פסקי דין על גן אור בנימין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2776/07 בל     03/07/2008




בל 2776/07 גן אור בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בל 002776/07


בפני
:
כב' השופטת ורד שפר
, נשיאה


03/07/2008




בעניין
:
גן אור בנימין



ע"י ב"כ עו"ד
רוני משה

המערער



נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
יזיד ח'ליפה
ואח'
המשיב




פסק דין

1.
המערער, מורה לנהיגה בהכשרתו, נפגע בגבו ביום 7.4.96 בתאונה שאירעה במהלך עבודתו.

המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות, וזו הועמדה ביום 12.8.01 על 0%.

המערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש בנימוק של החמרת מצב וביום 7.3.07 פסקה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער 10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 37(7)א המופיע בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות")
.

על החלטה זו ערר המערער בפני
ועדה רפואית לעררים וזו, בהחלטתה מיום 2.7.07, הפחיתה את שיעור נכותו והעמידה אותה על 5% בלבד לפי פריט ליקוי מותאם 37(8)א, ומכאן הערעור שבפני
נו.

2.
תמצית טענות המערער
א.
בתקנות נקבע כי הגבלה קלה בעמוד השדרה מזכה ב- 10% נכות. לטענת המערער אין חולק כי הוא סובל מהגבלה כזאת ועל כן לא יכלה הוועדה לקבוע לו אחוז נכות מופחת ועוד מותאם לפריט ליקוי העוסק בשבר בחוליה שהתאחה.

ב.
הוועדה לעררים ערכה השוואה של תוצאות בדיקת ה-
c.t.

בין שנת 2007 לשנים 2005 ו-2002, בעוד שיש לערוך השוואה לשנת 1997-1996.
ג.
הרופא האורטופד בוועדה הפעיל כח רב על המערער וכתוצאה מכך הוא הביא את המערער לטווח תנועות שאלמלא הפעלת הכח הוא לא היה עושה אותן בשל מוגבלותו.

ד.
ביום 20.3.07 אושפז המערער בבית החולים רמב"ם בשל כאבים עזים שחש, ועבר טיפול מסוג
facet block
, שהקל על סבלו ועל כאבי הגב שחווה משך מספר חודשים. משכך, הבדיקה שערכה לו הוועדה (ביום 2.7.07) נערכה תחת ההשפעה של הטיפול שקיבל, אך מצבו האמיתי חמור בהרבה.

ה.
הוועדה התעלמה מדלדול השרירים שיש למערער כתוצאה מהלחץ העצבי ומהקרנת הכאב הגורמת לו לשיתוק של ממש ברגלו.

3.
תמצית טענות המשיב
א.
המשיב טען שיש לדחות את הערעור בגין התיישנות באשר היא הוגשה במועד שחרג מ-30 הימים שהוקצבו לו.

ב.
לחילופין טען המשיב כי הוועדה התייחסה למכלול תלונותיו של המערער ובדקה אותו בדיקה רצינית ויסודית.

המערער אמנם קיבל חוות דעת מומחה (ד"ר טנצמן) שהעניקה לו 25% נכות, אך חוות דעת זו היא משנת 1997 כך שאין להסתמך עליה.

ג.
הוועדה ציינה בפרוטוקול כי מבדיקות שערך ד"ר מרום במערער בימים 8.3.07 ו-17.3.07 – ימים שקדמו למועד הטיפול המאסיבי האחרון שקיבל התובע – עולה כי תנועות הכיפוף של עמוד השדרה המותני חופשיות, ועל כן אין לקבל את טענתו של המערער כי הבדיקה שערכה בו הוועדה הייתה תחת השפעת הטיפול, שנערך לאחר ה – 20.3.07.

ד.
גם אם יתקבל הערעור, אין מקום להורות על העברת עניינו של המערער לדיון בפני
ועדה לעררים בהרכב אחר, שעה שזה ניתן במקרים נדירים שהמקרה מושא הערעור אינו בא בגדרם.

4.
דיון והכרעה
א.
המשיב העלה טענת התיישנות באשר לדבריו הערעור הוגש בחלוף זמן רב ממועד מתן ההחלטה של הוועדה ולא במסגרת 30 הימים שקצב המחוקק.
די במבט חטוף בהודעת הערעור כדי להוכיח כי זה הוגש, כנראה בשל טעות, לבית הדין האזורי לחיפה ביום 8.8.07 ואף נשלח למשיב ביום זה.

התאריך המופיע על גב ההודעה על החלטת הוועדה שבגינה הוגש הערעור הוא 8.7.07, ולמערער קמה הזכות להגיש את הערעור תוך 30 יום ממועד קבלת ההודעה, שבוודאי התקבלה לא קודם למועד זה, כך שהוא עמד במסגרת הזמן ודין טענת המשיב להידחות.

ב.
בפרוטוקול הדיון רשמה הוועדה את תלונות הנפגע:

"
כאבי גב תחתון מקרין לרגל שמאל, והרגל השמאלית יותר גרוע מיום ליום".


הוועדה בדקה את המערער בדיקה מקיפה ופירטה את הממצאים הבאים:
"
ct
בע"ש מותני מיום 2/3/07, שינויים פסונדילוטיים ודיסקופטיים כרוניים, בקע מרכזי ושמאלי של דיסק בגובה 5-4
l
, בלט מרכזי קל בגובה 1
s
5
l
, לסיכום ללא שינויים לעומת
ct

מ-3/5/05 ו-30/6/02. מתהלך תוך נשיאת משקל שווה ותקין על שתי כפות רגליו, מסוגל לעמוד על עקביו ובהונות רגליו, בשכיבה מבחן הרמת רגל ישרה אפשרי עד 85 מעלות משמאל ו–70 מעלות מימין, מתנגד לעבור משכיבה עם ברכיים ישרות לישיבה מלאה, אך כאשר יושב על קצה המיטה, ניתן להרים את רגליו עד זוית של 90 מעלות, בין הגב המיושר ובין רגליו המיושרות, לורדוזה מותנית שמורה, ללא ספזם בשרירי הגב התחתון, טוח התנועות בע"ש הינו כדלקמן: הכפוף לפנים מוגבל באופן וולטרי ע"י הנבדק כך שמגיע עם קצה אצבעות ידיו עד הברכיים, תנועות ההטייה והסיבוב לצדדים מלאות ותקינות. קיימת תלונה על ירידה בתחושה בשוק שמאל ללא פיזור אופייני".



הוועדה ערכה סיכום והעלתה את מסקנותיה כדלקמן:


"עפ"י הממצאים הקליניים כיום קיימת בספק הגבלה קלה מאוד בתנועות ע"ש מותני, התואמת נכות ביניים בשיעור 5% לפי סעיף מותאם 37 (8) א', אומנם קודם מ-96 היו אירועים של בעיות גב, אך בעת קביעת הנכות בעקבות התאונה ב-96 לא בוצע תהליך של עובר ושב ונקבעה נכות בשיעור 0%
כלומר מצבו הקודם לא תרם לנכות. אי לכך יש לקבוע הנכות הנ"ל כהחמרה במצבו ובכך מתוך עיון של האורטופד המטפל ד"ר מרום העוסק בניתוחי ע"ש, ב-8/3/07 וב-17/3/07 כי תנועת הכיפוף של ע"ש מותני הינה חופשית ומבחן לסג שלילי דו צדדי.
גם בועדה מדרג
i
מ-7/3/07 צויין מצב של הטייה לצדדים מלאה ולסג שלילי. אי לכך הועדה גורסת שהתאמת הנכות הנ"ל הינה מעל מעבר ולפנים משורת הדין, בכך הערר המוסד נדחה בנושא מצב קודם
."


מהאמור לעיל עולה כי הוועדה בחנה את מצבו של המערער באמצעות השוואה של נתוני ההדמיה שעמדו בפני
ה מיום 2.3.07 לאלה שנעשו ב- 30.6.02 וב- 3.5.05, ולא מצאה כי חלו שינויים ביניהם.

הוועדה פירטה את ממצאיה השונים שנבעו כולם מבדיקתו הקלינית של המערער. אמנם המערער הלין על כח חריג שהופעל עליו ושבגינו הצליח לבצע תנועות בטווח חריג מזה שמצליח לבצע בכוחות עצמו, אך טענה זו היא טענה רפואית שאין בית הדין מוסמך לדון בה.

ג.
טענה נוספת שהעלה המערער ושיש לדחותה היא הטענה כי ההשוואה שערכה הוועדה הייתה שגויה והיה עליה לערוך השוואה בין ממצאי הבדיקה מ-2007 לאלה של תקופת התאונה (96'-97').

משעסקינן בתביעה להחמרת מצב, אין צורך לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, אלא לקבוע את דרגת הנכות שנותרה כתוצאה מהתאונה.
ההחלטה האחרונה של הוועדה הרפואית לעררים הייתה כי למערער 0% נכות. החלטה זו ניתנה בשנת 2001 על יסוד המסמכים הרפואיים שעמדו לעיני הוועדה בסמוך לתאונה לרבות בדיקת הדמיה, ובכל זאת לא מצאה הוועדה כי למערער זכאות לנכות. משכך, בצדק ערכה הוועדה לעררים שדנה בהחמרת המצב השוואה בין בדיקות ההדמיה שנערכו בסמוך לאחר קביעת הוועדה ובין אלה שנערכו עובר להגשת התביעה להחמרת מצב, שעה שבדיקות הדמיה קודמות כבר נבחנו ונקבע כי אין בממצאיהן כדי להעניק אחוזי נכות למערער.

ד.
באשר לטענה כי המערער היה תחת השפעה של טיפול שעבר, הרי שטענה זו לא מופיעה בפרוטוקול הוועדה ולא נראה כי המערער הדגיש בפני
הוועדה נתון זה. אמנם המסמכים הרפואיים עמדו בפני
ה של הוועדה, אך המערער לא פעל לדחיית הישיבה בעניינו בנימוק שהוא חושש שדיון במועד זה לא ישקף את מלוא חומרת מצבו ומשכך אין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו.
עוד ייכתב כי אכן כטענת המשיב, הוועדה, בקובעה את המגבלה הקלה, התייחסה לאמור בבדיקותיו של ד"ר מרום שנערכו עוד קודם לאשפוזו של המערער לקבלת הטיפול המשמעותי, כך שקביעתה לא נשענה רק על תוצאות הבדיקה שהיא ערכה (שהייתה לאחר קבלת הטיפול).

ה.
עם זאת מצאנו כי נפל פגם בעבודת הוועדה כשקבעה את פריט הליקוי המותאם 37(8)1.
הוועדה ציינה כי המגבלה שמצאה למערער היא מגבלה קלה מאוד ואף היא בספק, וזאת לאור בדיקות שעבר המערער הן על ידי ד"ר מרום, האורטופד המטפל בו, והן על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שסברו כי תנועותיו חופשיות ומבחן לסג שלילי דו צדדי.

תקנה 14 לתקנות, העוסקת בהתאמה, מותירה בידי הוועדה הרפואית את שיקול הדעת לקבוע אחוזי נכות שלא על פי הליקויים המוזכרים במפורש בתוספת אלא "
בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לפגיעה
".

לא ברור מה הניע את הוועדה להתאים למערער פריט ליקוי שאין לו ולא כלום עם תלונותיו של המערער, אלא עוסק ב"
שבר של גוף חוליה שהתרפא
".
אמנם לוועדה שיקול דעת לקבוע התאמה לפי מבחנים הנמצאים באותה מערכת ולא רק בנוגע לאיבר מסוים, אלא שעל הוועדה לנמק מדוע בחרה להעניק את אחוזי הנכות על יסוד פריט הליקוי הספציפי שאותו בחרה להתאים מתוך מכלול הסעיפים שבמערכת.

ו.
טענה נוספת שמצאתי בה ממש מתייחסת להעדר התייחסותה של הוועדה לתלונה בגין דלדול השרירים.
הוועדה רשמה בתחתית ממצאיה כי:

"
קיימת תלונה על ירידה בתחושה בשוק שמאל ללא פיזור אופייני".

תלונה זו, שלא מצאה את ביטויה בסעיף התלונות, לא נדונה בפרק הסיכום ולא זכתה להתייחסות.

בחוות דעתו של המומחה מטעמו של המערער, ד"ר טנצמן מיכאל, מיום 18.11.97 כתב זה בבירור כי בבדיקה הקלינית "
יש עדות לדלדול שריר סובך שמאל לעומת סובך ימין
".
אמנם חוות דעת זו היא משנת 1997, אך אין במועד בו ניתנה כדי לאיין את התלונה של המערער, ששב והעלה אותה בפני
הוועדה (וזו רשמה אותה) במסגרת הבדיקה מושא הערעור.

הוועדה הייתה צריכה להתייחס לתלונה שהעלה המערער, מה גם שזה הדגיש את השלכות כאבי הגב שלו על רגל שמאל הן בפני
ה והן בפני
הוועדה מדרג ראשון, שם נכתב בפרק התלונות: "
החמרה רצינית בגב וברגל שמאל כמעט שיתוק ברגל בשבוע האחרון
".

ז.
המערער ביקש להשיב את עניינו לדיון בפני
ועדה בהרכב אחר.
העמדת עניינו של מבוטח בפני
ועדה רפואית בהרכב אחר היא עניין חריג המחייב הנמקה, ולאחר עיון מדוקדק במסמכים הרפואיים השתכנעתי כי במקרה מושא הערעור לא התקיימו נסיבות חריגות המחייבות הרכב אחר.

5.
סוף דבר

לסיכומם של דברים, הריני מקבלת את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער לדיון בפני
הוועדה לעררים באותו הרכב, כדי שזו תמלא אחר ההוראות הבאות:
הוועדה תבדוק את טענתו של המערער בדבר הדלדול בשרירי רגלו ותתייחס לאמור בחוות דעתו של ד"ר צנטמן בעניין זה.

הוועדה תגבש את מסקנתה באשר לדרגת הנכות שהמערער זכאי לה, תקבע את פריט הליקוי ותנמק את החלטתה.


המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

6.

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום ל' בסיון, תשס"ח (3 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.



ורד שפר
, שופטת

נשיאה








בל בית דין אזורי לעבודה 2776/07 גן אור בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/07/2008)