פסקי דין על אנה לוכצקי | פסקי דין על ישראל מטרמן

1331/04 בשא     11/05/2005




בשא 1331/04 אנה לוכצקי נ' ישראל מטרמן




בעניין:

9



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
בשא001331/04


בפני
:
כב' הרשמת ענת אלפסי
תאריך:
11/05/2005




בעניין:
אנה לוכצקי




ע"י ב"כ עו"ד
יטיב ואח'

המבקשת


נ
ג
ד


ישראל מטרמן




ע"י ב"כ עו"ד
ארגמן

המשיב



החלטה

בפני
התנגדות לביצוע שטר.

1.
השטרות שהוגשו לביצוע הינם שיקים המשוכים מחשבונם המשותף של ה"ה אנה ואיגור לוכצקי (המבקשת ובעלה), לטובת מר ישראל מטרמן
(המשיב), כאשר במקום המיועד לחתימת המושך, מתנוססת חתימתו של מר איגור לוכצקי בלבד. מדובר ב-53 שיקים, רובם ככולם על סכום של 5,000 ₪, ובסה"כ - 256,534 ₪.

2.
טוענת המבקשת, כי בהעדר חתימתה שלה – לא ניתן לחייבה מכח השטר האמור, וכי מעולם לא היתה בקשר עם המשיב, לא רכשה ממנו דבר, לא מסרה לו שיקים, ולא הבטיחה לשלם לו דבר.

3.
טוען המשיב (בתגובתו להתנגדות) כי מן הבחינה המשפטית די בחתימת בעלה על שיק המשוך מחשבונם המשותף כדי לחייב גם אותה, וכי מן הבחינה העובדתית היתה המבקשת מעורה היטב בעסקיו של בעלה. לתגובה צורפו ארבעה תצהירים.

4.
במהלך חקירתה הנגדית של המבקשת, הודתה היא, בין השאר, בכך כי
על פי תנאי ניהול חשבן הבנק המשותף די היה בחתימה שלה או של בעלה כדי לחייב כל אחד מהם בחשבון המשותף וכן הודתה בכך שביצעה העברה בנקאית של משכורת לאחד העובדים (לטענתה, בהרשאת בעלה, שעה שהיה חולה).

5.
במהלך חקירתו הנגדית של מר לוכצקי, הודה אף הוא בכך שעל פי תנאי החשבון המשותף בבנק, חתימת כל אחד מהם יכולה היתה לחייב את החשבון המשותף, בכך שהעסק כולו התנהל מביתם הפרטי של בני הזוג, כאשר כל אחד מבני המשפחה משיב לשיחות הטלפון שנתקבלו מן הלקוחות, ובכך שביקש מהגב' לוכצקי לבצע העברה בנקאית עבור אחד העובדים.

6.
בתום עדויות אלה, הודיע ב"כ המשיב כי מוותר הוא על העדת המצהירים מטעמו ועל כן הוריתי על הגשת סיכומים.

7.
בסיכומים מטעם המבקשת,

פרס בא כוחה, מלוא היריעה, את הפסיקה הרלוונטית לעניין חיוב בני זוג בחשבון משותף, לרבות פסקי דין של ערכאות נמוכות יותר אשר לטענתו מצמצמות את ההלכות הידועות כ"הלכת רינסקי" וכ –"הלכת ורד הלבשה".

לשיטתו, מן הבחינה המשפטית - לא ניתן לחייב מכח שטר אלא את מי שחתום עליו, גם כאשר מדובר בחשבון משותף של בני זוג.


מן הבחינה העובדתית – טוען ב"כ המבקשת כי לא היתה היא מעורבת בעסקיו של בעלה וכי הודאתה התייחסה לאירוע חד פעמי.

8.
בסיכומים מטעם המשיב טוען בא כוחו כי "הלכת רינסקי" ו"הלכת ורד הלבשה", העולות בקנה אחד עם פרשנותו של פרופ' לרנר לסוגיה זו, הם הנותנים כי ניתן לחייב את שני בני הזוג בחשבון המשותף גם כאשר חתימתו של אחד מהם בלבד מופיעה על השיק. לשיטתו, ההלכות המובאות על ידי ב"כ המבקשת אינן רלוונטיות לעניין שבפני
נו.


המשיב שב וטוען כי גם מן הבחינה העובדתית היתה המבקשת שותפה מלאה לעסקיו של בעלה.

9.
עיון מדוקדק יותר בהלכה הפסוקה מגלה כי הדברים אינם כה פשוטים.


בפרשת רינסקי (ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פד"י נ (1) 453) הובהר, בעמ' 470:


"חתימה היא חתימת שלוח כאשר זהו הפירוש שקורא סביר נותן לטקסט של השטר במכלול.


עוד הובהר בעמ' 474:


"בין צדדים קרובים - כלומר צדדים שביניהם קיימת עסקת יסוד – אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר. לעניין זה יחולו הדינים הכלליים.


לעומת זאת, בין צדדים רחוקים – כלומר צדדים אשר אין ביניהם עסקת יסוד – חזות השטר היא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות חיצוניות.


ביסוד הבחנה זו, עומדת המדיניות המשפטית המשמשת בסיס לדיני השטרות, ועל פיה צד רחוק רשאי לסמוך על חזות השטר".


בפרשת ורד הלבשה (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ואח', פד"י מח
(5) 799) נקבע:

"כוחו של כל שותף לחייב את השותפות, שהרי עצם ההתקשרות העסקית בשותפות יוצרת מצג הרשאה אלא אם כן הצד השלישי יודיע על העדר ההרשאה".


בהמשך הובהר:

"קרבה יתרה בין השולח והשליח עשוייה להוות ראיה לקיום שליחות. ודוק: אין הדבר מהווה ראיה סופית ומכרעת".


בפסקי הדין שבאו בעקבות פסקי הדין הללו, הודגש ההבדל שבין צדדים קרובים לבין צדדים רחוקים, ועוד הודגש הצורך בבדיקה ראייתית של שאלת המצג אשר נוצר כלפי הצד הרלוונטי.


מכל מקום, אין ספק כי בכל מקרה יש לבחון גם את הנסיבות העובדתיות, על מנת לצקת תוכן לתוך המסגרת המשפטית.

10.
בעניין שבפני
נו, כזכור, הודו שני המצהירים בכך שעל פי תנאי החשבון בבנק - חתימתו של כל אחד מהם בחשבון יכולה היתה לחייב את שניהם, ואף בכך שהמבקשת הפקידה משכורתו של עובד מתוך אותו חשבון. כמו כן, הודה המצהיר בכך שהעסק התנהל מתוך ביתם המשותף, כאשר שניהם משיבים לשיחות הטלפון.


המבקשת אמנם ניסתה להמעיט מערכן של הודאות אלה, אך נראה כי בשלב זה – רב הנסתר על הנגלה.


עקרונית – ניתן היה לטעון שדי בתשתית עובדתית זו כדי לבסס את ההנחה בדבר השליחות הנחזית בין בני הזוג שמכוחה ניתן לחייב את שניהם. כאמור, טענה זו
מבוססת יותר כאשר היא מועלית על ידי צד קרוב.

עם זאת, לכאורה, לו יכולה היתה המבקשת להוכיח כי אמנם לא היה כל קשר עסקי בינה
לבין המשיב, היה מקום לקבל את טענתה. כאמור, נראה כי הסיכוי להוכיח זאת אינו רב,
אך יחד עם זאת – לא ניתן לשלול ממבקש בבקשת רשות להתגונן את יומו בבית המשפט
רק בשל שיקולי מהימנות.

11.
תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, קובעת כדלקמן:

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט או לרשם".


ההלכה הפסוקה בעניין זה, כפי שהובאה בספרו של כב' השופט א. גורן (שם בעמ' 324) קובעת כדלקמן:

"בשנים האחרונות מסתמנת נטיה, לפיה מקום שהגנת הנתבע לוקה בחסר בהירות או נראית על פניה קלושה ביותר נוהגים בתי המשפט, במקרים לא מעטים, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות.


במקרה גבולי כאשר אין לנתבעים סיכויים רבים להוכיח את הגנתם, הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת סכומי הקרן וסכומי הריבית וההוצאות.

הוראה בדבר התניות הרשות להתגונן בתנאים ניתנה כדבר שבשגרה".


בענייננו – מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בגובה 10,000 ₪ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

12.
התוצאה היא

, איפא, כדלקמן:


בתוך 30 יום תפקיד המבקשת ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בגובה 10,000 ₪.


הוצאות הבקשה בגובה 5,000 ₪ בצירוף מע"מ – ישולמו לפי התוצאות בתיק העיקרי.


עם הפקדת סכום זה – תינתן רשות להתגונן, והמזכירות האזרחית תפתח תיק של סדר דין רגיל ותקבע מועד לישיבת קדם משפט.

ניתנה היום ב' באייר, תשס"ה (11 במאי 2005) בהעדר הצדדים


ענת אלפסי
- רשמת








בשא בית משפט שלום 1331/04 אנה לוכצקי נ' ישראל מטרמן (פורסם ב-ֽ 11/05/2005)