Google

אליאס ג'רייס בשארה, אודית בשארה - נביל ג'רייס בשארה

פסקי דין על אליאס ג'רייס בשארה | פסקי דין על אודית בשארה | פסקי דין על נביל ג'רייס בשארה

2816/04 בשא     30/11/2004




בשא 2816/04 אליאס ג'רייס בשארה, אודית בשארה נ' נביל ג'רייס בשארה




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת
בשא002816/04


בפני
:
כב' השופט בנימין ארבל
תאריך:
30/11/2004




בעניין
:
1. אליאס ג'רייס בשארה
2. אודית בשארה



ע"י ב"כ עו"ד
אליאס שוכרי ואח'

המבקשים


נ
ג
ד




נביל ג'רייס בשארה


ע"י ב"כ עו"ד
מנהל ח'ורי

המשיב


החלטה

מונחת לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור .

המבקשים מבקשים להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת רבס מרים), תמ"ש 10020/01, 10021/01, אשר ניתן ביום 13/4/04, ולשם כך הגישו, רק ביום 27.9.04 את בקשתם להארכת מועד.

טענות המבקשים


טענות המבקשים הועלו בתצהיר, אשר הוגש מטעם המבקש מס' 1, לפי תצהיר זה, לא היה ידוע להם על מתן פסק הדין נשוא הבקשה, שכן, בא כוחם דאז לא טרח לעדכן אותם. רק דרך אקראי נודע להם על פסק הדין, שעה שהמבקש מס' 1 פגש את בא כוחו דאז רק בסוף חודש אוגוסט השנה.

לאחר מכן ניסה המבקש, לטענתו, במשך שבועיים, לאתר את ב"כ דאז, על מנת להתייעץ עמו, ולקבל פרטים אודות פסק הדין, ולבדוק האם רצוי לערער על תוצאת פסק הדין. אולם, לטענתו, כל ניסיונותיו לא צלחו, שכן, בא כוחו סגר את משרדו.
רק בתחילת חודש ספטמבר צלחו ניסיונותיו לאתרו, והוא הצליח לגרום לכך כי זה יעביר את התיק, נשוא הבקשה, לבא כוחו הנוכחי.

ימים ספורים לפני הגשת הבקשה קיבל עורך דינם הנוכחי של המבקשים את התיק לידיו.

לטענות המבקשים, סיכויי זכיתם בערעור הינם גבוהים, שכן החלטת בית המשפט קמא קיפחה את זכויותיהם באופן משמעותי. סתמו ולא פירשו.

טענות המשיב


המשיב טוען כי, טענת המבקשים שלא קיבלו את פסק הדין נשוא הבקשה אינה נכונה.

לטענתו, במועד סמוך למתן פס"ד, פגש ב"כ המשיב את ב"כ המבקשים דאז, ושאלו באם ידוע למבקשים על פסק הדין. הלה השיבו בחיוב. עוד הוסיף פרקליט המשיבים וציין, כי, בפגישה אקראית נוספת בין ב"כ המשיב לבין ב"כ המבקשים דאז, הכחיש בא כוח המבקשים את הטענה כי לא מסר העתק מפסק הדין לידי המבקשים.

עובדות אלה לא נתמכו בתצהיר.

לטענת המשיב לא ציינו המבקשים, בכוונת מכוון, את המועד בו קיבלו את פסק הדין, או את המועד, בו נודע להם על קיומו. כאשר, בכל מקרה, המצאת פסק הדין לעורך הדין שייצגם אותה עת - די בה. באשר לסיכוי הזכיה בערעור טוען המשיב, כי אין הבקשה מגלה כל סיכויי זכיה בערעור. שכן, כל אשר פורט בה לא היו אלא נימוקים סתמיים וכלליים, שאין ללמוד מהם דבר על סיכויי הזכיה בערעור.

לנוכח האמור, טוען המשיב, כי הבקשה אינה מעלה נימוקים ראויים להארכת מועד להגשת ערעור.

בהתאם עותר המשיב לדחיית הבקשה.

דיון


הבקשה הוגשה ביום 27/9/04, כאשר היא מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 13/4/04. לפיכך המועד האחרון להגשת ההליך נפל ביום 28/5/04. המבקש מס' 1 טוען כאמור, כי לא נודע לו על מתן פסק הדין, לא משום שזה לא הומצא לו. אלא כיון שבא כוחו דאז לא השכיל ליידעו אודותיו. לטענתו, רק בדרך אקראי נודע לו על פסק הדין. על כן, הוגשה בקשתו באיחור.

כידוע, המועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא קבוע בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת כי:

"המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור. "

עסקינן במועד הקבוע בחיקוק. בכגון דא, נקבע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. "

ומכאן, שבית המשפט אינו רשאי להאריך את המועד להגשת ערעור, אלא "מטעמים מיוחדים".

על פי ההלכה הפסוקה, "טעם מיוחד" להארכת מועד, הקבוע בחיקוק, צריך שיהא תוצאה של מצב או תנאים חיצוניים, אשר אינם קשורים במבקש. על כן, יטה בית המשפט להאריך את המועד, כאשר הנסיבות, בעטין חל האיחור, הינן חיצוניות למבקש ואינן בשליטתו. מאידך, כאשר הטעמים המועלים קשורים בבעל הדין או בעורך דינו, לא יראה בהם בית המשפט, ככאלה המצדיקים הארכת מועד, שכן אינם טעמים מיוחדים.

נשאלת השאלה, האם הטענה אשר הועלתה במקרה הנוכחי יש בה כדי להוות משום "טעם מיוחד" שיהא בו כדי להאריך את מועד הגשת הערעור.

כאמור, בעניין שלפני, הטעם היחיד אשר ניתן לאיחור, הינו כי פרקליטם של המבקשים לא טרח להודיע להם כי ניתן

פסק דין
. יש לזכור, כי המצאת פסק הדין לפרקליט המבקשים, כמוה כהמצאת פסק הדין למבקשים עצמם.

על כן, הטעם שהובא על ידי המבקשים, אין בו כדי להצדיק את הארכת המועד. הבקשה להארכת המועד הוגשה ביום 27/9/04, שעה שהמועד האחרון לבקשת ערעור ביום 28.5.04, כלומר מעל לחמישה חודשים מיום מתן פסק הדין. לפיכך, מדובר באיחור אשר אינו קל, אלא בתקופה ממושכת.

כידוע, התרשלות של בעל דין, או של בא כוחו, אינה מהווה משום "טעם מיוחד" להארכת מועד.
ראה ע"א 7533/03 כבהא נ' בן שלוש, פדאור (לא פורסם) 03 (7) 838, והאסמכתאות שהובאו שם.

המבקשים אף לא הודיעו למשיב או לבא כוחו, על כוונתם לערער, כידוע:

"הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור, הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים."

(בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל ואח' נ' אלינא אוריאלי, תק-על
2000 (1) 487; ראה גם: בש"א 3553/95 ורדה ווהבה נ' שאלתיאל טסה, תק-על 95 (3) 179, עמ' 180; ע"א 3763/95 ד"ר סוזי פלורו נ' לאה ננס, תק-על 95 (2) 603 עמ' 601).

לא זה המצב. כאן המבקשים, או בא כוחם, לא פנו למשיב. המבקשים אף לא הראו כי עשו מאמצים של ממש לנסות ולהשיג את פסק הדין, ולא הביאו תצהיר מטעם פרקליטם הקודם, ממנו אסיק כי אכן נותק הקשר בין הצדדים.

יש לציין כי, כאמור בתגובת המשיבים, פנה בא כוחם אל ב"כ המשיבים וביקש את תגובתם לפסק הדין, אך לא זכה לממנה.

כידוע, אף הגישה לפיה תינתן הארכת מועד בשל טעות שבדין, כפופה לכללים הבאים להגן על ציפיות בעל הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים (בש"א 3424/94
interlego a/s
נ.
exim lines bros s.a.
,
פדאור (לא פורסם) 94(3) 18; בש"א 1468/99 בנק הפועלים בע"מ נ' בוני התיכון בע"מ, דינים עליון נו 124). במקרה דנן, התעלמו המבקשים מפניות המשיבים בנדון, ובכך יצרו אצלם ציפיות כי פסק הדין הפך סופי וחלוט, כחלוף מנין הימים להגשת ערעור.

לעניין סיכויי הצלחה, כל שנטען בתצהיר המבקש מס' 1, היה כי הערכאה הראשונה קיפחה את זכויותיהם באופן מהותי ומשום כך, כך הוא טען, סיכוי הערעור הינם גבוהים ביותר.

אמנם ההלכה קובעת כי:

"סיכוי הצלחה בערעור אינם בבחינת שיקול ועניין הארכת המועד, וגם אם סיכויי הערעור קטנים, אין בכך כדי לשלול את חשיבותה ערעור4 מבחינת בניה משפחה".

(בש"א 1886/94 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 94 (2) 1785 עמ' 1786; ראה גם: ע"א 649/88 רינה ורקד נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, תק-על 89 (1) 398).

אולם, לטעמי, אין בכך כדי לפטור לחלוטין את המבקשים מלציין, למצער, מהם נימוקי הערעור ובמה טעונה החלטת בית המשפט קמא שינוי. בקשה, אשר אינה מגלה, ולו בתמציתיות, מהם הנימוקים בעטיים סבור המבקש כי בקשתו ראויה להשמע, אין בה כדי ללמד את בית המשפט כי אכן ערעורו של המבקש ראוי לשמע, וכי קיים טעם להעתרות לבקשתו להארכת המועד להשמעתו.

לסיכום: ההסבר אשר ניתן לאיחור בהגשת ההליך לבית המשפט המחוזי אינו עלה כדי "טעם מיוחד", שכן לא נמצא כל הסבר הגיוני המסביר את האיחור בהגשת הבקשה, בוודאי לא כזה העולה עד כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את הבקשה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום י"ז בכסלו, תשס"ה (30 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.


__________________


בנימין ארבל
, שופט
רשם בית משפט המחוזי







בשא בית משפט מחוזי 2816/04 אליאס ג'רייס בשארה, אודית בשארה נ' נביל ג'רייס בשארה (פורסם ב-ֽ 30/11/2004)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים