פסקי דין על אורי אליהו | פסקי דין על לאה אליהו | פסקי דין על בית הדין הרבני האזורי | פסקי דין על בית הדין הרבני הגדול הרובע היהודי |

2365/99 דנגצ     08/08/2000




דנגצ 2365/99 אורי אליהו נ' לאה אליהו, בית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול הרובע היהודי








ב
בית המשפט העליון



דנג"צ 2365/99 - א'


בפני
: כבוד הרשמת מ' אגמון-גונן

ה

מבקש: אורי אליהו

נגד

המשיבים
:
1. לאה אליהו
2. בית הדין הרבני האזורי
3. בית הדין הרבני הגדול הרובע היהודי

בקשה למתן ערובה אחרת

בשם המבקש: עו"ד א' מולודיק


החלטה


בפני
בקשה להמיר את הערבון שעל המבקש להפקיד בערבות עצמית. הערובה המוצעת על ידי המבקש הינה ערבות עצמית או ערבות צד ג'. המבקש אינו מפרט מיהו אותו צד שלישי שאת ערבותו הוא מעוניין לצרף במקום ערבון.

יש לדחות את הבקשה. ראשית, לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש בתקנות.

שנית, הכלל הוא כי הגשת ערעור כרוכה מניה וביה בהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיו של המשיב. הערבון המופקד הוא הבטוחה הטובה ביותר, במובן זה שהוא ניתן למימוש במהירות וביעילות מירבית. במקרים יוצאי דופן, על יסוד תשתית עובדתית נאותה, רשאי בית המשפט להורות על מתן "ערובה אחרת" במקום ערבון, הינו לאפשר מתן בטוחה "נחותה" יותר להבטחת הוצאות המשיב, וזאת מכוח תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (ע"א 4250/94, מיכל פינטו נגד נחום עמית, עו"ד, תקדין עליון 94(3) 261).

במקרה זה, המבקש מציע שתי ערובות חלופיות: האחת מתן התחייבות אישית, והשניה מתן ערבות צד ג'.

באשר להתחייבות העצמית אותה הציע המבקש כתחליף להפקדת ערבון: הלכה היא, כי התחייבות עצמית של בעל דין אינה מהווה "ערובה" כאמור בתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ומשמעותה של הבקשה היא למעשה פטור מן החובה להפקיד ערבון (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמוד 821).

המבקש, למעט טענה כללית בדבר היותו נכה, אינו מפרט את מצבו הכלכלי ולכן לא ניתן לקבוע, כי הוא חסר יכולת כלכלית כנדרש לשם מתן פטור מערבון.

אשר לערבות צד שלישי, המבקש לא ציין כלל מיהו אותו צד שלישי שמוכן לערוב עבורו ומהי יכולתו הכלכלית. לעניין זה אמרתי בע"א 5578/98, אוחיון נגד בלסקי, תקדיון עליון 99(1) 670, 671, כי:

"לא נפרשה תשתית מספקת אשר תאפשר לקבוע, כי ערבות זו יכולה להבטיח הוצאותיהם כיאות. לא ניתנו פרטים מספיקים לגבי נכסיה, כמו גם לגבי מצבה הכלכלי [של הערבה - מ.א.ג.]...".



במקרה שלפנינו אף שמו של הצד השלישי לא צויין.

לכך מתווספת אף העובדה, כי המבקש לא שילם למשיבה 1 את סכום ההוצאות שנפסק לטובתה בבית המשפט במסגרת העתירה, ובנסיבות אלו גובר הצורך להגן על אינטרס המשיבים, כך שהוצאותיהם בדיון הנוסף יובטחו בבטוחה זמינה ויעילה בדמות ערבון המופקד בקופת בית המשפט (ראה: רע"א 8192/98, רם נגד אררט, תקדין עליון 99(2) 689), בעיקר כך כשמדובר בהליך המהווה נדבך נוסף על ההליכים הרגילים.

למעלה מן הצורך אציין, כפי שצפה הרכב השופטים בפסק דינו, פסק הדין לא סיים את ההתדיינות, אך הבקשה אינה עומדת בתנאים לדיון נוסף, וגם מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקש יפקיד ערבון בסך 30,000, ש"ח תוך שלושים יום מיום קבלת החלטה זו.

כן אני מחייבת את המבקש בתשלום הוצאות הבקשה למשיבה 1 בסך כולל של 1,500 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד יום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ז' באב תש"ס (8.8.2000).

מיכל אגמון-גונן
, שופטת
ר ש מ ת






העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99023650.
p02






דנגצ בית המשפט העליון 2365/99 אורי אליהו נ' לאה אליהו, בית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול הרובע היהודי (פורסם ב-ֽ 08/08/2000)