פסקי דין על כפיר דיין | פסקי דין על יעקב ישר יעקב אובוז סוכני ביטוח

2981/02 עב     11/04/2005




עב 2981/02 כפיר דיין נ' יעקב ישר יעקב אובוז סוכני ביטוח




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
עב 002981/02


בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט
נ.צ. (ע) חדד ניסים
נ.צ. (מ) אהוד חביב
תאריך:
11/04/2005




בעניין
:
כפיר דיין



ע"י ב"כ עו"ד
שאבי

התובע

(הנתבע בתיק 2981/02)


נ
ג
ד


יעקב ישר – יעקב אובוז – סוכני ביטוח



ע"י ב"כ עו"ד
מיכאל גנס
הנתבעים

(התובעים בתיק 2981/02)

פסק דין


1.
בפני
נו תביעה שהוגשה ע"י התובע (העובד) כנגד הנתבעים (המעביד) לתשלום הפרשי שכר עבור התקופה 4/01 – 12/00, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי הלנה ופיצוי בגין עוגמת נפש. (עב 3723/02).

2.
בכתב ההגנה נטען כי התובע קיבל מדי חודש מקדמות על חשבון בונוסים בגין פרודוקציה ועפ"י המוסכם, במידה ופוליסות יבוטלו בתוך שנה מיום עריכתן, יקוזזו משכר התובע, ממקדמות הבונוס שקיבל בגינן, כך שהתובע קבל שכרו לפי תפוקה ובנכוי הביטולים מדי חודש בחודשו. אין המדובר בהרעת תנאים המצדיקים לראות בפרישתו מהעבודה משום התפטרות שדינה פיטורין.
עם התפטרותו קיבל את כל המגיע לו עבור תקופת עבודתו ובקיזוז בגין פוליסות שבוטלו
נותר התובע חב לנתבעים הסכומים כמפורט בתביעה שהוגשה כנגדו.

3.
בכתב התביעה שהגישו הנתבעים כנגד התובע נטען כי למועד הפסקת עבודתו נותר התובע חב לנתבעים בגין פוליסות שבוטלו בתוך שנה לקיומן ושעבורן קיבל מקדמות בונוס, לרבות בגין ביטולי פוליסות עד למועד הגשת התביעה (25.3.02) שבגינן שולמו מקדמות כאמור. כן עותרים הנתבעים לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו.

4.
בכתב ההגנה נטען ע"י התובע כי לא שולם לו כלל שכרו עבור חודש 4/01. לנתבע כבר קוזז בגין ביטול פוליסות עד לחודש 11/00 ועל כן אין מקום לקיזוז כפול בגין אותה תקופה. אין גם לקזז בגין ביטולי פוליסות מיום הפסקת העבודה ואילך מחמת העדר אפשרות הנתבע לטפל בתיקי הלקוחות ולמנוע ביטול הפוליסות.

5.
בהתאם להחלטה מיום 4.11.02 אוחד הדיון בשתי התובענות.

6.
הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר מר דרור חסון מנהל סניף הנתבעים בנתניה (להלן – חסון).

לאחר בחינת חומר הראיות וסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתנו:

7.
הנתבעים הינם סוכנות ביטוח הפועלת בשוק ביטוחים ברחבי הארץ.

8.
התובע הועסק ע"י הנתבעים בסניף הרצליה ובסניף כפר סבא כסוכן מכירות של פוליסת ביטוח
החל מחודש מרץ 2000 ועד סוף חודש אפריל 2001.
גרסת התובע בתצהירו (סעיף 23) לפיה עבד עד תאריך 10.5.01 אינה מתישבת עם עדותו בבית הדין לפיה ביום 1.5.01 החל לעבוד במקום אחר. (עמ' 3 לפרוט').
עבודת התובע התבצעה בבתי לקוחות בד"כ בשעות הערב.

9.
התובע הועסק על בסיס משכורת קבועה (2,450 ₪ בחודשי
העבודה האחרונים) בצרוף עמלות. לתובע שולמו מדי חודש מקדמות בונוס על חשבון תפוקת הפרמיות שבוצעה בידי התובע בחודש קודם. תשלום מקדמות הבונוס הותנה באי ביטולה של כל פוליסה שבגינה ניתנו – במשך 12 חודשים מעת הוצאתה.
במקרים שבהם בוטלו הפוליסות שבגינן נתנו לתובע מקדמות בונוס קוזזו הפוליסות שבוטלו בחודש או בחודשיים שלאחר מכן מהמקדמות שקיבל התובע. הדבר נעשה בהסכמת הצדדים וההתחשבנות נעשתה מדי חודש והקיזוזים בוצעו בהתאם (עמ' 5.1 לפרוט')

באשר לקיזוז בגין ביטולי פוליסות:

10.
אין חולק שהנתבעים רשאים היו לקזז פוליסות שבוטלו, אם בוטלו בתוך תקופה של 12 חודשים מיום מכירתן ע"י התובע. הנתבעים הציגו, לתיק רשימת ביטולי הפוליסות בהתייחס למכירות שבצע התובע בתקופה 5/00 – 4/01. ורשימת הפוליסות שבוטלו בתוך 12 חודש מיום הפקתן. (נספח א' לתצהיר המשלים של חסון).
הנתבעים הציגו את נספח ב' לתצהיר הנוסף שהינו סיכום סיכומי הביטולים במהלך חודשי עבודתו של התובע ובהתייחס לרשימת הביטולים – נספח א'.

הנתבעים לא הוכיחו ביטולן של 9 פוליסות בנספח א' (1, 2, 6, 14, 17, 34, 36, 45, 47) ולא המציאו דו"חות מחברת הביטוח המעידים על ביטולן כאשר לא היתה מצדם כל מניעה לעשות כן.
לגבי פוליסה מס' 19, הודה חסון בעדותו כי אין מקום לקזוז שכן בוטלה לאחר יותר מ – 12 חודשי פעילות. (עמ' 8 לפרוט').
באשר לפוליסות נוספות, ע"ש פרסי לילי וע"ש רווח סמדר, שצורפו לתצהיר
הנתבעים כנספח ד'
- לא מופיע תאריך ביטול הפוליסות בדו"חות אלה, בגינן תוגמל התובע בעמלות, ועל כן בהעדר הוכחה לביטולן בתוך 12 חודשים מיום מכירתן, אין לקזזם משכרו של התובע.
גם באשר לפוליסה ע"ש אקוה דוד (מס' 5 לנספח ד' לתצהיר הנתבעים) לא הוכח כי מכירתה בוצעה ע"י התובע מה גם שתאריך המכירה הוא 1.9.99 ותאריך הביטול המופיע בדו'ח הוא 1.3.00, מועד לפני תחילת העסקתו של התובע.
גם כך באשר לפוליסה ע"ש קליין עמיחי (מספר 3 לנספח ד' לתצהיר הנתבעים) לא צויין כי פוליסה זו בוטלה כפי שהעיד חסון, ועל כן גם פוליסה זו שמכר התובע לא ניתן לקזז משכרו משלא הוכחה ביטולה.

באשר לפוליסות שקוזזו עד לחודש 11/00 –
התובע צרף לכתב התביעה רשימה של ביטולי פוליסות
שקוזזו בפועל משכרו בתקופתו של המנהל הקודם, מר חיים בריקמן שקדם למר חסון, בגין מכירות פוליסות על ידי בתקופה 9/00 – 5/00 (נספח ב' לכתב התביעה).
רשימת הביטולים עליה מסתמכים הנתבעים כוללת 4 ביטולי פוליסות (4, 10, 11, 22) שכבר קוזזו בעבר משכר התובע ואין מקום לבצע כפל קיזוז.
הפוליסות שבוטלו ולא קוזזו משכר התובע בהתייחס לתקופה עד חודש 11/00
הן הפוליסות 3, 5, 12, 13, 18, 20 לנספח א' לתצהיר חסון.
לטענת התובע יש לראות ב"וויתור" של בריקמן על חלק מהקיזוזים, כמחייב את הנתבעים ואת חסון שהחליף את בריקמן בתפקידו כממונה על התובע.
אין בידנו לקבל טענה זו.
ראשית, משבריקמן לא זומן לעדות, אין לקבוע כי מדובר בוויתור ואם אכן היה וויתור שכזה, האם נעשה כדין ובהשראה שכן אין חולק כי בריקמן הועסק כשכיר ע"י הנתבעים אשר רק להם כמעביד קמה סמכות ה"וויתור" לגבי קזוז פוליסות שבוטלו משכרו של התובע.
שנית, עפ"י תנאי ההעסקה כמוסכם וכפי שנהגו הנתבעים בפועל לגבי כלל סוכני המכירות, כל ביטול של פוליסה במשך השנה הראשונה יקוזז ממקדמות העמלות ששולמו בגין מכירות שבוצעו ע"י הסוכן בחודשים קודמים.

אין להלין על הנתבעים כי בקשו לשמור על נוהלי העבודה בסוכנות ואשר המנהל הקודם חרג מהם ואף פוטר בין היתר עקב כך, מעבודתו אצל הנתבעים.
לפיכך, רשאים היו הנתבעים לקזז משכר התובע את סכומי הפרמיות בגין פוליסות שבוטלו בתוך 12 חודשים בהתייחס למכירות שבצע התובע ותוגמל בהתאם בתקופה עד חודש 11/00.

באשר לפוליסות שבוטלו לאחר סיום עבודתו של התובע – בהתאם לדפוס העסקתו של התובע ולאופן חישוב העמלות המגיעות לו בגין מכירות הפוליסות, רשאים הנתבעים לתבוע השבת סכומים ששולמו ביתר בגין ביטול פוליסות בתוך 12 חודשים מיום הפקתן ע"י התובע, גם אם בוטלו לאחר שסיים עבודתו אצלם.
מבדיקת הנתונים בנספחים א' ו – ד' לתצהיר חסון ובהתאם לקביעתנו לעיל באשר
לפוליסות שאין לכלול בגדר הביטולים, מצאנו כי התפוקה המבוטלת, נכון לחודש 5/01, (סה"כ פרמיות) עומדת על סך 6,385 ₪, ולפי מקדם 125% ממוצע, הקיזוז בפועל עומד על סך 7,981 ₪.
בחודשים 2/01
ו – 3/01 שולמו לתובע מקדמות בונוס בסך כולל של 5,488 ₪.
לכן רשאים הנתבעים לקזז הפוליסות שבוטלו מהמקדמות ע"ח הבונוסים בחודשים הנ"ל ומכל מקום קמה זכותם לתבוע השבת עמלות ששולמו ביתר, נשוא כתב תביעתם כנגד התובע.

11.
באשר לשכר חודש 4/01 – התובע עבד בחודש זה רק במחציתו השניה, מיום 16.4.01 ועד ליום 30.4.05.
בהשוואת התחשיב שערך התובע בענין עמלות חודש 4/01 לנתונים שסופקו ע"י הנתבעת בהתייחס לחודש זה, ובקזוז הפוליסות שבוטלו, זכאי התובע לעמלות בסך של 2,958 ₪ עבור פוליסות שמכר בחודש 4/01, ובתוספת שכר בסיס בשעור 50%, זכאי התובע לשכר בסך 4,203 ₪ בגין חודש 4/01.
כן זכאי התובע לתשלום בגין אחזקת רכב בחודש זה בסך של 225 ₪.


12.
לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין

אין חולק כי התובע התפטר מעבודתו.
לטענתו, החל ממועד כניסת חסון לתפקידו כמנהל הסניף בחודש 12/00, הופחת בכל חודש משכרו חלק ניכר מתגמול העמלות שהגיע לו וקוזז מהשכר בגין ביטולים של פוליסות שכביכול בוצעו והתובע לא זוכה בעמלה בחודש העוקב.
עוד טוען התובע כי בתחילת חודש 4/01 הודיע חסון על שינוי בתנאי השכר באופן שהעמלות בגין מכירות פוליסות תרד בשיעור
בין 50% - 60%.

על עובד מוטל הנטל להוכיח שהוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים אם כמפוטר ואם באחת העילות של מתפטר בדין מפוטר עפ"י סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג – 1963. (להלן – החוק). (דב"ע נג/ 210 – 3 אהרון רביוב נגד נאקו שיווק בע"מ).
הרעה תחשב כמוחשית, "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר
בידיו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר".
(דבע' (נג 210/ 3 לעיל).
ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר בית המשפט ייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד. (ע'א 496/67 סלומון שוקורי נ' מ.י.)

כפי שצויין לעיל, אופן תשלום העמלות לתובע, כמוסכם וכנהוג במהלך כל תקופת העסקתו אצל הנתבעים, היה על דרך תשלום מקדמות בונוס ע"ח עמלות בגין פוליסות שנמכרו ע"י התובע בחודש נתון וקיזוז בגין פוליסות שבוטלו, בתוך 12 חודשים מיום מכירתן, ממקדמות בונוס ששולמו ע"ח, במהלך חודש או חודשיים לאחר מכן.
זו היתה דרך ההתחשבנות הנוהגת לגבי תשלום העמלות ועל כן אין מקום לבסס את טענת ההתפטרות על אי תשלום או קזוז עמלות בחודש כזה או אחר, מה גם שלמעט חודש 4/01, החודש האחרון לעבודתו, שולמו לתובע המקדמות כמקובל, ואף אלו כפופות לבטולי הפוליסות, אם היו, באם הוכח כי אכן בוטלו בתוך שנה מיום הפקתן.

באשר להחלטת מר חסון להפחית את שעורי העמלות –
אכן ביום 1.4.01 הודיע מר חסון על הפחתה בשעור העמלות לסוכני המכירות עקב רפורמה בשוק הביטוח ושינויים בתוכניות הביטוח ושקולי הנתבעים להתמקד במכירת פוליסות מסוג מסויים. (נספח ד' לכתב התביעה).
שעור העמלות בהתאם להודעה זו הופחת בשעור 50% - 60% מהשעורים לפיהם שולמו העמלות קודם לכן. (נספח א' לכתב התביעה).
מיד לאחר קבלת ההודעה, מסר התובע לחסון כי מדובר בהרעת בתנאי שכרו וכי בכוונתו להתפטר עקב כך. התובע אכן חדל מלעבוד במשך שבועיים עד לקבלת תשובתו של חסון לפיה מוכן הוא לשמור על תנאי שכרו כפי שהיו עד אז, ואכן בעקבות הבהרה זו חזר התובע לעבודתו ביום 16.4.01 ועבד עד 30.4.01 (סעיפים 19 – 10 לתצהיר התובע).
מכאן שחסון נתן הבטחתו לתובע, כפי שהתובע עצמו מודה, כי לא תהיה פגיעה בתנאי השתכרותו.
אכן שינוי משמעותי חד צדדי בתנאי העבודה, מהווה הרעת תנאים מוחשית המזכה מתפטר בפיצויי פיטורים (עא'
300165/98 שלמה מויאל נ' נפרו (גם פרוייקטים בע"מ)

לו אכן היו הנתבעים פועלים עפ"י הודעתם מיום 1.4.01 ומפחיתים את שעור העמלות לשיעורים הנקובים
בהודעה – היה מקום לראות בפעולה חד צדדית כעילה מוצדקת להתפטרות התובע בדין פיטורין. בפועל, החלטה זו לא ישומה לגבי התובע בסמוך למועד התפטרותו ואף לא הוכח כי היתה מושמת לגביו בעתיד.



עוד נפסק כי "כשמדובר בנסיבות שבידי העובד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר מכפי שהן פועלות, חובה על העובד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה – יתקיים האמור בסעיף".

(נג'
210/ 3
לעיל;
עע 701022/98 אירית תמיר נ' עירית צפת).

בעניננו, העמיד התובע את הנתבעים על כוונתו להתפטר בעקבות הודעתם מיום 1.4.01

התובע מודה כי הנתבעים הבטיחו לו שלא ייפגע ממכתבם מיום 1.4.01 ובהסתמך על הבטחתם חזר לעבודה ביום 16.4.01, כך שלמעשה העילה להתפטרותו בסוף חודש זה לא קיימת.

כפי שציין התובע בחקירתו הנגדית: "הובטח לי לקבל את כל מה שחייבים לי ובתנאי הזה בלבד חזרתי" (עמ' 2
4-1 לפרוט').

ההרעה המוחשית חייבת להתקיים בפועל על מנת שתהווה עילה להתפטרות שדינה כפיטורין. בעניננו, גם אם היתה קיימת אפשרות עתידית של הרעה מוחשית, ע"י הכוונה להפחית את שעורי העמלה,
הרי לא הוכחה הוצאתה לפועל של אפשרות עתידית זו ואין די ב"אפשרות תאורטית" כדי להעמיד עילה של "הרעת תנאים מוחשית".

זאת ועוד, הוכח שהתובע החל לעבוד בסוכנות הבטוח "תמורה" במשרה מלאה כבר למחרת עזיבתו את הנתבעים, ביום 1.5.01.

גם אי תשלום שכר חודש 4/01, במועד התפטרותו בפועל אינה מהווה הרעת תנאים שכן טרם הגיע המועד לתשלום שכר חודש זה גם לא בתאריך 7.5.01 כטענת התובע לענין מועד הפסקת העבודה.
משלא עלה בידי התובע להוכיח כי התפטר מעבודתו אצל הנתבעים עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, אין ענינו נופל בגדר סעיף 11 לחוק ואין לראות בהתפטרותו בדין פיטורין המזכים בפיצויי פיטורים.

13.
באשר
להודעה המוקדמת – משהתפטר התובע מעבודתו לא קמה לו הזכאות לתשלום הודעה הודעה מוקדמת. נהפוך הוא, על המתפטר מעבודתו ליתן למעבידו הודעה מוקדמת כמתחייב.
עובד
המתפטר מחמת הרעת תנאים מוחשית אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת מאחר שסעיף 11 לחוק מעמיד התפטרות כזאת על בסיס פיטורים, אך לענין פיצויי הפיטורים בלבד (דב"ע זא / 74 – 3 יצחק מנדלברג נ'
אמנון אלוני; דבע' נה/ 3-228 עמותת אופק נ' יאיר בן ארי; דבע' נד/ 24 – 3 זיוה טור נ' מעשה אומן בע"מ).

כאמור התובע חזר בו מהכוונה להתפטר והמשיך לעבוד אצל הנתבעים החל מתאריך
16.4.01 ועד למועד התפטרותו בפועל ומעברו לעבוד בסוכנות ביטוח אחרת ביום 1.5.01.
עובר להתפטרותו בסוף חודש 4/01 לא
נתן התובע הודעה מוקדמת ואף אם נתקיימה שיחה ביום 7.5.01 בין התובע לבין חסון לענין תחשיב העמלות לגרסת התובע, גם במועד זה לא הודיע התובע כי בכוונתו להתפטר בסוף החודש.
הלכה פסוקה היא כי על עובד המבקש להתפטר חלה חובת ההודעה המוקדמת ובאם זו לא ניתנה, ישלם העובד למעבידו פצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו כמתחייב.
עוד נפסק כי " מקום שעובד זכאי לעמלות בנוסף למשכורתו הבסיסית, יש לכלול את העמלות כחלק מהשכר לצורך חישוב תמורת ההודעה המוקדמת ויש לחשב את השכר על פי ממוצע העמלות ב – 12 החודשים שקדמו לפיטורין". (דבע' נז/ 165 – 3 יורם שפיר נ' חברת מ.א.ש. סוכנויות בע"מ)
אשר על כן, זכאים הנתבעים לפיצוי בגין מתן הודעה מוקדמת ובסך של 7,025 ₪.

14.
באשר לתביעה לפדיון חופשה ודמי הבראה:
אין חולק כי התובע זכאי לפדיון חופשה ולדמי הבראה כנטען על ידו.
אשר על כן, זכאי התובע לסך כולל של 5,569 ₪ בגין רכיבי תביעה אלו.

15.
באשר לפיצויי הלנת שכר חודש 4/01 – שוכנענו כי אי תשלום שכר חודש 4/01 במועדו היה עקב קיומה של מחלוקת של ממש בדבר זכאותו של התובע להפרשי שכר כלשהם וזאת נוכח קיזוז בגין ביטול פוליסות משכרו של התובע והשבת הסכומים ששולמו לו ביתר. טענת הגנה זו עומדת לנתבעים כנגד חיובם בתשלום פיצויי הלנה.

16.
לאור תוצאות פסק הדין לא מצאנו לנכון לפסוק לתובע בגין עוגמת נפש.




17.
סוף דבר –

א.
הנתבעים ישלמו לתובע הסכומים כדלקמן:
(1)
בגין הפרשי שכר שכר חודש 4/01 סך של 1,710 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.5.01 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא ישולם כאמור, יישא הסכום פיצויי הלנה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
(2)
בגין פדיון חופשה ודמי הבראה – סך של 5,569 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.5.01 ועד לפרעון.
(3)
בגין אחזקת רכב לחודש 4/01 – סך של 225 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.5.01 ועד לפרעון.
ב.
התובע ישלם לנתבעים סך של 7,025 ₪ כתמורת הודעה מוקדמת בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.5.01 ועד לפרעון.

18.
לאור תוצאות פסק הדין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.


ניתן היום, ________________, בהעדר הצדדים.


__________
___________
________________
נ.צ. חדד נסים
נ.צ. אהוד חביב
ורדה סאמט
- שופטת






עב בית דין אזורי לעבודה 2981/02 כפיר דיין נ' יעקב ישר יעקב אובוז סוכני ביטוח (פורסם ב-ֽ 11/04/2005)