פסקי דין על סעיד בדיר | פסקי דין על הפניקס הישראלי | פסקי דין על חברה לביטוח |

4231/07 א     14/07/2008




א 4231/07 סעיד בדיר נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום כפר-סבא
א
004231/07


בפני
כב' השופטת נילי קוצר
תאריך:
14/07/2008



בעניין:
סעיד בדיר



ע"י ב"כ
עו"ד גיא לוי ואח'

התובע


- נ ג ד -


הפניקס הישראלי
, חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ
עו"ד אגברייה גסאן ואח'

הנתבעת





פסק דין

בתיק זה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יעמוד התובע לבדיקת פוליגרף לבדיקת גרסתו בעניין שריפת רכבו, והיה והתובע יצא דובר אמת בגרסתו, תשלם לו הנתבעת את סכום הביטוח של הרכב, בעוד שאם התובע יצא דובר שקר בגרסתו, תביעתו תידחה (להלן: "ההסכמה הדיונית").

ההסכמה הדיונית לפרטיה הוצגה בפני
ביהמ"ש ע"י ב"כ הצדדים בדיון שנערך ב - 2.1.08, בנוכחות התובע עצמו, וניתן לה תוקף של החלטה.

על פי סעיף 4 להסכמה הדיונית, נאמר:
"למען הסר ספק, מדובר בתוצאות בדיקה שיהוו ראייה מכרעת ובלעדית במחלוקת שבין הצדדים".

ברוח ההסכמה הדיונית הנ"ל, מונה מכון הפוליגרף של י. הורוביץ גזית ושות' (להלן: "מכון הפוליגרף") כמומחה מטעם ביהמ"ש לביצוע בדיקת הפוליגרף.

על פי חוות הדעת של המכון, נקבע כי התובע דובר שקר בגרסתו באשר לאי מעורבות בשריפת רכבו, וכאמור בסיכום לחוות הדעת: "א. הנבדק דובר שקר בהכחישו כי ארגן וסידר מיוזמתו את השריפה של הקרייזלר. ב. הנבדק דובר שקר בהכחישו כי בעצמו שרף את הקרייזלר...".


בעקבות חוות הדעת, הגיש ב"כ התובע בקשה לקבלת הצ'רטים של הבדיקה, וניתנה החלטה כדלקמן:


"1. מאחר ומדובר בבקשה טכנית בלבד לקבלת צ'רתים (כניסוח ב"כ התובע) - יינתנו ה"צ'רתים" כמבוקש.

2. אין בהיתר זה כדי לפתוח פתח לקבלת חוות דעת נוספת, כדברי ב"כ התובע, וזאת לאור ההסכמה הדיונית שבין הצדדים".

לאחר קבלת הצ'רטים, הגיש ב"כ התובע בקשה לביהמ"ש להוצאת דו"ח הפוליגרף מתיק ביהמ"ש ולקביעת התיק לשמיעת ראיות בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית, ולחלופין ביקש ב"כ התובע מביהמ"ש לאפשר לתובע לצרף חוות דעת מטעמו ממכון פוליגרף נוסף.

ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה, והגיש בקשה לדחיית התביעה על פי ההסכמה הדיונית שנערכה בין הצדדים.

לאחר עיון במסמכים שבתיק ביהמ"ש ובטיעוני ב"כ הצדדים, בהתייחס לבקשת ב"כ התובע, הגעתי למסקנה כי מנימוקי ב"כ הנתבעת, המפורטים בתגובתו והמקובלים עלי במלואם, יש לדחות בקשת ב"כ התובע, וכפועל יוצא מכך - תידחה תביעתו של התובע.

בהדגשה ייאמר כי ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה מפורשת, כי תוצאות הבדיקה יהוו ראייה מכרעת ובלעדית במחלוקת שבין הצדדים, ועל בסיס הסכמתם זו אין מקום לקבל בקשת ב"כ התובע.

הצדדים היפנו בהסכם שביניהם לממצאים אפשריים של חוות הדעת, והודיעו מפורשות מה תהא תוצאת הדיון הן בהתייחס לממצא שגרסת התובע תימצא מהיימנה, והן בהתייחס לממצא שגרסת התובע תימצא כבלתי מהיימנה.

הסכמה דיונית מעין זו מחייבת את הצדדים כפשוטה, ואין מקום לקיים כל הליך של שמיעת עדויות בתיק בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית ו/או הוצאת חוות הדעת של מכון הפוליגרף י. הורוביץ, אשר מונה על ידי ביהמ"ש, ו/או צירוף חוות דעת נוספת מטעם התובע לתיק ביהמ"ש, כפי שביקש ב"כ התובע.

גם הפסיקה, בהידרשה לנסיבות דומות, הגיעה למסקנה כי הסכמה דיונית מעין זו מחייבת את הצדדים, וראה לעניין זה פסק הדין בע"מ 658/04 א.צ. נ' י.נ. תק:על. 2005 (2), 1911
בביהמ"ש העליון שניתן על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה: שם הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו תוגש חוות דעת על ידי מומחה גרפולוג, וחוות הדעת הנ"ל תכריע אם החתימה על השטר מזוייפת, אם לאו.
כמו כן, נקבע בהסדר הדיוני כי במידה והחתימה תימצא מזוייפת על פי חוות הדעת, תידחה התביעה, ואילו אם ייקבע כי אינה מזוייפת, תתקבל התביעה במלואה.

לאור הנ"ל, לא איפשר ביהמ"ש המחוזי להגיש למומחה שאלות הבהרה, ואף לא נענה לבקשה לחקור את המומחה.

ביהמ"ש העליון, בדחותו את הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אמר, בין היתר, כדלקמן:
"...מושכלות ראשונים הם כי בהליכים אזרחיים רשאים הצדדים להתנות על סדרי הדין בתנאי שאין הדבר פוגע בתקינות ההליכים (
ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' פול, חברות ביטוח ישראליות, פד"י מג(2) 580, 9-588; ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מב(1) 446).
אף שבדרך כלל שמורות לבעלי הדין זכויות דיוניות להעמיד חוות דעת מומחה במבחן שאלות הבהרה וחקירה נגדית, הם רשאים לותר על זכויות דיוניות אלה ולקבוע מתכונת דיונית משלהם, בין היתר, לענין אופן עריכת חוות הדעת, דרכי הביקורת השיפוטית עליה, ולענין מעמדה של חוות הדעת לצורך מתן הכרעה שיפוטית בהליך. בהקשר זה הם רשאים גם לותר על חקירתו של המומחה ועל הצגת שאלות הבהרה בפני
ו. כך עשו הצדדים במקרה זה, כאשר קבעו כללים משלהם, באישור בית המשפט, לגבי דרך הכנת חוות הדעת ובאשר למעמדה ביחס לסכסוך ודרך פתרונו. בנסיבות אלה, לא יכול צד להסכם הדיוני, אשר לימים אינו מרוצה ממסקנות חוות הדעת, להתעלם מההסכם ולפעול באורח חד צדדי לשינוי בסיס חוות הדעת ומשקלה לצורך ההכרעה במחלוקת. לאור האמור, נכון עשו הערכאות הקודמות כאשר ייחסו להסכמה הדיונית בין הצדדים את מלוא משמעותה המשפטית ודחו את נסיונו של המבקש לקעקע את יסודותיה" (הדגשה שלי, נ.ק.).

עינינו הרואות כי ב

פסק דין
זה צוטט

פסק דין
קודם, ע"א 61/84, ביאזי נ' לוי (להלן: פס"ד "ביאזי"), אשר ב"כ הצדדים בתיק שלפנינו מתייחסים אליו.

גם
בפס"ד "ביאזי" הנ"ל עמדה שאלת תוקפו של ההסכם בין הצדדים המתדיינים, לפיו יש לראות בתוצאות בדיקת הפוליגרף משום חוות דעת אשר תכריע תוצאת הדיון.

כב' השופט בך, בפס"ד של מיעוט, הגיע למסקנה כי רשאי ביהמ"ש להזמין לחקירה את מומחה הפוליגרף לצורך הסברת ממצאיו, כמו גם לאפשר לצדדים להביא בפני
ו ראיות נוספות.

אולם בפסק הדין של הרוב, של כב' השופטים גולדברג ואלון הגיע ביהמ"ש למסקנה הפוכה, לפיה ההסכם הדיוני שנערך בין הצדדים, ואשר על פיו הפלוגתאות תוכרענה על פי תוצאות הפוליגרף, מחייב את הצדדים, ואין מקום לשמיעת ראיות נוספות.
בפסק הדין של הרוב
נאמר מפורשות, בין היתר, כדלקמן:
"כל שעלינו להחליט אם גוברת ידו של הסכם שעשו בעלי הדין בהליך אזרחי, לפיו יוכרע גורל הסכסוך שביניהם מלבר (על ידי מי שמינוהו לכך בהסכם), על הכוח המסור לביהמ"ש מעצם הווייתו, לפסוק מלגו (על פי הראיות שהובאו בפני
ו). במילים אחרות, האם נדחית "קדושת" ההסכם מפני חובת ביהמ"ש להוציא דין אמת לאמיתו...".

ובהמשך, המסקנה:
"...סבורני כי על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן - אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר" (כמאמרו של השופט זילברג בע"א 461/62 פד"י י"ז 1332,1323).
מדיניות שיפוטית זו שעל פיה רצונם של בעלי-הדין כבודם, אינה נוגדת את הסדר הציבורי או תיקון העולם, שכן "לציבור אין עניין בכך, שהמשפטים יסתבכו ויימשכו זמן רב עקב הבאת עדים רבים להוכחת תביעה". "...העדפת ההסכם אליו קשורים הצדדים על פי דיני החוזים היא במקרה זה ... מעין החוויית קידה של האידיאה המוסרית לדין אמת, כלפי הנורמה החוקית בדבר תוקפו של הסכם. כל אחד מהצדדים להסכם נטל מרצון סיכון מחושב כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל לו להתנער באופן חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, אותה זנח קודם לכן, כשההכרעה לרעתו". (הדגשות שלי. נ.ק).

כאמור לעיל, בפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"מ 658/04 מאמצת כב' השופטת פרוקצ'יה חד משמעית את הלכת הרוב שנקבעה ב

פסק דין
"ביאזי".

לאור כל האמור לעיל, ובהתייחס הן לבקשת ב"כ התובע שפורטה לעיל והן לבקשת ב"כ הנתבעת לדחיית התביעה, הרי בנסיבות המקרה שבפני
נו, בו נערכה בין הצדדים הסכמה דיונית מפורשת האומרת כי חוות הדעת של מכון הפוליגרף תהא ראייה מכרעת ובלעדית במחלוקת שבין הצדדים, ועל פי רוח הפסיקה שצוטטה לעיל - לאור מסקנות חוות הדעת של מכון הפוליגרף, נדחית בזה תביעתו של התובע, כמוסכם בסעיף 3 להסכמה הדיונית.

התובע יישא בהוצאות בדיקת הפוליגרף, בהן נשאה הנתבעת כמימון ביניים, והסכום ישולם לנתבעת בתוך 30 יום מהיום.

כאמור בסעיף 3 להסכמה הדיונית, שרידי הרכב יוחזרו לתובע.

המזכירות תיידע ב"כ הצדדים בפסק הדין.

ניתן היום י"א בתמוז, תשס"ח (14 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
נילי קוצר
, שופטת

004231/07א
142 עדי לשם







א בית משפט שלום 4231/07 סעיד בדיר נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/07/2008)