פסקי דין על מהארן הייב | פסקי דין על נאדם הייב | פסקי דין על פרג' הייב |

2291/05 בש     19/07/2005




בש 2291/05 מדינת ישראל נ' מהארן הייב, נאדם הייב, פרג' הייב




בעניין:

16



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת
בש 002291/05

בתיק עיקרי: פ
001084/05

בפני
:
כב' השופט אברהם אברהם

תאריך:
19/07/2005



בעניין:
מדינת ישראל






המבקשת



נ
ג
ד



1. מהארן הייב

2. נאדם הייב
3. פרג' הייב





המשיבים


נוכחים:
בשם המבקשת - עו"ד רותי כהן
בשם המשיב מס' 1 – עו"ד פוקרא
פתחי (מהסנגוריה הציבורית)
המשיבים בעצמם

עו"ד פוקרא
:

אני מופיע היום גם בשמו של עו"ד שפיגל.

החלטה


המשיבים הועמדו לדין בשל מעשי אלימות, שכך תוארו בכתב האישום:

המשיבים הם בנים למשפחת הייב שבכפר טובא, השרויה ביריבות עם משפחתם של גסאן וגזאל מנדורי (להלן -
'גסאן'

ו'גזאל'
, בהתאמה), אף היא מאותו כפר.

באישום הראשון (מבין שלושה) סופר, כי ביום 18.6.2005 שעה 00:30 נסע המשיב 1 במכוניתו אחר מכונית שבה נהג גסאן, עקף אותה ואחר כך חסם את דרכה. הוא יצא את מכוניתו יחד עם אחרים (שזהותם אינה ידועה), כשבידו סכין. גסאן ניסה לחמוק, תוך נסיעה על המדרכה. המשיב 1, בתגובה, השליך לעברו את הסכין. חבריו השליכו על מכוניתו של גסאן אבנים. כל אלה ארעו בתוך הישוב טובא. בשל מעשים אלה הואשם המשיב 1 ב
סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, איומים, והחזקת סכין שלא כדין.

באישום השני סופר, כי יום לאחר האירוע המתואר מעלה, משמע ביום 19.6.2005 בשעה 23:30, נהג גזאל במכוניתו. מכונית שנהג בה קרוב משפחתם של המשיבים, חאלד שמו, נסע אחרי מכוניתו של גזאל, עקף אותה וחסם את דרכה. חאלד כיוון לעבר גזאל אקדח שבו החזיק. שני רעולי פנים ירדו ממכוניתו של חאלד ובידיהם מוטות. הם ניגשו למכוניתו של גזאל וניפצו את הזגוגיות הקדמית והאחורית. למקום הגיעו אחר כך המשיבים 1 ו-2 במכונית אחרת. המשיב 2 החזיק בידו אקדח, אותו הוא כיוון לגזאל. המשיב 1 אץ לעבר מכוניתו של גזאל כשהוא מניף בידו קלשון. גזאל החל עתה בנסיעה, בנסיון לנוס מתוקפיו, שאז ירה המשיב 2 מן האקדח שבידו לעבר גזאל ופגע במשקוף חלון הנהג. גזאל נמלט מן המקום, כשבמנוסתו נורות עליו יריות נוספות. גם אירועים אלה שתארנו עתה ארעו בטובא, ובגינם האשים האישום השני את המשיבים 1-2 ב
חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, וחבלה במזיד
. המשיב 2 הואשם עוד, לבדו, ב
החזקת נשק שלא כדין, ובירי באזור מגורים
.

האישום השלישי מתאר אירוע שארע בצהרי היום שלאחר אירועי האישום השני, קרי 20.06.05, במושב אניעם שברמת הגולן. גסאן שהה אותה עת במוסך המצוי מחוץ למושב אניעם, שאז הגיחו למקום המשיבים 1 ו-3 עם אדם נוסף. ראה אותם גסאן, ואץ אל תוך המוסך וצעק לעבר מי שעבד במקום כי יזעיק את המשטרה. השלושה רדפו אחריו אל תוך המוסך כשבידיהם מקלות וסכינים, השיגוהו והיכו בו בכל חלקי גופו. הוא איבד את הכרתו ופנה לבית חולים ואושפז משך יומיים. נגרמו לו פצעים עמוקים בעורף ובאזור פריאטלי מימין ופצע שטחי ברגל ימין. בשל מעשים אלה הואשמו המשיבים 1 ו-3 ב
חבלה בכוונה מחמירה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרם של השלושה. היא טוענת לקיומה של תשתית ראיה, המוכיחה לכאורה את שתואר עתה למעלה. היא טוענת, כי השלושה מסוכנים לבריות, ומכאן הצורך במעצרם. היא טוענת עוד, כי קיים חשש פן השלושה ישבשו מהלכי משפט אם ישוחררו ממעצרם, משמע ישפיעו על מי מהעדים הרבים שבפרשה. לבסוף היא מבקשת לשכנע, כי אין בנמצא חלופה, העשויה להשיג את תכלית המעצר בפגיעה פחותה בחירותם.

המשיבים כפרו מכל וכל בקיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. הם טענו ארוכות, בנסיון לקעקע את מסכת הראיה שהונחה לעיוני. הם טענו 'אליבי', וקָבלו על כי המשטרה לא עשתה די כדי לבדוק אותו, ומקום שהיא עשתה לבדיקתו - מסקנתה אינה מקובלת עליהם. הם מוסיפים וטוענים, כי בין לבין הושגה סולחה בין המשפחות היריבות, ועל כן ממילא אין לראות כל סכנה לציבור אם ישוחררו, ודאי לא כלפי המתלוננים, עמם נכרתה, כאמור, הסולחה. הם מבקשים לשחררם ממעצרם, סופו של טיעון.

עוד נזכיר, כי המשיב 3 שוחרר ממעצרו בהחלטת בית משפט השלום, בטרם הוגש כתב אישום. בקשת המבקשת לעכב את השחרור נדחתה. היא עררה על ההחלטה, המשיב 3 לא התייצב לדיון, ועד כי זומן לדיון מחודש בערר - הוגש כבר כתב האישום והערר נתייתר. המשיב 3 משוחרר, איפוא, בעת כתיבתה של החלטה זו. המשיבים 1-2 עצורים.

בפתח הדיון עלינו ליתן את דעתנו לשאלת קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. במרכז הוכחתם של שלושת אירועי כתב האישום עומדות הודעותיהם במשטרה של המתלוננים גסאן וגזאל. הודעות אלה, להן מצטרפים סימנים אחרים בראיות (כגון שמשות מנופצות של מכונית, סימני ירי במשקוף המכונית, ומצב רפואי עגום של גסאן, לצד הודעותיהם של שחר צ'רני ואושרי שכטר, שהיו עדי ראיה להכאתו במוסך במושב אניעם), מבססות היטב את עצם העובדה, כי אירועים אלימים אלה אמנם ארעו. הבעיה אינה טמונה, איפוא, בשאלה אם אירועים אלה התרחשו אם לאו, כי אם בשאלת זיהוייָם של מי מהמשיבים כמי שנטלו חלק באירועים.

ובכן, המתלוננים הזכירו בהודעותיהם במשטרה את המשיבים (כל אחד לפי חלקו באיזה מהאישומים) כמי שנטלו חלק בתקיפתם. המשיבים, בתורם, התכחשו לכל קשר לאירועים האלימים. כל אחד מהם טען - 'במקום אחר הייתי'.

לבד מהודעותיהם של המתלוננים, שכאמור זיהו בבירור את המשיבים כמי שתקפו אותם, ראינו סימנים לתמיכה בזיהוי זה בראיות אחרות. המשיבים 1-2 זוהו בידי אחמד הייב (ראו הודעתו מיום 19.06.2005) כמי שנטלו חלק באירועים. לצד אלה ראינו את התנהגותם המפלילה של המשיבים 2-3, שלא התייצבו לחקירתם במשטרה, אף כי ידעו, שהמשטרה מבקשת אחריהם. טענתו של המשיב 2 בהודעתו מים 27.06.2005, כי לא הגיע למשטרה כיוון שהחליט שלא יעשה כן עד כי יקבל זימון ביד ממש - אינה מסירה את האופי המפליל מהתנהגותו. אדם נקי איננו נוהג כך. הוא הדין ביחס למשיב 3, שמדבריו (הודעתו מיום 27.06.2005) ניתן להבין, כי הוא המתין עד כי תיכרת סולחה בין הניצים בטרם ייגש למשטרה. מדוע נהג כך המשיב 3, אם הוא אכן חף מכל מעשי האלימות? שני אלה (משיבים 2-3) לא התייצבו למשטרה אלא ביום 27.6.2005, לאחר שהושגה סולחה בין המשפחות היריבות.

אשר למשיב 1, זה נעצר באקראי, משום שבחיפוש שנערך אחר סמים בביתו של עלא הייב בכפר טובא הוא (משיב 1)
נמצא ישן במרפסת הבית, כשלצידו סכין. נזכיר, כי לפי האישום הראשון עשה המשיב 1 שימוש בסכין במהלך תקיפתו את גסאן. מכל מקום, כששאלוהו השוטרים לזהותו (באותו חיפוש בבית עלא) הוא השיב כי שמו עלא, משמע שמו של בעל הבית. אדם אחר ששהה בביתו של עלא, קרוב משפחתו רנאן הייב, לא ידע להסביר כיצד הגיע המשיב 1 לבית. גם עדותו של עלא בסוגיה זו לא יכולה היתה להסביר היטב את נוכחותו של המשיב 1. בשלב זה של ראיות לכאורה ניתן לומר, כי הימצאותו של המשיב 1 בבית בנסיבות שמנינו למעלה עשויה להצביע על התנהגות מפלילה שלו, כמי שברח, בין אם מן המשטרה ובין אם מבני משפחת המתלוננים, שמא היה זה בשל כך שתקף אותם ביומיים שקדמו לתפיסתו בבית עלא.

כאמור, שלושת המשיבים טענו 'אליבי'. המשיב 1 סיפר, כי שהה עם עדר הבקר שלו. אין לו כל עד, או שמא ראיה אחרת, העשויים לתמוך בטענת האליבי שלו. אשר למשיבים 2-3, אלה סיפקו אליבי, שנתמך בעדויות של אחרים. בטרם נבחן את תקפותו של אליבי זה נציין, כי יש לראותו על רקע העובדה, כי השניים (משיבים 2-3) חמקו מן המשטרה משך כשבוע ימים, כשהם יודעים כי הם מבוקשים, עד כי נאותו להגיע למשטרה (לאחר כריתת הסכם הסולחה, כאמור). במהלך שבוע ימים עשויים היו השניים לבסס לעצמם אליבי כלבבם, ומכאן חולשתו. ומכאן לטענות האליבי גופן.
המשיב 2 סיפר, כי בעת הרלוונטית היה בניחום אבלים אצל פלוני, יואב משולם מראש פינה. הן יואב משולם והן אדם אחר שניחם אותו, אמיר ביידר שמו, אישרו בהודעותיהם במשטרה את סיפורו של המשיב 2 (ראו הודעותיהם מיום 4.7.2005). ובכן, ביחס לאליבי זה נציין תחילה, כי תמוהה עדותו של המשיב 2, שאושרה מפיו של יואב משולם, כי בעת ניחום האבלים שתו השניים עד כי המשיב 2 השתכר, וסופו של דבר נשאר ללון בביתו של יואב. איזהו האיש, המגיע לניחום אבלים ומתכבד בשתיה חריפה, ושותה לשוכרה, זאת לא ידעתי. ואשר לאמיר ביידר, זה נטל חלק במשא ומתן לקראת כריתת הסולחה, אותה סולחה, שרק לאחריה הגיע המשיב 2 להיחקר במשטרה. הדברים מעוררים תמיהה, לכל הפחות, ביחס לכנות הודעתו של ביידר הנ"ל במשטרה. על אלה נוסיף את עברו הפלילי של יואב הנ"ל, שאיננו מוסיף לו ולסיפור האליבי שאישר מהימנות רבה.

אשר למשיב 3, זה מסר, כי בעת הרלוונטית נסע לבחון אפשרות לקנות מכונית כלשהי מכפר עין אל אסד מפלוני, שאת שמו הוא מסר לשוטרים. לטענת המבקשת - השוטרים ביקשוהו כי יתן פרטים אודות האיש מעין אל אסד, אלא שהוא לא עשה כן. משום כך הם לא בדקו את האליבי שלו. עתה הוא טוען, מפי סניגורו, כי לפי הנתונים שמסר לחוקרים הם יכולים היו לבדוק את האליבי שלו, גם בלא שיתן להם מספר טלפון, ובלא שיתן להם כתובת מדויקת, שהרי מדובר במקום קטן, ואם היו עושים מאמץ סביר לחפש אחריו - היו מוצאים אותו. הוא מפנה עוד לכך, שאדם אחר שזוהה בידי גסאן כאחד התוקפים, רמון הייב שמו, מסר אליבי שנמצא מהימן, ללמדך על הזיהוי הקלוקל שעשה גסאן גם כלפי המשיב 3. הוא הגיש גם תצהיר של גסאן, בו מתאר האחרון, כי לא באמת זיהה את המשיב 3 כי אם חשד בו, ולכן נקב בשמו כמי שֶתְקָפוֹ.

ובכן, גסאן זיהה בוודאות את המשיב 3 כמי שהשתתף בתקיפתו במוסך באניעם. המשיב 3 היה גלוי הראש היחיד מבין שלושת התוקפים, ודבר זה מתאשש מפי העדים שחר צ'רני ואושרי שכטר, עובדי המוסך (כלומר ששני תוקפים היו רעולי פנים, והשלישי - גלוי ראש). ראינו גם, שגסאן קרא בשמו של המשיב 3 במהלך התקיפה, זאת שמע אושרי שכטר וכך סיפר לחוקריו. ואמנם נכון הוא, כי גסאן זיהה גם את רמון הייב כאחד התוקפים, שאליבי שלו נתברר כמהימן, אלא שאת הזיהוי הקלוקל ניתן לשייך להיות התוקף השלישי רעול פנים, ואולי גסאן שיער כי מדובר ברמון, משום טעמים אלה ואחרים, אך לא משום שראה את פניו. מכל מקום, המשיב 3 היה היחיד שלא רעל את פניו, וגסאן זיהה אותו בבירור כאחד התוקפים, כך עולה מהודעתו. בהקשר זה אציין, לא נעלמה מעיני אמירתו של גסאן בהודעתו, לפיה זיהה את שני רעולי הפנים, על שום שראה אותם קודם ששָמו את כובעי הגרב על ראשיהם. אמנם יש בדברים אלה כדי להחליש מאוד את מהימנות עדותו של גסאן, אלא שלעת הזו אין בחולשה זו כדי לשלול לגמרי כל משקל מעדותו, שהרי האירוע מוכח גם מעדויותיהם של אחרים (שכטר וצ'רני).

ואשר לטענה בדבר המחדל שבבדיקת האליבי, יתכן ויש ממש בטענת המשיב 3, כאילו די בכך שהוא נקב בשמו של מי שהיה אצלו בעין אל אסד, בלא שיתן פרטים נוספים, על מנת להזמין את השוטרים לחקור באליבי. אלא שכיום איננו יודעים פרטים רבים, לבד מכך שהמשיב 3 לא ציין את כתובתו של האיש או מספר טלפון שלו, אף שסביר היה, כי במספר טלפון של עד האליבי הוא אכן מחזיק, אם נסע אליו עד רמת הגולן על מנת לראות מכונית כלשהי לשם רכישתה. רוצה לומר, אין אנו יכולים היום לומר, כי המשטרה חדלה מחדל בבדיקת האליבי, העשוי לאיין כלא היתה את הודעתו של גסאן, לפיה המשיב 3 היה בין התוקפים, משמע גלוי הראש שבהם. בהקשר זה נזכיר שוב את התנהגותו המפלילה של המשיב 3, שלא הגיע לתחנת המשטרה אלא לאחר הסולחה, משמע היה לו שבוע תמים לרקום אליבי, ויתכן והוא אכן רקם אליבי, כשם שעשה המשיב 1, ויתכן, כי אם היו השוטרים מגיעים לאותו תושב עין אל אסד הם היו שומעים מפיו אישור לדבר היות המשיב 3 אצלו בשעה היעודה. אלא שקיימת גם סבירות, ומקורה של סבירות זו באיחור הרב שבהמצאת האליבי (כמו את כל העדות כולה), כי השוטרים לא היו נותנים אמון רב באליבי זה של תושב עין אל אסד, ועמדה אפשרית זו של החוקרים לא היתה בלתי מתקבלת על הדעת.

המשיבים כולם, ובראשם המשיב 3, ביקשו עוד להיתמך בתצהירים שנתנו בידיהם גסאן וגזאל. בתצהירים אלה מצהירים המתלוננים, כי לא זיהו היטב את המשיבים כמי שתקפו אותם, וכי הזיהוי לא היה אלא השערה שנבעה מחשד, שמקורו בסכסוך ביניהם, שמא אמנם המשיבים הם שתקפום. אלא שתצהירים אלה אין בהם כדי לשכנע. התצהירים הם המשך ישיר של בקשת המתלוננים מן המשטרה כי תמשוך את ידיה מן הטיפול בפרשה, בעקבות כריתת הסכם הסולחה. הם אמרו את הדברים בפה מלא בהודעות שנתנו לאחר שהושגה הסולחה (הודעות מיום 27.6.05). חשוב לשים לב, כי בהודעות אלה מסרו המתלוננים, באותה נשימה, כי אין הם חוזרים מדברים שמסרו מלכתחילה, כלומר לא אמרו דבר וחצי דבר ביחס לזיהוי קלוקל שנבע מחשד וגו'. מכל הדברים הללו אנו מסיקים, ודאי בשלב מוקדם זה של ההתדיינות, כי בתצהירים שנתנו עתה המתלוננים אין כדי להשמיט את הקרקע מתחת להודעות שנתנו מלכתחילה המתלוננים, בהן סיפרו את שתואר בכתב האישום, ובכלל זה תארו המשיבים כמי שתקפו אותם.

המשיב 1 טען מפי סניגורו, כי התיאור שבא מפיו של גסאן ביחס לאירוע שנזכר באישום הראשון שונה היה בתכלית השינוי מן התיאור שתיאר העד אחמד הייב את האירוע. ואמנם עיון בהודעותיהם של השניים מעלה שוני, ואולי משמעותי, בין שני הסיפורים. אלא שהסיפור הבסיסי שבא מפי השניים הוא אותו סיפור. דומה, כי אחמד, שהיה - לפי דבריו - עד ראיה לשני האירועים שנפרסו באישומים הראשון והשני, ערב בין השניים, ואולי שם טמון הבלבול שבעדות, והפער שבין עדותו לבין עדות גסאן. מכל מקום, בשלב זה של ההתדיינות איננו בודקים את מהימנותם של העדים, ובכלל זה איננו יכולים לומר, כי משום השוני
בפרטיהם
של שני הסיפורים, להבדיל מן הסיפור הבסיסי, אין ליתן אמון לאיזה מבין שני העדים. הדברים ייבחנו, מן הסתם, בבוא העת, בידי המותב שישב לדין. יש אמנם להצר על כך, שהחוקרים לא שתו ליבם להבדלים בגירסותיהם של אחמד וגסאן, ולא עשו את שצריכים היו לעשות בהקשר זה, כמו שלא שתו ליבם לכך, שאחמד נקב בשמו של מעורב נוסף (ראפע הייב), אותו הם לא חקרו כלל, משום מה. אלא שבמחדלים אלה של המשטרה אין כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות הקיימות, ואלה מבססות, כמפורט מעלה, את התשתית הצריכה להוכחת האישום. הוא הדין באשר לטענת המשיבים, כי החוקרים לא נענו לבקשתם לקיים עימות עם המתלוננים, ועוד כיוצא באלה מחדלים, שאין בהם, גם אם היו הטענות ביחס אליהם נכונות, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לַיֵּש, להבדיל מן האין, משמע החסר שבחומר הראיה, הנובע מן החסר הנטען במלאכת החקירה.

המשיב 3 טען עוד, כי המשיבה התעלמה לחלוטין מראיה, שחשיבותה בעיניו רבה. כוונתו לעובדה, שעובדת המוסך שבמושב אניעם רשמה, אגב האירוע האלים, את מספרה של המכונית בה הגיעו התוקפים למוסך. בעליה של המכונית נחקר בידי המשטרה, והתכחש לכל קשר לפרשה, משמע לנוכחותו שלו ולנוכחותה של מכוניתו במוסך. לדעת המשיב 3 לא די היה בחקירה זו. לטעמו היה על המשטרה לבחון את האליבי של בעל המכונית המתכחש, ולא להסתפק בהתכחשותו לכל קשר לפרשה.

בטענה זו של המשיב אין כדי לסייע בידו. יתכן, כי עובדת המוסך שגתה ברישום מספר הרישוי של המכונית. ויתכן כי היא רשמה את המספר באופן מדויק, אלא שגם אם כך הוא, אין בכך כדי לנקות את המשיב 3, שזוהה בידי גסאן כמי שתקף אותו. נזכיר שוב, המשיב 3 היה גלוי הראש היחיד מבין התוקפים. יתכן, כי בעליה של אותה מכונית, או מי שנטל את המכונית ממנו, היה אחד מבין שני התוקפים האחרים, משמע רעולי הפנים. אינני רואה כיצד יכולה מעורבותו של בעל המכונית, ובכלל זה זיהויו כתוקף השלישי, להחליש את מסכת הראיה התומכת בהשתתפותו של המשיב 3 באירוע.

סוף דבר, עיון בחומר הראיה שהובא לעיוני שכנע אותי בקיומה של תשתית ראיה להוכחתם לכאורה של שלושת אירוע כתב האישום. הדברים מתבססים מהודעותיהם של גסאן וגזאל, משמע המתלוננים, כמו מהודעותיהם של עדי ראיה, כגון אחמד הייב, שחר צ'רני ואושרי שכטר. תשתית הראיה כוללת גם ראיות חפציות, כגון הסכין שנמצאה ברשותו של המשיב 1, הזגוגיות המנופצות במכוניתו של גזאל, סימני ירי במכוניתו של גזאל, ומצבו הגופני של גסאן לאחר שהותקף. דברים אלה מקבלים חיזוק נוסף משום התנהגותם המפלילה של המשיבים לאחר האירוע. המשיב 1 נתפס בנסיבות, המתיישבות עם כוונתו לברוח, בין מן המשטרה ובין מבני המשפחה האחרת, ולידו סכין. המשיבים 2-3 חמקו מן המשטרה משך כשבוע ימים בטרם הגיעו להיחקר במשטרה. הם לא התייצבו לחקירה אלא לאחר שהושגה סולחה, במסגרתה התחייבו המתלוננים לבטל את תלונתם, התחייבות שהם קיימו, על ידי שהתייצבו במשטרה וביקשו להפסיק את הטיפול בעניינם.

מכאן אנו באים לשאלת קיומה של עילה למעצר. המבקשת ביקשה לבסס את עילת המעצר על שני אדנים, האחד - מסוכנותם של המשיבים, והאחר - החשש מפני שיבוש מהלכי משפט, משמע השפעה על עדים.

ובכן, ככל שהדברים נוגעים למסוכנותם של המשיבים, מסוכנות זו נלמדת מתוך האירועים הקשים בהם דן כתב האישום. החוק קובע חזקה למסוכנות זו, שאיננה נסתרת בנסיבות העניין, הגם שלפי טעמי לא היה בה, בחזקה שבחוק, כלל צורך על מנת לקבוע את קיומה של המסוכנות. אנו מדברים על אירועי אלימות קשים ביותר, שכרכו שימוש באקדח, בסכינים, קלשונים ואלות ברזל ועץ, ותוצאותיהם - ניפוץ שמשות של מכונית ונזק גוף שנגרם לגסאן מן המכות שהפליאו בו שלושת תוקפיו. דומה, כי רק נס הפריד בין גסאן וגזאל לבין תוצאה חמורה יותר.

המשיבים ביקשו להיתמך בטענותיהם בסולחה שהושגה בין המשפחות היריבות, על מנת לשכנע, כי יש מקום לשחרורם. ובכן, ככל שהדברים נוגעים
למסוכנותם
של המשיבים, מסוכנות זו לא נעלמה משום הסולחה שנכרתה בין המשפחות היריבות. הסולחה אמנם פועלת את פועלה בסכסוך שבין המשפחות, אלא שאופייָם של המשיבים כמי שממהרים לשלוף כלי נשק חם וקר לשם תקיפת הזולת וגרימת נזק לרכוש (כפי שבא הדבר לידי ביטוי באירועי כתב האישום) נותר כשהיה. מי שכך נוהגים - יש לומר עליהם, כי הם מהווים סכנה לציבור בכללו, גם אם הסכנה האורבת למתלוננים פחתה בעקבות הסולחה. בהקשר זה נזכיר, כי אף שלאחר הסולחה ביקשו גסאן וגזאל להסיר את התלונות שהגישו נגד תוקפיהם, המשיך גסאן להביע חשש מן המשיבים (ראו נא הודעתו מיום 26.6.2005).

המבקשת הוסיפה עוד וטענה, כי מתקיים חשש שמא המשיבים ישבשו מהלכי משפט אם ישוחררו מכלאם, ובכך היא רואה עילה נוספת למעצר. היא נתלית דווקא בסולחה, שלטעמה הושגה תחת לחץ שהופעל על המתלוננים לבטל את תלונתם, על מנת לשכנע בטענתה בדבר האפשרות להשפיע על עדים.

טענה זו של המבקשת איננה משכנעת. הסולחה הושגה, ועל כך יש לברך. איננו יודעים, כי היא הושגה משום לחץ שהופעל על המתלוננים לבטל את תלונתם. אדרבא, גזאל מכחיש בהודעתו במשטרה, כי לחץ שכזה הוא שהביא לכריתת הסולחה (ראו הודעתו מיום 30.6.2005). יתר על כן, אינני סבור, כי דווקא שחרורם של המשיבים מכלאם יביא את המתלוננים לשנות מגירסתם. כבר היום, ובעקבות הסולחה, הם ממאנים להמשיך בשיתוף פעולה. גזאל הודיע, כי לא יעיד במשפט (הודעה מיום 30.6.2005). מה יוכלו עוד המשיבים לשבש, איפוא? ושוב אציין, הסולחה אמנם הביאה את המתלוננים לבקש מן המשטרה כי תחדל מן הטיפול בעניינם, אך לא משום הלחץ, אלא מכיוון שזהו טיבה של סולחה, שכחלק בלתי נפרד ממנה נכללת התחייבותם של הנתקפים לבטל את התלונה שהגישו במשטרה.
בטרם אחתום חלק זה אעיר לטענת הסניגוריה, לפיה הסולחה עשויה להתמוטט אם לא ישוחררו המשיבים מכלאם, והרי מימושה של הסולחה עשוי להיטיב עם האינטרס הציבורי שבהשכנת השקט בכפר. ובכן אני מסכים, כי הסולחה, ככל הסדר של שלום בין משפחות, שיריבות אלימה שוררת ביניהן, היא מוסד שיש לברך עליו, ויש בה תרומה רבה להשכנת השלווה בקרב הציבור. אלא שטעם זה איננו חזות הכל. טול לשם הדוגמא סכסוך בין משפחות, שבמהלכו נרצחים מי מבין בני המשפחות היריבות, דבר שהפך - לדאבוננו - לחם חוק במקומותינו בשנים האחרונות, והצדדים מגיעים לכלל סולחה ומסדירים את הסכסוך ביניהם. היעלה על הדעת, כי מי שיואשמו ברצח ישוחררו בידי בית משפט, רק משום שכך הסכימו בעלי הסולחה? הוא הדין בענייננו. המעשים המיוחסים למשיבים קשים ביותר. הם באים בתקופה, שמעשי האלימות פשטו במקומותינו כאש בשדה קוצים. חדשות לבקרים אנו 'מתבשרים' על מעשי אלימות קשים, הכורכים שימוש בכלי נשק, קר או חם. מצב בלתי נסבל זה מחייב הכבדת היד, ובכלל זה ידם של בתי המשפט. כשכזה הוא המצב, וכשכאלה הם המעשים המיוחסים למשיבים, כי אז משקלה של הסולחה אין בו כדי להטות את כפות המאזניים לטובת שחרורם של המשיבים, עם כל החיוב שיש לראות בכל הסכם סולחה הנכרת בין משפחות מסוכסכות.
לבסוף אנו באים לבחינת קיומה של חלופת מעצר. בהקשר זה נציין, כי למשיבים 1 ו-3 עבר פלילי. המשיב 1 אף ריצה עונש מאסר בפועל. למשיב 2 אין הרשעות בפלילים. לטעמי, משום החומרה שבמעשיהם של המשיבים, מעשים המצביעים על סכנה רבה שהציבור עשוי להיחשף אליה אם ישוחררו, משום השימוש בסכינים, באלות, בקלשונים ובאקדחים, אינני רואה חלופה, העשויה למנוע את המסוכנות, כלומר להשיג את תכלית המעצר.
בטרם סיום אזכיר, כי המשיב 3 משוחרר ממעצרו מזה מספר ימים. הוא שוחרר על ידי בית משפט השלום. האחרון גם סרב לבקשת המבקשת לעכב את השחרור, על מנת לערור לבית משפט זה, והורה על שחרור המשיב 3 לאלתר. והמשיב 3 אמנם יצא לחופשי. המבקשת עררה מייד על ההחלטה המשחררת. קבעתי דיון בערר, אלא שהמשיב 3 ובא כוחו לא התייצבו לדיון (האחרון לא התייצב, משום בעיה רפואית). קבעתי דיון נוסף בערר בחלוף יומיים, אלא שבינתיים הוגש כתב האישום והערר נתייתר. ואמנם נכון הוא, כי סרבתי לבקשת המבקשת לעצור במעצר ביניים את המשיב 3, משמע עד כי אחליט בבקשת המעצר, אלא שאת זאת עשיתי כיוון שבאותה שעה לא הוצגה בפני
י תמונת המצב לאשורה, על הראיות שבתיק, ומעצרו של המשיב 3 בלא בדיקה מעמיקה של חלקו בפרשה והוכחתו לכאורה, קשה היתה עליי.
בכל אלה ביקשתי לומר, כי העובדה שהמשיב 3 משוחרר עתה אינה צריכה להיזקף לזכותו. אין להפלותו לטובה על פני האחרים, רק משום ששוחרר, בלא שבית משפט השלום עיכב את השחרור, על מנת ליתן שעת כושר בידי ערכאת הערעור לבחון את נכונות ההחלטה. אין להביא, על כן, בחשבון השיקולים את היות המשיב 3 משוחרר מזה מספר ימים. מעצרו מתבקש משום מסוכנותו, וזו לא נחלשה על שום שמשך כשבוע ימים הוא היה מחוץ לבית המעצר, גם אם בתקופה זו הוא לא עבר כל עבירה.
סוף דבר, מן הטעמים שהטעמתי למעלה הנני עוצר את המשיבים עד תום משפטם.
ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ה (19 ביולי 2005) במעמד הנוכחים.


אברהם אברהם
, שופט



002291/05בש 054 איתי בהלול-גור






בש בית משפט מחוזי 2291/05 מדינת ישראל נ' מהארן הייב, נאדם הייב, פרג' הייב (פורסם ב-ֽ 19/07/2005)