פסקי דין על מיליאטין אנדריי | פסקי דין על בית הספר רמות - בי"ס עירוני | פסקי דין על איילון חברה לבטוח | פסקי דין על משרד החינוך | פסקי דין על ענבל חברה לביטוח | פסקי דין על עמרה משה |

11020/04 א     20/07/2008




א 11020/04 מיליאטין אנדריי נ' בית הספר רמות - בי"ס עירוני , איילון חברה לבטוח בע"מ , משרד החינוך , ענבל חברה לביטוח בע"מ , עמרה משה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
011020/04


לפני:
כב' השופט אברהם קסירר
תאריך:
27/07/2008





מיליאטין אנדריי

בעניין
:

תובע
עו"ד חנוך כרמלה
ע"י ב"כ



נגד



1.
בית הספר רמות - בי"ס עירוני
2.
איילון חברה לבטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד ברנד
3.
משרד החינוך

4.
ענבל חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד גורי
את שפרבר

5.
עמרה משה

(ייצוג עצמי)


נתבעים





נגד



1.
משרד החינוך
2.
ענבל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גורי
את שפרבר
3.
משה עמרה

(ייצוג עצמי)
4.
יבטח אבטחה ושמירה בע"מ

5.
כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דויטש



צדדי ג'








פסק דין
התובע, יליד 1985, עותר לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו באירוע מיום 1.2.01 עת נדקר על ידי הנתבע 5 ואדם נוסף במהלך יום הלימודים ובחצרי הנתבע 1
(להלן: "הנתבע 1" ו/או "בית הספר")
. לעת האירוע היה התובע תלמיד כיתה י"א בבית הספר.

בכתב התביעה נטען שלבית הספר אחריות לשלומם, ביטחונם ובריאותם של התלמידים במהלך שעות הלימודים. הנתבעת 2 היא מבטחתו של בית הספר. לנתבע 3
(להלן: "משרד החינוך
")
מיוחסת אחריות לתקינות ולבטיחות חצרים ו/או מבנים של בתי ספר ומוסדות חינוך במדינה, עליהם נמנה הנתבע 1. נטען שהנתבעים 1 ו- 3 התרשלו בפעולות שנועדו להבטחת בטחונם של התלמידים ולא הציבו מערך אבטחה ראוי ותקין. נתבעת 4 היא מבטחת משרד החינוך
. הנתבע 5
(להלן: "עמרה")
, התוקף, נער לעת האירוע בעצמו, הורשע בהליך הפלילי על בסיס הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה על סעיף 329(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977. עפ"י עיקרי עובדות כתב האישום, בשעת בוקר של ה- 1.2.01 השתתפו התובע, נתבע 5 ואחרים בשתי תיגרות, זו אחר זו, בהמשך ולאחר מספר שעות הגיע הנתבע 5 ואחר כשהם חמושים בסכין לבית ספרו של התובע ולאחר דין ודברים נדקר התובע ע"י נתבע 5 ושותפו (זהותו לא נחשפה).

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים 1 ו- 2 אחריותם לאירוע, הכחישו הרשלנות הנטענת, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. נטען לרשלנות התובע עצמו בהתעלמותו מהוראות וכללי זהירות ובאי דיווח לגורמים המוסמכים על כניסת הנתבע 5 לשטח בית הספר. עוד נטען לרשלנות הנתבעים 3-5 או מי מטעמם.
הנתבעים 1-2 הגישו הודעות צד ג' כנגד משרד החינוך
, צד ג' 1, בהיותו המפקח/האחראי/הממונה על הפעילויות וכללי הבטיחות בבית הספר וכנגד צד ג' 2, היא מבטחתו; כנגד צד ג' 3, עמרה, נטען שמעשיו ניתקו כל קשר סיבתי בין הנתבעות 1-2 ואירוע הנזק; כנגד חברת השמירה שנתנה שירותי שמירה ואבטחה לבית הספר במועד הרלבנטי, היא צד ג' 4, וכנגד מבטחתה בפוליסת אחריות מקצועית, היא צד ג' 5. לגבי צד ג' 4 נטען – בין היתר -
שלא מנעה כניסת אנשים זרים לשטח בית הספר, השתמשה בשומרים בלתי מיומנים, לא מנעה את הנזקים ולא נהגה בסבירות.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים 3-4 הטענות כנגדם. נטען שדין התביעה כנגד הנתבעת 4 להידחות ו/או להימחק בהיותה קרן פנימית של ביטוחי הממשלה, אינה מבטחת ואינה עוסקת בעסקי ביטוח ולפיכך אין היא בעל הדין הנכון בתביעה. הנתבעים 3-4 הוסיפו שפיקחו על בית הספר באופן רציף ויעיל לרבות דאגה לשלומם וביטחונם של התלמידים ובכללם התובע, טענו להעדר אחריות לאירוע, לניתוק הקשר הסיבתי על ידי המעשה הפלילי, ולאחריות תורמת מכריעה של התובע.

בכתב הגנתם של צדדי' ג' 1-2 חזרו משרד החינוך
וענבל על טענותיהם בכתב ההגנה מטעמם, הכחישו האמור בהודעה הצד השלישי שהוגשה כנגדם, וענבל חזרה וטענה כי אינה מבטח ואינה עוסקת בביטוח ומשכך יש לדחות / למחוק ההודעה כנגדה.

בכתב הגנתם של צדדי ג' 4-5, חברת האבטחה ומבטחתה, הוכחש האירוע, הנזק, אחריות חברת האבטחה לאירוע והעדר קשר סיבתי בין האירוע לפעולת השמירה של הצד השלישי. עוד נטען לרשלנותן הבלעדית של הנתבעות, להעדר עילת תביעה כנגד הצד השלישי, ולרשלנותו הבלעדית והמכרעת של התובע.

הנתבע 5 וצד ג' 3, עמרה, לא הגיש כתבי הגנה. לראשונה, התייצב לדיון מיום 19.2.07, טען שלא הגיש כתב הגנה "כי אין לי כסף לזה", הוסיף שפנה לסיוע משפטי אך הוא אינו זכאי לו, והודיע כי הוא ייצג את עצמו
(עמודים 7-8 לפרוטוקול מיום 19.2.07)
.

להוכחת מצבו הרפואי של התובע צרפו הצדדים חוות דעת בתחום הרפואה הפנימית. מטעם התובע צורפה חוות דעת ד"ר בן ארויה, מטעם הנתבעים 1-4 צורפה חוות דעת פרופ' שינפלד. בהתאם להצהרת הצדדים (פרוטוקול 22.11.06), נכותו הרפואית בתחום הפנימי נקבעה על פי חוות הדעת של פרופ' שיינפלד, המומחה מטעם הנתבעים, בשיעור 10% ובהתאם לסעיף 12(3)בii לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956

(להלן: "התקנות")
.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו, אחיו אלכסיי מיליאטין ואלכס מיליאטין. כן הוגשו מסמכים.
מטעם הנתבעים 1-2 העידו מר אבי זאמי מנהל בית הספר במועדים הרלבנטיים, מר ניסים גל קב"ט מוסדות חינוך בעיריית בת ים, ומר רזי רזניק, מנכ"ל יבטח. כן הוגשו מסמכים.
מטעם הנתבעים 3-4 העיד מר רותם זהבי ממונה בטיחות ארצי במוסדות החינוך. כן הוגשו מסמכים.
מטעם הנתבע 5 העיד עמרה בעצמו ומר עזרי אליהו. כן הוגשו מסמכים.
מטעם צדדי ג' 4 ו- 5 הוגשו מסמכים ותמונות.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי
:
התובע, יליד 1985, לעת האירוע תלמיד כיתה י"א בבית הספר "רמות" שבבת ים.

על ההתרחשויות שקדמו לאירוע נשוא התובענה, שהתרחשו בבוקר ב- 1.2.01, העידו עמרה
(עמ' 141-142 לפרוטוקול)
והתובע, ובלשונו
(עמודים 5-7 לפרוטוקול)
:

"בבוקר באותו יום הלכתי עם אח שלי לבית ספר, כרגיל, כאילו, כמו שכל בוקר אני עושה.

...
עברנו את הכביש והוא (עמרה – א.ק.) נתקל עם הכתף וכאילו כשהמשכתי הוא צעק לי כאילו תזהר, כאילו התחיל להגיד לי על זה שהוא נתקע בי בכתף. אז הסתובבתי ואמרתי כאילו, לא אני נתקעתי בך והתחלנו לדבר, ואז הוא התחיל כאילו לצעוק וזה ונתן לי אגרוף בפני
ם.
...
המשכנו כ- 200 מטר, משהו כזה, נכנסו לפארק, יש שמה פארק לפני הבית ספר ושמעתי שמישהו רץ וצועק לי מאחורה, ואז הסתובבתי וראיתי את עמרה ועוד בחור מבוגר.
...
אחרי שני הקטעים, כן נכנסתי לבית ספר."
במהלך יום הלימודים, יצא התובע יחד עם חברו יגאל, מהשיעור שהתקיים באותה שעה. התובע וחברו פנו ללכת לאולם הספורט, שכן השיעור הבא שהיה קבוע במערכת השעות היה שיעור ספורט
(עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול)
.

באותו זמן עמרה נכנס לבית הספר על מנת לחפש את התובע, נכנס דרך השער הראשי, חולף על פני עמדת השומר, והסכין שתשמש אותו לדקירה בכליו ("נכנסתי רגיל, הגעתי לבית הספר"
(עמ' 143 לפרוטוקול
).
בשלב זה הבחין התובע בעמרה: "אז שמה ראיתי את עמרה, בתוך הבית ספר, לא בחצר. בתוך הבית ספר ליד העמדה של השומר."
(עדות התובע בעמ' 9 לפרוטוקול),
ובהמשך: "ושמה בדיוק ראיתי את עמרה מחפש, מחפש אותי כנראה."
(עדות התובע בעמ' 25 לפרוטוקול)
. התובע יצא לקראתו
(עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול)
, שניהם פנו לכיוון אולם הספורט (
עדות עמרה בעמ' 143 לפרוטוקול
"לקחנו אותו איפה האולם בית ספר דיברנו איתו"), פנו לעמוד בפינה נסתרת מאחורי אולם הספורט
(עדות עמרה בעמ' 144 לפרוטוקול)
, התפתחו חילופי דברים, תגרה ובסופם דקר עמרה את התובע ("באותו רגע התחיל הקרב והוא זה שנדקר"
עדות עמרה בעמ' 143 לפרוטוקול)
.
בגדר המקיפה את בית הספר היו פרצות שאיפשרו מעבר אדם אל תוך ומחוץ לבית הספר. דרך אחת הפרצות ברחו עמרה ושותפו משטח בית הספר לאחר הדקירה:
"אחרי שהוא נדקר, יצאתי מהדרך הגדר הלכנו. למרות שכל הגדר היתה פרוצה, כל הברזלים שאלה שהיו, היו פרוצים ובפעם הראשונה שבאתי לראות אם הוא נמצא נכנסתי דרך השער של הבית ספר, אף שומר לא ידבר איתי לא כלום."

(עמ' 143 לפרוטוקול, ור' גם עדותו בעמ' 148 לפרוטוקול ובעמוד 154 לפרוטוקול)

ובהמשך:
"ש. עכשיו תגיד לי, כשאתה אומר שיצאתי החוצה, יצאת דרך הגדר, דרך פירצה בגדר. אז אתה בעצם פתחת את הפירצה.
ת. לא זה פירצות שהיו פתוחים.
ש. היתה פירצה שהיתה פתוחה, באמת?
ת. כן.
ש. כי אתה יודע שהעידו פה אנשים מבית ספר ואמרו שלא היתה פירצה.
...
ש. ... אני מבינה שאתה אמרת כאן היום, שלא קשה לעקם את הברזלים. אז אם לא קשה, אז אתה בעצמך מעקם את הברזלים מידי פעם.
ת. כן, אבל באותו מקרה, כאילו בסיטואציה הזאת לא עיקמתי, פשוט היה פתוח ועברנו.

(עמ' 159 לפרוטוקול)
.
התובע פונה באמבולנס לבית החולים ואושפז למשך 12 ימים
(סעיף 8 לתצהיר התובע ומצורפיו)
. לאחר תקופת החלמה, חזר התובע לספסל הלימודים וסיים כיתה שביעית ושמינית בבית הספר "רמות". לתובע נקבע פרופיל 64, והוא לא גויס לשירות סדיר
(סעיף 17 לתצהיר התובע ובעדות התובע בעמ' 16 לפרוטוקול)
.

כיום התובע לומד מנהל עסקים ועובד בשיפוצים
(עדות התובע בעמ' 17 לפרוטוקול)
.
עובדות כתב האישום שהוכחו כאמור משלימות את עיקרי העובדות הצריכות לענייננו.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם
:
התובע בסיכומיו טוען שלא היתה לו הכרות מוקדמת עם עמרה, ביום האירוע עמרה הוא שחיפש את עקבות התובע והוא שהחל בתקיפה. לטענתו, יצא בזמן שיעור לכיוון מגרש הספורט שכן אמור היה להיות לו שיעור ספורט, לא קבע להפגש עם עמרה, לא צפה ולא יכול היה לצפות את הקטטה. לטענתו הוכחה רשלנותם של הנתבעים 1-4, יחד ולחוד, בכשלים במערך האבטחה בבית הספר "רמות".
ביחס לעדות מנהל בית הספר, מר אבי זאמי, נטען שהגדר לא הוחלפה משך התקופה שלאחר קרות האירוע, שמשרד החינוך
הוא שמתווה מפרט טכני לגדרות המקיפות את בית הספר, ורעיון החלפת הגדר לא היה בא לעולם לו הגדר ביום האירוע היתה עונה על דרישות התקן. כן נטען שאפשר שהתקן לא היה נאות שכן הגדר בצורתה אפשרה טיפוס ואילו הגדר החדשה מקשה ומונעת טיפוס (מפנה לת/1 ו- ת/2). התובע מפנה לעדות מנהל בית הספר לפיה במסגרת אחריותו היה עליו לפקח על השומר בבית הספר וטוען שבגדר היו פרצות ו/או ניתן היה לקפוץ מעליה ללא קושי. נטען לידיעה אישית ומוקדמת בדבר הקלות ביצירת פרצות ו/או קפיצה מעל הגדר ולעצימת עין למצבה. נטען, שהמורה שהבחינה שהתובע הגיע באותו יום לבית הספר חבול לא מצאה לנכון, בשלב שקדם לאירוע, להפנותו לבירור, לדווח על מצבו או לפקח על מעשיו. עוד נטען, שככל שקיימת תקנה פנימית המורה על הצבת מורה נוסף לצד השומר בשער, הרי שזו לא נאכפה או יושמה, ובבוקר האירוע לא עמד אף אחד לצד השומר בשער.
ביחס לעדות מר ניסים גל נטען שאינו מקבל דיווחים ו/או הנחיות אודות תלמידים עם בעיות משמעת, זאת בניגוד לחוזרי מנכ"ל הכוללים הנחיות מפורטות בנושא. נטען, שהקב"ט לא דאג להנחות את השומרים בהתאם להנחיות ואף הוא לא ייחס חשיבות לחומרת האירוע ולכשלים במערך האבטחה. נטען, שיש לייחס לקב"ט ידיעה מוקדמת ביחס לכשלים הקיימים בגדרות ולהיות הגדר בלתי בטיחותית. נטען שכיום הוקצה תקן של שני שומרים, ושהקצאת התקן הינו באחריות קב"ט העירייה. אף ביחס לעדות רותם זהבי נטען שמשרד החינוך
לא בצע חקירת נסיבות האירוע, לכל הפחות בהיקף המצופה ושהממונה על התוויית מדיניות האבטחה במוסדות החינוך הינו משרד החינוך
ועל הפיקוח ביישומן בפועל אחראית העירייה, ובאופן ישיר קב"ט העירייה.
ביחס להאשמות שבעדות עמרה נטען שאין לקבל גרסתו לפיה התובע הוא שביקש לריב עימו, והימצאות הסכין בכיסו עומדת בניגוד לגרסתו לפיה הגיע להתפייס עם התובע. עוד נטען, שעמרה הסתובב בחופשיות בחצר בית הספר ולאחר מעשה הדקירה ברח דרך פרצה בגדר, שמעדות עמרה עולה שנכנס לבית הספר עם סכין, שניתן בקלות לעקם/להוציא את מוטות הגדר – וזאת ביחס לרשלנות הנתבעים 1-4 בפיקוח על שלום התלמידים. לכך מצטרפת עדות השומר, אליהו עזרי, ממנה עולה לטענתו שגם אם היה מבחין בעמרה משוטט בבית הספר עובר לאירוע או בשיאו, לא היה מתערב ולא היה מסוגל להתמודד עם אירוע כגון דא. נטען, שהשומר לא שימש כגורם הרתעתי ולא מלא את הפונקציות שלשמן נשכרו שירותיו, שמהבחירה בשומר ניכר כשל חמור באופן הבחירה, ובהכשרה שניתנה לו, ושמעדותו מצטיירת תמונה של גדר בלתי בטיחותית שאינה מונעת קפיצות תלמידים, וזלזול בביטחון תלמידי בית הספר.
באחרית נטען כי מערך האבטחה בבית הספר ביום האירוע היה ספוג בכשלים וליקויים חמורים, רב מערכתיים, שהיו ידועים מראש לכלל הגורמים האחראים על מערך האבטחה. לכן, יש לייחס לנתבעים 1-4, ביחס ולחוד, רשלנות (פושעת לטענתו) במילוי תפקידם, תוך הפקרת ביטחונם של התלמידים בידי מערך אבטחה קלוקל וירוד. התובע עותר לייחס לנתבעים 1-4 אחריות לנזקיו תוצאת האירוע, ועותר לפסוק פיצוי מרתיע.
טיעוני התובע בראש הנזק יפורטו להלן בשלב הדיון בראשי הנזק.

הנתבעים 1-2 בסיכומיהם טוענים שהתובע אחראי, יחד עם עמרה, לאירוע נשוא התובענה, אם מתוך הסתכנות מרצון ואם מתוך מעורבות ממש בתגרה (מפנים לעדות עמרה ולמוצג נ/12א). נטען לרשלנות תורמת ניכרת אותה יש להטיל על התובע, בין היתר שכן יצא מהשיעור והלך עם עמרה בצוותא לפינה ריקה מאדם בחצר בית הספר. עוד נטען, שבית הספר לא התרשל במאומה, באשר פעל לפי הנחיות משטרת ישראל ומשרד החינוך
ולא יכול היה לפעול אחרת, העסיק חברת שמירה כנדרש ולא יכול היה בנסיבות למנוע מקרה מעין זה, גם אם הגדר היתה גבוהה או סבוכה יותר.
נטען, שעמרה הורשע במסגרת ההליך הפלילי ולפיכך הוא האחראי הבלעדי לנזקיו של התובע; שטענת התובע לפיה עמרה אינו "בעל כיס עמוק" אינה טענה משפטית ואינה ראויה להישמע; שמעשהו של עמרה ניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות כלשהי, המוכחשת כשלעצמה, המיוחסת למי מהנתבעים ובין הנזק ו שהנתבעים נקטו את כל האמצעים הסבירים המותרים כדי למנוע את המעשה הפלילי.
הנתבעים 1-2 טוענים שעדות התובע הינה עדות בעל דין יחידה שאין לה סיוע. עוד נטען להימנעות התובע – אותה יש לזקוף לחובתו - מלזמן לעדות את חברו, יגאל גלוזמן, שליווה אותו והיה עד לאירוע. בנסיבות אלו עותרות הנתבעות לקבוע את רשלנותו התורמת של התובע לנזק תוצאת האירוע בשיעור 40%.
לחילופין נטען להעדר אחריות של בית הספר או העירייה, וזאת לאור שכירת חברת שמירה לאבטחת בית הספר; פעולת הנתבעים באבטחה הינה לפי הוראות המשטרה ומשרד החינוך
בהצבת שומר אחד (מפנה לעדות זאמי אבי, עדות ניסים גל ועדות רותם זהבי), כאשר הגדלת מספר השומרים אינו בסמכות הנתבעים; לא היתה בעיה בפיקוח על אותו שומר; מדובר היה בשומר טוב שממלא את תפקידו כראוי; העדר רלבנטיות למצב הגדר, שכן בהתאם לעדות עמרה הרי שנכנס דרך הכניסה הראשית; הגדר היתה תקינה ואם נמצאו בה פרצות הן היו מתוקנות מיד; מדובר היה בבית ספר עם רמת אלימות נמוכה ושהיה מערך אבטחה שלם לפיו פעל בית הספר. עוד נטען, שבית הספר הינו גוף מתוקצב ציבורית, ושיש לקבוע שהעיריה נקטה בכל האמצעים שהיו ברשותה ושהיו מותרים לה על מנת למנוע הנזק.
ביחס להודעות לצד שלישי נטען כי הנתבעים 1 ו- 2 זכאים לשיפוי מלא ממשרד החינוך
ומחברת השמירה. ביחס למשרד החינוך
נטען כי הוא הקובע את הקצאת השומרים, את נהלי וסדרי האבטחה בבתי הספר ועל פעולות האבטחה. נטען, אם בכלל, למחדל ברמה האסטרטגית, לו אחראי משרד החינוך
. ביחס לחברת השמירה נטען כי חברת יבטח היא החברה שביצעה את השמירה בפועל, באם קיים מחדל ברמה הביצועית הרי שהוא של השומר שנתן לעמרה להיכנס ושלא שם לב לתגרה שהתחוללה בחצרי בית הספר.
טענות הנתבעים 1 ו- 2 ביחס לנזקיו של התובע יפורטו בשלב הדיון בראשי הנזק.

הנתבעים 3 ו-4 טוענים בסיכומיהם שלמשרד החינוך
אחריות מיניסטריאלית, כמפקח על מוסדות החינוך, ולא יכול היה למנוע את האירוע נשוא התובענה. בהסתמך על עדות רותם זהבי נטען שאחריות משרד החינוך
היא להעביר הנחיותיו בחוזרי מנכ"ל לכל מוסדות החינוך שבאחריותו, וכי הוצאתם לפועל של ההנחיות היא באחריות המועצה המקומית, היא עיריית בת ים. בראש מערך הבטיחות עומד קב"ט מוסדות החינוך, הממונה ע"י הרשות המקומית. עוד נטען שבמסגרת חוזר מנכ"ל האחריות הכוללת על הביטחון היא על מנהל בית הספר, במסגרתה עליו למנות עוזר המרכז את נושאי הביטחון, וגם תפקידיו מפורטים בחוזר המנכ"ל. הנתבעים מפנים לעדות מנהל בית הספר, אבי זאמי, לפיה נושא האבטחה והביטחון נוהל על ידו, בתיאום וקשר ישיר עם העירייה, הן לעניין דיווח, והן לעניין תיקון הגדר. עוד הפנו הנתבעים לעדות קב"ט העירייה, לפיה תקני השומרים הוגדרו על ידי המשטרה, אשר התוותה את הוראות האבטחה, וטיפול בגדר הינו באחריות גורמי תחזוקה של העירייה. נטען, שהעירייה – והיא בלבד - אחראית על אבטחת בית הספר בכלל ועל האירוע נשוא התובענה בפרט.
עוד נטען, שספק אם הצבת שומר נוסף היתה מונעת את האירוע, שכן עמרה נכנס דרך השער הראשי וחלף על פני השומר, ולכן אין להטיל אחריות על משרד החינוך
. עוד נטען, שהפגיעה הינה תוצאת אירוע חריג, פתאומי ובלתי צפוי; לא כל נזק צפוי הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי; משרד החינוך
לא צפה ולא יכול היה לצפות את האירוע בנסיבות בהן צוות בית הספר מועסק על ידי העירייה, מערך האבטחה נוהל על ידי העירייה, חברת השמירה נשכרה על ידי העירייה ולמשרד החינוך
לא היתה שליטה ו/או יכולת למנוע את האירוע.
בעניין אשמו התורם של התובע מצטרפים הנתבעים 3-4 לטענות הנתבעות 1-2 בסיכומיהן, טוענים שתרומתו לאירוע היתה רבה, אם לא מכרעת, ושיכול היה למנוע את האירוע בכל שלב. עוד נטען שעדות עמרה מתקבלת על הדעת יותר מעדות התובע, שהתובע נמנע מלהביא לעדות את חברו יגאל שהיה עד לאירוע, ושיש לקבוע את אשמו התורם של התובע בשיעור 50%, לכל הפחות. בעניין אשמו ואחריותו של עמרה מצטרפים הנתבעים 3-4 לטענות הנתבעים 1-2 בסיכומיהם, ושטוענים לניתוק הקשר הסיבתי בין האירוע ובין התנהגות יתר הנתבעים בתיק.
אף לעניין הנזק הצטרפו הנתבעים 3-4 לטענות הנתבעים 1-2
בסיכומיהם.

הנתבע 5 לא הגיש סיכומיו. בהחלטת 6.9.07 נקבעה חובתו לעקוב אחר הגשת הסיכומים ולהגיש סיכומים מטעמו. זאת לא נעשה, על אף מסירה מרוכזת של הסיכומים שנערכה ע"י ב"כ התובע (ר' הודעה על מסירה מרוכזת של סיכומים לנתבע מס' 5 ואישור המסירה שצורף לה).

צדדי ג' 4-5 בסיכומיהם, הצטרפו לסיכומי המודיעות לעניין אחריות הבלעדית של הנתבע 5 ולאחריותו התורמת של התובע לאירוע. נטען להעדר יריבות משלא הוכח כי יבטח היא זו שנתנה שירותי שמירה ואבטחה בבית הספר במועד הרלבנטי, שכן חברת "ניב שירותי בטחון" היא שנתנה שירותי שמירה למוסדות החינוך בעירייה בת ים. חברה השמירה מסתמכת על עדות השומר עוזרי ועדות מנכ"ל יבטח וטוענים שלא הוכח שצד ג' 4 סיפקה את שירותי השמירה והאבטחה בבית הספר "רמות" במועד האירוע, ומשכך יש לדחות את התביעה כנגדן.
לחילופין נטען שהמודיעים בסיכומיהם זנחו את טענותיהם כנגד חברת השמירה, ואין הם מייחסים רשלנות כלשהי לחברת יבטח. הרשלנות מיוחסת להתנהגות השומר, והוא בלבד, הטענה לא פורטה והשומר עשה על שחייב היה לעשות במסגרת תפקידו, באותו יום ובכלל.
לעניין הגדרת תפקיד השומר נטען שזה היה לעמוד בשער הכניסה ולבצע פטרול סביב בית הספר אחת לשעה. נטען, שעוזרי ביצע את התפקיד המוטל עליו. חברת יבטח טוענת שהעדים מסכימים שאותה שמירה אינה מספיקה ואין בה כדי לאבטח כראוי את שלום התלמידים בבית הספר, ולכן לא ברור במה התרשל השומר. עוד נטען, שלעת האירוע עמרה נכנס דרך פרצה בגדר, ואין לחייב את השומר בגין גדר שניתן לקפוץ מעליה ללא כל מאמץ, לעקם אותה ולחדור דרכה, שבית הספר צריך היה לדאוג לגידור ראוי והשגחה נאותה לבל יעברו התלמידים דרך הגידור.
נטען, שהשומר אינו יכול לשלוט על כל חלקי בית הספר. כשהוא יושב ליד השער אין הוא יכול להשגיח אם מאן דהוא נכנס דרך הגדר האחורית, וכשהוא מבצע סיור במקום אחד אין הוא יכול להשגיח באירוע דקירה במקום אחר. באחרית נטען לאחריותו הבלעדית של עמרה לנזקי התובע, לאשמו התורם של התובע, ולניתוק הקשר הסיבתי בין האחריות והאירוע.
בשאלת הנזק הצטרפו צדדי ג' 4 ו- 5 לאמור בסיכומי המודיעים.

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים
:

ענייננו באירוע שתחילתו בחילופי דברים ובקטטות שהתרחשו מחוץ לכתלי בית הספר בין התובע ועמרה, ושיאו בדקירתו של התובע על ידי עמרה בתחומי בית הספר בו למד התובע. עובדות האירוע הוכחו כדבעי, והן נלמדות מעדות התובע ועדות עמרה, עדות אלכסיי, אחיו של התובע (בקשר עם האירועים שקדמו לדקירה ושהתרחשו מחוץ לתחומי בית הספר) המסמכים הרפואיים והמסמכים שצורפו בקשר עם ההליך הפלילי שהתנהל כנגד עמרה (כתב אישום מתוקן, גזר הדין ופסק הדין בבית המשפט העליון במסגרת ערעור עמרה על חומרת העונש).

אין מחלוקת שהתובע היה תלמיד בית הספר רמות, ששהה בבית הספר בעת האירוע, שעמרה נכנס לתחומי בית הספר על אף שלא היה תלמיד בית הספר, ושאירוע הדקירה התרחש בתחומי בית הספר.

אחריות הנתבעים: עוולת הרשלנות.

וראשית, עמרה.
בחינה מדוקדקת של כתב התביעה מעלה שעובדתית נטען כלפי עמרה, הנתבע 5, כי הוא התוקף. משפטית, לא נטען לאחריותו בעוולת רשלנות או לחיובו מכח עוולת התקיפה. למעשה, ולמעט תיאור חלקו של עמרה כתוקף, לא נטען לגביו דבר. גם בסיכומיו לא טוען התובע שיש לחייב את הנתבע 5, תוקפו, באחריות לנזקיו. ניתן היה לסבור שהתובע ויתר על טענותיו כנגד עמרה, גם בשים לב לכך שטיעון ישיר לא נטען כלפיו כבר בכתב התביעה.
עמרה לא הגיש כתב הגנה – לא במסגרת היותו נתבע ולא במסגרת ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדו. עמרה אף לא הגיש סיכומים מטעמו. למרות האמור, לא ביקש התובע ליתן

פסק דין
כנגד עמרה אלא בחר להתעלם מעמרה הן לעניין האחריות והן לעניין ציון עילת תביעה ספציפית או כזו שמתאימה לנסיבות הספציפיות שבין הצדדים, והקבועות בחוק.
משכתב התביעה קובע את גדר המחלוקת, ומשהוא אינו מעלה עילה בתקיפה כנגד עמרה ובאין טיעון לרשלנותו, התביעה כנגדו במסגרת היותו נתבע 5 לכתב התביעה נדחית. אין בכך כדי לפגוע בטיעוני המודיעים (הנתבעים 1 ו- 2) כלפיו במסגרת ההודעה לצד ג', וזו תידון להלן.

וכעת, הנתבעים 1-4.
התביעה כנגד הנתבעים 1-4 מתבססת על עוולת הרשלנות. הנתבעים בסיכומיהם אינם טוענים להעדרה של חובת זהירות מושגית או קונקרטית ביחסים שבינם ובין התובע, ודומה שאין מחלוקת באשר לקיומן של החובות הללו ככל שהדבר נוגע לאחריות בית הספר ומשרד החינוך
לדאוג לשלומם של התלמידים הלומדים במוסד החינוכי, בשעות בהן מתקיימים לימודים במוסד (ור' ע"א 10083/04 גודר נ' המועצה האזורית מודיעים). עצם התרחשות האירוע החמור של דקירת תלמיד, אירוע אשר עליו אין מחלוקת, בתחומי בית הספר ובזמן שהתלמיד נמצא בפיקוח ובאחריות המוסד החינוכי, מחייב המסקנה שחובת הזהירות הקונקרטית הופרה. בענייננו הוכח, שעמרה נכנס לבית הספר בשעות בהן מתקיימים לימודים כשהוא נושא סכין, שאף שימש לדקירת התובע, ואף בכליו של התובע נמצא סכין
(עדות התובע בעמ' 29 לפרוטוקול)
, עובדה המחזקת את רשלנות בית הספר ומשרד החינוך
לוודא שהייה בטוחה בין כתלי בית הספר.

בנסיבות האירוע נשוא התובענה, רשלנותם של הנתבעים 1 ו-3 הוכחה ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, והוכח מהראיות בפני
שסדרי הבטיחות והשמירה על תלמידי בית הספר היו לקויים ורשלניים. אלמלא הרשלנות שבקיומה של גדר פרוצה, בשמירה שמאפשרת כניסת אנשים שאינם מתלמידי בית הספר ובהעדר נקיטת מעשה שימנע הכנסת נשק קר לתחומי בית הספר, היה האירוע נשוא התובענה נמנע, ועל כל פנים לא היה מתרחש בין כתלי המוסד החינוכי. ובאשר למשרד החינוך
- חובתו של משרד החינוך
היא לדאוג לשלומם הפיזי והנפשי של התלמידים במסגרת מוסדות בטוחים. אחריותו זו מובנת מאליה, והמודעות נלמדת מחוזרי המנכ"ל וממעורבותו בפועל של משרד החינוך
בנושא האבטחה (ר' תצהיר רותם זהבי). בחובה זו לא עמד ויש על כן לראות את משרד החינוך
כאחראי כלפי התובע לאירוע ולנזק.

כיצד יש לחלק את האחריות בין בית הספר ומשרד החינוך
? בנושא זה האריכו הצדדים – בית הספר מחד ומשרד החינוך
מאידך – בסיכומיהם. זה טען לאחריותו של האחר, והאחר טען לאחריותו של זה. העדים שהובאו העידו על התנהלות הגורמים הנוגעים לאבטחת התלמידים בבתי הספר. מהעדויות הוכח שבפועל בית הספר הוא האחראי הישיר על האבטחה: מנהל בית הספר דאז העיד כי מתפקידו למנות "עב"ט", היינו עוזר ביטחון בפיקוחו, שתפקידו, כדבריו:
"לפקח על השומר ועל מערכת השמירה בבית הספר, מי נכנס לבית ספר, אם הבית ספר מנוהל מבחינה בטיחותית כראוי.
...
אם היתה בעיה כלשהי הוא היה מדווח לי, ואנחנו ביחד היינו מדווחים את זה לקב"ט העירייה."

(עדות אבי זאמי בעמ' 60 לפרוטוקול)
.

ה"כתובת" של מנהל בית הספר בכל נושא האבטחה של בית הספר היתה העירייה
(עמ' 79 לפרוטוקול):
העירייה היא שקבעה את הקצאת השומרים
(עדות אבי זאמי בעמ' 80 ו-
84 לפרוטוקול)
, היא שערכה את החוזים עם חברת האבטחה בהתאם למכרזים שנתיים שערכה
(עמוד 85 לפרוטוקול)
, היא הגורם לו דווח על פירצות בגדר והיא שתיקנה פירצות כאמור:
"תמיד כאשר היו פירצות, אנחנו פנינו לעירייה והיא מיד תיקנה את הפירצה."

(עמ' 66 לפרוטוקול, ור' גם בעמ' 79 לפרוטוקול).

על עיקרי עדות זו חזר קב"ט מוסדות החינוך בעיריית בת ים, ניסים גל, בעדותו בפני

(עמ' 94 ואילך)
.

אך המנהל, כמו גם יתר הגורמים המיידיים האמונים על אבטחת בית הספר, לא פעל בחלל הריק. פעולותיו, תחומי אחריותו של מנהל בית הספר כמו גם של הקב"ט, והנתיב בו פעלו,
הותוו על ידי משרד החינוך
, אשר אין מחלוקת שהיווה הגורם המפקח, ולו בגדר פיקוח-על על כל נושא האבטחה בבתי הספר: ניסים גל העיד כי פעל על פי חוזרי מנכ"ל משרד החינוך
נושאי הביטחון
(עמ' 109 ועמ' 114 לפרוטוקול)
, כך גם לעניין הקצאת שומרים
(עמ' 94 לפרוטוקול),
לעניין תקן הגדרות
(עמ'
116 – 117 לפרוטוקול)
ולעניין הקצאת כספים לצורך מרכיבי ביטחון
(עמ' 116 לפרוטוקול)
. חוזרי המנכ"ל פורטו בתצהיר רותם זהבי, ממונה בטיחות ארצי במוסדות החינוך במשרד החינוך
(מחוייבות המשרד לבטיחות עולה מעצם קיומו של תפקיד כזה).

יוער, כי בבג"צ 10980/04 נדונה עתירה כנגד הקמת מערך "מנהלי בטיחות מוסדות חינוך" על ידי משרד החינוך
, בהתאם לחוזר מנכ"ל סב/6(ב) מיום 1.2.02, שתפקידו שמירה על הבטיחות במוסדות החינוך. חוזר המנכ"ל הוצא בעקבות החלטת ממשלה מס' 481 מיום 22.7.01, שקבעה, בין היתר, כי "נטל האחריות הישירה לבטיחות התלמידים והמורים חל על בעלי מוסדות החינוך, כאשר האחריות הכוללת חלה על משרד החינוך
", וכי על שרת החינוך, בהתייעצות עם שר הפנים, לפעול להכשרתם ולהסמכתם של ממוני בטיחות במוסדות חינוך. מכאן ניתן ללמוד כי עובר לאירוע, וביום האירוע עצמו, קבע משרד החינוך
הנחיות בטיחות במוסדות החינוך, והגדיר בעצמו את אחריותו כאחריות כוללת בנושא בטיחות התלמידים. אמנם האירוע הוא מ- 1.2.01, אך החלטת הממשלה האמורה וחוזר המנכ"ל שיקפו את הרצוי – אם לא המצוי – גם לפני הוצאתה.

לסיכום, שוכנעתי בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתה, ורשלנותם של בית הספר ומשרד החינוך
. בנסיבות בהן בית הספר, העירייה ומשרד החינוך
פעלו ככלים שלובים, חיובם יהא ביחד ולחוד.

לעניין הקשר הסיבתי
:
לטענת הנתבעים 1-4, פעולותיהם של עמרה והתובע מנתקים את הקשר הסיבתי שבין אחריותם ובין הנזק שהוא תוצאתו האירוע. נראה, שאין חולק בדבר הקשר הסיבתי-עובדתי שבין האירוע והנזק, שהרי אלמלא התגרה, האלימות והדקירה לא היה נגרם הנזק. משנקבע קיומו של קשר סיבתי-עובדתי, יש לבחון באם לא נשלל הקשר הסיבתי בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית", ולשם כך יופעל מבחן הצפיות ויבחן מעשהו של עמרה כמעשה שעשוי להפסיק את הקשר הסיבתי (ר'
ע"א 145/80

ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש [5]
;
ע"א 576/81

בן שמעון נ' ברדה [6]
,
בעמ' 10-7
;
ע"א 4114/90

בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ [7]
,
בעמ' 431
).
ויוזכר, שסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין קובע שאין רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". ומכאן שאשמו של האחר יכול וינתק הקשר הסיבתי המשפטי, באם היה "הסיבה המכרעת לנזק", והיה פעולה מכוונת. זאת בתנאי שלא היה ניתן לצפות את הפעולה, כאשר פעולה מכוונת, שניתן היה לצפותה, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי
(ר', בין היתר: ע"א 23/61

סימון נ' מנשה [8]; ע"א 92/71

בן אריה נ' עזבון המנוח פ' ברום (להלן – עניין בן אריה [9]); ע"א 704/71

אגבריה נ' המאירי [10], בעמ' 748; ע"א 350/77

כיתן בע"מ נ' וייס [11], בעמ' 805-801; ע"א 542/87

קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד [12], בעמ' 429; ע"פ 119/93

לורנס נ' מדינת ישראל [13], בעמ' 37).
השאלה היא האם היה על הנתבעים לצפות את מעשה הדקירה, והאם יש לראות במעשה הדקירה סיבה מכרעת לנזק, אשר מנתק את הקשר הסיבתי בין הצפיות לנזק. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות שבפני
וכלל הראיות בתיק שוכנעתי שהתשובה לשאלה שלילית. בית הספר "רמות" הוא בית ספר תיכון, בין כתליו ומתקניו לומדים ומשכילים בני עשרה רבים, ומשכך במסגרת צפיותם של בית הספר ומשרד החינוך
נמצאת העובדה שעלול, חס וחלילה, להתרחש אירוע אלים ועד כדי אירוע נשוא התובענה דנן, בין אם התגרה עצמה, בין אם הכנסת נשק קר, ובין אם כניסת גורמים שאינם נמנים עם תלמידי בית הספר לחצריו. ראיה לכך היא העובדה שבית הספר ומשרד החינוך
מוצאים לנכון להעמיד אבטחה, כגורם הצופה פני עתיד בקשר עם אירועים אלימים, לרבות כניסת גורמים לא רצויים לתחומי בית הספר.
נוכח האמור, לא מצאתי כי פעולותיהם של עמרה והתובע, עובר לאירוע הדקירה ובאירוע הדקירה עצמו, מנתקים את הקשר הסיבתי שבין אחריות הנתבעים 1-4 לאירוע ולנזק שבעטיו
(והשווה: ע"א 7021/99 עיזבון המנוח שלומי ויצמן ז"ל נ' סלע ואח', פד"י נו (1) 822)
.

שאלת האשם התורם
.

טוענות הנתבעות שיש להטיל על התובע אשם תורם לקרות האירוע והנזק שבעטיו. יש לציין שהתובע היה כבן 16 לעת התרחשות האירוע, תלמיד הכיתה השביעית בבית הספר, כי לאירוע

נשוא התובענה קדמו אירועים קודמים (חיכוך הכתף והמריבה בפארק), כי בחפציו של התובע נמצא סכין, וכי לעת שהבחין התובע בעמרה מחפש אותו בחצרי בית הספר לא נמנע ממנו, פנה אליו ובשפתו
(עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול):
"כאילו, מה, אני איזשהו עכבר לברוח מאנשים וזה."

ניכר, באירועים שקדמו לאירוע הדקירה שהתרחש בין כתלי בית הספר, שהתובע אינו צד תמים. התובע נטל חלק פעיל בויכוח, הלך עם עמרה למקום מבודד, לא הודיע לבעל סמכות כלשהו מבית הספר שעמרה נכנס לתחומי המוסד, לא ביקש עזרה, אלא פעל כראות עיניו – ובפועל – הלך ל"קרב" שבסופו נדקר. הגם ששוכנעתי שלא ציפה להידקר באותה תגרה ("כאילו לפי הדיבור שלו הבנתי שהוא רוצה לסגור את הסיפור הזה בדיבור."
עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול
), הרי שהלך מרצונו עם עמרה אל מאחורי אולם הספורט (
עדות התובע בעמ' 80 לפרוטוקול מיום 6.9.07
), ונטל חלק פעיל בתגרה. מחלקו במסכת האירועים לא ניתן להתעלם.


בגילו של התובע יש לייחס לו מידה מסויימת של אחריות למעשיו. כבר נפסק, כי
"גם קטין - קרי, לענייננו: תלמידה בת ארבע עשרה - חייב לשמור על בטחונו-הוא, ובחודלו עשוי הוא להתחייב באשם-תורם..."
(ע"א 2061/90
מרצלי נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(1) 802).

בענייננו, אין ספק שהאחריות העיקרית לנזק שנגרם רובצת לפתחם של בית הספר ומשרד החינוך
. לוּ רק עשו את המתחייב והמתבקש מהם, כמוסד חינוך האחראי לשלומם של התלמידים הנתונים במשמורתו – היה הנזק נמנע. צפוי הוא שילדים ישתבבו כדרך בה נוהגים ילדים (ר'
ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2) 764
), וצפוי שנערים עלולים לפעול בדרך בה נוהגים נערים. כמו כן צפוי שנער, שלא כבגיר, לא יחזיק ב"אותם מנגנוני-הגנה, מנגנוני-בקרה ומנגנוני שיקול-דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה ניתן לצפות כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו, בין במעשה בין במחדל" (
ר' מרצלי)
.

בענייננו, ומשבנערים כבני שש-עשרה עסקינן, ומשהתרשלו הנתבעים בשמירה של שלומם של התלמידים לרבות בפיקוח על הכניסה לתחומי בית הספר והכנסת נשק קר לתחומו, היה האירוע פועל יוצא ישיר של רשלנות הנתבעים, ואשר התנהגותו של התובע בענייננו תרמה להתרחשותו תרומה מסויימת
(
ר' והשווה עא 6111/03 בנימין שרוגו נ' בית הספר כנסת יהודה והפסיקה המוזכרת שם

).
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדויות התובע, אחיו ועדות עמרה וכלל הראיות שהובאו בפני
, שוכנעתי לקבוע את רשלנותו התורמת של התובע להתרחשות האירוע בשיעור 20% מסכום הנזק.

אחריות הצדדים השלישיים
.
בית הספר הגיש הודעות צד ג' כנגד משרד החינוך
ומבטחתו "ענבל", כנגד עמרה וכנגד חברת השמירה ומבטחתה.
באשר לחבותו של משרד החינוך
ומבטחתו ענבל מכח ההודעה לצד שלישי, לא שוכנעתי כי יש מקום לחייב במסגרת ההודעה. אחריותו של משרד החינוך
נבחנה ונקבעה במסגרת היותה נתבעת, ולא שוכנעתי כי יש לייחס את אחריות בית הספר, אשר נקבעה כאחריות ישירה בגין רשלנותו, למשרד החינוך
במסגרת ההודעה לצד ג' כנגדו.
באשר להודעה כנגד עמרה: במסגרת ההודעה כנגדו נטען מהפאן העובדתי, שעמרה הוא שגרם לחבלות ולפגיעות בגופו של התובע. מהפאן המשפטי נטען שמעשיו ניתקו את הקשר הסיבתי בין שולחי ההודעה ואירוע הנזק. טענה זו נדונה ונדחתה לעיל. שולחי ההודעה לא טענו לחיובו של עמרה מכח עוולת התקיפה, ולא ציינו בסיס משפטי אחר, מתאים, לחיובו. גם בסיכומיהם, ובפרק ההתייחסות להודעות צד ג', נדונו בהרחבה אחריות משרד החינוך
ואחריות חברת השמירה. כנגד עמרה לא נטען דבר בסיכומים בקשר עם ההודעה לצד שלישי (ולמעט ביחס לניתוק הקשר הסיבתי).
לאור האמור, לא ניתן לחייב את עמרה במסגרת ההודעה לצד ג', בהעדר תשתית משפטית ראויה ומתאימה לחיובו. הגם שחיפשתי ודקדקתי, לא מצאתי בסיס משפטי בכתבי הטענות הפרושים בפני
, ולכן מצאתי לדחות את ההודעה כנגדו.

ובאשר לחברת השמירה. טוענים הנתבעים 1-2 שאמנם חוזה האבטחה נערך בין העירייה לחברת ניב ביטחון, אך זאת כקבלן ראשי. לטענתם, חברת יבטח שימשה כקבלן משנה, היא ששמרה בפועל וככזו היא נתבעת בהודעה לצד שלישי. לטענתם, המחדל ברמה הביצועית הוא של השומר, שאיפשר לעמרה להיכנס ולא שם לב לתגרה האלימה שבין כתלי בית הספר.
לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים, העדויות שנשמעו בפני
וכלל המוצגים והראיות שוכנעתי להעדיף את עמדת הצדדים השלישיים 4-5 בסיכומיהם. המודיעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי צד ג' 4 היא-היא חברת השמירה אשר היתה אמונה על השמירה בבית הספר לעת האירוע, עובדה שהוכחשה על ידי חברת השמירה. מהראיות עולה כי עובר לאירוע ולעת התרחשותו היתה חברת ניב ביטחון (1997) בע"מ זוכת המכרז לאבטחה ושמירה במוסדות החינוך (
ר' נספחי תצהירו של ניסים גל, קב"ט העירייה
), ולא הונח בסיס, בעובדה ובמשפט, לחייב את חברת יבטח. הגם שעדות מר רזי רזניק, מנכ"ל חברת יבטח, היתה עדות מתחמקת, הרי שלא ניתן לקבוע אחריותה של יבטח, בשים לב לעדות השומר מר עוזרי, לפיה חברות השמירה מתחלפות, הגם שהשומרים נשארים לעבוד באותו מוסד חינוכי (
עמוד 2 לפרוטוקול מיום 6.9.07
), עדות המערערת את תשובתו לפיה לעת האירוע הועסק על ידי חברת יבטח (
עמ' 2 לפרוטוקול
).
בנוסף, לא שוכנעתי שהשומר פעל בניגוד להוראות מעסיקיו וכי בנתוניו ובנתוני העסקתו יש משום מחדל אישי או שילוחי שיש בו לחייב את חברת יבטח ברשלנות. שוכנעתי, כי המחדל אינו ברמת הש.ג., אלא מחדל מערכתי של משרד החינוך
ובית הספר לספק שמירה נאותה, שיש בה כדי להבטיח שלומם של התלמידים, בין אם בהצבת שומר נוסף, בין אם בהקמת גדר מתאימה שלא תאפשר חדירת גורמים שאינם קשורים לבית הספר ובין אם בפיקוח על התלמידים ובמניעת תגרות אלימות.
לאור האמור לעיל, ההודעות כנגד הצדדים השלישיים נדחות.

ההיבט הרפואי
:
מטעם התובע הוגשה חוות דעת ד"ר בן ארויה בתחום הרפואה הפנימית. בחוות הדעת מעריך ד"ר בן ארויה את נכותו הזמנית של התובע בשיעור 100% מיום האירוע ולמשך חודשיים (1.2.01 – 31.3.01). החל מיום 1.4.01 ולצמיתות העריך ד"ר בן ארויה שלתובע נכות משוקללת בשיעור 34.39% בגין הפגימות כדלקמן: 10% בגין בעיות נפשיות (חרדות ופחדים) לפי סעיף 34ב לתקנות, 10% בגין צלקות מרובות בגוף לפי סעיף 75(1)ב לתקנות, 10% בגין כאבי גב וחזה לפי סעיף 6א-ב לתקנות (מותאם) ו- 10% בגין כאבי בטן לפי סעיף 12(3)ב
ii
לתקנות (מותאם).

מטעם הנתבעים 1-4 הוגשה חוות דעת פרופ' שינפלד בתחום הרפואה הפנימית. בחוות הדעת מעריך פרופ' שינפלד את נכותו הצמיתה של התובע תוצאת האירוע בשיעור 10% בגין כאבי בטן לפי סעיף 12(3)ב
ii
לתקנות. בגין הבעיות הנפשיות העריך נכותו בשיעור 0%. כן מציין פרופ' שינפלד שהצלקות החלימו, הן אינן מהוות מגבלה תיפקודית, ושלא נמצאה מגבלה עקב כאבי גב או חזה.

הצדדים הסכימו לקבוע את נכותו הרפואית של התובע בהתאם לאמור בחוות דעת הנתבעים, בשיעור 10% וכמפורט לעיל
(פרוטוקול מיום 22.11.06)
.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת הרפואיות, שוכנעתי ליתן להסכמת הצדדים תוקף ולקבוע את נכותו הרפואית של התובע תוצאת האירוע בשיעור 10% ובהתאם לסעיף 12(3)ב
ii
לתקנות, שעניינו כיב הקיבה או כיב התריסריון בצורה קלה עם התקפים קצרים ונדירים.

השפעת הנכות הרפואית של התובע על תיפקודו במישור הכללי והתעסוקתי
.
טוען התובע בסיכומיו כי מדובר בנכות תיפקודית מקסימאלית, ושאין לפרש לחובתו את המוטיבציה הטמונה בו. עוד עותר התובע לקביעת נכות נפשית, למרות שלא נתמכה בחוות דעת. התובע עתר להתחשב במסמכי עובדת סוציאלית ופסיכולוגית קלינית שטיפלו בתובע, לכל הפחות לצורך פסיקת כאב וסבל.
הנתבעים טוענים כי מדובר בנכות קלה, מעורפלת מבחינת טיבה, שאינה תיפקודית. הנתבעים מציינים שהתובע סיים בגרות מלאה אחרי האירוע עם ציון גבוה בספורט, מחזיק ברכב וברישיון רכב, לומד מנהל עסקים במכללה פרטית ועובד פיזית בשיפוצים. עוד נטען שלא הוכחה נכות נפשית, התובע ויתר על הגשת חוות דעת פסיכיאטרית, ולכן יש לפסוק נזקיו בהתאם לנכות המוסכמת בתחום הפנימי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות בתיק שוכנעתי לקבוע כי לנכותו הרפואית של התובע ישנה השפעה מסויימת במישור התיפקוד הכללי והתעסוקתי. התובע, יליד 1985 ונער כבן 16 לעת האירוע, נדקר באירוע נשוא התובענה, אושפז לאחריו, ולאחר תקופת ההחלמה חזר ללימודיו בבית הספר "רמות" באותה שנה, והשלים לימודיו התיכוניים בשנה שלאחריה. התובע סיים לימודיו התיכוניים וכיום לומד מנהל עסקים במכללה, ובמקביל עובד בשיפוצים
(עדות התובע בעמ' 17 לפרוטוקול)
. מעדות התובע בפני
ומנתוניו לא התרשמתי שהוא מוגבל, כתוצאה מהאירוע או בכלל, במישור הסוציאלי, הלימודי או התעסוקתי, ונראה שהאירוע הותיר בו מגבלה תיפקודית מסויימת, אשר כאמור אינה עולה על שיעור נכותו הרפואית (10%).

ועתה לדיון בראשי הנזק.

כאב וסבל
.
התובע בסיכומיו עותר להתחשב בנזק הנפשי שנגרם לו בעטיו של האירוע, עותר לחייב את הנתבעים בכאב וסבל מקסימאלי לאור גילו הצעיר ובהתחשב בנסיבות האירוע, האישפוז הממושך והיות חייו בסכנה. התובע בסיכומיו לא נקב בסכום.
הנתבעים בסיכומיהם הציעו פיצוי בסך של 15,000 ₪, שמתבסס על 10% נכות רפואית.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות וכלל הראיות שהוגשו, בשים לב לתקופה של כ- 12 ימים מהם שהה התובע באישפוז ונכותו בתחום הפנימי, יפוצה התובע בראש נזק זה בסך של 120,000 ₪, נכון להיום.

הוצאות
.
התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות, לעבר ולעתיד, כמו גם פיצוי בגין עזרת צד ג' ואובדן ימי עבודה. התובע עותר לפסיקה עפ"י אומדן גלובאלי, וטען שלתובע ולבני משפחתו לא היתה ידיעה בדבר הזכות לתבוע פיצוי, ולפיכך לא נשמרו קבלות בגין הוצאות אינטגראליות והכרחיות. עוד נטען שהורי התובע לא דיברו עברית ועבדו בעבודות מזדמנות, כך שקשה בנסיבות להוכיח אבדן הכנסה שנגרם כתוצאה מהצורך לסעוד את התובע. התובע בסיכומיו לא נקב בסכום.
הנתבעים טוענים שהתובע לא הוכיח שנגרמו לו הוצאות, כי בנזק מיוחד עסקינן, וגם אם נעזר בבני משפחתו הרי שעזרה זו אינה חורגת מעזרה מקובלת בין בני משפחה שאינה מזכה בפיצוי.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדות התובע, המסמכים הרפואיים, בשים לב לימי האישפוז והנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהאירוע, ומנגד העדרן של קבלות המוכיחות הוצאות שנגרמו לתובע בפועל ובשים לב כי בנזק מיוחד עסקינן, שוכנעתי לפצות את התובע בסכום של 4,000 ₪ בראש נזק זה, נכון להיום.

הוצאות בגין שיעורים פרטיים
.
התובע בסיכומיו טוען שנעדר מספסל הלימודים היעדרות ממושכת, שהשפיעה על הישגיו הלימודיים ובאופן שהצריך תיגבור. עוד נטען, שיש לפסוק בגין הוצאותיו עבור שיעורים פרטיים סכום גלובאלי וסביר, והוסיף שאין זה מקובל לקבל קבלות ממורה פרטי. התובע בסיכומיו לא נקב בסכום.
לא מצאתי התייחסות בסיכומי הנתבעים לראש נזק זה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובשים לב כי האירוע התרחש במהלך שנת הלימודים, ובעטיו אושפז התובע ונזקק לתקופת החלמה, ובהעדר ראייה להוצאה בפועל, שוכנעתי לשום את נזקיו של התובע בראש נזק זה בסך של 7,000 ₪, נכון להיום.

הפסד השתכרות לעתיד
.
התובע בסיכומיו עותר לפצותו על בסיס נכות תפקודית מקסימאלית, ולפסוק לו הפסד השתכרות לעתיד על בסיס הנכות שנקבעה והשכר הממוצע במשק.
הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי מדובר בנכות קלה שטיבה מעורפל, שאינה תיפקודית. לא מוצע פיצוי.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נכותו הרפואית של התובע, השלכה על תיפקודו הכללי והתעסוקתי כפי שהיא באה לידי ביטוי היום ובהתאם לעדות התובע בפני
, בשים לב לגילו הצעיר של התובע לעת האירוע וכיום, לימודי מנהל עסקים בהם הוא משתתף כיום והיותו עובד בשיפוצים, שוכנעתי לפצותו על בסיס השכר הממוצע במשק דהיום, במכפלת שיעור נכותו הרפואית, עד לתום תוחלת שנות עבודתו הצפויות, ובשיקלול מידת השפעתה של הנכות הרפואית ופגיעתה בכושר השתכרותו, יפוצה התובע בראש נזק זה בסך של 150,000 ₪, נכון להיום.
ולסיכום
:
מסכומי הפיצוי המפורטים להלן יש לנכות רשלנותו התורמת של התובע בשיעור 20%. חיוב הנתבעים 1-4
בנזקי התובע הינו יחד ולחוד. סכומי הפיצוי ישאו ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. הנתבעים 1-4 ישאו בהוצאות המשפט בהן נשא התובע ובשכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק.

ההודעות לצד שלישי נדחו. הנתבעים 1-2 ישאו בהוצאות הצדדים השלישיים בגין ההודעות כדלהלן: לאור חיובו של משרד החינוך
כנתבע, אין צו להוצאות בקשר עם הודעת צד ג' שהוצאה כנגדו.
בקשר עם עמרה, לא מצאתי לנכון לחייב את המודיעים בהוצאות לטובתו. הוכח, שעמרה הוא התוקף והגורם שבלעדיו אין למקרה התקיפה. ההודעה נדחתה כנגדו מנימוקים משפטיים. על מנת שלא יצא חוטא נשכר, אין המודיעים מחוייבים בהוצאותיו.
בקשר עם חברת האבטחה יבטח, ישאו המודיעים בהוצאות צדדי ג' 4 ו- 5 בניהול ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ומע"מ כדין.

המזכירות תעביר את פסק הדין לב"כ הצדדים ולנתבע 5.
ניתן היום, י"ז בתמוז, תשס"ח (20 ביולי 2008), בהעדר.



________________



אברהם קסירר
, שופט

ההחלטה כפופה לשינויי נוסח, הגהה ועדכון מתבקשים.






א בית משפט שלום 11020/04 מיליאטין אנדריי נ' בית הספר רמות - בי"ס עירוני , איילון חברה לבטוח בע"מ , משרד החינוך , ענבל חברה לביטוח בע"מ , עמרה משה (פורסם ב-ֽ 20/07/2008)