פסקי דין על יוחאי ליאור | פסקי דין על קום דני | פסקי דין על אדרי (קום) אילנה | פסקי דין על רותם נתי ואח' |

18889/02 א     18/05/2005




א 18889/02 יוחאי ליאור נ' קום דני, אדרי (קום) אילנה, רותם נתי ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
א
018889/02


בפני
:
כב' השופט יעקב וגנר
תאריך:
18/05/2005





בעניין
:
יוחאי ליאור


ע"י ב"כ עו"ד
נחשון יוסף

התובע



- נ
ג
ד -



1 . קום דני
2 . אדרי (קום) אילנה

3 . רותם נתי
4 . קרליק רן



ע"י ב"כ עו"ד
ברנט

הנתבעים


פסק דין

1.
התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לתשלום יתרת דמי שכירות, וארנונה בגין חוזה שכירות לגבי בית פרטי ברחוב לילך 15 קרית טבעון. (נספח א') לכתב התביעה, וכן לפיצויים בגין תיקונים שביצע במושכר לאחר שהנתבעים 1 ו – 2 פינו אותו וכן הוא תובע פיצוי בגין עגמת נפש עקב הפרת החוזה. התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 הוגשה כנגד בגין ערבותם להתחייבויות הנתבעים 1 ו-2 לחוזה השכירות הנ"ל.

2.
הנתבעים כפרו בטענות התובעים וטענו כי המושכר הוחזר בהסכמה וכן הם הכחישו כל חוב לתובע או נזק שנגרם למושכר.

3.
הצדדים הסכימו כי יינתן

פסק דין
עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם. לאחר שהוגשו הסיכומים הובא התיק בפני
.

המסגרת הנורמטיבית לפסיקה על דרך הפשרה נקבעה בהלכה בע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1)
337
בעניין
הפסיקה על דרך הפשרה, (לפי סעיף 79 א' (א) וכך גם יש להבין לעניין סעיף 4 ג' לחוק הפלת"ד), עלתה השאלה האם בית המשפט שהוסמך ע"י הצדדים ליתן

פסק דין
בפשרה רשאי לפסוק על פי הדין המהותי או שאפשרות זו נשללת והוא חייב בכל מקרה לפסוק משהו כפשרה בין עמדות הצדדים. שאלה נוספת שעלתה והיא האם בית המשפט יכול במסגרת

פסק דין
על דרך הפשרה לקבל את התביעה במלואה או לדחותה. לפני פרשת אגיאופוליס פורש המונח "פשרה" באופן מאוזן, שלא יכריע את הדין באותה סוגיה שבמחלוקת, אלא דובר במציאת דרך ביניים, מעין
"
שביל זהב
"
ולא על-פי דקדוקי הדיינים. פשרה
נתפרשה שציפיות הצדדים אף הן כוללות ויתורים מסוימים תמורת קבלת חלק ממה שהתבקש מלכתחילה
. כך התבטא השופט אריאל באחד מפסה"ד כי:
"המילים 'בדרך פשרה'
–
באות, כך אני סבור, לאפשר לבית-המשפט לקבוע את התוצאה הסופית, תוך כדי איזון חישובים שונים לכאן או לכאן וכדי להעריך את אותם החישובים לא "קוצו של יוד", אלא בסטייה לכאן או לכאן כדי לעגל את הדברים ולהגיע לתוצאה הנכונה והצודקת ביותר הנראית לו כפתרון הולם בנסיבות המקרה... הקביעה תעשה תוך כדי הערכת הסיכויים והסיכונים"
(
ת"א (חי') 707/90 בן אבו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי כו(6) 685)

ודוגמא נוספת שבה בדומה חשב גם השופט לרון כי :
"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית-המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק-דין על-פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על-פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שבית המשפט יתן פסק-דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים. זוהי משמעותה של המילה "פשרה" כפי שפורטה במילון אבן שושן... כיוון שכך ועל-פי מהותה היסודית של דרך הפשרה אינני רואה מקום להיכנס לכל פרטי המחלוקת שבין הצדדים ולהכריע בהם ".(
ת"א (ב"ש) 187/93 פרץ נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, דינים מחוזי, כרך כו(3) 977
)

החידוש בהלכת
אגיאפוליס
הוא שנקבע שם, מפי השופט אילן, כי רשאי בית המשפט לפסוק גם על פי הדין, לרבות דחיית התביעה: "...בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך 'על דרך הפשרה', אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין, רק משום שהיא 'נגועה' בחסרון שהיא חופפת את הדין המהותי"(

בעמ' 347 שם
). השופט טירקל קבע אף הוא, כי הרשות בידי בית המשפט לשקול אם שיקולים שבדין ואם אחרים (
בעמ' 349
שם
)
הנשיא ברק הוסיף כי "פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה התחשבות בדין היא אפשרית"(

בעמ' 350 שם
)
. במילים אחרות השאלה הינה האם בהכרח פסיקה על דרך הפשרה מובילה ל"חיתוך" בין הצדדים או שבית המשפט רשאי במסגרת זו לקבל את התביעה במלואה או לדחותה? בפרשת אגיאפוליס, נקבע כי
לא רק בית המשפט מוסמך להתייחס לדין המהותי שבא בחשבון ולא רק שהוא רשאי לקבלת התביעה בשלמותה או לדחותה, אלא נאמר כי פשרה על-פי סעיף 79א(א) אינה שרירותית באופן שכדבר שבשגרה יחצה את המחלוקת לשניים, אלא בית המשפט חייב להפעיל שקול דעת שבו יקח בחשבון שיקולי צדק, יושר, דין מהותי, ראיות, עדויות, פרוצדורה ונסיבות הכוללות של המקרה וכן כל השיקולים הרלוונטיים לצורך ההכרעה בסכסוך. בית המשפט מדגיש כי פשרה מיכנית ללא שקול דעת
החוצה תמיד את התביעה תהיה פסולה בשל היותה שרירותית ובלתי סבירה ומכיוון שלא לוקחת בחשבון את כל יסודות סכסוך בין הצדדים.

4.
ומן הכלל אל הפרט; לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים


שצורפו לתיק ובסיכומים ולאחר שעיינתי בנספח ו' לתצהיר ת/2 בנוגע לתיקונים שבוצעו לקיחה בחשבון לאפשרות כי מקורם של התיקונים או חלקם יכול והיה בגין בלאי סביר ובשים לב לעובדה כי סעיף הפיצוי המוסכם אינו מתייחס לפינוי ועזיבת המושכר טרם סיום התקופה עליה הוסכם בו אלא נקבעה סנקציה מיוחדת הקבועה בסעיף 19 להסכם לפיו חייב השוכר לשלם את מלוא דמי השכירות עד תום התקופה עליה הוסכם בלי קשר למועד עזיבתו בפועל, ולאחר שלא הוצג על ידי מי מהצדדים שטר הבטחון הנטען שהוחזר, ובשים לב לנטל ההוכחה לעניין טענה זו ולעניין סיכויי הנתבעים לשכנע את ביהמ"ש כי התובע הסכים שהשוכרים יעזבו את המושכר טרם סיום תקופת השכירות לפיהחוזה, וכן העובדה שלא נסתרה כי החל מחודש 4/01 הושכר הבית מחדש, נראה לי שיש


מקום


לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד. הסכום שנראה לי


הוא


סך


של


17,400 ₪.

5.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסך של 17,400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא ובפועל. כמו כן אני מחייבו ב-30% מהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,740 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הנתבעת 2 אומנם עזבה את המושכר עוד בחודש 08/99 וניתן להסיק על יסוד חומר הראיות כי הדבר היה בידיעת ובהסכמת התובע, מאידך היא חתומה על הסכם השכירות ולכן מעמדה יהיה כשל הערבים הנתבעים 3 ו-4. לפיכך אני מחייבם ביחד לשלם לתובע את הסכומים הנ"ל במידה ולא ישולמו ע"י הנתבע 1 בתוך 30 יום כאמור לעיל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט' באייר, תשס"ה (18 במאי 2005).

יעקב וגנר
, שופט



קלדנית: דליה ב.ח.







א בית משפט שלום 18889/02 יוחאי ליאור נ' קום דני, אדרי (קום) אילנה, רותם נתי ואח' (פורסם ב-ֽ 18/05/2005)