פסקי דין על אור מלול | פסקי דין על אלון אברמוב |

20815/08 בש     18/06/2008




בש 20815/08 מדינת ישראל נ' אור מלול, אלון אברמוב




בעניין:

10



בתי המשפט



בית משפט מחוזי באר שבע
בש 020815/08

בתיק עיקרי:
008087/08

בפני
:
שופט: ביתן אליהו
תאריך:
18/06/2008




בעניין
:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד
מיטל אמויאל

המבקשת

נ
ג
ד


1. אור מלול

2. אלון אברמוב


ע"י ב"כ עו"ד
דורון נוי
המשיב

החלטה

א.
כללי
1.
בתאריך 22.4.08 בסמוך לשעה 18:30 התמקם צוות בלשים מתחנת משטרת באר-שבע בתצפית לעבר היציאה מהישוב תל-שבע. הבלשים הבחינו במונית מסוג "סקודה" בעלת מ.ר. 7124625 ובה נהג ונוסע המביטים לצדדים בצורה חשודה. הם עקבו אחרי המונית ובהגיעה לצומת "בית קמה" – עצרו אותה.
במונית היו המשיבים. בחיפוש במונית, נמצא מארז ובו חומר החשוד כסם, כשהוא מוסתר מאחרי מונה המונית. הסתבר כי החומר שנתפס הוא סם מסוג קוקאין, במשקל של כ 50 גרם.

2.
על רקע זה הוגש נגד המשיבים כתב אישום המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. והתביעה ביקשה לעצרם עד תום ההליכים.

3.
ב"כ המשיבים הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, המיוחסת להם, ולקיומה של עילת מעצר.

4.
עיינתי בתיק החקירה. עיקרי הדברים העולים ממנו הינם כדלקמן:
המשיב 1 הודה שהסם שנתפס במונית, שייך לו, וכי הוא רכש אותו, באותו ערב, בתל שבע.
המשיב 2 – נהג המונית, הודה כי כבר בתחילת הנסיעה מעפולה לבאר-שבע הבין שמטרת נסיעתו של המשיב 1 הינה רכישת סמים. הוא הודה גם כי לאחר שהמשיב 1 הביא את הסם, הוא- המשיב 2, הסתיר אותו מאחרי המונה, בידעו כי המדובר בסם.


לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמסכת האמורה מבססת ראיות לכאורה להוכחת

האשמה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, המיוחסת למשיבים.

5.
שירות המבחן הגיש תסקירי מעצר אודות המשיבים, בהם מופיעים הנתונים, ההערכות, ההתרשמויות וההמלצות כדלקמן:

המשיב 1- בן 20. רווק.
נקבע כי ביצע בשנת 2003 עבירת נסיון לגניבת רכב ועבירת החזקת סמים לצריכה עצמית ותלוי נגדו כתב אישום המייחס לו החזקת סם לצריכה עצמית ב 3/07. משתמש בסם מסוג קנאבוס מגיל 17. טוען כי לפני כחצי שנה החל להשתמש בקוקאין, על רקע קשייו להתמודד עם הטיפול באחיו הנכה.
שירות המבחן התרשם כי המשיב מסר לו מידע סלקטיבי ומגמתי ככלי להשגת מטרותיו המיידיות וכי אינו מבין לעומק את הבעייתיות שבצריכת הסמים על ידו.
קצינת המבחן סבורה כי קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורצת גבולות מצדו, הן במעשים פליליים והן בתחום צריכת סמים.
המשיב הציע את אמו כערבה לו. שירות המבחן התרשם כי החלופה המוצעת, אינה ראויה. מסקנת שירות המבחן הינה כי חרף גילו הצעיר של המשיב, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

המשיב 2 – בן 27. נשוי ואב לשתיים. עובד כנהג מונית. סיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא במג"ב. ללא הרשעות קודמות. משתמש בסם מסוג קנאבוס מגיל 18.
שירות המבחן סבור כי קיימת רמת סיכון להתנהגות פורצת גבולות מצדו כשהחלופה המתאימה במקרה זה הינה חלופה אשר יש בה השגחה מלאה בשילוב מעקב בדיקות שתן לגילוי שריד סם.
המשיב הציע חלופת מעצר במסגרתה ימצא בביתו בהשגחת אשתו ובסיוע אמו.
שירות המבחן נפגש איתן. הוא מצא כי הן גילו חוסר מודעות באשר לשימוש הסמים של המשיב וביטאו התייחסות מצמצמת באשר לנסיבות מעצרו. שירות המבחן התרשם כי הן מבטאות יחס מגונן כלפיו ומתקשות לראות קיומה של בעייתיות בחייו. שירות המבחן ציין כי קיימת חולשה בחלופה המוצעת והוא הביע ספק באשר ליכולת הערבות המוצעות לדווח לרשויות במקרה של הפרה. שירות המבחן סבר כי ניתן לחזק החלופה ע"י איזוק אלקטרוני ופיקוח שירות המבחן הכולל מעקב בדיקות שתן. בסופו של דבר התבקשה דחיה לבדיקת נכונותו של המשיב והסכמתו להשתחרר בתנאים המוצעים ולבחון התאמתו לשחרור בתנאים אלו.

6.
ב"כ המשיבים טען לגבי המשיב 1 כי אמנם תסקיר המעצר אינו ממליץ על שחרורו בערובה, אך יש בפיו הצעה אחרת לפיה ישהה המשיב בהוסטל לגמילה מסמים. לטענתו מן הראוי לבחון חלופה זו.

באשר למשיב 2, טען כי החלופה שהוצעה ראויה ומסוכנותו גבולית. על כן ביקש לאפשר לשירות המבחן להכין תסקיר משלים מתוך מגמה לשחרר את המשיב לביתו בפיקוח אשתו ואמו.

7.
ב"כ המבקשת טענה כי מסוכנות המשיבים נלמדת מהתנהגותם החמורה. המשיב 1 הצהיר כי הוא סוחר בסמים וגם המשיב 2 אינו נהג תמים שהסיע נוסע, אלא הוא שותף לו לכל דבר ועניין. על כן ביקשה לעצרם עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

1.
עבירת הסמים המיוחסת למשיבים מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים"). דהיינו, חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים, אם ישוחררו, יסכנו את בטחונו של הציבור. על המשיבים להוכיח שהמסוכנות שהחזקה קובעת, אינה מתקיימת בעניינם.

2.
מעבר לחזקה הסטטוטורית האמורה, הנסיבות האופפות את ביצוע העבירה, מלמדות על קיומה של מסוכנות קונקרטית מובהקת, מהמשיבים.

3.
המשיב 1 מתגורר בעפולה. העובדה שיש לו קשרים עם סוחר סמים מהישוב הבדואי תל - שבע, מדברת בעד עצמה ומלמדת על מעורבותו הממשית בתחום זה.
משיב זה ניסה להטעות את חוקרי המשטרה. הוא סיפר להם תחילה כי הוא הזמין את המשיב 2, כנהג מונית, לנסיעה, מים המלח לעפולה. הוא סירב למסור כל פרט בנוגע למקום ולאדם ממנו רכש את הסמים ונמצאו ברשותו, עת נעצר, 6000 ₪ במזומן.
באמרתו במשטרה מסר בקשר לסמים שנתפסו: "זה לשימוש עצמי כל פעם אני מביא כמות כזאתי מהדרום וזה נשאר לי להרבה זמן".
טענה זו, כאילו הסם שנתפס נועד לשימושו העצמי, אינה צריכה להישקל, בשלב זה, לטובתו של המשיב. ראשית, קיימת חזקה בחוק כי מי שמחזיק בכמות העולה על 0.3 גרם קוקאין – הכמות שהוחזקה ע"י המשיב היא פי למעלה מ 150 מהכמות האמורה, עושה זאת שלא לצריכה עצמית. שנית, במהלך הנסיעה עם השוטרים ממקום המעצר לתחנת המשטרה נשאל המשיב 2 מה להערכתו משקל הסם והשיב: "בערך 10 גרם". המשיב 1 אמר בתגובה: "איזה 10 גרם, הלוואי, הייתי טוען לשימוש עצמי". ואח"כ אמר לשוטר: "עזוב אותך, מה, עדיף לגנוב? אז אני כולה סוחר בסמים". שלישית, לקצינת המבחן אמר המשיב כי הוא משתמש בקוקאין מזה כחצי שנה וכי אין לו כל קושי מהימנעות חדה מצריכת הסם על רקע מעצרו. דברים אלו נשמעים כלא אמינים על רקע משך השימוש בסם וסוגו.

4.
באשר למשיב 2 - אמנם התמונה הכוללת של הראיות אינה מצביעה על שותפות "עסקית", בסמים שנתפסו, בינו לבין המשיב 1, אולם, הסכמתו לצאת לנסיעה ארוכה- מעפולה לבאר-שבע, כשהוא מבין כי מטרת הנסיעה הינה רכישת סמים וכשסביר להניח כי הוא הבין שאין המדובר בכמות זניחה - אחרת אין טעם בנסיעה כה ארוכה, המתנתו למשיב 1 שירד לבצע את עיסקת הסמים, והעובדה שהוא עצמו הסתיר את הסם במונה המונית - חמורות דיין. למשיב זה אמנם אין הרשעות קודמות, אך מדבריו לקצינת המבחן עולה כי הוא נגיש לסמים ומשתמש בהם, שנים רבות.

5.
יש להילחם מלחמת חרמה בנגע הסמים. פעילות המשטרה נגד סוחרי הסמים - קשה ומורכבת. עבירות הסמים הן מהעבירות שאינן מדווחות. שכן, בדרך כלל הן מבוצעות בסתר, כשלקונה ולמוכר אינטרס משותף שמעשיהם לא יתגלו. פעילות המשטרה לגילוי עבירות סמים מחייבת אותה להשקיע מאמצים ואמצעים רבים. אחוזי החשיפה והתפיסה – קטנים ביותר.
משתופסת המשטרה מבצעי עבירות סמים חמורות, כבענייננו, יש לנקוט נגדם ביד קשה, גם בסוגיית מעצרם עד תום ההליכים. גם כדי ליצור – באמצעות מעט המקרים בהם העבריינים נתפסים, הרתעת האחרים, וגם כדי שלא נימצא מחזירים "לשוק" את מי שנגדם ראיות לכאורה לעיסוק מסוכן בסמים, ונסכן בכך את הציבור, בחשיפתו לפעילות חוזרת, אסורה, מצידם.

6.
ככלל, מי שנגדו ראיות לכאורה לביצוע עבירות סמים חמורות כמיוחס למשיבים, יש לעצרו עד תום ההליכים. שחרור מהמעצר הוא חריג שבחריגים.
מעבר לקביעה הסטטוטורית בדבר מסוכנותם של אלו שכנגדם ראיות לכאורה לביצוע עבירות סמים חמורות, הדבר הוא בגדר המתחייב מהשכל הישר.
במקרים החריגים, משוחררים נאשמים כאלה לחלופות מעצר טובות במיוחד, הכוללות בדרך כלל פיקוח מתמיד בתוך מסגרת אמינה וחזקה הכוללת אלמנטים של גמילה מסמים.

".. הלכה פסוקה היא, כי עבירת הסחר בסמים הינה אחת העבירות החמורות ביותר הקיימות עלי ספר וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים, כמו גם הסכנה הרבה שזו נושאת לשלום הציבור. בעניין זה נקבע לא אחת כי: "מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה – בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת סמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי.. חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.." לאור זאת, קובעת ההלכה, כי ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר (ראו בש"פ 3899/95 מדינ"י נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט (2) 164. בש"פ 6039/97 מדינ"י נ' מוניר, בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינ"י)" – בש"פ 1747/07 סעדון אבו כף נ' מדינת ישראל
, פורסם ב"נבו".

7.
בענייננו, חזקת המסוכנות הסטטוטורית והמסוכנות הקונקרטית, לא נסתרו. המשיבים לא שכנעו אותי שאין בשחרורם לסכן את הציבור ואין בחלופות שהוצעו על ידם כדי להשיג את מטרות המעצר.

8.
על רקע הודאת המשיבים באמרותיהם במשטרה בעיקרי הדברים המיוחסים להם, יש להניח כי משפטם לא יארך זמן רב.

9.
סוף דבר, אני מורה על מעצר כל אחד מהמשיבים עד תום ההליכים.


ניתנה היום ט"ו בסיון, תשס"ח (18 ביוני 2008) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אליהו ביתן, שופט









בש בית משפט מחוזי 20815/08 מדינת ישראל נ' אור מלול, אלון אברמוב (פורסם ב-ֽ 18/06/2008)