פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על יוסף חודדה | פסקי דין על אבו טיר אימן | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' |

456/08 ברע     16/07/2008




ברע 456/08 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף חודדה, אבו טיר אימן, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'




בעניין:


1


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ברע 000456/08

בפני
:
כב' השופט משה סובל
תאריך:

16/07/2008







איילון חברה לביטוח בע"מ

בעניין:


המבקשת


ע"י ב"כ עו"ד חיים מאיר







נ
ג
ד





1. יוסף חודדה
ע"י ב"כ עו"ד דוד בן עוליאל

2. אבו טיר אימן

3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד ליפא ליאור


4. בועז אדרי
ע"י ב"כ עו"ד חגי מזרחי

5. דוד מזרחי




המשיבים


ע"י ב"כ עו"ד אוריאל בראון








החלטה


1.
בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא כ' מוסק) שניתנה ביום 16.4.08 בת"א 7482/05. עניינו של התיק בתביעת המשיב 1 לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים בה נפגע ביום 26.7.98. בהחלטה הנזכרת קבע בית משפט השלום כי אין מקום לבטל את החלטתו מיום 8.10.07 בה נדחתה תביעת המשיב 1 נגד המשיבים 3-4.

2.
המשיבים 3-4 נכללו בכתב התביעה מאחר שהמשיב 1 לא ידע לנקוב בוודאות בשם נהג המחפרון שפגע בו. לפיכך צורף כנתבע המשיב 4, בעל המחפרון, על מנת שיבהיר מי היה נהג המחפרון בעת האירוע; ולפיכך צורפה גם המשיבה 3 (קרנית) למקרה בו יתברר כי מי שנהג את המחפרון לא היה המשיב 2 (שאת שמו מסר המשיב 4) אלא אדם שלא החזיק ברישיון נהיגה. המשיב 5 נתבע מכוח הודעה לצד שלישי שנשלחה אליו. החלטת בית המשפט מיום 8.10.07 לדחות את התביעה נגד המשיבים 3-4 באה בעקבות הודעת המבקשת מיום 25.9.07 לפיה "קיים כיסוי ביטוחי למחפרון אשר מספרו מופיע בכתב התביעה המתוקן". באותה הזדמנות (8.10.07) מינה בית המשפט מומחה רפואי לבירור שאלת נזקו של המשיב 1. ביום 19.12.07 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי הודעתה מיום 25.9.07 כפופה להתמלאות כל תנאי הפוליסה, לרבות החזקת הנהג ברישיון נהיגה תקף; ומאחר שהמשיב 1 אישר בתביעתו כי לא ידועה לו זהות הנהג, ייתכן שיהיה צורך לצרף שוב את קרנית (המשיבה 3) כנתבעת בתיק. בתום דיון מיום 13.2.08 ציין בית המשפט כי "נראה כי הדברים לא הובהרו עד הסוף", שכן המבקשת "עדיין חולקת על זהות הנהג, ועל השאלה אם התמלאו תנאי הפוליסה. כמו כן חולקת עד היום על זהות המחפרון המעורב". לפיכך אפשר בית המשפט למשיבים 3-5 להגיב בטרם תינתן החלטתו הסופית בשאלת ביטול ההחלטה מיום 8.10.07 בדבר דחיית התביעה נגד המשיבים 3-4. משהוגשו תגובות אלה, ניתנה ביום 16.4.08 ההחלטה עליה מתבקשת רשות הערעור. בהחלטה זו נקבע כי אין מקום לבטל את ההחלטה מיום 8.10.07, וניתנה הוראה לצדדים להגיש תחשיבי נזק לאחר שבינתיים התקבלה חוות הדעת הרפואית של המומחה שנתמנה. בית המשפט נימק תוצאה זו בכך שבהודעתה מיום 25.9.07 קיבלה על עצמה את הכיסוי הביטוחי וויתרה על כל טענה לעניין אחריותה לפיצוי המשיב 1 בגין התאונה, פרט לטענת ההתיישנות. ממילא, קבע בית המשפט, הודעתה של המבקשת מיום 19.12.07 הנה בגדר שינוי עמדה שאין מקום להתירו לאחר שהתביעה נגד המשיבים 3-4 נדחתה למעלה מחודשיים ימים קודם לכן.

3.
המבקשת טוענת כי בית משפט השלום שגה בראותו בהודעתה מיום 25.9.07 משום הודעה בחבות. לטענת המבקשת, היא מעולם לא נדרשה להודות בחבות בגין התאונה אלא רק להודיע האם קיים או לא קיים כיסוי ביטוחי למחפרון הנקוב בכתב התביעה המתוקן. ביום 25.9.07 היא אכן הודיעה כי קיים כיסוי ביטוחי למחפרון זה, אך לא ויתרה באותה הזדמנות על טענותיה בכתב ההגנה להעדר חבות מצדה, ובפרט בדבר זהות המחפרון שהיה מעורב בתאונה ובדבר קיומו של רישיון נהיגה תקף למי שנהג במחפרון בעת התאונה. המבקשת מסתמכת על הכלל שלפיו הודאת בעל דין חייבת להיות ברורה ולשקף באופן חד-משמעי הודאה בעובדה או בזכות. לטענתה, הודעתה מיום 25.9.07 לא שיקפה באופן ברור וחד-משמעי הודאה בחבותה לפצות את המשיב 1 בגין התאונה. ממילא אין מקום להטיל עליה את החבות בטרם ניתן לה יומה בבית המשפט ובטרם התאפשר לה להציג את ראיותיה בנדון. המבקשת נתלית בדבריו של בית משפט השלום בהחלטתו מיום 13.2.08: "נראה לי כי ראוי בנסיבות אלה לבטל את פסק הדין שניתן לפיו נדחתה התביעה כנגד קרנית ומר אדרי".

4.
הבקשה אינה מצריכה תשובה, ודינה להידחות על אתר כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

5.
החלק המעשי של ההחלטה עליה מתבקשת רשות הערעור עוסק בתביעה שהוגשה נגד המשיבים 3-4, ולא בתביעה שהוגשה נגד המבקשת. לפיכך, במישור של התוצאה המעשית, אין מקום ליתן רשות ערעור ולו בשל כך שההחלטה לא ניתנה בעניינה של המבקשת. לכך מתווסף טעם נוסף, והוא שההחלטה לדחות את התביעה נגד המשיבים 3-4 ניתנה כבר ביום 8.10.07. למרות הכותרת "החלטה", מדובר למעשה ב

פסק דין
חלקי, עליו ניתן היה לערער בזכות תוך 45 יום, דבר שלא נעשה לא על ידי המבקשת ולא על ידי כל גורם אחר בתיק. משכך פסק הדין נעשה חלוט זה מכבר.

6.
ככל שמדובר בהנמקה הכלולה בהחלטה בדבר הוויתור של המבקשת על כל טענה בעניין אחריותה פרט לטענת ההתיישנות, הרי המסגרת הנכונה להשגה בנדון איננה בקשת רשות ערעור בעוד ההליך בפני
הערכאה המבררת מצוי בעיצומו. יש להמתין ולראות מה יילד יום וכיצד יסתיים הדיון בתביעה. היה ובית משפט השלום יחליט לקבל את טענת ההתיישנות (ראו סעיף 1 להחלטתו מיום 13.12.06 וסעיף 7 להחלטתו מיום 8.10.07) פשיטא ששאלת היקף ההודאה של המבקשת בחבות תתייתר. היה וטענת ההתיישנות תידחה, ובית משפט השלום יחליט לחייב את המבקשת מכוח הודאה בתשלום פיצויים למשיב 1, כי אז תוכל המבקשת לערער בזכות על פסק הדין ולהשיג במסגרת הערעור גם על הקביעה הרואה בה כמי שהודתה בחבות. "ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה, ואין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בענין גובה הפיצויים" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, מיום 11.12.01; ראו גם: רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' שטיין, מיום 13.7.00; רע"א 6905/01 ביה"ח מרחב הנגב המרכז הרפאי סורוקה נ' גזית, מיום 14.10.01; ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) עמ' 176-177). המבקשת אינה טוענת כי הליך בירור היקף הנזק העתיד להתקיים בבית משפט השלום כרוך בסיבוך או בעלות כספית החורגים מן המקובל. לא עוד אלא שבירור שאלת היקף הנזק מצוי בשלב מתקדם יחסית, לאחר שכבר ביום 8.10.07 מינה בית המשפט את המומחה הרפואי (בלא שהמבקשת השיגה על המינוי) ואותו מומחה הספיק כבר להגיש את חוות דעתו. ממילא לא מתקיימת בענייננו נסיבה חריגה המצדיקה סטייה מהכלל האמור, המבוסס (בלשונו של ש. לוין, שם) "על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית" ועל "איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל" בייעול ההליך השיפוטי ומניעת סיבוכים מיותרים העלולים להיגרם מקיום הליך ערעורי לגבי הליך שטרם הושלם בערכאה המבררת.

לא נעלמו ממני דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 6905/01 הנ"ל, לפיהם "הדין עשוי להיות שונה מקום בו מוגשת תובענה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, שאז הקביעה המוקדמת בשאלת קיומה של אחריות, ובפועל בשאלה אם האירוע הנדון הוא 'תאונת דרכים' כמשמעותה בחוק – עשויה לקבוע את המסלול הדיוני כולו; במקרה זה עשויה להיות תועלת בהכרעה בשאלה דוקא בשלב מוקדם". סייג זה אינו תקף לגבי המקרה שבפני
נו, שכן הודעת המבקשת מיום 19.12.07 ובקשתה דנן לרשות ערעור ממקדות את טענותיה הנוספות בשאלת החבות (מעבר להתיישנות) בזהות הנהג והרכב הפוגע ובקיומו של רישיון נהיגה תקף לאותו נהג (ראו גם דברי ב"כ המבקשת בדיון מיום 13.2.08). לגבי טענות הגנה מסוג זה חל הכלל לפיו יש להמתין לסיום ההליך ואין מקום להתיר ערעור על הקביעה בשאלת האחריות בנפרד מהערעור על יתר רכיבי ההתדיינות. עמד על כך רשם בית המשפט העליון בבש"א 5883/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אסרף, (החלטה מיום
2.9.04):

"במקרה זה מדובר בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, אין מדובר במקרה של בעיית סיווג בין עילה לפי חוק הפיצויים לבין עילה לפי פקודת הנזיקין, ועל כן דומה כי המקרה נופל לגדר הרישא של הפיסקה דלעיל, ולא למסגרת הסיפא. היינו, המקרה קרוב יותר למקרה הרגיל של תביעת נזיקין, בה ניתנה הכרעה בשאלת האחריות".

7.
מעבר לצורך יצוין כי טענת המבקשת בדבר משמעות הודעתה מיום 25.9.07, משקיפה על הודעה זו כאילו עומדת היא בבדידותה, מבלי לתת את המשקל הראוי לרקע שהוביל לנתינת ההודעה. הרקע הוא ישיבת בית המשפט מיום 17.9.07. בישיבה זו ביקש ב"כ התובע (המשיב
1) מב"כ המבקשת לשקול לשחרר את קרנית מהתיק. תגובת ב"כ המבקשת לבקשה זו הייתה: "עדיין אנו לא יודעים אם הרכב מבוטח. זה עדיין בבירור. גם אם כן היה מבוטח, התביעה המתוקנת הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות ולכן דינה להידחות" (עמ' 6 לפרוטוקול). מאחר שהדברים נאמרו בתגובה לבקשה לסילוק התביעה נגד קרנית, ניתן לכאורה לראות בהם אישור מצד המבקשת להגבלת טענותיה במישור החבות לשתיים אלו: העדר כיסוי ביטוחי לרכב והתיישנות. לאור זאת הורה בית משפט קמא למבקשת בסוף אותה ישיבה להודיע "בתוך 7 ימים אם קיים כיסוי ביטוחי למחפרון המופיע בכתב התביעה המתוקן". בהודעתה מיום 25.9.07 אישרה המבקשת את קיומו של הכיסוי הביטוחי, תוך חזרה על טענת ההתיישנות, אך מבלי להעלות כל טענה נוספת נגד חבותה. במצב דברים זה, בו ההודעה מיום 25.9.07 לא ניתנה בחלל ריק אלא כהמשך לדברי ב"כ המבקשת בדיון מיום 17.9.07 בו נדרשה התייחסותה לשאלת חבותה (שהנה הצד השני של סילוק התביעה נגד קרנית), ניתן לפקפק בנכונות הפרשנות הניתנת על ידי המבקשת להודעתה מיום 25.9.07, כמו גם בצדקת טענתה לפיה היא לא נדרשה מעולם להודות בחבות. בכל מקרה, אם אמנם בית משפט השלום פירש שלא כהלכה את ההודעה הנזכרת, הרי במקרה כזה היה על המבקשת להעמיד את בית המשפט על טעותו בסמוך לאחר קבלת החלטתו מיום 8.10.07, ולא כחודשיים וחצי לאחר מכן ביום 19.12.07, בשלב בו דחיית התביעה נגד המשיבים 3-4 נעשתה כבר חלוטה, ובאופן שקבלת ההסתייגות של המבקשת באשר להיקף הודאתה בחבות בשלב מאוחר זה תוציא את המשיב 1 קרח מכאן ומכאן מבחינת האפשרות לתבוע את נזקו.

8.
מטעמים אלה נדחית הבקשה לרשות ערעור. משלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג בתמוז תשס"ח (16 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

משה סובל
, שופט









ברע בית משפט מחוזי 456/08 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף חודדה, אבו טיר אימן, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (פורסם ב-ֽ 16/07/2008)