פסקי דין על אהרונוב יאיר חי | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף תל-אביב

4349/01 בל     02/06/2005




בל 4349/01 אהרונוב יאיר חי נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
בל 004349/01

בפני
:
כב' השופטת נטע רות
נ.צ. גב' חנה קפלניקוב
נ
.
צ. מר צבי קוסטרינסקי


02/06/2005




בעניין
:
אהרונוב יאיר חי



ע"י ב"כ עו"ד

התובע


נ
ג
ד



בטוח לאומי-סניף תל-אביב




ע"י ב"כ עו"ד
הרצוג
הנתבע

פסק - דין

התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה ותביעתו נידחתה, במכתבו של פקיד התביעות מיום 9.3.01.

במכתבו הנ"ל, ציין פקיד התביעות כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אשר הביא לירידה בשמיעתו. כן ציין פקיד התביעות, כי אין לראות במחלתו של התובע מחלת מקצוע, זאת משום שהנזק בשמיעתו התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו.

עם זאת, פקיד התביעות הכיר בכך שהתקיימו במקרה דנן, חלק מן התנאים הנדרשים להכרה בנזק בשמיעה כמחלת מקצוע, ובכללם: עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל וכי נגרם לתובע נזק באוזן הפנימית. אלא שהנתבע כפר כאמור בקשר הסיבתי שבין הנזק הנ"ל לבין תנאי העבודה.

א.
רקע כללי

1.
ביום 1.5.02 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי וזאת על בסיס העובדות המוסכמות כדלהלן:

א.
התובע עבד בתעשיה האוירית.
ב.
מדידות הרעש בסביבת עבודתו הצביעו על
רעש סביבתי שנע בין 83 ל- 85 דציבל ורעש בחתוך של עד 87 דציבל.
ג.
קיימת חובה במקום העבודה להשתמש בציוד מגן אישי בהגנה על השמיעה.
ד.
התובע עבד באותם תנאים משנת 1978.

2.
ביום 2.12.02 מינה בית הדין כמומחית,יועצת רפואית מטעם בית הדין, את ד"ר נחמה אורי, על מנת שתחווה את דעתה בדבר פגיעתו של התובע וזאת על בסיס העובדות המוסכמות דלעיל.

המומחית התבקשה להשיב על השאלות כדלהלן:


א.
האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצב שמיעתו.
ב.
האם השפעת העבודה על מצב שמיעתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות, מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע.


בית הדין העביר למומחית את החומר הרפואי שהוגש לו במהלך הדיון, ואת החומר הרפואי שהוזמן על ידי הצדדים.

3.
ביום 8.12.02 מסרה המומחית את חוות דעתה
הראשונה לבית הדין במסגרתה נכתב כך:

"לפני התשובות אני חייבת לציין כי לפני היו כעשרים בדיקות שמיעה מרופאה תעסוקתית – שהן אינן אמינות לחלוטין – לא ברור לי אם נעשו על ידי אודיולוגיות בחדר אטום?

1.
בשנת 1978 החל התובע לעבוד בתע"ש – ב- 7.5.1979 קיימת ירידת שמיעה תחושתית עצבית קשה בשתי האוזנים שמראה שיפור ניכר בבדיקת שמיעה. ב- 1983 חלה הדרדרות ניכרת באוזן ימנית עם שיפור לא ברור לחלוטין ב- 1984. ב- 1985 מדרדרת אוזן שמאל וב- 1986 מדרדרות שתי האוזניים. ב- 1987 לפתע השמיעה תקינה לגמרי בשתי האוזניים. במשך ה- 15 השנים הבאות עשה עוד 12 בדיקות שמיעה שאין קשר הגיוני בין אחת לשניה.

לסיכום: מה שברצוני לציין שאין אפשרות לדעת את שמיעתו האמיתית איתה התחיל את עבודתו, אי אפשר לדעת באיזור צורה הידרדרה השמיעה במשך השנים ולדעתי אי אפשר לדעת באמת ובתמים מהי שמיעתו היום.
לפני קיימת בדיקת שמיעה ממכון אודיולוגי שם רשום כי מרכיב מכשיר שמיעה באוזמן ימנית. שמיעתו היום מראה ירידת שמיעה תחושתית עצבית קשה בשתי האוזניים.
אך לאור העובדה כי אי אפשר לדעת מהי שמיעתו האמיתית לכל אורך השנים קשה לומר אם יש קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצב שמיעתו.

אני מציעה לשלוח אותו לבדיקת שמיעה חוזרת +
bera
– כדי לדעת בדיוק האפשרי את שמיעתו האמיתית היום."
(ההדגשות במקור)
.

4.
בהתאם להמלצתה של המומחית ולאחר קבלת הסכמת הצדדים הוחלט כי התובע יבדק בבדיקת שמיעה חוזרת וכן יעבור בדיקת
bera
וכי תוצאות הבדיקות תועברנה למומחית:


בהחלטה מיום 29.5.03 הורה בית הדין להעביר למומחית את תוצאות הבדיקות שנערכו לתובע כאמור על פי המלצת המומחית מיום 8.12.02.


בהתאם לכך, נתבקשה המומחית לשוב ולהתייחס לשאלות שהופנו אליה בדבר הקשר הסיבתי שבין הרעש אליו נחשף התובע ובדבר השפעת העבודה על הירידה בשמיעתו. התייחסותה של המומחית ניתנה בחוות דעתה השניה מיום 27.3.03, בה נכתב כך:

"א.
נראה לי שיהיה צורך לפחות חלקי לקשר את עבודתו של התובע עם מצב שמיעתו. מדוע באופן חלקי ולא שלם? – כיון שבדרך כלל בחשיפה לרעש מזיק – ירידת השמיעה מתרחשת ב 15-10 שנים ראשונות לחשיפה
וכאן ישנה ירידה שהולכת ונמשכת במשך יותר מ- 20 שנה.
אינטואיטיבית נראה לי כי מדובר במחלה הנקראת:
progressive autoimmune neurosensorial hearing loss
בה ישנה ירידה הדרגתית מגיל מסויים והיא הולכת ונמשכת עד למצב של חירשות. אך מכיוון שאין לנו כל אפשרות להוכיח זאת בוודאות -
נראה לי שיש צורך לקבל את ירידת השמיעה של התובע כתוצאה מחשיפה לרעש – באופן חלקי.


ב.
עניתי למעשה על שאלה זו בשאלה הקודמת: נראה לי שיש לקבל את השפעת העבודה באופן חלקי (כ- 50%)."
(ההדגשות הוספו)
.

6.
ביום 30.1.04 ניתנה על ידי המומחית חוות דעת משלימה, חוות הדעת השלישית, בה נכתב כך:

"אתייחס לבדיקת השמיעה האחרונה בתיק כאל ה'אמיתית' ה-
bera
לא נותן הרבה כי לא בצעו סף ולא
sn
10.

תשובותי ניתנו לאורך של בדיקות שמיעה רבות (ולא אמינות) ולאור בדיקת שמיעה אחרונה
המראה חירשות כמעט מוחלטת. לאור העובדה כי מצויין בתיק שהוא מרכיב מכשיר שמיעה
- אאמין לבדיקת השמיעה האחרונה.


1.
הקשר בין שמיעתו לבין עבודתו הוא חלקי בלבד. ב- 1996 ישנה בדיקת שמיעה (הנראית מזויפת לגמרי, דרך אגב), המראה שמיעה תקינה לגמרי באוזן ימנית וב- 1997 חירשת בשתי האוזניים. נזק מרעש לא מתחיל לאחר 18 שנה מאוזן תקינה עד לחירשות מוחלטת 7 שנים לאחר מכן.

2.
כן השפעת עבודתו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים."
(ההדגשות הוספו).

7.
לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להציג למומחית שאלות הבהרה, כפי שאכן נעשה על ידי שני הצדדים ולאחר שהנתבע הודיע לבית הדין ביום 29.4.04 כי הוא מוכן לוותר, לעת עתה, על שאלות הבהרה אותם התיר לו בית הדין להציג למומחית בהחלטתו מיום 9.1.04
- וזאת עד למתן תשובת המומחית לשאלות ההבהרה של התובע - הוצגו למומחית שאלות ההבהרה מטעם התובע,
זאת בהתאם להחלטה מיום 28.3.04, כדלהלן:

"1.
בחוות דעתך מיום 8.12.02 ציינת שבבדיקה מ- 7.5.1979 קיימת ירידה שמיעה תחושתית עצבית קשה בשתי האזניים ואילו בבדיקת השמיעה מ- 1983 נראה שיפור ניכר וכך הלאה. עוד ציינת בחוות הדעת שהיו לפניך כעשרים בדיקות שמיעה שהם 'אינן אמינות לחלוטין'.

האם נכון יהיה לומר שאת לא יכולה לקבוע שדווקא בדיקת השמיעה מ- 7.5.1979 היא בדיקה אמינה יותר מהבדיקות האחרונות ויתכן שדווקא הבדיקה משנת 1979 אינה אמינה?

2.
בחוות – דעתך מיום 30.1.2004 נאמר שבדיקת השמיעה משנת 1996, המראה שמיעה תקינה לגמרי באוזן ימין, ניראת לך 'מזוייפת לגמרי'.



נא פרטי למה כוונתך 'מזוייפת לגמרי'?

3.
האם נכון שהנאמר על ידך בשורה שלישית בתשובה מס' 1 מיום 30.1.2004 ('נזק מרעש לא מתחיל לאחר 18 שנה מאוזן תקינה
לחרשות מוחלטת 7 שנים לאחר מכן') מסתמך על כך שהבדיקה בשנת 1996 הראתה שמיעה תקינה לגמרי באוזן הימנית?


אם התשובה דלעיל הינה חיובית אזי מדוע בתשובה מס' 1 מיום 30.2.2004 את מסתמכת על בדיקת השמיעה משנת 1996, בעוד שהיא ניראת לך 'מזוייפת לגמרי?

4.
התובע היה חשוף לרעש במקום עבודתו משנה 1978 בעוצמה של 85-83 דציבל (רעש בחיתוך עד 87 דציבל (על עובדות אלה אין מחלוקת והן מוסכמות).


האם נכון שהחשיפה לרעש כזה תקופה ארוכה של 5 שנים ומעלה עלולה לגרום לנזק בשמיעה כפי שסובל כיום התובע?

8.
ביום 16.7.04
השיבה המומחית לשאלות ההבהרה במסגרת חוות דעתה הרביעית כדהלן:

"1.
אין באפשרותי לומר על בדיקת השמיעה מ- 1979 שהיא אמינה יותר או פחות מהבדיקות האחרות.
2.
מזויפת לגמרי: משום שב- 1995
השמיעה מימין מראה ירידה של 50 דציבל, ולא יתכן שירידה בשמיעה כזו
- תשתפר.
3.
שאלה במקומה ואני נסוגה מקביעתי זו. אין לדעת למעשה את השמיעה לפני כן. ויש להסתמך על הבדיקה היום כעל הבדיקה הנכונה.
בכל אופן ירידה כזו בשמיעה, עם סיפור חשיפה של 5 שנים ועוצמה כפי שהיתה - סבירות גבוהה יותר שהחשיפה לרעש לקחה חלק פחות באטיולוגיה
."
(ההדגשות הוספו)
.




ב.
טענות הצדדים

9.
התובע טען כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הירידה בשמיעה ממנה הוא סובל, היא כתוצאה מהרעש בעבודה, זאת משום שהנתבע - שעליו מוטל הנטל להוכיח שהשפעת הרעש בעבודה על הירידה בשמיעה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים - לא עמד בנטל זה, התובע טען כי עומדת לזכותו חזקת הסיבתיות, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").


עוד טען התובע בהקשר זה, כי בחוות דעתה האחרונה של המומחית מיום 16.7.04, חזרה בה המומחית מחוות דעתה הקודמת מיום 30.1.04 והיא חזרה למעשה אף ממסקנותיה בחוות הדעת מיום 27.6.03 וזאת בשינוי אחד והוא - השפעת העבודה היתה לשיטתה
פחותה באטיולוגיה של המחלה ביחס להשפעת גורמים אחרים קרי, פחות מ- 50%. עם זאת, אין מדובר לשיטתה בהשפעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

10.
הנתבע טען מנגד, כי בחוות דעתה האחרונה של המומחית - שניתנה לאחר שהופנו אליה שאלות ההבהרה, ולאחר שנערכו לתובע בדיקות שמיעה על פי המלצתה - קבעה
המומחית את מסקנתה הסופית והחד משמעית לפיה, השפעת החשיפה לרעש על ליקוי השמיעה של התובע, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

ג.
הכרעה

11.
כפי האמור, במסגרת כתב התביעה שהגיש התובע לבית הדין, הוא ערער על החלטתו של פקיד התביעות אשר סירב להכיר בפגיעה בשמיעתו "כמחלת מקצוע" כמשמעה בחוק.


"מחלת מקצוע" על פי סעיף 85 לחוק, היא אחת המחלות המנויה בתוספת לתקנות אשר התמלאו בה תנאים הקבועים בהגדרת המחלה ובתקנות הרלוונטיות, כפי שנקבע בדב"ע ל"ד 0-16 ליטבך נ. המוסד לביטוח לאומי לאמור:

"אין לך מחלת מקצוע במובן החוק, אלא זאת ששמה נקוב בתוספת לתקנות האמורות ונתמלאו בה כל התנאים המקנים לה, במצטבר, מעמד של מחלת מקצוע."


מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו, לפי רשימת מחלות המקצוע המפורטת בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני הפגיעה בעבודה) תשי"ד – 1954 (להלן: "התקנות") היא זו הנקובה בסעיף 7 לחלק ב' של התוספת השניה לאמור:

"נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי חשיפה לרעש שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור."



בתקנה 45 לתקנות הללו, נקבע לאמור:

"מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לחלק ב' לתוספת השניה, היא מהתאריך שצויין בטור 3, מחלת מקצוע לגבי מבוטחים המועבדים בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצד אותה מחלה בטור 2."


כאשר במקרה דנן, מבוטחים העובדים בעבודה שצויינה בטור 2 הם עובדים "בעבודה ממושכת, בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל."


יוצא איפוא כי על מנת שליקוי בשמיעה יוכר כמחלת מקצוע, יש צורך להצביע על קיומם של התנאים להגדרת המחלה כמצויין בתקנות ועל נסיבות העבודה המתוארות בטור 2 של חלק ב' לתוספת הנ"ל.


במקרה דנן, לא היתה מחלוקת על כך שהתובע נחשף לרעש מזיק, וכי נסיבות עבודתו היו בהתאם לתנאים הקבועים בתקנות. לאור חוות הדעת של המומחית ובדיקות השמיעה שנערכו לתובע, לא היתה גם מחלוקת על כך שהתובע סבל מליקוי בשמיעה כמפורט בתקנות הרלוונטיות.


עם זאת, על מנת לקבוע שהליקוי ממנו סובל התובע, אשר על פי חוות דעת המומחית הגיע למצב של חרשות כמעט מוחלטת, נדרשת גם הוכחה של קשר סיבתי רפואי בין הליקוי בשמיעה לבין העבודה בחשיפה לרעש מזיק. שכן, על התובע לשכנע כי התקיימה בו ההגדרה של "מחלת מקצוע," לרבות העובדה שהנזק נגרם לו "על ידי חשיפה לרעש".

12.
סעיף 85 (ב) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"א – 1995, קובע את סמכותו של השר הממונה על ביצוע החוק לאחר התייעצות עם שר הבריאות לקבוע נסיבות שבהן מחלה כללית תהיה "בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההפך."


לאור הוראה זו, אכן נקבעה בסעיף 46 לתקנות חזקה בדבר הקשר הסיבתי לאמור:

"מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה המבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט בטור 2, או בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלק המבוטח, כל עוד לא הוכח ההפך".


משמע, סעיף 46 לתקנות קובע חזקת סיבתיות הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לסותרה מוטל על הנתבע
(ר' דב"ע נ"ו 340-0 ברוך מודיענו נ. המוסד לביטוח לארומי, עבודה ארצי ל"א (1)
280)
.

13.
נקדים ונציין כי במקרה דנן, סבורים אנו כי לא עלה ידי הנתבע לסתור את חזקת הסיבתיות או "חזקת מחלת מקצוע" המעוגנת
בסעיף 85 לחוק ובתקנה 46 לתקנות.

14.
במקרה דנן, כתבה המומחית בחוות דעתה האחרונה כי קיימת סבירות גבוהה יותר שהחשיפה לרעש "לקחה חלק פחות באטיולוגיה". עם זאת המומחית לא קבעה כי השפעתה של החשיפה לרעש היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים על היוצרות הפגיעה. בנוסף, בחוות דעתה האחרונה חזרה בה המומחית מאחת הקביעות שפורטו בחוות דעתה השלישית, זו אשר הובילה למסקנה כי השפעת עבודתו של התובע היתה פחותה בהרבה משהשפעת גורמים אחרים. בנוסף, המומחית קבעה בחוות דעתה השניה, כי נראה לה שיש לקבל את הקביעה בדבר השפעת העבודה באופן חלקי (כ- 50%) על הליקוי בשמיעה.


עוד יאמר, כי גם אם מכלול חוות הדעת של המומחית יוצר ספק ביחס לקשר הסיבתי שבין המחלה לבין תנאי העבודה הרי שלאור חזקת הסיבתיות צריך ספק זה לפעול לזכותו של התובע.

15.
עולה מהמקובץ, כי ככל שניתן ללמוד על מסקנה סופית של המומחית, הרי שזו איננה כי השפעתה של החשיפה לרעש על היווצרות הליקוי היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ומכאן שהנתבעת לא השכילה לסתור את חזקת הסיבתיות העומדת לזכות התובע בנסיבות העניין בדבר הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין הליקוי ממנו הוא סובל.

16.
לאור כל האמור, המסקנה היא כי יש לקבל את התביעה במובן זה שאנו קובעים כי התקיימו התנאים הדרושים להכרה בנזק בשמיעתו של התובע כמחלת מקצוע.

17.
המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום כ"ד באייר, תשס"ה (2 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב

נ
.
צ. מר צבי קוסטרינסקי

נטע רות
– שופטת
004349/01בל 720 נטע רות
ציפורה דוידי







בל בית דין אזורי לעבודה 4349/01 אהרונוב יאיר חי נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב (פורסם ב-ֽ 02/06/2005)