פסקי דין על בנק לאומי | פסקי דין על אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) | פסקי דין על חורי מנסור | פסקי דין על חורי אליאס ואח' |

10339/97 א     24/03/2005




א 10339/97 בנק לאומי נ' אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ, חורי מנסור, חורי אליאס ואח'




בעניין:

30



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
א
010339/97


בפני
:
כב' השופטת ר. חפרי - וינוגרדוב
תאריך:
24/03/2005




בעניין
:
בנק לאומי






התובע

נ
ג
ד


1. אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ

2. חורי מנסור
3. חורי אליאס
4. חורי תרז





הנתבעים

פסק דין
1.
תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר כנגד ארבעת הנתבעים בגין יתרת חוב בחשבון חח"ד
שמספרו 390600/32 שנפתח לנתבעת 1 אצל הבנק התובע ב- 15.6.93. יתרת החובה בחשבון זה עמדה על פי הנטען בכתב התביעה, ב- 2.4.97, על 2,470,251.62 ₪ (כולל ריבית ל- 31.3.97).


בתביעה נטען כי הנתבע 2 ערב לבנק להבטחת תשלום הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת החברה (נתבעת 1) על פי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום ונתבעים 3 ו- 4 ערבו לבנק להבטחת תשלום הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת החברה על פי כתב ערבות שני אף הוא ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.


הנתבעים הגישו כולם ביחד בקשת רשות להתגונן (המרצה 25144/97) במסגרתה החליט כב' הרשם (ב-5.2.01) על דחיית בקשת המבקשים 1 ו- 2 (נתבעים1 ו- 2) למתן רשות להתגונן וכנגד נתבעים אלה ניתן

פסק דין
. באותה החלטה נדחתה בקשת נתבעים 3 ו- 4 למתן רשות להתגונן בטענה שלא ידעו על מה הם חותמים וכב' הרשם הורה על השלמת סיכומי טענות של מבקשים 3 ו-4.


ב- 30.9.01 החליט כב' הרשם בבקשתם של נתבעים 3 ו- 4 למתן רשות להתגונן על מתן רשות להתגונן לנתבעים אלה, בציינו כי החלטתו מושתתת על עניין אחד בלבד, והוא הטענה בדבר הפרת חובת הגילוי הנאות מצידו של הבנק, משכך, כך ציין, לא דן ביתר טענות המבקשים שנותרו לדיון.

2.
הבנק והנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.

3.
ב"כ הצדדים מסכימים כי המחלוקות בתיק הן שלוש:

א.
שאלת תוקף ערבות הנתבעים 3 ו- 4 לחובות נתבעים 1 ו- 2 לאור תיקון תשנ"ב לחוק הערבות תשכ"ז - 1967.
ב.
שאלת הפרת חובת הגילוי הנאות מצד הבנק כלפי נתבעים 3 ו- 4 ביחס לחתימתם על כתב הערבות המתמדת ללא הגבלת סכום.
ג.
שאלת השלכת הפיכת חובות החברה לחובות מסופקים בספרי הבנק.

4.
עובדות
כאמור, ב- 28.6.94 חתמו נתבעים 3 ו- 4, אליאס ותרז חורי, (שיכונו להלן - הנתבעים) על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, לסלוק כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק מהחייבים - נתבעים 1 ו/או 2, על חשבון הסכומים המובטחים כמוגדר בכתב הערבות.

עוד חתמו בו ביום על שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד ביחס לזכויות חכירה בדירה בת 3 חדרים בחלקה 8912 גושים 16578 ו- 16577 שבבעלות המינהל כעולה מצלום השטר נספח ז' לתצהירו של מר יזרח. שטר המשכון ניתן להבטחת תשלומים המגיעים ושיגיעו לבנק מאת החייבים, מנסור חורי ואליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ
, הנתבעים 1 ו- 2, על חשבון הסכומים המובטחים בגבול הסכום של 250,000 ₪.

החייבים העיקריים הם חברה בשם אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ
, בנם של אליאס ותרז. מנסור חורי הוא מנהלה של חברת אליאס חורי עיצוב ושפוץ (1992) בע"מ.

החשבון שמספרו 390600/32 הוא חשבון חח"ד שנפתח לנתבעת החברה אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ
ב- 15.6.93 כמפורט בתנאי ניהול החשבון שצורפו לתצהיר עובד הבנק מר יזרח ת/1.

יתרת החובה בחשבון ל- 31.3.97 היתה 2,470,251.62 ₪ כעולה מדף החשבון "ב" שצורף לתצהיר הבנק.

עובדות נוספות תפורטנה ככל הדרוש בהמשך.

5.
בין הצדדים שנויה מחלוקת עובדתית בשאלה בפני
מי חתמו נתבעים 3 ו- 4 על כתב הערבות.

מר יזרח ששמש בתקופה הרלבנטית כראש צוות מסחרי בסניף הנביאים של הבנק, מסר בעדותו כי הוא הינו מי שהחתים את הנתבעים על כתב הערבות וכתב המשכון (ע' 7). לדברי מר יזרח נחתמו שני המסמכים במסגרת תהליך של חיזוק בטחונות של משפחת חורי להבטחת אשראי שניתן לחברה, נתבעת 1, ולמנסור, בבנק (ע' 8).

בחקירתה מסרה הגב' תרז חורי כי ביקרה בסניף בל"ל הנדון רק פעם אחת, כשהתבקשה לבוא לחתום אצל פישמן למשכון לדירה וחתמה על משכון בסכום של עד 250,000 ₪ (עמ' 10). בהמשך מסרה כי אח"כ החתימו אותה על ערימת מסמכים אצל פקיד אחר, בהמשך אישרה כי ייתכן שמר יזרח הוא האדם אצלו חתמה ולאחר מכן אישרה שלא חתמה בפני
פישמן. לאחר מכן מסרה כי חתמה אצל פישמן ואח"כ אצל הפקיד (עמ' 11). לדבריה במעמד החתימה לא ביקשה העתקי המסמכים עליהם חתמה ולא קבלה אותם וגם לא הסבירו לה (ע' 13). לדבריה, דיברה רק עם פישמן ולא דיברה אצל הפקיד אצלו חתמה (עמ' 12).

אליאס חורי מסר שעל חלק המסמכים חתמו אצל פישמן, "אולי השיעבוד" וחתימות על מסמכים נוספים אין הוא זוכר בדיוק היכן חתמו (ע' 15).

מאחר ודברי הנתבעים לא היו חד משמעיים, מעדיפה אני את דבריו של מר יזרח שמסר כי הנתבעים חתמו בפני
ו על כתב הערבות והמשכון תוך שזיהה את כתב ידו על כתב הערבות (עמ' 7).

6.
בחקירתו של אליאס חורי ב- 28.2.99 במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, הודה כי חתם על כתב הערבות הנדון יחד עם אשתו. בהמשך טען כי לא קרא את המסמך ולא ראה על מה הוא חותם. לגישתו הסכים לחתום על ערבות בסכום מוגבל של 250,000 ₪ להלוואה בגובה זה. אליאס אישר שחתם ליד המילים "ללא הגבלה בסכום". לגישתו למרות זאת לא ראה על מה חתם. גם הגב' תרז חורי הודתה באותו דיון אף היא כי חתמה על כתב הערבות וטענה כי חתמה רק עד לגובה של 250,000 ₪.


בתצהירי העדות הראשית (נ/1, נ/2) ובחקירתם במשפט חזרו על גרסתם לפיה הגם שחתמו על כתב הערבות, חתמו על ערבות להבטחת חוב של עד 250,000 ₪.

7.
עיון בכתב הערבות (נספח ג' לת/1) יראה כי לאחר פירוט שמות הערבים והחייבים מצוין באות מודגשת כי מדובר בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום. בצד ציון זה מופיעות חתימות הנתבעים.


בסיכומיהם מודים הנתבעים כי חתמו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום לחובות נתבעת 1 וכן חתמו על שטר משכון על סך 250,000 ₪ לשעבוד דירתם לטובת הבנק (ס' 1 לרקע עובדתי). למרות זאת, מיד בהמשך הסיכומים מועלית טענה לפיה נתבע 3 לא נתבקש כלל לחתום על ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום ואף לא היה מסכים לכך מאחר ולא היה מעורב אז בעסקי החברה. מכאן, כך נטען, החתמתו על כתב ערבות ללא הגבלת סכום נעשתה תוך הטעייתו על ידי הבנק כאשר הפעם הראשונה בה הומצא לו כתב הערבות לעיונו היתה עם קבלת התביעה. לעניין הנתבעת 4 נטען בסיכומים כי החתמתה על ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום הנה תמוהה ונעשתה תוך הטעייתה לסבור כי היא חותמת על משכון זכויות חוזיות (משכון שני) ביחס לדירתה על סך 250,000 ₪.


משהנתבעים עצמם מודים בצורה מפורשת בסיכומיהם כי חתמו על כתב הערבות המתמדת ללא הגבלת סכום, אין מקום לטענה הסותרת המופיעה בהמשך לפיה לא חתמו על ערבות כזו ויש לדחותה.


לא רק זאת, אלא שהנתבעים לא קבלו רשות להתגונן בגין הטענה שלא ידעו על מה הם חותמים (ראה החלטת כב' הרשם מ- 5.2.01 ת.ה. 25144/97).


מעבר לצורך אציין כי הלכה היא שאדם החותם על מסמך מוחזק ככלל כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וחתם עליו לאות הסכמה. לסתירת חזקה זו יש להביא ראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה, ראיות שלא הובאו במקרה זה (ראה ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי פד"י נ"ח (2) עמ' 145 בעמ' 149).


עוד אוסיף כי ב"כ הנתבעים בסיכומיו פרט את המחלוקות שנותרו לברור (ראה ס' 4 לעיל) ושאלת ידיעתו בדבר היות הערבות בלתי מוגבלת או טענת הטעייה בענין זה אינה נכללת בין אלה.

8.
כאמור, הנתבעים מעלים שלוש טענות כנגד תוקף הערבות ושאלות אלה הן במוקד המחלוקת ותידונה להלן כסדרן.

9.
חוק הערבות (תיקון) תשנ"ב - 1992

הערבות הנדונה נחתמה ב- 28.6.94. ב- 14.3.92 פורסם חוק הערבות (תיקון) התשנ"ב - 1992, תיקון שהיה בתוקף עת נחתמה הערבות ויכונה להלן "תיקון תשנ"ב".


טענת הנתבעים היא כי שניהם הנם בגדר "ערב יחיד". לגישתם, לאור האמור בס' 5 (ד) לתיקון תשנ"ב חתימתם על הערבות המתמדת ללא הגבלה בסכום הנה חסרת נפקות משפטית. לחילופין טוענים הם כי אין הם חייבים מעבר לסך של 250,000 ₪ לאור העובדה שיתרת החובה בחשבון החברה בעת החתימה על כתב הערבות עמדה על סכום קרוב לזה.


הבנק מצידו טוען כי אין הנתבעים יכולים להנות מתיקון תשנ"ב, הן משהנתבע מס' 3 אינו משום ערב יחיד והן משום שסכום החיוב לו ניתנה הערבות עולה על התקרה הנקובה בתיקון תשנ"ב.

10.
ס' 17 א. לחוק הערבות שחוקק בתיקון תשנ"ב, תיקון הכולל את פרק ב' לחוק שנושאו הוא ערבות של ערב יחיד, עניינו בערבות ל"חיוב". "חיוב" מוגדר בס' 17 (ב) כחיוב שסכומה המירבי של הקרן שבו אינו עולה על 250,000 ₪ ונועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, וכחיוב, בין שבוצע ובין שטרם בוצע, שהסכום המירבי של הקרן שבו אינו עולה על 40,000 ₪.


הגדרת "ערב יחיד" המופיעה בס' 17 א. כחלק מתיקון תשנ"ב היא כדלקמן:
”ערב יחיד - למעט בן זוגו של החייב ולמעט שותף של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968".


ס' 5 (ד) לתיקון תשנ"ב הנו חלק מהוראות המעבר שהנהיג תיקון תשנ"ב והוראתו הנה כדלקמן:
”5. (ד) ערב יחיד שהתחייב, לפני תחילתו של חוק זה, בערבות בסכום

שאינו נקוב יהיה ערב רק לסכומים או להתחייבויות בסכום נקוב

שניתנו לחייב עד שישים ימים אחרי תחילתו של חוק זה".

יצוין כי בחוק הערבות (תיקון מס' 2) התשנ"ח - 1997 תוקן חוק הערבות פעם נוספת, תיקון שפורסם ב- 14.11.97 בס"ח 1637 תשנ"ח. תיקון זה (להלן: תיקון תשנ"ח) מחליף את התיקון מתשנ"ב ומוסיף עליו. בין יתר התיקונים הכלולים בתיקון תשנ"ח כלולה הגדרת "ערב מוגן" הגדרה שעניינה בגובה סכום החיוב. יצויין כי בתיקון תשנ"ח כלולה גם הוראת עדכון הסכומים על פי שעור עליות המדד.

משכתב הערבות נחתם ב- 28.6.94 המסגרת הנורמטיבית לבירור תוקפו היא חוק הערבות לאחר תיקון תשנ"ב ולפני תיקון תשנ"ח. הוראות תיקון תשנ"ב הן החלות על ענייננו (ראה ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בל"ל פד"י נ"ד (3) ע' 591 בעמ' 595 להלן- עניין דטיאשוילי).

11.
הנתבעים סבורים כי מכח האמור בסעיף 5 (ד) לתיקון תשנ"ב חתימתם על הערבות המתמדת ללא הגבלת סכום היא חסרת נפקות משפטית ואילו הבנק טוען כי אין הנתבעים יכולים להנות מהוראות סעיף 5 (ד) הן משום שנתבע 3 אינו ערב יחיד והן משום שסכום החיוב שהערבות נועדה להבטיח עולה על התקרה הנקובה בחוק המתקן מתשנ"ב.

12.
הנתבעים אינם טוענים לתחולת ההגנות הכלולות בפרק ב' שבתיקון תשנ"ב, ואין פלא שכך הוא שכן מקום שמדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום אין הנתבעים ערבים ל"חיוב" במובן ס' 17 לתיקון.

טענתם הנה כי ערבותם נעדרת תוקף לאור הוראת ס' 5 (ד) לתיקון תשנ"ב.

הבנק אינו כופר בהיותה של הגב' תרז חורי משום ערב יחיד לעניין ס' 5 (ד) לתיקון תשנ"ב.
המחלוקת היא בשאלה האם אליאס חורי הנו בגדר ערב יחיד כזה.

טוען הבנק כי אליאס חורי אינו ערב יחיד במובן הנ"ל שכן שימש כמנהלה בפועל של החברה ונציגה כלפי הלקוחות ושם החברה אף נושא את שמו. לגישת הבנק אליאס הוא "בעל עניין" בחברה ועל כן לא חלות עליו הגנות הערב היחיד.

הנתבעים טוענים כי אליאס חורי הנו ערב יחיד וכי הבנק לא הוכיח אחרת.

13.
ערב יחיד
הבנק הציג החלטה מישיבת דירקטוריון של הנתבעת 1 מ- 6.4.95 לפיה הוחלט כי חתימתו של מר אליאס חורי בצירוף חותמת החברה תחייב את החברה בפעולותיה בחשבון הבנק. עוד הוחלט כי אין זכויות חתימה בשם החברה אלא למר אליאס חורי בלבד.


החלטה זו התקבלה ב- 6.4.95 ולא קודם לכן.


ב"כ הצדדים הסכימו שתצהירי הנתבעים על נספחיהם שהוגשו במסגרת בקשת הרשות להתגונן ופרוטוקול החקירה יהוו ראיה בתיק (עמ' 10 לפרוטוקול).


בחקירתו של מנסור חורי מ- 26.11.98 במסגרת דיון בבקשת הרשות להתגונן (ת.ה. 25144/97 בפני
כב' השופט גרשון) השיב כי החברה הנתבעת התחילה את פעילותה בשנת 1993 וקרסה ב- 9.4.95 (עמ' 1, 2). בחקירתו מסר מנסור כי אביו היה אחד הקבלנים הגדולים בארץ במשך 40 שנה ועבד תמיד כעצמאי ולא היה בעל חברה.
מנסור נשאל מה היה תפקידו ומעמדו של אביו בחברה והשיב שאביו הוא האיש שקישר אותו עם אנשים וחברות והוא מי שהכניס אותו לכל המקומות החשובים. לאחר מכן אישר שאביו לא קיבל מעמד פורמלי בעסק שכן היה שקוע בחובות והיו נגדו תיקי הוצל"פ רבים. מנסור אישר שעל שם האב התנהל חשבון בבנק התובע ומי שניהל אותו היה מנסור, כאשר הפעילות בחשבון נעשתה כולה לצורכי העסק.

אליאס חורי אישר בחקירתו במסגרת בקשת הרשות להתגונן כי הוא האיש שהביא לחברה הנתבעת את מרבית הלקוחות ואף הוסיף כי "בשביל זה קראנו לזה "אליאס חורי עיצוב ושיפוץ בע"מ" בשביל להשתמש בשם שלי, בגלל הקשרים שלי" (עמ' 13). לדבריו, אמר לבנו שהוא ישיג לו עבודות ויקשר אותו עם מהנדסים שהוא מכיר מן העבר. בנו, מנסור, סיים את האוניברסיטה וביקש לנהל את העניינים (עמ' 13). לדבריו, הבן מנסור הנו מי שפתח את החשבון הפרטי של אליאס (עמ' 14).

אליאס מסר כי מהמועד בו נפתח החשבון ועד למועד בו חתם על כתב הערבות לא נפגש עם מנהלי הבנק ולא היה לו איתם שום קשר, עד לקבלת הטלפון ממנהל הבנק שהזמין אותו כדי להכירו (עמ' 15). לאחר מכן ציין כי החשבון הפרטי שלו בבנק נפתח לשם תיאום בין הבן לבין מנהל הבנק כי נתן לבן יפוי כח והבן הוא שפתח את החשבון.

יצויין כי בחקירתו של מנסור במסגרת בקשת הרשות להתגונן מסר כי עד 1995 נהג להיפגש עם המנהלים בבנק כמעט כל שבוע לבדיקת יתרות חשבונו. מנסור מסר שהחברה עבדה בעיקר עם שתי חברות גדולות, הן א. דורי וסולל בונה (עמ' 9).

14.
הביטוי "בעל עניין בתאגיד" המופיע בהגדרת ה"ערב היחיד" הכלולה בס' 17 לתיקון תשנ"ב מתייחס להגדרתו בחוק ניירות ערך תשכ"ח - 1968.

הגדרת המונח המופיעה בחוק ניירות ערך היא כדלקמן:
”(1)
מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי, או תאגיד שאדם כאמור מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו או מכוח ההצבעה בואו רשאי למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלו; לענין פסקה זו -
(א)
יראו מנהל קרן להשקעות משותפות בנאמנות כמחזיק בניירות הערך הכלולים בנכסי הקרן;
(ב)
החזיק אדם בניירות ערך באמצעות נאמן, יראו גם את הנאמן כמחזיק בניירות הערך האמורים; לענין זה, "נאמן" - למעט חברת רישומים ולמעט מי שמחזיק בניירות ערך רק מכוח תפקידו כנאמן להסדר כמשמעותו לפי סעיף 46(א)(2)(ו) או כנאמן, להקצאת מניות לעובדים, כהגדרתו בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה;

(2)
חברה בת של תאגיד, למעט חברת רישומים;"

15.
יש לקבל כי אליאס חורי היה מצוי בענייני החברה הנתבעת, עמד מאחוריה והיה רוח חיה בה, כעולה מנספח א' לתצהיר מנסור בבקשת הרשות להתגונן ואף מהסבריו של מנסור בחקירתו בעניין מכתב זה.

בתשובה לשאלה בדבר הקשר שלו לחברה הנתבעת השיב אמנם אליאס חורי: ”אפס. אין לי שום קשר. הוא הבן שלי זה הכל" (עמ' 14), אך דברים אלה רחוקים מלתאר נכונה את המצב ולו לאור דבריו של אליאס עצמו בחקירתו במסגרת בקשת הרשות להתגונן בהם ציין כי הביא לחברה את מרבית הלקוחות ואף מסר כי שם החברה נקבע כפי שנקבע כדי להשתמש בשמו, בגלל הקשרים שלו (עמ' 13 ת.ה. 25144/97). עם זאת, לא ניתן לקבוע כי אליאס חורי עומד בהגדרת "בעל עניין" בתאגיד, שהובאה לעיל. להלן אסביר.

בכך שחלק מהחוזים נחתמו בידי אליאס חורי, ואף בכך שבהסכם עם א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ מ- 3.3.93 מצויין בכותרת ההסכם כי הוא נעשה בין חברת א. דורי לבין אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ
על ידי חורי אליאס שהינו בעל זכות חתימה לחתום בשמה, אין כדי להפוך את אליאס חורי ל"בעל עניין"
בתאגיד במובן ההגדרה שסעיף 17 לחוק המתקן קובע.

בסיכומיו מפנה הבנק לשתי החלטות כראיה לכך שמנהל חברה בפועל יחשב כ"בעל עניין" גם אם אינו מוגדר כמנהל מבחינה פורמלית (ע"א ת"א 2849/99 מל"ב המכללה לסחר בינלאומי בע"מ ויקטור בן חיים נ' בנק דיסקונט לישראל (

פסק דין
מ- 25.10.00- לא פורסם), ות.א. 2337/02 דורון מנור נ' בנק הפועלים בע"מ).

עיינתי בהחלטות אלה. עד כמה שיש בהן משום מסקנה כי הקובע לענין מובן הביטוי "בעל עניין" בהקשר הנוכחי הוא רק מהות התפקיד שממלא הערב בתאגיד ולא עמידה בדרישות ההגדרה, דעתי שונה.

16.
תכלית התיקון מ- 1992, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק 2072 תשנ"א 16.7.91, היא להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת.

17.
הוראת המעבר הכלולה בתיקון תשנ"ב נועדה להתמודד עם תופעה של ערבות בלתי מוגבלת בסכום העלולה להביא להרס כלכלי של הערב כאשר ההנחה היא כי הערב חתם על הערבות מתוך חוסר הבנה לתוצאות החתימה על ערבות בסכום בלתי מוגבל העשוי לתפוח למימדים עצומים (דברי כב' השופט אנגלרד בע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בנק לאומי
לישראל ואח'
תקדין עליון 2002 (3) עמ' 731, פיסקה 18 לפסק הדין, רע"א 7421/96 בנק הפועלים בע"מ נ' יוניס פד"י נ כרך 5 עמ' 876).


תכלית זו מושגת, בין היתר, על ידי הגדרת הערב היחיד כמי שאינו בן זוגו או שותפו של החייב שכן עניינה של התכלית הוא באדם שאינו נוטל חלק או אין סיבה להניח שהוא נוטל חלק ביצירת החיוב. במסגרת זו הוצא מגדר ה"ערב היחיד" גם "בעל עניין" בתאגיד כהגדרתו בחוק ניירות ערך.


גם אם אפשר היה לקבוע את הגדרת המונח "ערב יחיד" כמוציאה גם את מי שהינו משום מנהל בפועל, הרי, המחוקק בחר בהגדרת "בעל עניין" באמצעות הפנייה להגדרה הכלולה בחיקוק אחר, מסויים, הוא חוק ניירות ערך.


יושם אל לב שמי שהוצא מהגדרת הערב היחיד במישור הפרטי הוא רק בן זוגו או שותפו של החייב. קרוב רחוק יותר או בעל נגיעה שאינו שותף לא נכללו באלה, קרי, הגנת הערב היחיד נשללת רק מהמצויים במעגל הקרוב ביותר לחייב.


נראה שאותו רציונל צריך לפעול גם ביחס ל"בעל העניין" בתאגיד. מונח זה הוגדר בצורה צרה יחסית על פי ההגדרה בחוק ניירות ערך ומי שהינו בעל נגיעה שאינה עולה לכלל "בעל עניין" כהוראת חוק ניירות ערך אינו מוצא מגדר ההגדרה.


אמנם, כאמור, ניתן היה לקבוע את קו הגבול או גדר ההגנה בצורה שונה אך לא כך נעשה בתיקון תשנ"ב. החוק המתקן אינו משתמש בהגדרה "רחבה" ואינו בוחר בהגדרה על פי מהות הפעילות אלא, משתמש בהגדרה "צרה", הקיימת בחוק ניירות ערך.


במצב זה, לדעתי, יש לראות גם באליאס חורי משום ערב יחיד.


הנה כי כן, 2 הנתבעים הוכיחו כי הנם בגדר "ערב יחיד".

18.
דינה של ערבות בלתי מוגבלת שנחתמה לאחר חקיקתו של תיקון תשנ"ב

חוזרת אם כן השאלה לראשיתה, והיא, האם זכאים הנתבעים 3 ו- 4 להפטרה מערבותם מכח תיקון תשנ"ב. כזכור טוען הבנק כי אין הנתבעים זכאים לכל הפטר שכן ערבו לסכום העולה על התקרה הנקובה בתיקון תשנ"ב ומכאן לא ערבו ל"חיוב".


משמדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום הרי אכן אין הנתבעים ערבים ל"חיוב" במובן ס' 17 לתיקון תשנ"ב.

אלא, שככל שעוסקים אנו בסעיף 5 (ד) לתיקון תשנ"ב אין חשיבות לעניין זה שכן אין הוא נוגע לתחולתו של סעיף זה, כפי שהובהר בע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בל"ל הנ"ל. בעניין זה נפסק כי ערב יחיד לעניין סעיף 5 (ד) אינו רק מי שערב ל"חיוב" כאשר הגדרת המונח "ערב יחיד" אינה כוללת את יסוד ה"חיוב" הקיים רק בסעיף 17א(ב) לתיקון תשנ"ב ואינו תנאי לתחולת ס' 5 (ד) (וראה גם בע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בל"ל תק-על 2002 (3) 731).


מאידך, סעיף 5 (ד) כלשונו אינו חל על נתבעים 3 ו- 4 שכן ערבותם ניתנה לאחר חקיקתו של תיקון תשנ"ב.

19.
מה יהא אם כן דינו של ערב יחיד שערב בערבות בלתי מוגבלת בסכום לאחר תחילת תוקפו של תיקון תשנ"ב ולפני תיקון תשנ"ח?


שאלה זו נזכרה ונסקרה בעניין ע"א 1513/99 דטיאשוילי הנ"ל, הגם שבאותו ענין לא הוכרע בה שכן לא היה בכך צורך באותו מקרה בו נדונה ערבות שנחתמה לפני תחילתו של תיקון תשנ"ב.


בית המשפט באותו עניין בחן שאלה זו וציין שלושה פתרונות אפשריים. פתרון על פיו אין ערב יחיד שחתם על ערבות בלתי מוגבלת חוסה תחת ההגנות הקבועות בפרק ב' שכן לא ערב ל"חיוב" בשיעורים הנקבעים בסעיף 17א (ב) לתיקון תשנ"ב, פתרון על פיו ערב יחיד כזה פטור לחלוטין מערבותו, ואפשרות שלישית, לפיה ערבותו תהיה מוגבלת לשיעור החוב שהיה קיים בפועל ביום נתינתה.


יצוין כי האפשרות השלישית מבוססת על הצעתו של המחבר רוי בר-קהן שהובאה במאמרו "ערבות בלתי מוגבלת בסכום - תוקפה וערכה כבטוחה לאור התיקונים לחוק הערבות" הפרקליט מ"ד עמ' 574.


הנתבעים טוענים לפטור מלא, קרי, לאפשרות השניה, ואילו הבנק טוען להעדר כל פטור, תוך התייחסות לזכות קניינו, קרי, אוחז באפשרות הראשונה.

20.
כפי שמציין כב' השופט ריבלין בעניין דטיאשוילי פרשנות דווקנית תיטה לעבר האפשרות הראשונה שכן מקום שמדובר בערבות בלתי מוגבלת ודאי שאין היא ערבות ל"חיוב" במובן סעיף 17א (א).


נראה לי כי פרשנות תכליתית מחייבת גישה שונה. קבלת הפרשנות הדווקנית עומדת בניגוד לתכלית התיקון, שכן יוצא ממנה שהערב שמצבו הוא הקשה ביותר לא יזכה בהגנה שיזכה בה ערב שמצבו קשה פחות.

איני מוצאת הגיון במחשבה לפיה מי שערב לפני תיקון תשנ"ב, יזכה בהפטר חלקי, בעוד מי שערב אחרי התיקון - לא יזכה בהפטר כלל, פתרון העומד בניגוד לתכלית תיקון תשנ"ב. לענין זה ראוי להפנות לרע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט פד"י נ"ג (4) 704.

פרשנות תכליתית מעלה שתי אפשרויות, אותן מזכיר כב' השופט ריבלין בענין דטיאשוילי, האחת היא להפטיר כליל את הערב שערבותו בלתי מוגבלת שכן מטרת התיקון היתה להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה כתוצאה מחתימת ערבות, והרי פגיעתה של ערבות בלתי מוגבלת הינה החריפה מכולן.


האפשרות האחרת היא האפשרות שהעלה המחבר בר-קהן לפיה הערבות תהיה תקפה כדי שיעור החוב במועד מתן הערבות. המדובר הוא בגישת ביניים המתירה לערבות תוקף חלקי.


יצויין בהקשר זה כי על פי תיקון תשנ"ח (שאינו חל בענייננו) מורה סעיף 21 (ב) לחוק הערבות כדלקמן:

”21.(ב)
לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו."

21.
הפתרון שהעמיד סעיף 5 (ד) במסגרת הוראת המעבר שבתיקון תשנ"ב הוא כי ערב יחיד שהתחייב לפני תחילתו של התיקון בערבות בסכום שאינו נקוב יהיה ערב רק לסכומים או להתחייבויות בסכום נקוב שינתנו לחייב עד 60 ימים אחרי תחילתו של חוק זה.

סעיף 5 (ד) פועל אם כן בשני מישורים. האחד, גובה הערבות נקצב מבחינת גובה החיוב שהערבות תהיה תקפה לגביו ותוקף הערבות נקצב מבחינת מועד במובן שתוקפה מוגבל להבטחת חיוב שנוצר רק עד 60 יום אחרי תחילת התיקון.

הצעתו של בר-קהן דומה לגישה המשתקפת בסעיף 5 (ד) במובן מתן תוקף מוגבל לערבות מבחינת גובה החיוב שנועדה להבטיח לעומת פתרון דרסטי יותר של מתן פטור מלא מהערבות.

בענין דטיאשוילי לא נזקק כאמור ביהמ"ש להכריע בשאלה, שכן, באותו ענין היתה תחולה להוראת המעבר כלשונה והדין הוכרע על פי הוראות ס' 5 (ד) לתיקון תשנ"ב.

22.
האם עומדת לערב יחיד שנתן ערבותו אחרי תיקון תשנ"ב הגנה הגם שלא ערב ל"חיוב"?


נראה לי כי הפתרון הראוי הוא לראות ערב יחיד שערב בערבות בלתי מוגבלת, אחרי תיקון תשנ"ב ולפני תיקון תשנ"ח, כערב עד כדי גובה החוב כפי שעמד עת נחתמה הערבות.


סבורני כי בחירה בפתרון לפיו ערב כזה יהיה מופטר כליל בערבותו, הנה בחירה פחות מאוזנת.


יתכן כי עת נחקק תיקון תשנ"ב יצאה שגגה מלפני המחוקק בהגבילו את פעולת ס' 5 (ד) רק למי שערב לפני התיקון. מאידך, פטור מלא ניתן לערב היחיד רק בתיקון תשנ"ח כאשר ס' 2 לתיקון זה (ספר החוקים תשנ"ח 1637, 14.11.97) מורה מפורשות כי על חוזי ערבות שנערכו לפני תחילתו יוסיף לחול הדין הקודם. לטעמי, מצב זה מטה את הכף אל עבר בחירה בפתרון ביניים.


העדפת מי שחתם אחרי תיקון תשנ"ב, על פני מי שחתם לפני התיקון, למרות שלא נזכר מפורשות בתיקון תשנ"ב, אף היא חסרת הצדקה. ואכן, ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט פד"י נ"ג (4) 704, נפסק, בהתייחס לתיקון תשנ"ח, כי תיקון החוק מצביע על המדיניות שנראתה למחוקק כראויה ויש בכך כדי לחזק מסקנה המכירה בכוחה של מדיניות זו גם לעניין הדין הקודם (שם, עמ' 816), הגם, שלא נובע מכך בהכרח כי נכון לבחור באפשרות הקיצונית של מתן הפטר מלא בנסיבות שבפני
.

נראה לי כי תיקון תשנ"ב ותשנ"ח מלמדים על מעבר הדרגתי לעבר הפטר. לדעתי לעניין תקופת הביניים עד לתחילת תחולת תיקון תשנ"ח נכון לנקוט בפתרון ביניים ולא בהקדמת תחילת השלב האחרון של מגמת התיקונים.

בהקשר זה אציין כי לא הצלחתי לאתר את פסק הדין שניתן בעניין ע"א (ב"ש) 19/84, עצמוני יואש נ' לדיקו בע"מ, הנזכר במאמרו של
המחבר בר-קהן "ערבות בלתי מוגבלת בסכום - תוקפה וערכה כבטוחה לאור התיקונים לחוק הערבות", הפרקליט כרך מ"ד חוברת ג', שלכאורה, לא פורסם.

23.
לטעמי, משאין הוראת ס' 5 (ד) מוגבלת למי שערב ל"חיוב" אלא חלה גם על מי שאינו זכאי להגנות פרק ב', אין למנוע ממי שערב ערבות בלתי מוגבלת, להזדקק לעקרון העולה מס' 5 (ד) גם אם לא מכח גופו של הסעיף, אלא מכח תכליתו, על דרך של פרשנות שיפוטית.

24.
משכך, ככל שטענת הנתבעים מבוססת על השלכתו של ס' 5 (ד) תיקון תשנ"ב, יהיו זכאים להגבלת חיובם מכח הערבות עד כדי סכומי יתרת חובות החברה לבנק, עת נערכה הערבות, חובות העומדים על 823,606 ₪ קרן (ראה ס' 9.1 לסיכומי ב"כ הבנק וס' 14 לסיכומי ב"כ הנתבעים).

25.
הפרת חובת הגילוי הנאות
הנתבעים טוענים כי הבנק הפר כלפיהם את חובת הגילוי הנאות ביחס לחתימתם על כתב הערבות המתמדת ללא הגבלת סכום.

הנטען הוא כי עת חתמו על הערבות לא גילה הבנק לנתבעים מה הם חובותיה של החברה.

כשנשאלה תרז חורי האם היא זוכרת את הדברים שאמר לה הפקיד שחתמה בפני
ו, השיבה שלא אמרו לה כלום, היא איננה זוכרת מה נאמר באותה פגישה, ונאמר לה על ידי פישמן לחתום למשכון לדירה בגובה 250,000 ₪. הפקיד אצלו חתמה לא אמר לה שום דבר. כשנשאלה האם כשהיא חותמת על מסמכים היא שואלת מה זה לפני החתימה, ענתה "לפעמים שחותמים יודעים, אבל אני ידעתי מהבן ומפישמן שאני עוזרת. אני אמא וזהו. אמרו לי עד 250,000 ₪ זה בסדר אבל ללא הגבלה לא אמרו". עוד הוסיפה כי לו בנה היה מבקש ממנה לחתום על ערבות ללא הגבלה, לא היתה מסכימה (עמ' 11,12).

בעוד תחילה אמרה שלא אמרו לה כלום (עמ' 11) הרי לאחר מכן (עמ' 12) הוסיפה ששאלה את פישמן והוא אמר לה בדיוק. לדבריה דיברה רק עם פישמן. כשנשאלה האם ביקשה לקבל העתקי המסמכים שחתמה עליהם, השיבה שלא ביקשה, לא נתנו לה, ולא הסבירו לה (עמ' 13). עוד מסרה העדה בחקירה החוזרת שבנה הוא שביקש ממנה להגיע לבנק ואמר לה שצריך לעשות משכון והיא חתמה כדי לעזור לבן.

אליאס חורי אישר שפגש את שחר יזרח בבנק לאומי
וכי ניהל בבנק חשבון פרטי באותו סניף בלי קשר לחשבון החברה. אליאס מסר שבנו פנה אליו ואמר שפישמן רוצה להכיר אותו וכשהגיע לבנק אמר לו פישמן שהבנק צריך ערבות וכי ענה כי אין לו מה לתת ודירתו ממושכנת. פישמן ביקש שיעבוד שני ואליאס הסכים והזמין את אשתו וביחד הגיעו לחדרו של פישמן בבנק. לדבריו, אמר פישמן שיש צורך ב- 250,000 ₪ בשביל להגדיל את הבטחונות בבנק. אליאס שב ואישר שהסכים לחתום על 250,000 ₪ (עמ' 15). לדבריו, ידע כי החברה בקשיים.

מר פישמן הנזכר היה מנהל הסניף (סעיף 19 לת/1) ובעת הבאת הראיות לא היה בין החיים משנפטר כ- 4 שנים לפני כן (עמ' 4).

בתצהירי הנתבעים נ/1, נ/2 טענו כי איש מנציגי הבנק לא הסביר להם שהם חותמים על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה, כי לא ידעו מהי יתרת החובה של החברה בבנק וכי לא היו מסכימים לחתום על כתב הערבות לו היו מבינים שהערבות היא לחברה ושהחברה חייבת לבנק כספים רבים. אליאס ותרז טענו בתצהיריהם כי איש מנציגי הבנק לא הסביר דבר וחצי דבר ביחס לכתב הערבות או לחובות החברה.

26.
לעומתם, טוען שחר יזרח, עובד בנק, כי אליאס היה מודע היטב בכל עת לאובליגו של החברה כפי שהוצג בפני
ו במספר רב של פגישות שנערכו בסניף (סעיף 12 לת/1). על פי תצהירו של יזרח לאחר שהתברר כי האובליגו של החברה אינו מגובה בבטחונות נוספים, העלה אליאס את ההצעה למשכן במשכנתא שנייה נכס בבעלותו ובבעלות אשתו, לחתום בנוסף על כתב ערבות לחובות החברה וכן לשעבד נכס נוסף של אחיו. לאחר הצעה זו הגיעו אליאס ותרז לסניף וחתמו על כתב הערבות ועל שטר המשכון.

בתצהירו מוסיף יזרח ומוסר כי "באותה פגישה" הבהיר לאליאס כי הוא חותם על כתב ערבות לחברה, ואליאס אישר בפני
ו את הסכמתו לחתימה זו. עוד מוסיף יזרח כי "למיטב זכרונו" נמסר לאליאס ותרז באותו מעמד מידע על היקף החובות בחברה באותה עת, הם לא שאלו שאלות כלשהן ולא ביקשו מידע נוסף מהבנק. לו היה נדרש מידע נוסף היה מידע זה ניתן כמובן, עוד טרם חתימתם על כתב הערבות.

עוד מוסיף יזרח כי בדומה למקרים אחרים הבנק הסביר לערבים את תנאי הערבות, נתן להם עותק מכתב הערבות ולא נעשה כל ניסיון להטעותם בנוגע לתנאי הערבות או עניין אחר. יזרח מוסיף כי אין לקבל את טענת אליאס ותרז כי לא הוצגו בפני
הם נתונים על היקף חובותיה של החברה באותה עת.

בחקירתו הסביר מר יזרח כי החתימה על שטר משכון הדירה היתה אחת הדרכים לחיזוק מערך הבטחונות של החברה בבנק שכן החברה גדלה בצריכת האשראי שלה. לדבריו, הסכום של 250,000 ₪ בשטר המשכון מקורו בשווי הדירה.

משהתברר כי מר יזרח לא השתתף בפגישה הנזכרת בסעיף 13 לתצהירו ת/1, ב- 28.4.95, התקבלו הנספחים ה' ו- ו', בהסכמה, כראיה לקיומם ולא להוכחת תוכנם (ע' 6,7 לפרוטוקול).

בחקירתו הסביר יזרח כי האמור בתצהירו בסעיף 22 (בפרוטוקול בעמ' 7 נרשם בטעות סעיף 2) בא להדגיש את הנוהל המקובל במקרים אלה כאשר מחתימים ערב על כתב ערבות. העד אישר כי קיימת חובת הסבר לערב בדבר משמעות הערבות בסכום חובות החברה או הגוף שהוא ערב לו. כשנשאל מי הוא נושא המשרה בבנק שהסביר לערבים את תנאי הערבות, השיב שזהו מי שהחתים אותם, כלומר, הוא עצמו (עמ' 7). מר יזרח זיהה את כתב ידו בנספח ג' וציין כי אותה תקופה לא נרשם בטופס שמו של מי שמחתים את הערב ומבהיר לו את הטעון הבהרה. כשהתבקש לחזור על ההסבר שנתן לגב' חורי השיב, שהוא יוצא מהנחה שהסביר לה שהיא חותמת כערבה על מלוא הסכום לחובות החברה ולחובות בנה. עוד הוסיף כי למיטב זכרונו במעמד החתימה נמסרו גם לעקרת הבית הגב' תרז, היקף חובות החברה וחובות בנה, ונראה היה שהיא הבינה היטב את משמעות הדברים. כשנשאל איזה סיבה היתה להחתים את הערבים הן על שטר משכון שסכומו 250,000 ₪ והן על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום השיב שמדובר היה בחלק מחיזוק הבטחונות של משפחת חורי להבטחת האשראי שנתן לחברה ולמנסור.

27.
איני רואה אפשרות לקבוע על סמך דבריו של שחר יזרח כי ניתן הסבר מספק לנתבעים בדבר חובותיה של החברה, טרם החתימה על הערבות. יחד עם זאת, ככל שהטענה בדבר אי גילוי חובה של החברה ויתרת חובה בחשבון מתייחסת לאליאס חורי, איני רואה לקבל את הטענה.


גם אם מצאתי שאליאס חורי זכאי להנות ממעמד "ערב יחיד", הרי, היה מעורב בעסקי החברה, בעל ידע בתחום עיסוקה של החברה ויש לקבל ולקבוע שהיה מודע למצבה ולשיעור חובותיה, עת נתן את ערבותו.


שונה המצב ביחס לתרז חורי. ביחס לנתבעת זו, אישר אף מר יזרח בחקירתו כי לגב' חורי לא היה תפקיד בחברה וגם לא מניות ויש לקבל כי לא היתה מודעת לפרטי החובות או לגובהם.

28.
יש אם כן לבחון את טענת הנתבעת גב' תרז בעניין זה ככל שהטענה מתייחסת ליתרת חובה שמעבר ל- 250,000 ₪ שכן מדבריה עולה כי ידעה על חיוב בגובה זה.


בסיכומיו מפנה ב"כ הנתבעים לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א 1981, כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשמ"ב - 1982 שנכנסו לתוקף ב- 15.6.93 ולתיקון לכללים אלה משנת תשנ"ה (להלן כללי הבנקאות (שירות ללקוח)).


הבנק סבר כי אין בהלכה הפסוקה ואף בכללים כדי להשפיע על ערבותם של הנתבעים.


הצדדים מסכימים כי הוראות תיקון תשנ"ח לחוק הערבות אינן
חלות על המקרה שכן הערבות נולדה טרם כניסת התיקון לתוקף. לענין זה חשיבות בהקשר הנוכחי לאור הוראת ס' 22 לפרק ב' שנכלל בתיקון זה, וכאמור אינו חל בענייננו.

29.
הלכה היא כי היקפן וביטוין של החובות המוטלות על בנק כלפי לקוח או ערב נקבעים על פי נסיבות המקרה (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י נ"ח (2) 145 בעמ' 151).

מעבר לחובות כלליות של גילוי ונאמנות החלות על בנק ביחסיו עם ערב מכח דיני חוזים ונזיקין, חלה בענייננו הוראת ס' 17 א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א -1981המורה כך: "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח חלפי תאגיד הבנקאי".
סעיף זה הוסף לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) בתיקון מס' 2 תשנ"ד - שפורסם בס"ח 1468, תשנ"ד 23.6.94. משהערבות בענייננו ניתנה ב- 28.6.94, חל ס' 17 א' על הבנק במקרה הנוכחי.

ב"כ הנתבעים מפנה לס' 33 א. לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשמ"ב - 1982. סעיף זה מורה כי על ערב יחולו רק ס' 3 (א) (7), 4 ו- 5 לכללים, ככל שהם נוגעים לחיוביו של הערב.


הנתבעים מפנים לס' 3 (א) (7) ולס' 4.


לא הוכח כי הבנק הפר את המוטל עליו מכח סעיפים אלה.

לענין ס' 3 (א) (7) לא הוכח בפני
כי הבנק לא נתן ללקוח אפשרות לעין בהסכם לפני חתימתו. לענין ס' 4 - בענין שבפני
לא מדובר בשינוי תנאי ההסכם.


על כן יש לדחות את הטענה ככל שהתבססה על סעיפים אלה לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשמ"ב - 1982.

30.
לעיל קבלתי כי לא ניתן לנתבעים הסבר מספק בדבר חובות החברה טרם החתימה על הערבות.


מעבר לחובות המוטלות בחוק הבנקאות ובכללים שהותקנו על פיו, מוטלת על הבנק חובת גילוי בתוקף עקרון תום הלב שהנו עקרון על במשפטנו מכח ס' 39 ו- 61 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. (ראה למשל ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק מזרחי המאוחד פד"י נ"ח (2) 145 וכן ע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בל"ל תק-על 2002 (3) 731 והפסיקה הנזכרת בהם).

לאור מעורבותו של אליאס בעסקי החברה, איני סבורה כי הבנק הפר חובתו כלפיו בדבר גילוי נאות מכח עקרון זה ביחס לגובה חובות החברה.

אשר לתרז חורי, נראה לי כי הבנק חייב היה במסגרת חובות תום הלב המוטלת עליו (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט בע"מ פד"י נ"ג (4) תשנ"ט - 1999 וע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בל"ל ואח'
תק-על 2002 (3) עמ' 731) להעמיד
אותה על גובה חובות החברה, טרם נתנה את ערבותה, זאת מעבר לחוב בשיעור 250,000 ₪.

31.
תוצאת הדבר היא כי בעוד יש לדחות את הטענה בענין אי גילוי בעניינו של אליאס חורי, יש לקבל את הטענה בעניינה של תרז חורי ככל שהחוב עמד על סכום העולה על
250,000 ₪ קרן עת נתנה את ערבותה.

32.
חובות מסופקים

הנתבעים הוסיפו טענה זו בתצהיר העדות שהגישו והבנק לא התנגד לכך והגיש השלמת תצהיר מטעמו של מר יזרח (ת/2).


הטענה כמפורט בסיכומי הנתבעים היא כי זיכוי חשבון החברה מיתרת חובה ליתרת זכות, בנימוק של חובות מסופקים, פוטר את הנתבעים מחובות החברה. כך נטען שכן, לגישת הנתבעים, אם עבר החשבון ליתרת זכות משיקולי הבנק, לא קיים חוב שערבותם נועדה להבטיח.


הבנק משיב לטענה כי רשאי היה להעביר את יתרת החובה לחשבון אחר, ענין שבוצע מטעמי נוחות, במצב בו אפשרות הגבייה מוטלת בספק, ואין בכך משום זיכוי חשבון החברה או פטור לערבים (ת/2). עוד נטען כי מדובר במושג חשבונאי שאין לו כל השלכה על היקף החובות או זכות הבנק לפעול לגבייתם.


יצויין כי בתנאי ניהול החשבון בס' 22 נקבע מפורשות כי תוקפם של תנאי הנהול לא יגרע גם אם מסיבה כלשהיא הבנק ישנה את סוג החשבון וכי הבנק רשאי להעביר את היתרה מחשבון בין בזכות ובין בחובה לחשבון אחר בכל מקרה בו שינוי כזה דרוש או רצוי מסיבות משרדיות ניהוליות או טכניות.


המדובר הוא למעשה בטענה סתמית של הנתבעים, שלא הובאה לה כל ראיה.



יש לקבל כי יתרת החובה הועברה לחשבון אחר מטעמי נוחות של הבנק. אין בכך שהחוב הפך ל"חוב מסופק", כדי לפטור את הנתבעים מערבותם או משום זיכוי חשבון החברה.

33.
התוצאה
אשר על כן, התביעה כנגד אליאס חורי מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת בזאת את אליאס חורי לשלם לבנק התובע סכום קרן של 823,606 ₪, למועד מתן הערבות.



התביעה כנגד תרז חורי, מתקבלת באופן חלקי, ואני מחייבת בזאת את תרז חורי לשלם לבנק התובע סכום קרן של 250,000 ₪ למועד מתן הערבות.


לחיובים אלה תתווסף ריבית כמפורט להלן:


באשר לתקופה שממועד מתן הערבות ועד למועד הגשת התביעה, בתקופה זו לא נמצאו הערבים בהפרה כלפי הבנק. על כן, בתקופה זו, תחול הריבית החלה במצב כזה על פי תנאי כתב הערבות. תצהיר פקיד הבנק לענין גובה הריבית בענין זה יוגש להוצל"פ וישמש ראיה לענין גובה הריבית ומועדה.


אשר לתקופה שממועד הגשת התביעה ועד לתשלום תחול על פרק זמן זה ריבית בנקאית מירבית בשיעור הנוהג בבנק, כאשר תצהיר פקיד הבנק בדבר גובה הריבית הבנקאית שיוגש לפקיד ההוצל"פ, מחושבת מיום הגשת התביעה, ישמש ראיה לגובה הריבית מועדה ואופן צבירתה.


הנתבעים 3 ו- 4, יחד ולחוד, ישאו בשכ"ט הבנק ובהוצאותיו בסכום כולל של 10,000 ₪ פלוס מע"מ.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ג ב אדר ב, תשס"ה (24 במרץ 2005) בהעדר הצדדים
____________________
ר. חפרי - וינוגרדוב
, שופטת
קלדנית: מירי דוד







א בית משפט מחוזי 10339/97 בנק לאומי נ' אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ, חורי מנסור, חורי אליאס ואח' (פורסם ב-ֽ 24/03/2005)