פסקי דין על חאלד בן אסמר עמאש

2669/05 בש     19/05/2005




בש 2669/05 מדינת ישראל נ' חאלד בן אסמר עמאש




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
בש 002669/05


בפני
:
השופטת ר. פוקס
תאריך:
19/05/2005



בעניין
:
מדינת ישראל

המבקשת



- נ ג ד –



חאלד בן אסמר עמאש

המשיב


נוכחים:
ב"כ המבקשת: גב' בורובסקי
ב"כ המשיב : עו"ד בריק מהסנגוריה הציבורית
המשיב בעצמו

פרוטוקול


החלטה


בפני
בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדו בתיק פלילי 1902/05 על פי סעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, (להלן: "חוק המעצרים").

כנגד המשיב הוגש כתב אישום
המייחס לו את ביצוע העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

עפ"י עובדות כתב האישום בתאריך 24.3.05 סמוך לשעה 20:30 בכפר ג'אסר א - זרקא בבית המשפחה, תקף המשיב ופצע את אחיו (להלן: "המתלונן") באופן שגרם לחתך מתחת לעינו השמאלית, באמצעות סכין שהיתה בידו.
על פי תיק החקירה, קיימת תלונה של המתלונן אשר נזקק עקב התקיפה לפנות לטיפול רפואי לצורך הדבקת החתך שנגרם בפני
ו.
המשיב בחקירתו הכחיש את המעשה המיוחס לו.

ראיות לכאורה:

עיון בתיק החקירה מעלה קיומן של ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בביצוע העבירה המיוחסת לו. לעת הזאת, עדותו המפורטת של המתלונן והחתך שנגרם בפני
ו, מהווים, לכאורה, פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר להרשעה.

עילת מעצר:


סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) ו - (5) לחוק המעצרים, קובע חזקת מסוכנות לגבי עבירה נשוא כתב האישום בו מואשם המשיב, דהיינו עבירת אלימות תוך שימוש בנשק קר, כלפי בן משפחה.

העבירה בה מואשם המשיב, טמונה בה מסוכנות משום נסיבות ביצועה, קרי תקיפה אקראית ללא סיבה, אשר כפסע בינה ובין פגיעה חמורה יותר.

בעניינו של המשיב, התבקשה בשלבי החקירה הראשוניים, חוו"ד פסיכיאטרית.
ביום 27.3.05 הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית חתומה על ידי ד"ר שרה חברון, שם נקבע כי המשיב אינו לוקה במחלת נפש במובן המשפטי של המילה אולם הוא לוקה בפיגור שכלי בחומרה קלה - בינונית.

ד"ר חברון הוסיפה בחוו"ד כי המשיב אינו כשיר לעמוד לדין ולעקוב אחר הליכי משפט וכי אינו מבדיל בין טוב לרע, מותר לאסור.
המומחית לא סברה כי יש להתוות בעניינו של המשיב אשפוז פסיכיאטרי אך המליצה על השמתו במסגרת נעולה המיועדת ללוקים בשכלם.

מאחר והמשיב אינו לוקה בנפשו, הוריתי ביום 29.3.05 על הפנייתו של המשיב לאבחון בפני
ועדת אבחון, על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט – 1969. ועדת אבחון התכנסה בעניינו של המשיב ובסיכום מסקנותיה מיום 14.4.05, נקבע כי: "חלאד, באופן עקרוני מסוגל להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור. הוא מבין באופן עקרוני את תפקיד ביהמ"ש, תפקיד הסניגור, התובע והשופט.
הוא מבין את מהות ההאשמה ואף מכחיש את ביצוע העבירה.
היכולת של חאלד לשתף פעולה עם בית המשפט
עלולה להפגם במצבי דחק עקב אימפולסיביות, הוא לא תמיד מסוגל לקשר בין סיבה לתוצאה.
הועדה אינה מתייחסת לדרכי טיפול מאחר וביהמ"ש לא ביקש זאת"...

בהמשך הוגשה חוו"ד משלימה ובה פירוט דרכי טיפול המומלצים על ידי ועדת האבחון.

דא עקא, כי בגוף הדוח מצויין כי המשיב מביע רצונו לחזור לביתו ולעבוד והוא מתנגד לסידור חוץ ביתי, סידור אשר מומלץ, כאמור, על ידי הועדה.

המעשה המיוחס למשיב על פי כתב האישום מצביע על מסוכנות של המשיב ובמיוחד לנוכח מסקנות ועדת האבחון, אשר מחייבות את יציאתו של המשיב מביתו.


חלופת מעצר:

לפי
הוראת חוק המעצרים, סעיף 21 (ב) (1), על ביהמ"ש לבחון בכל מקרה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה אשר יהא בה כדי להשיג את התכלית העומדת ביסוד עילת המעצר ויחד עם זאת תהא חומרתה פחותה מן המעצר.

בטרם אפנה לבדיקת חלופת מעצר, אעיר מס' הערות במענה לטיעון ב"כ המשיב:

ראשית אציין כי, בנסיבות המפורטות לעיל, לא ראיתי מקום להורות על הפסקת ההליכים, כבקשתו של ב"כ המשיב, לאור האמור בחוו"ד של ועדת האבחון לפיה נמצא המשיב כשיר לעמוד לדין.

שנית, ב"כ המשיב עתר "לסיים ההליכים" בתיק הפלילי, בטענה כי המשיב אינו בר עונשין ומפנה לחוו"ד ד"ר חברון.

הטענה לפיה המשיב אינו בר עונשין, מקומה להתברר בשלב שמיעת הראיות בתיק העיקרי ולא בשלב בו מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים. מדובר בטענת הגנה אשר יש לבררה בתיק הפלילי.
יש לייחד זמן ומקום מתאימים לצורך בחינת השאלה האם המשיב אינו בר עונשין וזאת בשים לב לטענת ב"כ המשיב המפנה כאמור לחווה"ד ד"ר חברון; אך גם לאור מסקנות ועדת האבחון, העומדות, לכאורה, בסתירה לקביעה האמורה.

לדידי, אני סבורה כי בעניינו של המשיב ובמיוחד לצורך הבקשה דנן, הדגש הוא על קביעת ועדת האבחון, ועדה מיוחדת שהתכנסה לבדיקת מצבו המיוחד של המשיב, שכאמור, אינו סובל ממחלת נפש אלא מפיגור.

השאלה של סיום התיק הפלילי בקביעה שהמשיב אינו בר עונשין, מקומה לבירור ולהכרעה בתיק העיקרי כשכל הנתונים יהיו ויבחנו בפני
בית המשפט.

דא עקא, שלאור הנסיבות האופפות את המשיב, שהינן נסיבות מיוחדות, נדרש מענה דווקני למצוקתו של המשיב מחד, ולמסוכנותו הנטענת, מאידך.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי נכון יהיה להפנות את המשיב לשירות המבחן אשר יכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ויבדוק חלופת מעצר, בשים לב להמלצות ועדת האבחון.
אני מורה על הכנת תסקיר מעצר, בו תבדק
חלופת מעצר, אשר תיתן מענה לצרכים של המשיב בראי התמונה הרחבה יותר, העולה מדוח האבחון.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

א.
המשיב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת, במוסד נווה מנשה אשר במתחם מרכז בריאות הנפש.

ב.
שירות המבחן יכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ויצוק תוכן מעשי להמלצות ועדת האבחון. התסקיר יוכן בשיתוף פעולה עם פקיד הסעד הנוגע בדבר. כמו כן ימליץ שירות המבחן ויתווה תוכנית פיקוח בעניינו של המשיב וזאת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק דנן.

ג.
נקבע להמשך דיון 1.6.05 שעה 13:00.

ד.
המשיב יובא לדיון באמצעות
הליווי המשטרתי.

ה.
המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לשירות המבחן למר יוסף בינמו (פקיד סעד מחוזי, מחוז חיפה), ולעו"ס גב' אסמא עודי (במחלקת הרווחה ג'סר אלזרקא).


ניתנה היום י' באייר, תשס"ה (19 במאי 2005) במעמד הצדדים.


ר. פוקס
, שופטת








בש בית משפט שלום 2669/05 מדינת ישראל נ' חאלד בן אסמר עמאש (פורסם ב-ֽ 19/05/2005)