פסקי דין על משה מויאל |

34/07 בש     21/07/2008




בש 34/07 משה מויאל נ' מדינת ישראל – משרד התמ"ת




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בש 000034/07


בפני
:
דיתה פרוז'ינין
- סגנית נשיאה


21/07/2008






משה מויאל

בעניין:


מבקש
ש. שלמה

ע"י ב"כ עו"ד



נ
ג
ד



מדינת ישראל – משרד התמ"ת



משיב
ג. עדתו
ע"י ב"כ עו"ד





החלטה

1.
לפני בקשה להארכת מועד להישפט ו/או לביטול הקנסות המינהליים שנרשמו לחובת המבקש, ולהורות למרכז לגבית קנסות לא לבצע שום פעולה לגביית קנסות, עד למתן החלטה בבקשה.

2.
אציין כבר בראשית דברי כי לבית דין זה אין סמכות לבטל את הקנסות שהוטלו. סמכות זו נתונה לתובע המוסמך.

3.
ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:
א.
ביום 8/9/04 נמצא עובד זר, תושב הרשות הפלסטינית, ברחוב עמק רפאים פינת רח' לויד ג'ורג' בירושלים.
ב.
ביום 6/6/05 הוטל על המבקש קנס מינהלי בגין העסקת העובד הנ"ל.
ג.
הודעת הקנס נשלחה למבקש ביום 6/6/05, והוא קיבל אותה ביום 21/6/05.
ד.
ביום 26/6/05 ביקש המבקש לבטל את הקנס (מכתב תשובה לבקשת המבקש צורף לתגובת המשיבה לבקשה). המבקש נחקר ביום 8/9/04, כאשר נמצא העובד הזר, וביום 9/11/05.
ה.
ביום 21/3/07 הגיש המבקש בקשה זו להארכת מועד להישפט.

4.
המבקש טוען כי לא ייגרם כל נזק למשיבה אם יתאפשר לו להשמיע את טענותיו בפני
בית הדין, וכי לא קיבל את הודעות הקנס, שכן לא התגורר באותה עת עם רעייתו. מנגד טוענת המשיבה כי
הודעת הקנס נשלחה למבקש לכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין, וכך נעשה אף בעניינו של המבקש. מוסיפה המשיבה כי לא ברור אם יצא המבקש נשכר מקבלת בקשתו.

5.

סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות קובע כי יש להגיש בקשה לביטול קנס לתובע תוך 30 יום מיום שהומצאה הודעת הקנס. הגשת בקשה לביטול הקנס אינה דוחה את המועד לתשלומו (סעיף 8א(ד) לחוק). אם נדחית הבקשה, רשאי הנקנס להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס על רצונו להישפט תוך 30 יום מיום המצאת החלטת הדחייה לידיו (סעיף 8א(ה) לחוק).
סעיף 13 לחוק העבירות המנהליות, תיקון מס' 4 התשס"ג-2002, מעניק סמכות לבית המשפט או לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור. סעיף 13(ב) קובע כי:
"בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור".

תחומי סמכותו של בית הדין להאריך את המועד על פי סעיף 13ב' לחוק העבירות המנהליות נדונו בהרחבה ובפירוט בפסקי הדין עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.3.06) ועפ"א 22/05 צבי פוזננסקי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.3.06), שם נקבע כי:
"אנו סבורים כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור" (ההדגשה במקור-ד.פ).

ועוד נפסק כי:
"נקודת המוצא תהא תדיר, העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתחום את המועד להגשת בקשה להישפט וקצב לכך 30 ימים בלבד; זאת בהתאם למטרות ולתכלית המונחות ביסוד חוק העבירות המינהליות...".

בהמשך מנה בית הדין הארצי לעבודה את המבחנים השונים שעל פיהם ייבחן כל מקרה לגופו, וסיכם:
”כללם של דברים: על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המינהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל"

6.
במקרה שלפנינו, הומצאה הודעת הקנס למבקש ביום 21.6.05. ביום 26.6.04 פנה המבקש לתובע המוסמך בבקשה לביטול הקנס. מכאן, שהמבקש ידע היטב כי הוטל עליו קנס. עובדה זו סותרת את טענת המבקש כי היה במצב כה קשה שלא התאפשר לו להגיב להודעה (ע' 4-5) יתר על כן, מדברי רעייתו בעדותה לפנינו, משתמע כי קיבלה דברי דואר עבור המבקש, אך לא העבירה אותם ליעדם, בעוד שבתצהירה טענה כי הודעת הקנס כלל לא הגיעה לביתה (סעיף 6 לתצהיר).
המבקש קיבל את ההודעה ביום 21.6.05, אך הגיש בקשה להישפט רק ב-21.3.07, היינו קרוב לשנתיים לאחר מכן. הטעם שציין המבקש לאיחור בהגשת הבקשה אינו מצדיק איחור כה גדול בהגשת הבקשה. לא הובהר באילו תקופות לא התגורר המבקש עם רעייתו, ומתי היה שרוי במצב נפשי וכלכלי קשה, מה גם שלא הוכח
מדוע היה המבקש שרוי במצב כזה.
אוסיף עוד כי סיכויי המבקש להצליח בהוכחת טענתו כי לא העסיק עובד זר אינה מהווה עילה להארכת מועד (בש"א (ת"א) 8797/06 ונונו דני בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 17.1.07); (ב"ש (ב"ש) 1019/06 יהלומות פרץ עבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 27.3.06); ב"ש (י-ם) 37/06 אלי בן לולו נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 31.8.06).

סוף דבר - באין טעם מיוחד והצדק ראוי וסביר לאיחור הרב בהגשת בקשה זו, יש לדחותה.

בטרם סיום אוסיף כי מתן החלטה זו התעכב בשל טעות.


ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ח (21 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


דיתה פרוז'ינין
, שופטת

000034/07בש 730 אילנית ג'והרי







בש בית דין אזורי לעבודה 34/07 משה מויאל נ' מדינת ישראל – משרד התמ"ת (פורסם ב-ֽ 21/07/2008)