"י בית המשפט.

למען הסר ספק, הגם שנסיון ב"כ התובע להרחבת חזית נדחה כאמור לעיל, הרי שגם אם נפתח היה הפתח, הרי שלאור ע"א 4493/05
ירושלמי נ' פולריס, אין לטענה זו תקומה. כך נקבע שם:
"יחד עם זאת, הבחירה במשטר הרשלנות כאמצעי ליצירת חובת ביטוח מאתגרת את גבולותיה של העוולה ומעוררת חשש מפני "זליגה" של הרשלנות אל עבר האחריות החמורה או המוחלטת".

סיכום:

52.
התובע כאמור נטל חלק במשחק קט-רגל במהלכו נפצג ברגלו. הוא כשל להוכיח כי נפגע ע"י שחקן יריב שעה שביקש להגן על שער קבוצתו שעה שהרחיק את הכדור שהיה בשליטת השחקן היריב והלה בעט ברגלו. העדים מטעמו, העלו כ"א גרסה שונה במובהק מזו שלו.

53.
כמו כן, כשל התובע מלהוכיח כי המשחק נשוא התביעה חרג מגדרו של משחק גמר, גם אם היה רווי מתח ונוקשה. הטענות כי המשחק היה אלים, במסגרתו שחקנים פגעו אחד בשני, שלא לצורך המשחק, נדחתה נוכח חוסר האמון בגרסת התובע ועדיו, למול קבלת גרסת הנתבעת, ככל שזו באה לידי ביטוי בעדויות ה"ה ג'ורנו ופרץ.

ודוק, התובע ועדיו, אישרו בעדויותיהם כי הסכינו לנוקשות המלווה ברגיל במשחקים כגון דא.

54.
הנתבעת חבה חובת זהירות אחריות מושגית וקונקרטית לשחקני טורניר אותו היא מארגנת, כי משחקים שחורגים מכללי המשחק בכלל ושחקנים שהתנהגותם אלימה יטופלו כראוי, בין בהרחקתם ובין בהפסקת המשחק. אולם, כמארגן סביר היא יצאה ידי חובתה בכך שדאגה לכך ששופטי המשחק יהיו שופטים מוכרים, ידועים ששמם הטוב לא היה במחלוקת ע"י איש מהעדים. תפקידם של השופטים הוא להבטיח משחק הוגן ספורטיבי.

התובע לא טען כי השופטים פעלו בחוסר סבירות. ההפך הוא הנכון, בעדותו הסביר כי לא ניתן להפסיק משחק בגין כל עבירה ויש לאפשר למשחק לזרום. לכל היותר זה היה המצב. אין להלום מצב בו גם אם מתקיים משחק מתוח ונוקשה, שלא עובר לחילופי מהלומות בין השחקנים לבין עצמן או כאשר הקהל מתערב, שמארגן המשחק יטול לעצמו תפקידים לא לו. פתיחת פתח כזה תביא לפריצת הסכר ותמנע אפשרות קיומם של משחקי קט-רגל באופן סדיר.

כלומר, הנתבעת לא הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה
כלפי התובע.

55.
הנתבעת בנ/9 העמידה את התובע על כך שאינה מבטחת אותו בביטוח תאונות אישיות ובכך קיימה את חובתה לנהל משא ומתן בתום לב ואף קיימה את התחייבויותיה בתום לב.

הטענה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בנזיקין בכך שלא ביטחה אותו נדחית משני טעמים: הראשון הרחבת חזית וגם לגופו של ענין נוכח ע"א 4493/05 הנ"ל.

56.
המורם מן המקובץ הוא כי התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות הנתבעת כולל שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום כ"ט באייר, תשס"ח (3 ביוני 2008) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
מותר לפרסום מיום 3/6/08.



איל באומגרט
, שופט

001148/04א
140 יהודית







א בית משפט שלום 1148/04 ניר חן חזות נ' המרכז הקהילתי בנתיבות ע"ש וולפסון (פורסם ב-ֽ 03/06/2008)