פסקי דין על מר קונסטנטין דוחובני | פסקי דין על פלרז הנדסה בע"מ

2340/01 א     18/03/2003




א 2340/01 מר קונסטנטין דוחובני נ' פלרז הנדסה בע"מ




בתי המשפט
בית משפט השלום נצרת
א 002340/01


בפני
:
כב' השופט עאטף עיילבוני


18/03/2003

בעניין:
מר קונסטנטין דוחובני



ע"י ב"כ
עו"ד מנסור עאוני ואח'

התובע


נ ג ד



פלרז הנדסה בע"מ



ע"י ב"כ
עו"ד חסן את דבאח ואח'

הנתבעת


פסק דין

הקדמה:
בפני
תובענה בה עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מפציעתו בתאונת עבודה שאירעה ביום 4/1/99.
בפני
העידו התובע ומנכ"ל הנתבעת אשר היתה מעבידתו בעת התרחשות התאונה; מהעדויות למדים כי אין מחלוקת לגבי עצם התרחשות התאונה, וכמעט שאין מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות התרחשותה.

עובדות המקרה:
התובע, יליד 26/9/69, טכנאי ומפעיל מוכשר של מכונת חריטה cnc, תפקידו תואר הן בעדותו והן בעדות עד ההגנה - מנכ"ל הנתבעת.
חלק מתפקידו היה הזנת מכונת ה-cnc, הזנה התחלתית, במוט מתכת שהמכונה, אחר כך, משכה אוטומטית והזינה את עצמה במוט וייצרה מוצרי מתכת שונים.
לפי העובדות שהוכחו בפני
, ביום 4/1/99, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, כשעבד התובע במשמרת לילה, רצה ליטול מוט מתכת שמשקלו, לפי עדות התובע, בין 30 ל-40 ק"ג, ואילו לפי עדות מנכ"ל הנתבעת משקלו בין 20 ל-25 ק"ג, כדי להזין את המכונה.
המוט היה בתוך ערימת מוטות אשר הונחו על הזרועות העליונות של "סטנד" - נושא המוטות - כפי שרואים בתמונה ת/1 וכן בתמונות הרבות שצורפו לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת (אף כי תמונות אלה לא הוצגו כראיה במהלך שמיעת העדים).
חבילות המוטות הונחו על זרועות הסטנד בעזרת מלגזה.
גובה הזרועות העליונות של הסטנד הוא כ-2 מטרים, כך שעל מנת שהתובע יוכל להגיע למוט שומה עליו להרים את ידו לאורכה, מעל ראשו.
ואכן, התובע עמד בצד השמאלי של הסטנד, הרים את ידו הימנית ותפס אחד המוטות שניתן - לפי הגובה שאליו הגיע - לתפוס, מוט זה היה מהמוטות התחתונים הצדדיים בתוך ערימת המוטות שהונחה שם, ומשמשך את המוט כדי להוציאו מתוך הערימה, התגלגלו כלפי מטה מוט או מספר מוטות מתוך ערימת המוטות ואלה פגעו באצבעות כף ידו הימנית.
כנ"ל הן העובדות הרלוונטיות, בקליפת אגוז, ואף כי ייתכן שיימצאו פרטים מסויימים שונים בין עדות התובע לבין עדות מנכ"ל הנתבעת בכל הקשור לעובדות, הרי אלה הם פרטים זניחים שאינם משפיעים על הקביעות, הן בנושא האחריות (כולל האשם התורם) וכן בנושא שיעור הנזק.

שאלת האחריות:
לדעתי, שיטת העבדוה כנ"ל היא שיטה פסולה ומסוכנת, די לנו לומר שאילו המעביד היה מספק "מכשיר תפיסה" כמו "פלייר" עם זרועות ארוכות כדי שהעובד ישתמש בו לתפיסת המוט לשם הפרדתו מערימת המוטות, כי אז העובד לא היה מסכן את אצבעותיו ואת כף ידו, אף אם מוטות אחרים מתגלגלים ופוגעים ב"פלייר".
יתירה מהנ"ל, אם המעביד בכל זאת רצה שהעובד יוציא את המוט וימשוך אותו באמצעות ידיו, הרי חובה עליו להניח על זרועות הסטנד כמות קטנה של מוטות, כדי שלא ייערמו בערימה וכדי למנוע התגלגלות מוטות, התרחשות תאונה בנסיבות דלעיל, אשר נגרמה עקב התגלגלות ונפילת מוט מראש הערימה אל כף ידו של התובע.
יש לציין גם שעצם העובדה שהתובע צריך למשוך את המוט כאשר ידיו מורמות אל מעל ראשו ומעל עיניו, היא, כשלעצמה, שיטה מסוכנת. לדעתי, המעביד צריך היה לספק לתובע מדרך רגל מורם כדי שיוכל למשוך את המוט בתנוחה נוחה, ויוכל יותר לשלוט במוט שהוא תופס כדי להוציאו מתוך ערימת המוטות, שצריכה להיות ממוקמת מתחת לפניו כדי שגם יוכל לראות בעיניו את אשר קורה ומתרחש, וכדי לבחור את המוט הנכון, שהוצאתו מתוך הערימה אין בה משום סיכון.
מצאנו כי שיטת העבודה מסוכנת ופסולה, וכי ניתן היה למנוע את התאונה על ידי אספקת כלי פשוט לעובד כדי לשמור על כפות ידיו או על ידי ביצועה בשיטה אחרת, פשוטה ולא מסוכנת, ומשלא נעשו הדברים - אירעה התאונה.

שאלת האשם התורם:
השאלה שמציגה את עצמה במקרה דנא היא באם הנתבעת הוכיחה שיש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו?
אמנם מדובר בפועל מנוסה אשר ביצע אותה פעולה עשרות ואולי אף מאות פעמים מבלי שייפגע, ברם לא די בכך כדי להצדיק השתת אשם תורם על העובד.
מעביד שמשתמש בשיטת עבודה לא בטוחה ואף מסוכנת ונמנע מלספק לעובדיו כלי עבודה פשוטים שיש בהם כדי למנוע סיכונים מיותרים, אינו יכול להיבנות מכך ולטעון לאשם תורם, רק משום שהתמזל מזלו ומזל עובדיו שלא נפגעו בפעולות זהות שנעשו קודם לתאונה.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר כל מעביד בר בי דעת יכול היה להבין ולהשכיל, בהתבוננות קלה ובמחשבה פשוטה, כי שיטת העבודה הנ"ל היא שיטה פסולה ומסוכנת וכי הסיכון שהתאונה בנסיבות הנ"ל תקרה הוא סיכון קיים ורק ערנותם היתרה של העובדים וטוב מזלם הוא שהפריד בינם לבין התממשות אותו סיכון והתרחשות התאונה.
מעביד סביר היה צריך וחייב לצפות שעובד, בלהט העבודה ובלחץ שקיים בה, עלול לפעול בזהירות מופחתת בכוונה לקדם את האינטרסים של מעסיקו, וכי אז עלול טוב מזלו להתפוגג ועלולה התאונה לקרות - כפי שאכן קרה במקרה דנא.
בנסיבות דלעיל, לא די בנסיונו של העובד או בשכיחות אותה פעולה שנעשתה מספר רב של פעמים קודם לכן מבלי שתתרחש תאונה, כדי להטיל על התובע - אוטומטית - אשם תורם.
התובע ביצע את עבודתו כהוראות המעביד, בשיטת העבודה שנבחרה ונקבעה על ידי המעביד וכמובן, ללא הכלים שהמעביד היה צריך לספק לו ולא סיפקם.
עולה מכל המקובץ לעיל הוא שאין להטיל על התובע הנ"ל שום אשם תורם, משלא הוכח אשם כזה ומשביצע את עבודתו בתנאים המסוכנים ובשיטה הלא נוחה והלא בטוחה שהמעביד עצמו קבע.
אוסיף כי מלבד הנ"ל גם לא ראוי להטיל עליו אשם תורם מבחינת מדיניות שיפוטית, כדי שהמעביד החוטא לא יצא נשכר ולא יקבל "פרס" על חטאיו ועל רשלנותו המשמעותית - רשלנות שניתן היה למנעה ולמנוע את תוצאותיה על ידי אספקת כלי עבודה מתאימים שעלותם זולה ביותר ועל ידי קיום העבודה בשיטה פשוטה וזולה הבטוחה בהרבה מהשיטה שהוא הנהיג. (דהיינו: אספקת פלייר וכן הנחת מספר מועט של מוטות על זרועות הסטנד - ולא בערימה - וכן אספקת מדרך רגל מורם כדי שהעובד יוכל להגיע למוטות בקלות ובתנוחה בטוחה, מתחת לגובה עיניו).
לפיכך, אינני מטיל אשם תורם על התובע.

תוצאות הפגיעה ונכותו הרפואית של התובע:
כתוצאה מהתאונה הנ"ל נגרם שבר באצבע השלישית בכף ידו הימנית של התובע (ראה מוצג ת/2).
התובע היה באי כושר עבודה מוחלט משך כשלושה חודשים וחצי (ממחרת יום התאונה ועד ליום 22/4/99, כפי שמפורט במסמכי מוצג ת/3), תקופת אי כושר זו מוסכמת על דעת שני הצדדים כפי שפורט בעמ' 15 לפרוטוקול, שורה 25.
השבר באצבע 3 בכף ידו הימנית של התובע אובחן כשבר פרוקסימלי אלכסוני עם תזוזה, התחבר בציר תקין בעמדה הגורמת קיצור קל, קיימת נפיחות במפרק pip עם סטיה רדיאלית של הגלילים האמצעי והדיסטאלי.
הועדות הרפואיות שעל יד המל"ל קבעו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% עקב הממצאים שפירטתי לעיל.
גם המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שלום שטהל, מומחה לכירורגיה אורטופדית וכירורגית כף היד , קבע כי בתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הגבלות בכפיפת מפרקי האצבע על רקע ממצאי צילומי הרנטגן, לרבות קיומה של התעבות הקורטקס, קיומו של קיצור קל וקיומו של זיז גרמי בצד האולינרי של האצבע.
לפיכך, נכותו הרפואית הצמיתה המוסכמת של התובע היא בשיעור 5%, והצדדים לא מצאו צורך לחקור את פרופ' שטהל על חוות דעתו וכן לא העלו טענות נגד שיעור הנכות הצמיתה כאמור.


הנכות התפקודית:
אצטט להלן את דברי התובע הרלוונטים, אשר העיד בהאי לישנא:
"ת. כל הזמן היד כואב. גם כשאני עובד על המחשב הפגיעה מפריעה לי. העבודה שלי היא בחריטת חלקים במימדים מאוד מדוייקים, אבל כתוצאה מהפגיעה ביד, קשה מאוד לעשות את הדברים, משום שהיד רועדת וכואבת. כשאני צריך לפתוח את דלת האוטו זה כואב, כמעט בכל פעולה שאני עושה ביד ימין, מלווה בכאב".
(עמ' 11, ש' 28-25)

"...ש. למעשה, המכונה היא שמבצעת את החריטה, לא אתה ידנית?
ת. נכון.
ש. למעשה כל הפעולה שלך מסתכמת בשני דברים על המכונה, אחד להזין את המכונה במוטות, והשניה לתכנת במחשב את פעולת המכונה. האם נכון?
ת. כן.
ש. ז"א הפעולה הידנית היחידה שהיתה מוטלת עליך זה להוציא את המוט, להניח אותו על המסילה, או חלק ההזנה של המכונה, וזה הכל?
ת. לא הכל.
ש. מה הכל?
ת. שם יש קוטר, צריך כל הזמן להשגיח על הקוטר ועל המימדים.
ש. אפשר לעשות זאת בעין. נכון?
ת. זה עבודה קשה. כל העבודה שלי למעשה היא מול המחשב של המכונה, השולט על המכונה ועל פעולותיה, מלבד הפעולה של הזנת המכונה במוט. אני צריך לכוון את המכונה.
המכונה מחליפה באופן אוטומטי שמבצעים את החריטה, ואני כמפעיל המכונה צריך לבדוק ולהשגיח שהכלים האלה שבתוך המחרטה נמצאים כל אחד במקום הנכון שלו. את הפעולה הזו עושים פעם אחת במשמרת".
(עמ' 12, ש' 32-17).
ואילו עד ההגנה העיד, בענין הרלוונטי, בזה הלשון:
"ת. יש מחרטה אוטומטית שיש לה מזין שדוחף את המוט פנימה והיא מעבדת אותו.
התפקיד של מפעיל המכונה הוא קודם כל להזין, אחת לכמה זמן, את המוט כשהוא נגמר - במוט חדש.
להפעיל את המכונה, הוא לוחץ על כפתור, הוא סוגר את החזית של המכונה ולוחץ על כפתור.
אחת ל-10 דקות העובד בודק את החלקים שהמכונה מייצרת.
העובד גם מסתכל וגם עם מכשיר מדידה מודד שהמידות של החלקים הם מידות נכונות.
העד עונה לשאלות ביהמ"ש:
מפעם לפעם הוא מכוון את הכלים, אם זה יצא מאיפוס - הוא יכול להזיז אותם בפעולה מכאנית במכונה, או שהכלים נשחקו - אז הוא לוקח אותם ומשחיז אותם, או שמתקין במקומם כלים אחרים שאינם שחוקים. רוב העבודה שלו היא בעזרת תכנות. הוא מתכנת, הוא מתקן את המידה, ע"י הזנת המחשב".
(עמ' 19, ש' 33-23).
עינינו הרואות: נכותו הנ"ל של התובע אמנם אין משמעותה פגיעה תפקודית משמעותית, ברם ברור גם מהעדויות וגם מההגיון הפשוט כי נכות כנ"ל מפריעה לו בקיום תפקידו ובביצוע עבודתו וגורמת לו אי נוחות, אף כי אינה מונעת ממנו זאת.
ברור גם כי נכותו הנ"ל מפריעה לו בעבודה עם חפצים קטנים ומכאיבה בעת עבודתו על מחשב - לרבות המחשב של המכונה עליה הוא עובד.

מצאנו גם, בייחוד בעדותו של עד ההגנה, כי במסגרת עבודתו האמורה, מוטלות על התובע עבודות הקשורות בשימוש בכפות הידיים, כגון: החלפת הכלים במחרטה, מדידת המוצרים שהמכונה מייצרת, השחזות מדוייקות, תכנות המחשב וכד'.
יוצא איפוא, שהנכות האמורה - שבכף ידו הימנית - מגבילה את תפקודו ומעיקה על ביצוע עבודתו ברם אינה מונעת זאת לחלוטין.

פיטורי התובע:
התובע טען כי הנתבעת פיטרה אותו לאחר שסירב להכנע לדרישתה כי יוותר על תביעתו בגין תאונה זו. מאידך, מנכ"ל הנתבעת שלל טענה זו מכל וכל.
נצטט את דברי העדים בנדון זה, כדי לפרט את קביעתנו.
התובע, בעדותו הראשית, ציין שהוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת עקב צמצומים (עמ' 11 ש' 21), בהתאם למכתב הפיטורים ת/5, וכי נותר מובטל משך 6 חודשים.
ברם, בחקירתו הנגדית כך הוא העיד:
"ש. היו נגדך הרבה תלונות בעבודה?
ת. מי?
ש. אני שואל אם היו תלונות כאלה.
ת. אני לא יודע.
ש. ידוע לך שפעם נפגשת עם מר יצחק פלג. הוא דיבר איתך על כך שלפעמים אתה עוזב את מקום עבודתך מבלי להודיע לממונים עליך, ובעקבות כך בכוונתו לפטרך מהעבודה.
ת. לא הוא. אלא בעל הבית האחר, שמו דני. זה היה לאחר התאונה. איימו עלי שאם הוא לא ימשוך את התביעה חזרה, אז יפטרו אותו.
ש. ז"א אחרי שהגשת את התביעה לביהמ"ש הם ביקשו לפטר אותך?
ת. כן.
ש. הסכמת אתה לוותר על התביעה?
ת. לא.
ש. אתה זוכר מתי פוטרת? אני אומר לך שביום 3/1/01, ושהתביעה שלך הוגשה בחודש 4/2001. אז למה הכוונה שלך? ז"א אומרת כשפיטרו אותך עוד לא היתה תביעה בביהמ"ש.
ת. קודם לקחתי עו"ד ולכן הם אמרו לי.
ש. אתה מכיר את המכתב שאני מראה לך?
ת. לא.
עו"ד ג'יוסי: אני אגיש את המכתב באמצעות העד שלי". (עמ' 16, ש' 23-5).

ובהמשך, כך הוא העיד:
"ש. סיפרת בחקירתך שהיית 6 חודשים מובטל. אחרי שפיטרו אותך מפלרז.
ת. כן.
ש. קיבלת דמי אבטלה?
ת. כן. הייתי באבטלה.
ש. אתה זוכר כמה קיבלת לחודש?
ת. 3,000 ₪. אין הרבה כסף באבטלה".
(עמ' 17, ש' 8-3).

מאידך, מנכ"ל הנתבעת, העיד בעדותו הראשית, בנושא זה, בזאת הלשון:
"ש. התובע טוען שפיטרתם אותו בעקבות הגשת התביעה. מה אתה אומר על זה?
ת. העובד פוטר לאחר שבתחילת 1/01, כשנתיים לאחר התאונה, נתגלה שהוא - במשמרת לילה - הוא נעדר למספר שעות מהעבודה. ז"א הוא יצא וחזר, ומנהל העבודה שהיה האחראי במפעל, ראה שהוא לא היה במפעל כמה שעות, ראינו שלא הדפיס יציאה וכניסה, ובעקבות כך הוא פוטר.
כ-3.5 חודשים לאחר התאונה, הוא חזר לעבוד באותה מחלקה ובאותו תפקיד, ובאותם משמרות.
ופעם ראשונה ששמענו על התביעה זה היה לאחר שהתובע פוטר.
לא היתה שיחה שאם הוא לא יחזור בו מתביעתו אז נפטר אותו, משום שלא ידענו שלא ידענו שיש תביעה עד לפיטוריו.
ש. אני מציג בפני
ך מכתב, האם החתימה שמופיעה שם היא חתימתך?
ת. כן.
ש. מה אומר המכתב?
ת. לאחר שגילינו שהוא נעדר מספר שעות מהעבודה, ללא שום הסבר, קראתי לו ושאלתי אותו אם היתה לו סיבה מוצדקת, והוא אמר שלא, ועל כן פיטרתי אותו.
המסמך הוגש וסומן נ/2.
אבקש להגיד שהוא עובד מיומן, ועם ידע ספציפי שאין לנו הרבה כאלה. פיטרתי אותו מאוד שלא ברצון.
יש כאן מכתב ששלחנו ביום 29/1 - ז"א 3 שבועות לאחר הפיטורין, לסוכן הביטוח, וכתבנו לו שאנו מקבלים כתב תביעה.
קיבלנו את ההודעה מהעו"ד של התובע על תביעה".
(עמ' 18, ש' 32-27 ועמ' 19 ש' 13-1).
אציין כי המוצג נ/2 הוא אותו מכתב שב"כ הנתבעת הראה לתובע במהלך עדותו והתובע לא זיהה ולא הכיר את המסמך, ואז ב"כ הנתבעת אמר - כפי שצויין לעיל - שהוא יגישו באמצעות העד מטעמו.
ובחקירתו הנגדית המשיך מנכ"ל הנתבעת והעיד כלהלן:
"ש. מכתב מעו"ד מנסור שנשלח אליך ביום 8/12/00, האם קיבלת אותו?
ת. לא זוכר.
ש. מה הכתובת של פלרז?
ת. ת.ד. 36 יוקנעם עילית, זו הכתובת שהיתה אז.
ש. אני מראה לך את המכתב. האם קיבלת אותו?
ת. הכתובת היא נכונה אבל ישנה. אני לא זוכר אם קיבלתי מכתב כזה. אבל במכתב שאתה מראה לי, צויין תאריך תאונה לא נכון. במקום שנת 99 נכתבה שנת 2000.
ש. אי פעם קיבלת מעו"ד מנסור?
ת. נדמה לי שכן. את חומר התביעה קיבלנו לראשונה בסמוך לינואר 2001 וצירפנו אותו למכתב נ/3, כשהעברנו לסוכנות הביטוח".
(עמ' 20, ש' 33-26 ובעמ' 21, ע' 2-1)
ולאחר דחיית התנגדות ב"כ הנתבעת, המשיך העד ואמר:
"ש. אמרת שאתה זוכר שקיבלת מכתב ממשרד עו"ד מנסור?
ת. אני חוזר בי, אני מוכן לבדוק, אני לא יודע ולא זוכר.
ש. אתה זוכר שאם עו"ד מנסור ביקש ממך פוליסת ביטוח של חב' הביטוח שלך?
ת. לא זוכר".
(עמ' 22, ש' 17-13)
בין שתי הגירסאות הנ"ל, עדיפה בעיני גירסתו של התובע, אשר אף כי לא הועלתה בחקירתו הראשית הרי היא עלתה בחקירתו הנגדית. בעניין זה, כבכל עדותו, הותיר עלי התובע רושם אמין ומהימן במיוחד.
הרושם שקיבלתי מהתובע בעת עדותו, כשהתבוננתי בו היטב עת שעומת עם דבריו בעדותו הראשית כשאמר שפוטר עקב צימצומים, מחזק את דעתי כי בנושא זה עדותו של התובע עדיפה בהרבה על עדותו של מנכ"ל הנתבעת.
אומר כי התובע בעניין סיבת פיטוריו העיד במהלך חקירתו הנגדית, בבטחון מלא ובלשון ברורה. העובדה שקודם - בחקירתו הראשית - הוא אמר שפוטר עקב צמצומים (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 21-20) אין בה כדי לשנות את מסקנתי העובדתית לעיל כי סיבת פיטוריו היתה עצם משלוח המכתב של בא כוחו לנתבעת - זאת משום שבעניין זה מנכ"ל הנתבעת לא הותיר עלי רושם אמין, שעה שהכחיש כי ידע, כלל ועיקר, על קיום תובענה נגד הנתבעת והסתבר בחקירתו הנגדית, בוודאות, כי בעת פיטורי התובע, כבר נתקבל במשרדי הנתבעת מכתב דרישה מאת ב"כ התובע, מכתב שנשלח ביום 12/12/00 בדואר רשום אל הנתבעת.
אוסיף כי התובע העיד באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית וניכר היה שמדובר באדם קרתני ופשוט, וניתן היה להתרשם שמדובר בעד אמין ומהימן.
מאידך, עד ההגנה העיד בפני
בעדותו הראשית בבטחון מלא כי בעת פיטורי התובע הוא לא ידע כלל ועיקר על קיומה של תובענה נגד הנתבעת בגין התאונה ולכן - כך הובנו דבריו - ניתן לשלול בוודאות כל קשר בין התביעה לבין הפיטורים, וממה נפשך, הפיטורים היו ב-3/1/01 ואילו התביעה הוגשה באפריל 2001?
דא עקא שמאידך, בחקירתו הנגדית, התבלבל משנשאל אודות קבלת מכתב ב"כ התובע - מוצג ת/6 - וב"כ הנתבעת קם והתנגד להגשת אותו מכתב ולאחר דחיית אותה התנגדות - העדיף מנכ"ל הנתבעת להיצמד ל"העדר זכרון", והחל עונה "אינני זוכר" ו"אינני יודע".
חייבים להבהיר, במוצג ת/5 - מכתב הפיטורים - אשר הוגש לאחר שהתובע העיד כי פוטר עקב צמצומים, נמחקה המילה "צמצומים" ונכתב במקומה, בכתב יד, באותו מכתב פיטורים, כי פוטר עקב "העדרות ללא דיווח מהעבודה".
כל העניין של סיבת פיטורי התובע היה רדום בעדותו הראשית של התובע, אלא שהנתבעת היא זו שמצאה לנכון להעירו מתרדמתו ולהעלותו בחקירתו הנגדית של התובע!!
יתרה מהנ"ל, הנתבעת מצאה להרחיק לכת באותו עניין והגישה את המוצגים נ/2 ו-נ/3, אשר גררו הגשת המוצג ת/6, אשר הבהיר את הענין ואושש את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, ותמך בגירסתו.
כל המעיין במוצגים ת/5, נ/2, נ/3 ו-ת/6 ובעדויותיהם של התובע ומנכ"ל הנתבעת ובייחוד אילו היה נוכח באולם המשפט עת עדותם, אינו יכול להתרשם אחרת. התובע זכר ואמר אמת ואילו עד ההגנה לא זכר וטעה כשלא קישר בין קבלת מכתב ב"כ התובע לבין הפיטורים.
עניין זה, כאמור, הועלה ופותח על ידי הנתבעת דווקא ולמרות זאת, בחרה להגיש את המוצג נ/3, ללא נספחיו.
יתכן שאילו הוצגו נספחי נ/3 היינו רואים כי המוצג ת/6 כבר היה בידי הנתבעת ובידיעתה עת פיטרה את התובע. אי הגשת המסמכים שצורפו למוצג נ/3 כשנשלח לסוכן הביטוח הוא בבחינת אי הגשת ראיה רלוונטית, דבר שלפי ההלכה הפסוקה נזקף לחובת הנתבעת ותומך בגירסת התובע.
גם עדותו של עד ההגנה לאחר דחיית התנגדות ב"כ הנתבעת בנדון דא כאשר בחר ללכת בדרך "הבטוחה" ולומר אינני זוכר ומוכן לבדוק אומרת דרשני!? אם ניתן לבדוק את הדבר שכאמור הועלה על ידי הנתבעת - מדוע לא נבדק לפני העדות? על כך, לא נמצאה תשובה וגם היעדר התשובה ייזקף לחובת הנתבעת.
אשר על כן, בהסתמך על הרושם האמין שהתובע הותיר בעיני ובהתחשב ברושם הלא אמין בנקודה זו שעד ההגנה הותיר בליבי ובהסתמך על כל הניתוח הנ"ל, אני קובע - כקביעה עובדתית - שהתובע פוטר מעבודתו עקב התאונה וליתר דיוק, עקב סירובו להיכנע לדרישת הנתבעת לוותר על זכותו לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה דנא.

נזקי התובע:
כאב וסבל -.18,000 ₪
בהתחשב בגילו הצעיר של התובע, בנכות, במיקומה, בהפרעה ובכאב שמלווה וילווה את התובע משך שנים ארוכות, אף במהלך ביצוע פעולות פשוטות ויומיומיות, כגון פתיחת דלת רכב, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום התאונה ועד להיום, אני מעריך את הסכום ב-.18,000 ₪.
הפסד שכר בעבר -.31,970 ₪
ממוצע שכרו, ברוטו, בחודשים שקדמו לתאונה, היה, בערך נומינלי, -.4,585 ₪ (ראה מוצגים ת/3 ו-ת/4). הסכום האמור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מעודכן להיום, הינו -.5,932 ₪.
לפיכך, הפסדי השכר לעבר הם:
½ 3 חודשים x -.5,932 ₪ = -.20,762 ₪.
בנוסף לנ"ל, ולאחר שקבעתי כי התובע פוטר עקב סירובו להיכנע לדרישת הנתבעת לוותר על תביעתו נגדה, ברי כי הוא זכאי לפי עדותו של התובע, בחקירתו הנגדית, לפיצוי חודשי בסך של -.1,585 ₪ (בערך נומינלי) למשך 6 חודשים.
הסך 1,585 ₪ נכון לינואר 2001, בערך משוערך להיום הוא 1,868 ₪.
1,868 ₪ x 6 חודשים = 11,208 ₪.
לפיכך, סך כל הפסדי השתכרות בעבר הוא -.31,970 ₪

פגיעה בכושר ההשתכרות -.20,000 ₪

בהתחשב בנכות המינימלית שנותרה בו, במיקומה, בהשפעתה על עבודתו ובאי הנוחות שנכות זו גורמת הן בעבודתו על המחשב והן בעבודתו ביתר הפעולות הדרושות לביצוע עבודתו, וכן בחיי היום יום, נחה דעתי כי יש להעדיף את הערכת הנזק גלובלית, ואני מעריך את הסכום ב-.20,000 ₪. בקובעי סכום כנ"ל, שנראה סכום נמוך יחסית, התחשבתי גם בכך שכיום הוא ממשיך לעסוק באותה עבודה ממש, ואף משתכר יותר מאשר השתכר אצל הנתבעת, וכן בסיכון שמא ייפלט לשוק מחפשי העבדוה. (העיר כי החישוב האריתמטי נותן לנו תוצאה של 56,640 ₪ לפי הנתונים שלהלן:
שכר צמוד להיום = 4,681 ₪
נכות 5%
מקדם היוון ל-31 שנות עבדה = 242
4681 x 5% x 242 = 56,640 ₪).

באשר ליתר ראשי הנזק, כגון: עזרת צד ג' בעבר ובעתיד והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, לא הוכח שום נזק ולכן אינני פוסק פיצוי.
אשר על כן, סך כל הפיצוי עבור נזקי התובע הוא 69,970 ₪.
ניכויים:
מהסכום האמור יש לנכות תשלומי מל"ל בסך -.23,719 ₪ בערך נומינלי ובערך משוערך להיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, הינו -.29,170 ₪, כך שיתרת הפיצוי לה זכאי התובע היא 40,800 ₪.


סיכום:
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו, בסך 40,800 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך -.3,200 ₪ (בגין חוות הדעת שהתובע הגיש ובגין אגרת תביעה ששילם עם פתיחת ההליך), וכן, כמובן, שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי ומע"מ כחוק. (סה"כ = 53,629 ₪ כולל).
יתרת האגרה בתיק זה תחול על הנתבעת ותשולם על ידה.

המזכירות תמציא העתק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד ב אדר ב, תשס"ג (18 במרץ 2003), בהעדר הצדדים.


עאטף עיילבוני
, שופט

002340/01א 116 נאוה צוברי+שרה









א בית משפט שלום 2340/01 מר קונסטנטין דוחובני נ' פלרז הנדסה בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/03/2003)