פסקי דין על מלכה יעקב | פסקי דין על שחר ליאור | פסקי דין על עמיר חב' להספקה בע"מ

985/08 בשא     15/07/2008




בשא 985/08 מלכה יעקב , שחר ליאור נ' עמיר חב' להספקה בע"מ




בעניין:

9



בתי המשפט


בית משפט השלום נתניה
בשא 000985/08


בפני
:

כב' הרשמת אונגר - ביטון יפעת
תאריך:
15/07/2008




בעניין:
1 . מלכה יעקב

2 . שחר ליאור





המבקשים


נ
ג
ד


עמיר חב' להספקה בע"מ






המשיבה


החלטה

כללי:
ההתנגדות שבפני
מעלה שאלות משפטיות לא פשוטות מתחום דיני השטרות.
חלק מהשאלות טרם הוכרעו ע"י כב' ביהמ"ש העליון, אך נמצא להן מענה, חלקי או מלא, בפסיקות בתי משפט קמא.

המדובר במתח שבין יישום דיני השטרות ודיני הערבות, לפי פרשנותם המקובלת, הדווקנית, לבין יישומם על רקע עקרונות יסוד בשיטה, כגון: עקרון תום לב.

העובדות:
1.
בין חברת מטעמונים בע"מ (להלן: "החברה"), לבין המשיבה התקיימו יחסי מסחר, במהלכם סיפקה המשיבה לחברה טובין.

המבקשים היו הבעלים והמנהלים היחידים של החברה, אותה ייסדו ב-10.12.2003 והם אשר חתמו על ערבות אוואל, להבטחת התחייבויות החברה כלפי המשיבה, בשטר החוב מיום 28.04.2004, נשוא בקשת הביצוע.



2.
ביום 06.10.2004, נחתם הסכם למכירת הבעלות בחברה לירדנה ושלומי לוי וליורם אסיף (להלן: "הרוכשים"). בהסכם נקבע יום ה-07.09.2004, כמועד בו נפרעו חובות החברה לספקיה ע"י המבקשים, וממנו ואילך - ישאו הרוכשים באחריות לפרעון חובותיה (להלן: "המועד הקובע").

3.
עוד נקבע בהסכם הנ"ל כי הרוכשים יתקשרו בהסכמים חדשים עם ספקי החברה וישחררו את המבקשים מכל ערבויותיהם האישיות לאותם ספקים. אין מחלוקת שאצל המשיבה לא שוחררו המבקשים מערבותם בדרך של יצירת ערבות חדשה של הרוכשים.

המחלוקות העובדתיות:
1.
הצדדים חלוקים בשאלה: האם וכיצד הודיעו המבקשים למשיבה על ביטול ערבותם האישית, בעקבות העברת הבעלות כאמור.

2.
מחלוקת נוספת היא - האם עד למועד הקובע, נפרעו חובות החברה למשיבה.

3.
ושאלה שלישית: האם החובות נשוא הביצוע נוצרו לאחר המועד הקובע, ובין היתר ע"י גופים אחרים שאינם החברה (כגון: חברת ג'נרל שבניהול אסיף בלבד), או לגופים אחרים שאינם המשיבה (כגון: לחברת עמיר שווק והשקעות בחקלאות בע"מ - להלן: "עמיר שיווק").

המחלוקות המשפטיות:
1.
העדר יריבות - טוענים המבקשים שערבותם נמסרה לחברת עמיר חברה לאספקה בע"מ (להלן: "עמיר להספקה") ולא לגופים אחרים.
לכן, אין לה כל יריבות עם חברה בשם: עמיר חברה להספקה של התאחדות האכרים בישראל בע"מ (להלן: "עמיר האיכרים"), ששמה מופיע ע"ג השטר נשוא הביצוע, על פניו ובחתימת היסב בחלקו האחורי.
לחיזוק טענתם, מצרפים המבקשים כנספח ה' לבקשה, העתק השטר המצוי ברשותם, שעיון בו מעלה כי השטר נמסר לפקודת: "עמיר חברה לאספקה בע"מ". חשוב לציין, כבר עתה, כי אין ע"ג השטר, הנספח לבקשת הביצוע, או ע"ג השטר נספח ה' לבקשה, ציון של מס' החברה לטובתה נמסר השטר.

2.
ביטול הערבות - המבקשים מסרו, לטענתם, הודעה על ביטול ערבותם לנציגי המשיבה באמצעות הודעה על העברת המניות לרוכשים, במסירת עותק הסכם המכירה לנציגי המשיבה ובהודעה על ביטול הערבות. טוען ב"כ המשיבה, כי אף אם נכונה הגרסה הנ"ל, לא בוטלה הערבות כדין, משום ההוראה בסעיף 5(א) לחוק הערבות, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות") המחייבת מתן הודעת ביטול בכתב.

3.
בטלות הערבות עקב שינוי יסודי בחיוב הנערב - לפי טענת המבקשים ההסכם שנכרת בע"פ
ו/או בהתנהגות בינם לבין המשיבה ולבין הרוכשים, לפיו החל מהמועד הקובע האחראים והערבים לפרעון חובות החברה הם הרוכשים, וכן שינוי הרכב בעלי המניות והנהלת החברה, מהווים שינויים יסודיים בחיוב הנערב ופוגע בזכויות הערבים ומשכך בטלה הערבות.


נוסף לכך, המשיבה בהתנהגותה, כשסיפקה לחברה סחורות לאחר השינויים הנ"ל, מבלי לערוך עם הרוכשים הסכם חדש ולהחתימם על כתב ערבות חדש - גרמה לאי מילוי החיוב הנערב ולכן מופטרים המבקשים מערבותם.

4.
פרשנות בעניין חיובים עתידיים - אין הערבות מתייחסת לחיובים עתידיים, שיווצרו לאחר שיועברו המניות. אין בשטר התייחסות לתוקף הערבות לאחר השינויים בגוף החברה. לפיכך יש לפרש את השטר והערבות כבטלים עם העברת מניות המבקשים לאחרים. לחילופין, יש לקרוא לתנאי הערבות תנאי מכללא - תנאי מפסיק - לפיו הערבות פוקעת עם העברת הבעלות בחברה לידי אחרים. לגישת המבקשים - זוהי הפרשנות המתחייבת בנסיבות.

5.
הוספת פרטים בשטר ללא הסכמת וידיעת המבקשים - הוספת סכום השטר וחותמת חברת עמיר האיכרים, אין לה כל תוקף מחייב שכן נעשתה בחוסר סמכות.

6.
חוסר תום לב - מצידה של המשיבה, שלא מסרה למבקשים כל הודעה על אי פרעון חובות החברה, מאז העברת הבעלות ועד מועד הגשת השטר לביצוע.

7.
דין השטר כדין חוזה - משום התנאי הכלול בו לפיו התמורה תסופק בסחורה. הוספת התנאי הופכת את השטר לחוזה ושוללת ממנו את תכונותיו השטריות. לפיכך התביעה נעדרת עילה.

דיון ומסקנות:
1.
אפתח בשאלת היריבות: שאלה זו עוסקת בעילת התביעה ודינה להתברר מעיון בתביעה גופה. ההלכה מורה אותנו כי את שאלת העילה יש לבחון מתוך הנחה שהעובדות המפורטות בכתב התביעה יוכחו. אם יזכה התובע לסעד, כשיוכיח את האמור בתביעה - הרי מעלה הכתב עילה. אם לא יהיה זכאי לסעד, אף אם יוכיח את כל העובדות שפירט, משמע: נעדר הכתב עילת תביעה.

עיון בבקשת הביצוע, שדינה כדין תביעה בסדר דין מקוצר, מעלה כי התובעת היא חברת עמיר חברה להספקה בע"מ. עיון בשטר מעלה כי השטר נמסר לפקודת - עמיר חברה להספקה בע"מ. דהיינו: מתוך בקשת הביצוע עולה כי השטר נמסר למשיבה, היא האוחזת בו, ומכוח אחיזתה זכאית לכאורה לתבוע על פיו.

המבקשים טענו כי על השטר הוספה, תוך חריגה מסמכות, חותמת של חברת עמיר האיכרים ולכן דין התביעה להמחק, מחמת העדר יריבות עם עמיר האיכרים. אין בידי לקבל טענה זו. ייתכן (ועניין זה לא הושמע ולא הוכח), כי עמיר להספקה היא עמיר האיכרים, כלומר השניה הוא שמה הארוך של הראשונה. ייתכן, שמדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות.

בכך או באחרת, אין לגרוע מעילת התביעה, משום שהתובעת לפיו היא זו שהשטר נמסר לפקודתה. אם אמנם עמיר האיכרים היא יישות נפרדת, עצם הוספת חותמתה על השטר, אין בה משום להעלות או להוריד מאחריות המבקשים לפרוע השטר לידי מי שנמסר לפקודתו, היינו: לעמיר להספקה, היא המשיבה.

בוודאי שזו התוצאה, אם מדובר באותה ישות משפטית, הנושאת שם ארוך ושם מקוצר.

סעיף 6 לפקודת השטרות קובע:
"שטר שאיננו בר-פרעון למוכ"ז צריך שהנפרע יהא נקוב בו בבהירות סבירה, אם בשמו ואם בדרך אחרת".

היינו: די ברישום שם מקוצר של הנושה.

על כן, מצאתי את דין הטענה המקדמית בדבר העדר יריבות להידחות.

2.
סכום החוב - טענו המבקשים, בסעיף 18 ואילך לתצהיריהם, שהחל בחודש מארס 2005 החלה החברה לקבל את הטובין מחברת עמיר שווק, ישות משפטית נפרדת מהמשיבה.


המבקשים חיזקו טענתם זו בחשבוניות שהתקבלו בחברה, החל ממארס 2005 (נספח י' לבקשה) וכרטסות הנהלת חשבונות לשנים 2005-2007 (נספח ז' לבקשה).


המבקשים לא נחקרו חקירה שכנגד בעניין זה.


לפיכך, לא נסתרה הטענה, כי לכאורה, החוב שנצבר לחובת החברה החל ממרץ 2005, הוא חוב לעמיר שווק ולא למשיבה.

נוסף על האמור, טענו המבקשים שכרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה כוללת חיובים שאינם חיובי החברה בלבד, אלא חיובים של חברה נוספת בה עבד אחד הרוכשים. גם בעניין טענה זו לא נחקרו המבקשים והיא לא נסתרה.

ערה אני לעובדה ששתי הטענות הנ"ל נטענו ע"י המבקשים כעדות שנייה, והם ניזונים מפיה של הרוכשת - ירדנה לוי.
תצהירה לא צורף לבקשה.
יחד עם זה, המדובר בבקשת ביניים, בה יכול להעיד בעל דין לפי מיטב אמונתו, ובלבד שיבסס את המקור לאמונתו (תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

בפרט יש להדגיש כי הטענות הנ"ל, שבאו אמנם מכלי שני, מבוססות על מסמכים בכתב של החברה - היא החייבת העיקרית.

מטעמים אלה, מצאתי להעניק למבקשים רשות להגן בטענות הנ"ל. דומני שחרף העובדה שירדנה לוי לא זומנה להעיד על הדברים, יש ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט, כדי להוכיח שחוב החברה אינו כפי הרשום בשטר, ומרביתו הצטבר לזכות עמיר שיווק, חברה נפרדת שהשטר לא נמסר לפקודתה, שהמבקשים לא ערבו להתחיבויות החברה כלפיה, ולמעשה אינם חבים לה דבר (אף לא נטען כך).

3.
ביטול הערבות - לא אחת העידו המבקשים בתצהירים, שמסרו הודעה מפורשת לנציגי המשיבה בדבר שינוי הבעלות והניהול בחברה ובדבר ביטול הערבות (ראה סעיפים 5,7,26) וכי נציגי המשיבה ידעו בבירור על חילופי הגברי בחברה (ראו סעיפים 14, 17, 28).

למעלה מכך, טענו המבקשים שנציגי המשיבה, ובמיוחד המנהל גיא והסוכן עובדיה, הודיעו למבקשים, אשר ביקשו לקבל את השטר חזרה לידיהם, שאין מקום לדאגה וכי הערבות בטלה ומבוטלת (סע' 7 סייפא).

המשיבה ניסתה, תחילה, להתכחש להודעות אלה, ובין היתר במכתבה לב"כ המבקשים (סעיף 15 לתצהיר). ברם, לא עלה הדבר בידה. לא זו בלבד שהטענות לא נסתרו בחקירות הנגדיות, אלא אף קיבלו משנה תוקף. ליאור שחר העיד:

"ביקשתי את הערבות בחזרה ואמרו לי שיהיה בסדר. אם לא הייתי מקבל והייתי סובר שתהיה בעיה, הייתי דואג שהרוכשים ישחררו אותי" (עמ' 6 שורות 2-3 לפרוטוקול מיום 26.05.2008).

משאלה פני הדברים, טוען היום ב"כ המשיבה המלומד כי את הערבות יש לבטל בהודעה מפורשת בכתב לנושה. על כן, לגישתו, גם אם הודיעו המבקשים בעל פה בלבד, אין בכך משום ביטול הערבות.

סעיף 15 (א) לחוק הערבות קובע:

"ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול"

ומה דין ביטול ערבות בעל פה?

הלכה ההלכה בעניינים שלפנינו, ולמדה היקש מפרשנות בית המשפט העליון הנכבד, לסעיף 8 לחוק המקרקעין, לפיו "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה במסמך בכתב".

בע"א 986/93 קלמר נ' גיא השמיע כב' הנשיא ברק את הדברים הבאים:

"גישתי שלי היא "חיצונית", והיא נזקקת לעקרונות משפטיים המצוים מחוץ לגדרו של סעיף 8 לחוק המקרקעין (השווה כהן, "צורת החוזה", בעמ' 438). עקרון משפטי חיצוני זה מעוגן בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. זהו העקרון לפיו, "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". עקרון זה, יש בכוחו, במקרים מתאימים, לשלול את דרישת הכתב לשכלול התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין".

יחד עם זאת מדגיש כב' הנשיא ברק:
"כמובן, השמוש בעקרון "המלכותי" של תום לב להגמשת דרישת "הכתב" צריך להעשות בזהירות רבה. רק במקרים מיוחדים, ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לעיקרון תום הלב כדי להתגבר על עקרון הכתב. המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם "זעקת ההגינות" המצדיקה סטייה מעקרון הכתב"
(וראה במיוחד ע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, פד"י מ"ב (2) 278).

ההחרגה של הכתב המחייב נעשתה גם במקרה של סעיף 15 (א) הנ"ל.
בהמ' (ת"א) 3255/92 ישעיהו טריפטו נ' איסכור שירותי פלדות בע"מ, נעתרה כב' השופטת ה.שטיין לבקשת טריפטו ליתן לו רשות להגן, בטענה שחתימתו על כתב הערבות, נעשתה בכשירותו כמנהל החברה וכללה בחובה, תניא מכללא, כי ערבותו תעמוד בתוקפה כל עוד יהיה מנהל.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בפסקה 8 לפסק הדין:

"נראה לי, כי טריפטו הראה אפשרות הגנה, אם טענתו תתקבל. על כן, אני בדעה, כי יש לתת לטריפטו רשות להגן, כדי להוכיח כי עם עזיבתו את ניהול החברה פסקה ערבותו, בין על ידי תנאי מכללא בעת חתימתו על כתב הערבות ובין על פי הטענה, כי דרישת איסכור ממנו לפרוע את חובות החברה, שנוצרו לאחר עזיבתו אותה, כאשר איסכור ידעה על כך, הוא קיום חוזה שלא בתום לב".

וראה, בעקבות הדברים, את ההחלטה בעניין בש"א (ת"א) 151230/05 בנימימן ישראלי נ' סונול דן 1992 בע"מ:

"לענייננו ניתן לקבוע כי דרישת הכתב בסעיף 15 (א) איננה קוגנטית עד כי ניתן להתעלם מידיעתו של נושה על ביטול הערבות, רק בשל העובדה שלא נשלחה אליו הודעת ביטול בכתב. דרישת הכתב הינה הוכחתית למקרה של מחלוקת ובמקרים מתאימים ניתן לקבל טענה בדבר ביטול ערבות לעתיד לבוא גם בהעדר הודעה בכתב".

ראה עוד החלטות כב' הרשם דאוד מאזן (כתוארו דאז) בבש"א (קריות) 2254/05פורטל פנחס נ' ישראליק ייצור ושיווק בע"מ, וכב' הרשמת לובנה שלאעטה-חלאילה בבש"א (עכו) 3056/07 אלבין נ' טמפו בע"מ.

במקרה שלפני נטען, מבלי שנסתר, כי המשיבה ידעה, באמצעות נציגיה המוסמכים שהמבקשים אינם עוד הבעלים והמנהלים של החברה.
כן ידעו שהזכויות נמכרו לרוכשים וקיבלו העתק מחוזה המכר.
בנוסף, ביקשו המבקשים פעמים מספר לקבל חזרה את השטר ונענו כי הערבות בטלה ומבוטלת.

דומני, בנסיבות אלה, כי יש מקום להחיל את ההלכה לפיה עקרון תום הלב גובר על דרישת הכתב.

חיזוק לזה, אני מוצאת בכך שהמשיבה לא פנתה מעולם למבקשים, במהלך התקופה הארוכה מאז מסרו לה על פרישתם מניהול החברה, עד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדם. עובדה זו, יש לציין, לא הועמדה למבחן בחקירתם הנגדית של המבקשים.

לפיכך, לצורך מתן רשות להגן, תתקבל אף טענתם של המבקשים שהערבות בוטלה בשלהי שנת 2004.

4.
בטלות כתב הערבות בשל שינוי יסודי בחיוב הנערב; בטלות הערבות מחמת גרימת הנושה לאי מילוי החיוב הנערב - אין בידי לקבל טענות אלה. לטעמי, הטענה בדבר כריתת הסכם חדש, המשנה את פני הבעלות בחברה, אינה יכולה להיחשב כשינוי בחיוב הנערב. הרי החיובים הנערבים הם חיובי החברה, כישות משפטית נפרדת, כלפי המשיבה, זאת עפ"י השטר נשוא הבקשה.


בחיובים אלה, לא נערך כל שינוי ואין מקום לטעון ששינויי הבעלים הוא שינוי בחיוב החברה לשלם למשיבה בשל טובין שסופקו.


מעבר לכך, לא נטען בתצהירי המבקשים, מבחינה עובדתית, כי הסכם המכר עם הרוכשים נערך כהסכם משולש גם עם המשיבה, לא נטען כי המשיבה היתה צד להסכם המכר.


ייתכן, ושאלה זו אותיר בצריך עיון, כי אם היתה המשיבה צד להסכם המכר, היה הדבר יכול להיחשב כגרימה לאי מילוי החיוב הנערב, אולם פני הדברים אינם כאלה, כאשר המסקנה לפיה המשיבה היא צד להסכם, איננה מבוססת על העובדות שנטענו.


ודוק: יש להבחין בין ידיעתה של המשיבה על הסכם המכר (וראה סע' 3 לעיל) לבין התחייבותיותיה כצד להסכם.

לפיכך - טענות משפטיות אלה נדחות, בהעדר תשתית עובדתית מתאימה.

5.
פרשנות השטר - בין אם הכוונה להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לשטר בדבר היקף הערבות ובין אם הכוונה לקריאת תנאי מכללא לתוך הטקסט השטרי, נראה כי דין טענה זו להתקבל.

ראשית לכל, מטעמים אלה, בין היתר, התקבלה הבקשה למתן רשות להגן בעניין טריפטו נגד איסכור שהוזכר בסעיף 3 לעיל.

שנית, אף אם המדובר בטענה בעל פה הנוגדת מסמך בכתב, שהרי אין בשטר התייחסות מפורשת למצב בו יפרשו המבקשים מהבעלות ומניהול החברה, הרי בשלב דיוני זה, טענה בעל פה
כזו מותרת.


להדגיש, כי אומר דעת הצדדים, עניין שבעובדה הוא, שבית המשפט קובע על פי הנסיבות שהוכחו בפני
ו.

6.
הוספת פרטים לשטר - ציינתי כי הוספת חותמת חברת עמיר איכרים נעדרת משמעות של ממש. אשר למילוי יתרת הפרטים, למשל: סכום החוב, בהעדר הרשאה, הרי יחול סעיף 19 לפקודת השטרות הקובע:

"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו".

הפסיקה ציינה כי מי
שהוציא שטר וחסרים בו פרטים מהותיים, חזקה עליו שהרשה למחזיק בו למלאו. "על הכופר במתן ההרשאה נטל הראייה להוכיח טענתו, קרי, מה היתה ההרשאה לשיטתו".

(ע"א 546/81 שלום שוורץ נ' יצחק צרק'ס, פד"י ט"ז (2) 1300).

אין מחלוקת כי השטר נמסר כאשר הוא חסר את סכום החוב ואין מחלוקת שהשטר עצמו אינו קובע את תנאי ההרשאה.

על כן, נהנית המשיבה, בשלב זה של הדיון, מהחזקה כי המבקשים מסרו לה הרשאה למלא את סכום החוב, לפי ראות עיניה.


המבקשים טענו כי לא מסרו למשיבה הרשאה כזו ולפי הדין יהא עליהם להוכיח טענתם זו. לצורך כך, הטענה מתקבלת.

7.
העדר עילת תביעה - המסמך נשוא התביעה אינו שטר כי אם חוזה. טענה זו יש לדחות.

טענו המבקשים כי נוסח השטר: "התמורה שקיבלנו - סחורה" מפר את הדרישה להעדר תנאים בשטר, והופך את המסמך לחוזה.


אכן, אחד המאפיינים העיקריים של שטר הוא קיומה של התחייבות בלתי מותנית. יחד עם זאת, בדרך כלל, נמשך שטר כנגד התחייבות של הנפרע להספקת נכס או למתן שירות למושך השטר.


מבחינה מעשית, הפקודה או ההתחייבות נעשו כנגד תמורה שנתן מקבל ההתחייבות למתחייב (ש.לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה 2007, עמ' 136 ואילך).


במקרה שלפנינו אין מחלוקת שהמשיבה סיפקה סחורה לחברה ואף לשון השטר נוקטת לשון עבר. דהיינו: ההתחייבות תקום לאחר הספקת הטובין ולפיכך בשעת מימוש ההתחייבות, היא איננה מותנית עוד בדבר.


מכאן כי דין הטענה להידחות. המדובר בשטר חוב תקני נושא עילת תביעה.

8.
לאור האמור לעיל, בנפרד ובמקובץ, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

התצהירים ישמשו כתב הגנה, לפי הטענות שנתקבלו.

התיק יובא אל המנ"ת לקביעת הוראות להמשך.

אני פוסקת הוצאות ההליך ובסך 5000 ₪ + מע"מ, לפי התוצאות בהליך העיקרי.


המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ח (15 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אונגר – ביטון יפעת, רשמת

000985/08בשא132 א.ו.







בשא בית משפט שלום 985/08 מלכה יעקב , שחר ליאור נ' עמיר חב' להספקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/07/2008)