פסקי דין על אופירה גזית | פסקי דין על לשכת עורכי הדין בישראל | פסקי דין על ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין |

8509/08 עתמ     14/07/2008




עתמ 8509/08 אופירה גזית נ' לשכת עורכי הדין בישראל , ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים

עת"מ 8509/08

לפני:
כבוד השופט דוד חשין
, סגן נשיא


14/07/2008





בעניין

:
אופירה גזית
ת.ז. 067737056
ע"י ב"כ עו"ד דוד צורי






העותרת



נ
ג
ד




1. לשכת עורכי הדין בישראל
2. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין



ע"י ב"כ עו"ד
אוהד יאראק
ואח'
המשיבות

פסק דין

1.
העותרת מבקשת מבית המשפט להורות על פסילת שאלה 72 בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין שנערכה בכתב (גרסה 2) במועד מאי 2008 (להלן – השאלה) ולהעניק לה נקודת זכות נוספת בגין שאלה זו,
וכפועל יוצא מכך, לקבוע כי עברה את הבחינה בכתב וכי הינה זכאית לגשת לבחינות ההסמכה בעל-פה.

2.
להלן נוסח השאלה:


"72. ראובן נעצר בחשד לביצוע עבירה של סחיטה באיומים, שעונשה 7 שנות מאסר. בית המשפט החליט לשחררו ממעצר בכפוף להפקדת ערבות בנקאית. ראובן הפקיד בבית המשפט כתב ערבות בנקאית, שהוצא על ידי הבנק. הבנק ציין מפורשות על כתב הערבות הבנקאית, כי הוצא בהתאם להוראות של שמעון (חברו של ראובן). כחלוף חודשיים הגיש ראובן בקשה לשינוי תנאי מעצרו. שמעון והבנק הגישו בקשות נפרדות מטעמם, להצטרף כצד לדיון על שינוי תנאי המעצר.

האם יש חובה לזמן את שמעון ואת הבנק לדיון על שינוי בתנאי שחרורו של ראובן?
א.
חובה לזמן את שמעון ואת הבנק לדיון המשפטי, שכן הם עשויים לערוב לחיובים שיוטלו על ראובן.
ב.
אין חובה לזמן את שמעון אבל יש חובה לזמן את הבנק.
ג.
אין חובה לזמן את הבנק, אך יש חובה לזמן את שמעון.
ד.
אין חובה לזמן את שמעון או את הבנק לדיון המשפטי."

הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין (להלן – הוועדה הבוחנת) קבעה כי חלופה ד' היא התשובה הנכונה. אין חולק כי תשובה זו נסמכה על פסיקתו של בית המשפט העליון, מיום 28.3.05, בבש"פ 10532/03 רשל נ' מדינת ישראל פ"ד נט(6) 469 (להלן – עניין רשל). מוקד המחלוקת הינו האם נושא השאלה נכלל בגדר הנושאים עליהם רשאית הוועדה הבוחנת לבחון את הנבחנים.

3.
תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין בישראל
(סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ג-1962, קובעת מהם אותם נושאים:


"הנבחן ייבחן באחדים מנושאים אלה:
(1)
חוקי יסוד;
(2)
סמכויות בתי המשפט לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה;
(3)
סדרי הדין הפלילי, לרבות סמכויות חקירה ואכיפה
וסדרי הדין האזרחי לרבות בוררויות;

(4)
דיני ראיות תוך שימת דגש על ההיבט המעשי;
(5)
הליכי הוצאה לפועל, פשיטת רגל וכינוס נכסים;
(6)
סדרי רישום של מקרקעין ושל זכויות במקרקעין ועקרונות המיסוי הקשור בכך;
(7)
רישום בתאגידים, מסמכי תאגידים, הליכי פירוק, רישום שעבודים וביטולם;
(8)
ניסוח חוזים ומסמכים משפטיים;
(9)
שינויים וחידושים בחקיקה ובפסיקה בתחומים המופיעים בתקנה זו
;

(10)
אתיקה מקצועית, חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, והכללים שהותקנו לפיו;
(11)
ידיעה כללית בכללי פרשנות."

העותרת אינה חולקת כי ההחלטה בעניין רשל מהווה חידוש פסיקה. ואולם, לשיטתה, "פסה"ד בעניין רשל אינו מהווה חידוש בסדרי הדין הפלילי אלא בדיני הערבות וביחסים שבין הצדדים לערבות הבנקאית במקרה מיוחד זה" (ראו פיסקה 30 למסמך הטענות שהגישה העותרת בדיון).

4.

העותרת טוענת, כי יכולתו של הנבחן לענות על השאלה חייבה ידיעה והבנה בדיני הערבות הבנקאית. ברם, נושא זה לא נכלל ברשימת הנושאים עליהם רשאית הוועדה הבוחנת לבחון את הנבחנים, ולפיכך חרגה הוועדה מסמכותה בהכללת השאלה בבחינה. לטענתה, ההחלטה בעניין רשל עסקה בבחינת אופייה של הערבות הבנקאית, ולכן אינה נכללת אף היא ברשימת הנושאים. כן טוענת העותרת, כי אין בדין תשובה חד משמעית לשאלה וכי הנסיבות שהובאו בשאלה שונות מהנסיבות שעמדו ביסוד ההחלטה בעניין רשל. על כן, ובהיות המבחן בנוי בשיטה האמריקאית (מבחן רב ברירה), מדובר בשאלה פרובלמאטית שדינה להיפסל.

5.
מנגד טוענות המשיבות כי השאלה, כמו גם ההחלטה בעניין רשל, עוסקות בשאלות נלוות שהתעוררו במסגרת בקשתו של משוחרר בערבות לשנות את תנאי שחרורו ולהותיר לו לצאת לחו"ל. לטענתן, נושא זה עניינו בסדר הדין הפלילי, וככזה נכלל הוא בגדר נושאי הבחינה. המשיבות מוסיפות, כי משקבע בית המשפט העליון שלמבקש הערבות ולבנק שהוציא את הערבות אין מעמד בעת דיון בבקשת משוחרר בערבות לשנות את תנאי שחרורו, הרי שזו ההלכה, ואין צורך לדון בסוגיות של ערבות בנקאית על מנת להגיע לתשובה. כן טוענות המשיבות, כי במסגרת נושאי הבחינה נכללים אף שינויים וחידושים בחקיקה ובפסיקה הנוגעים לאותם נושאים, ולכן ההחלטה בעניין רשל, שעניינה סדרי הדין הפלילי, כלולה אף היא בחומר. עוד טוענות המשיבות, כי הנסיבות המתוארות בשאלה זהות לנסיבות אשר נדונו בעניין רשל, והשאלה בה דן בית המשפט בעניין רשל היא השאלה עליה נשאלו הנבחנים בבחינה.

6.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, תוך בחינת נוסח השאלה, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

7.
בפתח החלטתו בעניין רשל הציג המשנה לנשיא מ' חשין את השאלה העומדת לדיון, בזו הלשון:


"ראובן נעצר בחשד לביצועה של עבירה פלילית, ובית המשפט מחליט כי ניתן לשחררו ממעצר בהפקדתה של ערבות בנקאית. ראובן מפקיד בבית המשפט כתב ערבות בנקאית, ובראשו של כתב הערבות נכתב כי הוצא 'בהתאם להוראות של שמעון'. מהו מעמדו של שמעון לעת שראובן מבקש לשנות את תנאי שחרורו או בשעה שראובן מפר את תנאי השחרור, והמדינה מבקשת לחלט את הערבות? זו השאלה שתעסיק אותנו בחוות דעתנו שלהלן"
(ההדגשה שלי – ד' ח').

שאלה זו, כניסוחה בהחלטה, הינה שאלה כללית שאינה עוסקת כלל בשאלה האם ביקש שמעון (שלבקשתו הוצאה הערבות הבנקאית) להצטרף לדיון בשאלת השינוי בתנאי השחרור, כי אם בשאלת מעמדו בהליך. כמו-כן, מרכז הכובד של השאלה שבבחינה עניינו בחובות המוטלות על בית משפט כאשר מוגשת לו בקשה לשינוי בתנאי שחרור, קרי: בסדרי הדין הנוהגים בבקשה לשינוי תנאי שחרור. אילו הייתה מוטלת על בית המשפט החובה לזמן את הבנק ואת שמעון לדיון בבקשה לשינוי תנאי השחרור, הרי שהחובה הייתה חלה בין אם ביקשו להצטרף כצדדים לדיון ובין אם לאו. משנקבע בפרשת רשל כי לא מוטלת על בית משפט החובה להזמינם לדיון, הרי שזו ההלכה שנקבעה לעניין זה, כעניין של סדרי הדין הפלילי, ולא נדרשה ידיעה בדיני הערבות או הערבות הבנקאית כדי להשיב נכונה על השאלה שבבחינה. בהקשר זה אציין, כי צודקת העותרת בטענתה, לפיה בעניין רשל "הבנק כלל לא עתר ולא היה כלל צד לכל ההליך". אלא שאין בכך להעלות או להוריד, שכן בעניין רשל הבהיר בית המשפט העליון, כי אף הבנק אינו צד להליך וממילא לא נדרש כלל להזמינו (שם, עמוד 477).

8.
ואחרון, במהלך הדיון ביקשה העותרת לומר לבית המשפט "משהו מן השטח". לדבריה, במהלך עבודתה כעובדת סוציאלית ליוותה עצורים רבים, ומניסיונה יודעת היא כי כאשר עצור מגיש בקשה להקלה בתנאים, נעתר בית המשפט ומזמן לדיון בבקשה כל מי שיש לו עניין בדבר. חוששני כי אין בכך כדי לשנות לעניינינו. זאת, משום שהשאלה עוסקת בחובות המוטלות על בית המשפט; כך שאף אם בית המשפט נעתר לעיתים ומזמן לדיון בבקשה את מי שיש לו עניין בתוצאותיו, אף שאינו זכאי לכך, הרי שמההחלטה בעניין רשל עולה כי לא חלה עליו כל חובה לנהוג כן.

9.
כללם של דברים: עניינה של השאלה בסדרי הדין הנוהגים בפלילים ובחידושי הפסיקה בתחום זה. משכך, דין העתירה להידחות.


10.
העותרת תישא בשכר טירחת עורך הדין של המשיבות בסכום של
1,500 ₪.


ניתן היום יא' תמוז התשס"ח (14.7.2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בפקסימיליה.



______________
דוד חשין
, סגן נשיא








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 8509/08 אופירה גזית נ' לשכת עורכי הדין בישראל , ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין (פורסם ב-ֽ 14/07/2008)