פסקי דין על יהושע גבעון | פסקי דין על ד"ר לב אביבי | פסקי דין על ד"ר לב לואיז |

546/05 ברע     21/02/2005




ברע 546/05 יהושע גבעון נ' ד"ר לב אביבי, ד"ר לב לואיז




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי חיפה
ברע000546/05


בפני
:
כב' השופטת ברכה בר-זיו
תאריך:
21/02/2005




בעניין
:
יהושע גבעון
, עו"ד



ע"י ב"כ עו"ד
א. קיסרי ואח'

המבקש

נ
ג
ד


1. ד"ר לב אביבי

2. ד"ר לב לואיז


ע"י ב"כ עו"ד
נפתלי נשר ואח'

המשיבים


1. פלאדיו חברה ליזמות ובניה בע"מ
4. מיקי גיא
5. נתן קסל
6. דוד נתיב
7. יורם נאומן, עו"ד
9. בן עמי שוקי




משיבים פורמליים



פסק דין

1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ש. לבנוני) מיום 9.12.04 בבש"א 11158/03 (ת"א 17583/02).

2.
המשיבים מס' 1 ו- 2 (להלן "המשיבים") הגישו נגד המבקש והמשיבים הפורמלים תביעה כספית גין נזקים שנגרמו להם עקב "אובדן השקעה".

המשיבה הפורמלית מס' 1 (להלן "החברה") הינה חברה קבלנית והמשיבים הפורמליים מס' 4,5,6,9 הם בעלי מניותיה, המנהלים והחשב שלה.

המשיב הפורמלי מס' 7 הינו עורך דין,שהיה פרקליטם של משיבים.

גם המבקש הינו עורך דין, שהיה פרקליטה של החברה.

בתאריך 8.1.95 נחתם בין המשיבים והחברה הסכם לרכישת דירה. בגדרו של ההסכם ויתרו המבקשים על הבטחת השקעתם בדרך של ערבות בנקאית.

החברה קיבלה אשראי מבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן "הבנק") ולהבטחתו מישכנה לטובת הבנק את הנכס בו רכשו המשיבים דירה. משעסקי החברה קרסו מימש הבנק את המשכנתא וכתוצאה מכך איבדו המשיבים השקעתם.

3.
בשלב ראשון הגישו המשיבים, נגד הבנק בלבד, תובענה בדרך של המרצת פתיחה, לבית המשפט המחוזי בחיפה
(ה"פ 77/01). בתביעתם טענו המשיבים כי הסכם הרכישה עם החברה הופר הפרה יסודית ולפיכך הם זכאים לביטולו ולהשבת הסכומים ששילמו תמורת הדירה. טענה זו נילוותה בטענת עיכבון על הדירה, שלטענתם גובר על המשכנתא הרשומה לטובת הבנק.

4.
בפסק דינו של כבוד השופט עמית מיום 28.2.02 נדחו מרבית טענות המשיבים.

5.

בשלב השני הגישו המשיבים, בבית משפט השלום בחיפה ( ת"א 17583/02) תביעה
לפיצוי בגין אבדן ההשקעה, כאמור. כנגד המבקש טענו המשיבים לרשלנות מקצועית. לטענתם, גם אם המבקש לא היה בא כוחם, וגם אם ידעו על הויתור על ערבות בנקאית לפי חוק המכר, חובתו כעורך דין היתה שלא לתת יד לניסוח הסכם המאפשר ויתור על תנאי קוגנטי, ולמירב ניתן לטעון נגדם לרשלנות תורמת.

6.

בבש"א 11158/03 הגיש המבקש בקשה למחוק מתביעת המשיבים שלושה סעיפים. לטענתו, סעיפים אלו הוכרעו בקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי והמשיבים מושתקים מלטעון להם בשנית בתביעתם.

בהחלטתו , נשוא הבקשה, קבע בית משפט קמא כי "הגם שאיני רואה להורות על מחיקת סעיפים בכתב התביעה, הדיון בפני
לא יסתור את הפלוגתאות הפסוקות שנקבעו על ידי השופט עמית, כמבואר מעלה". עוד הוא קבע כי על רקע התשתית העובדתית שנקבעה בפסק הדין הנ"ל – לא ניתן יהיה לטעון נגד המשיבים לרשלנות תורמת.

7.
בבקשתו טוען המבקש כי טעה בימ"ש קמא משלא הורה על מחיקת הסעיפים מכתב התביעה, הגם שעקרונית התקבלה בקשתו בדבר קיום השתק פלוגתא לגביו וכן טעה בימ"ש קמא בקביעתו אודות הרשלנות התורמת – כאשר קביעה זו חרגה ממסגרת הדיון ובית המשפט קמא כלל לא נתבקש להכריע בענין זה.

8.
המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות הן באשר למחיקת סעיפי התובענה והן באשר לטענת הרשלנות התורמת – שכלל לא נטענה בכתב הגנתו של המבקש.

9.
לאחר שבחנתי טענות הצדדים החלטתי ליתן למבקש רשות ערעור ולדון בבקשה על פי הרשות שניתנה.

10.
באשר למחיקת סעיפים מהתובענה - בהחלטתו של בימ"ש קמא יש התייחסות מפורשת וקביעה עניינית בבקשה שהונחה בפני
ו והוא צדק בדרך הדיונית בה נקט ולפיה לא נמחקו הסעיפים אלא נקבעה מסגרת הדיון – שלא תחרוג מהפלוגתאות הפסוקות (ויצויין כי המבקש עצמו מציין בבקשתו (סעיף 9) כי באופן עקרוני התקבלה בקשתו, והדרך הצורנית בה נקט בית המשפט אינה מושא להתערבות).

לפיכך, אני דוחה את הערעור ככל שהינו מתייחס להחלטה זו.

11.
שונה הדין באשר לקביעת בימ"א קמא בענין הרשלנות התורמת. בסעיף 18 להחלטה קובע בית משפט קמא:

"...התובענה כנגד עו"ד גבעון היא תובענה נזיקית בגין רשלנותו המקצועית הנטענת, גם אם לא היה פרקליטם של לב. תובענה זו שרירה וקיימת ודומה שאף עו"ד גבעון מסכים לכך. וכך, עיקר טענתם של לב כי גם אם ידעו על הוויתור על ערבות המכר, חובתו של כל עורך דין היתה שלא לתת יד לניסוח הסכם המאפשר ויתור על תנאי קוגנטי זה, ולמירב ניתן לטעון כנגדם לרשלנות תורמת. לב מצביעים על כך שבהגנתו עו"ד גבעון אינו טוען לרשלנות תורמת שלהם ואין מענה לטענה זו בתגובת עו"ד גבעון. מכאן, כי ככל שתתקבל טענתם של לב כנגד עו"ד גבעון, גם על רקע התשתית העובדתית שנקבעה על ידי השופט עמית, לא ניתן יהיה לטעון כנגדם לרשלנות תורמת".

דהיינו – מקביעותיו עולה כי מחד המשיבים עצמם טענו כי ניתן ליחס להם רשלנות תורמת, ומאידך הצביעו על כך שבהגנתו של המבקש לא נטען לאשם שכזה מבלי שביקשו לקבוע ממצא בענין.

העובדה שהמבקש לא השיב ל"הצבת המשיבים" , כשלעצמה , לא היה בה כדי להביא לקביעה כי לא ניתן יהיה לטעון נגד המשיבים רשלנות תורמת, שהרי שאלה זו לא היתה כלל חלק מהמחלוקת בה נדרש בית המשפט קמא להכריע במסגרת בקשת המבקש למחיקת סעיפים מהתובענה, ואף המשיבים עצמם לא ביקשו קביעה שכזו.

יתירה מזאת, לנוכח ניסוח כתב ההגנה של המבקש (סעיף 33.10) לא היה מקום לקבוע, ללא דיון לגופו, כי טענת האשם התורם כלל לא נטענה, במיוחד כאשר זו עלתה ע"י המשיבים עצמם – כאמור לעיל.

לפיכך, אני מקבלת את הערעור בכל הנוגע להחלטת בית משפט קמא בענין הרשלנות התורמת. המבקש יהיה רשאי לטעון נגד המשיבים לרשלנות תורמת והענין (הן לגופו והן לענין ניסוח כתב ההגנה) יוכרע בפסק הדין.

12.
בשים לב לתוצאה – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

13.
המזכירות תחזיר למבקש את הפקדון.

ניתן היום י"ב ב אדר א, תשס"ה (21 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 21/02/2005.



ב. בר-זיו, שופטת
קלדנית – עדי שיטרית






ברע בית משפט מחוזי 546/05 יהושע גבעון נ' ד"ר לב אביבי, ד"ר לב לואיז (פורסם ב-ֽ 21/02/2005)