פסקי דין על כהן רחמים | פסקי דין על סלם יוסף

4444/99 א     16/01/2003




א 4444/99 כהן רחמים נ' סלם יוסף




37
בתי המשפט
א 004444/99
בית משפט השלום חדרה
16/01/2003

כב' השופט שאול מנהיים

בפני
:
כהן רחמים

בעניין:
התובע
נ ג ד
סלם יוסף
הנתבע
פסק דין
1. תביעה כספית שמקורה בבקשה לביצוע שטר (שיק) בלשכת ההוצל"פ. בהסכמה, ניתנה רשות להגן. השיק חתום ע"י הנתבע, וסכומו 200,000 ₪. מועד הפרעון הרשום בו הוא 22.12.98, ושם הנפרע הוא עמי נסריאצי. השיק חולל בשל חוסר כיסוי, ולא צוינה סיבת החזרה אחרת או נוספת. שמו של התובע, וכן חתימה הנחזית להיות חתימה שלו, וללא כל כיתוב נוסף, מופיעים בצידו האחורי של השיק. השיק אינו כולל כל הגבלה על סחרותו ואינו משורטט.

2. חוששני שמדובר בפרשה עגומה ביותר מכל בחינה אפשרית. מעורבים בה אנשים שנטען לגביהם כי עשו מעשים חמורים של מרמה, כפיה וכיו"ב, סכומי כסף גדולים, וחוששני שגם עדויות שקר. התמונה הכוללת המצטיירת היא של "תעשיה" שלמה של גלגול כספים, ויתכן שאף הלבנת הון.

3. כל העדים ששמעתי ובמיוחד שלושת העדים הראשונים עשו רושם בלתי מהימן בצורה מובהקת. דומה שהאמת כולה לא הוצגה בפני
י כלל, ולא נותר אלא להכריע בתביעה בתנאים אלה שהם תנאים לא קלים ולא רגילים.

4. הבקשה לביצוע שטר כמוה ככתב תביעה. בחלק "ו" של טופס הבקשה לביצוע שטר, בסעיף 1, נאמר שהתובע אוחז בשטר נשוא ההליך. הבקשה לביצוע שטר הוגשה ביום 26.1.99 ללשכת ההוצל"פ. בהתנגדות נטען כי התובע אינו אוחז כשורה וכי נטל את השיק במסגרת קנוניה שהיה שותף לה; וכן - כי השיק ניתן ע"י הנתבע לאחד אלי קוג'מן (להלן: "קוג'מן") על מנת שירכוש בו סחורה, כאשר הוא חתום על החלק, ולקוג'מן לא היתה הרשאה למלא את הפרטים כפי שמולאו בשיק. בהמשך התצהיר התומך בהתנגדות נטען, בין היתר, כי לא ניתנה תמורה עבור השיק וכי התובע, אחיו יוסי כהן, הנפרע עמי נסריאצ'י ואדם נוסף בשם ג'רבי היו מעורבים בקנוניה נגד הנתבע, שענין השיק הוא חלק ממנה.

5. ככלל, מתגבשת עילת התביעה ביום הגשתה (ובמקרה זה - ביום הגשת הבקשה לביצוע שטר להוצל"פ). אין אדם יכול להגיש בקשה לביצוע שטר, אלא אם הוא אוחז בו. השיק היה, כאמור, ערוך לפקודת עמי נסריאצ'י, ולא נשא (בצידו האחורי) כל חתימת היסב שניתן ליחס אותה לנפרע. החתימה היחידה שבצידו האחורי של השיק היא של התובע עצמו. ניתן אמנם לומר שהתובע קיבל את השיק עובר להגשתו לביצוע בדרך של מסירה ע"י הנפרע (נסריאצ'י) או ע"י אחר כלשהוא, אלא שהחזקה כזו בשטר אינה עושה את המחזיק ל"אוחז". ר' ס' 30 (ד) לפקודת השטרות [נוסח חדש], וכן ר' - זוסמן, דיני שטרות, מהד' 5, עמ' 200 פיסקה אחרונה: "הואיל והנעבר אינו "אוחז" כל עוד לא הושלמה זכותו ע"י ההיסב..."; וכן - זוסמן, שם, עמ' 201 למטה: "ודוק: הוראה זו (של ס' 30 (ד) לפקודה - ש.מ.) לא עשתה את הנעבר לאוחז; הוא לא יהא אוחז עד שלא תושלם ההסבה ע"י חתימת היסב".

מכאן, כי התובע אינו "אוחז" ולא היה "אוחז" בעת הגשת הבקשה לביצוע שטר, בניגוד לאמור בס' 1 לפרק ו' לבקשה.

6. מסתבר כי (לטענת התובע) בחודש פברואר 1999, כחודש לאחר שכבר הוגש השיק לביצוע ע"י התובע, נערך הסכם בינו לבין הנפרע נסריאצ'י שבמסגרתו ועל-פיו שילם התובע (חלק מיד וחלק בהתחיבות לעתיד) כספים לנסריאצ'י בגין השיק מהטעם שהוא (התובע) ערב לתשלום השיק. בקדם המשפט הראשון הציג ב"כ התובע את התביעה כתביעתו של ערב, שפרע את החיוב והוא מבקש לחזור אל החייב העיקרי (הנתבע) - ר' עמ' 4 ש' 15-13 וההחלטה בעמ' 6. הנתבע לא דרש אז שיתוקן כתב התביעה (שהוגש במקור כתביעה של "אוחז"), וההליך התנהל לגופו של ענין לאור טענת התובע כי הוא ערב שפרע. על כן, לא על ההיבט הדיוני יקום ויפול דבר, אף שהעילה הנטענת (הפרעון ע"י התובע) התרחשה רק לאחר פתיחת ההליך.

7. שמעתי את עדויותיהם של התובע, אחיו יוסי כהן (עת/2), ומר נסריאצ'י שהיה הנפרע בשיק (עת/3) - כולם מטעם התובע. בתום ראיות התובע הודיעה לפתע ב"כ הנתבע, שהגיש תצהיר עדות ראשית, כי אין בדעתה להביא ראיות כלל, ואז החליט ב"כ התובע להעיד את הנתבע כעד נוסף לתביעה (עת/4), וכך היה. צר לי לומר שאף אחד מארבעת העדים לא נמצא על-ידי ראוי לאמון מלא. הרושם הכולל משמיעת כל העדים הוא כי רב הנסתר על הנגלה וכי העסקים שהתנהלו תוך מעורבות של ארבעה אנשים אלה, וכן של כמה אנשים נוספים (אלי קוג'מן; אחותו; ומר יגאל ג'רבי) לא נפרשו במלואם ובצורה אמיתית בביהמ"ש. דומה שכל אחד מהעדים בחר, מטעמיו הוא, להציג לכל היותר חלק מהתמונה כולה.

8. ככל שניתן להבין לפחות מסיכומי התובע, טענתו היא זו: הנתבע ואחד אלי קוג'מן היו שותפים בעסק של חומרי בנין ו/או עץ. במסגרת שותפות זו בא קוג'מן, בתיווכו של יוסי כהן (עת/2, אחיו של התובע) לנסריאצ'י (עת/3) כשבידיו השיק וביקש הלוואה בסך 300,000 ₪, בין היתר כנגד השיק (ושיק נוסף על סך 100,000 ₪, שכובד). נסריאצ'י ביקש שתהיה גם חתימת ערבות לשיק, ויסוי כהן ביקש מאחיו - התובע - לחתום כערב, וכך היה.

עיון בראיות התובע מגלה תמונה שונה לחלוטין. התובע עצמו (עת/1) העיד על נסיבות יצירת ערבותו הנטענת לשיק כך: "אני יודע שביום שהוא קרא לי חתמתי מאחורי השיק. אני אח של יוסי ואנו קרובי משפחה ויוסי אחי ביקש שאני אהיה ערב. עמי הוא קרוב רחוק שלי. עמי (נסריאצ'י - ש.מ.) נתן הלוואה ליוסי סלם והוא רצה ערב..." (ר' עמ' 16 ש- 4-2). גם לפני כן הוא מתאר את חתימתו כחתימת ערבות: "חתמתי לו אחרי השיק (הכוונה "מאחורי השיק" - ש.מ.) שאני ערב על השיק הזה שבמידה והוא יחזור אני אשלם לו את הכסף" (עמ' 15 ש' 23-22). מדבריו של התובע בעדותו עולה בעליל כי חתם על השיק (בצידו האחורי) כערב לפני שהשיק סורב, שכן הוא מעיד כי מרגע שהשיק סורב פנה אליו הנפרע (עמי נסריאצ'י) - ר' למשל עמ' 15 ש' 10-9. גם בתצהירו ת/1 ב' מסביר התובע כי הואיל והוא ואחיו יוסי (עת/2) מנהלים במשותף עסקי הלוואות ונכיונות שיקים, וכ"חלק מהשקעתו של אחיו הנ"ל במתן הלוואות ליוסף סלם (הנתבע) ולאלי קוג'מן", חתם כערב לפרעון השיק נשוא ההליך (ס' 3 ל- ת/1 ב').

אחיו יוסי כהן (עת/2) סיפר סיפור שונה לחלוטין על נסיבות יצירת הערבות הנטענת של התובע לשיק. בתצהירו (ת/2) סיפר שכמי שתיווך בין קוג'מן לבין נסריאצ'י (ואדם נוסף בשם יגאל ג'רבי) בקשר להלוואות, ולפי דרישת נסריאצ'י, נתן יוסי כהן לנסריאצ'י שיק שלו על סך 300,000 ₪ (סכום הלוואתו של נסריאצ'י) כבטחון להחזרת ההלוואה, וכבטחון נוסף ערב אחיו (התובע) "להחזר ההלוואה ולפרעון השיקים שמשך סלם לפקודת עמי" (ס' 9 ו- 10 ל- ת/2). אציין כי בס' 10 ל- ת/2 לא נאמר מתי חתם התובע כערב לפרעון השיקים כחתומים ע"י סלם שמסר קוג'מן לנסריאצ'י (שאחד מהם הוא השיק נשוא ההליך), אך מקריאת ת/2 כולו ברור שהרושם שהמצהיר מבקש לעשות על הקורא הוא כי ערבות התובע נחתמה לפני חילול השיק, שכן התצהיר כולו ערוך כרצף כרונולוגי וחילול השיק נשוא תיק זה נזכר רק בס' 11 ואילך לאותו תצהיר (ת/2).

בעדותו אומר יוסי כהן כי ערבות אחיו התובע לשיק נשוא ההליך נולדה כך: עמי נסריאצ'י לחץ על יוסי כהן, לאחר חילול השיק נשוא ההליך, שיעמוד בערבותו שבאה לביטוי בשיק של יוסי כהן שבידי נסריאצ'י (ר' עמ' 21 ש' 6-3), ואז בא התובע וחילץ את יוסי אחיו בכך ששילם במקומו לנסריאצ'י את הסך של 200,000 ₪ וקיבל מנסריאצ'י את השיק של יוסי (שם); והכל לאחר שנסריאצ'י רצה לעקל את ביתו של יוסי כהן ועל מנת שלא יעשה כן (עמ' 21 ש' 6-5; שם, ש' 15-13 וש' 20-19). מבחינת לוח הזמנים היה הדבר - לגירסת יוסי כהן - לא מיד עם סירוב השיק נשוא ההליך אלא בחלוף זמן של כחודשיים שלושה מאז סירוב השיק (עמ' 21 ש' 13). בתשובה לשאלות ביהמ"ש אישר העד כי התובע "נכנס לתמונה" רק אחרי שנסריאצ'י דרש את הכסף מהעד; כי התובע לא נכח בעת מתן ההלוואה; כי למיטב זכרונו התובע לא היה חתום מאחור על השיק נשוא ההליך אז, וחתם כאמור אחרי שנסריאצ'י רצה לתבוע את העד יוסי כהן, כנראה אחרי שהשיק נשוא ההליך כבר סורב (עמ' 21 ש' 21-16).

9. מדובר בסתירה חזיתית, ישירה ומהותית ביותר לגבי מועד, אופן וסיבת יצירת הערבות הנטענת מצד התובע, אותה ערבות שהיא עילת תביעתו כיום. בעוד התובע עצמו מקפיד לערפל את נסיבות ומועד חתימתו על השיק שלטענתו היא הערבות שביסוד תביעתו אך טוען שנעשתה לפני סירוב השיק, בא אחיו - המעיד מטעמו - ומעיד כי הערבות נוצרה רק בעקבות הסירוב, ולאחר שהנפרע דרש מהאח את הכסף (מכח ערבות נפרדת שנתן האח). אין דרך ליישב בין שתי הגירסאות, וב"כ התובע בסיכומיו אפילו אינו מנסה לעשות כן (ומעדיף להתעלם מענין זה כליל, כנראה בתקווה שהצד שכנגד וביהמ"ש ישכחו אף הם). אגב: עמי נסריאצ'י, בתצהירו ת/3, תומך דווקא בעיקרי גירסתו של יוסי כהן (ור' ס' 4, 5 ו- 6 ל- ת/3), ואינו טורח לספר מתי וכיצד חתם התובע על השיק כערב. על עדותו של נסריאצ'י (עת/3) אוכל לומר כי עשתה רושם שלילי וכי ברור שהעד הסתיר הרבה יותר מכפי שסיפר, וגם לא כל מה שסיפר היה אמת. כך למשל התחמק בעקביות מלפרט כמה כסף קיבל, כיצד חושבה יתרת החוב שהוא טוען לה ומהי היתרה העדכנית (עמ' 24 ש' 21-1; לא ניתן להבין את הדברים, להבין מהם תנאי ההלוואה וכיצד מחשבים את היתרה). זאת ועוד: במה שהוצג כהסכם בו שילם התובע כספים לנסריאצ'י (אותו תשלום שמכוחו - כך טוען התובע - הוא זכאי לחזור אל התובע) מוזכר הסך של 210,000 ₪ כהלוואה. זה אינו סכום השיק, וזה גם אינו סכום ההלוואה עפ"י כל עדויות התביעה (שהיה 300,000 ₪). לא שמעתי הסבר לכך (ור' עמ' 25 ש' 9-5, שם נשאל נסריאצ'י על הסך של 210,000 ₪, אמר דברים רבים אך לא השיב כלל לשאלה).

10. לא פחות מסתורין רובץ (ולא הוסר) על כל ענין התשלום שביצע, כנטען, התובע לנסריאצ'י מתוקף ערבותו לשיק. עיון קל בתאריכים מגלה כי השיק סורב בחודש דצמבר 1998, הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 26.1.99, אך התשלום של התובע בוצע רק בחודש פברואר 1999. כבר הערתי שמשמעות הדבר היא כי ביום הגשת השיק לביצוע לא היה התובע בגדר ערב שפרע את החיוב והוא חוזר אל החייב העיקרי, אך לא רק בנקודה זו ניצב התובע בפני
קושי. נשאלת השאלה כיצד קרה שהשיק היה בידיו, ואף הוגש על ידו לביצוע ללשכת ההוצל"פ, והכל עוד לפני ששילם בגינו ולו שקל אחד. על כך השיב התובע כי נסריאצ'י מסר בידיו את השיק כבר לפני התשלום ואף לפני שנעשה ההסכם המגדיר ומסדיר את התשלום "מתוך אמון" - עמ' 15 ש' 8-7. נסריאצ'י לא אישר את הגירסה הזו (אף כי לא נחקר עליה ישירות בחקירה נגדית), ואילו יוסי כהן (עת/2) תיאר השתלשלות שאין ליישבה בשום פנים עם גירסת התובע בנקודה זו. גם ביצוע התשלום, לפחות בעיקרו, כלל לא הוכח אף שברור שהתובע יכול היה להוכיחו במלואו.

11. מן הבחינה המשפטית גרידא, אין זה נכון שמדובר ב"ערבות שטרית", שכן פרט לחתימה על צידו האחורי של השיק אין בשיק דבר היכול ללמד על הערבות, ובעוד פק' השטרות מחייבת רישום הביטוי "בון פור אוואל" או ביטוי הדומה לו כחלק מערבות "שטרית". לפיכך לכל היותר בפני
ניו ערבות "רגילה" שחל עליה חוק הערבות, תשכ"ט-1969, שס' 9 שלו קובע כי אין לערב שפרע זכות לחזור אל החייב העיקרי אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב. בעניננו לא נטען כלל וממילא לא הוכח כי החייב ידע בכלל, ולא כל שכן הסכים לכך, שהתובע יערוב לשיק. מהעובדות (לפי כל גירסה) עולה כי הנתבע כלל לא נכח עת חתם התובע (במועד שלא נתברר ובנסיבות שלא נתבררו) כ"ערב" על השיק. הנתבע טען כי מדובר בקנוניה נגדו, וממילא ברור שלא "הסכים" מעולם לכך שהתובע יערוב לשיק; ואילו התובע ועדיו כלל לא ניסו לטעון שהנתבע הסכים לערבות, בין במפורש ובין - אפילו - מכח ידיעה על קיומה של הערבות.

12. לכל אלה יש להוסיף תמיהות נוספות, כגון: העובדה שהיו בפי התובע תשובות סותרות לשאלה אם התובע ואחיו הם שותפים בעסקי הלוואות (ור' עמ' 19 ש' 25, 26, 27 ו- 28; הדברים כה מדהימים עד שצריך לקרוא אותם שוב ושוב כדי להאמין); העובדה ששמו של אדם נוסף שלא העיד, מר יגאל ג'רבי, עלה שוב ושוב בראיות התביעה וזיקתו לענין נותרה עלומה (מצד אחד נטען שנתן הלוואה נפרדת; מצד שני נטען כי טרח להזמין את נסריאצ'י לפגישה בה חתם הנתבע על יפוי כח למכירת נכסיו לטובת אותו ג'רבי, אף שנסריאצ'י טען שהוא וג'רבי אינם שותפים); והעובדה שב"כ התובע (עו"ד שפריר) אומר עוד בקדם המשפט כי אותו קוג'מן "נעלם" (עמ' 3 ש' 13-12), אך מלין בסיכומיו על כך שהנתבע לא הביא את קוג'מן להעיד מטעמו. כל אלה, ועוד, רק מחזקים את המסקנה כי התביעה אינה מבוססת על האמת, וכי רב הנסתר על הנגלה. אוסיף כי שאלה נוספת שנותרה בעיניי ללא כל מענה היא מדוע לא הגיש הנפרע נסריאצ'י את השיק להוצל"פ בחודש ינואר 1999, אלא נתן אותו בידי התובע ורק אח"כ קיבל כספים מהתובע עבורו, כנטען. אין בכך כל הגיון, ולא ניתן לכך כל הסבר.

13. סוף דבר: דין התביעה להידחות. במועד פתיחת ההליך הוצגה עילת התביעה כאחיזה בשיק, אך התובע לא היה אוחז בשיק אז. אפילו הפרעון הנטען על ידו (אשר לפחות בעיקרו לא הוכח) נעשה מאוחר יותר, ולאחר שהשיק כבר היה בידיו. אשר לטענתו כי הוא תובע כערב שפרע, הרי לא רק שברור שעילה זו לא היתה קיימת בעת פתיחת ההליך, אלא שמתוך ראיות התובע עולה כי יש גירסאות סותרות לגבי אופן, מועד וסיבת יצירת אותה ערבות נטענת, שיתכן כי נולדה (ה"ערבות" עצמה) רק לאחר שהשיק כבר סורב (!). בנוסף, אין מדובר בערבות "שטרית" לפי פקודת השטרות, וברור מהראיות שאם בכלל היה התובע ערב לשיק אזי ערבותו זו נעשתה שלא בידיעת (וממילא גם שלא בהסכמת) החייב - הנתבע, וממילא אין לתובע זכות לחזור אליו. דעתי היא שלכל המעורבים בענין, ובמיוחד לתובע ולעדיו, יש הרבה מה להסתיר וכי גירסאותיהם כולן (לרבות אותם חלקים שלא נדונו בפירוט בפסה"ד זה לעיל) אינן אמת ובאו לחפות על שורה שלמה של מעשים לא ראויים, וכנראה גם לא חוקיים מבחינת דיני המיסים ואולי גם מבחינות אחרות. נראה שהתובע, אחיו יוסי כהן, מר עמי נסריאצ'י וכן מר יגאל ג'רבי מנהלים "בנקים" (יחד או בנפרד) של מתן הלוואות, נכיון שיקים, גביית חובות ועוד, והכל הרחק מעינן של כל הרשויות הרלבנטיות. אלו עסקים שבמקרה הטוב חוקיותם מוטלת בספק (ור' עדות נסריאצ'י על ריבית של 3% בחודש!! - עמ' 24 ש' 19-18, ריבית בלתי חוקית בעליל, ור' גם ס' 5 לחוק הריבית).
מן הראוי שרשויות החוק יתחילו להתענין בנעשה בתחום זה (ור' גם פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה ב- ה.פ. 229/99, נספח "ג" ל- ת/2).

14. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סך זה נקבע בהתחשב, בין היתר, בסכום השיק, באופי הראיות והממצאים שנקבעו וכן בדרך ניהול ראיות התביעה, שפוצלו לשתי ישיבות רק בשל מחדל מצד התביעה.

ניתן היום י"ג בשבט, תשס"ג (16 בינואר 2003) במעמד עו"ד שפריר לתובע ועו"ד גב' אלקלעי רובין לנתבע.

שאול מנהיים
, שופט
ה.ז.








א בית משפט שלום 4444/99 כהן רחמים נ' סלם יוסף (פורסם ב-ֽ 16/01/2003)