פסקי דין על יעקב שיר |

1039/05 עפ     10/05/2005




עפ 1039/05 יעקב שיר נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי נצרת
עפ 001039/05

בתיק עיקרי: ש טבריה
001950/04

בפני
:
כב' השופט יצחק כהן
- אב"ד
כב' השופט אברהם אברהם
כב' השופטת גבריאלה (דה- ליאו) לוי
תאריך:
10/05/2005




בעניין
:
יעקב שיר
ת.ז. 059152082





המערער

נ
ג
ד


מדינת ישראל






המשיבה


נוכחים:
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד אינשטיין


פסק דין

כב' השופט יצחק כהן
– אב"ד:

א.
כללי:

1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט דורון פורת) בת.פ. 1950/04, מיום 26/12/04 (להלן: "בית משפט קמא").

2.
המערער הורשע בעבירה של שיבוש הליכי משפט בניגוד לס' 244 לחוק העונשין ה'תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן בניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה בניגוד לס' 415 לחוק העונשין בצירוף ס' 25 לחוק העונשין.

3.
המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום, בית משפט קמא נתן בידי המערער הזדמנויות רבות לנסות ולהוכיח חפותו, בסופו של הליך נמצא המערער אשם, הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ונגזרו עליו העונשים המפורטים לקמן:

א.
מאסר לתקופה של 36 חודשים, מהם 24 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור ויורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ב.
המאסר ירוצה בחופף ובמצטבר למאסר הנוכחי, כך שירצה 12 חודשים במצטבר למאסר הנוכחי.

ג.
הפעלת מאסר על תנאי בן 3 חודשים במצטבר למאסר הנוכחי.

ד.
הפעלת התחייבות ע"ס 5,000 ₪, תוך חודשיים מיום שחרורו, אם לא ירצה מאסר של 3 חודשים.

4.
במסגרת ניהול התיק בבית משפט קמא העלה המערער טענת פסלות, מהטעמים הבאים, האחד, כי ישנו קשר בין תיק זה לתיק אחר המתנהל בפני
מותב אחר והשני, העובדה כי הכרעת הדין ניתנת בחלוף זמן רב.


בית משפט קמא לא מצא בטענות המערער כל עילה המעוררת חשש למשוא פנים ועל כן נדחתה טענת הפסלות.


ערעורו של המערער על החלטתו של כב' השופט פורת נדחה בבית המשפט העליון.

ב.
טענות המערער:

1.
הודעת הערעור הוגשה ע"י המערער בעצמו.

במועד הדיון ביום 8/2/05 לבקשת המערער ניתנה למערער האפשרות להגשת הודעת ערעור מתוקנת.

2.
בהודעת הערעור המתוקנת טוען המערער כי שגה בית משפט קמא עת הרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וטען כי המשיבה לא עמדה בנטל הראיה להוכחת האשמה מעל ספק סביר.

3.
טענותיו הרבות של המערער רובן ככולן, מתייחסות לעצם הרשעתו.

המערער הכחיש בבית משפט קמא וגם בהודעת הערעור כל מעורבות בהכנסת המסמך לתיק בת.פ. 1073/00 וכן הכחיש ומכחיש כי הוא המתקשר האנונימי.

4.
המערער מציין טעויות של בית משפט קמא לטעמו, המערער מלין על דברים שציטט בית משפט קמא מתוך האמור בכתב האישום וכן סקירתו את ראיות התביעה כמעין רקע ואין בכך כל קביעה אופרטיבית.

5.
המערער מדגיש בתחילת כתב הערעור כי אינו מלין על חומרת העונש אלא מבקש לזכותו מכל אשמה.

6.
המערער טוען כי נרקמה כנגדו מזימה מצד התביעה, בשל כך פנה המערער ללשכת פרקליטות המדינה בתלונה כנגד הפרקליטה עידית עמיר, תלונה שלאחר בדיקה בפרקליטות המדינה נמצאה חסרת כל ביסוס (ראה נספח ב' לתגובת המשיבה).

ג.
טענות המשיבה:

1.
ב"כ המשיבה טוען בתגובה לטענות המערער – כי אין כל ממש בערעור, ואין בטענות המערער הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא המבוססים על מסקנותיו בדבר מהימנות העדים וחוסר מהימנותו של המערער.

2.
באשר לטענת המערער כי נדחתה בקשתו לזמן העדה רוני בר טוען ב"כ המשיבה כי לא ידוע לו בקשה כזו.

3.
לטענת המערער כי ישנן סתירות וטעויות בפסק דינו של בית משפט קמא פירט ב"כ המשיבה תגובתו להודעת הערעור המנומקת.

ד.
המסגרת הראייתית וההרשעה:


פרשת התביעה:

1.
המערער הורשע לאחר שמיעת הוכחות בפני
כב' השופט דורון פורת ביום 25/11/04 (להלן: "הכרעת הדין") לפיה, בעקבות החלטת כב' השופט בן חמו מיום 2/7/01 אשר לפיה ביקש להמציא לפניו את ת.פ. 1073/00 בכדי לבחון טענת המערער כי לתיק הנ"ל צורף ת.פ. 4877/99 הנדון לפניו, התקשר הנאשם ביום 3/7/01 למזכירות בית משפט השלום בבית שאן, כשהוא מתחזה לעובד חדר מיון בבית חולים העמק, ומסר הודעה כוזבת על אסון שאירע לקרוב משפחה של הפקידה זהבה כהן, והודיע כי עליה להגיע בדחיפות לבית החולים. עקב כך נגרמה מהומה במזכירות בית השמפט, בתוך כך, לקח הנאשם את ת.פ. 1073/03 והכניס לתוכו את כתב האישום נגדו בת.פ. 4877/99 (מסומן ת/2).


לאור העובדות הללו הורשע המערער בניסיון לקבלת דבר במירמה, ובשיבוש הליכי משפט.

2.
עדת התביעה מירי אסגלי (ע.ת. מס' 1):


עובדת במדור פלילי בבית משפט בבית שאן, העידה כי במועד הרלוונטי הגיע רס"ר אפללו וביקש לצלם ת.פ. 1073/03 (להלן: "התיק"), מירי נעתרה לבקשתו ומסרה לידיו את התיק לצילום, וזאת לאחר שהוציאה התיק מארכיון בית המשפט. כמו כן העידה כי במועד מאוחר יותר באותו יום הגיע המערער וביקש לצלם אף הוא את ת.פ. 1073/03, כולל את פלט ההרשעות שבתיק.


לאחר בירור עם המזכירה הראשית, סירבה העדה לתת למערער לצלם את פלט ההרשעות הקודמות, אך צילמה למערער את כתב האישום, אישור מסירה, וכתב התחייבות.


בהמשך יצאה מירי לאחת מהמזכירויות והבחינה בנאשם יושב על ספסל בפרוזדור בית המשפט, לאחר מכן יצא לדבריה מתחום בית המשפט.


לאחר זמן מה הגיעה בבהלה רווית רחמים, פקידת הוצאה לפועל, ומסרה כי קיבלה שיחת טלפון שהודיעה לה כי מישהו ממשפחתה של גב' זהבה כהן נפגע.


בתחילת עדותה ציינה כי הגב' כהן זהבה, מנהלת המדור נעדרה מן העבודה באותו היום, וכי היא התיישבה במקומה באותו זמן.


כתוצאה משיחת הטלפון נוצרה מהומה במזכירות המדור, כאשר במהלכה הבחינה במערער אשר ביקש שנית לצלם פלט ההרשעות הקודמות, המערער סורב בשנית.


לדבריה העבירה התיק לדינה, קלדנית במדור, שתשגיח על המערער בעת שזה האחרון מעיין בפלט הרשעותיו הקודמות.


לאחר שהשיב המערער את התיק נתגלה מסמך שלא היה קודם, מסמך אשר היה מקופל קיפולים קטנים לא מחורר ולא מתויק אשר התברר בהמשך ככתב אשיום בת.פ. 4877/99.


בחקירתה הנגדית מסרה מירי כי לאחר שרס"ר אפללו צילם התיק, בדקה התיק בכדי לראות שהכל כשורה ולא הבחינה בכתב האישום.

3.
עדת התביעה דינה שבו (ע.ת. מס' 2):


עובדת במדור הפלילי בבית המשפט בבית שאן, לדבריה פנתה אליה גב' מירי אסגלי בכדי שתשגיח על המערער בעודו מעיין בתיק.


לדבריה לא הייתה בקשר עין רציף עם הנאשם בעודו מעיין בתיק.


לאחר שסיים לעיין בתיק העבירו לגב' מירי אסגלי אשר דפדפה בתיק ואמרה כי ישנו מסמך שלא היה קודם בתיק.

4.
עד התביעה – רס"ר אפללו מרדכי (ע.ת. מס' 3):

העיד כי המסמך לא היה בתיק, בעת שצילם את תיק בית המשפט.

אפללו מסר כי ביום 4/7/01 פנה אליו החוקר רוגל והציג לפניו את מסמך ת/2, אפללו נשאל על ידי החוקר האם הבחין במסמך בעת שעיין את התיק, רס"ר אפללו השיב כי לא הבחין כלל במסמך.

באשר למה שאירע יום קודם כתב רס"ר אפללו מזכר (המסומן נ/3).


5.
עדת התביעה – שרה מועלם (ע.ת. מס' 4):


מזכירה ראשית בבית משפט השלום בבית שאן.

מסרה כי התקשרה לחדר המיון בעפולה בעקבות שיחת הטלפון שהתקבלה לבית המשפט לפיה אושפז בן משפחה של זהבה כהן.

העדה מסרה כי נאמר לה שלא מאושפז אף אדם בשם כהן בחדר מיון והיא הועברה לברר זאת בחדר טראומה, ששם אחות בשם מיכל לאחר בירור מסרה כי אלמוני התקשר לחדר מיון וביקש כי במידה ותהיה פניה לבירור מבית המשפט אם מישהו ממשפחת כהן מאושפז, לומר שכן, ולאחר מכן התנתקה השיחה מבלי שהזדהה.

6.
עדת התביעה – רוית רחמים (ע.ת. מס' 5):


עובדת בלשכת הוצאה לפועל בבית שאן.

העדה מסרה כי קיבלה שיחת טלפון מאדם אשר הזדהה כמדבר מבית החולים העמק בעפולה אשר לא מסר את שמו, העדה התבקשה על ידי אותו אדם למסור לזהבה כהן צמח להגיע במהירות לבית החולים בשל מקרה חמור שקרה.

עקב שיחת הטלפון נזדעקה העדה למדור הפלילי בכדי למסור זאת לזהבה.

למחרת היום, נתבקשה העדה על ידי מירי לענות לטלפון בכדי לזהות קולו של המתקשר.

העדה מסרה כי ברגע שענתה לטלפון עבר בה רעד מאחר וזיהתה כי זהו קולו של אותו אדם שהתקשר יום קודם.

העדה ציינה כי זיהתה מיידית את קולו של המערער כקולו של המתקשר וזאת לפני שמסר את שמו.

לאחר מכן זוהה אותו מתקשר כמערער.

7.
המערער חקר נגדית את העדים, בחקירתו את גב' מירי אסגלי ניסה להרחיק עצמו כמה שניתן מהכנסת המסמך ת/2 לתיק בית המשפט.

המערער ניסה לקעקע העובדה כי לאחר שעיין בתיק מצאה מירי כי בתיק מסמך שלא היה לפני כן.

המערער ניסה להראות כי לא הוא זה שהחדיר המסמך לתיק בית המשפט אלא ישנה קונספירציה כנגדו.

ה.
פרשת ההגנה:

1.
עדותו של המערער:

המערער הכחיש כי החדיר מסמך לתיק המדובר, המערער תיאר תחילה כי מירי הראתה לו הרשעותיו הקודמות כאשר התיק פעם בידה ופעם בידיו.

לדבריו הגיע במועד הרלוונטי רק פעם אחת למדור הפלילי בכדי לצלם הרשעותיו הקודמות.

בחקירתו הנגדית טען תחילה כי הגיע באקראי לבית המשפט, אך לאחר מכן העיד כי הגיע גלל החלטה של השופט בן חמו.

המערער לא הצליח לבאר פשר הגעתו לבחון הרשעותיו הקודמות דווקא מתיק בית המשפט בבית שאן, המערער ניסה להראות כי הגיע באורח מקרי לבית המשפט רק בכדי לקחת פלט הרשעותיו הקודמות.

בנוסף, המערער טען כי לא זוכר ולא מסכים לכך שטען בפני
כב' השופט בן חמו כי התיק אכן צורף.
2.
כמבואר, המערער היה בזירת הארוע אם כי לגרסתו, שלא בנסיבות המיוחסות לו בכתב האישום.
המערער העלה וציין נימוקים שונים ומשונים לנסיבות כאלה ואחרות להימצאותו שם, בזירת הארוע.

3.
התרשמות בית משפט קמא מהמערער וטענותיו מדברת בעד עצמה ואין מקום להתערב בה, ראה עמ' 16 שורות 5-7, עמ' 15 שורות 13-14 וכן עמ' 14 שורות 8-9 להכרעת הדין.

4.
עדותו של מר דני קאבאק:

קצין חקירות האחראי על רס"ר אפללו.

העד נשאל ע"י המערער מדוע נקרא למסדר זיהוי קולות רק לאחר שלושה שבועות. העד השיב כי הוא נותן הנחיה לטפל בתיק אך לא הוא מנהל את התיק ולא יודע המתרחש בתיק אלא אם כן מתייעצים עמו.

5.
עדותה של זהבה צמח כהן:

מנהלת המדור הפלילי בבית משפט השלום בבית שאן.

העדה מסרה כי על פי הנוהל לא ניתן למסור תיק לנאשם אלא אם כן אחת הפקידות מפקחת עליו בעת שמצלם התיק והתיק נמצא בידה.

בנוגע לשוטרים, אם זהו תיק עב כרס מוסרים לשוטר את כתב האישום, גזר הדין וכתב התחייבות.
אם זהו תיק דק, יש אפשרות לצלם את התיק.

6.
עדותה של סיגלית עזרני:

העדה מסרה כי ביקשה מרוית רחמים לענות לטלפונים על מנת לזהות המתקשר.

העדה מסרה כי לא היה לה קשר עין רציף עם התיק.

7.
עדותו של מר זאב ניר:

שימש כתובע בתיק 4877/99, כב' השופט בן חמו הטיל על זאב להמציא התיק תוך מס' ימים.

לדבריו, נתגלה לו במועד מאוחר יותר כי המערער ביצע לכאורה עבירות שנוגעות למסמכים שבתוך התיק.

ו.
דיון:

8.
לענין המהימנות והמשקל שיש לתת לעדי התביעה קבע כב' השופט פורת בהכרעת הדין:

"על אף טענות ההגנה כי עדויות התביעה סותרות אחת את השניה מצאתי כי גרסאות התביעה עומדות איתנות אל מול עדויות עדי ההגנה. יש התאמה בין העדויות מבחינת רצף האירועים, השתלשלות הנסיבות וההיגיון הבריא. העדים השכילו לזכור את הפרטים המרכזיים שבגינם התביעה מאשימה את הנאשם ולא מצאתי להטיל ספק במהימנות העדים. בנסיבות העניין ברור כי לנאשם היה אינטרס לצרף את המסמך על מנת להביא להפסקת ההליכים בביהמ"ש בנצרת. נוכחות של הנאשם בבית המשפט השלום בבית שאן לא הייתה מקרית. הנאשם הגיע יום אחרי החלטת כב' השופט בן חמו. וזמן קצר לפני שנתגלה לו ת/2 בתיק 1073/00"
(עמ' 11 שורות 20-28).

9.
בית משפט קמא מצא חיזוק משמעותי לעובדות כתב האישום בעדותה של הגב'
רוית רחמים אשר זיהתה קולו של המערער כמי שהתקשר ודיווח על ה"אסון". עוד בטרם מסר את שמו.

10.
ככלל ניתן לזהות אדם על פי קולו, כאשר הנאשם זוהה כמבצע העבירה על – פי
קולו בלבד, חייבת עדות המזהה למלא אחר שני מבחנים:

המבחן הסובייקטיבי – הוא מבחן מהימנותו של המזהה.

המבחן האובייקטיבי – יסודותיו של המבחן האובייקטיבי הם שלושה: מיידיות הזיהוי (אינסטינקטיביות) – שהיא היסוד האובייקטיבי העיקרי; הכרה מספקת של המזהה את קולו של המזוהה: העדר השפעות חיצוניות, העשויות לפגום בכושר הזיהוי של המזהה (ראה ע"פ 234/81 חרבון נ' מדינת ישראל
, פד"י ל"ו (1) 90).

11.
במקרה דנן, זיהתה העדה
רוית רחמים את קולו של המערער בו במקוום ובוודאות מוחלטת, ראיה לכך שעוד לפני שאמר שמו זיהתה קולו של המערער כמתקשר שהודיע על "האסון". בית משפט קמא נתן אמון מלא בזיהוי הקול – ודי היה בכך, בנסיבות הענין, בכדי שלא נתערב בממצא זה.
12.
אין כל מקום להתערב בממצאים אלו.

הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים וקביעת מהימנות אשר התקבלו בבית משפט קמא, אשר הוא הרואה ושומע העדים וביכולתו להתרשם מאמינות גרסתם, אלא במקרים חריגים, אשר אינם בנמצא כאן, לא לענין העובדות ולא באשר לקביעות המיהמנות.

13.
בית משפט קמא סבר כי בנסיבות המקרה הראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה אחת הגיונית וברורה שיש בה כדי לשלול את ההנחות אשר העלה המערער להוכחות חפותו.

14.
לגבי ראיות נסיבתיות:

"כוחן של ראיות כאלה לשמש בסיס לקביעת מימצא לחובת הנאשם יהיה הפועל היוצא ממידת ודאותן. על כן אין לקבוע מימצא סופי, עליו מבוססת הרשעה, אלא אם מימצא כזה מתחייב הגיונית מן הנסיבה או הנסיבות שהוכחו"
(ע"פ 411/84 מ"י נ' לביב, פד"י ל"ט (1) 293 בעמ' 302).

וראה עוד:

"...כאשר בראָיות נסיבתיות מדובר, צריכות הראָיות להביא בדרך האלימניציה למסקנה האחת של אשמת הנאשם. אבל אין זאת אומרת שכל ראָיה נסיבתית בפני
עצמה חייבת להספיק להרשעת הנאשם. כל ראָיה בפני
עצמה חייבת הוכחה מעל לספק סביר, אך המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראָיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני
עצמה להרשעת הנאשם"
(ע"פ 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל
(3), בעמ' 685-686).

15.
בית המשפט שואל עצמו האם הנסיבה או הנסיבות שהוכחו פותחות פתח למסקנה שונה מזו לה טוענת התביעה. כאשר מוצגות ראיות נסיבתיות של ממש לחובת הנאשם, עליו ליתן הסבר תמים, שאינו מסבכו בעבירה. עם זאת אף אם הנאשם איננו מציע הסבר המתיישב עם חפותו, על בית המשפט לבחון ביוזמתו שלו הסברים אפשריים כאלה. במקרים בהם ניתן להסביר את הראיות הנסיבתיות על דרך תרחיש תמים, יש לזכות הנאשם מחמת הספק. כמובן שגם תרחיש תמים ייבחן על פי שיקולי הגיון ונסיון החיים, ואין די באפשרות דמיונית ויוצאת דופן (ראה ע"פ 1888/02 מדינת ישראל
נ' מקדאד, פד"י נ"ו (5) 221, בעמ' 228, וההפניות שם).

16.
ראוי לציין כי כאשר קביעותיה של הערכאה הדיונית מבוססות רובן ככולן, על
הסקת מסקנות לוגיות מן הראיות הנסיבתיות, גדר ההתערבות של ערכאת רחב יחסית (ראה לעיל ע"פ 524/77 בעמ' 686).


17.
בערעור זה התעוררה השאלה האם צדק בית משפט קמא משהחליט להרשיע
המערער בשיבוש הליכי משפט, ובניסיון לקבל דבר במירמה.

נוכחות הנאשם בבית משפט השלום בבית שאן זמן קצר לפני שנתגלה ת/2 בתיק 1073/00, ויום לאחר החלטת כב' השופט בן חמו אינה על דרך המקרה.

לנאשם היה אינטרס לצרף המסמך, וכן הבין משמעות צירוף זה. הסברו של המערער לנוכחותו באותו היום בזירת האירוע אינו ברור היות ויכל לקבל הרשעותיו הקודמות בדרך קלה מזו.
צירוף נוכחות הנאשם במקום האירוע ללא הסבר ראוי, ומציאת מסמך ת/2 מייד לאחר שעיין בתיק, וכן שיחת הטלפון וזיהוי קול המערער על ידי העדה רוית רחמים, מובילים בהכרח לקביעה כי אכן המערער הוא זה שביצע שיחת הטלפון וזה שהחדיר ת/2 לתוך תיק 1073/00.

מכל אלה ושעה שלא ראיתי מתום כדי התערבות בקביעות העובדתיות הנכונות וקביעות המהימנות של בימ"ש קמא, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור.

_______________
יצחק כהן
, שופט


אב"ד

כב' השופט אברהם אברהם
:

מסכים.

___________________
אברהם אברהם
, שופט





כב' השופטת גבריאלה (דה – ליאו) לוי:

מסכימה.

_____________________
גבריאלה (דה – ליאו) לוי

שופטת

הוחלט אפוא פה אחד לדחות הערעור.

ניתן היום א' באייר, תשס"ה (10 במאי 2005) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער בעצמו.

גבריאלה (דה-ליאו) לוי שופטת

אברהם אברהם
שופט

יצחק כהן
, שופט
אב"ד

פסק הדין הושמע בהסכמה במעמד כב' השופטת הלמן.


001039/05עפ 054 עדן ונדר






עפ בית משפט מחוזי 1039/05 יעקב שיר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/05/2005)