פסקי דין על uniroyal teas ltd | פסקי דין על בני אנטואן שוקחה (1990) | פסקי דין על אנטואן שוקחה ובניו | פסקי דין על בנדה מריה חברה לשיווק ואח' |

23246/00 א     19/09/2004




א 23246/00 uniroyal teas ltd נ' בני אנטואן שוקחה (1990) בע"מ, אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, בנדה מריה חברה לשיווק בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום חיפה
א
023246/00


בפני
:
כב' השופטת ת. שרון-נתנאל
תאריך:
19/09/2004




בעניין
:
uniroyal
teas
ltd

התובעת


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד עורקבי יניב



נ
ג
ד


1 . בני אנטואן שוקחה (1990) בע"מ

2 . אנטואן שוקחה ובניו בע"מ
3 . בנדה מריה חברה לשיווק בע"מ
4 . שוקחה גבי
5 . שוקחה האני
6 . אלקייסי סאמיר




הנתבעים


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד איראני ויטולד



פסק דין

1.
בתביעה זו, אשר הוגשה ביום 18.10.00, עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 815,302 ₪, על פי הסכם פשרה אשר נחתם ביום 21.10.93 (להלן: "הסכם הפשרה").
על פי כותרתו של הסכם הפשרה הוא
נערך בין הנתבעת 1, מצד אחד לבין התובעת. מצד אחד הושמה בו חותמתה של הנתבעת 1 ולידה חתם הנתבע 4 ומהצד השני הוא נחתם ע"י מורשה חתימה מטעם התובעת.

2.
שני הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות בכתב, אולם לאחר שמצהירי התובעת - מר זואיר מוחמד, שהינו בעל מניותיה ומנהלה (להלן: "מוחמד"), ומר רן שטורך, בעליה של חברת גבייה (להלן: "שטורך"), אשר התובעת שכרה שירותיה על מנת לגבות חובה הנ"ל, נחקרו על תצהיריהם, ויתרו הנתבעים על הבאת עדים מטעמם ומשכו את
תצהירי העדות הראשית אשר הוגשו על ידם.


אומר מייד כי לנתבעים אכן הייתה זכות לנהוג כך.
גם כאשר ביהמ"ש מורה על הגשת תצהירים, על פי סמכותו אשר בתקנה 143(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין הגשת התצהירים הופכת אותם לחלק מהראיות, אלא היא מהווה רק תנאי מוקדם להעדת העדים, דהיינו – להגשת התצהירים כעדותם הראשית, וחשיפתם לחקירה שכנגד. לפיכך, בכל שלב רשאי כל צד לחזור בו מכוונתו להעיד עד או עדים, ובמקרה כזה – תצהירי אותם עדים אשר נמסרו לתיק ביהמ"ש (אך טרם הוגשו כראייה) אינם משמשים חומר ראיות בתיק. [ראה: רע"א 6283/93 - ד. דני חברה לבנין נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מח(1), 639; ת"א (תל-אביב-יפו) 1147/90 אליהו אדמוב נ' פולריס יצרני רדיאטורים (1982) בע"מ
תק-מח 96(4), 998, עמ' 1002; ספרו של ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 396א'].

3.
בטרם הוגשו סיכומי התובעת ביקש בא כוחה להתיר לתובעת להסתמך על האמור בתצהירי הנתבעים ולהגיש, כראייה נוספת מטעמה, תצהיר תשובות לשאלון אשר נמסר לה ע"י הנתבע 5 וצורף לבקשה. נעתרתי לבקשה רק ככל שהדבר נוגע לתצהיר התשובות לשאלון.

כבר כעת אציין כי התצהיר היחיד אשר צורף לבקשה הינו "תצהיר תשובות משלימות לשאלון" אשר נחתם ואושר ביום 29.8.02, אולם ב"כ התובעת צירף לסיכומיו, שלא כדין, וללא נטילת רשות, תצהיר תשובות נוסף אשר נחתם ביום 27.2.02. מאחר שלא ניתנה רשות לצירוף תצהיר זה אתעלם ממנו.

4.
עניין מקדמי נוסף אשר יש לדון בו בטרם הדיון לגופו של עניין הוא טענת הנתבעים להתיישנות, המבוססת על כך שהסכם המכר נכרת בין הצדדים בשנת 1990 (להלן: "ההסכם המקורי") ואילו התביעה הוגשה כעשר שנים לאחר מכן. הנתבעים טוענים כי, בשל כך, אין התובעת יכולה להתייחס לאירועים אשר אירעו עובר לכריתת ההסכם המקורי או אף לאחריו, ככל שהם אירעו יותר משבע שנים עובר להגשת התביעה.

אין ממש בטענה זו. הסכם הפשרה (אשר נכרת בשנת 1993 - ומאז כריתתו טרם עברה תקופת ההתיישנות) מהווה הודאה בזכות התובעת לגבי הסכום אשר נקבע בו ולפיכך, על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מיום חתימת הסכם הפשרה.

שטורך העיד שבשיחתו עם נתבע 5 הודה הנתבע בחוב, בשמו הוא, אולם נראה מעדותו שזו הינה מסקנה שלו שכן, לדבריו, הוא לא התייחס בשיחה, ספציפית, לשאלה בשם מי מדבר איתו הנתבע 5. יתירה מזו - מוחמד העיד שכל התקשרויות התובעת היו עם הנתבעת מס' 1 וכי במקרה אחד נתנה הנתבעת 3 מכתב אשראי אשר שולם, ואף אישר כי היה ברור לו שהוא מתקשר עם חברה (עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 14.12.03).

לדבריו של מוחמד לפיהם "כל מי שמתקשר עם משפחת שוקחה המשפחה מחוייבת לשלם את החוב" אשר נאמרו בעמ' 8 לפרוטוקול' אין כל בסיס משפטי. הסכם הפשרה נערך עם הנתבעת 1 בלבד. ולמרות שמוחמד אישר שהוא ידע שלמשפחה יש חברות נוספות כאשר הגיע לארץ, לאחר שהנתבעת 1 לא עמדה בתשלום החוב, נחתם הסכם הפשרה רק עם הנתבעת מס' 1, ולא עם החברות האחרות או בעליהן באופן אישי.
אין די בסברתו של העד כי המשפחה כולה ערבה לתשלום החוב, ללא התחייבות ברורה ומפורשת של אחרים מעבר לנתבעת 1 החתומה על הסכם הפשרה, כדי להוות בסיס עובדתי או משפטי כנדרש לחיוב מי מהנתבעים האחרים. תורת האישיות המשפטית הנפרדת של חברה אינה מאפשרת זאת.

5.
אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים לפיה טענת התובעת בסיכומיה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל שלוש החברות ומנהליהן הינה הרחבת חזית. אמנם, הביטוי "הרמת מסך" לא נרשם בכתב התביעה, אולם הטיעונים העובדתיים והמשפטיים הצריכים לכך נטענו (ראה סעיפים 16-10 לכתב התביעה). יחד עם זאת, התובעת לא הניחה בראיותיה תשתית עובדתית אשר יש בה כדי להוכיח את התנאים הדרושים להרמת מסך;

אין די בעצם העובדה שהנתבעים 3 ו- 4 הקימו וניהלו שלוש חברות שונות, גם אם חברות אלה עוסקות באותם תחומים או בתחומים דומים. למעט הסכם הפשרה לא הוגש כל הסכם נוסף אשר נעשו בין התובעת לבין מי מהנתבעים וכאמור – לטענת מוחמד כל ההסכמים נעשו עם הנתבעת 1 בלבד. אין, איפוא, כל בסיס עובדתי לטענת התובעת לפיה הנתבעים עושים, לסירוגין, שימוש בחברות השונות ללא הבחנה ביניהן.

התובעת גם לא הוכיחה כי בעת עריכת הסכם הפשרה לא היתה הנתבעת 1 פעילה, ואין די באי תשלום האגרה לרשם החברות כדי להוכיח העדר פעילות או חדלות פרעון של חברה.

אמנם בתצהיר התשובות לשאלון שניתן ע"י הנתבע 5 ואשר התקבל כראייה נוספת נרשם כי הנתבעת 1 הפסיקה פעילותה בשנת 1986 אולם יש לקבל טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי מדובר בטעות ולמעשה אף ב"כ התובעת מסכים לכך בתרשים אשר ערך וצירף כנספח א' לסיכומיו, בו נרשם (על פי תדפיסי רשם החברות) כי הנתבעת 1 הזמינה סחורות מהתובעת משנת 1990 ועד שנת 1993, ורק בשנת 1993 הפסיקה הנתבעת 1 לשלם אגרה לרשם החברות.

6.
חובת ההוכחה רובצת, כידוע, על התובעת. אמנם, אי הבאת עד יכולה לחזק את ראיות התביעה אולם זאת - כאשר מובאות ראיות אשר יש בהן ממש, לפחות לכאורה, ולא כאשר מובאים רק חשדות בעלמא, כפי המקרה דנן.

בנסיבות אשר בפני
כאשר התובעת לא הביאה ראיות אשר יש בהן כדי להוכיח את תביעתה, ולו במקצת, לא ניתן לקבל את התביעה ולא ניתן למלא, בשתיקתם של הנתבעים, את אשר החסירה התובעת בראיות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 5-2.

שונה המצב לגבי הנתבעת 1, אשר לגביה הוכח הסכם הפשרה והוכח לכאורה, בראיות התובעת, כי לא שולם על ידה דבר על פי הסכם הפשרה. משלא הפריכה הנתבעת 1 טענות אלה דין התביעה נגדה להתקבל.

אני מקבלת, איפוא, את התביעה כנגד הנתבעת 1 ומחייבת אותה לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 815,302 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה -
18.10.00 ועד התשלום המלא בפועל ובנוסף לכך את אגרות התביעה, בשיערוך כדין, וכן שכ"ט
עו"ד בסך 85,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון להיום.

בנסיבות הענין רואה אני לנכון לחייב את התובעת לשלם לנתבעים 5-2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון להיום.


המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום ד' בתשרי, תשס"ה (19 בספטמבר 2004) בלשכתי, בהעדר.


ת. שרון-נתנאל
, שופטת








א בית משפט שלום 23246/00 uniroyal teas ltd נ' בני אנטואן שוקחה (1990) בע"מ, אנטואן שוקחה ובניו בע"מ, בנדה מריה חברה לשיווק בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 19/09/2004)