פסקי דין על ג'ינה ריבס | פסקי דין על צורף ז'אק | פסקי דין על צורף אסף | פסקי דין על צורף סיומה |

4018/06 עב     22/07/2008




עב 4018/06 ג'ינה ריבס נ' צורף ז'אק , צורף אסף , צורף סיומה




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
עב 004018/06


בפני
:
כב' השופטת מ. פריימן
תאריך:
22/07/2008




ג'ינה ריבס
בעניין שבין
:

התובעת
עו"ד בוקעי שלמה
ע"י ב"כ






- נ ג ד -




1 . צורף ז'אק

2 . צורף אסף
3 . צורף סיומה



הנתבעים
עו"ד רוזנר ענת
ע"י ב"כ








פסק דין
רקע כללי

1.
התובעת,
עובדת זרה מהפיליפינים, הועסקה על ידי בני הזוג לילי וז'אק צורף ז"ל.
החל מחודש נובמבר 97' ועד לשלהי שנת 2001 סייעה התובעת בעבודות משק הבית ובטיפול בבני הזוג, לפי צרכיהם, ומעת פטירתה של גב' צורף
ב-8/01 המשיכה התובעת לעבוד במשק הבית ולסייע ולטפל בז'אק צורף וזאת עד לחודש נובמבר 2006, מועד בו פוטרה מעבודתה.
תקופת העבודה מסתכמת ב- 9 שנים.

2.
התביעה הינה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות; פיצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; דמי הבראה והחזר ניכויים אשר בוצעו משכרה של התובעת לטענתה שלא כדין.
סכום התביעה, כפי שצוין בכתב התביעה המתוקן, הועמד על סך של
261,558 ₪, אם כי, בסיכומיה מסתכמת תביעתה בסכום של 234,249 ₪.

3.
בפתח הדברים יצויין, כי התביעה הוגשה ביום 10.12.06 כך, שהתביעה להפרשי שכר ו/או שעות נוספות קודם לחודש 12.99 - התיישנה.

4.
אין מחלוקת בין הצדדים כי את תקופת עבודתה של התובעת יש לחלק לשתי תתי - תקופות.

5.
לטענת התובעת, התקופה האחת היא משנת 1997 ועד פטירת גב' צורף בשנת 2001, כשבתקופה זו עבדה במתכונת בה יום עבודתה השתרע על כ- 11 שעות עבודה לפחות, החל מהשעה 07:30 וכלה בשעה 21:30, כשעמדה לרשותה מנוחת צהרים של שעתיים בין 14:00 ל 16:00 אשר גם בה נדרשה להישאר במקום העבודה.

התקופה השניה היא בין השנים 2001 ועד פיטוריה בשנת 2006 . לטענת התובעת, בתקופה זו החל מצבו הרפואי של ז'אק צורף להתדרדר עקב מות אישתו. הוא סבל ממצבי דיפרסיה ומצב ראייתו התדרדר עד לעיוורון מוחלט.
לטענת התובעת, נדרשה אז לעבוד סביב השעון, כאשר חויבה גם לישון לצידו של מר צורף בלילה והפכה הלכה למעשה להיות למאור עיניו .

6.
לטענת הנתבעים, התקופה הראשונה הינה משנת 1997 ועד לשנת 2004 עת החל מר ז'אק צורף לאבד את מאור עיניו . בתקופה זו עבדה התובעת במשך 6 שעות עבודה ביום בלבד.
עד למועד פטירתה של גב' צורף בשנת 2001 טיפלה התובעת בה בלבד, כאשר מצבו הרפואי של מר צורף באותה העת היה טוב, הוא תיפקד באופן עצמאי לחלוטין ואף היה לו רישיון נהיגה.
גם לאחר פטירת גב' צורף ועד לשנת 2004 המשיך מצבו הרפואי של מר צורף להיות טוב ועל כן סדר יומה של התובעת כלל לא השתנה.

החל משנת 2004 התדרדר מצבו הרפואי של הנתבע עד שבסופו של דבר איבד הוא את מאור עיניו. התובעת אכן נדרשה לעבוד יותר משעבדה קודם לכן, אולם, לא נדרשה להיות זמינה לדרישותיו של התובע במהלך כל היום כטענתה.
לטענת הנתבעים, בתקופה השנייה שמשנת 2004 ועד 2006 עבדה התובעת במשך כ-8 שעות ביום בלבד.

7.
בחודש 9/06 היה מר צורף מאושפז בבית חולים. לטענת התובעת, שהתה לצידו בתקופה זו 24 שעות ביממה. לטענת הנתבעים, טענות התובעת כי שהתה בצמוד למיטתו של מר צורף
בעת שהיה מאושפז בביה"ח בחודש ספטמבר 2006 "רחוקות מהאמת" והתובעת לנה בסמוך לנתבע רק במשך לילה אחד. לטענתם, התובעת נהגה להגיע בשעה 8:00 בבוקר לביה"ח ובשעה 18:00 הלכה לביתו של הנתבע 1.

ואלו עיקרי המחלוקות שבין הצדדים בתיק זה:


8.
הצדדים חלוקים בשאלת היקף שעות עבודתה של התובעת אצל בני הזוג צורף ואצל מר צורף לבדו (לאחר פטירת אשתו) וכפעל יוצא מכך חלוקים הם בשאלת זכאותה של התובעת לגמול עבודה בשעות נוספות.

9.
עוד חלוקים הצדדים בשאלה, האם התובעת פוטרה על ידי הנתבעים לאלתר ביום 31.10.06 ללא הודעה מוקדמת, והאם שולמו לה מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה.
לטענת הנתבעים, הייתה זו התובעת שנטשה את עבודתה בלי שהשלימה את תקופת ההודעה המוקדמת ועזבה מיוזמתה כבר ביום 29.10.06, על כן לא שולמו לה יתר ימי ההודעה המוקדמת.

10.
מחלוקת נוספת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם בדין קוזזו סכומים משכרה של התובעת במהלך תקופת עבודתה, והאם שולמו לתובעת מלוא דמי הבראה להם הייתה זכאית בגין תקופת עבודתה זו.

היקף שעות עבודתה של התובעת

ושאלת זכאותה לשעות נוספות

11.
שאלת זכאותם של עובדי סיעוד לתמורת עבודה בשעות נוספות נדונה לא אחת בבית הדין הארצי לעבודה.

"כך, בעניין ע"ע 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן - מעיין משה ואח', פד"ע ל"ט, 409 (להלן - פרשת טודוראנג'אן), נדון עניינה של עובדת זרה אשר
הועסקה על ידי מעסיקיה במעונם הפרטי, כנותנת שירותי סיעוד לבתם החולה וכעובדת משק ביתם, ודוק לאור הראיות והעדויות שנשמעו באותו מקרה, תיאר כב' הנשיא אדלר את העובדת כ: "עובדת שהפכה למעין סינדרלה (
cinderella
),
המועסקת על ידי "בני משפחתה" בלא גבול, בהעדר תנאים, ותוך פגיעה בכבודה כבת אנוש" (ראה: ס' 16 לפסק דינו של כב' הנשיא).

כב' סגנית הנשיא הש' ברק בדעת רוב, כנגד דעתם החולקת של כב' הנשיא אדלר וכב' הש' צור, קבעה באותו מקרה כי: "הדרישה כי עובד מסוג זה יוכיח את שעות העבודה אינה מציאותית" והוסיפה:
"...מטפל מסוג המערערת בפני
נו נמצא בבית גם כאשר אינו עושה דבר. כיצד נחשב שעות אלו? האם כאשר היא צופה בטלוויזיה או קוראת ספר אלו שעות עבודה? הוא מחויב להיות נוכח אך אינו מבצע כל עבודה בזמן זה. האם נראה זאת ככוננות דוגמת רופאים הצריכים להיות זמינים?".

משכך, הגיעה כב' סגנית הנשיא בדעת רוב באותו מקרה, למסקנה, כי בעבודה סיעודית מהסוג שבנדון, אין אפשרות להתייחס לשעות אותן עובד העובד הלכה למעשה, ולפיכך יש לראות מקרים שכאלה כחריגים הנכללים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע כי הוראות החוק לא יחולו על עובדים שתפקידם דורש מידה מיוחדת של אמון אישי (סעיף 30(א)(5) לחוק), או על עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם (סעיף 30(א)(6) לחוק).

עם זאת, בהתחשב בכך שלא ניתן להתייחס לשעות אותן עובד המטפל הסיעודי הלכה למעשה, ובכך שבמסגרת שהותו בבית משפחת המטופל נהנה המטפל מדיור וכלכלה ללא תשלום, נקבע באותו מקרה כי בנסיבות כפי שהוכחו באותו עניין, יש לשלם לעובדת שכר מינימום בתוספת 30% מעל שכר המינימום.

זאת כאמור, בשונה מעמדת כב' הנשיא אדלר באותו עניין, לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובדי סיעוד המתגוררים בבית המטופל, וכי חרף הקשיים הקיימים בהוכחת שעות העבודה בנסיבות אלו, אין לפטור את התובע גמול שעות נוספות כאמור, מהוכחת שעות עבודתו תוך הבחנתם משעות הפנאי והשינה, ובשונה מעמדת כב' הש' צור באותו עניין, אשר סבר אף הוא כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על יחסי העובד הסיעודי ומעסיקו, הגם שלעניין ההוכחה, סבר כי:
"ניתן להתגבר על קושי זה בכך שנוותר על הצורך להוכיח באופן פרטני את העבודה בפועל בכל אחד מימי העבודה ובכל אחת משעות העבודה, ונסתפק בקבלת עדות על מתכונת העבודה בכללותה. ניתן לקבוע את זכויותיה על פי חוק של עובדת הבית (בענייננו – המערערת), על יסוד המבנה המוסכם של עבודתה מידי יום, תאור התפקידים המוטלים עליה והשעות בהן נדרשה לבצע אותם, בדרך כלל, כאמור בסעיף 17 לחוות דעתו של הנשיא."

56.
משהתעוררה שאלה דומה לזו, מאוחר יותר בע"'ע 1151/02 ארמילנדה לאחאטו – עזבון המנוחה ויקטוריה בן-בנימין, עבודה ארצי, כרך לג (54), 54 (להלן - פרשת לאחטו) בעניינה של עובדת סיעודית שנדרשה לעמוד לרשות המטופלת משך כל שעות היממה, למרות שבחלק מהזמן פנתה לעיסוקיה, נקבע על ידי בית הדין הארצי, פה אחד על פי חוות דעתה של כב' הש' ארד, כי:
"סיכומה של מסכת עובדתית זו הוא, אפוא, כלהלן: בידי המערערת ובאחריותה הופקד הטיפול בקשישה חסרת ישע, חולת אלצהיימר. כעולה מעדותו של הבן, דרש מצבה של האם, כוננות מתמדת. בכך נתמכו דבריה של המערערת, לפיהם "שעות עבודתה" השתרעו, למעשה, על פני היממה כולה, במהלכן היה עליה להקדיש את זמנה למנוחה ולצרכיה. גם אם פנתה לעיסוקיה משך היום, לשינה או לשיחה עם חברה, לא הייתה המערערת מורשית לעזוב את המנוחה לנפשה, לצאת מן הבית ולעשות לעצמה בכל עת שחפצה בכך, אלא בימי חופש שנקבעו מראש.
אין לחייב את המערערת להוכיח את תביעתה בדרך של כימות השעות הנוספות הנתבעות, אחת לאחת. בענייננו אין מבחנן של "שעות העבודה" במניין השעות בהן בישלה והאכילה את המנוחה או עסקה בניקיון הדירה. די לנו בכך שהמערערת הוכיחה את "מתכונת העבודה בכללותה" כשיטתו של חברי השופט צור בפרשת טודוראנג'אן, כדי לקבוע כי הוכחה תביעתה של המערערת לגמול עבודה עבור לפחות שתי שעות עבודה נוספות ביום, אותן תבעה. מכסת שעות זו אף עונה, לטעמי, על המבחנים להם נדרשו הנשיא אדלר וסגניתו השופטת ברק-אוסוסקין בחוות-דעתם החולקות באותה פרשה".

אי לכך, נפסק למערערת שם תשלום בגין גמול
עבור שתי שעות נוספות ליום עבודה, למשך תקופת עבודתה.

57.
מקרה נוסף נדון בע"ע 1334/04
baloyo teresita
- יוסף לוגסי ואח' (טרם פורסם – פסה"ד מיום 6.2.06) (להלן - פרשת לוגסי) נקבע, כי אף מגרסת המשיבים שם, עולה כי מתכונת עבודתה של המערערת בכללותה, כללה טיפול של 11 שעות ביום במטופל:
"משעה 08:00 עד לשעה 15:00 ומהשעה 17:00 עד להשכבתו לישון בשעה 21:00. בנוסף על כך נדרשה לטיפול מיוחד בו
בשעה 02:00 לאחר חצות", או למזער כי המערערת שם נדרשה לשהות במחיצתו של המטופל ולטפל בו, מבלי שתהא גברת לזמנה, כעשר שעות ביום.
בית הדין קבע כי הוכח באותו מקרה אף מגרסת המשיבים, כי:
"...המערערת עמדה לרשותו של מר לוגסי מעת יקיצתו ועד השכבתו לישון, ואף באשמורת שנייה של לילה".

אי לכך, קבע בית הדין באותו מקרה, פה אחד כי התובעת זכאית לגמול בגין שתי שעות עבודה נוספות.

58.
על הלכת לאחאטו שנזכרה לעיל, חזר בית הדין הארצי לעבודה במקרה נוסף בע"ע 1247/04 איליה דאמשה יהונתן דוידוביץ,
תק-אר 2006(1), 269 ,עמ' 271 פסה"ד מיום 6.2.06, פה אחד על פי חוות דעתו של כב' הש' רבינוביץ.
באותו מקרה, לאחר שבחן את הראיות שהובאו בפני
בית הדין האזורי, קבע בית הדין הארצי, כי:
"המסקנה העולה מכך היא, כי המערער לא השכיל להצביע על כך שהועסק במתכונת עבודה קבועה, בה נדרש לעמוד לרשות המשיב מספר שעות שיש בהן כדי לזכותו בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. סבורים אנו, כי מחומר הראיות עולה כי במשך עבודתו של המערער אצל המשיב היו "חללים" אשר לגביהם לא ניתן לומר כי המערער עמד לרשות המשיב. משאלו הם פני הדברים, דין תביעתו לגמול שעות נוספות להידחות".

59.
הנה כי כן, העולה מן האמור לעיל, כי גם מקום שבו הגמישה הפסיקה את נטל ההוכחה המוטל על עובד סיעוד להוכחת שעות עבודה נוספות בהן הועסק והסתפקה בהוכחת "מתכונת העבודה" בכללותה, עדיין הנטל להוכחת אותה מתכונת עבודה נותר על כתפי הטוען לה.

לא זו אף זו, כעולה מפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, כל מקרה ייבחן לגופו, ואין דין אחד לכל עובדי הסיעוד באשר הם."

[ ראה:
עב (חי') 4288/04 לזרסקו אלנה נ' קורנליה בלילה אברמוב ז"ל (2007)
]

12.
בפסיקת בית הדין הארצי נקבע, כי ניתן לתבוע גמול שעות נוספות

על פי שתי החלופות הבאות, כסעדים חלופיים. האחת- לתבוע שעות נוספות

בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה וזאת לאחר הוכחת

מתכונת העסקה קבועה, בהסתמך על הלכה שנקבעה בפס"ד לאחאטו. השנייה- לתבוע פיצוי

מעבר לשכר המינימום, על פי ההלכה שנקבעה

בפס"ד טודוראנג'אן [ע"ע (ארצי) 405/05 סוריאנו – כלפון (ניתן ביום 23.7.06)

].

13.
סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן: "החוק") מגדיר "שעות עבודה" כ: "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20". הגדרת הפסיקה לשעות עבודה היא השעות שבהן לא היה העובד חופשי לעשות כרצונו (ר' דב"ע לג/ 4-2 אברהם – רון נ' המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' 386).

14.
כב' השופט פליטמן בפס"ד גלוטן, גורס כי שאלת חלות חוק שעות עבודה ומנוחה תלויה במצבו הסיעודי של המטופל, וכי אין לקבוע מראש הלכה כללית. בנסיבות אותו מקרה קבע השופט פליטמן כי אין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על העובדת, הן מכיוון שהמטופלת, קשישה סיעודית, נעדרה יכולת לפקח על שעות עבודתה של העובדת, והן לנוכח מידת האמון הגבוהה הנדרשת ביחסי עבודה אלה.
וכך קבע:

"על פי המסכת העובדתית שתוארה, דירת המשיבה לא היתה רק מקום עבודתה של המערערת אלא גם מעונה, לכן, עת עשתה המערערת לעצמה בלבד, קשה לומר כי היו אלה שעות עבודתה הרגילות על פי חוק, להבדיל משעות עשייתה למען המשיבה, אלא שחלוקה פונקציונלית זו, של פעילות המערערת במהלך היממה, עבורה ועבור המשיבה, אינה ברת הפרדה; הלא יתכנו מקרים של כפל פעילות...משכך הם פני הדברים, יותר נכון לומר במקרה שלפנינו, כי בעת ששהתה המערערת בחדרה, צפתה בטלויזיה, נחה, בילתה עם חברותיה או עשתה דבר אחר לעצמה – היא היתה למעשה בכוננות בביתה נכונה להיקרא אל המשיבה..."
15.
מיום תחילת העבודה בשנת 97' ועד לשנת 01' סייעה התובעת בעבודות משק הבית וכן טיפלה בגב' צורף כאשר הנתבע 1 מסייע לה. משנת 01' לאחר פטירת גב' צורף ועד שנת 04 טיפלה התובעת בנתבע 1 אך מצבו הרפואי היה טוב .

16.
במסגרת התצהיר שהגישה התובעת לביה"ד היא העידה, כי כבר מתחילת עבודתה עבדה כל שעות היום והלילה:

"בין השנים 1997 ועד 2001 יום העבודה החל בשעה 07:30 וכלל ארוחת בוקר לנתבע 1 ולמנוחה נקיון הבית והוצאתם ביחד ולחוד לטייל עד לשעה 11:00 לערך. לאחר מכן ועד השעה 14:00 הכנת ארוחת צהריים. בין השעות 14:00 ועד 16:00 הייתה אמורה להיות לי הפסקת צהריים בה נדרשתי להישאר במקום העבודה. מהשעה 16:00 עד השעה 21:00 טיפלתי בזוג ורק לקראת השעה 21:30 הסתיים יום עבודתי...במהלך הצהריים והלילה עבדתי שעות רבות כאשר בכל פעם אני נותנת מענה לבני הזוג כך שבסופו של יום הייתי מתחילה יום עבודה חדש לאחר שישנתי מספר שעות קטן מאוד בלילה..."

17.
לעומתה מסר סיומה בתצהירו כי בתקופת עבודתה הראשונה של התובעת עד למות אימו סדר יומה של התובעת היה:

סמוך לשעה 8:00 בבוקר, התעוררו התובעת והורי. התובעת הכינה את ארוחת הבוקר. לאחר מכן, התובעת סעדה ביחד עם הורי את ארוחת הבוקר, ובסיומה יצאו הורי לטייל מחוץ לביתם בכוחות עצמם וללא עזרת התובעת. במשך היום הורי היו בעיסוקיהם בבית או מחוצה לו. עד לשעות הצהריים התובעת ביצעה את כל פעולות הבית הכוללות: סידור הבית, ניקיון, כביסה, גיהוץ וכו'. בשעות הצהריים התובעת הגישה להורי את ארוחת הצהריים ולאחריה רחצה את הכלים. לאחר מכן, התובעת לא הועסקה בעבודות כל שהן בבית עד לארוחת הערב אותה הגישה התובעת להורי. לאחר ארוחת הערב רחצה התובעת את הכלים והייתה חופשיה לעשות כרצונה. בשעות הלילה לא נזקקה אימי להשגחה פעילה וישנה במשך כל הלילה. בתקופה של שנה וחצי בטרם נפטרה אימי, סייעה התובעת לאימי אף להתלבש ולהתקלח. לכן ביום רגיל עבדה התובעת במשך כ-6 שעות עבודה.

18.
לטענת סיומה, בשל העובדה שאביו תיפקד באותה העת בצורה עצמאית לחלוטין, לא נדרשה התובעת להשגיח על אימו, לא נדרשה לישון במיטתה ולא הייתה צריכה לתת מענה כלשהו למצבים שהתפתחו אצל הוריו, כטענתה.
לטענתו, לתובעת נותר זמן רב פנוי במשך היום בו היא הייתה חופשייה לחלוטין לעיסוקיה הפרטיים, אשר כללו בין היתר, יציאה מהבית לסידורים, ביקור חברים פיליפיניים וכו'.

לטענתו, גם לאחר פטירת אימו המשיך מצבו של אביו להיות טוב והתובעת לא נדרשה להשגיח עליו וביצעה בביתו בעיקר את הפעולות הקשורות לבישול וניקיון.

19.
על פי ההלכה, ואף שהפסיקה הגמישה את נטל ההוכחה המוטל על עובד סיעוד להוכחת שעות נוספות והסתפקה במתכונת העבודה בכללותה, עדיין הנטל להוכחת אותה מתכונת נותר על כתפי הטוען לה.
וראה לעניין זה את דבריו של כב' הש' רבינוביץ בבע"ע 1247/04
איליה דאמשה יהונתן דוידוביץ,

פסה"ד מיום 6.2.06:

"המסקנה העולה מכך היא, כי המערער לא השכיל להצביע על כך שהועסק במתכונת עבודה קבועה, בה נדרש לעמוד לרשות המשיב מספר שעות שיש בהן כדי לזכותו בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. סבורים אנו, כי מחומר הראיות עולה כי במשך עבודתו של המערער אצל המשיב היו "חללים" אשר לגביהם לא ניתן לומר כי המערער עמד לרשות המשיב. משאלו הם פני הדברים, דין תביעתו לגמול שעות נוספות להידחות".

20.
אין חולק, כי בכל התקופות התובעת שהתה בדירת בני הזוג צורף

במשך רוב שעות היום וכמובן במשך הלילה שכן התובעת התגוררה בדירה זו. אולם, לא הוכח כי עבדה או כי נדרשה לעבוד

במשך כל שעות אלה. שגרת יומה כללה שעות פנאי ושעות השגחה בהם נדרשה לשהות במקום אך

לא לעשות כל פעולה אקטיבית. רק נוכחותה נדרשה.


21.
מהעדויות ומחומר הראיות שהוצג

בפני
נו, שוכנענו כי במהלך התקופה שמשנת 1997 ועד שנת 2004 לא עבדה התובעת בשעות נוספות, להבדיל מהתקופה שמשנת 2004 ואילך. לא שוכנענו כי התובעת עבדה 6 שעות בלבד בתקופה זו כטענת הנתבעים, כן לא שוכנענו, כי התובעת עבדה 11 שעות ביממה

כטענתה. התרשמנו כי שני הצדדים הפריזו בתיאור עבודת התובעת, איש לכוונו.
מהראיות שבאו בפני
נו קובעים אנו כי בתקופה זו עבדה התובעת כ-8 שעות ביום בלבד. להלן נפרט הראיות עליהן מתבססים אנו בקביעתנו לעיל.

22.
אין חולק, כי בתקופה הראשונה הייתה גב' צורף במצב סיעודי שהצריך טיפול אינטנסיבי וצמוד, אלמלא כן, לא היה

ניתן לה היתר להעסיק עובד זר.
יחד עם זאת, הוכח, כי בתקופה זו
היה מר צורף בריא וסייע רבות לתובעת בטיפול במנוחה.

התובעת העידה באשר למצבו הרפואי של הנתבע 1 את הדברים הבאים:

"ש. מה היה המצב הרפואי של ז'אק כשאשתו

היתה בחיים?
ת. כשאשתו של ז'אק היתה בחיים הוא

היה בריא הלך לבנק עשה קניות.
ש. נכון שהיה לו רשיון

נהיגה?
ת. כן היה לו רשיון. לפעמים הוא היה

לוקח אותי לעוספיה לטייל ולחוף.
ש. נכון שהוא סייע לך לטפל

באשתו?
ת. כן.
ש. נכון שהיו פעמים שהם היו יוצאים

לטייל לבד בלעדייך?
ת. נכון שהם היו יוצאים ביחד ובאותו

זמן ז'אק היה מבקש ממני לנקות את הבית.
ש. נכון
שז'אק היה משלם לך את

המשכורת?
ת. כן...
... ש. נכון שבתקופה שלילי היתה בחיים

ובתקופה עד ששז'אק התעוור אז מה שהיית עושה זה רק לנקות את הבית ולבשל

ולסדר?
ת. הייתי מנקה את הבית, מכינה אוכל

לפעמים לכל המשפחה ביום חמישי.
... ת. לילי לימדה אותי לבשל בבית.

אני קמה ב - 6 וחצי בבוקר, עוזרת

ללילי להתרחץ, שעה לפני ארוחת הבוקר אני נותנת לה את התרופה. אחרי זה היא נחה קצת

בסלון ורואה בטלוויזיה ואחרי זה יוצאים לטייל למשך כשעה, ז'אק מתעורר בסביבות תשע.

כשלילי היתה בחיים לא הייתי צריכה לעזור לזאק למעט שביקש עזרה מיוחדת. הכנתי ארוחות

לשלושתנו, ארוחת צהריים, ב - 12 או ב - 13. ב - 14 הם הלכו לנוח עד שעה 16 ולי היתה

מנוחה גם, ובשעה 16 הגשתי להם קפה ואז ירדנו לטייל אם הם רצו אם לא נשארנו

בבית...
...ש. מתי לילי הלכה לישון?
ת. בסביבות תשע וחצי

בלילה.

23.
גם בחקירה החוזרת העידה התובעת כי היא זו אשר רחצה את המנוחה, והחליפה לה חיתולים 3 פעמים ביום. עדותה זו נתמכה בעדותו של הנכד , אייל צורף.

24.
הוכח, כי התובעת זכתה לשעתיים חופשיות ואף יותר במהלך היום כאשר בני הזוג נחו את מנוחת הצהריים ולעיתים כאשר יצאו לטיולים בלעדיה.

עולה כי גם במהלך שעות הערב, לאחר תום

ארוחת הערב, לא הוטלה על התובעת כל משימה מיוחדת הקשורה בבני הזוג והתובעת הייתה חופשייה לעיסוקיה.

גם בשעת הלילה זכתה התובעת לשעות שינה ולא הוכח מדוע נאלצה התובעת לקום במשך הלילה.

נציין, כי לינה במקום העבודה אינה נחשבת כשלעצמה

כ"עבודה" לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. המבחן הוא האם דרושה לינה במקום העבודה

ממהות העבודה, היינו, האם מדובר בלינה המחייבת פעילות עובד בשעות הלילה.

25.
התובעת טענה, כי לאחר מותה של

המנוחה הופר סדר היום הבסיסי והיא נדרשה להיות זמינה לדרישותיו של מר צורף

במהלך כל היום.
בעדותה בפני
נו הודתה התובעת, כי על אף שמר צורף היה מדוכא לאחר מותה של אישתו עדיין היה עצמאי:

"ש. בתקופה שלילי לא היתה בחיים, היא

נפטרה בשנת 2001 ועד 2004 ז'אק היה עצמאי לגמרי, זה נכון
?
ת. הוא נהיה בהדרגה מדוכא כשלילי

נפטרה . אבל הוא היה עצמאי
.
..".
"ת. הוא היה עצמאי והלך לבד אבל אני

משגיחה. התלוויתי אליו כשהלך לבנק. וכשחזרנו לקחנו מונית ספיישל או שירות עד לפינת

הרחוב.
ש. כמה פעמים ביום הוא הלך

לבנק?
ת. אם הבנק היה קורא לו לבוא. 3

פעמים בשבוע הוא היה הולך לבנק. לא רק במוריה אלא גם בכרמל."

26.
מעדותה של התובעת התברר כי היו לה שעות רבות בהן הייתה חופשייה לעיסוקיה:

"ש. ובימים שהוא לא הלך לבנק, מה עשית

ב - 3 ימים האחרים
ת. הוא הלך לחברים, לקחתי את ז'אק

לבית של חברו במורד הרחוב ברח' מרגלית, שם הוא היה נשאר 3 או 4 שעות מ - 10 עד

14.
כשהוא היה חוזר הוא היה לוקח מונית

ואני הייתי מחכה לו כשמגיע.
אחר כך הוא רצה לנוח עד שעה 17. אחר

כך הוא היה שומע קלטות מיוחדות לעיוורים. גם לפני התקופה

שהתעוור.
הוא היה מקשיב לקלטות עד שעה 19

ואחר כך אוכל ארוחת ערב ואחר כך הולך למיטה כי הוא לא יכול לראות טלוויזיה ומקשיב

לקלטות. הוא היה נרדם בשעה 9 וחצי, 10 לפעמים 11.

ש. מה את היית עושה בזמן

הזה?
ת. הייתי מאזינה לרדיו. ונמצאת לידו

כל הזמן.

ש. מתי הוא קם

בבוקר?
ת. כשהייתי עם ז'אק הייתי מתעוררת ב

- 6

וחצי אבל הוא היה נשאר במיטה לפעמים הייתי מקלחת אותו ב- 7, 8 בבוקר ואם הוא לא

היה רוצה הייתי מחכה עד שהוא היה רוצה ללכת להתקלח.
ש. כמה שעות ביום את מעריכה שהוא

הקשיב לקלטות?
ת. בבוקר אחרי ארוחת בוקר הוא הקשיב

לפעמים חצי שעה.
לפעמים רצה שעה אבל הקשבה ארוכה

הכאיבה לו באוזניים.
אחרי הצהריים הקשיב לקלטות בין שעה

לשעתיים.
אחרי ארוחת ערב הוא גם היה מקשיב.

בשלב כלשהו הוא לא רצה להקשיב יותר לקלטות הוא אמר שזה עולה הרבה כסף. הוא הפסיק

עוד לפני שנסעתי לפיליפינים בשנת 2004.
ש. הוא התעוור רק ב - 2004 ואת אומרת

שהוא הרבה שנים שמע קלטות
ת. עין אחת היתה עיוורת לגמרי ועין

שניה לא ראה טוב. זה היה לפני 2004. את תעודת העיוור הוא קיבל ב - 2005.


27.
לנוכח העדויות שבפני
נו, מעריכים אנו
את עבודתה של התובעת בתקופה שעד שנת 2004 ב-8 שעות עבודה ביום.

28.
משנת 2004, התעוור מר צורף ואף היה בכסא גלגלים. בתקופה זו היה מר צורף תלוי לגמרי בתובעת. בתקופה זו ועד שנת 2006, מועד בו פוטרה התובעת מעבודתה, היה על כן שינוי במתכונת עבודתה של התובעת.

כאשר נשאלה התובעת בחקירה נגדית כמה שעות במשך היום טיפלה במר צורף בתקופה זו, השיבה:
"24
שעות נשארתי עם ז'אק."

29.
סיומה, בנו של מר צורף הודה כי החל משנת 2004, כאשר מצבו הבריאותי של אביו החל מתדרדר עד שבסופו אף איבד את מאור עיניו, נדרשה התובעת לעבוד יותר משעבדה קודם לכן, אלא שלטענתו:

"טענת התובעת, לפיה נדרשה להיות זמינה לדרישותיו של התובע (צ"ל- הנתבע 1) במהלך כל היום" הינה הגזמה ואינה משקפת את המציאות".

לטענתו:

"התובעת ואבי התעוררו בכל יום בשעה 9:00 לערך, לאחר מכן, אכלו הם יחדו את ארוחת הבוקר, ובשעה 11:00 הם יצאו לטיול עד השעה 12:00 לערך, לאחר מכן הכינה התובעת לעצמה ולאבי את ארוחת הצהריים והם אכלו יחדיו. בשעה 14:00 לערך, הלך אבי לישון עד השעה 16:30 לערך. כשהתעורר אבי משנתו, האזין הוא לקלטות המיועדות לאוכלוסיה העיוורת במשך מספר שעות ובשעה 19:00 אכלו התובעת ואבי את ארוחת הערב, אשר אחריה הלך הוא לישון."

לדבריו, התובעת לא נדרשה לישון במיטתו של אביו.
עוד ציין, כי הגיע לטפל באביו בכל יום למשך כשעה והתובעת הייתה פנויה לעיסוקיה בזמן זה. סיומה העריך את עבודתה של התובעת בתקופה זו במשך כ-8 שעות עבודה ביום.

30.
עדותו של סיומה בפני
נו העלתה ספקות באשר ליכולתו של מר צורף להסתדר ללא עזרת התובעת:

"לשאלתך בשנת 2004 מצבו של אבי מתדרדר עד שאיבד מאור עיניו האם נכון אני משיב שזה נכון.
לשאלתך איך אני שנמצא
במקום ויודע איך בן אדם עיור שלא רואה שום דבר בגיל 90 מסוגל להתקלח, לרדת במדרגות, להתהלך חופשי אני משיב שאיפה אתה רואה בתצהיר שאמרתי דבר כזה שהוא הלך לבד.
לשאלתך איך בן אדם עיור בשנת 2004 ניתן לעבוד איתו 8 שעות ובשאר השעות אפשר ללכת לטייל, איך הוא יכול לתפקד כשאני אומר שבתקופה האחרונה עובדת רק 8 שעות אך היא מטיילת, מהמרת, מלווה, עושה עסקים איך אני משיב שזו לא בעיה , ע"י זה שהיא מזניחה אותו, אני יודע שפעם סיפרו לי שהלכה לכל הלילה משעות הערב עד הבוקר, השאירה אותו לבד, הוא שכב במיטה, אני לא יודע לכמה שעות עזבה את הבית. לפחות 10 שעות. זה נודע לי אחרי הפיטורים.
לשאלתך למה לא פיטרתי אותה אז אני משיב שזה נודע לי רק אחרי שלא עבדה אצלי.
לשאלתך איך בן אדם עיוור יכול להתקלח לבד אני משיב שאף אחד לא אמר שהתקלח לבד, היא קילחה אותו, הרבה פעמים החלפתי לו בגדים ובמיוחד בשבתות, באמצע השבוע הייתי בא ומחליף אותה ורצתה ללכת לעסקים שלה, אני לא עובד משנת 2002 או 2003...
...לשאלתך לפני מספר שנים אבי היה מרותק לכיסא גלגלים אני משיב שהיה מרותק בערך משנת 2004 בערך.
לשאלתך למה הדבר לא מצוין שהוא מרותק כבר לכיסא גלגלים בתצהיר אני משיב שלא יודע. "

31.
גם תצהירו של אייל צורף לימד אותנו על מצבו של מר צורף בתקופה זו:

"ידוע לי כי סבי איבד את ראייתו כמעט לחלוטין והחל להשתמש בכסא גלגלים קבוע לפני מספר שנים וזה המצב היום. כמו כן סבי אינו שולט בצרכיו. אני אישית הסעתי את סבא בכסא הגלגלים מספר פעמים כאשר הייתי איתו ועם ג'ינה בחוץ."

32.
עם זאת, במהלך היום היו לתובעת שעות הפסקה, אם בשעת מנוחת הצהריים, אם בשעה שמר צורף הקשיב לקלטות, ואם בשעה שבנו סיומה הגיע לבקרו. לפיכך, ולאחר שבחנו את העדויות, אנו קובעים כי התובעת נדרשה לעבוד 10 שעות ביום לפחות בתקופה זו.

33.
הצדדים התייחסו ארוכות לתקופה בת 10 ימים בה היה מר צורף מאושפז בביה"ח בחודש 9/06.
התובעת טענה כי שהתה לצידו של מר צורף בביה"ח 24 שעות ביממה.
הראיות שהובאו בפני
נו שוללות מכל וכל טענה זו.
הוכח בפני
נו כי התובעת הייתה בבית ודיברה בטלפון פעמים רבות במשך שעות שונות של היום:

"...אני הסתכלתי על הטלפונים בבית בתקופה שזאק היה בבית חולים ומצאתי שדיברת בטלפון עם החבר שלך דודו בשעה 9 בבוקר, 11 בבוקר, 12, באיזה שעה הוא נכנס לבית חולים ב - 9.9.06?
זה היה אחרי ארוחת צהריים בשבת בסביבות 3, 4 אחרי הצהריים.
את דיברת בטלפון בשעה 14, 15 ו - 15 וחצי, 8 בערב ביום 9.9.06
זה לא הגיוני כי ביום 9.9.06 היינו בבית חולים ונשארתי בבית החולים עד למחרת בבוקר.
אני מראה לך את פירוט השיחות מ - 9.9.06 ויש שם שיחה לדודו אני הייתי בבית החולים.
כשסיומה הגיע לבית החולים אני הלכתי הביתה.
אני מראה לך פירוט שיחות מ - 9.9.06 בשעה 8 בערב זה היה כשבאתי להחליף בגדים.
אני מצאתי לפי חשבונות הטלפון שב - 10.9 בשעה 11 בבוקר דיברת בטלפון, בשעה 14, בשעה 15 ובשעה 16, כלומר היית בבית בין שעה 11 עד שעה 16, ב - 11.9. היו שיחות בשעה 14 ובשעה 19:30 בשעה 20"30 ב - 21 וב - 21:30, איך היית נוסעת לבית חולים פלימן וחוזרת?
באוטובוס. שני קווים אחד עד נווה שאנן ואחד עם פלימן.
ב - 12.9 היית בשעה 9:30 בבית, ב - 13.9 בשעה 15, 15:30 וב - 23:30 וב - 24:00 וב - 1 בלילה, ב - 8 בבוקר למחרת, כלומר היית בבית ויש טלפונים שעשית, האם היית בבית בשעות האלה הרי אמרת שהיית 24 שעות לידו והיית רק 3 שעות בבית ואני מראה לך שהיית יותר בבית ורק פעם אחת ישנת שם.
הלכתי הביתה פעם ביום לשעתיים שלוש כשסיומה היה בא לבית החולים.
ב - 16.9 היית בבית בשעה 20:00 בערב יש שיחה וגם בשעה 24:03 בלילה
נכון, אבל באותו יום אמרתי לאייל שהגעתי הביתה ואני יוצאת ליום הולדת של חברים בשד' הנשיא והוא אמר בסדר. אייל התקשר אלי לפלאפון.
הפלאפון של אייל הוא 7442260-054. אני חושבת שחזרתי לבית החולים למחרת, 17.9 בשעה 12:00
אני אומרת לך שדיברת בטלפון בשעה 12:21 אז אולי חזרת לבית החולים באחת או בשתיים באחת אני חייבת להיות בבית החולים כי אוכלים צהריים.
למה בכלל היית בבית החולים, הרי יש שם אחיות ומטפלים אבל עזרתי לו לאכול, ז'אק כל הזמן ביקש שאעזור לו. הייתי שם בבוקר ורחצתי אותו אף אחד לא היה רוחץ אותו.
לשאלתך שהייתי בבוקר בבית כי עשיתי שיחות טלפון אני משיבה כשהייתי בבית גם הייתי עושה שיחות ולפעמים מהטלפון שלי שהכרטיס היה נגמר הייתי מתקשרת לאסף והם היו חוזרים אלי מהטלפון שלהם.
מתי ז'אק השתחרר מבית החולים ב - 19.9 אחרי הצהריים.
באותו היום דיברת בטלפון החל מהשעה 10:25
חזרתי הביתה כי הרופא ביקש שאביא מסמכים למסירה במשרד.
את דיברת בטלפון שיחות רבות במהלך הבוקר, מתי הבאת את המסמכים?
ז'אק השתחרר בשתיים או בשלוש בצהריים. הייתי בבית רק שעה או שעתיים וחזרתי לבית החולים.
כשזאק יצא מבית חולים הוא יצא עם אמבולנס כן. הוא לא היה במצב טוב.
הוא לא היה במצב טוב ואת כל הזמן דיברת בטלפון, מה יש לך לומר?
כשהוא חזר מבית החולים הוא היה כל הזמן במיטה והייתי צריכה להשגיח עליו כשהוא במיטה או לתת לו לאכול. הוא אכל במיטה ולא במטבח.
שוחחתי בטלפון אבל השגחתי עליו, אם לא היה מרגיש טוב לא הייתי מדברת בטלפון, הוא היה במיטה."

גם תצהירה של האחות אורנה תימור לא סייע לתובעת שכן העובדה שגב' תימור ראתה את התובעת עם הגעתה למשמרת בשעה 7:00 ובצאתה ממשמרת בשעה 23:00 אינה מעידה כי התובעת שהתה במחלקה במשך כל היום.
לפיכך, אנו דוחים את תביעת התובעת לשעות נוספות שמעבר ל-10 שעות בגין תקופה זו.

34.
משקבענו כי החל מתחילת עבודתה ועד לשנת 2004 עבדה התובעת בהיקף של 8 שעות בלבד, הרי שתביעתה לגמול שעות נוספות בתקופה זו-דינה להדחות.

35.
עם זאת, על פי קביעתנו לעיל, התובעת זכאית לתשלום עבור שתי שעות עבודה נוספות בכל יום החל מחודש ינואר 2004 ועד לסיום עבודתה אצל הנתבע 1. ערך שעות אלה הינו לפי החישוב הבא:

22.4 (ערך שעה של 125%) * 2 * 27 ימים בחודש * 34 חודשים = 41,126 ₪.
36.
מהסכומים המגיעים לתובעת יש להפחית את הניכויים שהיו הנתבעים רשאים לנכות משכרה עבור מגורים הולמים וכן הוצאות נלוות בהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס – 2000.

כמו כן, יש להוסיף לתשלומים אלה את הניכוי המותר בעד ביטוח רפואי וזאת, בהתאם להוראות תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב – 2001.

37.
בנוסף, ולאור העובדה שמשך כל תקופת העסקתה של התובעת היו כל הוצאות כלכלתה על הנתבעים, הרי שיש להחיל במקרה דנן את הוראות סעיף 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, הקובעות כי מותר, בהסכמת העובד, לשלם חלק מן השכר במזון ובדיור, ככל שמדובר בדרך תשלום שנקבעה, בין היתר, בחוזה העבודה או בנוהג מקובל בתנאי העבודה ובתנאי ששוויים של אלה לא יעלה על המקובל בשוק (ראה - ע"ע 300333/97 עליזה כהן נ' רימונה קבררה, פד"ע לז 755 (להלן: "ענין קבררה")).

התובעת הודתה, כי התגוררה בבית הנתבע 1 וכי כלכלתה היתה על חשבון הנתבע 1. כעולה מעדותה של התובעת, לא שילמה לנתבעים
דבר בגין דמי הכלכלה.

38.
אשר לשיעור הסכום המרבי אותו ניתן לזקוף בגין הוצאות כלכלה, בהתאם לסעיף 3 לחוק הגנת השכר, נקבע, כי מן הראוי כי סכום זה
לא יעלה על 10% משכר המינימום ובלשון ביה"ד בעניין קבררה לאמור:

"...משלא ידוע שוויו הכספי של מרכיב האש"ל בשכר המינימום המגיע למשיבה ועל-כל-פנים שוויו גם "על פי המקובל בשוק" וגם על-פי שוויו בפועל, כפי שהיה על המעביד שעליו חובת ההוכחה להוכיח, אינו יכול להפחית חלקו של שכר העבודה שאין לשלמו בשווה כסף – אזי יש מקום לקביעה הנורמטיבית על-פי אומדן הדיין בנסיבות המקרה שלפנינו כי לפחות 90% משכר המינימום המגיע למשיבה היו צריכים להשתלם לה במזומן, ורק היתרה בשיעור של 10% אפשר היה שתשתלם לה בשווה כסף על-ידי מתן האש"ל.
קביעתנו זו נסמכת, בין השאר, על תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2000 בנוגע לסכום המרבי בגין מגורים הולמים שרשאי המעביד לנכות משכרו החודשי של עובד המתגורר אצלו, היחס בין סכום זה לשכר הממוצע במשק והגבלת רכיב הכלכלה בשכר העבודה לשיעור דומה".

39.
תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס – 2000 (להלן: "התקנות"), קובעות את השיעורים המרביים המותרים לניכוי שכר עובדים זרים בעד מגורים הולמים (תקנה 2 לתקנות) ובעד הוצאות נלוות (תקנה 3 לתקנות) שמשמען הוצאות חשמל, ארנונה ומים (תקנה 1). על פי תקנה 2(ב) לתקנות, מעביד רשאי לנכות משכר עובד זר בגין מגורים סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנות, אם מקום המגורים בבעלות המעביד. הסכומים שבתקנות מתעדכנים מדי שנה בהתאם לשינוי המדד (תקנה 4 לתקנות), ומתפרסמים ברשומות. לפי תקנה 5 לתקנות, סך כל הניכויים המותרים, לרבות ניכויים עבור דמי ביטוח רפואי ששולמו, לא יעלה על 25% משכרו החודשי של העובד הזר.


באישור אשר הגישו הנתבעים מחברת הביטוח "הראל" על תשלום ביטוח בריאות לעובד זר (נספח ב' לכתב ההגנה) לא נרשם הסכום אותו שילמו ועל כן אין לנכות משכר התובעת סכומים בגין תשלום ביטוח רפואי.
[ראה הוראות סעיף 2(ב) לתקנות הנ"ל ועע (ארצי) 6961/06 זילברמינץ בע"מ-סטופארו נורצל סיזר, ניתן ביום 24.6.07).]

40.
בחישוב הסכומים לניכוי בגין מגורים והוצאות נלוות למגורים, בתקופה שמשנת 2004 ועד סיום עבודתה של התובעת ולפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), זכאים הנתבעים להפחית מהסכומים המגיעים לתובעת בגין התקופה שמ- 1/04 ועד 10/06 סך של
6,346 ₪.

כמו כן, בגין הוצאות כלכלה זכאים הנתבעים לנכות עבור תקופה זו סך של
11,471
₪.


לסיכום, ולאחר ההפחתות, זכאית התובעת להפרשי שעות נוספות בסך 23,309 ₪.

איננו מוצאים מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר מלאים
אלא להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד, וזאת בהתחשב
במחלוקת הכנה והממשית הן לגבי עצם זכאותה של התובעת לתמורת שעות נוספות, כל שכן לשיעורה.

דמי הבראה

41.
לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, התובעת זכאית לדמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות, מיום 02.11.04 ועד ליום 02.11.06.
עבור השנה השמינית לעבודתה זכאית התובעת לשבעה ימי הבראה ועבור השנה התשיעית לעבודתה זכאית התובעת לשבעה ימי הבראה.
שווי יום הבראה למועד סיום עבודתה עמד על 318 ₪ ליום, ולפיכך זכאית התובעת לדמי הבראה בסך של 4,452 ₪.

42.
מתוך סכום זה הוכח בפני
נו כי שולם לתובעת הסך של 2,142 ₪ בחודש 08/06 ₪ והסך של 2,142 ₪ בחודש 09/05 ולפיכך, נותר הפרש דמי הבראה שעל הנתבעים לשלם לתובעת בסך של 168 ₪. הנתבעים ישלמו לתובעת סך זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.06 ועד התשלום בפועל.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת:
43.
אין חולק על כך שהתובעת פוטרה מעבודתה
.
מהראיות עולה, והתובעת הודתה כי שולם לה על ידי הנתבעים

בגין פיצוי פיטורים סך של 12,236 ₪ כבר בשנת 2005, לאחר פטירתה של גב' צורף.
לטענת התובעת-יתרת הסכום לתשלום מסתכמת ב-11,326 ₪.
44.
לטענת הנתבעים, עם פיטוריה של התובעת נערך עמה גמר חשבון, שהוצג בפני
נו, ויתרת פיצויי הפיטורים שולמו לתובעת עם פיטוריה (נספח ג' לכתב התביעה). התובעת אף חתמה על מסמך המאשר את קבלת "התשלום האחרון בסך 15,638" ובו היא מאשרת כי אין לה יותר דרישות (נספח ט' לכתב ההגנה ).
בעדותה בפני
נו אישרה התובעת כי קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים:

"...קיבלתי את פיצויי הפיטורים אבל זה לא מספיק. הגיע לי הודעה מוקדמת. התייחסתם אלי בצורה לא נאותה אחרי כל כך הרבה שנים."
(ע' 12 ש' 27-28 לפרוטוקול).

גם בסיכומיה , מודה התובעת כי קיבלה את הסך של 15,638 ₪, אם כי מתעלמת לחלוטין מהסכום ששולם לה בשנת 2005, בו הודתה.

45.
אשר על כן, ומששולמו לתובעת מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.


46.
התובעת טענה כי פוטרה ביום 31.10.06 על אתר, מבלי שניתנה לה כל הודעה מוקדמת. לדבריה, זכאית היא לתשלום בעבור 30 ימי הודעה מוקדמת.

לטענת הנתבעים, ביום 15.10.06 הודיע סיומה לתובעת על פיטוריה. ביום 27.10.06 הגיעה עובדת חדשה אשר התובעת נדרשה לבצע עימה חפיפה.
לטענתם, התובעת עזבה מיוזמתה את העבודה ביום 29.10.06.

באשר לביצוע החפיפה העידה התובעת:

"...היא הגיעה ביום ראשון, הייתי מספר ימים בחפיפה איתה היא ישנה בסלון ואני ישנתי עם ז'אק. ביום ראשון סיומה הביא אותה, הייתי איתה בחפיפה הראיתי לה איך להעביר אותו לכיסא הגלגלים, איך לרחוץ אותו, היא התלוננה שאי אפשר לעשות זאת לבד כי הוא כבד וצריכים עזרה של עוד מטפלת.
נכון שאסף ביקש שתישארי עוד כמה ימים להכיר לה את הרופאים של ז'אק?
הוא ביקש ממני לתת לה את הטלפונים של הרופאים בקופת חולים ונתתי לה.
אבל לא הלכת לרופא ביחד איתה להכיר לה?
לא הלכתי איתה. הוא לא ביקש שאלך איתה לרופאים. רק סיומה אמר לי לתת לה את מספרי הטלפון. עשיתי זאת לימדתי אותה."

באשר לנסיבות עזיבתה התובעת העידה:

"אני עזבתי באוקטובר כי סיומה אמר לי ללכת ולחזור רק ב - 5.11 לקבל את השיק".

47.
לא שוכנענו כי ביום 15.10.106 אכן ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת וכי היא נדרשה להישאר עד ליום 15.11.06.
הנתבעים לא טענו כי נתנו לתובעת הודעה בכתב, אלא הסתפקו באמירה סתמית כי הודיעו לה על פיטוריה ביום 15.10.06.
הנטל המוטל עליהם להוכחת טענה זו- לא הורם.

איננו מקבלים
גרסת הנתבעים כי ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת כדין והיא זו שעזבה מיוזמתה.

לא סביר בעינינו, כי עובדת זרה, אשר אין לה מקום מגורים מלבד בית המטופל ואשר רישיון השהייה שלה בארץ תלוי בעבודתה, תעזוב את עבודתה מיוזמתה ועל אתר ומבלי שנדרשה לעשות כן.

ויפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ארד בעניין אלנה זכריה נ' עזבון המנוחה ליזה קימלמן (עע (ארצי) 1267/04 (2006)):

"התכלית שבבסיס הזכות לפיצויי פיטורים, כמוה כתכלית שבבסיס הזכות להודעה מוקדמת - להעניק לעובד שסיים עבודתו "רשת בטחון" לצורך קיום, לשם מציאת מקום עבודה חדש, כמו גם התארגנות במצב שנוצר. לאור תכליתן ומטרתן, ניתן לראות בזכויות אלה כמשלימות זו את זו - הזכות לפיצויי פיטורים, נועדה
לפצות את העובד על שנות עבודתו שהגיעו לקיצן באקט הפיטורים; והזכות להודעה מוקדמת - מכוונת למנוע פגיעה בזכותו של העובד לחפש מקום עבודה חלופי בעודו עובד ומשתכר.
על רקע נורמטיבי זה, יבחן בית הדין האם קמה לעובד הזכות לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, וזאת – בשים לב לנסיבות המקרה הספציפי, כפי שהוכחו.
4.
כך דרך כלל. על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בעובד הזר, אשר מקור פרנסתו בידי מעסיקו, לרבות הוצאת רשיון העבודה והשהות בישראל ותנאיהם, והארכת תקפותם מעת לעת. בשל חולשת מעמדו של העובד הזר בהוויית חייו ואל מול מעסיקיו, פרש הדין בישראל, את מטרייתו המגוננת על העובד הזר, מפני הפקרה ופגיעה
[בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, ניתן ביום 30.3.2006; עע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625, 637-639 ]. במיוחד כן, כשהמדובר בעובד סיעודי הנדרש, מתוקף הסכמה חוזית, לשהות במחיצתו של המטופל מרבית שעות היממה תוך שהוא מתגורר בבית המטופל. בבוא יום פקודה, בעת פטירת המעסיק-המטופל, עלול אותו עובד למצוא עצמו בפני
שוקת שבורה וללא מקום עבודה חלופי, ולעיתים אף ללא מדור וכלכלה, ובסיכון של שלילת רשיון העבודה והמשך השהות בישראל"

48.
מהראיות שבאו בפני
נו אנו קובעים כי לתובעת נודע על פיטוריה עם הבאת עובדת מחליפה, לה נדרשה לבצע חפיפת תפקיד, וכי לאחר מספר ימים נאמר לתובעת לעזוב על אתר.
מהראיות עולה כי לסיומה היה אינטרס ממשי בפיטוריה המידיים של התובעת לאחר שהובאה המחליפה ולאחר ביצוע חפיפה, שכן, התובעת, מתוך כעס על פיטוריה, וכנקמה, הביאה את אישתו של סיומה לבית מר צורף על מנת שתיווכח כי הוא מתרועע עם אישה אחרת בשם סאלי. סביר בעינינו כי לאחר זאת פוטרה התובעת באופן מיידי, ללא שהשלימה תקופת הודעה מוקדמת.

49.
לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בגובה 700$ שהם
2,940 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.06 ועד התשלום בפועל.

ניכויי שכר

50.
התובעת תבעה בכתב התביעה את השבתם של סכומים אשר הורדו משכרה מידי חודש ובסה"כ הצטברו לסך של 41,051 ₪.
לטענתה, הדבר מנוגד לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים).
המדובר בהחזר הוצאות שיחות טלפון שביצעה התובעת ממכשיר הטלפון של מר צורף, ובניכוי מקדמות או הלוואות.

51.
אכן, סעיף 3 לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) תשס"ב 2001 קובע, כי סך כל הניכויים המותרים לפי התקנות יחד עם הניכויים לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000 (להלן - תקנות ניכוי בעד מגורים), ולפי סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר), לא יעלה על 25% משכרו החודשי של עובד זר (וכך קובע גם סעיף 5 לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (ניכויים מהשכר בגין מגורים הולמים), התש"ס – 2000).

כמו כן, ניתן להכיר מכוח סעיף 25 (א) (6) לחוק אך ורק בניכויים שהעובד הסכים להם בכתב לגבי חובות שנוצרו בפועל, ובתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה.

52.
על אף שלא היה סיכום בכתב בין התובעת לנתבעים ועל אף שההורדות משכרה של התובעת עלו על 25% משכרה, הוכיחו הנתבעים, כי הדבר נעשה בהסכמתה של התובעת ונפרט:

53.
התובעת אישרה כי השתמשה בטלפון לצרכיה:

"אני דיברתי וניכיתם לי מהמשכורת שילמתי על זה.
היו מצלצלים אליך, חבר שלך דודו בוקאי?
נכון הוא התקשר אלי ואני גם הייתי מתקשרת אליו.
הטלפון של דודו מה המספרים שלו?

8143119-054. 4060679-050.
הטלפון שהקראת לי הוא לא הטלפון של דודו. הטלפון שלו בבית הוא 6558945. אבל לא הייתי מתקשרת אליו הביתה. אם זה היה מקרה חירום הייתי מתקשרת אליו הביתה.
רוב הזמן הוא היה בחוץ והתקשרתי לסלולרי. יש לו שני מכשירי סלולר.
היית מתקשרת לחברות שלך מהפיליפינים?
כן. אני שכחתי את המספרים. יש לי הרבה חברות.

54.
התובעת העידה כי הסכימה לניכויים משכרה:

"נכון שכשאסף היה עושה איתך חשבון הוא היה מציג לך דף באנגלית (נספחי ד' בכתב ההגנה) והיה מסביר לך את החשבון מוריד שיחות טלפון או מקדמה שקיבלת ואת היית מסכימה לזה?
נכון.
פעם אחת ביקשתי מאסף מקדמה שאבי היה בבית חולים והוא שאל אותי אם אני לא יכולה להמתין עד סוף החודש אז ביקשתי הלוואה מאייל אחיו.
כמה כסף אייל הלווה לך?

1500 ש"ח.
את החזרת לו אחר כך?
בטח. כשקיבלתי את המשכורת מאסף.
הרבה פעמים קיבלת מקדמות לפני המשכורת?
היה צריך לתת לי דמי כיס כל שבוע אבל הרבה פעמים לא נתן לי, הייתי צריכה לצאת לקנות לעצמי אוכל לדירה של הפיליפינים שם הייתי בשבת.
כל חודש הוא הראה לך את נספחי ד' לכתב ההגנה?
כן.
כשהיו הרבה שיחות טלפון אז הורידו לך את השיחות?
כן.
ואת הסכמת לזה?
כן."

התובעת קיבלה מידי חודש את פירוט שיחות הטלפון והיה באפשרותה לבדוק את השיחות שביצעה ואת הניכוי שינוכה משכרה בגינן. התובעת לא טענה כי פנתה אי פעם בדרישה להחזר התשלום שהורד ממנה או כי הביעה הסתייגות או מחאה על ההפחתה משכרה. סכום ההורדות פורט מידי חודש בחשבון השכר שקיבלה התובעת.

55.
מעדותו של אסף, המהימנה עלינו עולה, כי היה מוציא פירוט שיחות מ"בזק", ומעביר לתובעת את פירוט השיחות לקבלת השגותיה טרם קיזוז ההוצאה משכרה:

"היא הסכימה לכך, ראתה כל חודש ואישרה את זה, אני קיזזתי לה רק אחרי שאישרה, זה רטרואקטיבית אחרי שקיבלה את החשבון והיה זמן לבדוק אותו. קיזזתי לה 200 ₪ מהחשבון.
אתה מפנה לכתב ההגנה נספח ד' 10 התאריך המופיע 2/3/05 לשאלתך איך יכולים להבין את הכימות של 880 פלוס 609 ₪ שירד ממשכורת מינימום, איך עושים פירוט מסודר, איך אני מראה שצרכת ממני זאת אני משיב שאני נותן חשבון טלפון עם הפירוט , מוריד 200 ₪ שסיכמנו ונותן לו זמן להשיג השגות. היא אמרה שזה בסדר.
לשאלתך שאני לא ציינתי בפני
ה שאני מוריד לה למרות שאני מחוייב על פי חוק להראות על מה ירד אני משיב שאני נותן לה את כל החשבון.
לשאלתך איך עשתה את החשבון אני משיב שהחשבונות הם אצלה, היא קיבלה את החשבון בזק הגולמי עם פירוט והכל, אני נותן לה חשבון בזק שכולל את הסלולאריים מדי חודש בחודשו, אני הייתי מקבל חשבון גולמי , החשבון הוא על 1,080 ₪ ואומר לה שקבעתי איתה בע"פ והיא בעצמה מאשרת זאת, אני נתתי לה את החשבון ואומר לה שמ- 1,080 ₪ מוריד 200 ויוצא 880 ושתעבור על כל השיחות ותאמר אם יש לה השגות ואם אין לה השגות בחודש הבא במשכורת אני מוריד לה, המשכורת היא של פברואר , היה לה חודש לחשוב בכל מקרה ואם לא היו לה השגות הורדתי לה והיא הסכימה, אף פעם לא היו לה השגות והיא לא התלוננה על כך וגם לא בפני
אייל שהיה איש סודה. ...
לשאלתך באחד התלושים המשכורת האחרונה היא 900 ₪ ואתה מפנה לנספח ד' 2 1/6/04 , האם לא עלה בדעתי שבן אדם שנמצא כל הזמן בבית של סבי מקבל סכום כזה, לא התייעצתי עם העמותה "בבית" והגעתי למצב שאני צריך לשלם 930 ₪ לבן אדם שנמצא כל הזמן סביב הסבא אני משיב שאני לא צריך להתייעץ עם אף אחד כי אני יודע איך זה הגיע לסכום הזה: מצויין פה שבאותו חודש קיבלה מאיתנו מתנה ליום העצמאות הפיליפיני ולא הרבה מקבלים מתנה כזו, מרכיבי השכר היו השכר שלה, דמי הכיס שלה פלוס מתנה שלא היינו מחוייבים אליה כל זה הסתכם ב- 3,500 ₪ מזה ירד חוב שלה אלינו 200 ₪ ומזה ירד עוד חובות שלה אלינו בסך 1,620 ₪ ו- 750 ₪,
בכל מקרה זה חובות שלה שבסוף הגיע ל- 930 ₪, כתוב למטה שהיא חייבת לנו עוד 360 דולר ועוד 750 ₪, אחד מהמרכיבים זה על כרטיס הטיסה לחו"ל, אלו הלוואות שאנו לא מחוייבים לתת לה כמעבידים."

56.
אסף העיד עוד, כי התובעת נהגה ללוות ממנו כספים:

"לשאלתך האם אין הסבר לדוגמא על 1,620 שירד אני משיב שהורדתי לה כי זה מובן . זה על פי בקשתה, היא ביקשה ממני הלוואה ואני צריך לומר לה על מה אני מוריד לה, אמרתי לה שאני מחלק לה לשני תשלומים, יצאתי מגדרי. אני מפנה לס' 2.1 לתצהירי המשלים והכל לבקשת התובעת, החזר ההלוואות חולק לשניים, לבקשתה.
...שהיא לוותה כספים ממני כל הזמן, לא אהבתי לשמש לה כבנק, לא אהבתי לראות אותה מסתבכת בעניינם פיננסיים, לא אהבתי לפשר בינה לבין אחותה, לא אהבתי כל הזמן לשמוע ממנה כסף שהיא צריכה כל הזמן כסף בשביל הילדים שלה, בסופו של דבר לא שלחה להם את הכסף, לא אהבתי לשלם לה באמצע תקופת העסקה את פיצויי הפיטורים שלה, היא לא היתה עונה לטלפונים, סבא שלי שהוא אדם עיור שלא יכול לתפקד בצורה טובה מבחינה חברתית.
...לשאלתך שאמרתי בעדותי שהייתי אומר לג'ינה לבדוק את השיחות, חשבון הטלפון שלה היה עם השיחות או בלי אני משיב שעם השיחות, תמיד עם הפירוט, עשינו זאת רק בגללה, שילמנו על כך."

57.
גם התובעת אישרה כי לוותה כספים על חשבון שכרה:

אסף היה בצבא לא יכולתי לקחת ממנו את הכסף.
הייתי צריכה כסף לשלם לד"ר דובב רופא השיניים אחרי טיפול שעברתי אצלו.
כמה כסף לקחת מפיפי?

2500 ש"ח. 1000 ש"ח נתתי לרופא, ו - 1500 ש"ח שלחתי לבת שלי בפיליפינים.
שילמת לד"ר דובב 1000 או 1200 ש"ח

1200 ש"ח. הטיפול עלה 3500 ש"ח. את יתרת הכסף אסף שילם וניכה לי מהמשכורת.
הייתי צריכה את הטיפול כי בעת שהסעתי את ז'אק בכיסא גלגלים נשבר לי הגשר ממכה שקיבלתי בראשו, לא רציתי ללכת לרופא השיניים כי זה מאוד יקר, הוא הבטיח לשאת בתשלום מחצית. "

58.
אין ספק כי גם סיומה היה משתמש בקו הטלפון אשר בבית אביו. בעדותו אישר זאת :

"לשאלתך מה אומר לי מספר הטלפון 057- 750000 אני משיב שאני מכיר, זה ספורט שאתה יודע תוצאות, זה לא הימורים, תוצאות של ספורט טוטו. אם אתה רוצה לדעת תוצאה של משחק מצלצלים ואומרים לך.
לשאלתך מה אומר הטלפון 054- 730005
אני משיב שלא אומר לי שום דבר.
לשאלתך אם אתה אומר שזה קו הכרויות לוהט אני משיב שלא מכיר. לא יודע על מה אתה מדבר.
לשאלתך הקו טלפון שהזכרת אני לא מכיר אני משיב שלא מכיר.
לשאלתך מה אומר לי המספר 03-9209999 אני משיב שתוצאות ספורט.
לשאלתך שאני עושה טלפונים מהאבא אני משיב שכן"

אלא, שהתובעת לא הציגה בפני
נו פירוט כלשהו אשר ממנו ניתן ללמוד מהן השיחות אותן היא ביצעה מידי חודש ומהן השיחות אשר לטענתה לא בוצעו על ידה והיא חוייבה בגינן.
לפיכך, לאור הסכמתה לקיזוז שיחות הטלפון ומשלא פירטה ולא הוכיחה כי קוזזו לה סכומים בגין שיחות שלא היא ביצעה, ואת גובהם, ומשאישרה כי חלקם של הניכויים היו בגין החזרי הלוואות, תביעתה ברכיב זה נדחית.

נוסיף ונציין, כי התביעה להחזר ניכויים בחודש 11/06 כוללת אף סך של 12,236 ש"ח שלא נוכו כלל משכר התובעת אלא, משנערך לתובעת גמר חשבון, לרבות חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לה, הופחתו רעיונית מסכום הפיצויים סך הפיצויים ששולמו לה בשנת 2005. אין מדובר לפיכך בניכוי משכר חודש 10/06 כפי שמנסה התובעת לצייר.

59.
אף אם לא היה מקום לנכות משכר התובעת סכומים העולים על 25% משכרה במהלך תקופת עבודתה, רשאים הנתבעים לקזז כל יתרת חוב משכרה האחרון של התובעת .

כאמור, התובעת הודתה כי הסכימה לשאת בתשלום שיחות הטלפון שביצעה ובהחזר ההלוואות שנטלה (שאם לא כן לא היו הנתבעים מאפשרים לה ביצוע השיחות ולא היו נותנים את ההלוואות) ולפיכך, ממילא רשאים היו הנתבעים לדרוש קיזוזם כנגד הסכומים המגיעים לתובעת בעד עבודתה, והנתבעים בתביעה זו.



60.
בסיכומיהם העלו הנתבעים לראשונה טענה, כי בין התובעת והנתבעים 2 ו- 3 לא התקיימו יחסי עובד מעביד.

משהועלתה טענה זו לראשונה בסיכומים, דינה להידחות.

יתר על כן, הנתבעים הודו כי מעורבים היו בהעסקתה של התובעת, בתשלום שכרה (לפחות משנת 2004) וכן הודו כי מי שפיטר את התובעת היה הנתבע 2 (סעיף 60 לכתב ההגנה המתוקן).

61.
לסיכום,

התביעות לתשלום גמול שעות נוספות, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת מתקבלות בחלקן.
התביעות לפיצויי פיטורים והחזר ניכויי שכר - נדחות.


לאור האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת, את הסכומים כדלקמן: -

א.
גמול שעות נוספות בסך של
23,309 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך ממוצע 1.6.05 ועד התשלום המלא בפועל.

ב.
דמי הודעה מוקדמת בסך שהם
2,940 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.06 ועד התשלום בפועל.

ג.
יתרת דמי הבראה בסך של 168 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.06 ועד התשלום בפועל.

62.
הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של ­­3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

63.
באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.


ניתן היום, 22/7/08,
בהעדר הצדדים.



מ. פריימן
ש ו פ ט ת

רומאני אלי
נציג עובדים

נבון אסתר
נציגת מעבידים




5129371











עב בית דין אזורי לעבודה 4018/06 ג'ינה ריבס נ' צורף ז'אק , צורף אסף , צורף סיומה (פורסם ב-ֽ 22/07/2008)