פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על משרד התשתיות הלאומיות | פסקי דין על אלעטאונה פארוק | פסקי דין על אלעטאונה ניסרין |

1755/06 בשא     03/08/2006




בשא 1755/06 מינהל מקרקעי ישראל, משרד התשתיות הלאומיות נ' אלעטאונה פארוק, אלעטאונה ניסרין




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
בשא001755/06

בתיק עיקרי: א
005464/05

בפני
:
השופט יעקב שפסר
תאריך:
03/08/2006



בעניין:
1.
מינהל מקרקעי ישראל
2.
משרד התשתיות הלאומיות



ע"י ב"כ עו"ד
יערי רואש
- פמ"ד

המבקשת


נ
ג
ד



1. אלעטאונה פארוק

2. אלעטאונה ניסרין


ע"י ב"כ עו"ד
משה דנוך

המשיבים

החלטה

בקשה לדחיית התובענה על הסף, על רקע טענת "מעשה בית דין" ו"השתק פלוגתא", הנובעים מהליך קודם שהתנהל באותו נושא בין הצדדים.

א. רקע עובדתי

1.
בין המבקש 1 למשיבים נחתם הסכם פיתוח בגין מגרש,
אשר בו התחייבו המשיבים לשלם סך 12,500 ₪ עבור "התקנה וחיבור מערכת ביוב". כן התחייבו המשיבים להרוס את מחובריהם בפזורה ולעבור להתגורר במגרש שהוקצה להם. כפיצוי התחייב המבקש 1 לשלם למשיב תוך 30 יום סך 20,689.6 ₪ בתוספת 9,000 ₪ מענק העברה.
2.

התובעים קיבלו מתוך הפיצוי שהוסכם, סך 24,924 ₪, (לאחר הפחתת 5,000 ₪ ע"ח הוצאות הביוב), ובגין
יתרת החוב סך 10,426.05 ₪ מסרו בידי המבקש 4 שיקים דחויים, שבוטלו על ידם וחוללו.

3.
לאור האמור, נקט המבקש 1 בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבים, ובמסגרת זו התנהלה סדרת דיונים ממושכת שכללה הליך התנגדות לביצוע שטר, דיון והחלטה (ע"י כב' הרשם (כתוארו אז) רוזין), ערעור על ההחלטה, דיוני הוכחות ושני פסקי דין בבית משפט השלום, הן בהחלטה (ע"י כב' השופטת רות בהט) והן לגופו של ענין (ע"י כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט אברהם יעקב), ובסופו של דבר, אף ערעור לבית המשפט המחוזי ו

פסק דין
בערעור (ע"י כב' סגן הנשיא השופט ידין טימור), שם נמחק הערעור והמשיבים חויבו לשלם את חובם.


4.
כעת, שבים המשיבים ומגישים תביעה חדשה, באותו עניין למעשה המצוי במחלוקת בין הצדדים, והפעם בעילה חוזית (ר' ס' 5 לתשובת ב"כ המשיבים).

מכאן הבקשה.

ב. טענות הצדדים

1.
ב"כ המבקש עותר לדחיית התביעה וזאת נוכח עקרון מעשה בית דין. תמצית טענותיו היא כדלקמן:

א.
הצדדים ניהלו הליך קודם ארוך, אשר במסגרתו העלו שוב ושוב את כל אותן הטענות המועלות בתיק זה.

ב.
פסק דין
שניתן ביום 17.2.05 בת"א 8683/01 ע"י כב' השופט אברהם יעקב, דחה את טענות המשיבים ואף קבע כי "ביטול כאמור לא יכול להיות בתום לב והוא מעיד אף על כריתת חוזה שלא בתום לב ושלא מתוך כוונה לקיימו". מדובר באותו חוזה נשוא תובענה דנן.

ג.
על כן הואיל וניתן למשיבים יומם בבית המשפט והוקדשו להם מספר רב של הליכים, במסגרתם הועלו אותן טענות ממש הנשמעות בתובענה דנן, חל עקרון השתק פלוגתא ומעשה בית דין, והמשיבים מנועים מלהגיש תביעה מחודשת כנגד המבקשת.

ד.
יתרה מכך, בדיון בביהמ"ש שלערעור מיום 6.11.05 הגיעו הצדדים בהמלצת ביהמ"ש להסדר ב"עניין הנדון", הסדר שאף קיבל תוקף של

פסק דין
, שכל מטרתו ותכליתו לסיים את כל הליכי הפרשה. אף בשל כך טוען ב"כ המבקש, כי בנסיבות אלה, הגשת תביעה נשוא תיק זה מנוגדת לעקרונות הנ"ל.

2.
תמצית טענות ב"כ המשיבים היא כדלקמן:

א.
ההליכים הקודמים התנהלו רק בגין העילה השטרית. בענייננו מדובר בעילה חוזית, ועל כן לא נוצר מעשה בית דין זאת בשל אי זהות העילות.
ב.
המחלוקת בשאלות העובדתיות לא היתה חיונית לתוצאה הסופית.
ג.
אין מדובר באותם צדדים זהים אלא רק בצד אחד אשר היה חלק מההליכים הקודמים – המבקש 1. המבקש 2 לא היה חלק מההליך ועל כן לא חלה כל מניעות כלפיו.

ג. המחלוקת:

המחלוקת שבין הצדדים נעוצה כאמור בשאלה, האם התקיימו היסודות הנדרשים לקיומו של מעשה בית דין, הן מבחינת העילות והן מבחינת הצדדים.

ד. דיון

1.

שני שיקולים מרכזיים עומדים ביסוד הכלל של סופיות הדיון בשל "מעשה בית דין": האחד, אינטרס הציבור בצמצום התדיינויות ועלותן, והשני - אינטרס הצדדים לדיון עצמם, שלא לחזור ולהיות צד להליך, בשל פלוגתא שבה התדיינו כבר בעבר. הדברים ידועים וברורים, ושזורים כ"חוט השני" בורייאציות שונות, במאות החלטות שיצאו מבתי המשפט השונים.

2.
לאחרונה, נדרש בית המשפט העליון לנושא זה שוב, ובהחלטה שפורסמה אך
בחודש מאי האחרון, חזר על העקרון המנחה וכן על התנאים הנדרשים לקיומו של הכלל, כדלקמן:

"בבסיס הכלל של מעשה בית דין ניצב רעיון סופיות הדיון, שבבסיסו עומדים שני שיקולים מרכזיים. השיקול הראשון מגלם את האינטרס הציבורי בהקלת העומס המוטל על בתי המשפט ובהקטנת עלויות ההתדיינות. השיקול השני מגלם את האינטרסים של בעלי הדין עצמם: לבעל דין אינטרס מובהק שלא לחזור ולהיות צד להליך בשל פלוגתא, שבה התדיין בעבר בבית המשפט. כך, לא יהא עליו לשמור על ראיותיו פן נכון לו בעתיד מאבק משפטי, שיצריך השקעת משאבים בעניין זהה (לדיון מקיף ראו: נ' זלצמן
מעשה בית דין בהליך אזרחי
(תשנ"א-1991) 15-12). בסופו של יום, ככלל דבר זה משקף גם צדק.

היווצרותו של השתק הפלוגתא מותנה בהתקיימם של ארבעה תנאים: הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות זהה, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון (זלצמן,
שם
בעמ' 142-141).


(רע"א 508/06
צביה קאפח נ' מינהל מקרקעי ישראל
, מיום 1.5.06טרם פורסם).



3.
מהו איפוא המצב בענייננו? האם התקיימו היסודות שנמנו לעיל?

4.
עיון בפסק הדין של כב' השופט אברהם יעקב, לרבות בכתבי הטענות של הצדדים באותו עניין, אל מול ענייננו,
מעלה את הנקודות הבאות:

א.
עניינו של פסק הדין היה באותו נושא ממש, היינו באותה מחלוקת שפרצה בין הצדדים באשר להפרת ההסכם על ידי המדינה, טענה הנטענת על ידי המשיבים כאן. אמנם, יסוד הדיון שם החל על רקע השיקים שסורבו, ואולם הגנת המשיבים שם התמקדה בהעלאת הטיעונים הנוגעים להפרת ההסכם הנטענת על ידי המדינה, מרכז הכובד של כל הדיון כולו נגע לעניין זה, ובית המשפט עסק בהרחבה בנקודות המחלוקת האמורות, שהיוו כאמור את עיקר הגנתם של המשיבים בפני
השיקים שחוללו על ידם.


ב.
יתרה מכך, עיון בכתבי הטענות, בעיקר בהודעת הערעור מיום 31.3.05 שהוגשה על ידי המשיבים לבית המשפט המחוזי (ע"א 1064/05) מעלה, כי לא זו בלבד שגם שם בחרו משיבים להתמקד בשאלת העילה החוזית שבין הצדדים (ר' כדוגמא בלבד ס' 10 (ב' + ג') וס' 11 (ב" + ג') להודעת הערעור), אלא שחלקים נרחבים ביותר מתביעה זו, הינם כמעט העתק מושלם של הודעת הערעור, שבסופו של יום תוצאתה היתה כאמור מחיקה, על רקע ההסדר שבין הצדדים.

ג. לפיכך נראה כי אכן נתקיים התנאי הראשון והוא כי
הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות זהה, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים.

ד.
הצדדים לתובענה זו ולתובענה הקודמת היו אותם צדדים ממש – ה"ה אלאטאונה פארוק וניסרין מצד אחד, מול מינהל מקרקעי ישראל
מצד שני.

ה.
אין ספק כי נתקיימה בין הצדדים התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו, אשר הסתיימה בהכרעה מפורשת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי. בעניין זה נדרש
בית המשפט לנושא, לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות הנוספות, וקבע פוזיטיבית את הכרעתו בשאלה החוזית שבין הצדדים כדלקמן:
"אף בהנחה כי שותק החוזה באשר למועד קיום ההתחייבויות שבו, ולא משתמעת ממנו באורח חד משמעי דעתם של הצדדים, הרי שיש לפנות ולבחון את נסיבות כריתת החוזה וברור הוא כי יש לפרש חוזה על פי עקרון תום הלב. במקרה דנן...ביטול כאמור לא יכול להיות בתום לב והוא מעיד אף על כריתת חוזה שלא בתום לב ושלא מתוך כוונה לקיימו."


(ס' 8 לפסק הדין מיום 17.2.05).

ו.
ולבסוף, אין ספק כי ההכרעה בפלוגתא החוזית היתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון, שהרי על בסיסה ניתן בסופו של יום פסק הדין, הדוחה את הגנת הנתבעים (המשיבים כאן), והמחייבם בתשלום הנתבע מהם.

4.
נראה איפוא כי נתקיימו כל היסודות הנדרשים לצורך קיומו של השתק פלוגתא.

5.
בניגוד לטענתו של ב"כ המשיבים נראה לי, כי לא מהות הסעד הנתבע היא הקובעת אם נוצר מעשה בית דין או השתק פלוגתא, והמבחן רחב יותר והוא, שאם מדובר באותה עובדה, לא ניתן
לתבוע שנית אפילו בעילה אחרת, וגם אז חסומה הדרך. בעניין זה הרחיב בית המשפט העליון בע"א 303/79 שלמה אבני נ' משה גליקסמן ואח', פ"ד ל"ה (1) 92,
ואף ציטט את פסק הדין המנחה בסוגיה (ע"א 246/66 שמואל ורחל קלוזנר נ' רנה שמעוני פ"ד כ"ב (2), 561), ובין היתר בעניין השתק פלוגתא כדלקמן:

"....אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות...

מה שדרוש אפוא לצורך קיומו של העיקרון השני הוא, כי עובדה מסוימת הועמדה במחלוקת במשפט הראשון, וכי בפסק הדין אותה עובדה נידונה וגם הוכרעה

בו. אולם לצורך המבחן של זהות העילה, המושג "עילת תביעה" לעניין ההשתק הינו נרחב יותר וחורג מעבר למשמעותו הרגילה. בזמן שבמובנו הרגיל המבחן הקובע הוא, אם העובדה נטענה כראוי בכתב התביעה ועלתה על שולחן הדיונים, כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בה - לעניין מעשה-בית-דין

המבחן רחב יותר, וקובע השיקול שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה
. (ע"א 167/63
[2] בעמ'
2624
-
2625
). משום כך לא רק שוני בסעד בשתי התביעות לא ימנע בהכרח יצירתו של השתק, אלא יש וההשתק קם ומונע התדיינות נוספת, אף כאשר בשתי התביעות מדובר בעילות שונות. המבחן הוא כאמור, אם נקבע ממצא שבעובדה; ואם מבקש תובע על בסיס אותה עובדה לתבוע שנית, ולו בעילה אחרת, כי גם אז דרכו תהא חסומה. כדברי מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) בע"א 53/74
[3], בעמ'
379
:ב

"
מקום שראובן ושמעון התדיינו ולצורך ההכרעה בסכסוך שביניהם נדרש בית-המשפט לקבוע עובדה פלונית, הכלל הוא שקביעתו לעולם עומדת, ואין מרשים לבעל-דין לסתור אותה, כאשר אותה שאלה צפה ועולה מחדש ביניהם במשפט אחר. זהו השתק הפלוגתה, הבא מפני תיקונו של עולם, כדי לשים קץ לדיוני משפט". סיכומו של דבר:ו
לא זהות הסעד או השוני בו בשתי התביעות הוא המבחן ליצירת
"
השתק עילה" ולא זהות העילות או השוני בהן הוא המבחן ל"השתק פלוגתא...".



(ההדגשות אינן במקור – י.ש).

6.
ובענייננו - נ
בהליך הראשון נקבע כאמור ממצא פוזיטיבי הנוגע להפרת ההסכם על ידי המשיבים, וזה אושר למעשה בערכאת הערעור לאחר שהמשיבים מחקו את ערעורם.
אין איפוא כל חשיבות אם נקבע ממצא זה בתביעה, אשר העילה היחידה בה היתה שטרית, או שעדיין נותרו בה עוד עילות אחרות נוספות. ממצא זה לעולם עומד כנגד כל נסיון לעוררו מחדש בין אותם צדדים. הואיל וקיים בשאלה החוזית ממצא פוזיטיבי לפיה המשיבים הם שהפרו את החוזה, יצר ההליך הראשון "השתק פלוגתא" ביחס לצדדים נשוא תיק זה, לכל נסיון לסתור ממצא זה.

7.
קודם שאחתום הכרעתי זו אבקש לציין שלש הערות נוספות:


א. נראית לי טענת המדינה ומקובלת על דעתי בעניין ההליך הערעורי ולפיה, משהצהירו הצדדים כי הגיעו להסדר "בעניין הנדון", לא התכוונו דווקא לעילה השטרית, אלא כפשוטו "לעניין הנדון", כולו, מתוך מגמה ותכלית לסיים את המחלוקת שבינהם אחת ולתמיד. טענה זו מתיישבת הן עם התכלית הכללית בדבר משמעות הסכמים ומעשי בית דין, והן עם העובדה הפרטנית, לפיה ויתרה המדינה על ההוצאות שנפסקו לזכותה ולו היתה סבורה כי צפויה היא להליך מחודש, לא היתה מן הסתם, מוותרת כאמור.
ב.
מקובלת עלי גם טענתה הנוספת של המדינה בדבר ההלכה, לפיה חובה על מתדיינים להקפיד על מיצוי זכויותיהם בדרך יעילה ולהמנע מתמרונים היוצרים עומס דיוני אשר אותו ניתן למנוע, כמו גם זכותו של בעל דין שלא יוטרד שוב, ובהעדר שינוי של ממש בנסיבות, אין לאפשר למתדיינים לחזור ולפנות לבית המשפט. עניין זה תואם אף למדיניות משפטית ראויה וסטיה ממנה, בלא שינוי נסיבות ממשיות, יהיה בו שיבוש עבודת בתי המשפט והכבדה מיותרת עליהם ושלא לצורך. (ר' האסמכתאות שהובאו בעניין זה ע"י המדינה בבקשתה ובכתב תשובתה).
בהיבט זה נראה לי עוד, כי אין משמעות למחיקת הערעור ולא לדחייתו.

ג.
את עמדת המדינה באשר לתחולת המניעות הנטענת גם כלפי משרד התשתיות הלאומיות
, באשר הינו זרוע שניה לאותו גוף – מדינת ישראל, אשאיר בשלב זה בצריך עיון, אם כי נראה לי לכאורה, כי ככל שיעמדו עליה המשיבים, יאלצו הם להתמודד עם שאלות אחרות הנובעות מעמדתם זו, והנוגעות בין היתר לשאלת היריבות.

ה
.
סיכום

מכל האמור הנני נעתר חלקית לבקשה.
תביעת המשיבים כנגד מינהל מקרקעי ישראל
נדחית בזה.
המשיבים 1 +2 ישלמו הדדית למבקשת, הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תעביר עותק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים
.

זכות ערעור תוך 45 יום מהמצאת פסק הדין לידי ב"כ הצדדים.



ניתנה היום ט' באב, תשס"ו (3 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.



יעקב שפסר
, שופט








בשא בית משפט שלום 1755/06 מינהל מקרקעי ישראל, משרד התשתיות הלאומיות נ' אלעטאונה פארוק, אלעטאונה ניסרין (פורסם ב-ֽ 03/08/2006)