פסקי דין על רונן ביטון | פסקי דין על חגי אדא | פסקי דין על יניב קדוש |

3336/04 בש     31/03/2004




בש 3336/04 מדינת ישראל נ' רונן ביטון, חגי אדא, יניב קדוש




בעניין:

21



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
בש 003336/04

בתיק עיקרי: פ
001884/04

בפני
:
השופט יעקב שפסר
תאריך:
31/03/2004




בעניין
:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד


מבקש

נ
ג
ד


1. רונן ביטון

2. חגי אדא
3. יניב קדוש


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד בן נתן
- מש' 1 +2
עו"ד בראל
מש' 3
המשיבים

החלטה

א.

רקע

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינם של המשיבים, לפיו מואשמים הם קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499 (1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977), פריצה לבנין ובצוע גניבה (סעיף 407 (ב) לחוק) וגניבה (סעיף 384 לחוק).

עפ"י כתב האישום, קשרו המשיבים קשר בכך שתכננו להתפרץ לבית עסק, לפרוץ את הכספת ולגנוב את תכולתה. בתאריך 24.3.04 אכן מימשו המשיבים את הקשר, התפרצו לבית העסק וגנבו מתוכו סכום מזומן בסך 435,000 ₪ וכן חבילות סיגריות
מתוצרת חוץ.

ב.

ראיות לכאורה


ככל שהמדובר במשיב 2, הרי שב"כ עוה"ד בן נתן הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגד מרשו, וזאת בין היתר על רקע הודאתו, השחזור שערך ונתונים נוספים הקושרים אותו לארוע, כגון הקשר שלו למקום הנפרץ, עובדת "אמירתו" הספונטנית לשוטר בדבר זהות המקום שנפרץ, העובדה כי הרכוש הגנוב נמצא בתיקו ועוד.
לעומתו, ככל שהמדובר במשיב 1 ובמשיב 3, אותו מייצג עו"ד בראל
, הרי שקיימת מחלוקת לגבי הראיות לכאורה הקיימות נגדם. הואיל וכך, טענו הצדדים ביחס לענין זה.

ב"כ המבקשת, עו"ד אזולאי מדגיש בראשית דבריו את העובדה, כי כל שלושת המשיבים נתפסו ברכב כשעימם הרכוש הגנוב, בשעות לפנות בוקר, בסמוך ובתכוף לאחר ביצוע ההתפרצות והגניבה. הרכב שייך למשיב 1. עוד מדגיש ב"כ המבקשת את הסתירות שבין עדויות המשיב 1 למשיב 2, למשל בענין הכרותם המוקדמת ובענין אופן הפגישה שביניהם: בעוד המשיב 1 טוען כי המשיב 2 עלה לדירתו, שם שהה עם המשיב 3, טוען המשיב 2 כי פגש אותם ברחוב. המשיב 3 שתק ואינו מוכן למסור כל גירסה שהיא, בכל מהלך חקירתו, אף לאחר שהוזהר כי שתיקה כאמור, עלולה לשמש חיזוק לראיות כנגדו. בכיסו של המשיב 3 נתפס סכום כסף בסך 6,000 ₪ במזומן. מכל אלה ועוד, מבקש ב"כ המבקשת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד שלושת המשיבים.

ב"כ המשיב 3 טען כאמור כי אין ראיות לכאורה כנגד מרשו. ב"כ המשיב 3 מטעים, כי המדובר בשני שלבים נפרדים, שלב הפריצה, שאינו קושר בכל דרך שהיא את מרשו ושלב התפיסה של מרשו. לטענתו, הדרך היחידה בה ניתן לייחס למשיב 3 את ארוע הפריצה, הינה על בסיס עקרון ה"חזקה התכופה" ולפיו, ברכב בו ישב מרשו, נתפס שלל הפריצה שארעה זמן קצר קודם לכן.
העובדה כי הרכב אינו שייך למשיב 3 ואין לו כל שליטה ופיקוח עליו, הקידבג בו נתפס הרכוש אינו שייך לו ואף נתפס בסמוך למשיב 2, וכן על רקע הודייתו של המשיב 2 ואי קשירתו את המשיב 3 לארוע מלמדות כי אין כאן חזקה תכופה וממילא גם לא ראיות לכאורה לביצוע המיוחס למשיב 3.

עוד טוען ב"כ המשיב
3
, כי המשטרה נוקטת באפליה פסולה, שכן באזור נראה עוד מעורב, שבכיסו נתפס סכום כסף ובביתו משוריות לחיתוך ואולם הוא לא נעצר. יצויין כי לא מצאתי ממש בטענה זו, שכן אותו מעורב נתן הסבר סביר להמצאות הכסף בכיסו והוא אף לא נתפס בתוך הרכב, כמשיבים נשוא תיק זה.
לבסוף טוען ב"כ המשיב 3 למחדלים בחקירת המשטרה, כגון אי משלוח ט.א. לבדיקה ואי בדיקה של טענות אליבי. גם בענין זה לא מצאתי ממש, ומכל מקום, אין לעובדה זו כדי להשפיע על תוצאות הדיון בשלב זה – שלב הבקשה למעצר בעניינו של המשיב 3.

לענין המשיב 1, הרי שענינו דומה לכאורה לענינו של המשיב 3 אלא שהרכב המדובר שלו. מצד שני, להבדיל מהמשיב 3, לא שתק המשיב 1 בחקירתו ומסר גרסה שעיקרה הוא שאין לו כל קשר לביצוע העבירה. גם כסף לא נתפס עליו בניגוד למשיב 3.
ב"כ המשיב 1 טען כי למעשה אין חומר ראיות הקושר את מרשו לעבירה, שכן למרות החזקה התכופה, יש לו, בניגוד למשיב 3,
הסבר המניח את הדעת להמצאותו במקום, מה עוד, שהרכב אכן חנה תחת ביתו


ולא בסמוך למקום ביצוע העבירה. ב"כ המשיב 1 הדגיש את שיתוף הפעולה המלא של מרשו עם רשויות החקירה, העובדה כי ביקש חזור ובקש כי ישלח לבדיקת פוליגרף, יבדקו ט.א שלו והסכים לעריכת חיפוש בביתו. יתרה מכך, אף הציוד שנתפס ונשלח לבדיקות מעבדתיות, לא נבדקו ט.א. עליו, דבר שאף בו יש כרסום בראיות התביעה.

עיינתי בחומר החקירה על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטיבו ומצאתי, כי אכן צודק ב"כ המשיב 1 בטענתו כי קיים כרסום של ממש בראיות התביעה ביחס למרשו באופן שיש בו כדי ליצור ספק באשר לסיכויי הרשעתו. מעבר למסירת הסבר ושיתוף הפעולה של משיב זה, הרי שהסתירה היחידה הקיימת בין דבריו לדברי המשיב 2, הינה מיקום הפגישה ביניהם. בעוד המשיב 2 טוען שפגשם בדרך, טוען המשיב 1 שמשיב 2
הגיע לביתו. סתירה זו, גם אם קיימת הינה שולית יחסית ומכל מקום, אינני יכול לקבוע בשלב זה מי מהשניים דובר אמת. אכן, בניגוד למשיב 2 אשר הודה בכל פרטי הארוע, הרי שלכאורה, יש למשיב 1 אינטרס להרחיק עצמו, דבר שיכול לתמוך בעובדה כי גרסתו של המשיב 2 היא הנכונה. ואולם אין בעובדה זו משום ראיה לשקר של המשיב 1, מה עוד שאף אם תתקבל גרסת המשיב 2, לא יהיה בה, לכשעצמה,
כדי לבסס הרשעתו.

מאידך, יש ראיות לכאורה הקושרות את שני המשיבים האחרים, 2 ו- 3 לביצוע העבירות המיוחסות להם
ובתמציתן הן:

המשיב 2
:
הודאתו המפורטת, השחזור שערך, הקשר שלו למקום הנפרץ, עובדת "אמירתו" הספונטנית לשוטר בדבר זהות המקום שנפרץ, העובדה כי הרכוש הגנוב נמצא בתיקו ועוד.
המשיב 3
:
חזקה תכופה בצרוף הימצאות סכום כסף מזומן בסך 6,000 ₪ בכיסו בלא הסבר ועל רקע שתיקתו בכל מהלך החקירה וסרובו למסור גירסה או הסבר כלשהוא להמצאותו ברכב, להמצאות המזומנים בכיסו ועוד. משיב זה בשתיקתו, חיזק את ראיות התביעה, תוך שלא נתן כל הסבר מניח את הדעת ובכלל, להרמת הנטל המוטל עליו לסתירת החזקה התכופה.

הואיל וב"כ המשיב 3 טען לענין החזקה התכופה, או ליתר דיוק לאי קיומה, אדגיש, כי לו היה מוסר המשיב 3 הסבר להמצאותו במקום בסמוך לארוע הנטען ולהמצאות הסכום הנדון ברשותו, כמשיב מס' 1, יתכן והיה ניתן לסבור, כי אכן לא מתקיימת בענינו החזקה התכופה. אלא ששתיקתו, על אף שהוזהר במהלך חקירתו, מהווה כידוע חיזוק לראיות התביעה ומצטרפת לביסוס ראיות לכאורה כנגדו, כנדרש בשלב זה. כמובן, אין באמור כדי לקבוע עמדה באשר לסיומו של ההליך, ואולם ככל שנוגעים הדברים לראיות לכאורה, נדמה לי בכל הכבוד,
שמתקיימות הן בעניננו בלא כל ספק.

מבחינת חומר הראיות שנאסף, לרבות נקודות התורפה בו, עליהן הצביע ב"כ המשיב 3, לא נראה לי כי יש בהן כדי לכרסם בתשתית הראייתית הקיימת עד כדי כך, שלא תבסס ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי להרשעתו בדין.
אדרבא, כנגד שני המשיבים 2 +3, קיימות ראיות לכאורה, הקושרות ומסבכות אותם למיוחס להם ומכלול

הראיות שנאספו, יש בו בהחלט, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתם באישומים המיוחסים להם.

לא למיותר יהיה לציין, כי כידוע, בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה, אלא בוחן הוא את מכלול הראיות ומעריך על פי שקלולן עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים באשמות המיוחסות להם (ר' לענין זה פסה"ד המנחה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל
פ"ד נ (2) 133).
טענות ב"כ המשיבים תבחנה בשלב הדיון בתיק העיקרי, ע"י השופט שישמע את העדים עצמם.

בנסיבות אלה, לא מצאתי בטענות שהועלו ע"י ב"כ המשיב 3 די, כדי לשלול את דבר קיומן של הראיות לכאורה כנגד מרשו, שכן הבעייתיות ככל שקיימת כזו, אינה מכרסמת בראיות במידה כזו, השוללת כבר בשלב זה, פוטנציאל לביסוס סביר של הרשעת המשיב.

ראוי להדגיש, כי השאלה הניצבת בפני
בית המשפט אינה האם יש למשיבים סיכוי לצאת זכאים בדינם, אלא אם יש סיכוי שיורשעו. סיכוי כאמור, במקרה שבפני
, ישנו בלא כל ספק. לפיכך פרשת הטיעונים המרשימה שהעלו הסניגורים הנכבדים, מקומה, כפי שאף הערתי להם במהלך הדיון גופא, בשלב הדיון בתיק העיקרי ולא בדיון המתנהל בפני
.

סוף דבר, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האשמות כנגד המשיבים 2+3, זאת בניגוד למצבו של המשיב 1, כנגדו לא מצאתי ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו בדין, כנדרש בשלב זה. יתכן ובשקלול הראיות הכולל, יקבע בסיומו של ההליך, כי יש בסיס להרשעת המשיב 1 בעבירה אחרת, כגון החזקת רכוש החשוד כגנוב, ואולם ברור כי חומרתה של עבירה זו, אינה משתווה כלל לחומרת המיוחס בכתב האישום דנן.

ג.

עילת מעצר

לענין עילת המעצר, טוען ב"כ המבקשת כי המדובר במסוכנות הנובעת הן מהתחכום שבביצוע העבירה, התכנון המוקדם וחבירתם יחד לביצוע עבירה בהיקף כספי נרחב (עפ"י הלכת "רוסלן" בש"פ 5431/98 רוסלן נגד מדינת ישראל
פ"ד נב (4) 268). לענין זה אציין, כי כל מקרה ונסיבותיו ונראה לי בכל הכבוד הראוי, כי לא היה באירוע נשוא הנדון תחכום של ממש. המדובר באירוע נקודתי, פשוט יחסית, של בחור שעבד במקום, גנב את המפתח ושיכפל אתו. הוא הגיע עם קידבג נושא שמו וגם משנתפס, פלט מיד את המקום "המשוער" בו בוצעה ההתפרצות. אם ניתן לומר משהו על המשיב- הרי שהוא תמים יחסית. מכל מקום , אי אפשר כלל להשוות לתחכום, לתכנון ולביצוע בפרשת רוסלן, ובענין זה, תמים דעים אני עם הסנגור.
לגבי משיב 3, מסוכנותו נלמדת גם על רקע עברו הפלילי: למשיב 3, חמש הרשעות קודמות, בעבירות רכוש, קשירת קשר לפשע, איום, מרמה זיוף, סיכון חי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר, ושיבוש מהלכי משפט, כשתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 18 חודשים לאחר שריצה אף 3 שנות מאסר בפועל.

אכן צודק ב"כ המבקשת כי כנגד שני המשיבים קמה עילת מעצר, ואולם על אף זאת מחויב בית המשפט לבדוק אם ניתן לקבוע חלופת מעצר.

ד.
חלופת מעצר

כידוע, חומרת העבירות כשלעצמן וקיום עילת מעצר, אינה מצדיקה עפ"י החוק שלא לשקול חלופת מעצר. עיקר ענינה של חלופת המעצר הוא מניעתי ומשמעותה, מניעת סיכון לציבור, מפני מסוכנותם של המשיבים אם לא יהיו עצורים ממש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בית המשפט מחויב לבדוק אם חלופת מעצר לא תוכל להשיג את תכליתו, בדרך שפגיעתה פחותה יותר.

לגבי המשיב 2: המדובר בבחור בן 20 וחצי, ללא עבר פלילי כלשהוא וללא כל מב"ד. זוהי למעשה פגישתו הראשונה עם המשטרה וחקירתו בה. עיינתי בהודעות שמסר במשטרה ומצאתי, כי אכן מצוי משיב זה במצב לא פשוט של בלבול וחרטה. הוא מביע צערו מספר פעמים במהלך עדותו, הוא חושש לכבודה של משפחתו, הוא מובך לעבור ליד מקום הפריצה שם עבד בעצמו, ועפ"י דיווח החוקר, פרץ בבכי במהלך גביית עדותו. עוד נראה כי משיב זה בא ממשפחה נורמטיבית המוכנה לקחת אחריות על מעשיו ולפקח עליו. אני מוכן איפוא להניח, כי המדובר במעידה החריגה לדרכו הרגילה של משיב זה, לקוות כי ימי המעצר שחווה, לימדוהו מה צפוי לו במידה ויפר את תנאי השחרור ולקבוע כי ניתן ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר הולמת, כמוצע על ידי הסנגור, בדמות מעצר בית בתנאים שיפורטו להלן, בפיקוח אחד מהוריו, אשר יש בה לדעתי כדי לאיין את מסוכנותו. קביעה זו נקבעת על ידי, אף אם יסתבר, כפי שנראים הדברים לכאורה בשלב זה, שמשיב זה היה המבצע העיקרי של הארועים נשוא התיק הנדון.

לא כך לגבי המשיב 3 לגביו המצב בעייתי: עברו הפלילי של משיב זה מכביד ביותר. הוא נושא על גבו "מטען כבד" של עבירות פליליות ובכלל זה 18 חדשים מאסר על תנאי,
לאחר שריצה אף מאסר לא קצר בפועל. התנהגותו בחקירתו, אף אם זכותו היא, יהירה, והוא אינו מספק כל הסבר שהוא למעשיו. אף אם אניח לזכותו שבסופו של יום, לא יורשע בעבירת הקשר-זו המפעילה את המאסר על תנאי - אלא בעבירה מופחתת, הרי שבכל מקרה אינה מספקת חלופת המעצר שהוצעה בענינו את הדאגה מסיכון בטחון הציבור. ארבעת הערבים שהוצעו אינם מתאימים לפי דעתי להבטחת תנאי השחרור: אביו של משיב זה הינו לאחר ארוע מוחי, בעל מגבלות רפואיות, אינו עובד ואף מסתבר שלא היה מודע כלל לפעילותו העבריינית של בנו. הערב השני- אחיו של המשיב סובל ממחלת הטרשת הנפוצה ובעל מגבלות רפואיות גם כן. אמו של המשיב ואחותו, גם הן לא נראו כחלופת מעצר הולמת אשר תוכלנה לפקח על משיב זה. בנסיבות עברו של משיב זה, לא יוכלו לדעתי ארבעת הערבים המוצעים לפקח על מעשיו ובית המשפט אינו יכול, בכל הכבוד הראוי, לעצום עיניו ולאפשר הכשלתם מלכתחילה.

בנסיבות אלה, אין בשלב זה חלופת מעצר הולמת למשיב 3 ואיני מוצא ברירה אלא להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בענינו.

אשר על כן, הנני מורה איפוא כדלקמן:

א.
משיב 1:

על רקע נסיון העבר עם משיב זה, לפיו הפר תנאי שחרור ונסע לחו"ל, הרי שישוחרר הוא בכפוף לחתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 10,000 ₪ כל אחת והפקדת סך מזומן של 5,000 ₪ להבטחת התייצבותו.

ב.
משיב 2

ישוחרר בכפוף לתנאים הבאים:

1.
המשיב ישה בביתו ברח' המעפיל 216/8 דימונה ולא יצא מפתח ביתו לשום ענין ולשום צורך, למעט עפ"י הזמנת משטרה או בית משפט בכל שעה בה אינו צמוד לאביו בעבודתו. למען הסר ספק, מובהר כי המשיב יוכל לצאת מפתח ביתו ובלבד שיהיה צמוד לאביו במהלך עבודתו. אציין, כי הסכמה זו ניתנה בהגינותו של ב"כ המבקשת אשר התרשם אף הוא מטיב החלופה המוצעת.

2.
במקרים דחופים, שלא בזמן העבודה, כאמור, יוכל לצאת את פתח ביתו, בתנאי כי מסר הודעה מראש למת"ח דימונה ובהעדרו- הקצין התורן בתחנה. כל יציאה כאמור בסעיף זה תלווה על ידי אחד מהוריו בכל מהלכה.

3.
אחד מהוריו של המשיב, מר אדא מרדכי והגב' אדא אביבה, יפקחו על המשיב משך 24 שעות ביממה וידווחו למשטרת ישראל תחנת דימונה, במידה והופר תנאי מתנאי השחרור.

4.
המשיב יחתום על התחייבות עצמית וכן תחתם ע"י הוריו ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪ כל אחת.

5.
הפקדת סך של 5,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט. הסכום יופקד כדלקמן: סך של 1,000 ₪ יופקד כתנאי לשחרור והיתרה תופקד בשני תשלומים נוספים בסך 2,000 ₪ כל אחד, לא יאוחר מיום 15.4.04 ו-1.5.04.
מובהר בזאת למשיב ולערבים, כי במקרה של הפרת תנאי מתנאי השחרור, עלול המשיב להעצר לאלתר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכן עלול בית המשפט להורות על חילוט הערבויות.

משיב 3:

יעצר עד תום ההליכים המשפטיים בענינו.

ניתנה היום 31 במרץ, 2004 (ט' בניסן תשס"ד) במעמד הצדדים.

יעקב שפסר
, שופט
003336/04בש 134 חגית






בש בית משפט שלום 3336/04 מדינת ישראל נ' רונן ביטון, חגי אדא, יניב קדוש (פורסם ב-ֽ 31/03/2004)