פסקי דין על איליה כץ | פסקי דין על שרגא כורש

5072/04 דמ     20/05/2004




דמ 5072/04 איליה כץ נ' שרגא כורש




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
דמ 005072/04


בפני
:
כב' הרשמת יפה שטיין
תאריך:
20/05/2004




בעניין:
איליה כץ






תובע

נ
ג
ד


שרגא כורש






נתבע



פסק דין

1.
זהו פס"ד בתובענה שהוגשה להפרשי שכר, הודעה מוקדמת ודמי חגים.

2.
הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31 לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 .

3.
בפני
ביה"ד העידו:

מטעם התובע: התובע בעצמו וכן גב' ארבלי אוקסנה.

מטעם הנתבע: בעצמו.

4.
אין מחלוקת כי התובע עבד מ - 23/2/03, וכי פוטר ללא הודעה מוקדמת. כמו כן מוסכם שהתובע חתם על הסכם עבודה מיום 12/8/03, וכי שכרו הועלה - (מעבר לאמור בהסכם) לאחר 3 חודשי עבודה.

5.
המחלוקות בתיק מתייחסות לנקודות הבאות:
א.
מה היה הסיכום בין הצדדים לענין שבוע העבודה הראשון.

האם סוכם כי שבוע העבודה הראשון יהיה לצורך התלמדות ונסיון, ואם ישאר לעבוד, יקבל גם על שבוע זה שכר, כטענת התובע, או שנכונה טענת הנתבע כי סוכם כי בכל מקרה מדובר בשבוע התלמדות בלבד, לצורך לימוד שפת התיכנות שבעסק ורק לאחר מכן יקבל שכר.
ב.
מה היו נסיבות פיטוריו של התובע והאם בנסיבות אלו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. במידה וכן - לכמה ימים זכאי, האם שבועיים, כטענתו או לכל היותר - ע"פ החוק (כחמישה וחצי ימים).
ג.
כמה שעות עבד בפועל באוגוסט 2003, ובהתאם לכך - האם קיבל את מלוא המגיע לו כשכר עבודה.
לענין זה האם נכונה טענת הנתבע כי אף שהתובע שהה - ע"פ רישומיו - 70 שעות, עבד בפועל רק 30 שעות ואינו זכאי לשכר מעבר לכך.
ד.
זכאות התובע לדמי חגים וכמה.

5.
עדות התובע:

התובע העיד כי עבד בשבוע הראשון בנסיון, וסוכם שאם יעמוד בנסיון - יקבל שכר על שבוע זה. לדבריו, היות ונשאר לעבוד היה עליו לקבל שכר,
היות ולא קיבל, ביקש לקבל שכר בגין שבוע זה נאמר לו שישולם לו, אם כי בפועל לא שולם. לדבריו בחודש אוגוסט עבד (עד ה - 12/8/03) - 70 שעות וכולן היו שעות עבודה. אמנם בדק דואר אלקטרוני, וניהל קבוצות דיון באינטרנט , אך היה זה רק בעניינים הקשורים לעבודה. לענין שמיעת מוזיקה בזמן העבודה, אכן עשה כן, בהסכמת הנתבע, אולם לא הוריד סרטים מהאינטרנט. לדבריו אף שבהסכם לא רשום שבועיים הודעה מראש, סיכם על כך בע"פ. לדבריו, ההסכם בכתב לא ממצה, והראיה ששכרו הועלה מעבר לאמור בהסכם מ - 25 ל - 27 ₪,
וכך גם לענין ההגבלה על 200 שעות מקסימום בחודש - שלא בוצעה בפועל. כך גם היה לדבריו הסכם בע"פ, על פיו יקבל הודעה של שבועיים מראש במידה ויפוטר.


ביה"ד יתייחס בהמשך לעדות זו (כמו גם לעדויות האחרות).


עדות הגב' ארבלי אוקסנה - מטעם התובע:

העדה העידה כי סוכם לגבי עבודתה אצל הנתבע, כי שבוע ראשון תהיה על תקן מתלמדת וסוכם כי אם תישאר - תקבל שכר, כפי שאכן נעשה. לדבריה, לא היתה נוכחת בהסכם שבין התובע לנתבע אך שמעה שהנתבע אמר לתובע כעבור חודש כי היתה טעות וכי ישלם לו בחודש הבא. לדבריה בהסכם שלה נאמר שעליה לעבוד עד 200 שעות והנתבע אמר לה בסוף חודש מאי שנגמר לו התקציב וכי הוא יקרא לה כשיצטרך (היות וכתוב בהסכם עד 200 שעות). לגבי הודעה מוקדמת - לדבריה החוזה שלה ושל התובע הודפס יחד וגם לה נאמר בע"פ שיתנו לה שבועיים הודעה מוקדמת. לדבריה הדבר נעשה במעמד אחד והיא שמעה שהנתבע אמר גם לתובע כי יקבל שבועיים הודעה מראש.


עדות הנתבע:

הנתבע העיד כי הינו אדם שומר חוק, והוא פעל ע"פ ההסכם, ואף מעבר לכך. לדבריו התובע לא הכיר את שפת התיכנות בעסק, שזו שפה שאינה מוכרת בארץ ולכן סוכם על שבוע התלמדות. הדבר שונה לדבריו מהמקרה של גב' ארבלי, העדה
מטעם התובע, איתה היה סיכום אחר כיוון שתפקידה היה שונה.

לגבי שעות העבודה -
הנתבע העיד כי התובע בתקופה האחרונה עשה הכל כדי למשוך זמן היות והפרוייקט עמד להסתיים ולא רצה להישאר ללא עבודה. לדבריו התובע ידע שהנתבע תלוי בו ונמצא בלחץ, אך התובע היה עסוק באינטרנט, עד הערב, כולל רכישות שביצע באינטרנט ולא ביצע את העבודה שלשמה נשכר לעבוד. אעפ"כ, שילם לו לדבריו, עבור 236 שעות בחודש יולי שהתובע דווח, למרות שידע שהן כוזבות, על מנת לסיים את הפרוייקט. אלא שבחודש אוגוסט העניינים הוחמרו לטענתו, והתובע זלזל בו בצורה חמורה, העביר את הזמן ולא עבד. לדבריו ההסכם נחתם לצורך עבודה, והוא עצמו רצה לשלם לו - ואף העלה את שכרו מיוזמתו. אלא, שהתובע הפר את ההסכם ולא נתן תפוקה ובזבז את הזמן,
על מנת שהפרוייקט יימשך זמן רב יותר.
לדבריו, התובע אף לקח חומר מקצועי השייך לו ורק בהתערבות המשטרה החזירו. היות וכך, סבור הנתבע כי התובע אינו זכאי לכל תשלום שהוא, מעבר למה שקיבל.


לאחר שביה"ד שמע את עדויות הצדדים קובע כדלקמן:
א.
לגבי שבוע העבודה הראשון - אף שביה"ד מקבל את טענת הנתבע כי התובע התקבל לצורך התלמדות, סבור ביה"ד כי גם לנתבע היתה תועלת מהעסקת התובע בשבוע זה, והוא אכן הביע, בעדותו, את שביעות רצונו באופן קליטתו של התובע את השפה ויישומה. ע"פ

פסק דין
של ביה"ד הארצי בע"ע 1054/01 אשר טוילי נ' יצחק דהרי מיום 24/4/02 - המבחן הוא מבחן התועלת, ועד כמה הפיק הנתבע תועלת מהעבודה. היות וביה"ד סבור כי מחד, בשבוע זה אכן הביא התובע תועלת למעביד, ומאידך היה זה שבוע התלמדות (ולא רק עבודה), יש לפסוק לתובע שכר בגין שבוע זה ע"פ שכר ראוי. ע"פ הפסיקה, ובהעדר נתונים אחרים, יראה ביה"ד את השכר הראוי לשבוע זה כשכר המינימום הקבוע בחוק.

יש לציין כי אף שהעדה מטעם התובע נשמעה אמינה לגבי תנאי העסקתה שלה, ביה"ד אינו מקבל את דבריה כי שמעה שהנתבע אמר לתובע שעשה טעות וישלם לו, עבור שבוע העבודה הראשון.
לענין זה יעדיף ביה"ד את עמדת הנתבע כי לא הבטיח לשלם לו היות וסבר שמדובר בשבוע התלמדות.

ב.
לענין שכר עבודה - התובע המציא רישום שצורף כת/ 1 לגבי ימי ושעות עבודתו בחודש אוגוסט, ובסה"כ - 70 שעות. הנתבע טען מנגד כי התובע עבד מתוכם רק כ - 30 שעות ועליהם קיבל שכר.

ביה"ד מקבל אומנם את טענת הנתבע כי כשהתובע עבד כראוי - שולם לו ואף תיגמל אותו מעבר להסכם, וכי בתקופה האחרונה לא עבד כנדרש. אעפ"כ אין ביה"ד יכול לעשות הפרדה בין שעות העבודה ושעות השהיה של התובע, ומשהתובע המציא רשימת שעות עבודה (ואין מחלוקת כי בשעות אלו שהה בעבודה ובודאי עבד בחלקן), ומשלא הומצא רישום נגדי לענין זה - לא ניתן לבצע הפרדה ולקבוע כמה מתוך השעות עבד וכמה לא. בנסיבות אלו, יקבל ביה"ד את טענת התובע כי זכאי לקבל שכר על מלוא השעות.


הודעה מוקדמת

לענין הודעה מוקדמת, ואף שביה"ד פסק שהתובע יקבל את מלוא השכר בגין השעות שדיווח, סבור ביה"ד כי לאור אופן התנהלותו בתקופה האחרונה, כולל זלזול מופגן בהוראות הנתבע ורצון למשוך זמן - דבר שהיה בו כדי לגרום נזק לנתבע, רשאי היה הנתבע להפסיק את עבודתו, אף ללא הודעה מוקדמת.

ע"פ הפסיקה בעב 731-3, גרבי נ' סורשניידר, פד"ע יד, עמ' 16 "אין זה סביר כי שעה שמעביד מפטר עובד שצפויים ממנו נזקים לעיסוקו, יחוייב במתן הודעה מוקדמת העלולה להגדיל את נזקו". לענין זה יש להוסיף את דברי ביה"ד הארצי לעבודה בדב"ע נא/ 3-3 יוסי עזר נ' אי.אר.די. בע"מ, פד"ע כג', 372 כי: "כל עובד חב חובות מסויימות למעבידו כתנאי מכללא של חוזה העבודה, בינהן בולטת החובה לציית להוראות חוקיות של המעביד, לנהוג ביושר ובחריצות בשירות המעביד, לטפל ברכוש המעביד שנמסר לידו בזהירות סבירה, ובכלל לנהוג זהירות במילוי תפקידו".

לאור אופן התנהלותו של התובע בתקופה האחרונה, לא ניתן לצפות ממעביד שימשיך ולהעסיקו באופן זה, ולגרום נזקים לעסקו.


בנסיבות אלו, אין ביה"ד פוסק לתובע דמי הודעה מוקדמת.


בשולי הדברים - וגם אם היה מגיע לתובע הודעה מוקדמת, היה ביה"ד פוסק ע"פ החוק (5.5 ימי הודעה מוקדמת), ולא שבועיים כטענתו.
(וגם בענין זה אין ביה"ד מקבל את עדות הגב' ארבלי כי שמעה את הנתבע אומר לתובע שיתן לו הודעה מוקדמת, אם יפוטר).


דמי חגים -
רכיב זה לא פורט בכתב התביעה, ולא ברור בגין אילו חגים זכאי לקבל תשלום. היות וענין זה לא פורט - אין ביה"ד פוסק לענין זה כל סכום שהוא.


סוף דבר:
הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.
סכום של 1,093.5 ₪ כהפרשי שכר עבודה לחודש אוגוסט, בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/9/03 ועד ליום התשלום בפועל.
ב.
סכום של 702.4 ₪ שכר מינימום לשבוע הראשון, בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/3/03 ועד ליום התשלום בפועל.


יצויין כי אין ביה"ד פוסק פיצויי הלנת שכר היות והתובע לא תבע זאת במפורש.

יחד עם זאת, וגם לגופו של דבר סבור ביה"ד כי בנסיבות שתוארו לעיל, אי התשלום נבע ממחלוקת אמיתית וכנה בין הצדדים לענין עצם התשלום.

אין ביה"ד פוסק לתובע דמי הודעה מוקדמת ודמי חגים.


לאור תוצאות התיק ומשהתביעה מתקבלת בחלקה - אין צו להוצאות.

ערעור על פס"ד ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15 יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום כ"ט באייר, תשס"ד (20 במאי 2004) בהעדר הצדדים.

יפה שטיין
, רשמת


005072/04דמ 730 גלית לוי






דמ בית דין אזורי לעבודה 5072/04 איליה כץ נ' שרגא כורש (פורסם ב-ֽ 20/05/2004)