פסקי דין על מחאמיד ח'אלד מוחמד חוסין | פסקי דין על עלי מוחמד חוסיין מחאמיד | פסקי דין על ג'בארין עבד אלפתאח מוסטפא עבד אלפתאח | פסקי דין על ג'בארין טהה עבד אלראוף | פסקי דין על ג'בארין מחמוד וחיד ואח' |

1869/98 א     18/03/2004




א 1869/98 מחאמיד ח'אלד מוחמד חוסין, עלי מוחמד חוסיין מחאמיד נ' ג'בארין עבד אלפתאח מוסטפא עבד אלפתאח, ג'בארין טהה עבד אלראוף, ג'בארין מחמוד וחיד ואח'




בעניין:
1




בתי המשפט

בית משפט השלום חדרה
א
001869/98

בתיק עיקרי:
001869/

בפני
:
השופטת דיאנה סלע
תאריך:
18/03/2004







1 . מחאמיד ח'אלד מוחמד חוסין

2 . עלי מוחמד חוסיין מחאמיד

בעניין:





התובעים




- נ
ג
ד -




1 . ג'בארין עבד אלפתאח מוסטפא עבד אלפתאח

2 . ג'בארין טהה עבד אלראוף


3 . ג'בארין מחמוד וחיד

4 . כלל חברה לביטוח בע"מ







הנתבעים

נגד





אגברייה מוחמד







צד ג'




פסק - דין


1.
עובדות המקרה.
א. ביום 27.3.97 נכנסה משאית אשפה (להלן: המשאית), הנהוגה על ידי הנתבע 1 (להלן: הנהג) לחצר ביתם של התובעים באום אל פחם, ותוך כדי פינוי האשפה סטתה שמאלה ונכנסה לתוך בוץ שליד עמוד החשמל בחצר ביתם של התובעים.
הנהג ומעסיקיו ניסו לחלץ את המשאית בעזרת שופלים הנהוגים על ידי אחרים, ובסופו של דבר הצליח הנתבע 3 אשר נהג בשופל הקרוי באגר (להלן: הבאגר) לחלץ את המשאית, כשבוע ימים לאחר ששקעה בחצר התובעים.

ב. בפני
י תביעת התובעים לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לחצר ביתם וכן לדרך המובילה לביתם עקב הארועים הנ"ל, בטענה כי השופל הראשון שהגיע, אשר היה נהוג על ידי הנתבע 2, ביצע חפירות מסביב למשאית כדי לאפשר לה לצאת מהבוץ, ותוך כדי החפירות הרס מדרגות ושביל מבטון שהיו בחצר, חפר בתוך החצר, גרם לשבירת צינור מים, עקר את הדשא בחצר וכן הרס גדר חיה הנטועה בקירבתה.
על אף פעולות אלה לא הצליח הנתבע 1 להזיז את המשאית, והמשאית נותרה במקומה כשבוע על ריחות הצחנה שבה. לאחר שכל פעולות החילוץ של השופל הראשון לא הצליחו, הוזעק הבאגר, אשר חפר עמוק באדמה כדי ליישר את הדרך, הרס את גן התובעים, המדשאה, שביל הבטון בחצר וכן את האספלט שבכניסה לבית התובעים.
בנוסף לכך, טענו התובעים כי הצחנה של משאית האשפה במשך שבוע גרמה להם למטרד ועוגמת נפש. הם לא יכלו לנוח בבית, לאכול בו וסבלו, והסרחון הקשה עליהם לנהל חייהם באופן סדיר.

התובעים תבעו את נהג המשאית והמבטחת שלו, היא הנתבעת 4 (להלן: הנתבעת), והן את הנתבעים 2 ו- 3, אשר לטענתם תרמו לנזק שגרמה המשאית, בעת שניסו לחלצה.
כמו כן תבעו התובעים את נהג הבאגר, הוא הנתבע 3 ואת הנתבעת כמבטחת של הבאגר.

ג. הנתבעים 1 ו- 4 אישרו את הארוע בכללותו, אך הכחישו את הנזק הנטען ואת גובהו, וכן את זכותם של התובעים לתבוע פיצוי בגין נזקים אלה. לטענתם, לא הוכיחו התובעים את בעלותם בנכס, ולכן אינם זכאים לתבוע נזקיהם.
הנתבעים 1 ו- 4 שלחו הודעת צד שלישי כנגד מעסיקו של הנהג, אשר בחר שלא להתגונן, וניתן נגדו

פסק דין
המותנה בתוצאות ההליך שבפני
י.

ד. הנתבעים 2 ו- 3 לא הגישו כתבי הגנה, ורק לאחר שמיעת הראיות ומתן

פסק דין
בהעדר סיכומים מטעם הנתבעים 1 ו- 4, ביקשו לבטל את פסק הדין. בסופו של דבר בוטל פסק הדין וביהמ"ש שמע ראיות פעם נוספת.

ה.
בכתב ההגנה שהגישה מטעם הנתבעים 1 ו- 4 הודתה הנתבעת כי היא מבטחת את הבאגר בפוליסת ביטוח רכב מיוחד, ואף ציינה את מספרה (להלן: הפוליסה). ואולם, לטענתה היא מופטרת מחבותה כלפי התובעים והנתבע 3 בגין הנזקים המיוחסים לבאגר מאחר שנעשה בו שימוש חריג שאינו מכוסה בפוליסת הביטוח, הופעל בצורה חורגת מיעודו מבלי לתת את הדעת לאי התאמתו, וכן מטעמים אחרים כגון הפעלת הבאגר ללא פיקוח או תכנון ועוד.

ו. בנוסף להכחשת הנתבעים את הנזק הנטען, ניסה כל אחד מהנתבעים להטיל את האחריות לנזק על גורם אחר.

הנתבע 2 טען כי לאחר שהוזמן לחלץ את המשאית וראה את המצב בשטח, חזר כלעומת שבא ולא פעל לחילוצה. הנתבע 3 ניסה להקטין את חלקו וטען כי רוב הנזקים היו במקום עוד לפני שחילץ את המשאית.

2.
שאלות במחלוקת:
א. מה הנזק שנגרם לתובעים?
ב. מעמדם של התובעים, וזכותם לפיצוי בגין הנזקים הנטענים.

ג. מה הנזק שגרם כל אחד מהנתבעים לתובעים, והאם אחראים הנתבעים 2 ו- 3 לנזקם של התובעים?

3
.
מטעם התובעים העיד התובע והמהנדס והשמאי כנענה (להלן: המהנדס), הנתבעים 1 ו- 4 לא הביאו כל ראיות מטעמם, והנתבעים 2 ו- 3 העידו בעצמם. למעשה, אין מחלוקות עובדתיות משמעותיות בין הצדדים, למעט גירסתו של הנתבע 2, אשר העיד כי לא ניסה לחלץ את המשאית, מאחר שראה שהדבר בלתי אפשרי, ולגבי גובה הנזק.
לאחר שמיעת הראיות בתיק, אני מעדיפה את גירסת התובע, המהימן עליי, והמומחה מטעמו, על פני גירסת הנתבעים, בסייגים שיפורטו להלן.
הנתבעים 1 ו- 4 בחרו, כאמור, שלא להביא ראיות מטעמם, וחזקה עליהם כי שקלו היטב את שיקוליהם. משבחר הנתבע 1, הוא נהג המשאית אשר גרם לנזק ופעל לחילוצה שלא למסור גירסה בביהמ"ש, ואף לא העיד את מעבידו, הצד השלישי, חזקה עליו כי לא רצה לחשוף את עצמו ואת מעבידו לחקירה הנגדית, וכי הראיות שהיה מביא היו פועלות כנגדו.
"... כלל הנקוט בידי ביהמ"ש מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו כל הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו".
(ע"א 548/78 שרון ואח'
נ' לוי פ"ד לה' (1) בעמ' 760).

באשר לכמות ההוכחה הנדרשת לקבלת התביעה, "מידת ההוכחה הנדרשת בענייננו היא זו המטה את מאזן ההסתברות לטובת הגירסה הנטענת ודי לעין זה בקיומה של גירסת תביעה המתסברת יותר מגירסת ההגנה כדי להצדיק קבלתה של התביעה.
הכלל הנוהג הוא כי:
"מה שנדרש מבעל דין שעליו הטיל החוק את עול השכנוע במשפט אזרחי הוא להוכיח עובדות מהן עולה גירסתו כאפשרות קרובה, לאו דווקא קרובה עד מאוד. ובדרך כלל יספיק הדבר שהגירסה העולה מאותן עובדות היא יותר קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו על ידי הצד שכנגד". (דברי השופט אגרנט בע"פ 232/55 היועמ"ש נ' גרינוולד, פד"י יב' 2017, 2063)".
(ע"א 7623/98 האפוטרופוס הכללי נ' שחורי ואח'
, דינים עליון, כרך נז', 976, סעיף 5).

4.
נזקם הממוני של התובעים.
התובע 1 (להלן: חאלד) תיאר בתצהירו את הנזקים שגרמו המשאית והשופלים אשר ניסו לחלצה וחילצוה בסופו של דבר, כמתואר לעיל.

התובע הגיש חוות דעת של המהנדס והשמאי כנענה, אשר ציין כי ביקר ביום 7.4.97 בביתו של חאלד בשכונת אל זיתונה באום אל פחם.
על פי חוות הדעת יש קטע דרך באורך של 50 מ' שניזוק באופן משמעותי, ואין כלל נגישות לבית המגורים של חאלד.
עלות תיקון הנזקים היא כדלקמן:
א. חפירה וסילוק העפר יעלו 1,500 ₪.
ב. דרך גישה זהה תעלה 9,000 ₪.
ג. אספלט לצורך חניה בחזית הבית יעלה 3,000 ₪.
ד. גדר בטון ורשת ירוקה יעלו ביחד 4,200 ₪.
ה. מדרגות מבטון יעלו 300 ₪.
ו. משטח דשא יעלה 600 ₪.
ז. גדר חיה ליד גדר הבטון תעלה 600 ₪.
ח. צינור מוביל מים חצי צול יעלה 2,000 ₪.
ט. חידוש גבולות החלקה על ידי מודד מוסמך יעלה 800 ₪.
בסה"כ העריך המומחה את הנזקים שנגרמו בסך 22,000 ₪.

המהנדס העריך כי יש צורך להחזיר המצב לקדמותו על ידי חפירה, מילוי וסילוק עפר, תוך שהוא מציין כי יש צורך בעלויות ביצוע למרכיבים הנ"ל הכוללים חומר ושכר עבודה, תוספת של 3,000 ₪ עבור סוג, מהות והיקף העבודה, ותוספת של 6,000 ₪ עבור ביטול זמן עקב חסימת דרך עד להחזרת המצב לקדמותו.
בחקירה הנגדית אישר המהנדס כי לא ביקר במקום לפני מתן חוות הדעת, אך הוא מכיר את האיזור.
הוא הסביר כיצד הגיע למסקנותיו בדבר הנזקים שנגרמו. באשר לאספלט, ציין כי ראה קטעי אספלט מפוזרים והרוסים ומכך הסיק כי היה אספלט במקום. גירסה זו נתמכה בעדות הנתבע 2 "ראיתי שהוא גרם נזק למשטחים, הוא היה הולך וחוזר בשביל לצאת, ראיתי סימנים של גלגלים, הוא גרם נזק לרצפה, לאספלט ששם הוא עומד, זה ברור". (עמ' 26 ש' 5-6), ובעדות הנתבע 3 "האספלט היה בתוך האדמה, האדמה היתה מעליו...". (עמ' 29 ש' 14).
ביחס לגדר הבטון, המהנדס לא ראה גדר במקום אך הסיק על קיומה ואמר "לא יכול להיות שיעשו דשא באויר" (עמ' 4 לפרוט' ש' 12). התובע העיד "היה לי שביל גישה מבטון והיתה לי גדר והיו לי כמה מדרגות שהייתי יורד לכביש". (עמ' 9 לפרוט' ש'
20
-21).
"היתה גדר על השביל" (עמ' 9 ש' 25), ואף הסביר כי הגדר תמכה באדמה מכיון שהיה הפרש גבהים לפני המדרגות (עמ' 10 לפרוט' ש' 3-4).
הנתבעים העידו כי לא ראו גדר במקום, ואולם שוכנעתי כי המקום היה מלא בוץ, קטעי אספלט, והנתבעים לא בחנו את השטח לצורך שומת הנזק.
עם זאת, התובע לא העיד כי הגדר היתה מבטון, ובהעדר כל ראיה לכך לא שוכנעתי כי הגדר היתה מבטון ולא מרשת, לכן יפסק פיצוי נמוך מזה שנקבע על ידי המומחה.
אין מחלוקת כי במקום היה משטח דשא, וגם הנתבע 3 העיד על כך. "אמרתי לו שאם אני רוצה לחלץ שם אני חייב לקחת חלק מקצה הגינה". (עמ' 28 ש' 23, עמ' 29 ש' 15, עמ' 30 ש' 6).
המהנדס העיד כי ראה בתוך הבוץ סימנים של גדר חיה, וגירסה זו לא נסתרה. (עמ' 4 לפרוט' ש' 3).
באשר לצינור מוביל המים, התובע העיד כי הניח את הצינור בעצמו, מאחר שבזמנו לא היה לו היתר בניה והעיריה לא סידרה לו את צינורות המים. כיום אחרי שיש לו היתר הצינורות הם בהחזקת העיריה. (עמ' 23 ש' 8-9). התובע העיד כי הצינורות עלו לו בין 1500
ל-
2000 ₪ (עמ' 11 ש' 2), ולאחר שהצנרת נחתכה, הניח צינור פלסטיק כדי שיהיו מים לבני הבית, מאחר שבשל הנזק נאלץ להביא מים מהשכנים. (עמ' 11 ש' 1-5). המהנדס ציין כי ראה צינור חתוך (עמ' 19 ש' 20), ותמך בגירסת התובע.

המהנדס העריך את חידוש גבולות החלקה על ידי מודד מוסמך ב- 800 ₪, ומסר כי עשה כן מאחר שהניח שלא היה ניתן לסלול את הדרך בלי מדידה.
אין כל ראיה לכך שיש צורך במדידה נוספת בגין הנזק שנגרם, ואינני רואה ליתן פיצוי בגין רכיב זה.
הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, ואף לא חקרו את המהנדס לגבי עלויות התיקון. לפיכך תתקבל הערכתו לגבי עלויות התיקון במלואה.

כאמור, ציין המהנדס כי יש מקום להוסיף על הנזק רכיבים נוספים עבור סוג, מהות והיקף העבודה וכן ביטול זמן עקב חסימת דרך עד להחזרת המצב לקדמותו.
בחקירה הנגדית הסביר כי יש צורך להביא הרבה בעלי מקצוע, מדובר בעבודות קטנות, והוא מוגדר כ"מצב בלתי נראה מראש". המהנדס אף הפנה למחירון דקל וציין כי מקובל להוסיף 10-12 אחוזים לעבודות שיפוצים מסוג זה. (עמ' 19 ש' 14-16). גירסה זו לא נסתרה, ויש טעם בכך שהרי מן המפורסמות כי קיים יתרון לגודל.

נוכח כל האמור לעיל, זכאים התובעים לפיצוי בסך 18,500 ₪, בתוספת 10 אחוזים
לעבודות מזדמנות, ובסה"כ 20,350 ₪.

5.
הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים.
התובע העיד לגבי המטרד שנגרם לו ולבני משפחתו בגין המשאית מלאת האשפה אשר היתה תקועה קרוב לביתו משך שבוע ימים, על כך כי נאלץ לקחת את ילדיו על גבו מאחר שלא היתה גישה לביתו ולבית אחיו, על הקושי לנסוע לביתו בתקופה זו ולאחר מכן, מאחר שהדרך נפגעה, על התקופה בה לא היו לו מים לשימוש ביתי ועוד. התובע העיד, ועדותו לא נסתרה כי כתוצאה מהארוע נשוא תיק זה, היו ילדיו נתונים בסכנת נפילה, עקב הפרשי הגבהים שנוצרו באדמה, והפחדים להם היה נתון. בנוסף לכך נהרסה גינתו של התובע, ושיגרת חייו נפגעה באופן משמעותי. התובע היה צריך לפנות לבעלי מקצוע על מנת שיתקנו את הנזק שנגרם, ועד התיקון חי בתנאים לא תנאים.
לאחר ששקלתי את הראיות שבפני
י, אני רואה להעמיד את הנזק הלא ממוני בגין עוגמת נפש, אי נוחות ומטרד על סך של 10,000 ₪ לשני התובעים ביחד.

6.
מעמדם של התובעים, וזכותם לפיצוי בגין הנזקים הנטענים.
הנתבעים טענו כי התובעים לא הוכיחו את זכויותיהם בנכס הנטען ובכביש שניזוק, ולכן אינם זכאים לפיצוי כלשהוא בגין הנזקים שגרמו הנתבעים.
אני רואה לדחות טענה זו. אין מחלוקת כי התובעים מתגוררים בחלקה 21 בגוש 20350, ששטחה 1131 דונם. (להלן: הנכס). התובעים הגישו נסח רישום אשר ממנו עולה כי אביהם הוא בעלים של שליש בחלקה משנת 69', ובשנת 99' העביר להם את מלוא זכויותיו בחלקה במתנה.
התובע העיד כי הוא בנה את ביתו בנכס עוד בשנת 84', והוא מתגורר בו מאז ומשלם מיסים לרשות המקומית. לתמיכה בטענתו הגיש אישור מעירית אום אל פחם לפיו התובעים משלמים מיסים על שני בתי המגורים משנת 1984. התובע הסביר כי לא קיבל היתר בניה אלא לאחרונה, והיתר הבניה שצירף תומך בגירסתו (בהיתר נכתב כי הוא ניתן לבית מגורים קיים, ומכאן כי בעת הגשת הבקשה היו הבתים קיימים).
לפיכך, אינני רואה לקבל את טענת הנתבעים כי אין די בדבריו של התובע להוכחת בעלותו, וכי לא הוכח כל קשר בין התובעים לבין המקום. גירסת התובע לא נסתרה, ונתמכה בכל המסמכים שהוגשו על ידו לרבות המסמכים המאוחרים.

הנתבעים טענו כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין הדרך שאינה בבעלותו. התובע העיד כי הוא מימן את סלילת הדרך בסך 10,200 ₪, והסביר מדוע היה עליו לשלמה. (עמ' 11 לפרוט' ש' 18-20, 27-29). אין כל ראיה לכך כי הרשות המקומית תיקנה את הכביש או כי היה עליה לתקן את הכביש, והנטל להוכיח ענין זה הוא על הנתבעים.
לפיכך, זכאים התובעים להשבת המצב לקדמותו, דהיינו כי יוכלו לנסוע על כביש מרוצף לביתם, כפי שעשו לפני הארוע נשוא תיק זה.

7.
מה הנזק שגרם כל אחד מהנתבעים לתובעים, והאם אחראים הנתבעים 2 ו- 3 לנזקיהם
של התובעים?

א. התובע הצהיר בכתב התביעה כי לאחר שהמשאית שקעה בבוץ ליד ביתו, הזמין הנהג את הנתבע 2 לחילוץ, ותוך כדי הנסיונות הכושלים לחלץ את המשאית גרם הנתבע 2 לנזק משמעותי למקום. הנתבע 3, נהג הבאגר, אשר בסופו של דבר חילץ את המשאית, חפר אף הוא את כל האספלט והכביש המוביל לביתו.
הנתבע 2 העיד כי כלל לא היה שותף לחילוץ המשאית, וכי מיד לאחר שראה את המצב בשטח הבין כי אינו מסוגל לעזור בחילוצה, ואילו הנתבע 3 העיד כי הנזק היחיד שגרם למקום היה חפירה של כ- 4 מ"ר מהגינה והדשא של התובעים, וזאת לאחר שקיבל את הסכמתם מראש, וכן את הסכמת הנהג.
כאמור, הנהג ובעל המשאית לא העידו בפני
י, וסביר להניח כי היו מודעים לגירסת הנתבעים 2 - 3, לאחר שהללו ביקשו לבטל את פסק הדין וטענו כי לא היו שותפים לנזק שנגרם.
איש מן הנתבעים לא שלח הודעה לצד שלישי נגד הנתבעים האחרים, בטענו כי הם האחראים העיקריים לנזק.

ב. לאחר ששמעתי את הצדדים, אינני מקבלת את גירסתו של הנתבע 2, אשר אינה מהימנה עליי, כי לא היה שותף לחילוץ המשאית, ואני מעדיפה את גירסת התובע לפיה שני הנתבעים פעלו לחילוץ המשאית, ולומדת על מעורבותו גם מכך כי היה נוכח בעת שהמשאית חולצה בסופו של דבר.
שוכנעתי כי הנתבע 2 התרשל בפעולותיו.
מגירסת הנתבע 2 עצמו עולה כי השופל שנהג לא היה מתאים לחילוץ המשאית, ולכן לא היה עליו לבצע את הפעולות שביצע, אף שנעשו מתוך רצון טוב לסייע לתובעים ולנהג לחלץ את המשאית. "יש שופל גלגל שבמצב שהיה שם לא יכול היה להכנס בשום אופן, בגלל שהבוץ שהיה שם מטר, וגם שהיתה שם דרך אספלט...". (עמ' 25 ש' 23-25). הנתבע 2 הודיע על הארוע לחברת הביטוח שלו, וסביר להניח כי הדבר נעשה מאחר שהנתבע 2 היה מודע לנזק שגרם ולתביעה הצפויה כנגדו. (עמ' 26 לפרוט' ש' 29-31, עמ' 27 לפרוט' ש' 1-4).
אין מחלוקת לגבי חובת הזהירות המוטלת על הנתבע 2, והוכח אף כי הוא צפה שלא יוכל לחלץ את המשאית בעזרת השופל שלו. מכאן כי הנתבע 2 צפה את הקשיים בפעולותיו ואת הנזק העלול להגרם בגינן. לכן, אני קובעת כי הוכחה רשלונותו והקשר הסיבתי בינה לבין הנזקים שגרם.

ג. לגבי הנתבע 3, אשר הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, לא שוכנעתי כי הנתבע 3 התרשל בפעולות שביצע, ואני מאמינה לו כי הנהג והצד השלישי ביקשו ממנו לעזור בציינם כי הוא הגורם היחיד היכול "להוציא את העגלה מן הבוץ". אני מאמינה לנתבע 3 כי הודיע לנהג ולבעל המשאית מה הנזקים שיגרום, והם הבטיחו לשאת בנזקים אלה.
(עמ' 28 לפרוט' ש' 23-25, עמ' 29 לפרוט' ש' 6, 18, עמ' 30 לפרוט' ש' 27-29).
בנוסף לכך לא שוכנעתי כי הנתבע 3 גרם נזק שהנהג והצד השלישי לא צפו בעת שביקשו ממנו לחלץ את המשאית, וכי גרם לנזק משמעותי ביחס לנזקים שהיו במקום בעת שהגיע לשם.

לאור קביעה זו, אין מקום לדון בטענת הצדדים כי הנתבעת 4 היתה מבטחת של הנתבע 3, וחייבת לשאת בנזקו.

ד. הנתבעים טענו כי התובעים נתנו הסכמתם לחילוץ, לקחו בחשבון את הנזקים שייגרמו להם, ולכן אינם זכאים למלוא הפיצוי בגין נזקיהם. אינני רואה לקבל טענה זו.

התובע העיד כי בעל המשאית הבטיח לו שהוא יתקן את כל הנזק שנגרם, והוא לא יכול היה להתנגד לחילוץ המשאית. "אני לא נתתי לו אישור ולא אמרתי לו לא. ...
והקבלן ובעל המשאית אמר לי אל תדאג אני אסדר את הכל". (עמ' 24 ש' 4-6).
"אני אומר לך שבעל המשאית הבטיח לי שהוא יתקן את כל הנזק... אני חייב להסכים. שבוע שלם היתה האשפה בכל המשאית כך שכל הריח ... זה היה גועל נפש. הנהג של המשאית כל הזמן הבטיח שיתקן את כל הנזק"
. (עמ' 24 ש' 20 -26).


ה. האם יש לחלק את האחריות בין הנתבעים 1,2,4?

"ביחוס האחריות והנזק במצבים של ריבוי מזיקים קיימים מספר עקרונים מנחים:
(א) הניזוק זכאי לפיצוי על מלוא נזקיו שנגרמו לו בכל הארועים המזיקים גם יחד, (ב) אין המזיק אחראי אלא לנזק שהוא עצמו גרם, (ג) המזיק מוצא את הניזוק כמות שהוא - זהו למעשה עקרון "הגולגולת הדקה" המחייב מזיק לצפות גם לרגישויות ומגבלות מיוחדות של הניזוק העשויות להרחיב את היקף הנזק שגרם המזיק. (ד) באומדן הנזק לעתיד מתחשבים בארועים ובהתפתחויות העשויים לקרות במהלך חיי הניזוק ובאלה שכבר קרו עד למתן

פסק דין
בענין ואשר בכוחם להגדיל את נזקיו או להקטינם.
בסיטאוציות של ריבוי גורמים המספיקים לבדם לגרום לנזק שארע, ישומם הנקי של כל העקרונות האלה יחד אינו תמיד אפשרי.
...
לפי סעיפים 11 ו- 83 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אחראים המזיקים יחד ולחוד לנזק שנגרם עקב עוולתם כאשר כל אחד מהם אחראי על מלוא הנזק שנגרם". ...
(משה ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, עמ' 384-387).
"באופן זה יוצא כי ראוי לערוך אבחנה בין נזק שהתרחשותו כבר נסתיימה, כמו למשל נזק לרכוש, שאז יש מקום לדבר על תוספת של המזיק השני, על הנזק שגרם המזיק הראשון, לבין נזק מתמשך, כגון למשל אובדן כושר השתכרות של הנפגע גופו.
(שם, בעמ' 393).
ואכן הלכת הפסיקה בישראל המעוגנת גם בסעיף 11 לפקודת הנזיקין כי כאשר מדובר במזיקים במשותף או במזיקים בנפרד שגרמו נזק שאינו ניתן לחלוקה, ניתן לחייב בגין מלוא הנזק כל אחד מהם ושאלת חלוקת האחריות ביניהם תיוותר להתדיינות בינם לבין עצמם.
(שם, עמ' 399).

לפיכך ישאו הנתבעים 1,2 ו-4 בנזקים ביחד ולחוד.
באשר לנתבע 3, על אף שהוכח כי גרם לנזק, אני רואה לפטור אותו מאחריות לנזק שגרם, מאחר שכאמור לא הוכחה רשלנותו, ואינני רואה להטיל עליו אחריות מוחלטת לנזק שגרם.

8
.
א. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לחייב את הנתבעים 1, 2 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובעים ביחד סך של 20,350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.4.97 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף לכך ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.


ב. הנתבעים 1, 2 ו- 4 ישאו בכל הוצאות התובעים, לרבות שכ"ט השמאי בסך 1,404 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.4.97 ועד ליום התשלום בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.


ג. התביעה נגד הנתבע 3 נדחית בזה.
לאור התמשכות ההליכים בגין מחדליו של הנתבע 3, תדחה התביעה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים
.


ניתן היום 18 במרץ, 2004 (כ"ה באדר תשס"ד) בלישכה.

דיאנה סלע
, שופטת

ו.ב.






א בית משפט שלום 1869/98 מחאמיד ח'אלד מוחמד חוסין, עלי מוחמד חוסיין מחאמיד נ' ג'בארין עבד אלפתאח מוסטפא עבד אלפתאח, ג'בארין טהה עבד אלראוף, ג'בארין מחמוד וחיד ואח' (פורסם ב-ֽ 18/03/2004)