פסקי דין על לוי אלון | פסקי דין על יובל נבון

8684/04 דמ     19/05/2005




דמ 8684/04 לוי אלון נ' יובל נבון




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
דמ 008684/04

בפני
:
כב' השופטת נטע רות
נ.צ. גב' חנה קפלניקוב


19/05/2005



בעניין
:
לוי אלון



ע"י ב"כ עו"ד
צוקרמן שי
התובע


נ
ג
ד



יובל נבון






הנתבע

פסק - דין

בפני
נו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מחודש אוקטובר 2003, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה.

1.
התובע הועסק בבית קפה בשם יובלים ברעננה, אשר נמצא בבעלותו של הנתבע, תחילה כמלצר ולאחר מכן, כטבח
(ר' עמ' 3 לפרוטוקול שו' 10-12)
.

2.
התובע החל העסקתו אצל הנתבע ביום 24.10.02 כאשר שאלת מועד סיום יחסי העבודה היא השאלה המרכזית השנויה במחלוקת והעומדת להכרעה בתיק זה.

3.
אין חולק על כך, כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע בשל אי שביעות רצון של הנתבע מעבודתו
(ר' עמ' 6 לפרוטוקול שו' 24)
.

4.
אין חולק גם על כך, כי ביום 23.11.03 כתב הנתבע מכתב אשר נמסר לתובע, בו נכתב כך:

"הינני מאשר כי הופסקה עבודתך ביובלים בתאריך 24.10.03, מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך."
(ר' נספח א' לכתב התביעה)
.

5.
אין חולק גם על כך כי התובע חתם על מכתב שכותרתו "אישור וקבלה"
מיום 10.11.03, בו אישר כי הוא קיבל סך של 2,280 ₪ וכי הוא מוותר על טענות או תביעות כלפי הנתבע כמפורט במכתב הנ"ל.


במכתב זה צויין כי הסכום הנ"ל שולם "לשם סילוק סופי גמור מלא ומוחלט של מלוא תביעותי [של התובע] בגין כל תקופת עבודתי.... החל מיום 24.10.02 ועד ליום

24.10.03."

6.
כפי האמור, שורש המחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלה, מה היה מועד סיום עבודתו של התובע. התובע טען כי הוא אכן סיים עבודתו ביום 24.10.03, כפי המצויין במסמכים עליהם חתם הנתבע וכי הדבר אף עולה מתלוש השכר שהופק לו בגין חודש זה.


הנתבע טען מנגד, כי התובע סיים את עבודתו ביום 14.9.03 במסגרת הודעה שקיבל בע"פ
(ר' סעיף 5 לכתב ההגנה).
הנתבע הוסיף וטען כי בעקבות הודעה זו, יצא התובע מרצונו לחופשה בת שבועיים, עבורה קיבל שכר מלא.


הנתבע ביקש לשכנענו, כי התובע לא השלים שנת עבודה מלאה, מכאן שהוא לא היה זכאי לדמי הבראה, וכן ציין כי הסכומים ששולמו לתובע, כמופיע בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2003, משקפים למעשה תשלום עבור פיצויי פיטורים ולא תשלום עבור שכר עבודה עבור חודש זה כפי שנכתב בתלוש השכר.

7.
נקדים ונציין כי ביחס למחלוקת זו שבין הצדדים, עדיפה בעיננו עמדת התובע לפיה, יחסי העבודה בין הצדדים אכן הסתיימו ביום 24.10.03 וזאת מהטעמים כפי שיפורט להלן:

8.
כפי האמור, הנתבע חתם ביום 23.11.03 על מסמך בו אישר כי עבודתו של התובע הופסקה ביום 24.10.03
(ר' נספח א' לכתב התביעה)
.

9.
הנתבע ציין שהוא כתב את הדברים על סמך דבריו של התובע שביקש את האישור לצורך הביטוח הלאומי, וכן, כי הוא לא התייחס לפרטים הקטנים, ובכך כיוון גם למועד סיום העבודה, אותו אישר במסמכים עליהם חתם
(ר' עמ' 8 לפרוטוקול שו' 4-5, עמ' 7 שו' 16-17)
.


כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, רישום שעורך המעביד, בין היתר, לצורך הגשתו למוסד לביטוח לאומי, יוצר חזקה עובדתית לפיה, תוכן הרישום אכן נכון הוא.

10.
במקרה דנן, לא זו בלבד שהנתבע לא סתר חזקה זו, אלא שהיא קיבלה אישוש אף במסמכים נוספים עליהם חתם הנתבע או שאותם ערך: כך למשל "בכתב הויתור" עליו ביקש הנתבע להשליך יהבו. צויין גם כן, כי עבודתו של התובע הסתיימה ביום 24.10.03 ולא לפני כן. למותר לציין, כי מסמך זה נעשה ביוזמתו של הנתבע, אשר ביקש להבטיח את זכויותיו ולהגן על עצמו מפני תביעות עתידיות מצד התובע. בשים לב למטרה זו של המסמך, הרי שקשה להעלות על הדעת כי הנתבע לא הבחין "בפרטים קטנים" לטענתו ובכלל זאת כי מועד סיום העבודה אשר נכתב במסמך זה שונה מזה שהיה בפועל.

נוסיף על כך, כי אין סבירה בעיננו אף הטענה של הנתבע לפיה, הוא רשם את שרשם במסמכים, אותם ציינו לעיל, על בסיס מה שאמר לו התובע, וזאת בלא שבדק את הפרטים. זאת, אף בשים לב לכך, שהנתבע העיד בפני
נו כי הוא לא נתן אמון בתובע, ומשכך אף טרח להחתים אותו מדי חודש על כך שהוא קיבל כסף במזומן
(ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 8-6).

11.
זאת ועוד, הנתבע אף הפיק עבור התובע תלוש שכר לחודש אוקטובר 2003. עיון בתלוש זה מלמד כי מצויין בו הסכום ששולם לתובע כשכר עבודה ואין למצוא בו דבר המלמד על כך שהתובע לא עבד בפועל בחודש זה, וכי הסכומים ששולמו לו בגין חודש אוקטובר 2003 מבטאים למעשה תשלום בגין פיצוי פיטורים או זכויות נלוות אחרות, להן זכאי העובד עם סיום עבודתו.

כידוע, החזקה היא כי הרישום בתלוש השכר אכן משקף את העובדות כהוויתן. כאשר במקרה זה הנתבע לא סתר חזקה זו.

12.
נוסיף על כך, כי ככל שהרישום בתלוש השכר יסודו בטעות של חשבת השכר, כפי שנטען על ידי הנתבע, הרי שהיה על הנתבע להתכבד ולהזמין לעדות את החשבת על מנת שתעיד על טעותה.
אין להסתפק בענין זה במסמך גמר החשבון מיום 26.9.04 שהציג הנתבע, אשר הופק כשנה לאחר סיום יחסי העבודה, בלא שעורך המסמך זומן לעדות על מנת להעיד על הנתונים שקיבל לצורך עריכת התחשיב ועל המועד בו נערך תחשיב זה לראשונה.

13.
לא נעלמו מעיננו דבריו של התובע, לענין מועד סיום עבודתו, כמופיע בפרוטוקול הדיון שנערך בפני
כב' הרשמת מרגלית, מיום 8.11.04 וכן, מכתבה של עו"ד ורדי שנכתב מטעם התובע ביום 19.2.04, בו היא מציינת כי התובע פוטר ביום 17.9.03.
אלא, שלדעתנו, יש להעדיף את המסמכים שנכתבו בזמן אמת ובסמוך למועד סיום
העבודה ואשר נחתמו או אושרו על ידי הנתבע או מי מטעמו על פני מסמכים מאוחרים דוגמת המסמך מיום 19.2.04. מה גם, שמסמך זה לא נכתב על ידי התובע ויתכן שנפלה בו טעות, אשר אף הובילה לבלבול בדבריו כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני
כב' הרשמת.

כמו כן, לא נעלמה מעיננו גם עדותה של הגב' אביה סולומון, אשר העידה כי התובע פוטר בחודש - 9/03. דא עקא, שמדובר בעדות של עדה שאינה אובייקטיבית, אשר נמסרה בתצהיר מיום 8.5.05, זאת שעה שעדות זו מתייחסת לאירוע שאירע ב- 9/03 ואין היא מבוססת על מסמכים או רישומים אובייקטיביים.
מכאן – שספק האם ניתן ליתן לה משקל משמעותי, ובמיוחד לנוכח המסמכים הסותרים מזמן אמת הקיימים בענין זה.

14.
מעבר לזאת, יצויין כי אין סבירה בעינינו גירסתו של הנתבע לפיה, הסכום ששולם לתובע כמצוין בתלוש השכר עבור חודש 10/03 אכן מבטא תשלום עבור פיצוי פיטורים ולא - תשלום עבור שכר עבודה.
זאת אף מהטעם, שעל פי גרסת הנתבע, התובע לא השלים כלל שנת עבודה, ועל כן לא היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים כלל. יש לזכור כי מטעם זה, אף נמנע הנתבע, לגרסתו (כמופיע בנספח ה' לכתב ההגנה), לשלם לתובע דמי הבראה.
מכאן, שגרסתו של הנתבע ביחס למהות התשלום המצויין בתלוש השכר של חודש 10/03 טומנת בחובה סתירה פנימית.

15.
לבסוף נציין, כי על פי הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א- 2001 חלה על הנתבע חובה למסור לעובדו הודעה בכתב על מועד סיום העסקה, תוך מתן ההתראה המתחייבת מראש על פי החוק. לו היה הנתבע ממלא חובה זו, הרי שהיתה נמנעת אף המחלוקת שהובאה אל פתחנו היום.
העובדה שהנתבע לא עשה כן ופעל למעשה בניגוד לחובה המוטלת עליו בחוק צריכה להיזקף אף היא לחובתו במישור הראייתי בבואנו לקבוע ממצא עובדתי ביחס למועד סיום יחסי העבודה.

16.
עוד יצויין, כי במסגרת כתב הויתור נמנע הנתבע מלפרט בגין מה שולם לתובע הסכום של 2,280 ₪ וכיצד חושב סכום זה, כפי הנדרש והמתחייב בפסיקה שדנה בנפקותו של כתב הויתור.
(ר' ע"ע 1376/2000 זכר ברקוביץ נ. גדות ים בע"מ עבודה ארצי כרך ל"ג 3
).
בפסיקה נקבע כי תנאי למתן תוקף לכתב הויתור הוא כי העובד קיבל פירוט באשר לאופן החישוב של הסכומים אותם קיבל בעקבות החתימה על כתב הויתור. במקרה דנן, פירוט הסכום הנ"ל נעשה רק בדיעבד, במסגרת נספח ה' לכתב ההגנה ואף זאת באופן תמציתי ומבלי שהובהר על יסוד אילו נתונים הוא נעשה. לאור זאת, איננו סבורים כי יש מקום לייחס משמעות לכתב ויתור זה ואף לא לפירוט שצורף לו, לא לצורך קביעת זכויותיו המהותיות של התובע ואף לא במישור הראייתי לצורך קביעת מועד סיום העבודה.

17.
לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 24.10.03, כפי הקבוע בהודעת הנתבע מיום 23.11.03.

18.
מכאן עולה, כי התובע היה זכאי לתשלום דמי הבראה לאחר שהשלים שנת עבודה מלאה וכן, לתשלום פיצוי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, זאת בשים לב לכך, שאנו דוחים את הגירסה, לפיה פיצוים אלה שולמו לו.

19.
אשר לאופן החישוב של הסכומים הללו יאמר - כי מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד וממכלול הראיות, אכן עולה כי התובע עבד בחודשים הראשונים לעבודתו בהיקף משרה חלקית, ולענין זה נכונים אנו לקבל את עמדת הנתבע, ביחס להיקף משרתו החלקית של התובע בחודשים הראשונים שעמד על 26.25% משרה וכן, כי משכורתו האחרונה ברוטו עמדה על 4,113 ₪.
נתונים אלה מתיישבים, אף, עם הסכומים המפורטים בתלושי השכר.
לאור זאת, יש לחשב את דמי ההודעה המוקדמת את פיצוי הפיטורים וכן את דמי ההבראה באופן המביא בחשבון את חלקיות משרתו של התובע בששת חודשי עבודתו הראשונים.

20.
אי לכך, התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך של 2,596.3 ₪ [4113/2 +
4113/2* 26.25%], לדמי הודעה מוקדמת בסך של 2,596.3 ₪ ולדמי הבראה בסך של 200.81 ₪ (לפי חלקיות המשרה, עפ"י תעריף של 306 ₪).

21.
אשר לתביעה לתשלום פדיון חופשה – יאמר, כי הכלל הוא כי על הנתבע הנטל להראות כי התובע קיבל את ימי החופשה המגיעים לו, וזאת מכח החובה לנהל פנקס חופשה בהתאם לסע' 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951
(ר' דב"ע לא 22-3 ציק לפוט נ' קסנטר פדע ג 215)
.
במקרה דנן, העיד התובע כי לא שולמה לו יתרת ימי החופשה לה היה זכאי של 3 ימי עבודה, כאשר הנתבע לא הציג בפני
ביה"ד פנקס חופשה או ראיה מהימנה אחרת על מנת לסתור טענה זו. זאת כאמור, שעה שאנו דוחים את טענת הנתבע כאילו התובע שהה בחופשה של שבועיים, סמוך לפיטורין.

22.

אי לכך, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 474 ₪ [3 * 4113/26].

23.
אשר להפרשי השכר בגין חודש 10/03 יאמר - כי מאחר ועל פי קביעתנו, התובע עבד עד ליום 24.10.03 ומאחר ושולם לו סך של 2,280 ₪ בלבד בגין תקופה זו, הרי שהוא זכאי להפרשי שכר בסך של 920 ₪ כפי הנתבע בכתב התביעה.

24.
אשר לתביעה לפיצויי הלנה – יאמר, כי בהקשר זה, אכן יש לשקול את העובדה שהנתבע, לא שילם לתובע את מלוא התשלומים המתחייבים על פי הדין ואף לא הקפיד על ביצוע הרישומים המתחייבים על פי החוק, שמטרתם להקל על העובד לאכוף את הזכויות המגיעות לו על פי הדין (הנתבע לא מסר לתובע הודעה על מועד פיטוריו בכתב ולא ניהל פנקס חופשה).
עם זאת, יש לשקול מנגד גם את העקרונות שהותוו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובפסיקה המחייבים עשיית שימוש מידתי בהוראותיו של חוק הגנת השכר תשי"ח- 1958, על מנת למנוע פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין לרבות זכות הקניין של המעביד וכפועל יוצא מכך גם להגן גם על העובדים הממשיכים העסקתם אצל מעביד זה

(ר' עב 6992/00יצחק ביטש נ' דליה ויצחק אדרוקי מיום 25.5.03).

25.
בשים לב למכלול השיקולים הללו ובשים לב לכך שעולה מהראיות כי מדובר בעסק אשר עובדים נוספים מבקשים להמשיך ולמצוא בו את פרנסתם, הרי שאנו סבורים כי האיזון הראוי מצדיק פסיקת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 500 ₪ ופיצויי הלנת שכר בסך של 200 ₪, וזאת בנוסף להפרשי הצמדה וריבית על סכומי הקרן.

26.
לאור כל האמור, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום ממועד קבלת פס"ד זה את הסכומים כדלהלן:
סך של 2,596.3 ₪ בגין פיצויי פיטורים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 24.10.03 ועד למועד התשלום בפועל ובנוסף גם סך של 500 ₪ כפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
סך של 2,596.3 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 24.10.03 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 200.8 ₪ בגין דמי הבראה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 24.10.03 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 474 ₪ בגין פדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 24.10.03 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 920 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 24.10.03 ועד למועד התשלום בפועל ובתוספת פיצויי הלנה בסך 200 ₪.
הוצאות משפט בסך של 750 ₪.








27.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד המצאתו.

28.
המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום י' באייר, תשס"ה (19 במאי 2005) בהעדר הצדדים.


נ.צ. גב' חנה קפלניקוב




נטע רות
– שופטת


008684/04דמ 720 נטע רות
קלדנית: דפנה ענוה
ציפורה דוידי







דמ בית דין אזורי לעבודה 8684/04 לוי אלון נ' יובל נבון (פורסם ב-ֽ 19/05/2005)