פסקי דין על עלי שקור | פסקי דין על יגאל שחר - יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה |

120/08 עפ     27/07/2008




עפ 120/08 עלי שקור נ' יגאל שחר - יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה , הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה




בעניין:

1



בתי
-
המשפט



בבית המשפט המחוזי בחיפה
ע"פ 120/08



בפני
:
ס' הנשיא השופט ש' ברלינר

תאריך:

27/07/2008


בעניין:
עלי שקור
ת.ז. 05053672

המערער





- נ ג ד -



1. יגאל שחר - יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה

חיפה
2. הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה




המשיבות



פסק דין

1.
בפני
ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה
(כב' השופטת, ר. חוזה, ס' נשיא), מיום 30.6.08 בה נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המשיבים להאריך המועד לביצוע צו הריסה מינהלי, שהוצא בקשר לביתו של המערער, עד ליום 10.7.08.

2.
ביום 28.11.07 הוצא ע"י המשיבים צו הריסה מינהלי למבנה בשטח של 70 מ"ר, שנבנה ע"י המערער, על חלקת קרקע הידועה בתור חלקה 21 בגוש 10387, בכפר איבטין המיועדת לחקלאות, ללא היתר כחוק.

ביום 29.11.07 הגיש המערער בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע צו ההריסה.
ביום 18.2.08
החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופט ג. אנגל ז"ל) לדחות את הבקשה לביטול צו ההריסה ולבטל עיכוב הביצוע של הצו.

ביום 19.3.08, הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה לפרק זמן של 90 יום, החל מיום 30.3.08.
ביום 25.3.08, ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא הנעתרת לבקשה.
על החלטה זו הגיש המערער, ביום 25.5.08, ערעור בפני
ביהמ"ש המחוזי בחיפה
(ע"פ 3368/08).
כב' השופט ר. שפירא דחה את בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע ההחלטה וביום 15.6.08, ניתן פס"ד הדוחה אף את ערעורו.

ביום 26.6.08 הגישו המשיבים בפני
ביהמ"ש קמא, בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המינהלי למשך 90 ימים נוספים, בנימוק כי טרם הצליחו להתארגן לביצוע הצו.
ביהמ"ש קמא נעתר לבקשה והאריך, ביום 30.6.08, את מועד ביצוע הצו עד ליום 10.7.08.
על החלטה זו נסב הערעור שבפני
י.

3.
החלטת בית המשפט קמא, נשוא הערעור, הייתה:

"על בסיס הנתונים שבפני
וההחלטות הקודמות, כפי שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי, לא מצאתי מקום לקבל תגובת המשיב. הנני מאריכה המועד לבצוע צו ההריסה המינהלי עד ליום 10.7.08 בשעה 16:00".

לטענת המערער, אין כל קשר בין בקשת המשיבים האחרונה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה לבין החלטות ביהמ"ש המחוזי, שהיו מבוססות, לטענתו, על עובדות שונות לחלוטין ומסיבה זו בלבד, יש לבטל את ההחלטה.

המערער טוען עוד כי ביהמ"ש קמא האריך את מועד ביצוע צו ההריסה מבלי לנמק את החלטתו ומבלי להצביע על הטעמים, לגופו של עניין, שבעטיים מצא לנכון להאריכו.

כן הוסיף וטען כי למשיבים היו 90 יום להתארגן לשם ביצוע הצו והם לא הצביעו על הסיבה שבגללה נמנע מהם להתארגן לבצועו, ובמיוחד לא על כך כי גורם חיצוני כלשהו מנע מהם את בצועו. המשיבים אמורים היו להיות ערוכים לביצוע הצו לקראת מתן פס"ד בערעור בביהמ"ש המחוזי, שניתן כבר ביום 15.6.08 וגם אז הם לא פעלו לבצועו.

לפיכך, בקש המערער כי החלטת ביהמ"ש קמא תבוטל וכי ייקבע כי צו ההריסה המינהלי, שהוצא כנגדו ביום 28.1107, אינו ניתן עוד לביצוע.

4.
לטענת המשיבים, לא היה די זמן בידי המשיבה 2 להתארגן לשם בצוע הצו.
ההליכים המשפטיים שנקט המערער, בנוגע לצו ההריסה, הם שעכבו ומנעו את בצועו.
המשיבים החליטו שלא לפעול לבצוע הצו כל עוד הליכים אלה תלויים ועומדים ואין מקום לזקוף זאת לחובתם.

כן הפנה ב"כ המשיבים למכתב ממשטרת ישראל בה התבקשה דחיית בצוע הצו, בשל עומס מטלות.

לפיכך, בקשו המשיבים כי ביהמ"ש ידחה את הערעור ויקצוב זמן לבצוע צו ההריסה.

5.
סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, מכוחו הוצא צו ההריסה המינהלי, קובע כי:
238א. צו הריסה מינהלי


(א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי -


(1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג;


(2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר;


(3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי".

...
...

(ג) צו הריסה מינהלי יחול גם על כל תוספת בניה ללא היתר שנתווספה לבנין אחרי מתן הצו, ולא יהא צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור.



(ו) צו הריסה מינהלי יהיה ניתן לביצוע -
(1) אם הוקם בנין ללא היתר - בתום 24 שעות משעת הדבקתו;
(2) בכל מקרה אחר - בתום 72 שעות משעת הדבקתו.
(ז) (1) הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו, אולם הגשת הבקשה לא תתלה את תקפו של הצו אלא אם כן נתן בית המשפט צו זמני לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי; בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור במעמד צד אחד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתקפו לא יעלה על 15 ימים, ואולם רשאי בית המשפט, לאחר שקיים דיון במעמר הצדדים, להאריך את תוקפו של הצו הזמני כאמור לתקופות נוספות;
(2) לענין ערעור על החלטת בית המשפט בבקשה כאמור בפסקה(1) דינה כדין צו לפי סעיף 250.
(ח) לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.
(ט) בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב3) (1) לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר. ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן."


6.
ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה
, פ"ד נט(3), 577, דן בית המשפט העליון ארוכות בטיבו של צו הריסה מינהלי, שיקול הדעת הנדרש להוצאתו ופגיעתו בזכויות הקניין של בעל הנכס נגדו מוצא הצו. כמוסבר שם, מדובר ב"צו חד, חותך ויעיל", ב"סמכות קיצונית" אותה נדרש להפעיל במקרים המתאימים "במהירות וביעילות", שתכליתו "ליתן בידי הועדה המקומית כלי יעיל וקל למיגורה של הבניה הבלתי חוקית בעוד היא בחיתוליה". זהו "כלי אכיפה יעיל, מהיר ואפקטיבי, אשר גם אם לא ימנע לחלוטין את תופעת הבניה הבלתי חוקית, למצער יהיה בו כדי להביא לצמצום מימדיה על דרך הרתעתם של עבריינים בכוח ועל דרך מניעתם של עבריינים בפועל ליהנות מפרי עוולתם."
הוא נועד "למנוע היווצרותן של עובדות מוגמרות בשטח ולקדם פני מצב של 'נבנה ונשמע' ... לתקוף כאשר הבנייה נמצאת בשלביה הראשונים.
כך גם באשר למהירות שבה ניתן הצו לביצוע."


לצורך תכלית זאת של הבטחת נקיטת פעולה מהירה וחדה למניעת עובדה מוגמרת, נקבע בסעיף 238א(ט) לחוק כי יש לבצע את הצו תוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו. התקופה "נגזרת מהתכלית הכללית שלשמה התיר המחוקק לרשות המנהלית לעשות שימוש בצווי הריסה מסוג זה, ולא הסתפק באפשרות להורות על צווי הריסה שיפוטיים" (רע"פ 6637/06 בשארה מי סלים נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, 2006(3) 2944).

ברע"פ 351/05 איוב נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
, (תקדין-עליון 2005(1), 3296) חזר ביהמ"ש העליון על מה שכבר נקבע ברע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה
, (תקדין-עליון 2002(2), 1880) כי בבקשות להארכת מועד לביצוע צו הריסה מניהלי, יש לנהוג בזהירות רבה ואין מקום להיענות להן על דרך שגרה.

וברע"פ 10681/07 עינאד חמדאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים, (תקדין עליון 2007(4), 4139) דובר בצו הריסה מינהלי שבוטל במעמד צד אחד על ידי בית משפט השלום לאחר שהמשיבה שם לא התייצבה לדיון. אחר כך הוחלט לחדש את תוקפו של הצו ולבטל את ההחלטה הקודמת.
הפנייה לביהמ"ש העליון נדחתה וצויין שם כי "ראוי כי בתי המשפט יאריכו את תוקפם של הצווים רק במקרים בהם קיימת הצדקה לכך". הצדקה כזו נמצאה שם, לאחר שדחיית ביצועו של הצו נבעה מההליכים בהם נקט המבקש או מי מטעמו ו"בנסיבות אלו, מאחר ואין מחלוקת כי הבניה בוצעה ללא היתר, שוב אין ספק כי הארכת תוקפו של הצו לא הייתה כרוכה בעיוות דין."

7.

עניינה של ההחלטה נשוא הערעור שבפני
י הוא בקשתם השניה של המשיבים להאריך את המועד לבצוע צו ההריסה המינהלי.

תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא, כאמור, ליתן בידי רשויות התכנון והבנייה כלי יעיל ומהיר לאכיפת הוראות חוק התכנון והבנייה.

במקרה הנוכחי, עמדו בפני

המשיבים שלשה פרקי זמן לבצוע הצו:תקופה של 30 יום, מיום 18.2.08 בו ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא לדחות הבקשה לביטול הצו ועד ליום 19.3.08, בו נתבקשה בקשת הארכה הראשונה. לאחר מכן, תקופה של 60 יום נוספים, מיום 25.3.08 בו ניתנה להם הארכה המבוקשת ועד ליום 25.5.08, בו ערער המערער על החלטה זו
ולאחר מכן, פרק זמן של כ-10 ימים, מיום 15.6.08 בו ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ועד ליום 26.6.08 בו בקשו ארכה נוספת.

8.
נראה כי אילו פעלו המשיבים במשנה מרץ, יכולים היו, במסגרת המועדים המפורטים לעיל, לבצע את הצו.
גם המכתב שצרפו המשיבים, מיום 26.6.08, בו בקשה המשטרה את דחיית בצוע הצו, אין בו כדי להועיל ולשכנעני כי לא היה ביכולתן של הרשויות, אילו פעלו ביעילות הראויה ובתיאום, לבצע את ההריסה כמתחייב מן הצו ומהוראות הדין, במהלך תקופת הארכה הראשונה שניתנה למשיבים.


נכון כי המערער פעל בדרכים החוקיות שעמדו לרשותו, על מנת לבטל את הצו או לפחות לעכב את בצועו.
מדובר בהליכים לגיטימיים, שהמערער היה רשאי לנקוט בהם, עפ"י החוק.
מן הצד האחר, אפשר בהחלט לקבל כי בנקיטת הליכים אלה היה כדי לעכב את בצועו של הצו.

9.
שיקולים אלה כולם, עמדו לנגד עיני, וראיתי בהם סיבה בעלת משקל העשויה להכריע את הכף לקבלת הערעור.

עם זאת, המבנה שבנה המערער מצוי על קרקע חקלאית.
אין חולק כי אין לו היתר בניה ואף לא נתבקש היתר כזה ולא חל כל שינוי במצב התכנוני של הקרקע עליה מצוי המבנה. הבניה, כשלעצמה, מעידה על זלזול בקיום הוראות החוק.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא להאריך המועד לביצוע צו ההריסה ולא ייגרם עיוות דין במתן ארכה נוספת ואחרונה לשם ביצוע הצו ואכיפת דיני התכנון והבניה, כנדרש.

10.
לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור. ניתנת ארכה של 14 יום מהיום לביצוע הצו.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ח (27 ביולי 2008) בהעדר בעלי הדין.


ש. ברלינר - סג"נ








עפ בית משפט מחוזי 120/08 עלי שקור נ' יגאל שחר - יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה , הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (פורסם ב-ֽ 27/07/2008)