פסקי דין על יוסף חורי | פסקי דין על תאופיק זעאתרה

968/05 ברע     27/07/2005




ברע 968/05 יוסף חורי נ' תאופיק זעאתרה




בעניין:

2



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
ברע000968/05


בפני
:
כב' השופט יצחק עמית
תאריך:
27/07/2005



בעניין
:
יוסף חורי
ת.ז. 20401540



ע"י ב"כ עו"ד
משה עמאר ואח'

המבקש


- נ ג ד -


תאופיק זעאתרה



ע"י ב"כ עו"ד
עסאם סארג'י ואח'

המשיב



החלטה


1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת נאות-פרי) מיום 19.5.2005, לפיה דחתה בקשת המבקש לדחות התביעה כנגדו על הסף.

אקדים ואתנצל בפני
הצדדים על כך שהחלטה זו נתעכבה למעלה מן המידה הראויה, שלא בעטיו של בית המשפט. תגובת המשיב הוגשה כבר ביום 16.6.2005, אך התיק הובא בפני
אך בימים אלו.

2.
המשיב הגיש תביעה כנגד חברה בשם יוסף חורי
בע"מ (להלן: "החברה"), שבבעלותו של המבקש. התביעה נתקבלה. משלא עלה בידי המשיב לגבות את החוב מהחברה, הגיש תביעה כנגד המבקש, וזה עתר לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בי-דין.

הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו הנ"ל, ועל כך נסבה הבקשה שלפני.

3.
על דרך העקרון, יש ממש בטענות המבקש.

אחד הכללים הנובעים מדוקטרינת מעשה בית דין הוא, שבעל דין לא יוטרד פעם נוספת באותו עניין עצמו - נ. זלצמן


"מעשה בית דין בהליך אזרחי" (הוצאת רמות - אוניברסיטת תל אביב), עמ' 12 ואילך. בבסיסו של

כלל זה עומד אינטרס היעילות וסופיות הדיון "שלולא מוראה של דוקטרינה איש את רעהו רדפו במעגל אין-סופי" - ע"א 4012/96 בני שחף הובלות והשקעות (1976) בע"מ נ. הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד נה(1) 492, 506 .


על מנת שבעל דין לא יוטרד שוב ושוב בגין אותו עניין,
על תובע לרכז תביעתו כנגד הנתבע, שאם לא כן, ובהיעדר בקשה לפיצול סעדים, מיצה את תביעתו.

כך גם לגבי נתבע, שעליו לרכז טענות ההגנה שלו ולהעלות כל טענותיו במסגרת ההליך שננקט נגדו, והוא אינו רשאי לפצל את טענותיו לפרוסות פרוסות. נתבע שלא העלה כל טענותיו בהקבץ אחד, נסתחפה שדהו, ולא נתיר לו לחזור ולהעלות טענות הגנה נוספות במסגרת הליך אחר. שאם לא כן, אין לדבר סוף.

4.
המבחן לתחולת מעשה בית-דין אינו מבחן צר של העילות המשפטיות בהן נקב התובע בכתב תביעתו. אין להטריד בעל דין פעם נוספת בגין אותה מערכת עובדות. מכאן, שבעל דין שיכול היה להעלות טענה בהליך קודם, אך לא עשה כן, יהיה מושתק ומנוע מלהגיש תביעה נוספת, על סמך טענה שיכול היה להעלות. פסקי הדין המנחים בנושא זה הם ע"א 246/66 קלוז'נר נ. שמעוני; פ"ד כב(2) 561 וע"א 718/95 עמרם נ. סקורניק, פ"ד לא(1) 29 שם נקבע כי יש להשתיק בעל דין המבקש להטריד את יריבו בעניין בו נפסק במשפט הראשון.

השאלה מהי "עילת תביעה", היא כשלעצמה שאלה סבוכה והמונח מתפרש באופן שונה מעניין לעניין בהקשרים שונים
- ע"א 7401/00 יחזקאלי נ. מרדכי גלוסקא, עו"ד , פ"ד נז(5) 289, 309; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהד. שביעית תשס"ג) 102; ב. רוטנברג "פיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984)" משפטים
ט"ז (תשמ"ו)
390.

יש ועילת תביעה מתפרשת כ"מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד המבוקש על ידי התובע" - רע"א 6658/00 ג'מאל אבו רוקן נ. בנק לאומי בע"מ, פ"ד נה(4) 66, עמ' 71 – 72 . זה הפירוש הראוי, לטעמי, לצורך תחולת הדוקטרינה של מעשה בית דין. על בית המשפט לבחון את המסכת העובדתית, ו

אין נפקא מינה, באילו מחלצות משפטיות עטף התובע את תביעתו המאוחרת. לכן, אם הגיש ראובן כנגד שמעון תביעה בעילה חוזית, ותביעתו נדחתה או נתקבלה, הוא יהא מנוע מלהגיש כנגד שמעון תביעה נוספת, והפעם בעילה נזיקית.



5.
דוקטרינת מעשה בית דין חלה בין אותם צדדים, אך גם לה חריג בדמות הכלל של הקרבה המשפטית (

privity
), כלל שקנה לו שביתה במשפטנו. על פי כלל זה, כוחו של מעשה בית דין יפה גם כנגד מי שעומד ביחסי קרבה משפטית עם אותו צד – ע"א 718/75 הנ"ל. כך, לדוגמה, מקום בו ניתן

פסק דין
כנגד אחד החייבים, עשוי פסק הדין לחייב גם את החייב השני – ראה, לדוגמה, הוצל"פ 2378/85 (עכו) ברוך רחמים נ. יוסיפוף, פ"מ תשן (א) 24. בדומה, ניתן
לעיתים לראות את הערב כחליף של החייב
- תא. (ת"א) 2715/83 קיסריה מקרקעין ונופש נ. שלמה ולך ואח, פ"מ תשמ"ו (ג) 162).

כך גם במקרה שלפנינו.
יש לראות את המבקש-הנתבע, כחליף של החברה, שהיא חברה שבבעלותו ובשליטתו, ו"להרים את המסך" נוכח הזהות באינטרסים ביניהם – זלצמן לעיל בעמ' 377. וראה, באנלוגיה, החלת עקרון החליפות בהליכי בוררות - ע"א 344/83 מוניס וריטמן נ. גרשון פרס ואח', פ"ד לט(4) 29.

6.
במקרה שלפנינו, התביעה הקודמת נגד החברה, והתביעה הנוכחית נגד המבקש, מתייחסות
לאותו חוזה, ולאותה מערכת עובדתית. לכן, יש תחולה לכלל של מעשה בית דין, למרות שהתביעה הראשונה התבססה על עילה חוזית והשנייה על עילות נזיקיות כמו מצג שווא, תרמית ורשלנות.

נוסיף ונאמר, שבית המשפט התייחס בפסק דינו בתביעה הראשונה לטענת המשיב, כי החברה פעלה בתרמית. מאחר שחברה פועלת באמצעות האורגנים שלה, ברור היה שהמשיב מייחס את התרמית למבקש, הבעלים והמנהל של החברה, ובית המשפט התייחס בפסק דינו לטענה זו.

מכאן, שבמצב הדברים הרגיל, היה מקום להחלת מעשה בית דין על התביעה השנייה, באשר "אינטרס הציבור הוא שלא יהיה בית המשפט פוסק דבר והיפוכו באותה שאלה גופה ולא ישחית זמנו לריק"
- ע"א 450/82 מדינת ישראל נ. חירם, פ"ד מ (1) 658. כל זאת, למעט חלק התביעה המייחס למבקש רשלנות והברחת נכסים של החברה, באשר עילות אלו נולדו לאחר מתן פסק הדין בתביעה הקודמת.



7.
אלא שלמרות מסקנתי דלעיל, איני רואה מנוס מלדחות את הטענה למעשה בית דין על כל חלקיה. זאת, נוכח החלטתו של בית המשפט בתביעה הראשונה שלא לאפשר למשיב לתקן את כתב התביעה ולצרף את המבקש כמשיב. באותה החלטה, ציין בית המשפט, שהמשיב יכול להגיש תביעה נפרדת כנגד המבקש, וכך עשה המשיב.

[במאמר מוסגר: החלטת בית המשפט בתביעה הראשונה, לא צורפה לטיעוני הצדדים, אך נזכרה בהחלטת בית המשפט קמא ובתשובת המשיב, ואין לי אלא לסמוך על הדברים].

משחסם בית המשפט בתביעה הראשונה את המשיב מלצרף את המבקש כנתבע נוסף, והפנה את המשיב להליך של תביעה נפרדת, אין לחסום כעת את המשיב בדרכו, לאחר שפעל ועשה כמצוות בית המשפט בהליך הראשון. ניתן לראות בכך מעין היתר לפיצול סעדים, שקיבל המשיב מבית המשפט.

לכן, ומטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

8.
לא אדרש במסגרת החלטה זו לסוגייה של פלוגתא פסוקה, ואם רשאי מי מהצדדים, להסתמך בהליך הנוכחי, על עובדות וממצאים שנקבעו בפסק הדין בתביעה הראשונה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הפקדון יוחזר למבקש.

ניתנה היום כ' בתמוז, תשס"ה (27 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

י. עמית, שופט
צפה







ברע בית משפט מחוזי 968/05 יוסף חורי נ' תאופיק זעאתרה (פורסם ב-ֽ 27/07/2005)