פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על המגן חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר אגוד חברה לביטוח | פסקי דין על מפעלי ע. שנפ ושות' | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח |

120699/01 א     06/07/2008




א 120699/01 המוסד לביטוח לאומי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ , אבנר אגוד חברה לביטוח בע"מ , מפעלי ע. שנפ ושות' בע"מ , הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
120699/01

בפני
:
כב' השופטת ארנה לוי
תאריך:

06/07/2008







המוסד לביטוח לאומי
בעניין:

תובע

עו"ד ישראל
ע"י ב"כ





נ
ג
ד



1. המגן חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר אגוד חברה לביטוח בע"מ

3. מפעלי ע. שנפ ושות' בע"מ

4. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ


נתבעות

עו"ד צחייק

ובן ארי
עו"ד מייל
הנתבעות 1-2 ע"י ב"כ

הנתבעות 3-4 ע"י ב"כ



פסק דין

כללי

בפני
תביעת שיבוב בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995. ביום 4.12.94 ארעה תאונת עבודה בה נפגע אברהם נוב (להלן גם: "הנפגע"), מסגר עצמאי במועד הרלוונטי. הנפגע עמד בפני
ועדות רפואיות של התובע ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 23.28% ובנוסף הופעלה תקנה 15. התובע שילם וישלם לנפגע תגמולים בגין פגיעתו זו. התביעה הוגשה בעילות חילופיות – האחת, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") כנגד הנתבעות 1-2,
השנייה, נזיקית, כנגד הנתבעות 3 -4. יצוין כי הנפגע הגיש תביעת פיצויים כנגד הנתבעות וכן כנגד קרנית, גם כן בעילות חילופיות, בבית משפט השלום בבת – ים (ת.א. 1908/97). במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסדר פשרה ביום 25.10.99 מבלי שמי מהצדדים הודה בחבותו לארוע.


ביום 23.3.04 החליט בית המשפט (כב' השופט אליגון) לפצל הדיון בתיק כך שהשאלה אם הארוע מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק תדון תחילה. הדיונים בתיק התעכבו בעיקר עקב בקשת התובע במועד ההוכחות שנקבע, 27.9.04,
להגיש כתב תביעה מתוקן ובו שינוי מספר הרישוי של הרכב שהיה מעורב, כנטען, בארוע. הבקשה אושרה על ידי בית המשפט ביום 13.1.05 (כב' השופט בכר) ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה ביום 5.9.05 (בר"ע 1195/05), תוך קביעה כי
הנתבעות 1-2 רשאיות להעלות את טענת ההתיישנות במסגרת ברור התביעה. בתיק נשמעו ראיות.

החלטה זו עוסקת, אם כן, בשאלת חבות הנתבעות 1-2. במסגרת שאלה זו עלינו לדון בשלושה נושאים: האחד, האם הארוע מהווה תאונת דרכים. השני, אם מדובר בתאונת דרכים – האם היה כסוי ביטוחי
אצל הנתבעות 1-2 לרכב בו נעשה שימוש בעת הארוע. השלישי – אם קיימת חבות של הנתבעות 1-2, האם עומדת להן טענת התיישנות.


האם הארוע מהווה תאונת דרכים?

לעניין נסיבות הארוע קיימות עדויות של שני העדים היחידים לארוע: הנפגע ומר גוזני אהוד. מעדויות אלו עולה כי הנפגע היה בעת הרלוונטית בעל מסגריה עצמאי במושב מזור. חלק מהחצר הסמוכה למסגרייה הושכר לחברת אוקיאניה מחקרים ימיים בע"מ (להלן:"אוקיאניה"). החצר שימשה את אוקיאניה לחניית כליה. הנפגע נתן לאוקיאניה "שירותי מסגרות ועזרה כללית בתחזוקת ציוד העבודה ובמסגרת זו חנו כלי עבודה בחצר המסגריה" (תצהיר הנפגע מיום 2.9.03). מספר חודשים לפני הארוע (עדות הנפגע עמ' 19) הובא לחצר המסגריה על ידי אוקיאניה עגורן צריח מסוג "אוסטין ווסטרן" (המכונה בתצהירים גם "מנוף") "לצורך שיפוץ כללי בין עבודה לעבודה...המנוף היה זמן מה בחצר המסגריה מבלי שטופל כלל וזאת כיון שלא היה ברור באיזה שלב תזדקק לו חברת אוקיאניה. כאשר נודע כי חברת אוקיאניה זקוקה למנוף לעבודה במקורות היינו צריכים לבצע טיפולים במנוף לצורך הכשרתו לעבודה מחדש" (תצהיר הנפגע מיום 2.9.03). ביום הארוע הגיע למסגרייה עובד אוקיאניה, מר אהוד גוזני. מר גוזני היה אחראי במסגרת עבודתו "לכל הטיפולים והתיקונים של ציוד החברה לרבות תיקוני מנופים" (תצהיר גוזני מיום 8.8.99). מר גוזני רצה לנסוע עם
העגורן למוסך של אוקיאניה לצורך בצוע התיקונים והטיפולים בעגורן (תצהיר גוזני מיום 8.8.99, עדות הנפגע עמ' 22). הוא ניסה להתניעו על מנת לנסוע אך ללא הצלחה. מר גוזני והנפגע סברו כי הבעיה היא במצבר שנחלש. לפיכך, הנפגע הביא מצבר נוסף בעזרת מלגזה. המצבר הנוסף, גם הוא של אוקיאניה, מתוצרת הנתבעת 3, נותר על המלגזה בסמוך לעגורן. הנפגע ומר גוזני חיברו כבלים בין שני המצברים. מר גוזני ניסה להניע העגורן: "נתתי "סטרטר" כמה פעמים הסטרטר הסתובב לאט – וההנעה לא התבצעה" (תצהיר מר גוזני מיום 8.8.99). לפתע נשמע פיצוץ. המצבר שהיה על המלגזה התפוצץ וכתוצאה מכך הנפגע נפגע בעינו. רוב העובדות דלעיל אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים אם כי הנתבעות 1-2 חולקות כפי שיפורט בהמשך,
על מטרת ניסיון ההנעה ועל תפקידו של הנפגע בקשר לתיקון העגורן.


התובע והנתבעות 3-4 טוענים כי התאונה נגרמה עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה: התנעת רכב לצורך נסיעתו
או תיקון דרך. הנתבעות 3-4 טוענות בנוסף כי מדובר בפיצוץ של רכיב חיוני של הרכב למרות שהרכיב (המצבר) נמצא מחוץ לרכב ולכן מתקיימת החזקה המרבה הראשונה בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק. הנתבעות 1-2 טוענות כי מדובר בתיקון שאינו תיקון דרך ולכן אינו מהווה שימוש ברכב מנועי. בהקשר זה טוענות הנתבעות 1-2 כי הנפגע הוא זה שבצע את התיקון ברכב יחד עם מר גוזני ואין לקבל הגרסה על פיה מר גוזני תכנן לנסוע
עם העגורן
למוסך. עוד טוענות הנתבעות 1-2 כי לא מתקיימת גם החזקה המרבה הראשונה
שהרי העגורן כלל לא התפוצץ וגם לא רכיב חיוני בו, אלא מצבר חיצוני.


האם נעשה בענייננו "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כדרישת החוק? אני סבורה כי התשובה חיובית. הפעולה הנדונה בענייננו, שגרמה לתאונה, היא פעולת התנעת העגורן לצורך נסיעה בו. ניסיון ההתנעה
גרם להעברת מתח חשמלי אל המצבר שהתפוצץ. לעניין זה אין כלל נפקות היכן בוצעה פעולת ההתנעה - בחניה, בדרך, או במוסך. לטעמי, מדובר בפעולה שנכללת בגדר המושג "נסיעה ברכב" ולכן מהווה שימוש הנכלל בהגדרת תאונת דרכים, גם אם אין מדובר בטיפול דרך או תיקון דרך. יש לראות האירוע כתאונה כתוצאה מפעולת התנעה, המהווה חלק בלתי נפרד ואינטגרלי מנסיעה, פעולה אשר מממשת את ייעודו העיקרי של הרכב - הוא הייעוד התחבורתי. בהתאם להלכה הפסוקה הדיבור "נסיעה ברכב" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי, באופן שניתן לכלול בו מצבים רבים. התנעת הרכב, לרבות ניסיון התנעה, נכללת בגדר נסיעה בין אם התנעה היא מצב "ביניים" בין מצב "חניה" ומצב "נסיעה", אשר שניהם מוכרים כ"שימוש", ובין אם היא מהווה חלק מתהליך הנסיעה עצמה. ראה א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים, 1999, עמ' 153- 154, 160-161. תאונה כתוצאה מנסיעה היא תאונת דרכים גם אם מדובר
בתאונה אגב תיקון הרכב במוסך וראה: רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל, פ"ד נו(2) 808; י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 1985, עמ' 12, 145.


מסקנתי הייתה אחרת אם
היה מוכח שלא הייתה כוונה לנסוע בעגורן או להזיזו לאחר התנעתו ופעולת ההתנעה הייתה במסגרת פעולות לתיקון העגורן בדיוק באותו מקום בו חנה וזאת בלבד. אם כך היה, העגורן מהווה באותן הנסיבות רק "חפץ ככל חפץ אחר בידי בעל מקצוע" (רע"א 9332/99 הנ"ל). נסיבות כאלו לא הוכחו בענייננו אלא להפך. הוצגו עדויות הנפגע ומר גוזני על פיהן הנפגע כלל לא עסק במכונאות
ובתיקונים מכנים, כי הוא היה בעל מסגריה בלבד, כי העגורן כלל לא היה בתוך המסגרייה אלא בחצר המיועדת לחניה מחוץ לה וכי ההתנעה הייתה לצורך העברת העגורן למקום אחר לצורך תיקונו. גרסה זו מתיישבת עם ההיגיון האומר שהתנעת רכב, בדרך כלל ובהעדר ראיות אחרות, מלמדת על רצון לנסוע בו
וגם עם העובדה, שלא נסתרה, שאין מדובר במוסך אלא במסגרייה
כאשר מדובר ברכב שחנה במקום המיועד לחניית רכבים שאינם בשימוש מחוץ למסגרייה. הנתבעות 1-2 מעלות סברה כאילו הנפגע ומר גוזני עסקו שניהם יחדיו בתיקון העגורן במקום בו חנה ולא הייתה כלל כוונה לנסוע בו או להזיזו ממקומו. סברה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות ואני דוחה אותה. גם אם הייתי מקבלת הטענה כי העגורן היה אמור להישאר במסגרייה וכי הנפגע היה אמור לקחת חלק בתיקונו יחד עם מר גוזני, טענה המסתמכת על התבטאות הנפגע בתצהירו על פיה "היינו צריכים לבצע טיפולים במנוף", הרי שסביר בעני כי לצורך תיקונו היה צריך להעבירו לתוך המסגרייה או לתוך בית המלאכה של הנפגע, שהרי הוא חנה בחוץ. גם במקרה זה, מדובר בהתנעה המהווה חלק מנסיעה.
לסיכום נקודה זו יפים
הדברים שנרשמו בספרו של פרופ' אנגלרד ואשר אומצו בהסכמה גם ברע"א 9332/99 הנ"ל: "תיקון רכב שחונה במוסך ביתי או במוסך מסחרי אינו בבחינת שימוש ברכב מנועי. הרכב העומד במקומות אלה אינו יוצר סיכון תחבורתי. הפגיעה היא תוצאה של הליך העבודה, אשר בינו לבין מהות הרכב ככלי תחבורה ממונע אין ולא כלום. המצב שונה, כמובן, כאשר התאונה נגרמת במקום התיקון כתוצאה מהזזת הרכב או מהתנעתו. (הדגשה הוספה, א.ל.) במקרה כזה שב וקם הסיכון התחבורתי ויש לראות את התאונה כתאונת דרכים" (שם, עמ' 127).


טענות הנתבעות 1-2 כי אין מדובר בתיקון דרך או טיפול דרך מקובלות עלי. ההלכה הפסוקה קבעה, תוך שהיא מאמצת את דעתו של פרופ' אנגלרד בספרו, כי המושג "טיפול דרך או תיקון דרך" מצומצם למקרים בהם הטיפולים והתיקונים נעשים אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי וראה: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט, פ"ד נ(3) 475; רע"א 1300/00 הפניקס הישראלי נ' כהן (22.8.00). המבחן
הוא בעל אופי מצמצם והוא נשען על שלושה יסודות: יסוד פונקציונלי - מניעת או הקטנת סיכון תעבורתי, יסוד זמן - אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי, יסוד גאוגרפי - בדרך ולא בחצרים או ליד הבית. פעולות תיקון או טיפול לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומה הן בבחינת טיפולי בית או תיקוני בית, לגביהם אין זכאות על פי החוק וראה אנגלרד, שם, עמ' 139- 141; ריבלין, שם, עמ'
176 - 182. בענייננו - גם אם ניתן היה לומר שמתקיים היסוד התעבורתי כיון שתיקון המצבר נועד למנוע סיכון הכרוך בנסיעה, הרי שלא מתקיימים יסוד הזמן והיסוד הגיאוגרפי. אין מדובר בתיקון אגב נסיעה או לצורך המשך נסיעה אלא תיקון לפני תחילת נסיעה. אין בפני
נו כלל "דרך" בה מתבצע התיקון והרי "הטיפול או התיקון חייב להיות בדרך ולא כפי שכאן, בדרך אל הדרך...יש צורך בזיקה ברורה ונקודתית בין הטיפול או התיקון של הרכב לבין מהלך הנסיעה והמשכה המיידי"
(ע"א (ב"ש) 1149/03 כהן נ' סהר,
14.7.05). כל אלו לא מתקיימים בענייננו.


עוד מקובלת עלי עמדת הנתבעות 1-2 כי אין מדובר בענייננו במאורע שארע "עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב". העגורן, הוא ה"רכב" בענייננו, לא התפוצץ כלל
וגם המצבר של העגורן, הוא רכיב הרכב, לא התפוצץ.


לאור כלל האמור, אני קובעת כי האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק. כבר בשלב זה יש לקבוע כי לאור עקרון ייחוד העילה שבחוק דין התביעה כנגד הנתבעות 3- 4 להידחות.


שאלת הכיסוי הביטוחי

אוקיאניה החזיקה
במועדים הרלווטיים שני כלי רכב מסוג עגורן אופני תוצרת אוסטין ווסטרן אותם רכשה בשנת 1992. העגורן האחד היה בעל מספר רישוי 263630 משנת ייצור 1971, ובהתאם לתעודת עובד ציבור של משרד התחבורה מדובר בדגם 4125. השני היה בעל מספר רישוי 263355 משנת ייצור 1969 ובהתאם לתעודת עובד ציבור של משרד התחבורה מדובר בדגם 410. לעגורן מס' רישוי 263630 הוצאה תעודת ביטוח חובה אצל הנתבעות 1-2 מיום 1.1.94 ועד 31.12.94. העגורן 263355 לא היה מבוטח בביטוח חובה במועדים הרלוונטיים. הצדדים חלוקים בשאלת זיהוי העגורן
אשר היה מעורב בארוע. התובע טוען בכתב התביעה המתוקן כי מדובר בעגורן מס' 263630 שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעות 1-2, הנתבעות 1-2 טוענות כי מדובר בעגורן האחר. אומר מיד, כי התובע, אשר עליו הנטל להוכיח את הכיסוי הביטוחי לארוע, לא הוכיח כי גרסתו לגבי זיהוי העגורן מסתברת יותר מגרסת הנתבעות 1-2 .


נושא זיהוי העגורן כרוך גם בטענת ההתיישנות אותה טוענות הנתבעות 1-2 ובה נדון בהמשך. בכתב התביעה המקורי שהגיש הנפגע בבית המשפט בבת – ים בנובמבר 1997 נרשם כי מספר הרישוי של העגורן שהיה מעורב בארוע הוא 263355, דהיינו, העגורן שלא היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2. גם בתצהירו של הנפגע שהוגש לקראת מועד ההוכחות באותו תיק, תצהיר מיום 8.6.98, נרשם כי מדובר בעגורן מס' 263355. רק לאחר מכן, ביום 14.7.99, הוגש תצהיר נוסף על ידי הנפגע ובו ציין כך: "מספר הרישוי של הרכב שציינתי בתצהירי הקודם נמסר לי מפי נציגי הנתבעת 1 (להלן - אוקיאניה) עובר להגשת התובענה. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר הגשת התובענה, הודיעה אוקיאניה כי חלה טעות במספר הרישוי של הרכב וכי מספרו הנכון הינו 263630 ולא 263355, כפי שנמסר לי לפני כן ... אציין כי לאוקיאניה שני כלי רכב זהים לחלוטין, מסוג אוסטין ווסטרן, אשר אינם נושאים עליהם מספרי רישוי או סימני זיהוי אחרים ולפיכך הסתמכתי בעניין זה על המידע שמסרו לי נציגי אוקיאניה". כאמור, תביעה זו הסתיימה בפשרה בין כל המעורבים ללא הודאה בחבות כך ששאלת זיהוי הרכב המעורב לא הוכרעה בה.


בכתב התביעה המקורי, שהוגש ביום 22.11.01, על סף ההתיישנות, נרשם כי מספר הרישוי של העגורן שהיה מעורב בארוע הוא 263355, שוב, כזכור, העגורן שלא היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2 ואף צוין מספר תעודת ביטוח שאינו המספר המתייחס לעגורן המבוטח. הנתבעות 1-2 מצידן, לא טענו בכתב ההגנה כי אינן מבטחות העגורן שצוין בכתב התביעה למרות שכבר ידעו זאת לאחר ניהול התיק בבת – ים. בתצהיר הנפגע מיום 2.9.03 אשר הוגש לקראת מועד ההוכחות נרשם כי העגורן שהיה מעורב הוא עגורן מס' 263630, הוא העגורן המבוטח. התיק נקבע להוכחות ליום 27.9.04 בפני
כב' השופטת טולקובסקי. בפתח הדיון טענו הנתבעות 1-2 כי כתב התביעה אינו מגלה כלפיהן עילה כיון שמספר העגורן הנקוב בכתב התביעה אינו המספר שבוטח על ידן. ישיבת ההוכחות בוטלה והתיק הוחזר להמשך ניהול הליכים מקדמיים. ביום 13.12.04, כעשר שנים לאחר הארוע,
הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ושינוי מספר העגורן המעורב. נטען כי עורכת הדין שניסחה את כתב התביעה התבססה על כתב התביעה המקורי שהוגש בתביעה בבת – ים ולא שמה לב לתצהיר המתקן שהוגש לאחר מכן בעניין זה. הנתבעות 1-2 התנגדו לשינוי. הן טענו כי מספר הרכב יורד לשורש העילה, כי לא ניתן לתקן העילה כיון שהתיישנה וכי יגרם להן נזק ממשי אם יותר התיקון. ביום 13.1.05 קבע כב' השופט בכר כי
אין מדובר בעילת תביעה חדשה כיון שמדובר באותו הרכב אשר בוטח על ידי הנתבעות 1-2 וכי קיימת הייתה מודעות של הנתבעות 1-2 להיות הרכב שבוטח על ידן
הרכב המזיק, שהרי התקיים דיון בבית המשפט בבת – ים בתביעת הניזוק. נקבע כי מדובר בעניין טכני שמצדיק תיקון כתב התביעה גם בשלב זה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 5.9.05 (בר"ע 1195/05) קבע כי


בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית הטעונה הוכחה: האם הנתבעות 1-2 ידעו את זהות הרכב המעורב באירוע והטעות היא במספר הרישוי בלבד אם לאו. לאור כך, נקבע, אין להורות על סילוק התביעה על הסף
אלא לבחון את טענת ההתיישנות לאור הראיות שיובאו במהלך ברור התביעה. עוד נקבע כי הוצאות הערעור בסך 7500 ₪ בתוספת מע"מ יוטלו על פי התוצאות בתיק העיקרי.


עלינו לבחון, אם כן, את הראיות בדבר זהות העגורן המעורב.

טענת
התובע בדבר זיהוי העגורן המעורב בארוע כזה שהיה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2 מתבססת, למעשה, על עדות אחת בלבד: עדותו של מר גוזני. הנפגע עצמו הבהיר מספר פעמים כי אינו יודע להבחין בין העגורנים ואינו יכול לומר איזה עגורן היה מעורב בארוע. יש לציין כי הן בתיק שנוהל בבת ים והן בתיק שבפני
נו לא הובא כל עד מוסמך מטעם אוקיאניה ולא הוצגו מסמכים מחברת אוקיאניה אשר יצביעו על זהות העגורן.


בהתאם לתצהירו של מר גוזני מיום 8.8.99 שני העגורנים, לאחר שנרכשו בשנת 1992 על ידי אוקיאניה, הועברו למושב מזור. לאחר מכן, באותה שנה, הועבר אחד מהעגורנים לים המלח והשני שימש לעבודות אחרות. מר גוזני ציין כי צבע העגורן שהגיע לים המלח היה צהוב והיו לו שני סימני זיהוי עיקריים: רדיאטור מאחור "מרובע" וקשת להגנת הנהג "מעוגלת". מדובר, לדעתו, בדגם 410. מר גוזני עצמו עבד עם עגורן זה בים המלח משנת 1992 ועד ליום 8.6.97, אז הועבר למושב רינתיה (צורפה חשבונית מיום 30.6.97
על העברת מכולה, ללא פרטי העגורן). הוא ציין כי ביום 2.7.99 ראה עגורן זה במושב רינתיה בחצר ביתו של מר משה שלם
וכי עגורן זה לא היה באזור המרכז עד שנת 1997.


בהתייחס לעגורן השני, בהתאם לתצהיר גוזני, צבעו המקורי היה צהוב, לאחר מכן נצבע באדום ולאחר מכן בכחול. סימני הזיהוי העיקריים שלו הם הגנה למפעיל "מרובעת" ורדיאטור "מעוגל" ולדעתו של מר גוזני מדובר בדגם 4125. לגבי עגורן זה נטען כי מעולם לא היה בים המלח והוא העגורן שהובא לנפגע במושב מזור והיה מעורב בארוע, כאשר צבעו אז היה עדיין אדום.

בעדותו התייחס מר גוזני לתמונות ת/1 א-ו בהן נראה עגורן צבוע כולו בצבע צהוב וציין כי זהו המנוף שהיה כל הזמן בים המלח, דגם 410, ולתמונות ת/1 ז-ט, בהן נראה עגורן בצבע צהוב בבסיסו, צבוע אדום ולאחר מכן כחול וציין כי עגורן זה הוא העגורן נשוא הארוע, דגם 4125. בחקירתו
ציין כי אינו זוכר אם היו על שני העגורנים
מספרי רישוי (עמ' 16 שורה 24).
לכאורה, על פי עדות זו יחד עם תעודת עובד הציבור על פיה דגם 4125 הוא עגורן מס' רישוי 263630 (העגורן המבוטח) ודגם 410 הוא עגורן מס' רישוי 263355 (חסר הביטוח) הרי
שהעגורן המבוטח,
דגם 4125, הוא העגורן בעל שלושת הצבעים והוא זה
שהיה מעורב בתאונה. אלא שעדותו של מר גוזני לא הסתיימה בכך. הוצגו לו
על ידי ב"כ הנתבעות 1-2 תמונות נוספות, נ/1, בהן נראה עגורן בצבע צהוב וכחול, כאשר נראים גם שרידי צבע אדום. מר גוזני השיב כי אכן זהו אותו עגורן שזיהה בתמונות האחרות, הוא העגורן האדום שנצבע בכחול, שהיה מעורב בתאונה, והשיב כי בשני ה"סטים" של התמונות
נראה אותו הדגם (עמ' 16 שורות 28-29). מתברר כי בתמונות נ/1 ה' ו- ו' מופיע על גבי העגורן בעל שלושת הצבעים מספר רישוי: 26335, דהיינו, העגורן חסר הביטוח.


הוגשו שלושה תצהירים חתומים על ידי הנפגע. בראשון, מיום 8.6.98, רשם, כאמור, כי העגורן המעורב מספרו 263355 (העגורן חסר הביטוח). בשני, מיום 14.7.99 ציין כי אוקיאניה מסרה לו כי מספר הרישוי הנכון של העגורן המעורב הוא 263630 (העגורן המבוטח). בשלישי, מיום 2.9.03 רשם גם כן כי מדובר בעגורן מדגם 4125 בצבע אדום מס' רישוי 263630. הוא ציין כי אוקיאניה, לא צוין מי מאוקיאניה, היא זו שהודיעה לו את זהות העגורן שהיה מעורב בארוע והבהיר בחקירתו כי אינו יודע מידיעתו האישית את מספר הרישוי של העגורן או את הדגם. גם את הצבע אינו זוכר: "קשה לי להבחין בין הסוגים...לגבי הצבע אני לא זוכר" (עמ' 20 שורות 6-7). הוא ציין כי "עד כמה שידוע לי - לא היו מספרי רישוי" על העגורן המעורב" (עמ' 21 שורה 9).

מטעם הנתבעות 1-2 העיד חוקר, מר גיא לנצט. הוגש דו"ח חקירה שערך מיום 3.12.96 ותמונות שצילם - נ/1. בהתאם לדו"ח החקירה הגיע ביום 27.11.96 למסגריה במושב מזור וצילם את העגורן שהיה במקום. בתמונות נראה, כאמור, עגורן צהוב וכחול עם שרידי צבע אדום. כאמור, בתמונות ה' ו- ו' נראית לוחית רישוי על גבי העגורן
ובה מספר הרישוי של העגורן: 26335 (כזכור – העגורן חסר הביטוח). החוקר ציין כי שוחח עם מר יוחנן שפיר (מנכ"ל אוקיאניה) אשר אמר כי אינו יודע איזה עגורן היה מעורב בארוע כיון שמדובר בשני עגורנים זהים, האחד בים המלח והשני במסגריה במזור. החוקר ציין כי פגש במקום בעובד בשם אברי (הוא כינויו של הנפגע, כפי שניתן לראות במסמכים שהוגשו וכפי שהנפגע עצמו אישר) אשר אמר לו כי
העגורן הנמצא במקום הוא העגורן שהיה מעורב בארוע. החוקר התרשם כי העגורן מושבת ולא הוזז ממקומו חודשים רבים. הנפגע התייחס בעדותו לאפשרות שהצביע בפני
החוקר על העגורן המעורב בשנת 1996 במסגרייה שלו וציין כי "אני חד משמעית לא יכול להבדיל בין המנופים, יכול להיות שפגשתי בחוקר והצבעתי בפני
ו על המנוף, אני לא זוכר מה היה בשנת 1996" (עמ' 30 שורות 20-21).


הוגשו תעודות עובד ציבור מיום 29.8.99 ומיום 3.10.06 חתומות על ידי
מר דוד גרינברג, ממונה גף צ.מ.ה במשרד התחבורה, עם נספחים. מר גרינברג אף נחקר בבית המשפט. מתעודות עובד הציבור נלמד, כאמור, הדגם של כל עגורן. בין הנספחים הוצגו גם התכתבויות חלקיות מהן עולה כי אוקיאניה פנתה למשרד התחבורה בשנת 1999 בבקשה להחזיר את שני העגורנים לפעילות.
הוצג מכתב חתום על ידי מר גרינברג מיום 6.12.99, המופנה למר שפיר מאוקיאניה, על פיו שני העגורנים נבדקו על ידי מר אלי סמיט המנוח, מפקח גף צ.מ.ה במועד הרלוונטי: עגורן מס' 26335 נבדק ביום 29.11.99 בנמל חיפה
וביום 30.11.99 נבדק עגורן מס' 263630 במושב רינתיה. במכתב נרשם כי במהלך הבדיקה לא הצליח מר סמיט לאתר את מספרי השלדה של העגורנים אשר אמורים להיות מוטבעים על גבם נוכח שכבות הצבע בהם נצבעו במהלך השנים. נקבעו מספר תנאים לצורך החזרת העגורנים לפעילות ובהם "איתור מספרי שלדה / יצרן כדי לוודא שאכן קיימת התאמה מלאה בין מספרי הרישוי למספרי השלדה לצורך זיהוי ועל מנת לוודא שאכן מדובר בעגורנים שהיו רשומים במשרד התחבורה". ממכתב נוסף שנשלח על ידי מר גרינברג ביום 16.1.00 ניתן ללמוד כי אוקיאניה לא עמדה בתנאים שהוצבו לה ולכן הכלים לא הוחזרו לפעילות.


עדותו של מר גוזני בשילוב עם יתר הראיות בתיק ועם ההגיון מביאים למסקנה על פיה סביר יותר כי העגורן שהיה מעורב בארוע הוא עגורן מס' 263355, דהיינו, העגורן שלא היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2, מאשר המסקנה כי העגורן המבוטח הוא המעורב.


מר גוזני העיד כי בשנת 1994, במועד הארוע, היה עגורן אחד בשימוש בעבודות בים המלח עד שנת 1997 והשני הונח במסגריית הנפגע במושב מזור כבר מספר חודשים לפני הארוע, כאשר אינו כשיר לעבודה. מר גוזני העיד כי אינו זוכר מספרי רישוי של העגורנים ואינו זוכר כלל אם היו מספרי רישוי על גבי העגורנים. חוסר זיכרון זה לגבי מספרי רישוי הגיוני בעני. גם הערות מר גוזני לעניין שינויים
חיצוניים קלים בין שני דגמי העגורנים (צורת הרדיאטור, קשת להגנת נהג) אינן יכולות לבסס כל מסקנה - מעיון בפרוספקטים של שני העגורנים שצורפו לתעודת עובד הציבור קשה ללמוד על שינויים אלו, מהתמונות לא ניתן להבחין באופן ברור בשינויים אלו ולא הובא כל מומחה לעניין על מנת להבהיר מהם השינויים בין הדגמים וכיצד ניתן להבחין בין הדגמים על פי צורתם החיצונית. לעומת זאת, מר גוזני זכר את צבע העגורנים המעורבים ואכן, זיהוי המתבסס על
זיכרון של הבדלי צבעים
סביר וטבעי
הוא, להבדיל מזיהוי המתבסס על זיכרון
מספר רישוי. בהתאם לעדות מר גוזני,
העגורן שהיה בים המלח משנת 1992
והובא למושב רינתיה רק בשנת 1997 הוא העגורן שנותר בצבעו המקורי, צהוב. מר גוזני אף הבהיר כי ראה העגורן הצהוב במושב רינתיה אצל מר שלם בשנת 1999 (ולא במושב מזור אצל הנפגע, למרות שמדובר ביישובים סמוכים). לעומת זאת, בהתאם לעדות מר גוזני, העגורן שהיה מעורב בארוע היה עגורן שהיה אמנם צהוב במקור, אך נצבע
בצבע אדום, שהיה צבעו גם בשנת 1994, ולאחר מכן נצבע בכחול, כלומר, על גבי עגורן זה ניתן להבחין בשלושה צבעים. מר גוזני זיהה את העגורן המעורב, על פי צבעו המשולש, בתמונות ת/1 ז-ט.

ביום
27.11.96, כשנתיים לאחר מועד התאונה אך במועד בו עדיין העגורן השני היה בים המלח, ביקר חוקר מטעם הנתבעות במקום הארוע עצמו, מסגרית הנפגע במושב מזור. הוא צילם את העגורן שהיה במקום
ובתמונות נ/ 1 ניתן לראות כי יש בו שלושה צבעים. על עגורן זה ניתן לראות את מספר הרישוי: 26335, הוא העגורן חסר הביטוח. מר גוזני אישר בעדותו כי העגורן המופיע בנ/1 הוא העגורן שהיה מעורב בתאונה. החוקר
העיד כי הנפגע הצביע בפני
ו, בעת ביקורו במקום בשנת 1996, על עגורן זה כעגורן שהיה מעורב בתאונה. יצוין כי התובע בסיכומיו כלל אינו מנסה להתמודד עם עדות החוקר והתמונות שצילם, כאשר התמונות מהוות ראיה אובייקטיבית שאינה תלויה בזיכרון ואין דרכה לשקר. עדות החוקר והתמונות שצילם מתיישבים גם עם כלל הראיות וגם עם השכל הישר - הגיוני כי העגורן שהיה במושב מזור בשנת 1994 נשאר שם גם בשנת 1996 בעוד האחר היה עדיין בים המלח והגיוני שעגורן אשר עבד במועד התאונה באופן רצוף בים המלח, הוא זה שיהיה מבוטח בביטוח חובה ולא העגורן אשר הושבת מעבודה מספר חודשים קודם לכן, הוחנה במסגריה ללא שימוש והמתין לתיקונים. לכאורה, אין כל סיבה לבטח עגורן זה. זיהוי זה מתיישב גם עם מכתבו של מר גרינברג לגבי בדיקותיו של מר סמיט. בהתאם לכך, עגורן 263630, הוא העגורן המבוטח, הצהוב, שהיה בים המלח ובשנת 1997 הועבר לרינתיה, נראה בשנת 1999 ברינתיה על ידי מר גוזני וגם על ידי מר סמיט. עגורן 263355, העגורן חסר הביטוח, בעל שלושת הצבעים, היה במזור בשנת 1994 וגם בשנת 1996 וכפי הנראה בשלב מסוים הועבר לנמל חיפה, שם נבדק בשנת 1999 על ידי מר סמיט. מכתבו של מר סמיט אף מחזק את המסקנה כי על גבי העגורנים או לפחות על גבי אחד מהם היו מספרי רישוי שהרי מר סמיט רשם באופן מפורש כי יש לוודא התאמה בין מספרי הרישוי למספרי השלדה. את מספרי השלדה לא ראה וציין זאת, אך ניתן ללמוד מכך כי את מספרי הרישוי דווקא ראה.
יצוין כי העגורן חסר הביטוח לא נראה מעולם ברינתיה אלא רק במזור.


חיזוק נוסף לכך שהתובע לא הוכיח כי המסקנה שהעגורן המבוטח היה העגורן המעורב בארוע מסתברת יותר מהמסקנה כי העגורן הלא מבוטח הוא זה שהיה מעורב ניתן ללמוד מכך שהתובע לא הביא ואף לא ניסה להביא עדים מחברת אוקיאניה, בעלת ומחזיקת העגורנים במועדים הרלוונטיים, לתמיכה בגרסתו. סביר להניח כי בחברת אוקיאניה קיים היה לכל עגורן "ספר רכב" או תיעוד דומה, ובו כל הפרטים המתייחסים לכל עגורן לרבות מספר שלדה, מיקומו בכל עת, פרטי תיקונים ושינויי צבע וגם היסטוריה ביטוחית אשר יכולה הייתה ללמד גם כן על זהות העגורן המבוטח. לא הובא איש מאוקיאניה ולא הוצגו כל מסמכים של אוקיאניה. הנפגע אמר כי קיבל פרטי העגורן המעורב מאוקיאניה אך לא ברור ממי, כאשר החוקר העיד כי מנכ"ל אוקיאניה עצמו מסר כי לא ידע מהו העגורן המעורב. התביעה כולה מתבססת, כאמור, על חלק מעדותו של מר גוזני, אשר לא התבסס על מסמכים כלשהם מאוקיאניה אלא על זכרונו בלבד. אי הבאת עדים וראיות בעניין זה פועלת כנגד גרסת התביעה. ב"כ הנתבעות 3-4 מפנה לתצהיר שהוגש כנטען בתיק בבת - ים, של מר דוד טולדנו. תצהיר של אדם בשם זה לא הוגש מעולם לתיק שבפני
ואינו מצוי גם בתיק בית המשפט בבת- ים שצורף,
אותו מר טולדנו לא נחקר על תצהירו הנטען ולא ניתן להתייחס לראיה נעלמה ובלתי קבילה זו.


לאור כלל האמור אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי העגורן שהיה מעורב בארוע מיום 4.12.94 היה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעות 1-2 ולכן דין התביעה גם כנגד נתבעות אלו להידחות.


התיישנות

לאור מסקנתי זו מתייתר הדיון בטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעות 1-2. אם זאת, לאור החלטת בית המשפט המחוזי בעיקר בנושא ההוצאות אתייחס גם לנושא זה. יש לבחון, אם לנתבעות 1-2 עומדת טענת התיישנות. טענה זו תעמוד להן אם לא היה מקום להורות על תיקון כתב התביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות אלא לקבוע כי היה על התובע להגיש תביעה חדשה, כאשר במסגרתה אין חולק כי לנתבעות 1-2 הייתה עומדת טענת התיישנות.


מלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (ולהלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ומפרשנותה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב, למעט מקרים חריגים וראה: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, 2007, עמ' 148 והאסמכתאות שם. תיקון שיש בו הוספת עילה חדשה או החלפת העילה בעילה אחרת - בדרך כלל לא יאושר. המושג "עילת תביעה" בהקשר זה פורש פרשנות רחבה - עילת התביעה תהא כלל "העסקה או המעשה המובא לדיון", מכלול העובדות מכוחן זכאי התובע להיפרע מהנתבע ומסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה על פיהן הוא מבקש סעד. השאלה היא אם מדובר באותה המחלוקת או במחלוקת שונה לחלוטין בין הצדדים אשר מן הראוי היה להגישה במסגרת כתב תביעה חדש (גורן, שם, עמ' 150; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 133, 337 ואילך). כאשר הבקשה לתיקון אינה חורגת מהעילה המקורית, היסודית, במשמעות הרחבה של מונח זה, גישת בית המשפט לבקשת התיקון תהא ליברלית.


אכן, שיקול רלוונטי בהחלטה אם להתיר תיקון של כתב התביעה הוא שאלת הנזק או העוול, שאינו ניתן לפיצוי בהוצאות, לצד שכנגד, אם יותר התיקון. שיקול זה מתעורר גם בקשר לשאלת ההתיישנות, מקום בו אם היה מדובר בתביעה חדשה, הייתה עומדת לנתבע טענת התיישנות. עם זאת, ההלכה בעניין זה היא כי "כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם נשתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע- אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות" וראה: ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160; ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126; זוסמן, שם,
עמ' 353; גורן, שם,
עמ' 153; ז' יהודאי דיני ההתיישנות בישראל, כרך א', 1991, עמ' 120 - 128; רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל (21.3.06). יש להדגיש כי עילת התביעה אינה מסכת העובדות כולן, שיש בהן כדי לזכות את התובע בסעד, שאם כך, כל שינוי בעובדות הכלולות בכתב התביעה יהווה שינויו עילה "וממילא תוביל גישה זו לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה עם חלוף תקופת ההתיישנות יפקע כוחו של בית המשפט להתיר תיקון כלשהו של העובדות הנזכרות בכתב התביעה" וראה רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל (21.3.06).


בענייננו – גם לאחר ברור העובדות בתיק, אני סבורה כי לא היה מקום למנוע
תיקון כתב התביעה כמפורט בהחלטת כב' השופט בכר מיום 13.1.05 וזאת לאור הגישה הליברלית בהתרת תיקון כאמור. איני סבורה כי תיקון כתב התביעה במסגרתו תוקן מספר העגורן המעורב
הוסיף לתביעה עילה חדשה. העילה היא אותה העילה. אין מדובר בעילה אחרת בגינה ראוי היה להגיש תביעה נפרדת אלא באותה העילה אלא שמספר הרכב המעורב תוקן. הצורך בתיקון נבע מטעות עורך הדין שהכין התביעה לאור קיום שני רכבים דומים בחזקת אוקיאניה, וזאת בלבד. אין מדובר בתיקון הנובע במניעים שיש בהם חוסר תום לב. פרשת העובדות המקימות את עילת התביעה היא בעיקרה אותה פרשה וממנה משתמעת גם חבותן הנטענת של הנתבעות 1-2. השאלות השנויות במחלוקת הן אותן השאלות: האם מדובר בתאונת דרכים, האם הרכב המעורב היה מבוטח ביטוח חובה אצל הנתבעות 1-2, האם קיימת לתובע זכות שיפוי כלפי הנתבעות 1-2. הנתבעות 1-2 התגוננו בפני
כל טענות אלו כבר בכתב ההגנה המקורי. בכתב התביעה המתוקן לא הוספו טענות חדשות המגבשות עילת תביעה אחרת. התיקון היה דרוש על מנת להכריע בשאלה מרכזית השנויה במחלוקת: האם העגורן אשר היה מעורב בתאונה היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-2. יצוין כי הפסיקה אף הכירה באפשרות לתקן את שם הנתבע בכתב התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות
וראה ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה בע"מ , פ"ד מה(2) 130. הנתבעות 1-2 מפנות להחלטת בית המשפט השלום בירושלים בת.א. 3802/03 המוסד לביטוח לאומי
נ' הדר (7.2.05) אך באותו מקרה בכתב התביעה המקורי נטען כי הנתבעת בטחה את הרכב בו נהג הנפגע, כאשר לאחר מכן התבקש תיקון על פיו הנתבעת בטחה את הרכב שפגע בנפגע. נפסק כי מדובר ביצירת מסגרת חדשה לתביעה ויצירת עילה חדשה ושונה מהעילה המקורית. אין ללמוד מהחלטה זו לענייננו, בה נטען מראשית הדרך כי הנתבעות 1-2 בטחו את העגורן שהיה מעורב בתאונה ובו נעשה שימוש ואין מדובר בעילה חדשה.


מקובלת עלי גם הטענה כי הנתבעות 1-2 ידעו, מיד עם הגשת התביעה המקורית, מהי עילת התביעה ומהן הטענות הנטענות כלפיה, דהיינו, היותה המבטחת של העגורן המעורב בתאונה. יש לזכור כי בתיק בבית המשפט בבת – ים הוגשה תחילה גם כן תביעה ובה נקוב מספר העגורן הלא מבוטח ולאחר מכן הוגש תצהיר מתקן. הנתבעות 1-2 ידעו בדיוק מהן טענות התובע כלפיהן, ידעו כי יש שני עגורנים דומים, האחד מבוטח והשני אינו מבוטח וידעו כי קיימות אי בהירות ומחלוקת בעניין זהות העגורן המעורב. הנתבעות 1-2 אף ניהלו משא ומתן בקשר לפיצוי הנפגע, ידעו את כלל טענות הצדדים בעניין חבותן ואף העלו את טענותיהן במסגרת המשא ומתן לפשרה. לא ניתן לומר, אם כן, כי התיקון הפתיע את הנתבעות 1-2 בהעלותו כלפיהן עילה חדשה ומסכת עובדות חדשה, עליהן לא ידעו קודם לכן.


לאור כך, לנתבעות 1-2 לא עומדת טענת התיישנות.

לאור מסקנתי
בדבר דחיית התביעה כנגד הנתבעות 1-2 איני רואה מקום להידרש לטענה נוספת של הנתבעות 1-2, על פיה בכתב התביעה, הן המקורי והן המתוקן, נרשם כי אוקיאניה הייתה מעביד הנפגע. הטענה היא
כי אם עובדה זו נכונה, הרי שלתובע אין כלל עילת תביעה כנגד מבטחת רכב המעביד ולכן היה מקום למחיקה על הסף מלכתחילה, כפי שבקשו הנתבעות 1-2.
מהראיות שהובאו עולה כי אוקיאניה לא הייתה מעבידתו של הנפגע. גם אם האמור בכתב התביעה אינו נכון איני רואה מקום להידרש כעת לתוצאות טעות זו ויצוין כי החלטת בית המשפט המחוזי מתייחסת אך ורק להיתר שניתן לתיקון כתב התביעה בנושא מספר רישוי הרכב ולא לנושא זה.


לאור כלל האמור, התביעה כולה נדחית.


בנושא ההוצאות אתחשב הן באופן ניהול ההליך על ידי התובע, אשר לווה, כמפורט בפסק הדין, במספר כשלים, והן בכך שבמסגרת הדיון בבר"ע נפסקו הוצאות של 7500 ₪ בתוספת מע"מ בהן צריכות לשאת הנתבעות 1-2 לאור קביעתי כי דין ההחלטה נשוא הבר"ע להיוותר על כנה גם לאחר שמיעת הראיות. לאור כלל הנסיבות אני קובעת כי התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבעות 1-2 בסכום של 17,500 ₪ בתוספת מע"מ (סכום זה הוא לאחר קיזוז הסכום של 7500 ₪) ובשכ"ט עו"ד הנתבעות 3-4 בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן ישא התובע בהוצאות המשפט של הנתבעים.

ניתן היום, ג' בתמוז, תשס"ח (6 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.


המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.



ארנה לוי
, שופטת










א בית משפט שלום 120699/01 המוסד לביטוח לאומי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ , אבנר אגוד חברה לביטוח בע"מ , מפעלי ע. שנפ ושות' בע"מ , הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/07/2008)