Google

אלי הבלין - בורר מרדכי, בורר תמר טובה, רזיאל שלומית חנה ואח'

פסקי דין על אלי הבלין | פסקי דין על בורר מרדכי | פסקי דין על בורר תמר טובה | פסקי דין על רזיאל שלומית חנה ואח' |

3520/08 בשא     24/07/2008




בשא 3520/08 אלי הבלין נ' בורר מרדכי, בורר תמר טובה, רזיאל שלומית חנה ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא003520/08
(ת"א 2329/04)

בפני
:
כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:
24/07/2008





בעניין:
אלי הבלין


ע"י ב"כ עו"ד
ורד
המבקש/הנתבע

נ
ג
ד


1. בורר מרדכי
2. בורר תמר טובה

3. רזיאל שלומית חנה
4. רזיאל איתן


ע"י ב"כ עו"ד
זבולוני
המשיבים/התובעים


החלטה


הנתבע 1 מבקש לסלק את התביעה כנגדו על הסף מפאת שורה של טעמים- היותה תיאורטית אקדמית טרדנית וקנטרנית, העדר יריבות, התיישנות, שיהוי, השתק ומניעות.
לחלופין, מבקש הנתבע 1 להורות על מחיקת התביעה על הסף מאחר שלא שולמה אגרה מספקת בגין התביעה.

על פי כתב התביעה, הנתבעות 2 ו-3 הן עמותות שזכו במכרז שנערך ביוזמת משרד הבינוי והשיכון (מחוז מרכז) ומינהל מקרקעי ישראל (מחוז מרכז), ובו שווקו מתחמים שונים לעמותות למחוסרי דיור וזכאים לבניית בנייני מגורים בשכונת עמישב בפתח תקווה. הנתבעות 2 ו-3 נוהלו באופן בלעדי על ידי הנתבע 1, שהינו מייסד העמותות, מנהלן ויוה"ר שלהן.
על פי הנטען, התובעים התקשרו עם הנתבעים בשני הסכמים-
(א)
הסכם הצטרפות ורכישת זכויות במקרקעין עליהם התעתדה כל עמותה לבנות את יחידות הדיור;
(ב)
הסכם נוסף לפיו התקשר כל תובע עם קבלן שנקבע על ידי העמותה שחתמה עימו על הסכם מקדים לבניית דירה או יחידת דיור עבור התובעים.
לטענת התובעים, במהלך המשא ומתן לרכישת הדירות, הנתבע 1 הציג בפני
הם מצג ברור וחד משמעי לפיו אופן ההתאגדות כעמותה נועד ליצירת גוף חזק לרכישת מקרקעין במחיר מוזל ובנייה מוזלת, כשהרוכשים משלמים את מחירי העלות בפועל, ובכך חוסכים סכומי כסף ניכרים.
התובעים טענו, כי בדיעבד התברר להם, שניהול הנתבעות 2 ו-3 על ידי הנתבע 1 נעשה בניגוד לדין ובאופן שגרם להם לנזקים כספיים גבוהים ופגע בזכויותיהם.
לטענת התובעים, עובדה זו התגלתה לאחר שבמהלך חודש אפריל שנת 2001 נודע להם, שעמותות אחרות, שיזמו וניהלו פרוייקטים במתכונת דומה, אולצו להשיב לידי רוכשי הדירות כספים שגבו מהם ביתר בגין דירות שנרכשו מאותן עמותות.
התובעים טענו, כי הם החלו לבחון את העיסקאות שנערכו עימם, והתברר להם כי ניטלו מהם כספים רבים, שלא כדין, על ידי הנתבע 1 או באמצעותו, ולמעשה, הם שילמו תשלומים עודפים מעבר ל"מחיר האמיתי" של כל דירה.
בנוסף, טענו התובעים, כי הנתבע 1 ניהל את כספי הנתבעות 2 ו-3 באופן בלתי תקין, משך מהן משכורות גבוהות ללא רישום ודיווח הולמים, העסיק קרובי משפחה והעניק לעצמו ולמקורביו טובות הנאה, ובכללן מתן אפשרות לרכישת דירות במחיר נמוך מהמחיר שבו חוייבו התובעים, תוך גרימת גירעון בקופת העמותות.
לטענתם, לצורך בחינת סברותיהם, הם ביקשו לעיין במסמכים ודוחו"ת, שעל הנתבעות 2 ו-2 להפיק מעת לעת לרשם העמותות, אלא שנאמר להם כי לא נמצא שום מסמך או דו"ח כספי כלשהו ברשם העמותות, וספרי העמותה ומסמכיה נעלמו ואינם.
התובעים טענו כי הם פנו לנתבע 1
מספר פעמים בבקשה שימציא להם מסמכים מסויימים, אך דרישתם לא נענתה, וזאת למרות שכחברי עמותות, הם זכאים לקבל לידיהם העתק מהמסמכים האמורים.
התובעים עתרו להורות לנתבעים למסור להם מסמכים שונים הקשורים לניהול הנתבעות 2 ו-3- דו"ח על חשבונות העמותה, הכנסותיה והוצאותיה, דוחו"ת כספיים מבוקרים, פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, דו"ח מפורט לגבי רכישת דירות על ידי בני משפחתו של הנתבע והתמורה שהתקבלה ממכירת הדירות.
התובעים טענו, כי הם "שומרים על זכותם" לפנות בתביעה כספית לאחר קבלת המסמכים והדוחו"ת.

ביום 21/11/05 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד הנתבעות 2 ו-3 (בש"א 24410/05).

בהחלטתו מיום 25/6/06 הורה כב' השופט שמואל ברוך על זימונו של רו"ח דוד איצ'צ'סקו, שהיה רוה"ח של הנתבעות 2 ו-3 לקדם המשפט.
רו"ח איצ'צ'סקו התייצב לדיון מיום 13/9/06 והצהיר-
"אני רואה חשבון במקצועי, ואני הייתי רואה חשבון של שתי העמותות וגם של מר הבלין באופן אישי. אצלי יש חומר ישן מאוד. התיק לא פעיל אז החזרתי את החומר ללקוח. אני לא זוכר מתי החזרתי את החומר. אין לי מה לשמור את החומר. קיימת חובה לשמור את העתקים של דוחות אך היא מוגבלת בזמן, עיקר עבודתי היא דיווח למס הכנסה, ברגע שתיק נגמר מחזירים ללקוח ואין לי עניין. יכול להיות שיש לי העתקים של המאזנים".

בהחלטתו מאותו מועד, הורה כב' השופט ברוך לרו"ח אצ'צ'סקו להמציא עותק מכל חומר שנותר ברשותו, המאזנים שערך, וכל מסמך אחר.
בהודעתו מיום 17/10/06 הודיע רו"ח אצ'צ'סקו, כי לא מצוי ברשותו חומר כלשהו בקשר לנתבעות 2 ו-3.
בהחלטתי מיום 7/1/08 הוריתי לרו"ח אצ'צ'סקו להגיש תצהיר ערוך כדין, בו יפורטו המסמכים שעמדו ברשותו וגורלם.
ביום 6/2/08 הגיש רו"ח אצ'צ'סקו תצהיר בהתאם להחלטתי , בו טען
כי לאחר בדיקה נוספת התברר כי אכן לא מצוי ברשותו כל חומר בנוגע לנתבעות 2 ו-3, וכן לא מצויים ברשותו העתקים של המאזנים.

כאמור,
כנגד הנתבעות 2 ו-3 ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה, כך שההליך כנגדם הסתיים, וממילא אין משמעות לדרישה להמצאת מסמכים המופנית כלפיהם.

הנתבע 1 טוען בבקשתו, כי כבר במועד הגשת התביעה הנתבעות 2 ו-3 היו מחוקות, ולא ברור כיצד ניתנו כנגדן פסקי דין.
הנתבע 1 טוען, כי התביעה כנגדו התיישנה, שכן ככל שלתובעים קיימת עילת תביעה כנגדו, הרי שהיא יכולה היתה להתגבש ביום 28/9/97, לכל המאוחר.
בתגובתם, טוענים התובעים, כי כפי שנטען בכתב התביעה, רק בשנת 2001 נודע להם על מעשי הנתבע 1 ואופן ניהול כספיהם, כך שטרם חלפה תקופת ההתיישנות.
כידוע, לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע, אלא יש צורך בקיומה של עילת תביעה קונקרטית, שמכוחה ניתן להגיש את התביעה, ועם הוכחת העובדות, גם לזכות בסעד המבוקש (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח'
, פ"ד נז(5) 166; בר"ע (תל אביב-יפו) 2601/04 ברנדט נ' ירוחם, תק-מח 2005(3) 1949).
בהתאם לכך, עילת התביעה בענייננו התגבשה רק במועד שבו התובעים היו מודעים לאופן ההתנהלות הבלתי תקינה הנטענת של הנתבע 1 (והנתבעות 2 ו-3, שכבר אינן צד להליך), כלומר בחודש אפריל שנת 2001, כך שהתביעה טרם התיישנה.

בנוסף, לא הוכח כי במהלך השנים, ויתרו התובעים על זכותם, אלא למעשה, נראה שמצב הדברים הוא הפוך, שכן התובעים טענו, כי הם פנו לנתבע 1 מספר פעמים לצורך קבלת המסמכים המבוקשים, אך ללא הועיל.
מטעם זה, גם לא ניתן לקבוע כי התביעה מאופיינת בשיהוי (ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, תק-על 2007(1) 2445; בש"א (חיפה) 12303/06 פניו נ' בנק מזרחי טפחות (26/6/07)), ומאותה סיבה, אין גם יסוד לטענת השתק ומניעות.

הנתבע 1 טוען, כי התובעים לא הראו כי קיימת עילת תביעה אישית כנגדו, ולא פירטו עובדות העשויות להעיד על קיומה.
לטענתו, אין להטיל עליו אחריות רק מכח היותו נושא משרה בעמותה ומנהל את עסקיה באופן שוטף.
הטענות שבכתב התביעה מופנות, באופן ישיר, כלפי הנתבע 1 וסירובו להמציא לתובעים מסמכים שעשויים לשפוך אור על אופן תיפקודו במסגרת ניהול העמותות, שלטענת התובעים, נוהלו שלא כדין ובאופן בלתי תקין.
מכאן, כי על פני הדברים, לתובעים קיימת עילת תביעה אישית כנגד הנתבע 1.
אמנם, בשלב זה, לא ניתן לדון באופן מהותי בטענות התובעים בעניין עילת התביעה, אך באותה מידה, לא ניתן לקבוע כי אין יריבות בין התובעים לנתבע 1.

הנתבע 1 טוען, כי התביעה מבוססת על שמועות וסברות של התובעים, שאינם בטוחים באמיתות טענותיהם, ובכל זאת מבקשים לקבל לרשותם מסמכים, רק בכדי לבחון את טענותיהם, וזאת ללא עיגון בדין.
בנוסף, טוען הנתבע 1 כי התובעים לא נקטו בהליך ראוי, שכן מן הראוי היה להגיש את התביעה כתביעה כספית בבית משפט השלום, אלא שהתובעים, משיקולי אגרה, בחרו להגיש את התביעה כתביעה למתן צו לקבלת מסמכים, ובכך "התחמקו" מתשלום אגרה בגין ההליך.
מעיון בכתב התביעה, ניתן להתרשם, כי מבחינת התובעים, הצורך בקבלת המסמכים המבוקשים נובע דווקא מכוונת התובעים לברר את אופן התנהלותו של הנתבע 1 וניהולו את כספי העמותות, ובהסתמך על כך, שהיה עליו להמציא את אותם מסמכים לרשם העמותות.
כלומר, לפחות לשיטת התובעים, הצורך במסמכים נובע מכך שנדרש בירור עובדתי, וזו גם בדיוק הסיבה, שהוגשה תביעה לקבלת מסמכים (מעין "צו עשה"), חלף הגשת תביעה כספית ובמסגרתה בקשה לגילוי מסמכים.
מכאן, כי אין מקום גם לשתי קבוצות טענות אלה של הנתבע 1.

בנוסף, בניגוד לטענת הנתבע 1, העובדה שהתובעים חתמו על כתב הצהרה והתחייבות במסגרתו הצהירו כי אין ולא יהיו להם כל טענות או דרישות נוספות מהנתבעת 2, אינה בהכרח מונעת את הגשת התביעה הנוכחית, וזאת בייחוד בהתחשב בטיב הטענות (או הסברות) המיוחסות כלפי הנתבע 1.
עם זאת, הנתבע 1 העלה טענה עובדתית וכבדת משקל, לפיה המסמכים המבוקשים אינם מצויים ברשותו, למעט המסמכים המבוקשים בסעיפים 17ד(א), (ב) ו-(ד), שלטענתו, אינם רלוונטיים לה.
הנתבע 1 צירף לבקשה תצהיר לביסוס טענה זו.
מובן, כי לא ניתן לחייב בעל דין להמציא לבעל הדין שכנגד, מסמכים שכלל אינם מצויים ברשותו.
בתגובתם, מתנגדים התובעים לגירסתו העובדתית של הנתבע 1 , וטוענים כי הוא מתחמק מהמצאת המסמכים המבוקשים לידיהם, תוך העלאת טענות חסרות תום לב.
התגובה נתמכה בתצהיריהם של התובעים 2 ו-4 אך מטבע הדברים, אין בהם הוכחה עובדתית פוזיטיבית לעובדת הימצאותם של המסמכים המבוקשים בידי הנתבע 1 (אציין, כי התובע 4 טען בתצהירו, כי למרות מחיקתן מפנקס רשם העמותות, ממשיכות העמותות את פעילותן עד היום, באמצעות הנתבע 1).

מכאן, כי לא ניתן להכריע במקום הימצאותם של המסמכים, ללא עריכת דיון לגופו של עניין בתביעה. בירורה העובדתי של סוגייה זו ייערך במסגרת הדיון בהליך העיקרי.
בכפוף לכך, הבקשה נדחית. הוצאותיה, בסך 7,500 ₪ + מע"מ – לפי תוצאת פסק הדין.

ככל שלא יתבקש אחרת עד ליום 22.9.08, יינתן צו להגשת ראיות בתיק.

ניתנה היום כ"א בתמוז, תשס"ח (24 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו







בשא בית משפט מחוזי 3520/08 אלי הבלין נ' בורר מרדכי, בורר תמר טובה, רזיאל שלומית חנה ואח' (פורסם ב-ֽ 24/07/2008)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים