פסקי דין על נסר גו'לייט | פסקי דין על מוחמד מחאג'נה אגבאריה

2616/04 דמ     08/08/2005




דמ 2616/04 נסר גו'לייט נ' מוחמד מחאג'נה אגבאריה




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בבית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר – ש ב ע
דמ 002616/04

בפני
:
כב' הרשם זיידרמן ישראל



08/08/2005




בעניין:
נסר גו'לייט
(ת.ז. 029798683)





התובעת


נ
ג
ד



מוחמד מחאג'נה אגבאריה
(ת.ז. 59405787)


ע"י ב"כ עוה"ד
חוסני אגבאריה

הנתבע

פסק דין

1.
מונחת בפני
תביעתה של התובעת כנגד הנתבע לתשלום שכר עבודה בסך של 7,650 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בגין 5 ימי עבודתה הנטענת כמדריכה בקיבוץ רוחמה, בתאריכים 13-15 ו-20-21 ביולי 2000 במסגרת קורס הדרכה בנושא מנהיגות למד"צים (להלן: "הקורס"), בו שימש הנתבע כמדריך אחראי מטעם תנועת הנוער הערבי (עמותה רשומה) (להלן: "העמותה").

2.
במקור הוגשה התביעה גם כנגד העמותה, אך לאחר שזו הגישה כתב הגנה בצירוף חשבונית מס מס' 0260 שהוציא לה עסק בשם "אל דליל" ע.מ. 032750267
(להלן: "העסק")
, לפיה שילמה העמותה לעסק סך של 11,700 ₪ בגין הקורס, ממנו גזר הנתבע את שכרו, ביקשה התובעת למחוק את התביעה כנגדה העמותה וכמבוקש, התביעה כנגד העמותה – נמחקת.

3.
התובעת טוענת, כי הוזמנה ע"י הנתבע לעבוד כמדריכה בקורס. עוד טוענת התובעת, כי סוכם בינה לבין הנתבע, כי ישולם לה שכר לפי 170 ₪ לשעה וכי לא נערך סיכום בכתב בעניין זה.

4.
לטענת הנתבע, התובעת לא קיבלה ממנו או מהעמותה כל הזמנת עבודה וכי הוא זומן ע"י העמותה כמרצה יחיד בקורס. לטענתו, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבינו וכי, ככל הנראה, התובעת השתתפה בקורס כהתנסות בהנחיית קבוצות לקראת השתתפותה כמדריכה במחנה מד"צים שאורגן ע"י העמותה בקיבוץ עין חרוד, החל מיום 21/7/00 (היום בו הסתיים הקורס בקיבוץ רוחמה).

5.
בשם הנתבע התייצבו שני עדים הקשורים לעמותה ואלה נחקרו על תצהיריהם, כמו גם בעלי הדין.

6.
מכתבי הטענות, התצהירים והחקירות הנגדיות עולות העובדות ו/או הממצאים הבאים (בנוסף על אלה שכבר צויינו לעיל):-

א.
התובעת השתלבה והדריכה במחנה בקיבוץ עין חרוד, שנמשך החל מיום 21/7/00 ועד ליום 27/7/00, בו השתתף הנתבע כמדריך ולא כאחראי.

ב.
בגין ההדרכה בעין חרוד, קיבלה התובעת מהעמותה סך של 3,000 ₪ בהעברה בנקאית (לא הובאו נתונים על השכר ברוטו ועל ניכוי מס במקור).

ג.
לדברי הנתבע עצמו (עמ' 7 שורה 14) קיבלה
התובעת את שכרה בגין ההדרכה בעין חרוד לפי 70 ₪ לשעה.

ד.
הנתבע הינו מנהל מח' הנוער באום אל פאחם ומועסק ע"י העסק כעובד בסופי שבוע ולטענתו מקבל מהעסק תלושי משכורת ועבודתו היא באישור ראש העיר (לא הוצגו תלושי שכר).

ה.
מס' העוסק מורשה של העסק הוא ת.ז. של אשת חברו של הנתבע.

ו.
במסגרת הקורס לנה התובעת בקיבוץ רוחמה ע"ח העמותה, שמימנה גם את ארוחותיה.

ז.
הנתבע הוא שהביא את התובעת להכשרה ולהתנסות בקורס ובעקבותיו המליץ עליה להדרכה במחנה בעין חרוד.

מעמדה של התובעת כ"עובדת"

7.
ראשית כל, נקדים ונציין כי, המושג "עובד" נולד לא על מנת להעניק בהכרח זכויות רק למי שהוא במעמד של עובד "שכיר", אלא במטרה לגונן על אנשים המבצעים עבודה ואשר עקב מצבם הנחות זקוקים להגנת החברה, הבאה לידי ביטוי בפריסת
מטריית חוקי המגן עליהם.

אם כך, זכאותה של התובעת לקבלת הזכויות שתבעה אינה נובעת בהכרח מן ההכרה
במעמדה כ"עובדת".

(ראה לעניין זה אף דעת פרופסור רות בן – ישראל במאמרה "הנבחר ובעל התפקיד על פי דין – האם עובדים הם?" שנתון משפט העבודה, כרך ב', 69, בעמ' 70).

8.
עבודה יכולה להתבצע בתבניות העסקה שונות. עמדה על כך פרופ' רות בן ישראל בספרה על צורות העסקה שונות, כי: "כל תבנית העסקה משקפת צורה מיוחדת של התקשרות לביצוע עבודה. התקשרות לביצוע עבודה במסגרת יחסי עובד מעביד משקפת את תבנית ההעסקה המסורתית, אך זו אינה צורת ההתקשרות היחידה לביצוע עבודה הנוהגת בשוק. בצידה מתקיימות מערכות יחסים נוספות שבמסגרתן מתבצעת עבודה. עבודה יכולה להתבצע בידי עובד עצמאי, בידי קבלן עצמאי, במעמד של משתתף חופשי, בהתנדבות, בכפייה, במסגרת מילוי תפקיד על פי דין, בתוקף חברות בתאגיד, בידי נבחר וגם באמצעות עובדים המועסקים על ידי קבלן כוח אדם". (רות בן ישראל, "דיני עבודה", האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', עמ' 299, 307,305).

9.
מראשיתו, יוחד משפט העבודה המגן במשמעותו הרחבה להתקשרויות לביצוע עבודה שעוצבו בתבנית של יחסי עובד מעביד. דהיינו, רק מי שהוכר כמבצע עבודה בתבנית של "עובד שכיר"
הוכר כזכאי ליהנות מההגנה של משפט העבודה. אך בשל השינויים המפליגים שחלו בשוק העבודה ובשל התפתחות הפסיקה, הורחבה ההגנה של חקיקת משפט העבודה והביטחון הסוציאלי והיא נפרסה גם על מבצעי עבודה נוספים באמצעות פרשנות מרחיבה של המושג "עובד".

10.
ייחוד ההגנה של משפט העבודה לעובד
מחייב לקבוע אמת מידה לזיהויו. אולם
ההנחה הבסיסית היא שאמת מידה זו אינה סובלת התייחסות נוקשה, אלא מצריכה הגדרה גמישה, רחבה וכללית. משפט העבודה המגן רגיש לשינויים חברתיים, כלכליים, טכנולוגיים, אידיאולוגיים, דמוגראפיים וכיוצא בהם, המתרחשים מדור לדור. שינויים אלו מחייבים פיתוח או התאמה של אמת המידה הנוהגת.

11.
אכן, הפרשנות המרחיבה של אמת המידה הביאה להכרה בקיומן של התקשרויות לביצוע עבודה המעוצבות בתבניות וצורות העסקה גמישות ולא שגרתיות,שאינן מתייחסות דווקא למעמד של העובד כ"שכיר".
אחת מתבניות העסקה אלו, לטעמנו, היא מערכת יחסי עבודה שבכפייה ששוללת למעשה קיום קשר חוזי, שהינו לכאורה תנאי הכרחי להכרה באדם כעובד.


התכלית החקיקתית


12.
מבחן התכלית, אשר אומץ במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, בוחן את השאלה האם זכאי מבצע העבודה לזכויות המוקנות מכוח משפט העבודה ומשפט הביטחון הסוציאלי, על פי תכליתו של כל ענף בחקיקת המגן ובחוק הביטוח הלאומי,שמכוחם
נדרשות הזכויות.
המבחן מבוסס על
כלל בסיסי בפרשנות חוקים, על פיו משמעות מילה או מושג בחוק תיקבע בהתאם
להקשר הדברים ולתכליתם.


ראה- סטיב אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה- מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג, ע"מ 17 , בע"מ 31.

13.
מבחן התכלית הינו כלי להתמודדות עם תבניות העסקה בלתי שגרתיות במשפט העבודה (דברי השופט א.ברק בבג"ץ 5168/93 שמואל מור נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י נ' (4) 628).

14.
כך, מכוח מבחן זה הכיר בית הדין הארצי בהקניית זכויות והגנות של משפט העבודה והביטחון הסוציאלי בחקיקה, אף למי שאינו "עובד" במובן הקלאסי של ההגדרה, זאת לאור הפרשנות התכליתית שנתן לחוק.
דוקטרינה זו, אשר כונתה בשם "פריצת האוניברסאליות" מצביעה על מגמה של נטייה אל עבר הפרשנות התכליתית ונטישת
הגישה האוניברסאלית המוחלטת של מושג העובד.

15.
תכליתו של משפט העבודה הוא להבטיח לעובד זכויות מינימליות. במסגרת זכויות אלו מבקש משפט העבודה
להבטיח רמת חיים יחסית מינימלית לכל עובד ולמשפחתו
ולדאוג
שמשכורתו תשולם כדין ובמועד
. ביסודה של תכלית זו עומדת מטרה חברתית
המתיישבת אף עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתכליתו להבטיח
מינימום של חיים בכבוד.

ראה- דב"ע תשן/171-3 פלתרוס נסיעות ותיירות – יהודה פדן, פד"ע כב 356, 361

ע"ע 440/99 ורה ברמן – משה ישראלי – קונדיטורית פילאס, עבודה ארצי, כרך לג
(47), 34.

16.
הדברים בסעיפים 7 –15 לעיל הובאו כלשונם מתוך פסק-הדין בתיק עב (ב"ש) 4634/03 מולדובנובה נ' סלסרסבקי ואח' (פסק-דין מיום 12/7/05), היפים גם לענייננו.

17.
לאור האמור ויישומו לענייננו, זכאית התובעת לשכר מהנתבע (במישרין, או בעקיפין באמצעות "העסק") בגין 45 שעות עבודתה בקורס, שבוצעו כתקופת התנסות והכשרה ויפים הדברים שהובאו בס' 10(ח) לסיכומי התובעת בדבר זכאותו של עובד בתקופת התלמדות, הכשרה או ניסיון לשכר ממעסיקו.

18.
אכן, תביעתה של התובעת מנופחת שכן לא הוגשה ראיה להסכמה בדבר תעריף השכר לו טוענת התובעת והוא גם אינו סביר, ועל בית הדין לקבוע את שכרה הראוי בקורס, כאשר מערכת הייחוס הוא שכרה של התובעת במחנה בעין חרוד. תחום שכרה הראוי של התובעת בקורס הוא, אם כך, בין שכר המינימום לבין סך של 70 ₪ לשעה (ברוטו).

19.
בהתחשב בכל טענות הצדדים, לרבות ניסיונה ומעמדה של התובעת, כפי שאלה מתבטאים מהנספחים לתצהירה, אני סבור ששכרה הראוי בגין עבודתה בקורס, הוא 35 ₪ (ברוטו).

20.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת, שכר עבודתה בסך של

1,575 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום 1/8/00 ועד התשלום המלא בפועל.

21.
בנסיבות העניין והיותה של התביעה מנופחת ללא הצדקה – אין צו להוצאות.

22.
פסק-הדין יישלח לצדדים בדואר רשום, עם אישור מסירה.

ניתן היום ג' באב, תשס"ה (8 באוגוסט 2005) בהעדר
הצדדים


ישראל זיידרמן - רשם
002616/04דמ 734 מתי אזולאי









דמ בית דין אזורי לעבודה 2616/04 נסר גו'לייט נ' מוחמד מחאג'נה אגבאריה (פורסם ב-ֽ 08/08/2005)