פסקי דין על זלקה ברוק | פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד נפגעי רכב |

783-10/07 עא     12/05/2008




עא 783-10/07 זלקה ברוק נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד נפגעי רכב בע"מ





לפני : כב' השופט אילן ש' שילה
, אב"ד
כב' השופטת אסתר שטמר

כב' השופטת מיכל נד"ב
המערער: זלקה ברוק

נגד
המשיבות: 1. איילון חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד נפגעי רכב בע"מ
פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט א' מקובר) מיום 4.7.07 (ת"א 3470/03) שבו קיבל תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שארעה למערער וחייב את המבטחות המשיבות לשלם לו פיצויים בסכום כולל של 130,187 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

רקע ופסק הדין נושא הערעור

המערער יליד שנת 1951 נפגע בתאונת דרכים ביום 17.10.02. המשיבות הן המבטחות של הרכב שבו נסע המערער ולא הייתה מחלוקת על חבותן לפצותו. המערער עלה ארצה מאתיופיה שנים אחדות לפני התאונה, ועד לתאונה עבד בעבודות בניין כטפסן.

בית המשפט מינה את האורטופד ד"ר מ' לוינקופף מומחה רפואי וזאת חיווה דעתו, ביום 21.6.04, שלמערער נכות בשיעור של 10 אחוזים, עקב הגבלה קלה בטווח התנועות בעמוד השידרה המותני. המומחה מצא כי צילומי עמוד השידרה המותני מדגימים שינויים ניוונייים שמקורם בהיצרות של התעלה הספינאלית שאינה קשורה בתאונה. לפיכך חילק המומחה בין שיעור הנכות שנגרם בתאונה שאותו אמד בשני שלישים משיעור הנכות האמור, לבין זה שנבע ממצבו הבריאותי הקודם של המערער שאותו אמד בשליש אחד. ביום 13.12.06 שב המומחה ובדק את המערער. בבדיקה זו מצא המומחה שמצבו של המערער החמיר וששיעור נכותו הכולל עמד על 13.5 אחוזים שמתוכם 9.5 אחוזים מקורם בתאונה.

בית משפט קמא דחה את טענת המערער שנכותו התפקודית מלאה. בית המשפט סבר שלנוכח השיעור הנמוך באופן יחסי של הנכות, אין מקום לקבוע שקשייו של המערער במציאת מקום עבודה חדש נובעים רק מן התאונה. בית המשפט סקר גורמים נוספים המקשים על המערער במציאת מקום עבודה, והם גילו – יליד 1951, מצבו הבריאותי הקודם, אי ידיעת קרוא וכתוב והיותו עולה חדש. גם המומחה העריך שהמערער יתקשה לשוב לעיסוקו כפועל בניין גם עקב התחלואה בגב התחתון שאינה נובעת מהתאונה (בית המשפט הפנה בעניין זה לתשובותיו לשאלות הבהרה). עוד עמד בית המשפט על חוות דעת של מהנדס בניין שהגישו המשיבות שעל פיה רוב העובדים בבניין פורשים מעבודתם בהגיעם לגיל 60 וכי נדיר למצוא טפסנים שגילם עולה על 55 שנה. קבלן עבודה שהעיד מטעם המערער הסכים שקיימת האטה בבנייה וחברות בנייה גדולות מתרכזות בעבודה מחוץ לישראל. בסיכום קבע אפוא בית המשפט שאי חזרתו של המערער לעבודה אינה נובעת דווקא מהתאונה וכי שיעור נכותו התפקודית הוא כשיעור נכותו הקלינית שאותה קבע במעוגל לעשרה אחוזים. בית המשפט הוסיף שלא הוכח לו שקשייו של המערער לעבוד עבודה פיזית עולים על שיעור הנכות.

משכורתו של המערער לפני התאונה הייתה 6,166 ₪ ברוטו ו – 5,000 ₪ נטו לחודש. בית המשפט דחה טענה של המערער שקיבל תוספת למשכורתו שלא הופיעה בתלושי המשכורת וזאת בהעדר ראיות לטענה זו, ולנוכח תביעה שתבע המערער את מעבידו שבה לא הזכיר תוספת זו.

בית המשפט פסק לתובע פיצוי בגין תקופת אי כושר מלא של 60 יום. אשר ליתרת תקופת העבר פסק בית המשפט פיצוי גלובלי, לתקופה של 4 שנים (דהיינו עד גיל 55) לפי חוות דעתו הראשונה של המומחה בסכום של 35,000 ₪ ולתקופה הנוספת שעד ליום מתן פסק הדין בסכום של 3,835 ₪. סה"כ נפסק למערער בגין העבר סכום של 55,637 ₪.

בגין העתיד, דהיינו עד לגיל 67, מצא בית המשפט שאף ללא התאונה לא היה המערער ממשיך לעבוד עד גיל זה בעבודתו כטפסן, וכי החישוב האקטוארי הכולל לפי שיעור הנכות עד גיל 67 עולה ל 50,637 ₪ (כנראה שנפלה טעות חשבונית בפסק הדין). בית המשפט העמיד את הפיצוי בנסיבות אלו על 80 אחוזים מהחישוב האקטוארי ולפי חישובו – 53,010 ₪.

עוד פסק בית המשפט למערער סכום של 3,000 ₪ בגין עזרת הזולת בעבר, סכום של 3,500 ₪ בגין תרופות ונסיעות בעבר וסכום של 6,000 ₪ בגין שלושה פריטים אלו לעתיד. בית המשפט דחה את טענת המערער לגבי תנאים נלווים למשכורת, בין היתר מאחר שלא טען להם או ויתר עליהם בתביעה שהגיש נגד מעבידו ומשום שאת הפסדי הפנסיה לא הוכיח בהעדר הוכחה על הפרשות לפנסיה בעבר.

עוד פסק בית המשפט סכום של 14,040 ₪ בגין נזק שאינו ממוני.

עיקר טיעוני המערער

המערער חוזר לפנינו על אותן טענות שטען בבית משפט קמא. בין היתר הוא טוען שיש להכיר בנכות תפקודית מלאה, שמצבו הקודם לא מנע ממנו להמשיך לעבוד כטפסן, שבית המשפט שגה בחישוב שיערוך השכר שצריך היה להגיע ליום מתן פסק הדין ל 6,214 ₪ ולא 5,900 ₪, שלא היה מקום לקבוע את גיל העבודה בטפסנות לפי חוות דעתו של המומחה שלא פגע במערער כלל, שבית המשפט לא נתן דעתו לאפשרות של החמרת המצב הרפואי בעתיד מחד גיסא ולאפשרות של עליית השכר מאידך גיסא, לפיצוי בגין אובדן תנאים נלווים ועוד.

עיקר טיעוני המשיבות

המשיבות תומכות בפסק דינו של בית משפט קמא אף על פי שלשיטתן היה עליו לפסוק סכומים נמוכים מאלו שפסק כשלטענתן פסק לו פיצויים נדיבים וטעה לטובתו בחישוב. המשיבות מצביעות על כך שעדותו של המערער הייתה חסרת משקל ובלתי אמינה, שהמומחה הרפואי אמד את התקופה שבה היה המערער מחוסר כושר עבודה ב-6 עד 12 שבועות, שהמערער עצמו המציא תעודות אי כושר למשך 45 יום בלבד, שלא ניסה לחזור לעבודה משך 4 שנים, ולטענתן פסק לעבוד משיקולים שאינם קשורים בתאונה. לטענתן המערער לא הצביע על טעות של ממש בפסק הדין, ויש לדחות את כל טענותיו. גם טענתו בדבר חישוב השערוך של משכורת המערער אינה נכונה.
לפי חישוב המשיבות טעותו של בית משפט קמא בחישוב הפיצוי הגלובלי בגין אובדן כושר עבודה מביאה למסקנה שיש להפחית מהסכום שנפסק כ- 30,000 ₪.

דיון והכרעה

ככלל אנו סבורים שבית משפט קמא בחן את כל השאלות שהתעוררו במשפט זה ונתן להן תשובות הולמות. המערער לא הצליח לשכנענו שהתאונה גרמה לו לאובדן מוחלט של כושר העבודה ואנו מקבלים את שיקוליו של בית משפט קמא שהסביר הסבר היטב מדוע הנכות התפקודית של המערער אינה עולה על נכותו הרפואית, וכי אי חזרתו למעגל העבודה אינה קשורה בפגיעה שנגרמה בתאונה. נזכור כי בתקופת ארבע השנים שלאחר התאונה לא חזר המערער לעבודתו כשנכותו עקב התאונה הסתכמה ב 6.6 אחוזים בלבד, והגדלת שיעור הנכות לאחר מכן נבעה מהדרדרות מסויימת במצבו שגרמה להגדלת שיעור הנכות ל- 10 אחוזים בלבד. קשה להלום, גם במצבו המיוחד של המערער, שנכות בשיעור של 6.6 אחוזים מנעה ממנו לשוב לעבודתו.

ב"כ המערער לא המציא לנו חישוב של שיערוך סכום המשכורת וככל הנראה כלל בחישוב גם ריבית שמעבר לשיערוך בלבד.

אמנם יש בפסק הדין סתירה בין הסכום שמצא בית המשפט כאובדן שכר בעתיד עד גיל 67 לבין חישוב של 80 אחוזים משכר זה, אך סתירה זו מיטיבה לכאורה עם המערער. שקלנו את האפשרות שהמערער יכול היה להמשיך בעבודתו גם לאחר גיל 55, אלא שהוא עצמו, בכך שלא שב לעבודתו משך 4 שנים ויותר, הוכיח שאפילו יכול היה לעבוד לאחר גיל זה, לא היה עושה זאת. יש לזכור שהמערער לא עבד אלא לאחר שעלה ארצה.

גם בטענותיו האחרות של בא כוח המערער לא מצאנו ממש. משקבע המומחה את שיעור הנכות לצמיתות, הרי שכלל בשיעור זה את הצפי להדרדרות עתידית. בהעדר ראיה לאפשרות של עלייה בשכרו של המערער בתקופת העבודה הקצרה שנותרה לו, אנו סבורים שבית המשפט לא היה צריך להביא בחשבון עלייה שכזו.

בסופו של דבר אנו סבורים שהפיצוי הכולל שפסק בית משפט קמא למערער ראוי, ולא מצאנו בפסק הדין טעות שיש בתיקונה כדי להוסיף על הסכום הכולל המגיע למערער.

בנסיבות העניין שלפנינו לא ראינו לעשות צו להוצאות.

הערבון יוחזר למערער.

המזכירות תואיל לשלוח עותק פסק הדין לפרקליטים.
ניתן היום, י"ד אייר תשס"ח, 19 מאי 2008, בהעדר הצדדים.
_________________ __________________ _________________
אילן ש' שילה
, שופט אסתר שטמר
, שופטת מיכל נד"ב
, שופטת
אב"ד

בית המשפט המחוזי מרכז
ע"א 07-10-783 ברוק נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
19 מאי 2008
ואח'

ה








עא בית משפט מחוזי 783-10/07 זלקה ברוק נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/05/2008)